שלום, ערב טוב, ברשות הרב.
הזכרנו אתמול את הגמרא בנדרים דף פא,
שמבררת
את הסיבה השורשית
לאובדן הארץ בדבריו של רב יהודה בשם רב,
שלא בירכו בתורה תחילה.
וראינו מה שמביא הרן בשם רבנו יונה,
ומה שמביא הבך,
אבל היום נראה כפי שהרב ביקש את הסברו המופלא של הרב ציודה,
הסברו היסודי מאוד לסוגיה הזאת.
הרב ציודה מתאר,
מצייר את הגמרא הזאת.
לא כתוב שלא עסקו בתורה,
עסקו מאוד בתורה,
והרב ציודה מאוד מרחיב בזה,
אבל לא ניגשו נכון אל התורה.
וזה בא לידי ביטוי
במה שאומרים חז״ל, שלא בירכו בתורה תחילה.
אומר הרב ציודה,
היו הרבה לומדי תורה,
היו למדנים,
היו פלפלנים גדולים,
היו אפילו חרדים ומקיימי מצוות,
אבל הם לא ניגשו נכון לגמרא ולתוספות
במה שהם לא בירכו בתורה תחילה.
אומר הרב ציודה, איזו ברכה אנחנו מברכים
לפני שניגשים ללמוד תורה?
ברכת אשר בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
אז האמת
שבדברי הראש ובדברי התוספות,
בנדרים פא עמוד א',
כתוב על שלא ברכו בתורה תחילה
שלוש ברכות,
לעסוק בדברי תורה,
והערב נא
ואשר בחר בנו.
כך כותבים
גם הראש וגם התוספות שם בסוגיה.
אבל אותה סוגיה מופיעה בלשונה בבבא מציע, פה,
עמוד א' עמוד ב',
ורשי שם בעמוד ב' כותב
שלא בירכו בתורה תחילה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
מסביר הרב צבי יהודה,
הם ניגשו אל התורה לא מתוך
לאומיות,
לא מתוך
גאון ישראל,
שזאת היא הברכה תחילה
אשר בחר בנו מכל העמים.
למה זה כל כך חשוב?
לכאורה העיקר שלמדו תורה,
אבל אבדה הארץ
לא בגלל שלא למדו, כי הם כן למדו,
אבל הם לא העמיקו,
לא הבינו מה זה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
בשיחות
תלמוד תורה,
חלק ב',
שיחות של הרב ציודה, הוא כותב כך
היה שפע של דברי תורה, לומדי תורה, שוקדי תורה.
היו הרבה יותר לומדי תורה מאשר בימינו.
מי יוכל לספור את כל השמות המופיעים בגמרא?
רמב״ם, בהקדמה למשנה,
מעיד שבכל דור ודור היו אלפים ורבבות מישראל שעסקו בתורה.
כל השפע של תורה שבעל פה,
תלמוד
ירושלמי, תלמוד בבלי.
התורה הייתה חיה בכל תוקף, היה שפע של תורה.
עסקו בתורה בכל הגדלות, בכל הלמדנות, בכל החריפות, בכל הבקיאות.
אבל הנקודה החסרה הייתה בדרך גישתם לתורה,
כי כל לימוד התורה,
כל קיום התורה,
כל גדלות התורה של ראשי הישיבות והתלמידים בישיבות,
הכל צריך להתחיל בידיעה
של הבוחר בעמו ישראל באהבה.
הכל מתחיל ביסוד של בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
לכאורה, מה זה חשוב?
העיקר
שלומדים תורה.
אבל השאלה היא,
למה אתה לומד תורה?
האם אתה לומד תורה כי בא לך,
או בגלל שביררת והתחברת אל התורה,
או שאתה לומד תורה לא בגלל שאתה בחרת בתורה,
אלא בגלל שריבונו של עולם בחר בנו ונתן לנו את תורתו.
האם מתוך גישה אנושית,
מתוך בחירה חופשית אנושית, אנחנו ניגשים לתורה?
או מתוך בחירה אלוקית,
לכאורה בחירה שלנו,
צריך על זה לקבל תעודת הצטיינות?
אני בחרתי ללמוד תורה.
זה יפה מאוד שבחרת ללמוד תורה.
וגם תקבל על זה הרבה שכר
שבאת ללמוד תורה.
אבל אם כל הקשר לתורה הוא עומד על הבחירה שלך,
אז מה עם החבר שלך שהוא
לא בחר ללמוד תורה?
מה עם אלפים ורבבות מישראל
שלא בא להם ללמוד תורה?
ומה איתך
שייתכן שהיום בא לך ללמוד תורה,
אבל אתמול
זה לא היה בא לך,
ואולי גם
מחרתיים זה לא יהיה בא לך, חלילה.
אם כל הקשר לתורה הוא בנוי על הבחירה האנושית שלנו,
זה לא קשר רציני.
זה גם לא קשר מהותי.
זה אומר, בא לי או לא בא לי.
אבל ריבונו של עולם לא כך נתן תורה לישראל.
הוא בחר בנו מכל העמים,
ובכפיית הר כגיגית נתן לנו את התורה.
זה קשר יותר רציני.
למה זה יותר רציני?
הרי זה בכפייה,
כפייה דתית.
זה לא יפה לכפות,
אבל כשהקדוש ברוך הוא כופה הר כגיגית,
זאת לא כפייה דתית,
זאת יצירה אלוקית.
ואני קורא מתוך דברי הרב ציודה.
אין דרך אחרת
לעסוק בתורה,
אין דרך שהיא יציבה ואמיתית,
אלא מתוך אשר בחר בנו,
מתוך הכרת הערך האלוקי של ישראל.
כי נשמת ישראל
היא-היא התורה.
ישראל הם תורה בעצם ממשות החיוניות האלוקית שלהם.
ישראל,
עם ישראל,
הוא מין בריאה אלוהית מיוחדת
שהתורה מונחת בעצם טבעה.
לימוד תורה לא מתחיל מהלימוד שלך או מהקיום שלך,
כי מה שקודם הוא הנשמה שלך.
יש לכל אחד מאיתנו חתיכת
נשמת ישראל.
יש חלק מנשמת ישראל?
ריבונו של עולם לא נתן לך את התורה.
ריבונו של עולם נתן את התורה לשישים ריבו,
נשמות ישראל.
הכתובת לנתינת תורה זה אפילו לא אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, שהם היו כל כך גדולים וענקיים,
אבל הם היו עדיין פרטיים.
הכתובת לנתינת תורה זה עם ישראל.
אז כשריבונו של עולם בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,
הוא יצר עם שנשמתו היא תורה.
אומר רב חיים מוולוז'ין,
לכן העומד על המת
בשעת יציאת נשמה,
קורע, הלמה זה דומה לרואה ספר תורה שנשרף?
נשמת ישראל,
כל נשמה מישראל,
היא ספר תורה.
זה הקשר שלנו אל התורה.
הוא לא מתחיל בנו.
זה מובנה.
זה עצם הממשות שלנו.
על כן חז״ל אומרים,
ישראל אורייתא וקדשא בריך הוא אחד.
ישראל והתורה והקדוש ברוך הוא זה אחד.
התורה מונחת בעצם טבענו.
אז מה זה לימוד תורה?
לימוד תורה זה לגלות
בפרטי פרטים את אותו קשר לתורה,
קשר כללי,
קשר מהותי, קשר נשמתי.
התורה עניינה מציאות פנימית כלל-ישראלית,
והיא מתגלה, אותה תורה,
בסדרים התורניים והמצוותיים.
אז כל אחד מישראל הוא תורה,
ולכן
הוא צריך להתנהג
על פי תורה.
לכן גוי לא צריך להתנהג על פי תורה.
אם תורה זה דבר חשוב,
אז למה שגוי לא יתנהג על פי תורה?
מי שיש לו נשמת ישראל,
נולד יהודי או התגייר,
הוא תורה, וממילא אלה סדרי חייו.
לחתול יש את סדרי חייו,
לעץ יש את סדרי הצמיחה שלו,
לדומם יש את סדרי הדוממות שלו,
לישראל יש את
סדרי הנשמה שלהם,
וזה ההתפרטות.
אז איך צריך לגשת ללימוד תורה?
מתוך ידיעה
שאנחנו תורה בנשמתנו.
זה נקרא שמברכים בתורה תחילה,
אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו לכלל
את התורה, איך?
ביצירת הנשמה הזאת.
אז מה אתה אומר?
אני תורה.
אז אני אתחיל ללמוד כבר
את מה שיש בשורש נשמתי.
זה אני.
זה האני שלי.
אומר הרב באיגרת תקנה, יקרות בראייה חלק ב',
שני דברים עיקריים בונים יחד את קדושת ישראל וההתקשרות האלוקית
עמהם.
הדבר הראשון
זה הסגולה.
טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות.
הסגולה הוא כוח קדוש פנימי,
מונח בטבע הנפש,
ברצון השם, כמו טבע כל דבר מהמציאות.
ואם זה טבע, אי אפשר לא להשתנות כלל, כי הוא אמר ויהי.
ויעמידם לעד לעולם.
אשרי העם שככה לו.
למה אנחנו קדושים?
ככה.
כי כך השם יצר אותנו.
זה הדבר הראשון.
כל אחד מאיתנו יש בו סגולת ישראל.
ב.
עניין הבחירה החופשית.
זה תלוי כמה אתה לומד יותר תורה,
כמה אתה יותר עושה, מעשים טובים.
איזה חלק יותר גדול?
הסגולה
או הבחירה החופשית?
אומר הרב,
החלק של הסגולה
הוא הרי יצירה אלוקית.
הוא הרבה יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה החופשית.
הבחירה החופשית זה אני,
בן אדם,
בסך הכל בן אדם.
הסגולה זה הקדוש ברוך הוא, מה שהשם יצר.
אומר הרב, אין ארוך, אי אפשר בכלל
להעריך
אי אפשר למדוד.
אז נשמתנו היא יצירה אלוקית, זאת הסגולה.
הלימוד הפרטני של פרטי תורה זה כבר בחירה חופשית.
אז איך צריך לגשת לתורה?
אם אתה לא יודע שנשמתך היא תורה,
אז באמת נראה משהו גדול מדי,
613 מצוות.
אבל אם אתה יודע שנשמתך היא תורה,
אז כל פרט ופרט של תורה זה גילוי הטבע הנשמתי.
אומר הרב ציודה,
בלנתיבות ישראל,
כשאנחנו לומדים את הגמרא הזאת על מה אבדה הארץ,
על עוזבם את תורתי, על שלא ברחו בתורה תחילה,
על שלא ניגשו אל התורה מתוך אשר בחרבנו מכל העמים,
ואז נתן לנו את תורתו?
על זה אבדה הארץ?
אומר הרב ציודה,
ומתוך כך על זה תקום הארץ.
אנחנו בעזרת השם,
שמחזיר שכינתו לציון,
חוזרים אל הארץ,
חוזרים אל בניין התורה במדינת ישראל,
ואנחנו כן
משתדלים לכוון בברכת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,
יחד עם הכוונה בשאר ברכות התורה,
ועל זה בעזרת השם תקום הארץ ותקום התורה בנו.
שלום.
