טוב, שלום וברכה.
אני היום הולכים לעסוק שיעור מיוחד בימים בין המצרים,
אבל לאור השנה הזאת,
ככה,
מה שקפנו באיראן ועם ישראל שעבר את התהליכים הגדולים
אחרי המלחמה,
הוא בתוך המלחמה, אבל
התוקף הלאומי שלנו השתנה בעולם שלא היה כמותו
מאז חזרתנו לארצנו.
שאלה עכשיו, שאני עכשיו מעלה אותה וננסה ככה להיכנס ולקבל את העומק שלה, האם הגיע הזמן לבנות את בית המקדש?
אני רק אגיד באופן כללי, תדעו שהתשובות ההלכתיות שנכתבו,
זה היה מלחמת ששת הימים,
שהיה אותו דבר שעלה הנושא שאם צריך לבנות שוב את בית המקדש.
אנחנו ננסה לראות את כל מה שאפשר לנו בזמן, ואתם יודעים את זה בחוברת,
תראו את זה ככה עדיין בעיקרי הדברים,
ואנסה לגעת בעיקרי הדברים, ואנסה לראות
מה עומד לפתחנו.
בסדר?
אנחנו מתחילים קודם כל,
אם אני הולך ברחוב עכשיו, נגיד לאנשים בית מקדש, מה הם יגידו?
מה יגידו?
מה אתם רואים?
שאני חולם, נכון?
בשורה של יציבת ציון,
היינו כחולמים.
אז חלום,
עכשיו אני אראה את המציאות, קודם כל זה מצווה.
מצוות עשה,
לבנות בית לשם, אז בואו נראה את המקור הראשון.
בספר מצוות
לרמב״ם מתווד עשה כף.
מצווה 20 היא שציוונו לבנות
בית עבודה,
בו יהיה הקרבה והעברת אש התמיד,
ואליו יהיה ההליכה והעלייה לרגל והקיבוץ וכל שנה, כמו שהתבאר,
ואומרו יתעלה ועשו למקדש.
בעצם אומר הרמב״ם,
הרמב״ם כותב בפורח, המצוות עשה לבנות בית לשם.
והנה התבאר שבנין בית הבחירה מצווה בפני עצמה.
ועכשיו אנחנו נתבאר, יש לנו רשי ותוספות, שרשי אומר שמה שיגידו חלקם, שהאם זה ירד מהשמיים,
או לפי הרמב״ם, זה מצוות עשה לבנות בית לשם, אנחנו נדון בזה קצת
בעיקרי הדברים.
הכל הכל יש לנו מצווה.
חולם או לא חולם, יש מצווה,
אחת מדינות התורה, לבנות בית לשם.
עכשיו,
לאור זאת,
כן, זה בעצם כתוב גם בספר מצוות,
בסמ״ג,
במצוות עשה, קס״ג,
תראו את המקור השני,
לבנות בית הבחירה שנאמר ועשו למקדש, וכן תעשו שנאמר למקום אשר יבחר השם.
ושאחרי שמו שם, שם ביארנו, איך נעשה העולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קצת הבית, העיר,
העיר,
אומר ספר המצוות
בקסמר ג', שיש לנו גם כן מצווה לבנות את בית הבחירה.
עכשיו, לאור זאת,
יש שאלה.
אם אנחנו אומרים שבעצם,
לפי רשי,
למרות שאנחנו לא פוסקים ככה, אחר כך נראה את הפוסקים,
שזה ירד מהשמיים,
אז למה יש מסכת מידות?
מסכת מידות עוסקת במה?
בכל המידות
של המקדש.
האם זה יורד, מה אכפת לנו?
זה שאלה, לא שאלה.
למה צריכים מסכת מידות?
עכשיו, עוד שאלה שצריך לשאול.
נביא,
כתובו, האם אנחנו צריכים נביא לים בית המקדש?
יגידו חלקם, טוב, תשמע,
בסדר, בוא נביא בית המקדש, תביא לנו נביא.
האם צריך נביא היום?
לבין בית המקדש?
נראה
שאחרי שכבר אנחנו יודעים איפה מקום המקדש,
כתוב שדוד המלך לא ידע, נויית ברמה, שבה נויית של עולם,
אוגד היה צריך להגיד לו איפה לבנות. היום,
שיש לנו מסכת מידות,
יש בה תורה שבעל פה.
מדברים על דוד המלך שלא היה תורה שבעל פה,
אבל שיש לנו תורה שבעל פה,
האם אנחנו צריכים,
נביא שיגיד לנו איפה מקום המקדש?
טוב, נדון עכשיו עוד טיפה, יש לנו מקום המזבח, נדון עוד שאלות. אבל אנחנו ננסה לברר את הנושאים האלה,
שהיום יש לנו תורה שבעל פה, יש לנו מסכת מידות,
לא מובן מה אנחנו מחפשים לאיזה תהליך שמימי ולא לעשות מצוות הסביבות בית השם.
בואו ניכנס, בואו ניכנס לדברים.
איזה ספר חינוך,
ספר חינוך,
כן, יש שם דפים מאוד,
ספר החינוך,
פרשת תרומה, מצוות צדיקי,
שם כותב ספר החינוך כמה חשיבות לעסוק
בבניין בית המקדש.
אחת מההלכות, בבניין בית הבחירה, בבניין צדיקי, נקרא קצת מהדברים,
נתבשם קצת.
נקרא בית לשם השם, כלומר שנהיה מקריבים לשם כמו הטוב אליו, ושם תהיה העלייה לרגל וקיבוץ כל ישראל בכל שנה,
שנאמר ועשו למקדש, וזאת המצווה,
כוללת אימה, הכלים הצריכים בבית אל, העבודה,
כגון המנורה והשולחן והמזבח וכל שאר הכלים כולם.
משושם מצווה זו,
אומר ספר החינוך,
שמספיק לכולם, יש כאן עודפים,
משושם מצווה זו,
מה שתראה בסוף דבריי, ולכן ייראתי להתקרב למשכן השם,
כי ידעתי כל הקרב הקרב אם לא יתקדש למדי, לא יראה הבית אף בחי,
וגם הכהנים מנגשים אל השם לעבודה, התקדשו בבואם אל הקודש לפני,
והלווים אחרי יתערערו ויינף אהרון אותם תנופת, הם ידנו קולם בהיכל השם.
אמרתי, גם אני אגיד עצתי וערוך התנצלותי נגד זקניי,
ואחרץ מקום כפיי טרם מלא בית השם. שם הוא בעצם מסביר בספר החינוך קצת, אני הבאתי לכם את הדברים,
אני לא אכנס לכל הדברים, אבל דברים נפלאים ביותר.
למה צריך ללמוד בית מקדש?
מה בית המקדש עוזר לנו?
למה אנחנו בעצם עכשיו חיים במציאות
שזה לא חיים?
זה לא חיים בלי בית מקדש.
כל העולם הרוחני שלנו, הקרבה הרוחנית שלנו,
היא עולם שהקרבה היא קרבה ממש, אין בה,
כמו תמיד באמת המשל הידוע, שאדם שנכנס לתוך מערה,
והוא אומר,
ואחד נכנס אליו, אמר לו, מה אתה עושה כאן? פה אני אוכל, פה אני שותה, פה אני ישן.
הוא אומר, אתה יודע, אבל יש בחוץ צבעים, אורות,
אוויר, לא, פה אני חי.
אנחנו בדור כזה שכל השירת הלוויים, מראה כוהנים,
ואנחנו נראה כאן לפי ספר החינוך איזה דברים נפלאים נעלמו מאיתנו.
ואנחנו חיים בתוך המערה. חושבים שזה חיים, אבל זה לא חיים.
אז אני מנסה להסביר, על פי עניינו,
דבני, תראו את הדברים,
אני בדף השני, דבני, כי כל אשר יגיע אצל השם יתברך ועשו את בני אדם את כל מצוותיו,
אינו לנו רק חפץ השם יתברך להיטיב לנו להיות האדם מוכשר ומוכן
בעשיית אותם המצוות לקבל הטובה, אז ייטיב אליו השם,
והכן הודיעם דרך הטוב להיות טובים בידך התורה, כי בה יהיה אדם טוב.
ואז תראו את ההדגשות, את מה שהדגשתי לכם בספר החינוך.
נמצא שכל המקיים מצוותיו, השלים חפצו,
באשר הוא ראוי אז לקבל טובתו.
וכל שאינו מכין עצמו לכל... ככה, התורה באה.
שיודע חפץ השם יתברך במה הוא,
והוא יעשה מעשה כנגד חפצו.
מה כזה שהוא חפץ?
לבנות בית.
ואם אתה לא רוצה להתעסק בזה,
כשנבחנות ישוב ואתה שמה, הדבר הזה אומר ספר החינוך מאוד בעייתי, מאוד כשאדם
יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה,
והוא נשאר בעולם רוחני,
תקוע בו, לומד את הדף היומי שלו, לומד את הזה, אבל הקדוש ברוך הוא אומר מפורש,
מצווה, ואתה נשאר במקום שלך, וצריך להבין את המקום הזה.
אז הוא מביא כאן, תראו את קצת הדברים הנפלאים של ספר החינוך, מעתה, בהיות
הנחת דעתנו כותב על זה בעניין מצוותיו, מה שהדגשתי לכם,
ברוך הוא, תחייב אותנו לאמור כי בעניין בית בית השם יתברך
לעשותנו בת תפילות וקורבנות אליו, הכל להכין הלבבות
לעבודתו יתעלה.
לא מעטו צריך לשבת באנשים ולרוא בצל קורתם.
ממרזי הלבדון יבנו וברוטים,
או כי השמיים שם, השמיים לא כלכלו. הקדוש ברוך הוא לא צריך את הדבר הזה.
וברוך הוא יעמודו,
אף כי הבית אשר בנו בני אדם צריך כבודו חלילה.
הלא ידועים הדברים הברורים שהכל להכשר גופותינו. אנחנו צריכים את בניין בית המקדש,
אנחנו צריכים את זה שבעצם העולם יקבל את המקום שלו, וגם הגוף שלנו.
כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות,
ברבות הפעולות הטובות,
ורוב התמדתן מחשבות הלב מתארות, מתלבנות ומזדקקות.
רק חשוב לעוד, בעצם אני רוצה לענות על שאלה אחרת, שמה?
אני רוצה להגיד, שמע, רמבית מקדש.
תראה איזה בעיות יש לנו בעולם,
עולם של, תראה, זימה, ובעיות, ובהמיות, ואיפה בית מקדש?
וכאן אומר ספר החינוך,
בית המקדש הוא ינקה אותנו
מכל הדברים האלה.
כן, מה זה נקרא ההר הלבנון?
לשון מה?
לשון ליבון, לשון קיבוץ.
קורבן השחר כנגד עבירות של הלילה, קורבן שבין ארבעים כנגד עבירות שביום.
כל קורבן שבהמה היה מנקה את העולם מהבהמיות שלו.
כך אומר כאן.
ילב מתארת במתלבנות מזדרכות, והשם חפץ בטובתן של בריאות, כמו שאמרנו.
בכי ציוון לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בין תכנית לנקיות, לתאר שם מחשבות בני איש,
לתקן לבבם אליו בו,
והוא ברוך הוא בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם.
ואולי מאותו אמצעות העולם בכיוון, באמצעות נבחר מן הקצוות, כן, המקום הזה
ממנו אמצעות העולם, שם מנתם שיהיה ברוך הוא יודע, מתוך הכשר המעשה והתרת המחשבה,
שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני.
והדרך, זה ככה מסביר כאן את מה זה קצת עולם שצריך להתבשם אליו לעולם של בית מקדש.
ועל דרך הפשט, הצעת נותנת נפרש שיריית השכינה במקום ההוא, אף על פי שהאמת, כי אמרו, זכרנו לברכה,
שתן עליהן, אפילו כשאין שום ממין,
שמשמע בזה שאין כל סיבת
שיריית השכינה שם מצד העובדים,
אפשר לומר כי אותו המקום בחור האלה לברך בני אדם, אשר ברא ממנו,
כמו שאמרנו,
כמו שהיה חפצו,
נשלוח לבני אדם נביא,
לאורותם דרך ילכו בה ויזכו לקיום נפשתם. כמו כן,
מפץ בחסדיו הגדולים לגבוה עליהם מקום בארץ, שיהיה נכון לטובת הבעיות וזכותם. זה בעצם שאני איזה, נסביר את הדברים,
יש לנו איזה מקום אחד שהוא בעצם בעולם עשרה ניסים של בית המקדש,
איזה בבואה בעולם שאתה נפגש איתה,
שעם העולם העליון.
זאת אומרת,
יש ניסים שם, ואתה נפגש עם עולם עליון,
למה? כי זו בבואה בעולם שהיא לא בסדרי הטבע הרגילים.
ואדם היה מגיע לשם והיה בעצם מקבל את המבט העמור. כן.
כן.
נכון.
יפה.
שאלה מצוינת.
זאת אומרת, אחת השאלה שבעצם ששואלים,
קודם כל דברי הנביאים, שדומה על בית המקדש, בית חרוף חרבת, בית שרוף שרפת,
אנחנו נבין שגם לאור זאת,
מה היה הבית המשך שם בבית המשך השני, מה הוא נבנה.
זאת אומרת, בבית המשך השני שהוא נבנה על ידי עזרא ונחמיה,
שעדיין כל ישראל לא היו שם,
אנחנו ננסה להבין עכשיו מה זה בית המקדש השלישי, שלא להתחרב.
אז תגיד אדם, רגע, אם יש איזה, יהיה כאן איזה משהו שהוא ישנה,
אנשים לא יהיו מספיק בדרגה המוסרית,
אנחנו נראה שבית המקדש עצמו, הוא לא ייתן לדבר הזה לקרות.
בית המקדש עצמו,
הוא יהיה הפילטר לדבר הזה. הוא כותב את זה בסוף הדברים שלו, בואו אני אראה לך את זה. בספר החינוך,
אז תראו, הנה,
תסתכלו בקטע, בדף השלישי, אני לא אקרא את הכול כאן,
לקבל את המבט כאן.
תראו בחלק האמצעי שם.
כדי לצייר לבבו ציור חזק שכל עניינו של גוף בלי שכל עבד בטל לגמרי. למה צריך, יש לו לדעת כמה שעות לפני זה,
שנכנס בעת ההיא בגדר הבהמות,
אחר שלא ייחלקם רוק לבדו. למה אדם מביא קרובן בהמה?
בסדר?
נתחיל מעיקרי הדברים.
למה אדם מביא קרובן בהמה? שגוף, הדמיון של גוף האדם והבהמה ידמו בכל ענייניהם. ואז אתה מביא את הבהמה ואתה רואה עם אדם,
איך, למה בעצם הבהמה?
אם אדם בלי עולם של שכל,
הרי למה הוא עשה מעשה כזה שהוא נפל בחטא?
כי הוא נדמה שהוא לא הפיק את עולם השכלי שלו, אומר ספר חינוך.
אז אתה מביא בהמה,
ואתה מראה, אומר ספר חינוך,
של חיה שהיא בלי שכל,
לאן זה יכול להגיע?
ואז הוא מקבל מזה התעוררות לתשובה,
והוא מנסה לצאת מבימיותו.
זה ככה אומר ספר חינוך בעניין של הקורבנות הבהמה.
את יודעת, דמיון של גוף האדם, הבהמות ידמו בכל ענייניהם,
לא יתחלקו רק כשבזה נתן שכל ולא בזה,
והיות גוף האדם יוצא מגדר השכל בעת החטא.
למה הוא עשה חטא?
הוא יצא מגדר השכל.
יש לו לדעת שנכנס בעת ההיא בגדר הבהמות,
אחר שלא התחלקם רק לבדו.
הקן הצטווה לקחת גוף בשר כגופו,
ולהביאו אל המקום הנבחר לעילוי השכל,
מקום המקדש,
ולספור שם,
ולהשכיח זכרו, כלל יהיה,
כאילו לא ייזכר ולא ייפקד תחת גופו, הוא אומר, אני רוצה לצאת מהדבר הזה מהצד הבהמי שלי,
כי בעצם כל החטא היה מצד שבעצם לא הפעלתי את עולם השכלי, עולם הנשמתי,
רק הייתי בצד הבהמי שלי,
אז אני שם את הבהמה כאן עכשיו ובמנסה לחזור לעולם הפנימי.
תחת כן, אבל כדי לבוא ציור חזק שכל עניינו של גוף בלי שכל,
אהבה די בטל לגמרי. כן, ספר החינוך מסביר את העניין של הבהמות. עכשיו, מה ששאלת,
הוא ממשיך.
וישמח בחלקו בנפש המשכלת, שחיינו האל, שהיא קיימת לעולם וגם לגוף השותף עימה.
יש קיום בתחייה, בסיבתה, בלכתו, בעצתה, כלומר,
שישמר מן החטא.
ובקיבוע ציוב הזה בנפשו ייזהר מן החטא הרבה.
בהבטיחה התורה שבמעשה הגדול הזה ובהסכמת עושהו, שיתחם על חטאו
מלב ומנפש, תכופר אליו שגגתו.
מה ששאלת, אבל זדונות
לא יספיק לכפרם דמיון זה,
כי הזעד לא יוכח בדמיונות ודברים של בית ליגו וקסלים. זאת אומרת, בעצם קורבנות הרי בעצם באים לתקן על מה?
על שגגות.
אם אדם מזיד,
אז קורבן לא מכפר לו.
אז הוא מסביר עכשיו בהמשך מציאות שהיה זדונות
ולא היה שגגות,
אז יש לנו מקום שבו בית המקדש הוא בא לתקן. אחרי זה גם קרה, המקדש קרה גם משכון. מה זה משכון?
משכן?
שהקדש הוא הטיל חמתו על עצים ואבנים ולא הטיל חמתו על
אחר כך אסורם על ישראל.
אז זה גם כן סוג שבעצם כזה נקרא בית המקדש.
מה אנחנו לומדים מזה? אנחנו נראה שכמו ששאלת, למה חשוב לנו עכשיו, שאם היה, איך יקרא בית המקדש של ראשון ושני,
נראה שמונת השלישי זה קומה אחרת לגמרי.
זו קומה שהיא בעצם,
מכתחילה ידעו נביאי ישראל שהבית המשך השני ייחרב,
והשלישי שאנחנו צריכים להגיע אליו, וזה בעצם השכונות נרשו ועד השמה,
אנחנו נראה למה דווקא בדורנו,
בשנה הזאת יש איזה עת רצון,
וזה בעצם נושא השיעור היום,
למה זה צריך לבוא לידי ביטוי?
בגלל שישי שהוא בעצם כן ינקה את כל העולם מהזוהמה שלו,
ועל זה בעצם כל הנביאים דיברו.
טוב, אז בואו נראה, לאור זאת,
ומבעט הזמן,
אז מי שיוצא אחרי זה יראה את ספר החינוך, ובאתי לכם את הכול, לא רציתי להוריד את זה, כי אחרי זה כדאי כן לשמור את זה,
להבין מה זה, למה צריך את כל הקורבנות.
ומתנות הדם.
יש כאלה אומרים שבעצם איזו פעולה פרפגנית.
בית מקדש, דם, לזרוק דם.
מה זה הדבר הזה? אנחנו נחזור עכשיו לזרוק דמים וקורבן ולהביא בשר ובהמה? כן.
יש עולם פנימי עמוק שמסתתר.
בגלל זה הבאתי את כל ספר החינוך שהוא מסביר בדיוק בדיוק מה כל העניין של בהמה שהולכת ונקרבת בגבי המקדש.
למה צריך את הדם?
הדברים האלה מסבירים אחד לאחד.
טוב, לאור זאת, אנחנו רוצים לעלות לנושא הפנימי של השיעור,
של מה זה קשור עכשיו לדורנו.
האם זה משהו ככה,
כבוד משיח, או עכשיו קשור לדורנו?
אתם יודעים שהספר חינוך יש מלכת חינוך.
מלכת חינוך,
שהוא בעצם יותר עיוני, הוא בעצם במקור הרביעי.
יש שאלה כאן ששואלה מלכת חינוך.
אם זה מצווה,
ספר חינוך בעצם מביא כאן מצוות.
אז מה כל המקורות שאנחנו רוצים משהו שמיימי,
ניסי?
בית המקדש, תלך לרחוב, ירד מהשמיים.
אומר המנחת חינוך, המקור הרביעי.
הרב מחבר כתב כאן בתחילת המצווה, זה על וזאת המצווה הכוללת
עם מה הכלים הצריכים לעבודת בית המקדש, כגון המנורה ושאר הכלים, נראה מדבריו שאת המנורה, גם כל הכלים, הם דיני המצווה של עשיית מקדש.
אנחנו צריכים רק כן לעסוק בכלים,
לבניית הכלים,
ועם כל נושאי הבית.
ברמב״ם כאן אינו מבואר, בלשון הזה, רק מצוות עשה לעשות בית.
אז אומר, המנהיגת חינוך,
מה שהוסיף כאן בספר החינוך, זה גם לא רק הבית, זה גם כל נושא הכלים. כן, בראש ובכל המקדש, היום יש את כל הכלים, כן?
כל הכלים היום נמצאים בבית המקדש, באחרונה במקדש,
גם הכיור, יש איזה סרטון שנקרא הכלי האחרון,
שנעשה על ידי משפחתנו,
הכיור,
מי שרוצה לראות את הסרטון שבעצם ערוץ מאיר הוציא,
וזה היה נקרא, למה אני מדבר על זה? משה, זה נקרא כלי אחרון, כי בעצם אחרון בגלל שהיה כל הכלים,
היה להם דבר אחד שחסר,
זה היה הכיור, כי זו הייתה ממש מערכת שהיא איך אתה לוקח ממש מכונה ומעביר מים מהמוכני,
וברוך השם משפחתנו עשתה את זה ויצרה את זה,
ובפועל עכשיו יש כמעט הכל, זאת אומרת היום אם יש, צריך, יש גם כהנים שלמדו,
עשו השתלמויות,
יש להם בגדי כהונה ולמוד ללכות המקדש, ואם עכשיו צריך להעביר קובנה שחר, כבר הם יודעים לרוץ ולעשות את העבודה.
והכול מוכן,
יש כבר כלים כחלק מהעניין שאומר המלכד חינוך,
שהחידוש של ספר החינוך אומר המלכד חינוך זה מה?
שלא רק הבניין, גם כל הכלים עצמם צריכים להיות מוכנים לדבר.
וככה הוא מביא כאן, כמו לזה החידוש ביחס לרמב״ם,
וכתב דינים זה עושים כלים, אבל אין זה דיני מצוות של מלכד עשה,
אפשר לעשות המנורה, או דיני מצוות של דקת נרות, והדקה יהיה תואר, וכן הלאה וכן הלאה.
ואז הוא אומר דבר חשוב.
דליך אומר בסוף, הוא אומר,
אך באמת, אני קורא מהחמש שעות מלמטה,
יש הרבה דיני מצווה שאין מעגבים.
ואם כן, אפשר שהוא מדיני מצווה, וזו מכל מקום.
נכון?
ואז אתה אומר, בואו נראה מה זה עם מעגבים.
האם בבין דש השני היה להם הכל, כל הכלים?
בבין דש השני כתוב מפורש שאהרון לא היה להם.
יושיעהו גנז אותו.
אז יש שם דברים שלא היו.
האם בגלל זה לא היה בית מקדש?
אז בואו נראה.
הסברה נותנת הכלים הללו לאו מדיני מצוות של עשיית מקדש שהם.
דמי נורא הוא מצוות הדלקה, משולחן ומניחם הפנים וכיור מחצית ידיים ורגליים.
מזבח הזהב ומצוות עשה של קטורת,
כמדומה לי שכבר התעורר בזה הרמב״ן בספר המצוות.
והנה הכלים הללו, מה שהדגשתי לכם, אין מעגבים בעבודה.
וכן מבואר בתורה,
עשיית ארון בתוך כלי המקדש,
ואינו מעכב
ובבית שני לא היה אהרון, כידוע.
כן, מבואר כאן, רמב״ם, וכן, כל הכלים הללו.
ומה הוא אומר כאן בעצם? הרי מכאן למצווה זו, ואפשר למזבח חיצון, שהוא עיקר את כל הקורבנות.
מקריבים עליו, אם כן, בלא זה אינו קרוב בית מקדש,
כי קרא המקדש להקריב קורבנות.
אבל המנורה, או המזבח הפנימי, או כדומה, לכל אחד מהכלים הללו יש שם עבודה מיוחדת. אפשר שאינו, שמה כתב, בלא עבודה זו,
הכי אינו מעכב מצווה זו, כן יראה.
אז הוא מביא כאן עכשיו, לאור זאת,
האם כל הכלים חיישובים? אנחנו בעצם רואים את כל הכלים, אבל הוא אומר,
יש גם כן, אנחנו צריכים להתחיל.
וגם אם יש דברים שבהם לא יהיה לנו עד עכשיו, רק תוך כדי תהליך,
זה עדיין אפשר לעשות.
ככה אומר כאן המנכד חינוך.
טוב,
רק חשוב עכשיו, זה החלק השני שעכשיו הבאתי לכם,
ואז הוא אומר, בעצם השאלה המרכזית,
האם אנחנו נחכה לפעולה שמימית?
לעניין בית המקדש, או אנחנו צריכים לעשות משהו בפועל.
בואו תראו את המנחת חינוך.
אז תראו.
הוא אומר, האם בספר, תראו, בקטע שהבאתי, מצטער שאני הבאתי לכם את כל הקטעים עצמם, כי אני רוצה שבאמת מכאן חוברת ככה תעבור במקורה,
שיראו את כל המקורות במקורם.
במקור של מפאת הזמן, יש כאן, אני אומר כאן,
ואידך זיל גמור, כי זה נושא רחב, יש לתחם אותו בזמן קטן,
אבל הבאתי כאן את כל המקורות, מי שירצה אחרי זה ימשיך בזה,
אבל תראו את עיקרי הדברים לדגשים להבנת הסוגיה.
היום בספר גבות תמרים שהביא רבנו נתניהו בעל תוספות,
רצה ללכת להקים קרבנות בירושלים.
אם כן, הוא הדין לבנות בית מקדש.
אז הוא אומר,
אף שהרדת הרמב״ם אינו כן, אבל אהרון תכף,
כיוון דגנזו, היהדות,
אני קורא עכשיו בדף חמש,
ממש שתי שורות מהחלק המודגש.
כתוב,
ולא יתראה,
רק כתוב שם, ואתם לא עשו מעולם ארון אחר, חוץ ממה שעשה משה במדבר.
היה ארון,
ואחרי שבזמן עלי,
בוא נראה שבזמן עלי לקחו את ארון הברית.
האם בזמן הזה בשילו היה ארון או לא?
כתוב ששאול,
הוא לקח את הארון מגוליית,
את הלוחות.
כשהוא החזיר אותם, שבעצם הוא הצליח להציל, כתוב במדרש, הוא הצליח להציל את לוחות הברית. איפה שמו אותם?
האם שמו ארון אחר?
האם אפשר לעשות ארון אחר?
ולא ישימו עולם ארון אחר חוץ ממה שעשה משה רבי המדבר, כשיבוא הגואל בימיו ימינו, יתגלו על לוחות הארון. אם כן, אין צריך לכתוב בדינים של אהרון,
אין כל מקום צריך עיון, זה כותב כאן כי ידוע שתורה קדושה לא תסמוך המצוות והדינים
על ניסים.
וזה בעצם תוקף המאמר שלו.
אם אתה עכשיו רק רוצה לצפות לנס,
התורה לא מפרטת סתם.
אם יש לך מסכת מידות ויש לך את כל הסברי התורה,
היא באה להגיד לך שתתחיל לעשות משהו בעבודה.
כי אם לא כן,
אז מה זה הפעולה הניסית?
אז הוא מסביר, הפעולה הניסית זה מה זה? קודם כל הוא ייתן לך איזה כוח,
שמי שמתעסק בזה, יהיה לו סייעת דשמיא.
אבל לא יכול להיות שאדם יגיד, שמע, אני אעזוב את הדבר הזה,
והתורה הסבירה והרחיבה לך, והיא ניתן לך את כל הכלים,
והיא הסבירה לך את כל הפרטים,
תגיד, טוב, אז נס, אז למה?
בסדר?
זה בעצם המלכד חינוך, שיראה את הדברים בעצמם.
תראו, אני אקרא עוד קצת עוד מילים, להבין את העניין. אין מפרשי התורה, בראשם הרמב״ן. אם כן, ודאי מצווה זו לדורות, כמו שחשב הרמב״ם, מצווה זו
ננסה על הכתף.
וגם לאו דעשרת עבדים, כתוב שבאהרון לא אסור עבדים ממנו,
אף דלא יהיה עבדים.
כי עתה אין ארון בעוונתנו הרבים, וכותב מה שהיה בזמן המקדש,
ויהיה בזמן המשיח, אם כן, דיני אהרון, גם כן היה נוהג בימי בית ראשון, כגון עם משבר אהרון.
אף שהיה מעשה אלוהים, מכל מקום התורה לא תסמוך דינים על ניסים, הוא חוזר על זה כל הזמן.
וגם מעתיד לבוא, אפשר עם ישבור אהרון, ודאי מצווה לעשות אהרון בשביל העדות.
הוא באמת יראה זה בימי עלי, שנשבע אהרון לסרב פלישתים.
והיה שם שבעה חודשים, האם בשמואל.
בואר באגדה עדי שאול חטף הלוחות, מיד גוליית הפלישתי.
אם כן, ודאי, היה צריך לעשות את הארון, לצורך הלוחות. אל תגיד לי, אוקיי, משהו מהשמיים.
יש לך ארון, ואז איך אתה עושה את הארון?
כמו שהתורה אמרה, אמרו, אחרי ציורכו, אמרו, אחרי ציורכבו.
אמרו, יש לך מידות, אתה הולך עם המידות האלה.
בימי המלך המשיח, מהרה יגלה, אפשר יהיה לעשות איזה קלקול בארון,
אף שלא יהיה מכל מקום, צריכים אנחנו לידע.
ויותר מזה,
הרמב״ם בכל דקה המקדש מביא,
איך משה רבינו אבשלום עשה שמן המשחה במדבר,
אף שבעולם לא עשה שמן המשחה,
חוץ ממשה רבינו אבשלום.
אין שם ברמב״ם כולו, יהיה קיים עתיד לבוא, כמבוא אבא שס, שנאמר שמן, מכל מקום כתוב תואר עשייתם,
מכל שכן כאן שלא מצינו הבטחה, דארון יהיה קיים תמיד,
ויהיו מונחים בהלוכות בארון, זה הראייה בימי עלי,
וכן צריכים אנחנו לדע גם כן הצורה של אהרון,
כמו כל הכלים,
ומה מעכב, ומה מעינו מעכב, וכן הלאה. אז בעצם אומר,
מבחינת חינוך שיראו את כל הכתיבה,
הוא אומר צריך ללמוד את זה. למה?
אנחנו לא זוכרים על נס.
אין אנחנו זוכרים, אין אנחנו, המשפט שלו?
לא תסמוך המצוות והדינים על נסים.
אם יש לך מצווה ודינים,
לא יכול להיות שתעבוד כאן על נסים. יש לך זיהא דשמיא, אבל אם התורה לא פירטה לנו כל כך הרבה פרטים,
אם אתה הולך לסמוך על נס.
ואז יכתוב תמונת הכלים, בקיצור,
ככה מתחילה המנחת חינוך.
לאור זאת,
עכשיו,
אז מה, איך מתייחסים לעולם השממי, הנשיא,
ולעולם שרשי אומר שזה ירד מהשמיים לרמב״ם,
שאומר שמצוות עשה, כמו שראינו בסמ״ג,
קופסה מירכ גימל,
שאומר שיש לנו מצוות לבנות בית לשם,
מצוות מספר חינוך, מצוות צדיקי,
אז איך מתייחסים לזה? המרם שיק, במקור החמישי,
הוא אומר,
איך מתייחסים לזה?
הוא אומר, כאן יש הבדל.
מה ההבדל? אני בדף 6, במקור החמישי.
אומר המר רם שיק,
תלוי
מה שכתוב על מהשמיים,
הוא מנסה לעשות שלום בין הרמב״ם לבין רשי.
הרמב״ם אומר שאנחנו צריכים לנבות בית לשם,
הרשי אומר שזה ירד מהשמיים,
אז הוא מנסה לעשות את זה שלום. איך הוא אומר, המר רם שיק, תראו במקור החמישי.
ויותר נראה, דזה עצמו טליה בשתי קיצים, הנאל.
אם יהיה קץ של בעיתו,
יש לנו בעיטה, זאת אומרת, בגלל הזמן של הגאולה,
יהיה הכל כסדר, אנחנו צריכים לבנות,
הכל יהיה בסדר.
כמו שכתב הרמב״ם, ללכות מלכים, הנעל.
אבל אם יהיה קץ של אחישנה,
זאת אומרת, יהיה צריך איזה משהו שכנראה עדיין כבר לא היה בעיטה, הקדוש ברוך הוא בעצם מקדים הרבה הרבה את הזמן,
אז יהיה הכל במהירות.
הוא מראה, ייבנה בית המקדש בידי שמיים.
והוא ממשיך את עדכנו, והנה החשש לאסור כהנים ושתות יין.
למה בעצם מרשיק דן, יש סוגיה בנזיר,
שדן, שאדם אומר,
הרי אני אסור ביין, הרי אין לי נזיר ביום שבן דוד בא.
אם בן דוד מגיע אני הופך להיות נזיר.
אז הוא אומר, דנים, רגע,
הוא עכשיו נהיה נזיר או לא? הרי כתוב שכל יום יכול לבוא המשיח.
זה דיון, אמר, הוא מראה לי נזיר בזמן שביום שבו בן דוד בא.
האם הוא עכשיו נזיר עולם?
גמרנו, עכשיו למה כל יום יכול להיות שהוא יבוא?
או, כמו שהגמרא אומרת, שישי ושבת הוא לא מגיע,
אז שישי ושבת הוא לא נזיר.
דיון בפוסקים, בסדר?
אז המרמשיק אומר,
אז אם רק אם הרעי יבנה בית המקדש,
ואם היה המלך המשיח כאן נזכר להם, צריך לזה שהיה זמן וכבר יצא ינם מהם.
אם כן, שני הגמרות עטי שפיר. מה שני הגמרות עטי שפיר?
שאם זה בזמנה, בעיטה, אז אנחנו נעשה את זה,
ואם זה הכי שנה, זה בני שמיים.
ככה הוא מנסה לעשות איזה
סוג של שלום בין הרמב״ם לבין רש״י.
כן, אני חושב שעל מהרה ייבנה בית המקדש, שיהיה לנו קצל על החישנה,
אבל זה שפיר, אמר רבי, תקנתו כקלתו, כי כל הדור הוא תקנתם,
וזה בעצם ההסבר של הדברים.
ואז בגלל זה הוא אומר כאן, אנחנו נחוש בכל יום שיבוא בן דוד,
עדי קץ ביתו,
אולם אז ישוב לא כל כך מהרה, ייבנה בית המקדש,
ושוב אני חשש לכהנים לשתות יין,
אבל אם אמר שהיה נזיר ביום שבן דוד בא,
צריך לחוש לקץ ביתו.
אופיר, השם יבוא כל יום.
ואז הוא אומר כאן, בסוף,
הוא אומר,
זה סבירה לגמרי קץ של אחישנה, יש לנו לחוש, אגב, דקלקול הדור הוא, עומד לנגדנו מכל מקום, אין לנו יודעים ונסתרות השם, אלוקינו בכל הפחות, לכתחילה,
אין סכום חזקה.
לכך כתב הרמב״ם, טעם אחר, די מבנה בית המקדש במהרה ובמהרה, כדעת ירושלמי,
עוד קודם ביד בן דוד.
אם כן, יהיה צריך עת לקבוע משמורת, ואם יהיה כסדר.
נוביל כאן ראיות דווקא שאמר המשיק, שיכול להיות שלפני שבן דוד בא,
תנאי המשיח, כבר נצטרך לבנות בית המקדש.
זו שאלה, אז אנחנו עכשיו ננסה, אנחנו מדברים קצת בדברי ראשונים,
אנחנו מגיעים לאחרונים עכשיו לאט לאט,
ועכשיו נגיע לעשות טורף השיעור,
האם משהו השתנה לאור המלחמה של השנה שהייתה?
האם משהו עכשיו השתנה? עכשיו אנחנו ננסה לדון בזה עכשיו, בסדר?
למה בעצם המהלך הזה כרגע, שאנחנו בעצם מעלים אותו?
האם עכשיו,
שואל אתכם שאלה.
הרי כל הנושא של הכתיבות ההליכתיות,
של למה לא בואים בית מקדש, זה התגרות באומות.
איך תהיה בית מקדש שלך בירושלים? אתה מתגרה באומות.
לפני שתקפת באיראן,
איזה התגרות באומות?
יש לנו היתר לא להתגרות בית מקדש?
היום?
איזה התגרות באומות?
תקפת באיראן,
כל הזה, תגיד עכשיו אני מתגרה באומות, אני לא אוהב בית מקדש?
זה לא מחזיק אמרה הליכתית.
התקופה באיראן זה פחות פחות. מה תגיד עכשיו, הסטטוס הירדני, הכוח כפר ירדני,
בגלל זה לא בנים בית מקדש, ירדן, מי שיודע קצת,
מבחינה ביטחונית ירדנית, הוא צריך אותנו טוב שאנחנו צריכים אותו.
אז לא מובן היום אם יש יותר לא לבנות בית מקדש, בסדר?
עצם, עצם, הוא בארץ, אנחנו נמצאים פה, וזה שתקפנו עכשיו,
לא רק צבא ההגנה, יצרו לנו תקיפות,
היום לאור המצב הלאומי שלנו,
לא מובן היום, יש יותר בכלל לא להיות בית מקדש. בואו נראה.
בסדר? אני הבאתי כאן את הפוסקים,
בואו תראו.
טוב, יש ציץ אליעזר שדן בנושא שלא כבר אחרונים,
שהוא דן האם יש לנו נביא, על פי שאין נביא.
אז הוא אומר שיש הבדל בין
של דרישה.
מדרישות, כן, כתוב שמקום השבחה הראשי אלוהיכם במקום שבטיכם,
תכלום את שמו,
לשכנות ידרשו ואתה שמה.
הוא אומר יש מצווה של דרישה.
זאת אומרת, רציו בספרי,
כי אם אלה מקום אשר יבחר,
על פי הנביא יכול להמתין עד שיאמר לך נביא.
לדומה, שכנות ידרשו ואתה שמה, ומצווה, אומר השיץ אליעזר,
קודם כל תעשה את המדרוש אמצוא, ואחר כך יאמר לך נביא.
אבל השיץ אליעזר, יש לנו מצווה, לדרוש את זה.
אתה לא יכול להגיד, טוב, אני עכשיו עכשיו בחיים הרוחנים שלי.
אתה חייב לדרוש עולם לדבר עכשיו בכנסת, אנחנו רוצים ללמוד בית מקדש, מה אתה רוצה ללמוד בית מקדש?
רגע, אתה מוצא בדוד, זכור השם בדוד את כל אונותו, אשר נשבע להשם נדע להביא יעקב, יבוא לבוא אל ביתי, אני לא יכול לישון, אומר דוד המלך.
אם יצא שם לעיניים, ימצא מקום להשם, משכמת להביא יעקב, אני לא יכול לישון, לא יכול להירדם,
כשאין מקום, אין בית לשם.
הרי שיש מצווה של דרישה לפני שמתגלה הנביא.
אז אומר רצית אליעזר, זה לא קשור אחד לשני.
אנחנו חייבים לדבר בכל כותרת ראשית,
אנחנו רוצים בית מקדש, אנחנו רוצים בית מקדש.
הוא אומר, זה לא קשור אחד לשני, אם יש לך אפשרות,
לא אפשרות להיכנס לכל הפסקה, לא.
יש לנו מצוות דרישה.
לשאול את דרשובת השם, אתה דורש את זה?
אתה מעט את זה לסדר היום הציבורי?
אתה מדבר על זה?
אומר רצית אליעזר חייב לדרוש, זה אחד מבחינת התורה,
לשכנות דרשובת השם, אתה דורש את זה?
והנושא הזה של דרשו את זה,
בכל המהלך הפוליטי ובכל המהלכים הנדרשים,
השיעורים, הסדר היומי, הסדר היום הציבורי.
זה נושא שרצות אליעזר אומר,
שזה אחד מהדברים החשובים ביותר שנאמר במצווה של דרישה.
לאור זאת, תפארת ישראל.
תפארת ישראל,
כמה אחרונים,
דווקא הוא בעצם היה כפירוש,
הוא עזר אותו בחסידות,
הוא הביא כאן משהו מאוד מאוד מעניין.
או, אז אנחנו ננסה להבין עכשיו האם זה, האם זה, אנחנו נראה שבסוף בעיטה והחישנה זה דבר אחד. זאת אומרת, כמו ששלמה המלך,
הוא בונה את הבית,
ואז הוא רואה את ה... אשר אמר ישכום בערפל, הוא רואה את הענן שיורד,
אז הוא אומר, עכשיו תעצרו,
כל אחד
כהנים בעבייתם, לימים בדוכנם, ישראל במעמדם, כל אחד במקום שלו.
שם אז בעצם יהיה חיבור שאנחנו נעשה,
אבל כל עוד שהקדוש ברוך הוא לא,
הענן לא ירד לאשר שכינתו, אז בעצם זה עדיין רק קירות.
אז הדברים צריכים להיות מחוברים,
זה בעצם הרעיון האמיתי.
התפארת ישראל מביא את השאלה הזאת על המסכת מידות.
יש אותה הקדמה למסכת מידות תפארת ישראל.
אמרתי את החסידות, זה יהיה אחרי זה בהמשך.
אם תפארת ישראל אומר על עניין השמירה,
למה אנחנו צריכים למדוא מסכת מידות?
אז תראו את ה... יש לו, הוא נקרא יחין ובועז,
על ה...
שם הוא מביא שם על כל נושא ההסבר, הפירוש
למשניות שם של מסכת מידות.
מה שנזכר כאן עניין השמירה בראש מסכת מידות, שהיא רק ללמדנו את תבנית כל חלקי בית המקדש בעניינו,
מה שאחרי זה עניין שמירה,
שהוא כן עבודה שם,
ונראה לי די משום דקול עיקר לימוד מסכת זו,
הוא שנשמרו בלבנו תבנית ואופן בעניינו.
למען דעת באיזה אופן ייבנה לעתיד.
כתב הרמב״ם בהקדמה למסכת זו,
יש ראיה לדבריו מהכתוב ביחזקאל,
דכתיב וישמרו את צורתו ואת כל דחוקותיו, ועשו אותו.
ואף על גב דבניין העתיד להיבנה בידי שמיים מאליו.
כמו מי אמר את זה? רשי, ראש שנה,
בעמוד א', שם בסוכה,
בתוספות בסוכה שם.
על כל פנים ראה במנהל שכתב שהלימוד במסכת זו הוא למען ידעו איך יבנוה,
כתב גם רשי,
דרך לחמורה שהביא תוספות שם, דלעתיד יבנה המקדש בידי שמיים,
דברי הגדה היא,
ואין למדים ממנה.
אני רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא יסיים בדרך נס שיבנו.
איך מסביר תפארת ישראל?
אנחנו בונים את זה,
אבל יהיו לנו כל מיני דברים שצריך,
ופתאום אנחנו נראה שהתהליך,
הבנייה זה דרך נס.
זה גם כן סיפור שבואים את הגיור, היה שם ממש הרבה ניסים איך תהליך,
מי שקראת את זה בסרטון,
שכל מיני דברים שהצלחנו להשיג בנחושת, ואיך זה באמת היה,
סייעת דשמיא שאתה עין בעין ראו את זה,
ראינו את זה.
אז הוא אומר כאן, מה ההסבר?
מה זה דרך נס?
אנחנו בונים,
והקדוש ברוך הוא יתכסייה דשמיא בדרך נס שיבנו.
אבל אתה בונה,
אתה לומד את ההלכות,
אתה לומד את מסכת מידות, אתה עוסק בכל הסוגיה.
וקדוש ברוך הוא יתכסייה דשמיא.
כך הוא מסביר התפארת לישראל
והקדמה למסכת מידות.
לאור זאת,
בואו נעבור עכשיו לסוגיה שרבנו בכי מביא אותו,
שהרבה מהאחרונים דנים בה.
אומר רבנו בכי,
כתוב שהחזיר עתיד לחזור, בעמוד 7. מה זאת אומרת, למה נקרא חזיר עתיד לחזור?
מה מדרשת החומה אומר?
שמי ש... איזה אומה נדמת לחזיר?
רומי, אדום, כן? שמה הם עושים? שהם פושטים ידיהם ואומרים שאנחנו כביכול טובים,
אנחנו כשרים, יש להם, היה הוא מפריס פרסה אבל לא מלא גרה.
אז הוא, אותם אדום שרומי שהחריבה את מקום המקדש,
היא צריכה לחזור, להיות מה?
היא צריכה לבנות בית המקדש.
אז רבי בכיר ידון,
הוא עמיד את המידרש התחומה הזה, והרבה מהמפסקים בעצם דנים במדרש הזה, כי המידרש הזה מאוד קשה, למה?
אם אתה אומר שזה ירד מהשמיים,
אז מה זה המידרש התחומה הזה שמדבר על זה שמלכות,
מלכות רומי, אדום,
בעצם אותם שמשולים לחזיר,
שהם יחזירו,
מה זה יחזירו? זאת אומרת, הם צריכים, הם יחריבו בית המקדש, הם מה יעשו?
הם יסייעו בביאם בית המקדש. זה נקרא שעתיד לחזור.
אז מה זאת אומרת מהשמיים?
אז בואו תראו.
מאשר החומה, למה אני משלם מחוץ זאת לחזיר?
אומר הרבנו בחייה, קצת שמיני,
עתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר עליהם מידת הדין. יש נוסחות שכתוב שבהן שעתיד להחזיר עטרה ליושנה.
והעניין כי שני המקדשים נבנו על ידי ישראל. בית ראשון בנה שלמה, שהוא מזרע יהודה.
בית שני בנה זובובל, שהוא גם כן מזרע יהודה, שנאמר, ידי זובובל יסדו.
ונעשה על ידי כורש שנתן רשות בזה.
אבל הבית השלישי עתידה אומה זו. איזה אומה?
אותה רומי, אותה,
למשל, החזיר,
לבנותו. וזהו שאמרו, עתיד החזיר עטרה ליושנה,
לפי שהוא הכריבו.
ויש נוסחאות שכתוב, עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לנו, והמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל.
אבל ביור העניין, הלקוח שלו, שהוא מצר לישראל, ובעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל,
כי הרבה השלום בעולם, שנאמר, גר זאב עם כבש,
הכתיב לא יראו ולהשחית אתו בכל הקודשי.
אומר כאן בעצם הרבנו ובכי לאור זאת, מביא שבעצם האומות
יעזרו לנו לבנות בתנאי השלישי.
ומזה הרבה דנים שכן, אנחנו צריכים לא משהו שממי נשיא,
אלא זה יבוא עם הכרעת האומות
בצורה ברורה, שגם אפילו מלכות רומי שהכריבה בית המקדש,
היא צריכה לעזור לנו לבנות את בית המקדש, כמה הדבר בימינו. עכשיו, לאור זאת,
אנחנו נכנסים עכשיו לתוקף השיעור, בסדר? היה לנו הרבה זמן.
הרב נבן צהל
כתב מאמר,
שכתוב שם מאמר שלו,
אז תראו,
שם הוא דן צורת בניין הבית, מקור השמיני.
ייקח גם נוגע לצורת בניין הבית,
ייתכן שינוי ממצב שזכו למצב שלא זכו,
אומר הרב נבן צהל,
אם זכו ישנחת רוח לקדוש ברוך הוא במעשה ידיהם,
יזכו לבנות בגדש בידיים של מטה,
ואם לא זכו,
והגיע בכל זאת זמן הבית להיבנות,
ייבנה בידיים של מעלה, וכביכול מן השמיים, או שייבנה מבין המשיח העתיד להיות חכם יותר משלמה ונביא קרוב למשה.
אז הוא אומר כאן בעצם גם כן,
העונב אצל המביא, כמו שראינו כאן בתפארת ישראל,
בילכים בועז, שמביא שם לצרכת מידות.
אם זכו וישנחת רוח, אנחנו נעשה את זה מה בידיהם,
את בית המקדש.
אם לא זכו, אז מה זה?
מה שנאמר בידי שמיים זה כביכול מה?
כביכול מציאות שאין זכות.
כבר הגיע הזמן, שכבר הגיע הזמן ואתם לא עומדים בזה,
אז אני מביא את זה מהשמיים.
אז אנחנו צריכים מה לעשות?
מצווה עלינו לבנות בית המקדש.
ואז הוא דן האם יש בידי מקדש שמצווה זו נהגת ברוב ישראל על אדמתם?
האם אנחנו עכשיו נקיים רוב ישראל?
אומר כאן הרב נבד צה״ל בעניין הזה של האם נקרא ברוב ישראל על הבנתם? היא שאלה, בית שני.
הם רוב ישראל על אדמתם.
איך בנו אותו?
מה, הם לא ידעו את הגמרא?
זו הייתה תורה של על פה.
אבל,
שעברה מזה, לא נכתבה, אבל בעיקרון ידעו שמה? שרוב ישראל.
אז איך בונים בבית שני?
מה ההסבר? מה אתם אומרים?
אז תגידו, הוראת שעה, בית שני זה עדיין היה רשות, זה לא נבנה.
הוא אומר, בעצם, אז מה שנאמר, שמונה מצטוות יצטפו לישראל, גיסתן לארץ, להעמיד להם מלך, אחית זרוש עמלק, ללמוד בית הבחירה.
אז תגיד לי, רגע, אוקיי, אתה רוצה עכשיו ללמוד בית מקדש, הכל טוב ויפה,
אבל יש לנו תהליך.
מה, מלך, קודם כל תעמיד לי מלך.
תעמיד לי מלך, תעמיד לי מלך. אחרי זה הוא מאבד את הבחירה.
אז אומר הרב נבן צהל,
מי אמר שחייב לקיים את הסדר בסדר הזה? תראו, אני עברתי דף.
בגמר הנ״ל מבואר שיש לקיים מצוות בסדר הזה, מינוי מלך תחילה, אחר כך מלחמת עמלק, ובין הבית בסוף,
וצריך עיון, הוא אומר כאן, שבית שני לא מינו מלך ולא מכרו את עמלק, עד שנתן אחשוורוש דת ינקם מאויביהם.
ואם כך, איך התחילו לבנות את בית הבית בזמן בזובל?
אך ייתכן שיש, אף שיש סדר המצוות הנאל, הן מאגבות זו את זו.
ותראו איזה הגדרה מעניינת של הרב נבצל,
כמו שתפילין של יד ושל ראש.
זה של יד קודמת.
מכל מקום, אם אינו יכול להניח שם הלכה,
שאדם עכשיו,
יש לך תפילין של ראש, ותפילין של יד אין לך.
מה אתה עושה?
אתה מניח תפילין של ראש.
תביא לך תפילין של יד, תביא תפילין של יד. יש לך מצווה לעשות, תעשה.
מכל מקום, אם איננו יכול להניח שליד אינה מעכבת של ראש.
להכין אם של ילדים למלכות פרס, יתחילו מה שיאכלו, דיינו בעניין הבית. זאת אומרת, אומר הנביא צהל,
גם שתגיד לי עכשיו, טוב, אתה רוצה בבקדש? מצוין, תעמיד לי מלך. לא, זה לא מעכב.
וגם בשעות מלכו אומר שלא מקרה אין רוב ישראל על אדמתם, אלא כשהמלכות בחוץ לארץ
אינה מאפשרת לצאת משם,
או שהמלכות בארץ ישראל אינה מאפשרת להיכנס לכאן. אתם יודעים איזו הגדרה של הרב נוון צל?
המלך כורש עלת בארץ ובגולה והטיל לכל הרוצה בכך לעלות, הרי מי שעלה עלה, מי שלא עלה איבד את זכותו
להימנת בגדר רוב ישראל. למה לא עלית לארץ?
אם אתה אנוס, אתה מאסירי ציון, ובאו מזה,
בסדר, אז אתה אנוס.
אבל אם יש לך עכשיו אפשרות לעלות ואתה לא עולה,
האם אני אגיד
שרוב ישראל
זה מי שיכול לעלות
והוא לא עולה והוא מחליט להיות שם, האם אני אמנה אותו?
בעניין זה דבריו, לא נזקק בימינו להשתחשב ביחד לבני ישראל, אלא הם נמצאים בארצות הרווחה
ואינם עולים,
אלא במספר של בני ישראל שבארץ ישראל מצד אחד,
שברוסיה,
קצת הרם, מצד שני, אומר למה? שמשם ניתן לעלות. מי שאנוס,
על זה אני דן.
או לפי יחד משתי הקבוצות האלו ייקבע אם רוב ישראל נמצאים כעת על אדמתם או לא.
ככה מביא הרב נמימצל,
הוא אומר שלא אי אפשר להגיד רוב ישראל עכשיו, כל ה...
מי שעכשיו נמצא עכשיו בסרירה בשר במיאמי וכל מיני מקומות,
הוא עכשיו, על פיו אני בעצם אדון עם בית המקדש, לא.
אם רוב ישראל עכשיו נמצאים פה,
ואני עכשיו דן על כמה, יש לי עכשיו כמה אנוסים בחוץ,
שהם עכשיו תקועים,
אנחנו תקועים עכשיו ואנחנו רוצים שיבואו גם כן להיות איתנו בימים בית המקדש.
זה נידן אם יש רוב.
אבל מי שהחליט להישאר בארצות הניכר,
בגלל זה אנחנו לא נבנה פה?
אה?
הוא אומר את זה קשור מאוד, הוא אומר את זה, אנחנו יש לנו מצו... איך הוא אומר, הגענו לארץ ישראל?
כן, אבל למה אתם לארץ? כתוב שביעת כולכם, היחס הוא לא שישראל לא ישראל.
היחס הוא שהאם ביעת כולכם,
שאומרת בעצם יהיה רוב ישראל עליה,
כשעם ישראל הגיע לארץ,
אז בא העניין של התוקף של מה של הקומות הבאות, של בית המקדש, של בנימי המלך וכן הלאה.
הוא אומר, זה הכל טוב ויפה ונכון כשיש אנוסים בחוץ.
ואז אני בעצם דן אחד מולך. כזה הרב נביא יצא ככה כתב, הוא אומר, לא, אבל אם אנשים בעצם החליטו להישאר בחוץ,
הלא על זה נאמר ביד כולכם,
זה חידוש של הרב נביא יצא לביא, וחשוב גם להכיר את החידוש הזה בימינו.
כן.
אה?
אה, אז זהו, הוא דן עכשיו בעניין של שמיטה.
נכון, אם ככה שמיטה צריכה להיות דאורייתא,
לאור זאת, או כל מיני זאת לתלויות בארץ,
שתלויות בביאת כולכם,
היה צריך להיות בעצם זה, אז הוא מסביר את ההבדלים מהדברים.
זאת אומרת, ההבדלים מהדברים ביחס גם לשמיטה בימינו.
עכשיו,
תראו, אני לא יודע אם אתם מסתכלים או צריכים לראות את זה כאן,
יש כאן איגרת שנכתבה אחרי מלחמת ששת הימים,
בישיבת ה' תשס, עכשיו רואים שם, קריאה לרבני ישראל.
כתוב שם, יש שם מישהו מזה, יש לו עין חדה,
לראות את החתימות שם.
אז זה הרב דוב ליאור, יפה.
הרב דרוקמן,
מי עוד אתם רואים שם?
הרב שר תשוב הכהן,
ומי זה למטה?
עמרדכי אליהו.
בסדר?
אז תראו מה הם כתבו,
וזה היה בעצם בתקופה שאחרי מלחמתי ימים.
רבים נכבדים,
הר הבית ששוחרר בישועת השם במלחמת ששת הימים, אני קורא לכם את הדברים,
עומד עדיין בשמעונו כאילו שדבר לא קרה.
ידועים דברי הרמב״ן בפירושו,
מודה שהקצב שהיה על ישראל בימי דוד המלך,
משום שהעם לא התעורר לבניין בית המקדש.
כך אומר הרמב״ן,
מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו,
נדבר שלכם בששת הימים,
לא נובעת מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית.
לכן מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת,
לעורר הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות
לבנים בית המקדש,
שכולנו מתפללים ונושאים עינינו שייבנה עוד בזמננו אנו.
לזכות התורות זו,
הבאה בסייעת דשמיא, לחששת גאולתנו,
לברות נפשנו בקרוב, במאמן ואמן,
הרב דב ליאור,
הרב צוקרמן,
הרב שישוב הכהן,
הרב מרדכי אליהו, חתומים על המכתב הזה,
שהכתב אחרי ששת הימים.
לאור זאת,
אני עכשיו אומר לך את זה דברי הרב קוק.
הרב קוק
מביא במאמרי הראייה בחלק א',
שכן, אנחנו מדברים כאן עכשיו, תקופה לפני שבכלל היה מדינה.
הרב קוק עצמו, שעוד לא היה מדינה.
ומה הוא ראה, הרב,
בנושא של עניין בית המקדש,
והוא בעצם כתב במאמרי הראייה בחנוכת חנוכת בית הכנסת בתל אביב,
בבית הכנסת הגדול.
אני אקרא לכם את הדברים שהרב בעצם הדגיש כאן,
על איך מתייחסים בכל בתי מגנסות,
בתי מדרשות,
אבל תראו מה הוא כותב כאן.
את הדבר הזה, אני בעמוד 9,
אנו רואים בבניין בית המקדש.
כשדוד המלך אמר נתן הנביא,
ראה אנוכי יושב בית הארזים ואהרון אלוקים בתוך העירייה.
השיב לו הנביא בדבר השם.
ודבר דיברתי את אחד שבטי ישראל, אשר ציוויתי לראות את עמי את ישראל לאמור,
למה לא בניתם לי בית ארזים?
כאשר יגיע הזמן ושמתי מקום לעמי ישראל, אם תעטיב
שכן תחתיו ולא ירגז עוד, ולא יוסיפו בני עוולה לענותו,
כאשר בראשונה מביא את ההקדמה, ואז תראו מה הדגשתי לכם.
אומר הרב קוק, מביא את זה,
אז תגיע השעה
לבניין בית המקדש.
כל מה שעשה דוד המלך רב השלום,
כל המלחמות שנלחם עם אויבי ישראל לשבור את עולם מעל צווארנו ולהרחיב את גבול ארצנו,
זאת אומרת, למה בעצם צריך לבין בית המקדש מלחמה לפני?
כל זה היה כהכנה והכשרה
למטרה הגדולה של בניין בית המקדש.
הוא אומר, אנחנו בעצם צריכים מה לעשות?
צריכים להילחם לפני.
למה?
מה לעשות?
לשבור את עולם של הגויים מאז צווארנו.
אם אתה מתחיל להיות כאן עם תוקף,
לאן זה צריך לתת את המבט? לאיפה?
לבית המקדש.
וגם עכשיו,
שזכינו לראות בראשית הגשמת יהודי נביאנו,
ברבות מאחרינו הנקבצים לארצנו לבנות את שמותיה ולקמאום הריסותיה,
וגם הקימו את העיר הגדולה הזאת,
שהיא תפארת לארצנו ישראל, נדבר כאן תל אביב.
הרי ברור שכל העבודות האלה הן מכשירים והכנה לקדושה הגדולה,
שעתידה להתגלות כמירה בימינו.
כל עבודה חומרית, שיהודי עושה בארץ ישראל, הוא חורש, הוא זורע, נוטע,
בונה או עובד להרחיב את החורשת והתעשייה בארצנו,
הרגע כזה כהכנה לגילוי המדרגה הגדולה של רוחניות
התפונה בגבודת ישראל,
ומשם,
משום כך לא היה החור בבניין בית הכנסת הגדול הזה מעורר בנו דאגה יתרה,
כי היינו בטוחים כי כל עבודת הפנייה וההתפתחות הנפלאה של העיר הזאת
היא הכנה לקדושה שתתגלה בבניין הגדול הזה.
אז גם מדובר כאן הרב,
הוא ראה לעיני רוחו כל דבר שבעצם
הולך ומתקדם.
ובעניין הארץ זה איזה מה? לאיזה מבט?
לבניין בית המקדש.
אם ככה,
מה נגיד אנחנו בימינו?
כי כבר אנחנו בעצם, יש לנו תוקף לאומי, ואין כאן שום היתר
לא לבנות את בית המקדש, הדבר הזה קשה ביותר.
בשמונה קבצים, אמרוי הרב,
למה חשוב שאדם יעסוק בבית המקדש?
אז תראו,
כתוב, תראו איזה משפט של הרב בשמונה קבצים,
מאוד מאוד עמוק, קחו את זה ללוח ללבכם,
מה זה אדם שמגיע לעולם הקדושה?
בחוץ לארץ, אין מתגלה כערך של המעשה.
רק מעשה אתה יכול להשיג.
בארץ ישראל הערך של הדיבור.
בבית המקדש הערך של המחשבה.
עכשיו תראו,
כתוב שאדם שמגיע לעולם הבא,
שואלים אותו כמה שאלות.
מה שואלים אותו?
איבדת ישועה, קבלת ימי תורה, נכון?
אומר הרב,
מה הסדר של השאלות שם?
מה הסדר?
ציפית ישועה,
פלפלת, קבלת את ימי התורה, אומר, יש לנו איזה סדר.
אומר הרב, למה השאלה הראשונה ציפית לישועה?
אומר הרב, וכל מי שמצפה יותר לישועה,
אז ערכי הדיבור והמחשבה מתגנים לו ביותר, אז הוא יכול מה לעשות?
טטפטט באמונה.
הוא מאתרים את ערכי המעשה שלו.
והכן יסמכו שאלות, פלפלת בחוכמה,
וציפית ישועה זו לזו. זאת אומרת, אם אתה מצפה לישועה, גם התורה שלך היא יותר עמוקה, יותר פנימית, יותר חכמה.
אדם שלא חשוב לו, הוא רואה בחיים שלו,
בלי עולם של מקדש, אומר הרב,
אז גם התורה שלו היא לא, אין לה ערך.
הציפיתיה לישועה זה מקדים את כל הדברים האחרים.
אם אדם יש לו לעיני רוחו עולם של מקדש, שפחות,
כל השם, בימי בין המצרים,
אתה מעלה על נס את כל המבט שאין לנו בית מקדש, שאנחנו רוצים לחזור למקום הזה?
האם אנחנו בעצם עכשיו בדורנו יכולים לבנות את זה? אוקיי, בוא נעסוק בסוגיה.
תראו, יש שם איגרת של הרב במשפט כהן,
משפט כהן ברב, יש משפט כהן, יש איזה הרב כתב שם, הרב יעקב זריאן,
על נושא שהרב יעקב זריאן כתב, שאפשר בעצם, שאלה היום,
אין לך מזבח, איפה תזרוק את הדם?
או, יופי, תבנה בית מקדש.
אז הרב חוק עסק בזה.
יעקב זריאן כותב לו שקידשו את כל מצפת המזבח,
ואז כל מקום המזבח, מכל מצפת העזרה, היא הקשרה למקום ה...
למקום המזבח. הוא מביא שם הרב יעקב זריאן,
אף הוא כותב לו שם תשובה,
ואומר לו,
זה נכון כמו שקוצה קוצה כתב, וכל זה כתב לו שם, רבי יעקב זריאן זה היה רבה של טבריה.
דרך אגב, רקע
שהיה לו ידידות עצומה
עם כל הרבנים הספרדים בארץ.
הרב הוא כתב, שהאשכנזים רק באו,
כבר האשכנזים באו ישר נגדו,
אמרו, אה, געבה, איך הוא הולך עם כל זה,
והספרדים, רבי יעקב זרין, שהיה רבבה של טבריה,
וכל זה, כתבו שם, מה?
הם שאלו לרב, איך כתבת ככה? הוא כתב להם תשובות.
ואז הם היו איתו כל הזמן, וכל מי שיצא נגדו,
ישר מהרבנים אשכנזים, ישר הם נכנסו בו, איך אתה מדבר על כבוד השם, נר השם.
אז הקשר בין הרבנים הספרדים שהיה באותו זמן עם הרב קוק, היה משהו פלא נמצא.
אחד מהם זה רבי יעקב זרין, רבה של טבריה,
שמה הוא כותב על הקשר שלו אל הרב קוק, משהו דברים נפלאים. שם הוא כותב, הם דנים שם בבניין בית המקדש.
במשפט כהן,
ששם הרב כותב לו, הרב יעקב אקוניס אומר ששם בית המקדש, כי אנחנו יודעים שבמקום המזבח לא חייב להיות במקום עצמו,
כל מצפת האזהרה זה אפשרי.
והרב קוק כותב לו, הוא אומר, אפשר,
זה לא פשוט, כי אנחנו צריכים נביא.
ואז הוא אומר, הרב קוק,
אם אין לנו נביא,
ניקח מישהו שיש לו רוח הקודש.
כי אין בעולם פחות מיליון וו צדיקים,
אז הוא אומר, אפשר למצוא איזה צדיק שיגיד לנו איפה מקום המזבח. שם כותב משפט כהן.
אז גם את זה אפשר לפתור, מי שיראה את זה.
נסיים במקור האחרון,
אומר הרב, במציאות קטן.
במספרת ברכות,
הסוגיות הראשונות שעם ישראל יוצא לגלות, יוצא את עמוד בבלי,
כתוב שם, על כל משמר ומשמר,
שש שלוש משמרות אבי לילה,
הקדוש ברוך הוא יושב ושואל כהארי,
אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגעתי בניי לבין אומות העולם.
אומר הרב, מה זה השאגה הזאתי?
מה זה השאגה?
זה מאוד מעניין, כי בעיני אז לא כתוב ככה.
שם בעיני היה כותב שבעצם נעמת היונה,
מה זה כתוב?
אני שומע את בת קול שמנעמת כיונה.
אז כאילו יונה זה הקול בטבע הכי הכי קטן שיש, לא נשאר כלום אחרי שהחברת בית המקדש.
מה האפשרות העליונה שצריך להיות? מה? שאנחנו לא שומעים את זה, שכל פעם שואג,
ואנחנו לא שומעים.
חזבוני, הוא מסביר הרב.
כבר כתבתי עניין שהגתו יתברך, כאן דיבר של שלושה פרטים.
הנה בזמן שישראל שעושים עם רצונו יתברך,
מכינים עצמם שראויים להשארת שכינתו.
וכשאינם כראוי,
זאת טובתם, הריחוק כביכול ממנו יתלה.
כמו שכתוב רגע אחד ואלה.
והנה שלושה מדרגות יש בעבודת השם יתברך, זו למעלה מזו.
האחת היא אהבה,
עבודה מאהבה שהיא ודאי עבודה תמה,
ועדיין ישראל זוכים לכל טוב.
פחותה ממנה היראה.
מכל מקום,
כיוון שהלב
עושה לשם שמיים, גם כן הוא טוב.
אז יש לנו אהבה, יראה,
ופחות מזה שהוא לא לשמה.
אף פי שהיא מדרגה שפלה מאוד, מקום כמו התורה,
הוא יותר מתווה חזל, יעסוק אדם בשביל לא לשמה,
אפילו שהוא לא לשמה.
יהיה נגד אלו השלוש מדרגות ישנם שלושה עניינים שישראל מצווים.
נגד אהבה זוכים להשראת שכינה ביניהם בבית המקדש בקביעות.
אומנם בחסר אהבה,
מכל מקום יראית השם עומדת.
פני שאינו מועיל לגילוי שכינה. מכל מקום, זה יספיק,
שיעמוד הכל פנים בית המקדש. יראה.
ויש שם השם נקרא עליו בהסתר.
אבל אחרי השלום שמתרוקן הלב מיראה,
אז אין זכות גם להביא את עצמם המקדש.
כי ודאי קורבן שלא לשם השם לא ירצה כלל. מכל מקום, אם בפועל המעשים יהיו הגונים,
היה מועיל שלא תקיא הארץ אותם.
שהיא מקיאה רק קרובי עבירה בפועל. אז בעצם יש לנו כמה דרגות. אם אתה אהבה זוכה לבית המקדש,
עירה גם תזכה בבית המקדש,
אם לא זה ולא זה,
לפחות שלא נשמע מה יקרה, אתה תישאר בארץ, הארץ לא תקיא אותך.
אבל אם גם זה לא, אז הארץ מקיאה.
אומר הרב, כאשר שלושה אלו עשו נאבד אהבה,
לעומת זה אמר הקדוש ברוך הוא, החרפתי את ביתי.
הכוונה שנעשה
רב מעין דיורים, שסילקתי שכנתי ממנו,
קצת חסרון אהבה.
כשנחסר היראה, גם כן, אז אין לי חפץ וקורבנות.
שרפתי תיכלי.
עצים ואבנים גם כן,
כי אין בו חפץ.
כן, שימו לב להגדרה.
החרפתי את ביתי, אהבה. שרפתי תיכלי, מה זה?
זה הקורבנות.
מכל מקום, עדיין היו יכולים להישאר על אדמתם,
גם באותם מתנהגים על פי התורה שלא נשמע.
דיבר חזל.
לא אותי עזבו,
ותורתי שמרו, אבל כאשר המעשים בפועל גם כן נתקלקלו,
על כן נגדתי לבין האומות.
אולם,
אומר הרב, זה מה שהדגשתי,
יש לומר שהוא הדרגה גם לדרך התיקון,
דרך חידוש ברב.
אם ישובו קל לישראל
לעשות כל התורה כולה, ולהיזהר בפיקודיה ולימודה, גם שלא לשמה,
אנשים לומדים תורה, ברוך השם,
עם ישראל בדורנו לומדים תורה.
יספיק קיבוץ גלויות.
מה אתה רואה? לומדים תורה, מה זה גורם לנו?
קיבוץ גלויות.
כאשר יזכו ליראה,
יזכו לבנים בית המקדש.
אבל לא תהיה שעת שכינה.
שיזכו לאהבת השם יתברך.
השם יתברך בהחמא, ויזכינו לזה, ויתחזן אלינו בשבועו בחיים ציון.
אומר הרב,
אנחנו צריכים לעסוק בית בים בית המקדש. למה?
כי קודם כל, אנחנו בונים,
אה, עכשיו עדיין אנחנו צריכים איזה משהו,
איזה ענן שירד מהשמיים כמו שלמה המלך?
זה יהיה דרגה שחסר נעבור מהירה לאהבה.
אבל קודם כל, מה צריך לעשות?
צריך לעסוק בבניין הבית.
אז באמת, אנחנו ממש ברוך השם, אחרי מלחמה.
ארץ ישראל וקמא, כמו שאמרנו בבקעת המזון,
שלוש ברכות, אזן את הכל על הארץ ולמזון ובונה ירושלים.
הוא מאמן.
מה זה שלוש ברכות האלה, שמדאורייתא?
אומר הרב קוק, זה סדר כרונולוגי.
אזן את הכל,
עם ישראל שרד את הגלות.
באנו לארץ ישראל על הארץ ולמזון.
ארץ וקמא, יש תעשייה, יש בנייה,
אבל איפה הקומה השלישית,
שאנחנו בעצם מהבחינה השנייה לשלישית,
בונה ירושלים?
איפה זה?
אנחנו מגיעים בדיוק בשלב הזה והגיע הזמן לדרוש לאור המצב בימינו,
כמו שהרב הוא כותב על מה שהיה בזמנו, אז כל שכן בימינו נדרש שם התוקף הלאומי שלנו, ואם כך
יש לנו איזה פתח
לפתוח לשכנות דרשו בת השמה לעניין בית המקדש,
שנזכה לראות עין בעין וישוב השם ציון.
זכו באמצעו.
