טוב, בוקר טוב, חברים.
יש לנו היום גם אורחות, כי זה יום עיון.
מקווה שאתן מסתדרות שם מאחורי ה...
כן? אתן מסתדרות, בנות?
אה?
לא יודע, אולי שישבו בשולחן האחורי.
אה, ותעברו קצת קדימה.
בואו תעברו לשולחן פה, והכול טוב.
בסדר?
כמוך, כולם קצת קדימה.
יופי.
טוב,
טוב, אנחנו נמצאים בתשעת הימים,
נמצאים בשלושת השבועות. תשעת הימים מתקרבים לתשעה באב,
רוצים לדבר ולהכין את עצמנו לתשעה באב,
כמו שאומר נתיבות שלום,
שאדם, לפני שהוא נכנס לחג, וזה גם לכל אירוע,
כן, צריך להתכונן בשביל לראות מה... להרים אנטנה,
לקלוט את האור של החג,
ואחרי החג, וזה חג,
כמה שזה חג קשה כרגע, אבל הוא עתיד להיות גם חג,
לא אומרים את החנון, למשל, יום לפני כן, כן, במנחה,
ואחר כך לראות עם מה הוא יצא מהחג הזה, מהמועד הזה,
עם איזה תובנות, עם איזה סימני דרך לחיים, כמו שאנחנו עושים תמיד בסוף שיעור, שואלים, ממה יצאנו?
ולקחתי את זה מהנתיבות שלום, ממה יצאנו?
מה אנחנו יוצאים?
אז נייחד את השיעור הזה,
נקווה גם אולי את כל היום עיון, את כל מעשינו,
נייחד אותם כהרגלנו לחיזוק עם ישראל,
על ידי הבירורים האמיתיים שאנחנו משתדלים לעשות פה,
כדי שהאמת תהיה האווירה,
האקלים, האקלים שמושך את כל האנשים שמתמודדים עם המלחמה הזאת,
זה ישאב אותם למקום הנכון הזה.
דבר חשוב מאוד זה ליצור אטמוספירה ששואבת את הכוחות הטובים מהבני אדם,
ולא אטמוספירה ששואבת את כוחות ההישרדות,
שלא מנווטים כמו שצריך, זה הולך למקומות לא טובים.
אז נייחד את זה לבירור האמת, שיהיה לזכות עם ישראל, אפשר להגיד אמן,
זכות עם ישראל לחזק את ראש הממשלה בצומת הקשה,
החשובה שהוא נמצא בה,
יחד עם שריו,
לחזק את החיילים הגיבורים שלנו שמוכנים להילחם.
הוקם עכשיו פורום של הפצועים פה ליד הכנסת,
גם כן, שבא לחזק
את עם ישראל,
לקבל החלטות נחושות
כמה שאפשר.
ואז נבקש מריבונו שלנו שישלח רפואה לפצועים,
רפואה שלמה לפצועים,
וגם השבת בעזרת השם החטופים,
בריאים ושלמים עד כמה שאפשר להתפלל לזה,
אבל ליד השלם לא קצרה מלהושיע.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מדבורו.
אז בואו נתחיל.
בעשירי בטבת למדנו פה קצת גם כן על החורבן,
משהו שדומה לכותרת שיש פה שורש החורבן ותיקונו. אז למדנו איזה דברים,
כלומר, אם רוצים לבנות את המקדש,
אם רוצים שהמקדש יחזור,
צריך, כמובן, אנחנו צריכים לתקן את מעשינו ומעשי אבותינו שגרמו בזמנו לחורבן המקדש.
כלומר, זה שבית המקדש לא נבנה עד עכשיו,
זה בגלל שאנחנו לא תיקנו את גורמי החורבן.
גורמי, לא תיקנו את המוסר, בעיקר את הצד המוסרי של החיים שלנו,
שהם גורמי החורבן.
כי מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, זה סימן שהוא עדיין אוחז.
אנחנו,
בואו נדבר על אנחנו, אוחזים עדיין בחטאים הקשים שהיו,
בעיקר שנאת חינם, שנחרב על זה בית המקדש השני.
אבל אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר מתקדם עכשיו, כי כשנחרב בית המקדש, זה לא רק נחרב בית המקדש, זה נחרבה מדינת ישראל
הראשונה והשנייה.
אנחנו עכשיו יש לנו מדינת ישראל השלישית,
זו התקדמות גדולה.
בית המקדש עדיין חסר,
אבל יש לנו מדינה,
וזו התקדמות ענקית
בתיקון העולם, לא רק בתיקון מדינת ישראל ועם ישראל, כי אנחנו דוגמה, אמורים להיות דוגמה לגויים,
לאנושות כולה,
איך אפשר לנהל חיים מוסריים בלא כוחניים,
מושחתים,
עזיריים,
במובן הכלכלי וכולי וכולי.
ההבדל בין מה שלמדנו עכשיו,
למה שלמדנו אז, למה שאנחנו נלמד עכשיו,
ששם זה היה סימפטום, דיברנו על סימפטומים.
שם ראינו שהחברה הגבוהה, שהיא מודל לחיקוי,
היא כבר מקולקלת,
וזה נהפך, הקלקול נהפך למודל שאנשים רוצים לחקות אותו.
כן, ושם מדובר על קלקולי עריות קשים מאוד,
שהזמן לא מתקן אותם,
כי זה נכנס כמו סרטן לתוך החברה הישראלית,
כאשר האליטה
היא חיה והופכת את השחיתות לחלק מהחוק, לחלק מהנורמה.
לא סתם חלק מהנורמה, מהנורמה הראויה.
אי אפשר לתקן דבר כזה בלי שתתפרק המדינה וכל המוסדות שלה תתפרק ויתחילו הכל מחדש.
אבל אנחנו עכשיו כבר לא נמצאים במקום הזה.
מכל מקום,
עכשיו אנחנו נדבר בעזרת השם על השורש של החורבן,
כלומר, מה מביא לחברה הישראלית את השחיתות המוסרית הזאת והקלקול הזה?
איך זה נולד, הדבר הזה?
הצלחתי להסביר את עצמי, כן?
עכשיו נדבר על משהו הרבה יותר עמוק.
אז נתחיל, קודם כל, מה מטרת התענית?
כן, במקור מספר אחד, נקרא פה מחיי אדם,
שמביא את הרמב״ם וגם מוסיף מדעתו את הדברים הפשוטים,
ונראה שבתוך הדברים הפשוטים יש עומק גדול מאוד.
צריך להבין, כמו שהתענית, היא אמצעי, זה לא יעד,
זה לא מטרה.
או גם הזיכרון של בית המקדש היה פעם,
זה לא המטרה.
מטרה שנתקן, שנתגעגע
לימים שהיה בית מקדש
ולחברה הישראלית המתוקנת שהייתה בזמן בית המקדש, כאשר הדוגמית לזה זה,
זה תרגילים של מחנך, אתם יודעים.
שלמה המלך, זוכרים את שלמה המלך?
זה דוגמית של חיים מתוקנים,
שהצדק
שעורר באווירה הכללית של המדינה, יש צדק.
ויש צדק ויש גם אושר ואושר.
אושר בעין ואושר בעלף וחוזק, הכל ישנו.
כדי שנתגעגע לימים האלה
ונרצה להשיב אותם.
זה לא שפעם היה בית מקדש ונחרב,
זה מעניין את הסבתא שלי.
מה שאותנו מעניין, איך אנחנו בונים חברה מתוקנת,
צודקת, שהטוב מנהל אותה, כן?
איך אנחנו בונים דבר כזה מחדש.
זה מה שמעניין אותנו, לאור
מה שהיה פעם. בואו נלמד את הלקחים, כן?
זו הנקודה המרכזית.
אז בואו נראה את זה, מה אומר החיי אדם.
יש ימים שכל ישראל מתענים בהם,
מפני הצרות שהראו בהם,
אבל לא בגלל הצהרות שהיו בהם,
כדי לעורר הלבבות.
עכשיו,
היום,
לפקח על דרכי התשובה, דרכי התיקון,
ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה,
עם עין,
עד שגרם להם ולנו אותן הצהרות,
כמו שהסברנו קודם,
שאנחנו אוחזים
בקלקולים האלה, ולכן הצהרה היא מתמשכת,
שבזיכרון והדברים אלו נשוב להיטיב,
בנשון טוב, להיטיב את דרכנו שנאמר,
ויתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. עד כאן זה ציטוט מהרמב״ם בהלכות תענית.
עכשיו מוסיף החיה דם.
ולכן חייב כל איש לשום מליבו באותם הימים לפשפש במעשיו
ולשוב בהם.
עוד פעם,
מה שדיברנו הרבה פעמים,
גם לקראת יום הכיפורים וראש השנה,
אתה לא יכול לעשות עכשיו תיקון וי של כל המעשים שלך, לעשות תיקון כללי, אין דבר כזה.
כן? צריך לתפוס דבר אחד שאתה יכול לתקן אותו.
אמרנו כמה פעמים, כשאתה מתקן דבר אחד,
אתה מתקן את התבנית שהביאה אותך לדבר אחד,
בעצם אתה מתקן את כל הרוחב של האישיות שלך.
אתה מתקן גם הרבה דברים אחרים.
כי אתה אותו אדם שאוכל, ואותו אדם שנוהג,
ואותו אדם שישן, אתה אותו אדם, זה אותו אדם.
והתבנית הפנימית שלו,
צריך לתקן אותה. וכשאתה מתקן דבר אחד,
שאתה יכול לתקן אותו, כדי שתצליח,
אל תתפוס משהו קשה,
כן? כמו שהרב קוק כותב,
בעוד התשובה, כן?
אז לשוב בהם, כי אין העיקר התענית,
איך אני יודע שאין עיקר התענית? זה רק
קטליזטור בשביל לעצור ולחשוב?
כמו שכתוב באנשי ננווה.
מה כתוב באנשי ננווה?
וירא השם את מעשיהם,
שתיקנו מעשיהם, אנשי נבנה, כן?
ואמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, וירא את שקם ותעניתם, לא נאמר, הוא לא ראה שהם מטענים ולובשים שק, זה הוא לא ראה.
מה הוא ראה?
את מעשיהם הוא ראה,
כן? זאת אומרת שהעיקר זה התיקון המעשים ולא התענית.
ואין התענית אלא הכנה לתשובה.
יש פה רמז דק שאני לא רוצה להיכנס אליו,
שאחד השורשים היותר עמוקים לתיקון זה התיקון שלנו באוכל,
בתאוות האוכל.
ככה כותב גם רבי צדוק,
כותב, שזה השורש. דיברנו על זה הרבה פעמים, מי שמכיר אותי, דיברנו הרבה פעמים שהאוכל זה חוויה חזקה,
כשאתה עושה תיקון במשהו שהוא חוויה חזקה,
אז הוא עושה בך תיקון פנימי,
בתוך הדם שלך עושה.
ואין התענית אלא הכנה לתשובה.
לכן אותם אנשים, כשמטענים, הולכים בטיול, בדברים בטלים, כאילו מתנהגים, כאילו לא קרה שום דבר, אז בסדר, אז אתה צם, יופי, ואתה ממשיך
להשקיע בבורסה וכל מיני דברים אחרים.
כן, תפסו הטפל והניחו העיקר.
עכשיו הוא הולך לענות על שאלה, אז נגיד ככה, הבנו,
צריך לעשות תיקון,
בואו נעזוב את הצום, נכון?
צריך לעשות תיקון, זה העיקר, הצום הוא רק קטליזטור,
אז בסדר, הבנתי, נשים את הצום בצד.
הוא אומר לא, מכל מקום אין לפתור את עצמו בתשובה לבד.
אתה לא יכול רק להתעסק בתיקון המעשים שלך בתשעה באב, להגיד אני הבנתי את העניין, את השורש,
ואני לא צם.
כי ימים אלו הם מצוות עשה מדברי נביאים,
להתענות בהם.
אתה לא יכול לוותר על זה.
לא רק אתה לא יכול לוותר על זה כי זה מדברי נביאים, כמו שהוא כותב פה,
אלא שהצום הוא מקבע את התיקון שאתה עושה.
אחרת התיקון נשאר באוויר.
הרבה אנשים שלומדים זוהר ולומדים כל מיני,
הם מבינים את העומק
והם
מתפרקים מהמצוות,
כמו חס וחלילה, שבתאי צבי, אנשים כאלה.
הם לא מבינים שהמצוות,
הם מקבעים את התובנות ומפריחים אותן,
מפריחים אותן למשון פרח,
כן?
אתה מבין, למשל, אתה מבין את חשיבות הצדקה והחסד,
כן? ואז כשאתה עושה מעשה של חסד,
זה חוזר, מכה גלים לאחור,
לתוך הערך של החסד שנמצא בתוכך, ומקבע אותו יותר חזק.
ואז אתה עושה יותר חסד.
ואז היותר חסד מקבע עוד יותר, ואתה נהיה איש של חסד.
כן?
אז,
אז עוד פעם,
ימים אלו מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם, וכבר קיבלו כל ישראל ונהגו כאן בכל, בכל העולם. אז הוא נשאר פה בצד הזה של ה... יש לנו מסורת כזאת,
מסורת, וקיבלנו על עצמנו, אנחנו צריכים לעשות את זה. לא יכולים לוותר על זה.
אבל אנחנו הסברנו קצת יותר את העומק, מה שמתחבא גם מאחורי הדבר הזה.
זה ראיתי בשם משמואל, פעם ראיתי את זה, מה שאמרתי קודם.
אז עד כאן, מהי מטרת התענית? עכשיו, מקור מספר 2,
מה הם גורמי החורבן שעלינו לתקן?
בסדר?
כתוב במסכת יומא,
זה גמרא ידועה.
מה?
להתייחס?
למה לא?
בשביל זה אנחנו פה, לא.
בסך הכל הם מפחידים,
רוב האנשים, רוב, את ההכללה, כן?
הם, קשה להם, והם לא נכנסים, הם פחות לומדים,
גם לא עובדים, הם משלמים יותר.
אתה לא רואה, כאילו, אתה לא חייב למציא את האבן טעור,
אתה עולה לעצמנים בבית. נכון.
אז כאילו, מה אנחנו? לכן, אנחנו לומדים.
אנחנו לומדים.
אנחנו לומדים, אנחנו, בשביל זה אנחנו לומדים.
לא, לא על זה, על זה.
זה לא על זה.
זה על תעניות אחר, כן, זה לא.
אתה צודק,
צריך לברר את העומק של החורבן והצער שאנחנו לא נמצאים שם,
ולהבין איך התענית,
בלי התענית אתה לא יכול לעשות את התיקון הזה.
והתורה לא תעזור לך.
ולא תענית דיבור תעזור לך.
יש איזה עומק גדול.
פעם היו שיעורים, אתה זוכר, סוד האכילה, וזה, דיברנו על זה פעם.
לא רוצה כרגע להיכנס לזה, זו שאלה טובה, נשאיר אותה בתור שאלה.
בסדר?
אבל אנחנו צריכים לתקן את הדברים האלה, ודאי שאנחנו צריכים לתקן את זה. אבל יש לנו קצת,
אולי קצת הרבה,
אנחנו נמצאים עכשיו במלחמה,
וכולם יושבים ומצטערים על מה שקורה.
מצטערים לא רק על הנופלים והפצועים,
גם על הטמטום שמאחורי הניהול של המלחמה הזאת, למרות שזו סייעתא דשמיא גדולה וניסים גדולים וזה, אבל אנחנו רואים שהדברים לא מתנהלים כמו שצריך,
כי כמו שאמרנו כמה זמן, זה סדרת חינוך.
חלק מסדרת חינוך זה הטעויות והתשלומים שאנחנו משלמים, וזה מתארך כי אולי לא הפקנו את הלקחים.
ראיתי איזה פרסומת עכשיו בזה שמחזקים את החיילים. מה עושים? מסיבת יער, קרן קיימת, החבר'ה.
אז אני, בתור אדם שהיה פעם חילוני, אני מבין מה זה אומר,
כן? אתם צדיקים, אולי לא יודעים מה זה אומר.
זה החיזוק לחיילים שלנו?
הרי זה מה שהיה בנובה.
סליחה שאני אומר את זה ככה, כן? הדברים הם יותר עמוקים מהדבר הזה.
אז,
ברוך השם, חלק גדול מעם ישראל, חלק גדול מאוד, התעורר,
ומשהו זז אצלו. עוד פעם, אתה זוכר שדיברנו כמה פעמים על הטפטוף של רבי עקיבא,
זו תמונה,
והסולם של...
זה לאט-לאט.
זה מי שרוצה שאחרי המלחמה הזאת
כולם יקומו עכשיו, ישימו כיסוי ראש, כיפת.
זה לא עובד ככה, אבל משהו זז בפנים.
וזה מתפתח, וזה צומח, זה הזיז את הספינה מכיוון לא נכון,
התחיל כיוון נכון.
זה לוקח זמן, צריך סבלנות.
המים שמטפטפים זה תמונה מאוד חשובה, אני חוזר עליה אלף פעמים.
אני חוזר על זה גם בשביל עצמי.
גם אני, אני חוזר בתשובה, אני רוצה שעכשיו כולם יחזרו בתשובה.
זה לא עובד ככה.
רק נזקים קורים מזה, מהעכשוויזם הזה.
סבלנות.
אז אפשר, ברשותך, מקום מספר 2? שאלה טובה, צריך לדבר עליה בארוחות, בסדר?
ובשביל זה אנחנו לומדים.
יומא,
גמרא ידועה, אני רק מזכיר אותה,
כדי שהיא תשבש לנו פתח להבנה.
אני בעיקר רוצה להגיע למקור מספר ד',
שזה מהמהר״ל,
ביתר מה שנספיק זה בונוס, בסדר?
אמרנו כמה פעמים, אני לא עבד של הדף הזה.
גם מה שדיברנו עד עכשיו, נגמר השיעור,
זה שווה זהב.
בכל פנים, אני התחזקתי ממה שאמרתי, כי גם אני לומד פה.
לא, המלמד פה.
אז אומרת הגמרא, המקדש הראשון מפני מחריו, מפני ג' דברים,
שהיו בו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,
דברים חמורים מאוד, לא נרחיב עליהם כרגע.
אבל מקדש שני,
שהיו עוסקים בתורה ומצוות וגמילות חסדים,
מפני מחריו,
מפני שהייתה בו שנאת חינם.
ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבוד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
אנחנו רואים את זה, לצערנו,
כואב לנו, רואים את זה בימים,
בשנתיים האחרונות, אולי בחמש שנים האחרונות, אולי בעשר שנים האחרונות,
אולי בארבעים שנה האחרונות.
כמה שזה חמור הדבר הזה,
כמה שזה מביא את האויבים לפה.
שנאת חינם.
סוגריים, הבאתי פה משהו מהרב קוק, מאורות הקודש, שגם כן כולנו יודעים אותו, התיקון לשנאת חינם,
אורות הקודש.
ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו,
כלומר אנחנו נחרבנו,
והדבר החשוב פה, כמו שאנחנו מדברים הרבה פעמים,
אנחנו, זה לא עם ישראל לבד על איזה אי בודד.
עם ישראל יש לו מטרה לתקן את העולם.
אנחנו מתקנים את עצמנו בשביל שיהיה תיקון לאנושות כולה.
כלומר, אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו,
זה לא איזה לאומיות אגואיסטית
עם אף למעלה
של איזה אליטה,
האנושית.
לא.
אנחנו שליחים של ריבונו של עולם, שבחר בנו מכל העמים, בשביל מה?
להשתכן את האנושות כולה.
על ידי שנאת חינם, ואם נחרבנו, ונחרבנו עולם עימנו על ידי שנאת חינם,
נשוב להיבנות
והעולם ייבנה איתנו
על ידי אהבת חינם. וצריך להבין מה זה אהבת חינם.
אהבת חינם זה לא להגיש את הלחי השנייה.
זה לא אהבת חינם, זה לדבר על זה.
לא נדבר על זה עכשיו,
אבל צריך להבין מה זה אהבת חינם ומה זה שנאת חינם.
יש שנאה שיש לה מקום,
ויש אהבה שהיא לא נגיש את הלחי השנייה.
עוד גמרא אחת בתור הכנה,
זה בבבא מציע פ״ה עמוד א׳. אמר רב יהודה, אמר רב,
גם כגמרא ידועה,
מה ידכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת
ואשר דיבר פי ה' אליו, יש פה חכמים,
ויש כאלה שה' דיבר אליהם, זה נקרא נביאים, נכון?
ויגידה, על מה עבד הארץ? שואל ירמיהו,
על מה אבדה הארץ?
תסתכלו על מדינת ישראל.
מדינה חזקה כלכלית,
חזקה צבאית.
אנשים טובים!
תראו מה היה במלחמה הזאת, איזה אנשים טובים.
אנשים טובים!
עם ישראל, עם טוב.
למה אבדה הארץ?
דבר זה אמרו חכמים ולא פירשו.
אמרו נביאים, כלומר שאלו את החכמים, שאלו את הנביאים ולא פירשו. לא ידעו למה.
מה, אתם לא יודעים למה נחווה ארץ?
מה, אין לכם עיניים? אין לכם חוכמה?
מה?
מה נעלמתם דום?
עד שפרשו הקדוש ברוך הוא, רק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב,
יכל להגיד לנו מה הבעיה.
כי כנראה בחוץ
היה יופי,
עטוף בצלופן,
בפנים משהו רקוב שזה לא נראה לעיניים,
ורק הקדוש ברוך הוא רואה אותו.
שנאמר, ויאמר השם על עוזבם את תורתי,
אשר נתתי לפניהם.
מה זה עזבם תורתי?
מה, אי אפשר לראות שאנשים עזבו את התורה? לא הולכים לבית כנסת?
לא צמים?
לא נאמנים בנישואים? לא רואים את זה?
לא גונבים? לא,
איך אומרים,
מנעפים, וכמו שכתוב שם רבי ישעיהו על התקופה הזאת של החורבן?
מה, לא רואים? חכמים? לא רואים?
אז מה, איזה סוד הקדוש ברוך הוא אמר פה,
שעזבו את תורתי?
לא, התשובה של הקדוש ברוך הוא לא מובנת.
אשר נתתי בניה ולא שמעו בקולי, ולא הלכו בה.
לא מובן, גם התשובה של הקדוש ברוך הוא לא מובנת.
אמר רבי יהודה,
אמר רב שלא בכו בתורה תחילה.
קיימו את המצוות,
היו גומלי חסדים, כמו שכתוב על בית שני,
אבל לא בכו בתורה.
בסדר, לא בכו בתורה.
מה?
אז לא בכו בתורה.
מה?
בשביל זה חורבן?
או,
כמו שאמרנו קודם, האם זה שלא בכו בתורה,
זה מה שמביא את עם ישראל בסופו של דבר, באמת, כמו שאמרנו,
למצבים מאוד קשים, כמו שלמדנו אז, מצבים קשים של החלפת זוגות, זה מה שהגמרא אמרה שם, החלפת זוגות,
כן? שעל זה חרבה הארץ,
ועל אגודת מנאפים ואוהבי שלמונים.
זה שלא בחרו בתורה,
זה נשמע לא סיבה מספיק חזקה, נכון? ככה, על פניו אני אומר.
אה?
כן, בסדר, לא בחרו בתורה.
יופי.
מקווה שאחרי השיעור הזה אנחנו נברך בתורה.
מקווה.
וגם יש ברכת בית המדרא שנכנסים, דיברנו על זה כמה פעמים.
אז תשמעו מה אומר הרן על הגמרא הזאת
בשם רבנו יונה.
וכתב הרן
בשם רבנו יונה, שהגמרא דורשת שעל כורכך,
על עוזבם את תורתי, אינו כפשוטו. זה לא יכול להיות כפשוטו.
שעזבו את התורה ולא עסקו בה.
שאם כן, למה לא ידעו החכמים והנביאים?
מהי סיבת החורבן? זה מה שהסברנו קודם, הסברתי את זה על פי ערן, כן?
והרי דבר גלוי הוא,
אני מדלג על הסוגריים כי אם...
הנה, זה הפסוק שחיפשתי.
וגם ראו כי כולם מנאפים עצרת בוגדים,
או שימעו דבר השם, זה בהפטרה שנקרא
קציני סדום, מאזינו תורת אלוקינו עם עמורה, איזה ביטויים קשים,
אבל זה בית ראשון.
דיברנו קודם על בית שני, על שנאת חינם, אז לכן יכול להיות שזה לא שייך פה.
אלא,
ודאי היו עוסקים בתורה תמיד, בבית שני אנחנו מדברים עכשיו, היו עוסקים בתורה תמיד,
ולכן היו החכמים והנביאים תמהים על מה עבד הארץ.
עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו,
שהוא יודע ממעמקי הלב, בוחן כליות ולב,
שלא היו מברכים בתורה תחילה, זה כלפי, חוץ הכל היה בסדר,
רק לא ברחו בתורה.
יופי, ריבונו של עולם, תודה רבה. לא הבנתי את ה...
לא הבנתי את העומק של הדברים שלך, ריבונו של עולם,
אבל כשזה יש לנו חכמים שיסבירו לנו, כן?
שלא תבין אותי לא שיש פה איזה פגיעה בכבוד ריבונו של עולם.
כלומר שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם, זה שלא מברכים.
הרי שאני צמא ואני מברך,
כן? על כוס מים.
אה, זה טוב, זה מרווה אותי, זה מרטיב את היובש שיש לי בגרון.
אדם שמבין את המתנה הגדולה שנקראת תורה, וצריך להבין מה המתנה,
הוא מתברך.
ואדם שלא מבין מה זה תורה,
הוא לומד. למה הוא לומד? זו שאלה, תכף נראה, כן?
הוא לא מברך עליה,
כלומר, הוא לא מבין את המתנה הזאת שנקראת תורה,
שזה השורש לכל, תכף נראה את זה, כן?
שלא הייתה תורה חשובה בעיניהם כל כך,
שיהיה ראוי לברך עליה,
לפי שלא היו עוסקים בה לשמה.
ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה.
והיינו, לא הלכו בה, זו הכוונה שהם לא הלכו בה.
שכתוב בסוף הפסוק, כן, קראנו את הפסוק.
כלומר, שלא עסקו בכוונתה לשמוע, זה לא שלא הלכו בה במובן החיצוני, שלא קיימו מצוות,
אלא לא הלכו בה, לא הלכו בכוונתה
של התורה, אלא זה היה משהו חיצוני,
כן?
ומסיים הרן, אלו דברי החסיד, והם נאים ראויים למי שאמרם.
למה הבאתי את משפט הסיום הזה, רואים איזה כבוד הרן נותן לרבנו יונה.
אתם יודעים, אחת הסיבות,
שנאת חינם, זה שלא מכבדים גם אחד את השני. ראו איזה כבוד הוא נותן.
תלמידי חרמים נותנים כבוד אחד לשני.
אבל נחזור לשורות הקודמות.
מה זאת אומרת?
אז יש אנשים שלומדים, הם פרופסור לכימיה,
והשני פרופסור למחשבים,
והוא פרופסור לגמרא.
יש כזה ויש כזה, הוא לומד בשביל להיות
אדם חשוב שיגידו שהוא רב, שהוא יודע את התורה.
הוא לא לומד לשמה. מה זה לא לומד לשמה? הוא לא לומד את התורה בשביל שזה תורת חיים,
לקיים אותה, להיות אדם יותר מוסרי.
הוא לומד אותה בשביל להיות פרופסור לגמרא, שיגידו שהוא רב חשוב, מקובל, לא יודע מה שיגידו עליו. זה לא נקרא לשמה.
לשמה זה נקרא שאנחנו לומדים בשביל להטיב את דרכנו.
דיברנו על זה אלף פעם.
ולכן לא מברכים עליה.
ויש הרבה, לומדים בשביל להיות, שיהיה להם כבוד בחברה,
כמו איסר שיעור,
וכל מיני דברים כאלה, כן?
אבל לא לומדים, הם מפלפלים יופי, למה רשי לא כמו תוספות, למה תוספות לא כמו רשי,
כן?
אבל מה זה עושה להם מבחינה אנושית,
חוץ מזה שהם חכמים, איזה עילוי.
אז מה אם אתה עילוי?
בוא תסתכלו בבית, איך הוא מתנהג עם אשתו,
או עם הילדים שלו,
או שהוא נוהג בכביש.
נהיגה בכביש זה חלון ראווה לבן אדם. אמרתי לכם גם עליי,
שאני עושה את התיקונים שלי בכביש,
כמו שדיברנו על האוכל קודם, כן?
זה נקרא שלא ברכו בתורה.
המהר״ל לוקח את זה לעוד מקום.
לפי הר״ן, הם לא ברכו.
לפי המהר״ל אנחנו נראה, גם ברכו.
אבל לא בכוונה הנכונה.
לא בכוונה שזה תורת חיים, שזה השורש.
ושלא מחוברים לתורה בצורה לא של ידענות,
אלא של תורת חיים,
כן?
אז מתפתחים כל מיני סימפטומים כאלה, עד שמגיעים למצב כזה, כמו שהגמרא אמרה אז בשיעור הזה שדיברנו,
שכולם מנאפים, עצרת בוגדים,
אוהבי שלמונים,
אוהבי שוחד.
אם אין עוגן,
אז היצר הרע חזק מאוד.
והוא יותר חזק מאיתנו.
אם הקב'-הוא לא עוזר לנו,
אנחנו לא יכולים להתמודד עם היצר הרע.
אבל הקדוש ברוך הוא עוזר לנו רק כשאנחנו רוצים באמת לתקן.
אם לא רוצים לתקן, אנחנו לא יכולים לתקן.
אם לא רוצים לתקן אפילו,
בלי עזרה של ריבונו של אדם, גם לא יכולים לתקן.
אי אפשר.
רק הכוח של הציווי
והעזרה של הקדוש ברוך הוא שמחיה אותנו כל הזמן.
אז אנחנו רק פותחים פתחים, כמו שדיברנו אלף פעמים, שאנחנו רק פותחים את השיברים.
אנחנו לא יכולים. המים, הם נמצאים בברז.
השפע נמצא בעולם, אנחנו רק פותחים את הברזים.
ומי שפותח ברז של צינור שאין בו מים,
אז זה לא עוזר שהוא פותח את השיבר.
והמים האלה זה מריבונו של עולם,
שאין עולם חוץ מריבונו של עולם.
הכל זה ריבונו של עולם, אין טבע בעולם, אומר רבי נהרמן.
זה הכיסוי.
וכשיש ניסים,
אז הכיסוי הזה יורד.
למדתי עכשיו איזה שיעור בדרך מפה,
מהבית לפה, אני גר רחוק,
מישהו דיבר על זה שבתקפת הטילים הראשונה של איראן לא קרה שום דבר,
לא קרה כלום.
בהתקפה הזאת
היו נזקים גדולים מאוד שאתם לא יודעים,
נזקים מאוד גדולים, 3,000 דירות
וגם מקומות אסטרטגיים, בקריה נפלו טילים, בחיפה,
בהרצליה שם, המקום הסודי שנקרא הרצליה, מי שמכיר את זה שם, כן?
למה?
כי חשבו, לא הבינו שהטילים הראשונים שלא פגעו זה נס אלוקי.
זה הפטריוטים.
לא נכון.
זה נס אלוקי.
אז במכה השנייה,
הקדוש ברוך הוא נתן לנו רמז
שנבין שזה נס.
כל המלחמה הזאת זה נס אחד גדול.
בזכות הגבורה של הגיבורים, של החיילים שלנו.
אבל זה נס אחד גדול, דיברנו על זה גם כן כמה פעמים.
יש מישהו שיכול לנהל מלחמה כזאת עם כל כך הרבה חזיתות שכל העולם נגדנו
וגם בפנים נגדנו יש מרד, בתוכנו יש מרד.
זה לא מחאה
וזה לא דמוקרטיה,
זה מרד בזמן מלחמה.
הוא צריך לנהל את המלחמה עם כל הנחשים האלה מסביב.
זה לא אנושי, אז הוא חכם, הוא פיקח, זה לא עוזר.
סייעתא דשמיא.
לב מלאכים ביד השם,
כל ההחלטות שלו.
לא יודע למה הגענו לזה.
זה קשור לחורבן, הצער, הצער של תשעה באב.
המלחמה הזאת פותחת לנו את השערים באמת להצטער ולהבין שבאיזה קלקול אנחנו נמצאים וכמה אנחנו צריכים באמת לתקן.
זה לא להתעצבן בבית, זה צריך ללמוד.
לתקן, והצום, בלי הצום זה לא עובד.
אתה יודע, דיברנו פעם על,
יש הרבה אנשים עכשיו בגלל הפלאפונים והאינטרנט,
כל זה הם חנוקים, הם עמוסים, הם משתגעים.
אז החכמים כבר אומרים, אנחנו חייבים לסגור את הפלאפון.
אז יש כאלה ששומרים שבת, רק בגלל זה שומרים שבת, אבל זה לא עובד.
למה?
כי כשאתה מחליט בלי יראת שמיים לסגור את הטלפון בשבת,
אבל אם יש משהו דחוף, אתה פותח.
אבל אם זה בא מיראת שמיים,
אמיתית, אתה לא פותח.
אין, אי אפשר לפתוח.
בואו נחזור למקור מספר 4, הוא המקור העיקרי.
בואו נקרא אותו ואת היתר או שנגיד בעל פה, או שלא נספיק,
אז לא נספיק,
מה שהספקנו הספקנו.
גם את המהר״ל אמרתי כבר בעל פה, נכון?
שזו הכוונה, ברכו, אבל לא בכוונה אמיתית בשביל לתקן.
המהר״ל, בהקדמה לתפארת ישראל, כותב
שלא ברכו בתורה, אין פירוש הברכה הדיבור בפה בלבד. ברכה זה לא רק מה שאתה אומר בפה.
דוודאי הדיבור בפה היו מברכים,
אבל הכוונה לברכה בעצמה
היא האהבה הגמורה והדבקות אל השם יתברך, לאהוב,
והשם יתברך במה שנתן תורה.
כלומר, גם ברכו, ברכו בפה. אבל הכוונה לא הייתה נכונה. איזה כוונה?
אנחנו לומדים תורה בשביל להידבק בשם. מה זה להידבק בשם? להידבק בטוב, ללכת בדרכיו. אנחנו לומדים תורה בשביל להיות אנשים טובים.
זה דבקות בשם.
אם לא לומדים מתוך דבקות בשם,
כן?
לאהוב את השם, לאהוב את הטוב.
להיות אנשים שאוהבי טוב,
שזה היסוד שמנהל לנו את החיים, זה להיות אדם טוב.
אז זה לא עוזר שאתה לומד תורה.
זה לא עוזר. אם אתה אדם רע בפנים או שלא רוצה להיות אדום, אז מה לא עוזר שאתה לומד תורה?
זה לא משפיע.
זה הורס.
הופך סם המוות, במקום סם חיים.
לפיכך
יש פה כמה נקודות.
מה שאני קורא עכשיו לפיכך זה מופיע בהקדמה של המהר״ב לפני מה שהקראנו עכשיו. בסדר?
עכשיו אומרים את הצד החיובי. קודם דיברנו על הצד השלילי.
לפיכך, אם היו מברכים על התורה, תחילה לומר, ברוך נותן תורה לישראל,
והיה אהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה לישראל, זה המתנה איך להיות אנשים טובים.
זה נקרא ספר הטוב.
אתה רוצה להיות אדם טוב? יש לך ספר מיוחד, ספר הטוב,
נכון?
לקח טוב נתתי לכם, הוא ספר הטוב,
מפי הטוב,
המוחלט, שזה ריבונו של עולם.
כי זה עניין הברכה לתורה שהוא יתברך מבורך על זה שנתן לנו את המתנה הזאת שנקראת תורה.
איך להיות אנשים טובים.
ואוהב השם יתברך,
אדם שמברך אוהב את השם יתברך בשביל הטוב שנתן לו תורה.
ואז היה זה סיבה גם כן שתהיה התורה מתקיימת בישראל.
אתה לומד, או שאנחנו לומדים תורה מתוך הכוונה הזאת,
אז התורה מתקיימת ומשפיעה לטובה ולא לרעה.
שהיה השם יתברך נותן בליבם לשמור ולעשות לקיים.
כלומר, הקדוש ברוך הוא שמחיה כל הזמן את העולם,
אז הוא היה נותן בליבנו לעשות טוב ולא להיסחף אחרי היצרים של כסף ונשים ומה שאתם רוצים, כן?
עוד פעם, הקדוש ברוך הוא הוא זה שעוזר לנו בכל רגע ורגע. כשאנחנו לומדים תורה מתוך הכוונה הזאת,
אז הוא עוזר לנו לקיים אותה.
ואם זה לא בא מהמקום הזה, אז אנחנו לא יכולים,
גם אם אנחנו לומדים ומתמידים.
אף אם היו עוברים לפעמים מצווה אחת, נניח יש בן אדם באופן פרטי או באופן ציבורי,
היו חוזרים מיד לשמור ולעשות לקיים. התורה מחזירה אותם.
אמרנו שהטוב הוא בלתיין של העולם, כן?
זה מחזיר אותך. אז בן אדם טועה, אז המציאות מחזירה אותך למקום הטוב,
כשאתה מחובר לריבונו של עולם, כי המציאות האמיתית זה מציאות של ריבונו של עולם.
וזה היה מן השם יתברך.
הוא עושה את זה.
אשר הוא הסיבה לתורה.
בתורה יש חיות,
חיות של השם יתברך.
וכשאנחנו לומדים יש לנו חיות של השם יתברך. ויש ריאקציה
בין אנחנו לבין החיות שלנו
לחיות של התורה.
ושהיא באה מכוונה נכונה, אז הריאקציה היא ריאקציה חיובית.
והוא גם כן סיבה שלא תתבטל.
עכשיו מביא משל, משל נפלא, דומה לזה כאשר הגיע נזק אל ענף היוצא מן האילן. יש לך אילן.
ויש נזק, אחד הנובעים מתייבש, קיבל מכה.
אז העיקר שממנו יצא חוזר וגודל,
כי גידולו מהשורש. לאילן יש שורש,
שורש חי,
נקרעת, צומח מחדש.
אבל אם אין שורש,
לא צומח מחדש.
והלימוד תורה זה השורש.
הכוונה בלימוד תורה, להיות אנשים טובים,
זה השורש שמחיה אותנו כל הזמן מחדש, גם כשאנחנו טועים ונופלים,
כי אנחנו טועים ואנחנו נופלים,
כי אנחנו בני אדם, לא מלאכים.
אבל יש שורש, אנחנו בשורש שמחיה.
וזה, התורה זה השורש.
והכוונה בתורה זה השורש.
ואשר היא סיבה לגידול, השורש הוא סיבה לגידול של האילן.
ובלא השורש אין קיום לאילן, תנסר את השורש,
אז האילן מתייבש ונובל.
עוד מהרל בנתיב התורה,
כי דבר זה, מה שלא בירכו בתורה תחילה,
זה התחלת הסרת התורה מישראל.
זה לא נראה כל כך,
אבל אתה מקצץ בשורש, זה אחר כך
עובר לענפים, וזה לאט-לאט
אנחנו עוזבים, עוזבי תורה.
כי אנחנו לא מחוברים לשורש בצורה נכונה.
אז הנגיעה בשורש זה שאנחנו לא מברכים בתורה,
כי אנחנו לא מבינים מה זה התורה,
ולא לומדים מתוך כוונה נכונה בתורה להיות אנשים טובים,
זה מתחיל אחר כך כמו רעל של נחש לפעפע לכל, וזה הורס את הכול.
וזה היה התחלת הסרה, התחלת הסרה גורם הסרה אחרת,
הסרה אחרת, עבירה גוררת עבירה, כן? זה הסרה, אתה מתחיל עם הסרה קטנה,
וזה הולך ומידרדר.
אנחנו נסיים במקור מספר 3, אני אפילו לא אקרא אותו,
רק אגיד אותו בעל פה, כי זמננו תם,
בסדר?
ההבחנה בין מי שעובד אלוקים ולא עובד אלוקים, כלומר מי שלומד כי הוא אוהב את התורה,
ולא לומד
בשביל שיגידו שהוא חכם או שהוא רוצה לדעת את הדברים על בור ים,
זה מי שלומד מאה פעם או מאה ואחד פעם.
אם מאה פעם,
נניח זה מספר הפעמים שאדם צריך לחזור על הסוגיה כדי שללוש אותה כמו פלסטלינה ושהיא תנהל אותו, הסוגיה שלא אשכח אותה, שלא תעבור לרם,
סליחה, שלא תעבור לארדיסק ותהיה נניח הוא צריך ללמוד מאה פעמים, אז למה הוא לומד מאה ואחד פעמים?
כי הוא אוהב את התורה.
זה לא רק בגלל שהוא רוצה לדעת איך להשתמש בה, אלא הוא אוהב את התורה, אז הוא מוכן לחזור עוד פעם.
שנזכה בעזרת השם באמת להתחבר לשורש הזה,
שהוא באמת שורש של כל המצב החברתי,
המדיני והעולמי.
אנחנו השליחים אשר בחרבנו מכל העמים
בשביל להעביר את התורה הזאת, את האמת הזאת,
את הטוב הזה שינהל את העולם לכל העולם.
אנחנו נזכה בעזרת השם,
זה התיקון השורשי באמת בימים האלה,
להבין שהתורה היא השורש,
ואהבת התורה בשביל להיות אנשים טוב,
זה השורש.
ברכות.
נזכה, בעזרת השם.
עכשיו יש שיעור למעלה אצל,
אני חושב שנשים זה בעזרת נשים שם למעלה.
