שלום, שלום, שלום לכל הקהל הקדוש
והיינו עם ה' אלינו עלינו ומעשה ידי כונה עלינו ומעשה ידי כונה נהו
אנחנו בפתיחה ליום העיון לימי בין המצרים
אנחנו בעזרת השם כמדי שבוע נדבר על פרשת
שבוע אבל גם בחלק השני של השיעור
נקשור את הדברים לימים שבהם אנחנו נמצאים
אז בעזרת השם שהשיעור הזה יהיה להצלחת הלוחמים
תגידו אמן,
או לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים, לרפואת הפצועים ובעיקר לעצה ותושייה על המנהיגים שלנו, שבעזרת השם
יסיקו מסקנות טובות, ייקחו אותנו למקומות טובים בעזרת השם.
טוב,
אז כדרכנו בקודש,
קודם כל גם יש נס,
אמרו לנו שהימים ספורים וברוך השם הקדוש ברוך הוא מסייע בעדינו, אז זכות הציבור
תגן בעדה, שבעזרת השם תזכה לרפואה שלמה, ויקטוריה בת שמחה.
אמן.
טוב,
אז כדרכנו בקודש אנחנו קודם כל נעשה איזושהי סקירה על פרשת דברים, ספר חדש,
משנה תורה,
מהם הנושאים שאנחנו מדברים עליהם בפרשה,
ולאחר מכן ניכנס
לנושא השיעור,
שזה בעצם מתחלק לשתיים, אחד זה הנותן והמקבלים והשני זה תוכחה מגולה ואהבה מסותרת.
אלה נושא השיעור. אז הפרשה עוסקת קודם כל בתוכחה והרמז
וביאור התורה, כן, הרמזים שמשה רבנו שולח לעם ישראל,
מספר להם איפה הם היו.
הוא לא אומר להם מה הם עשו, אבל הוא אומר להם איפה הם היו.
מינוי דיינים.
אם אפשר להתקדם, זה יעזור לי מאוד, בסדר? עם מי ש...
להתקדם לפה. תודה.
לאחר מכן סיפור חטא המרגלים,
חטא המעפילים,
אזהרה שלא להתגרות בבני עשיו, לא להתגרות בבני מואב והמון,
ציווי והתגרות בסיחון, בסיחון דווקא יש עניין להתגרות,
מלחמה בסיחון ובאוג,
כן,
סיחון מלך חשבון ואוג מלך הבשן,
לאחר מכן התנאי של בני גד ובני ראובן,
שהוא כבר הוזכר שבת שעברה,
ודברי חיזוק ליהושע בן נון. בסדר, אלה הנושאים, אנחנו נכנסים
פנימה בעזרת השם.
כולנו יודעים שהעולם מחולק לזכר ונקבה,
נכון?
אתם יודעים או לא?
מישהו פה רוצה להתחתן?
יפה.
כל העולם הוא מחולק לזכר ונקבה, יש לנו את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל,
יש לנו את העם ואת הארץ,
יש לנו את האום ואת הבורג,
איש ואישה כמובן, יבשה וים, הכל מחולק
לזכר ונקבה.
זכר הוא המשפיע, נכון?
והאישה היא המקבלת, בסדר? העולם הוא, יש אנשים שהם משפיעים,
נוכחים,
פעילים, תודה רבה, פעילים, פועלים.
הייתה פה איזו כוס תה, סליחה.
הכל טוב, הכל טוב.
תודה רבה.
כששואלים אותי לפעמים, הרב, אתה רוצה תה או מים?
אני אומר, לא משנה הסדר.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
טוב,
אז גם בפרשה שלנו ובספר שלנו, ספר דברים שאנחנו פותחים בו,
גם העניין הזה של הזכר ונקבה, עוד מעט אנחנו ניכנס פנימה.
מה השם הנרדף של ספר דברים?
משנה?
יפה מאוד. למה משנה תורה? מה זה משנה תורה? מה הכוונה?
חוזר, משנן? יפה מאוד. זה באמת הפירוש הידוע,
שמשנה תורה זה מלשון שינון וחזרה, כן? ספר דברים זה סוג של סיכום של כל הספרים הקודמים,
ושינון וחזרה.
זו אפשרות אחת.
המהרל,
בספרו עוטף ארץ ישראל, פרק מ״ג,
אומר שהסיבה שקוראים לספר הזה משנה תורה,
כיוון שזו קריאה שנייה, בסדר? יש קריאה ראשונה,
את מה שהיה לנו בבראשית, שמות ויקרא ובמדבר,
והקריאה השנייה, מצד השני של המטבע, לא רק שאני לא חוזר,
אני כבר קורא קריאה מחודשת, כן? קריאה אישית,
קריאה של משה רבנו, הכל זה נאום של משה רבנו, כן? כמעט כל ספר דואם.
זה נאום אחד ארוך של משה רבנו.
אז אם כך, ממשנה תורה יש לנו שני פירושים למה זה נקרא,
או שזה חזרה ושינון, או שזה מלשון שונה.
קריאה שנייה, קריאה שונה, בסדר? בחינה שנייה, צד אחר של המטבע.
וזו גם הסיבה שאנחנו פוגשים עכשיו פעם ראשונה מטבע לשון שונה מכל התורה.
כתבנו את זה במקום מספר אחת בעזרת איתי הצדיק.
הדפים הולכים ומשתבחים, זה לא אני.
העימות שלהם, ברוך השם, תודה רבה.
ותודה רבה בהזדמנות הזאת לכל מי שעוזר לי
לצאת מהטכנופוביה.
אז אנחנו רואים במקור מספר 1. כל החומשים,
בדרך כלל הפסוק וידבר השם אל משה לאמור. זאת אומרת, משה הוא סביל,
הקדוש ברוך הוא פעיל, הוא אומר לו, תראה, ככה וככה, תגיד לעם ישראל לעשות,
בסדר?
הוא סביל, הוא סרסור, הוא מתווך בעצם בין כנסת ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, הוא עומד בתווך, הוא צינור,
להעברה של התורה.
אז לכן כתוב וידבר השם משלמו בספר דברים, אנחנו רואים שהפסוק הראשון, איך הוא פותח?
אלה הדברים אשר דיבר משה על כל ישראל. פעם ראשונה שמשה הוא הדובר,
וממנו יוצאים הדברים, הוא המדבר, הוא הפעיל,
הוא הזכרי,
הוא פחות נקבי כביכול פה, הוא יותר זכרי, הוא הפעיל,
הוא אומר את הדברים לפני עם ישראל. זה גם מתכתב לנו טוב מאוד, לא כתבתי את זה פה,
אבל אנחנו יודעים שבמסכת אבות
כתוב לנו במשנה הראשונה, משה קיבל תורה מסיני, נכון?
לאחר מכן מה כתוב? איזה לשון?
יפה מאוד, מצוין. משה קיבל תורה מסיני, אחרי זה כתוב,
ומסרה ליהושע, ויהושע יסרו על אנשי הכנסת הגדולה.
שואל המהרל במקום אחר,
בהסבר שלו למסכת אבות, למה פה נאמר קיבל,
ובפעמים הבאות של המשנה נאמר מסר?
כי בעצם משה היה כלי קיבול שלם.
לא כל אחד מאיתנו זוכה להיות
כלי קיבול, כלומר שכל מה שנותנים לי,
אני באמת מפנים,
או לחלופין מוסר את זה אחרי זה במלואו. אז לכן,
משה הוא היחידי שנאמר על לשון קיבל, הוא קיבל ממש את הכל. אין סייגים,
אין זוויות, אין פרשנות, אין עניינים, אין אגו.
צינור מיוחד במינו,
ולכן ספר דברים באמת נכתב על ידו של משה רבנו, מכיוון שהוא צינור להופעה האלוקית בעולם. נאום אחד ארוך,
אין כמעט את הפסוק וידבר השם ושלאמור בכל ספר דברים.
מצוין.
כאשר אנחנו, כאשר התורה באה לתאר, כן, התורה שנכתבת על ידי משה מפי השם,
כשהיא באה לתאר את מעמד הר סיני בסוף הספר,
ספר בפרשת וזאת הברכה, תראו משהו מעניין.
כולנו מכירים את המדרש מהגננת
שהקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה לכל מיני אומות העולם, נכון? רצה לתת אותה לבני אדום,
אז אמרו לו, מה כתוב בה? אמרה, לא תרצה, חזק וברוך, זה לחם חוקנו, אנחנו חיים על חרבנו,
לא מתאים לנו. ואחרי זה הביא אותה לבני ישמעאל, אמרו, מה כתוב? כתוב שם לא תגנוב.
נו, מאין אין לנו פרנסה?
לא רצו לקבל את התורה.
הבסיס למדרש הזה זה הפסוק שאנחנו הולכים לקרוא עכשיו.
השם מסיני בא וזרח משעיר למו.
הופיע מהר פארן ועתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו.
אז מה הכוונה?
עוד פעם, נפרק את הפסוק.
השם מסיני בא וזרח משעיר, שעיר הכוונה לאדום,
כן?
ושוב פעם, הוא בעצם, מה זה זרח משעיר?
הוא הזריח, הוא הציע בעצם את התורה לאנשי שעיר, שאלה האדומים,
ואז בעצם הם דחו אותה. כלומר,
יכול להיות שמצדך אתה רוצה לתת לנו, אבל לנו אין את היכולת לקבל או אין את הרצון לקבל.
ברור?
זה החלק הראשון של הפסוק.
ממשיך.
הופיע מהר פרן,
מה זה הופיע מהר פרן? הקב' ברוך הוא גם כן הופיע, הציע,
מה זה הר פארן? הר פארן זה חצי האי סיני, שם נמצאים הישמעאלים.
ואז הם אומרים לו, טוב, מה כתוב שם? הוא אומר להם, כתוב ללא תגנורן.
טוב, טוב, אם ככה אז אנחנו לא רוצים.
בסדר? אז הפסוק הזה הוא הבסיס למדרש שאנחנו מכירים על הגננת.
מי מכיר את זה מהגננת ירים את ידו?
אני מבין שמי שלא מרים או שלא היה בגן, בסדר,
החלמתם.
יפה.
ומה כתוב בסוף?
ועתה מרבבות קודש, מימינו אש דת לעמו.
איך, איך?
ועתה, כן, או, יש לנו פה תימני, חזק וברוך.
טוב, אני כבר התנצלתי בשבוע שעבר,
שאני בעזרת השם, אני לאט-לאט אדע להטעים עוד יותר ועוד יותר טוב, בעזרת השם, את התורה, ולא לפספס,
אז תדון איתי לכף זכות.
גם כן, צודק, צודק. ועתה, הגיע, צודק. מצוין.
כרגיל, יש לנו הפרעות מלמעלה, תודה רבה.
אם אפשר, גברת,
תגידי להם שיהיו בשקט שם בקומה העליונה.
תודה רבה.
ואתה, מריבות קודש, תודה רבה על ההערה, מימינו אש.
הוא אומר לי, אתה, הוא אומר לי, אתה.
טוב,
אני מציע שתיפגשו אחרי השיעור ותדסקסו ביניכם.
טוב, ברוך השם.
העיקר שערניים.
בואו ניגש לעניין, זה חשוב מאוד לדקדק, אבל אתה אחרי זה תיגש אליו ותתמודדו,
תגידו לי מי...
מי צדק.
בכל מקרה, מה זה מימינו אש דת למו?
כאילו, מה היה כל כך קשור להגיד שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה,
כן, בעזרת הברכה, בסיכום של כל התורה כולה,
נותן אותה ביד ימין.
אז אנחנו מכירים את הימין, שיש לנו פסוקים, ימין השם רוממה, ימין השם עושה חיל, יש לנו בעז ישיר,
ימינך השם נדרי בכוח, ימינך השם תירץ אויב.
מה כל כך חשוב לתת את התורה בימין?
ומה זה מימינו אש דת למו, כן?
התורה היא אש שחורה על גבי אש לבנה,
זה הכוונה, דת למו, דת, כלומר,
חוקים ומשפטים, למו זה לעם ישראל, בסדר? זה הפירוש של הפסוק.
אז שימו לב,
אני חייב להתוודות שכל פעם שאני קורא פירושים של הרב קוק,
כל פעם מחדש אני מתפעל,
אני בטוח שזו הפסגה שאני נפגש עם איזה עומר של הרב, ואני אומר, וואו, וואו, וואו, וואו. עכשיו,
זה הולך לחלק לכם את החיים ללפני ואחרי.
אתם מוכנים?
שימו לב.
יש לנו את הפסוק, אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צהורה. מה הכוונה? מה זה אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צהורה? וזה יקשור אותנו להסבר הפסוק,
למה בדברים ל״ג, פסוק ב',
בסוף התורה, בעזרת הברכה, מימינו אשדת למו.
אני קורא בעולת ראיה, מהפירוש של הסידור,
הפירוש של הסידור של הרב קוק,
הוא אומר ככה,
אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צעורה, ימין השם הרוממה,
מעוז החסד ההולך, ומתכן אנחנו יודעים כולנו שימין זה תמיד מייצג את החסד.
מעוז החסד ההולך ומתגלגל בעולם, ויסוד המגמה של כל ההוויה כולה מצוין, כי עולם חסד ייבנה.
אמנם הימין, יש לה גודל וקוטן.
אתם שמעתם פעם על ימין קטן וימין גדול?
אני מכיר, ימין קיצוני אני מכיר, בן גברים כאלה ודול. מה זה ימין קטן וימין גדול? תראו איזה פירוש מתוק.
הקוטן של הימין הוא כשהחסד הוא נערך לפי איזו מידה מצומצמת של מקבל החסד.
לפעמים יש לי הרבה שפע לתת לך,
אבל אין לך את הכלים לקבל.
אז שמה זה ההופעה של הימין בקוטן.
כלומר, לפי קטנות מעמדך.
עד כמה שיוכל שאתה, אבל גדולת החסד היא מידת החסד הנותנת רב טוב,
רב טוב, יותר מכדי המידה של המקבל.
ואם לא יוכל שאת
רוב הטוב, אז החסד הוא גדול כל כך,
עד שמשפיע ומטובו גם כן יכולת ואומץ להכיל את קבלת הטוב והחסד.
זאת אומרת, הקב' ברוך הוא עושה אתנו חסד בזה שגדולת ימינך, כן,
הימין הגדול זה האפשרות להרחיב את הכלים שלכם מעם ישראל, בסדר?
יש ימין, יש קוטן של ימין, שזה באמת עשיית חסד.
הבן אדם שמתחסד עם האדם האחר, הוא נותן לו כפי יכולתו לקבל.
אבל יש חסד עוד יותר גדול,
חסד גדול ולא חסד קטן, שהוא לא רק שאני נותן לך המון,
אני גם טורח להרחיב לך את הכלים כדי שתוכל לקבל את כל הטוב הזה.
וזה הכוונה.
גדולת ימינך תתיר צרורה. מה זה להיות צרור?
איך? דברים לא טובים, אבל מה הכוונה? מה זה צרור?
קשור, כבול,
מוקטן, מצומצם.
אז מה עושה הקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול,
בגדולת ימינו?
מתיר צרורה.
פותח את הצרירות הזאתי, פותח את הקטנות הזאתי,
פותח את הכלים, מרחיב לנו את הפה, הרחב פיך ועמלהו.
אז אני חוזר לשורה החמישית.
אז החסד הוא גדול כל כך עד שמשפיע ומטובו גם כן יכולת ואומץ להכיל את קבלת הטוב והחסד.
ברוך השם יום יום לעמוס לנו,
שהקדוש ברוך הוא נותן כוח בצדיקים לקבל טובתם.
אמנם גדולת הימין,
שהיא כבר בפועל,
היא קשורה באיזה מידה ממידות העולם המוגבל,
ואף על פי שיינתן כוח לקבל הטובה,
ואז סוף כל סוף, איזה קישור ואיסור יש כאן מצד מצרי העולם והגבלותיו התיכוניים, כן?
אי אפשר, מה אתה ברדת את העולם הזה? תראה, אין להם אפשרות לקבל.
מה עושה הקדוש ברוך הוא?
על כוחו הפנימי של החסד,
של גדולת החסד, הוא בעל כוח האפשרויות כולן,
ואין שם שום דבר האוסר, כן?
כובל,
והקובע הגבלה למידת העילוי, הטוב, האור והחופש הקדוש,
שלא יתפשטו בכל המרחבים ולמטרה עליונה זו של התפשטות הטוב האמיתי, אור השם והשכלת אמיתתו,
נועם טובו או נגיפת טיפי גדולתו בלא שום הגבלה, בלא שום מעצור.
ועכשיו אני מגיע לפואנטה.
לא לפי מידת המציאות הפועלית,
לא לפי מידתנו שלנו, עם ישראל, והצמצום וקטנות
ויכולת של היכולת לקבל לנו שיצאה ירודה ומצומצמת,
אלא לפי מידתה העליונה של תכונת הכוח העליון,
שאין בה שום הגבלה, שום אי אפשרות.
ואור השכינה יאיר באור אינסוף בלי מצרים.
אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צהורה בכוח, כן.
טוב, בואו...
אה, קודם כל יש פה הודעה שתיקה כאילו. כבודו,
הוא אומר שאחרי בחינה, הוא אומר שאתה צודק,
אז אולי נמחא לו כפיים לאדם שבסוף.
חזק וברוך. טוב,
אז תדון אותי לכף זכות.
בסדר? אז הבנו את הנקודה. אז עוד פעם, אם אנחנו אומרים,
מה זה אנה בכוח גדולת ימינך תתיר צהורה?
אם יש נותן שהוא אינסופי
ומקבלים שהם סופיים ומוגבלים שזה עם ישראל,
הקדוש ברוך הוא עושה איתנו
חסד אדיר
בימינו הגדולה ובעצם מרחיב לנו את הכלים כדי
שנוכל לקבל את כל התורה כולה ועוד יותר מכפי מידתנו.
פשטאיסט?
הבנו את הנקודה. יפה מאוד.
מקור מספר ארבע, הוא כבר הזכיר אותו תוך כדי העולת ראייה.
נותן הקדוש ברוך הוא, בסנהדרין, דף ק עמוד ב',
נותן הקדוש ברוך הוא כוח בצדיקים לקבל טובתם.
אנחנו מכירים בפרשת ברוך חוקותיי, כתוב,
תחת אשר לא עבדת אשר לוקחה בשמחה ובטוב לבב.
מה זה בשמחה ובטוב לבב?
מישהו יכול להסביר לי?
תגיד בשמחה, תגיד טוב לבב. למה יש את הכפילות הזאת, הרב קוק, גם את זה הוא מסביר?
בשמחה זה ההתחדשות.
טוב לבב זה שיהיה לך כלי
ראוי לזה.
אתה, הקדוש ברוך הוא, מזכה אותך, שהוא נותן לך שפע בעזרת השם, ויחד עם זה נותן לך את הטוב לבב, את האפשרות לקבל את הדבר הזה.
דוגמה,
יש הרבה אנשים, בוא ניקח את העולם החומרי קצת, בכל זאת שלו,
נתנתק מהחומר, חס ושלום.
בא בן אדם, זכה בפיס,
או באיזושהי הגרלה קדושה כמובן, בסדר? נגיד שעשו
צ'רי דיי למכון מאיר, ויש...
בקיצור, הבן אדם זכה ב-14 מיליון שקלים.
רוב האנשים, אחרי שהם זוכים ב-14 מיליון שקלים,
הם משתגעים.
נכון, שמים להם שק על הראש, צלמים אותם, זכה, לא יודע, כל מיני כאלה.
למה?
כי אין את הטוב לבב.
אין את הכלי,
יש יותר מדי אור, והכלים מתפוצצים.
אין, הבן אדם לא רגיל לכל כך הרבה שפע, על אחת כמה וכמה בעניינים רוחניים.
אם אני עכשיו נמצא במכון מאיר,
או בכל מקום ואתר בעולם, ואני,
וואו, לא מטורם, קיים מצוות,
מה זה, חבל על הזמן, צדיק טורבו.
אנחנו ערב פטירת הארי הקדוש.
הוא והארי, פססס, באותו פנתיאון, הוא ממש משהו מיוחד.
אבל,
הוא לא דאג לתקן את המידות שלו,
כן, המידות, הכלים, ליצור כלים יציבים, להיות גיבור, להתגבר.
אם הוא עשה את זה, כל האור נשאר,
אבל אם הוא לא עשה את זה, אז הכלים סדוקים, ממילא יש המון אור, אבל זה זולג,
בסדר?
אז צריך גם מזה וגם מזה, אל תנח ידיך.
חזק וברוך. נמשיך.
נא להפוך את ה...
אם כבר הזכרנו את הארי הקדוש,
אתם יודעים שאנחנו זכינו במשך עשר שנים ללמד בצפת עיר הקודש.
בישיבת הסדר שם, שקשורה עם הרב שמואל אליהו,
ואתם יודעים שביום הפטירת הארי,
יום ה' באב, זה יום מיוחד במינו, הקדוש ברוך הוא שתל את פטירתו של הארי
ממש באמצע תשעת הימים.
כי באמת הארי היה צדיק יסוד עולם ודמות מאוד מאוד מיוחדת במינה,
ממש באמצע פונט, ביום החמישי מתוך תשעת הימים, זה היה סנדוויץ' שבסנדוויץ',
הצנטרום שבצנטרום, כדי להחיות לנו את,
כמו שיש חי אלול, כן, של להחיות את אלול,
אז יש לנו את פטירת הארי, ממש באמצע תשעת הימים.
הארי הקדוש נפטר לפני כחמש מאות שנה,
והתיאורים של הארי הקדוש על ידי רב חיים ויטל, כן, בשידוכי הארי,
מי שמכיר את הספר,
שבחי הארי.
אז רב חיים ויטל, שהיה התלמיד שלו, שהיה הטרנספורמטור שלו, זה שמתווך אותו,
הוא מספר שהארי הקדוש
היה כאחד התנאים.
כמו שמסופר, שמעתי שהיום בדיוק ציטטתם באחת הקבוצות פה, של הרב יחיאל,
על 80 תלמידים היו לו לילה זקן,
שהיה רבי יונתן בן עוזיאל הגדול שבהם, ורבי יוחנן בן זכאי הוא הקטן שבהם.
שלושים כאלה, שלושים כאלה, מחיי מתים, משאלות שואלים, נכון?
שיחת כלים.
כך היה הארי הקדוש.
תחשבו, בן אדם לפני 500 שנה,
גדלות נשמתית כמו אדם שלפני 1,800 שנה,
1,900 שנה, כמו זמן התנאים,
פעילי פלאים מפולעים, היה יודע את התיקונים של כל אחד, ומה הוא אמור לעשות,
וחוכמת הפרצוף, וחוכמת כף היד.
מאיפה זה בא לו?
אז הארי הקדוש מעיד על עצמו ששני דברים מרכזיים גרמו לו, בעזרת השם, להגיע לאן שהוא הגיע.
אחד,
מה אתם חושבים?
מה אתם אומרים?
מה גרם לארי להיות הארי הקדוש?
בבקשה.
התמדה, יפה מאוד. מה עוד?
שמחה.
שמחה, רבותיי.
אומר הארי הקדוש,
אני מעיד על עצמי שהסיבה שהגעתי לאן שהגעתי,
זה בגלל שכל מה שעשיתי,
עשיתי בשמחה.
כמו הביגון כזה.
הכל שמחה,
חיוכים ושמחה, לא בגלל שקל.
אלא בגלל שברוך השם, מה אני עומד בנוכח השם?
שיביתי אשנה נגדי תמיד, ככה היה הארי הקדוש.
הכל בשמחה. וכמובן, הדבר השני שכבודו אמר, רבי דוד סבן,
לגבי ההתמדה. הוא מעיד על עצמו שלפעמים,
באיזה גיל הוא נפטר, אתם יודעים?
39, יש מחלוי כס, 38 וחצי, 9. בכל מקרה מאוד מאוד צעיר, מה שהוא הספיק לעשות,
בעזרת השם שנספיק לעשות במאה ועשרים, תגידו אמן.
והוא אומר שבאמת ההשגות שלו היו בגלל שהוא עמל,
עמל גדול מאוד מאוד על כל דיבור ודיבור, כל לימוד ולימוד.
עמל יותר מן האחרים, ככה הוא מעיד על עצמו, הוא לא מתבייש לומר,
אני יודע שעמלתי, עמלתי קשה.
אז בעצם שני דברים שהשמחה היה הראשון שבהם, לא השני, הראשון.
מישהו אולי זוכר פעם, דיברנו על זה שהרב אליהו,
הוא שאלתי אותו פעם איך נדבקים בצדיק ומה התכונות שצריכות להיות צדיק.
מישהו זוכר מהם חמשת הקריטריונים?
להזכיר לכם?
אבל אחרי השיעור יהיה מיוחד, ומי שלא יעמוד בזה,
זה יהיה פעם, בלי נדר, פעם אחרונה ש...
הראשון, שמחה.
השני, ענווה.
השלישי, אהבה בלתי מסויגת לכל אחד מעם ישראל.
הרביעי, היכולת לקבל ביקורת.
והחמישי, לא לגוע בכסף.
כך אמר לי הרב מרדכי אליהו בזמנו.
אז אם אנחנו חוזרים פה לארי הקדוש,
אז כבר אנחנו רואים שהוא,
גם הוא,
הוא מעיד על עצמו שהגדלות שלו,
שאר הנפל שלו, היכולת שלו לחיות כאחד התנאים אשר בארץ,
זה באמת בזכות שכל מה שעשה היה עושה בשמחה. כן, מיותר לציין שגם הרב אליהו,
זה מה שראינו בו כל הזמן, הרב מרדכי אליהו, כל דבר בשמחה.
כן, לפעמים הייתם רואים אותו חמור סדר,
אבל זה לא בגלל שהוא כועס או משהו כזה,
אלא בגלל שהוא מרוכז.
בגלל שהוא עסוק במצוות,
בלימוד תורה,
איזה פנים מאירות.
חוכמת אדם תאיר פניו, הכל בשמחה.
ארבעת המינים,
בנייה של סוכה,
היינו אופים איתו את המצות,
חם, תבונים, עניינים, הכל בשמחה, ליל הסדר, כמו שתיארתי בשבוע שעבר.
הכל, הכל, הכל, הכל בשמחה.
מתי אני שמח?
מתי שאני עושה משהו שהוא מתאים לי.
זאת אומרת, לא לי בקטע הלא טוב, אלא לי במובן העמוק של זה. זאת אומרת,
אני לומד תורה כיוון שהיא באמת מוציאה ממני.
המפגש בין זכר לנקבה, נכון, נזכרנו בתחילת השיעור?
התורה היא הנקבה, והזכר זה אנחנו,
לצורך העניין.
אדם ממש בועל את התורה,
אדם מתחבר אל התורה,
אדם מתעלס, מתחבר אל התורה.
וככה בעזרת השם הבן אדם הופך להיות אדם אחר.
שום מקצוע בעולם לא הופך את הבן אדם שהטבע השני שלו יהפוך להיות טבע ראשון. זאת אומרת, בן אדם בא, נולד עם תכונות מסוימות,
אם הוא ילמד מתמטיקה וייצא פרופסור עוד שנייה,
זה לא בהכרח מתקן את המידות שלו, אבל בן אדם שבעזרת השם
לומד תורה ועובד על המידות שלו ומתקן אותן וכולי,
מאור שבא מחזירה למוטב ועם תיקון המידות הוא פשוט הופך להיות
אדם אחר.
כן,
אתה צודק שזה בעצם כל מיני, כן, הקדוש ברוך הוא הנותן, ואנחנו המקבלים. מצד שני, יש עניין שאנחנו גואלים את התורה, כן?
הספר הגולמי נמצא בארון, נכון? אז זה לכאורה סוג של מקבל,
ואנחנו אלה שנותנים. כלומר, מפגש, אתה צודק שהתכונות האלו של זכר ונקבה הן מתחלפות, כמו שאור וכלי,
אם יש לי כלי,
נכון, ותחתיו יש
אור גדול יותר, כלי גדול יותר, אז זה משמש גם כאור למדרגה העמוקה יותר וגם ככלי למדרגה העליונה יותר.
בקיצור, הבנת אותי, כמו אנטנה כזאת.
אנטנה של פעם.
דרך אגב, כנראה שזה גם חלק מהסיפור.
כשהאנטנות היום הן שונות,
האנטנה של פעם הייתה יכולה להסביר איך בנויים העולמות של אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, הם גם יותר גבוהים וגם יותר פנימיים, נכון? כמו טלסקופ כזה.
טוב, אבל זה נושא לשיעור אחר.
מקור מספר חמש,
הועיל משה באר את התורה הזאת לאמור, זה כבר מופיע לנו בפסוק ה', כמה פסוקים אחרי
תחילת הפרשה, אחרי תחילת הספר.
מה משה עושה?
משה מסביר ומתאר ומבאר מה הם חיינו כעם שמקבל את התורה.
בראשית שמות ויקרא ובמדבר, זה מצד נותן התורה.
ספר דברים זה מצד מקבלי התורה, הוא מתאר.
יש הרבה עניינים אישיים שם, כן? משה רבנו ממש מתאר,
כעסתי, עשיתי,
לקחתי, הבאתי, מדבר גם בלשון,
בגוף ראשון,
וגם מתאר בעצם את עולם הרגשות, איפה המפגש של התורה הזאת, שהיא
התורה השמימית,
אם אותו מקבל, אם אותו מקבל שזה משה, ואם אתה מקבלים שזה העם.
בהמשך טבעי לזה, מקור מספר 6,
משנה תורה,
היה מדבר משה מעצמו,
כמו השליח שמדבר כאשר ציווה לו המשלח.
ספר דברים הוא גם נכתב בסגנון מאוד מאוד מיוחד,
וגם רואים שכביכול הקדוש ברוך הוא
לא נוטל חלק בכתיבה שלו, הוא אומר,
משה בבקשה, כתוב,
מה שאתה מוצא לנכון.
יש המון המון דוגמאות להבדלים בין דברים שמופיעים בספרים אחרים למה שמופיע בספר דברים. למשל, דוגמה,
אם ניקח את השבת,
אנחנו יודעים שיש לנו את עשרת הדיברות,
באיזו פרשה?
זוכרים? בספר שמות?
פרשת יתרו.
בסדר?
כולם זוכרים, אני בטוח.
ואילו בספר דברים זה מופיע לנו בפרשת
ואתחנן, נכון, צודקים.
אז אם אנחנו נסתכל, בעשרת הדיברות שכתובים בספר שמות,
אז בעיקר זה מדבר על הבריאה.
כן?
זכור את יום השבת לקודשו. ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ.
זה מצד הנותן, מצד הקדוש ברוך הוא, מצד האלוקי.
לעומת זאת, איך מופיעה,
איך מופיע הציווי בעשרת הדיברות בפרשת ויתחנן, שמור, כן, שם זה היה זכור, פה זה שמור,
שמור את יום השבת לקדשו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, בסדר? זה ספר,
פרשת שמות, ספר שמות, פרשת יתרו זה מצד הנותן,
מצד הקדוש ברוך הוא, מצד מי שברא את העולם ואילו ספר דברים, מצדנו, כן, החוויה האישית שלנו שהיינו עבדים בארץ מצרים,
כי גיר היית בארץ מצרים ולא,
ממילא לא להפעיל את הבהמה ואת העבד וכולי.
מצוין, יש עוד הרבה הרבה דוגמאות, אבל כדי להספיק את הנושא הבא,
אז אנחנו נעבור באמת
לעניין הבא, שגם מאוד מאוד מאוד קשור
לימים שבהם אנחנו נמצאים.
בית המקדש הראשון, כולנו יודעים, נחרב בגלל שפיכות דמים,
עבודה זרה וגילוי עריות, שאלו עבירות פרטיות.
זאת אומרת, עם ישראל, בגדול,
היו מחוברים,
כן, היו מחוברים האחד לשני,
אבל ברמה האישית הפרטית,
לקו בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, הקב' ברוך הוא אומר, טוב, אם ככה,
אשלח אתכם לחופשה,
אשלח אתכם לגלות של 70 שנה כדי שתתקנו את זה ותחזרו בווריאציה אחרת.
כן, הגלות, כן, גאל וגולה,
אותיות תנומות, המהר״ל כותב על זה הרבה, שהגלות היא לא סוג של קריזה אלוקית חזק, לא?
אלא היא חלק מהתיקון.
זאת אומרת, תצאו אל הגלות,
תפנימו את המציאות,
תתקנו את מה שעשיתם,
תחזרו בחזרה טובים יותר.
טוב, ברוך השם, אנחנו מגיעים לבית שני.
בבית שני, אז כביכול העניינים הפרטיים מתוקנים, אבל שנאת חינם.
שנאת חינם.
אלפיים שנה, אנחנו עדיין במציאות הזאת של שנאת חינם.
אנחנו חיים בכאילו, חברים.
אני יודע שאתם פה במכון מאיר, יש לי חדרי,
משהו מיוחד.
האוכל שאנחנו אוכלים,
כסעודת שלמה בשעתו,
המזגנים שמקפיאים אותנו, בחוץ חם, פה קר,
הלב חם,
תנאים אופטימליים, מה חסר?
אבל אנחנו חיים בכאילו.
אין בית מקדש.
אין בית מקדש.
זה אומר שאהרון הקודש,
אהרון שאמור להיות בקודש קודשים, אז יש לנו אהרון כנגדו,
יש לנו תיבה,
בסדר, אבל הכוהנים במקום לעמוד פה, צריכים לעמוד בבית המקדש.
קול או לא?
זה נכון שיש מחלואי כס האם לעלות או לא לעלות, אנחנו לא ניכנס לזה,
אבל התודעה
של בית המקדש היא צריכה להיות מאוד מאוד נוכחת.
אומרים חזל,
מי שמתעסק עם הלימוד על בית המקדש, בצורה כזאת הוא מנכיח את בית המקדש.
הוא גורם לזה שבית המקדש ילך וייבנה.
או לחילופין, כתוב במדרש שבית המקדש השלישי בנוי מדמעות.
יש מנהג, אם דיברנו על הארי הקדוש,
אתם יודעים שבשלושת השבועות
יש עניין להגיד כל השנה תיקון חצות,
אבל בשלושת השבועות נוהגים המקובלים ואנשי מעשה להגיד
תיקון חצות בצהרי היום.
לשבת על הרצפה, לבושי שק, ולהגיד תיקון חצות.
אחרי המנחה לשבת, להגיד תיקון חצות, לבכות על ירושלים עיר הקודש.
יש אנשים שלא רק בתשעה באב
בוכים על החורבן,
יש אנשים שיום-יום, לילה-לילה,
בוכים על חורבן בית המקדש.
מספרים שהבאבא סאלי היה כל לילה
אומר תיקון חצות, בוכה ואוסף את הדמעות שלו בכוס,
ולאחר מכן שותה אותן כדי להרגיש את המרירות,
להרגיש את החיסרון.
הרבנית אליהו פעם סיפרה לי שהיא תפסה את הרב מרדכי אל חם.
תמיד היא הייתה הולכת לישון לפניו.
יום אחד היא קמה,
והיא רואה את הרב מרדכי
יושב בפתח הבית עם שק.
המקובלים נוהגים ממש ללבוש שק,
עושים בגד של שק,
כן, בגד של אבלות,
ויושבים על הרצפה או על כרית, כאילו, על שטיח, לא ממש על הרצפה,
והיא רואה אותו, אומרת לו,
היא הייתה מדברת איתו גם בגוף שלישין.
זה היה מעניין מאוד.
הרב, הרב, ככה היא מספרת לי. אני אומרת לו, הרב, מה?
אז הוא אומר, חורבן בית המקדש.
לא ידעתי, מה, אתה עושה את זה כל לילה?
כן.
כל לילה הרב אליהו
יושב ומבקר את בית המקדש.
הארי הקדוש בגוריו, נכון? למה קראו לו הארי וגוריו?
יש לנו פה אריה, עם כלבי כזה, ויש לו גורים, יש לו תלמידים.
זה היה העניין שלהם.
הוא אמר להם, אם תהיו בערב שבת אחד,
הוא אמר להם,
אנחנו עכשיו, אני רוצה לעשות לכם העתקה,
כן?
וכולנו עכשיו הולכים לירושלים לקבל את הגאולה.
מספרים
שזה היה בערב שבת והיה איזשהו ויכוח בין נשותיהם של החבורה של הארי הקדוש,
והוא אמר להם, יכולנו להביא את הגאולה, אבל בגלל שהיה פירוד בינינו,
לא זכינו.
זאת אומרת,
התנאים לגאולה, כמו שכולנו יודעים, זה באמת האחדות האמיתית.
טוב,
בוא ניגש.
אז תוכחה מגאולה ואהבה מסותרת. אנחנו יודעים שבספר ויקרא, בפרק י״ט, פסוק י״ז, יש לנו פירוש,
יש לנו פסוק מפורש, לא תשנא את אחיך בלבביך.
ובמשלי פרק כ״ז, פסוק ו', כתוב פסוק שאני מאוד אוהב לצטט אותו, אבל בעזרת השם גם רוצה לחיות אותו,
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא.
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא.
מה הכוונה?
לפעמים אדם
נכנס בך קצת, מעיר לך, כן, כמובן,
עוד מעט אנחנו נראה איך מוכיחים,
אני חושב שזה ממש התחלה של הספר שלנו,
איך מוכיחים הבן אדם, כדי שזה יהיה לתועלת.
אבל נאמנים פצעי אוהב. אם מישהו, באמת אני יודע שהוא אוהב אותי,
אז אני אומר, בסדר גמור, מצוין, תגיד לי. אני רוצה שתגיד לי במה אני לא בסדר.
אני רוצה שתעזור לי לתקן את עצמי.
לעומת זאת, יש אנשים שרוצים להיות פופולריים,
זה יכול להיות רבנים,
מחנכים,
הורים,
גם חברים,
שבעצם אומרים, טוב, פוצי מוצי, הכל בסדר, הכל טוב, מה פתאום?
לפעמים צריך לתת גבולות. דיברנו פה אתמול בשיעור.
גבולות, הגבולות יכולים להיות מאהבה, עדיף שהן יהיו מאהבה.
גבולות מאהבה.
מה זה גבול מאהבה?
שלושה קריטריונים.
קודם כל, אתה לא תעשה משהו,
בואו נתחיל מגבולות מהירה. גבולות מהירה,
אתה תעשה משהו מכיוון שאני הרב ואתה התלמיד, אני המפקד ואתה הפקוד.
זה יקרה עכשיו,
ואני בעיקר אעשה את זה באנרגיה שלילית.
זה שלושת הקריטריונים, בסדר? זאת אומרת,
עכשיו זה מחייב אותך וזה נעשה באנרגיה שלילית.
מה זה גבולות מאהבה?
אצלנו לא מדברים ככה.
במשפחה שלנו אין כזה דבר.
לא מדברים לשון הרע, לא מסתכלים במסרים לא צנועים, אצלנו כולנו מסננים את הפלאפונים שלהם, כל אחד עם הקווים האדומים שהמשפחה קובעת, ראש המשפחה קובע.
זה אחד. כלומר, זה מחייב גם אותך וגם אותי.
אותי האבא, אותי האימא, זה גם מחייב אותנו.
דבר אחרת.
ודבר שני, זה לא בגלל שאני בעמדה פטריארכלית מעליך, אנחנו כולנו, במובן הזה,
כולנו מחויבים לאותו דבר.
והדבר הכי חשוב,
שזה נעשה באנרגיה חיובית,
זה הכי חשוב.
מה, אנחנו נאבקים אחד בשני? אנחנו רוצים את התיקון אחד של השני, נכון?
אז זה מאוד חשוב, גבולות מאהבה. שימו לב,
משה רבנו מלמד אותנו איך להוכיח.
למה? כי מה הוא עושה?
בהתחלת החומש,
אי אפשר רגע להביא לי מחילה איזה חומש או תנ״ך,
לקראת הפסוקים הראשונים.
תודה רבה.
אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן,
במדבר, בערבה, מול סוף, בן פארן, ובין תופל, ולבן, וחצרות, ודי זהב.
בסדר?
בעצם משה רבנו מזכיר פה כל מיני מקומות.
למה הוא מזכיר את המקומות?
כי הוא לא רוצה להזכיר את המעשים.
הוא לא רוצה לבייש אותם.
ככה מוכיחים.
אם אתה באמת רוצה לא לשנוא את אחיך בלבבך,
ואתה רוצה באמת לתקן,
ולא רק שהמעשים לא יהיו לנגד עיניך,
יש דרך איך מוכיחים.
אם התוכחה נעשית בצורה אמיתית ומתוקנת, זה עובר מסך.
אם היא נעשית בצורה מתלהמת, מבקרת ומורידה,
זה לא עוזר שום דבר.
זה לא עוזר שום דבר.
אולי אפילו יותר מזה.
זה גורע.
כיוון שבן אדם עושה לך הצגות לפניך,
ואחרי זה חי את חייו הבלתי מרוסנים,
כתינוק הבורח מבית הספר, כסוס ללא רסן,
ופורק מעליו כל עול.
אז שימו לב.
אז קודם כל גם רש״י אומר את זה, וגם ילקוט שמעוני.
כתוב ככה, מפני ארבעה דברים מוכיחים אדם סמוך למיטה.
מי עשה את זה?
יעקב. וגם מי?
משה רבנו.
עוד רגע הוא נפטר מן העולם.
בבקשה?
גם דוד המלך, חזק וברוך.
אנחנו רואים שהמוכיחים הכי גדולים, הצדיקים הכי גדולים,
הם עושים את זה לפני מיטתם.
רגע לפני שהם נעלמים.
למה?
מארבע סיבות.
סיבה ראשונה,
אלף, שלא יהיה מוכיחו, חוזר ומוכיחו.
אם אני עכשיו מוכיח בצורה אמיתית,
אז הפונקציה של התוכחה, תקשיבו, זה דברים מתוקים מאוד, כל כך חשובים,
כל כך חשובים, בוודאי בדור שלנו,
אבל האמת היא שבכל דור,
גם לצעירים וגם לבוגרים.
דבר ראשון, שלא יהיה מוכיחו וחוזר ומוכיחו.
כלומר, תוכחה אמיתית
היא לא תלוית כמות,
אלא היא תלוית איכות.
מה הבן אדם, אמרתי לך, מה יהיה, כבר אמרתי לך, זה אלף פעם, נכון? זה ממש לא נכון.
זה מוריד את הבן אדם, זה משפיל אותו.
אתה רוצה לתקן לך בן אדם? היית רוצה שככה תתוקן בעצמך?
שכל היום, מה שנקרא, יאכלו לך את הראש, יגידו לך, אתה לא בסדר, אתה לא בסדר, אתה לא בסדר?
או אולי תנסה לזקק את מה שאתה אומר.
תאמר דברים מוגדרים ובצורה מכבדת,
בפורום מתאים,
ותדאג שרגע אחד אחרי שאתה תגיד את זה,
תסתלק מהאזור.
שזה כבר מוביל אותנו לנקודה השנייה.
שלא יהא חברו רואה ומתבייש ממנו.
אם אני בא ואומר,
תשמע,
אתה לא בסדר,
אתה לא בסדר,
ואתה יושב לפני הבן אדם ומחכה שהוא יגיד,
כן, כן, סליחה, אבא, סליחה, מורה, סליחה, רב, לא הייתי בסדר.
אתה ממש מבייש אותו.
אז זה כבר נקודה שנייה.
אתה רוצה לאפשר לבן אדם באמת לתקן?
תיצור מרחב נקי לעבודה עצמאית.
כן, כשבן אדם בא, יש לו מרחב נקי, לא כל הזמן שופטים אותו.
הוא לא מרגיש שהוא כל הזמן בזכות מגדלת.
אומרים שהאסון הכי גדול זה הציפיות.
אתם יודעים, אנשי חינוך
הרבה פעמים נופלים בדבר הזה.
אני מדבר בתור מי שמנסה להיות, בעזרת השם, איש חינוך.
אם אתה כל היום בציפיות על הילדים שלך,
כן, מה שנקרא תסמונת ילדי הרבנים,
או תסמון את ילדי המחנכים,
זה יכול לשגע אותם.
תשמע, תעשה ככה.
לא מתאים. יגידו, הבן של אברהם, תנהג ככה. מה זה משנה? רגע,
מה אתה בא, אתה בא, אני עכשיו, בואו נדבר על עצמי, בסדר?
אם אני עכשיו בא לבן שלי, אומר לו, מלאכי,
או צור חיים,
או מתניה,
בואו ניקח את מלאכי המתוק, נראה לי שרובכם מכירים אותו.
מלאכי, תשמע,
תעשה לי טובה, אנחנו פה בירושלים,
דף חדש,
אל תעשה פדיחות, לא מתאים.
הבן של הרב רן מתנהג ככה.
מה זה הדבר הזה?
מה זה, מה זה העניין הזה? מה זה, טקטיקה, אסטרטגיה? מה, מאיפה זה נובע?
אם אנחנו רוצים שבאמת הילד, הנער, אנחנו נתוקן,
אז קודם כל אמרנו שאני לא, שהתוכחה היא איכותית,
מזוקקת ולא כמותית, שזה האלף.
דבר שני,
אני מאפשר לך מרחב נקי ולא כל היום אוכל לך את הראש ויושב לך על הראש,
מה יהיה, מה יהיה, נו מתי, מתי, מתי, מתי, זה לא עובד.
ממש לא עובד, זה הורס.
דבר שלישי,
שלא יהא בליבו עליו.
מה קורה?
אם אני עכשיו
מוכיח מישהו,
ואני נשאר עכשיו ב... עומד מולו, אומר,
אז מה קורה? מה אתה אומר על תוכיחה שלי? מה, מוצא חן בעיניך? לא מוצא חן בעיניך?
מה קורה לבן אדם?
איך?
איך?
מלחיץ אותו דבר ראשון. דבר שני, מה?
הוא עסוק
בלהאשים אחרים.
אני, אני אשם במה שקרה,
זה אתה אשם במה שקרה. זה לא אתה אשם, זה כולם אשמים פה במה שקרה.
זה המשפחה, זה האישה, זה השכנה, זה ביבי.
הוא רואה שם בכל מה שקורה.
בסדר?
אם הדבר השלישי שזה, שלא יהיה בליבו עליו, אני בעצם, מה שאני עושה,
אני מאפשר לבן אדם
תיקון ושלא יהיו שם הטלות האשמות, אלא הוא יהיה עסוק בעיקר בתיקון ולא בהאשמות. אבל אם אני נוכח שם, אז ישר, בזה הוא עסוק.
אה, אתה הורדת לי, אתה העלבת אותי, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה
או שלוש אחד.
אם אני מוכיח,
כמו שנאמר פה,
משה רבנו מוכיח את עם ישראל לפני מיטתו,
הוא בעצם מקיים את ארבעת הדברים.
דבר ראשון,
הוא עושה תוכחה איכותית ולא כמותית.
הוא אומר בדרך רמז,
נכון?
הוא אומר רק את המקומות.
הוא לא אומר מה הם עשו שם.
כן, רשי כבר עומד על זה שיש חלק מהמקומות שאין כאלה מקומות בכלל.
זה רק רומז על המן שם וזה, נכון?
מכירים, תסתכלו ברשי.
אחרי זה אני לא מבייש את הבן אדם,
נותן לו מרחב נקי,
אני מאפשר לו להיות עסוק בתיקון ולא בעלבון האישי והטלת האשמות.
ודבר רביעי, שאני בעצם לא עסוק בהתנצחות, אנחנו לא,
אני לא נאבק איתך בכלל,
זה לא הנושא.
אני לא מחפש להיות צודק,
אני מחפש שהמציאות תתוקן.
בסדר, באותה מידה זה גם עליי וגם עליך. שוב פעם, אנחנו חוזרים לנושא של הגבולות מאהבה, בסדר? שזה מחייב את כולנו.
טוב, מכיוון שהזמן קצר,
בואו נעבור למקום מספר 8 שמחבר בעצם את שני הנושאים של השיעור.
אנחנו נמצאים בעצם לקראת קבלה מחודשת של התורה. ערב הכניסה לארץ ישראל ישנם שלושה,
שלוש רגליים,
שלושה עניינים,
שלושה
עמודים שהיכולת של עם ישראל לקבל, נכון? דיברנו על נתינה וקבלה.
אז ערב זה,
וגם זה כמובן קשור בעניין שאם אנחנו רוצים לצאת לגאולה בזמננו אנו, כן, אנחנו עכשיו רוצים להיגאל, אתם רוצים להיגאל?
או,
רוצים או לא?
יפה. שלושה דברים צריך לעשות בעזרת השם.
מתכון לגאולה,
We want משיח now, בסדר?
דבר ראשון, זה באמת כמו שאמרנו,
היכולת להוכיח ועל פי ארבעת הקריטריונים שתיארנו עכשיו, איך מוכיחים. זאת אומרת,
קראתי לזה ביקורת בונה ושהיא תהיה בהבלעה, בסדר? דבר שני,
שזה עשה טוב,
זה מינוי שופטים, כמו שאנחנו רואים, נכון? מבחינת הפרשה, הנושא השני, שלישי, זה מינוי שופטים. אלמלא מוראה של מלכות,
איש אתרעהו חיים בלאות. שומע רפאל?
שב ידידי, בסדר?
הדבר השני, זה עשה טוב, כלומר שתהיינה מסגרות, שיהיה סדר בעולם.
דבר שלישי,
סור מרע.
איסור לחימה עם מואב. למה אסור להילחם עם מואב?
יפה מאוד, דרות המואבייה, תדע לצאת ממנו. ולמה יש עניין להילחם בסיחון ובאוג?
סיחון ואוג, ערב הכניסה לארץ ישראל, מייצגים שני,
שתי סוגי מלחמות.
סיחון,
איזה מלך הוא היה?
מלך חשבון.
בסדר?
הוא אוכל החשבוינס.
כן, הוא מכניס לנו כל מיני השקפות זרות, השקפות כוזביות.
זה היה הכוח שלו.
שפע.
פוסט-מודרניסטיות, כאילו כל מיני עניינים שהם באמת יותר רעיוניים. זה היה הסיפור של פסיכון,
לגמור אותו כמה שיותר מהר, לעשות את זה בנקיות,
וחזק וברוך.
גמרנו אחד. טוב, מה נעשה עם אוג?
אוג הוא מייצג איזו מלחמה אחרת, מלחמה של כוח,
של חומר.
יפה מאוד, יוונים ורומאים, ולאורך כל ההיסטוריה יש לנו בעצם שתי כוחות כאלה
שבעצם מנסים להשפיע עלינו או בדרך של
כוח שעומד מולנו, או בדרך של מוח שעומד מולנו.
אז לסיכום, אם אנחנו בעבר רוצים להיגאל,
וכמו שהבנתי, אתם רוצים להיגאל, ככה הבנתי, זה נכון?
או?
אז אנחנו צריכים לעשות את שלושת הדברים האלה.
לדעת להוכיח קודם כל את עצמנו, קשות עצמך ואחר כך קשות אחרים,
כשאתה עושה את זה, תעשה את זה בצורה אצילית,
מכובדת,
עם כל הקריטריונים.
צריך להעמיד באמת מערכת של חוקים, חוקים אמיתית, כן?
לא כל מיני משפטים עות'מאנים, צרפתים ואנגלים, אלא באמת שתהיה לנו את חוקי התורה שיעמדו נר לרגלינו.
והדבר השלישי, שזה בעזרת השם להסיר את כל הדברים הלא טובים שגורמים לנו לא להיות ממוקד בדבר העיקרי, אלא בעיקר להיות עסוק במלחמות סרק,
אלא לעשות את המלחמות האמיתיות במקום הנכון ובזמן הנכון. יהי רצון שבעזרת השם נזכה לקיים את כל מה שדיברנו עליו. אמן.
