אנחנו ממשיכים בדברים של החפץ חיים לגודל מעלת האדם ששומר את פיו.
מה שתלה דוד המלך
עליו השלום, עצם החיים הנצחיים
וטובת העולם הזה בשמירת הלשון,
מי שרוצה שיהיו לו חיים טובים, מישהו מעוניין בזה?
מישהו מעוניין?
אף אחד לא מעוניין.
מי האיש החפץ חיים.
אוהב ימים לראות טוב.
צורך חמרה.
ותכף מדבר מרמה.
זה החיים הטובים. אז הוא אומר החפץ חיים.
ידעו שעל כן נקראת נשמתו של האדם
בשם נשמת חיים. ככה אני שמע נשמת חיים.
והוא שבה יחיה האדם חיי נצח.
ובעל לשון הרע, נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו,
כמו שכתוב בזוהר הקדוש.
גם בעולם הזה מעוטט שבור עליו יסורים, אדם שבעל לשון הרע,
והם הפירות של העוון המר,
שנפרעים על זה העוון מן האדם בעולם הזה,
והקרן קיימת לעולם הבא.
כל זה מי שהוא בעל לשון הרע,
אבל מי שחוסם את פיו,
והאיש החוסם פיו מלדבר דברים אסורים,
זוכה לחיי העולם הבא לאור הגנוז הצדיקים.
אדם כזה שחוסם את פיו מלדבר כמובן לשון הרע,
לגבי דיבורים בכלל כתוב, דיברת בהם בדברי תורה, אבל לגבי לשון הרע הוא חוסם את הפה.
כמו שכתב הגאון מווילנה,
בשם המדרש שעל כל רגע ורגע
שהאדם חוסם את פיו ולא מדבר לשון הרע,
זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריאה יכול להישאר.
על כן הזהיר אותנו דוד המלך עליו השלום מי האיש החפץ חיים בעולם הבא,
ולראות טוב בעולם הזה מה הוא צריך לעשות.
נצור לשונך מרע. נצור, מה זה נצור?
לחסום את הפה ואל תדבר לשון הרע.
אני נוהג לומר מה זה נצור לשונך מרע?
בלשון נצרה של רובה.
הנצרה של הרובה,
יש לה מטרה, מה הנצרה, מה המטרה שלה?
שהאדם לא יפלוט כדורים.
וגם אדם, לפני שהוא יורה, לוחץ על ההדק,
שיראה, על מי הוא דורא? אולי זה אוהב ולא אויב?
זאת אומרת, השנייה הזאת היא חשובה מאוד.
למשל, הנמשל לגבי הדיבור. כשאתה מדבר, אתה יורה חיים ומוות
ביד הלשון.
לפני שאתה מדבר, תחשוב טוב-טוב.
מה התוצאות של הדיבור?
מה יהיה?
כדי נצור לשונך מרע.
אז כאן מביא כאן החפץ חיים בדברי הגאון מווילנה,
שאדם זוכה גם בחיי העולם הבא וגם בחיי העולם הזה,
אם הוא יודע לנצור את פיו ולא לדבר לשון הרע.
