טוב, שלום לכולם, יש לכם נכים?
שם אני רואה, אז כדאי לקחת.
אנחנו בשיעור בתנ״ך על מלחמות ישראל בתנ״ך, והיום
אנחנו רוצים ללמוד
בעצם על חורבן בית המקדש בתנ״ך.
חורבן בית המקדש בתנ״ך.
קצת,
אין בזה הרבה מלחמה, אבל יש פה בעצם את המאבק של נבוכדנצר וצדקיהו.
ותקיעהו המלך.
רוצים לראות קצת ההשתלשלות של האירועים וכמה דברים שאפשר ללמוד מזה.
בסופו של דבר החורבן של בית המקדש הראשון,
כן, המקור העיקרי שלו אחרי הכל זה התנ״ך, בסדר? חורבן בית המקדש הראשון, יש לנו הרבה
אגדות בחז״ל, הרבה מדרשי חז״ל חשובים ביותר
ומשמעותיים על כל הנושא של החורבן בוודאי.
אבל צריך גם להכיר את הדברים בשורשם בתנ״ך.
בסדר,
אז זה בעצם הנבוכדנצר וצדקיהו, שהם בסופו של דבר המחריב,
והמלך האחרון שבו חרב את המקדש היה צדקיהו.
אז בואו נראה קצת את הדברים.
יש באמת הסיפור הזה של חורבם את המקדש,
הוא מופיע, מתפרס בכמה מקומות בתנ״ך, בסדר? בכמה מקומות בספרים, בספרי הנביאים.
אז אנחנו נראה,
יש, נראה את מלכים,
את הסיפור במלכים ב',
קצת אולי מירמיהו, שיש שם זה מקביל, קצת בירמיהו אנחנו רוצים לראות גם כן,
וקצת אולי יחזקאל וכמה וכמה דברים ביחד.
אז בואו ניכנס ככה לעניינים,
מה בעצם הסדר של המאורעות שהיו?
מלכים ב' בפרק כד',
מלכים בפרק כד',
מתחיל לספר על המלכים האחרונים של מלכי יהודה.
המלכים האחרונים שהם מלכי יהודה,
כאשר אנחנו יודעים שהיה יאשיהו המלך
יאשיהו המלך היה מלך צדיק,
בסדר? הוא היה בן של עמון שהיה מלך רשע
ויהושע המלך צדיק.
אנחנו יודעים שבימיו של יאשיהו הוא גנז את כלי המקדש,
את אהרון הברית הכוונה, את אהרון הוא גנז אותו במחילות הר הבית
ויושעיהו המלך נהרג על ידי פרעה נכו, שהיה מלך מצרים.
פרעה נכו למצרים הרג בעצם את יושעיהו המלך,
ואחר כך,
אז אחרי שהוא הרג אותו,
אז בעצם מי שמלך אחריו היה בן שלו יואחז.
אז בואו נראה את זה רגע, תראו, מלכים ב',
פרק כד, אולי אפילו תודה לפני, בואו נראה.
פרק כ״ג אפשר לראות.
פסוק כ״ט כתוב, בימיו עלה פרעה נחום מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת,
והלך המלך יהושעיהו לקראתו ולמיתו במגידו כי ראותו אותו.
טוב, אז שם פרעה נחום הורג את יהושעיהו וירמיהו מקונן עליו,
אבל אחרי שהוא נפטר, אז הולך אחריו הבן שלו יהואחז,
הוא מולך ובשר כל שלושה חודשים, אחריו,
ואז בא פרעה,
אותו מלך מצרים בא ליהויוחז ואוסר אותו וממליך תחתיו
את הבן, סליחה, לא את הבן, את אחיו שלו יואחז, שהוא נקרא יהויקים.
בסדר? יהויקים הוא אחיו שלו יואחז.
ויהויקים,
כתוב בנביא,
כן, שהוא היה מלאך 11 שנה,
והיה עשרה בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו.
כך נגמר פרק כג במלאכים.
כלומר, היה עשרה יהויקים,
היה מלך לא טוב, עשה את הרע בעיני השם.
טוב, אז זה יהויקים.
אז אמרנו ככה, אז יהויקים הוא בעצם בן של אישיהו המלך.
ויהויקים,
אז בימיו של יהויקים מתחילים לפגוש את נבוכדנצר מלך בבל.
במיוחד לסמרי מלך בבל עלה בעצם השנה הרביעית ליהויקים,
הוא עלה בכלל לשלטון,
ובשנה השביעית שלו, שבעצם בשנת 11 ליהויקים,
אז נבוכדנצר,
נבוכדנצר בא וכובש את יהויקים,
כן?
בואו נראה קצת, נקרא קצת את הפסוק מפרק כד,
וזה הפעם הראשונה שנבוכדנצר מגיע לארץ ישראל,
בפעם הראשונה, זהו פרק כד מלכים, פרק כד. בימיו
עלה נבוכדנצר מלך בבל, ואילו יהויקים עבד שלוש שנים,
וישוב וימרוד בו.
נצחה לו, הוא היה עבד שלו, היה מעלה לו מיסים, אחרי זה מרד בו.
וישלח אדוני בו את גדודי כסדים וגדודי ארם ואת גדודי מואב וגדודי בני עמון.
וישלחם ביהודה לאבידו כדבר אדוני אשר דיבר בידיו עדיו הנביאים.
כלומר, נכון עשרה משתמש בו ומשתמש כאן חוץ מגדודי כסדים זה הבבלים.
גם בארם גם במואב ובני עמון משתמש בהם כדי להילחם ביהודה.
אך על פי אדוני הייתה ביהודה להסיר מעל פניו וחטאות מנשה ככל אשר עשה.
כן, מנשהו היה אביו של עמון והוא גם עשה חטאות גדולים.
היה מלך באופן פשוט,
לפי הפשט, לא טוב.
ואז נבוכדנצר בעצם,
כן, בא וכובש את יוריקים
ומתואר פה בפסוק ז', תראו את פסוק ז', ולא הוסיף עוד מלך,
סליחה, לפני, זה פסוק ו',
וישכב יהויקים ממבותיו, וימלוך יהויכין בנו תחתיו.
אז אחרי יהויקים יש לנו בעצם את יהויכין,
שזה הבן של יהויקים.
ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו,
כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר הייתה למלך מצרים.
כאן הפסוק הזה אומר לנו שהיה פה גם קרב איתנים, קרב ענקים, יותר נכון, בין
בבל למצרים, שתי מלכויות מאוד מאוד גדולות.
כאשר נבוכנצר הבין, מלך בבל הבין שמי שמאיים עליו זה בעצם מלכות מצרים.
זו המלכות מצרים הייתה מאוד חזקה.
ויהויקים היה לו איזשהו,
כן, איזשהו ברית עם מלך מצרים שיעזרו לו, אבל מלך מצרים לא בא לעזור לו. זה מה שאנחנו רואים כאן,
שלא בא לעזור לו, כי מלך בבל בעצם גבר,
כן, גבר על מלך מצרים.
אמנם אנחנו נראה שזאת הייתה,
שאנחנו נראה בהמשך שמלך מצרים בסופו של דבר כן יצא לעזור
לעזור לישראל באיזשהו שלב, וזה גרם לבבלים כן לסור מעל המצור של ישראל.
אז בואו נעשה את זה הפעם הראשונה,
לכל כל פנים,
שנוברנדסה מגיע וכובש את יהויקים,
ממליך את בנו יהויכין תחתיו.
יפה, עכשיו יש לנו את יהויכין.
יהויכין הוא בעצם הנכד של יאשיהו המלך, אוקיי?
פשוט יאשיהו,
הבן שלו יהויקים, הבן שלו יהויכין.
ואז גם יהויכין המשיך לעשות הרע בעיני ה',
כן, נמשיך בפסוקים.
בן שמונה עשרה שנה יהויכין במולכו,
ושלושה חודשים הלך בירושלים,
לא הרבה זמן, בשם אמון נחושתבט אל נתן מירושלים.
לא הרבה זמן הוא מלך.
והיה עשרה בעיני ה' כל אשר עשה אביו.
בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנצר המלך בבל לירושלים ותבוא העיר במצור.
או עכשיו מגיעים,
שוב פעם עולה נבוכדנצר עכשיו, לירושלים,
לא הרבה זמן יהויכין זכה למלוך,
וזה בעצם מצפון מסופרת על הגלות הראשונה שעושים, שעושה נבוכדנצר לעם ישראל.
הייתה גלות ראשונה, זה נקרא את גלות יהויכין.
גלות יהויכין.
הנה אז בואו נראה את הזה. ויבוא נבוכדנצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה.
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל
הוא ואימו ועבדיו ושריו ושריסיו וכרתו מלך בבל לשנת שמונה למולכו.
אז
הוא לא,
הוא רצה לצאת לשלום, לעשות עם נבוכדנצר, סליחה, לעשות איתו שלום,
אבל נבוכדנצר לוקח אותו בכלא.
לוקח אותו בכלא ומגלה אותו לבבל.
ביחד איתו הוא מגלה את כל הסלתה ושמנה של ירושלים, את כל התלמידי חכמים, את כל השרים הגדולים,
וגם הוצרות של ירושלים הוא מוריד לבבל.
עכשיו, סליחה, הוא יכין למהלך 8 שנים, הוא לא מלך איזה.
בשנת שמונה למולכו.
בשנת שמונה למולכו,
זה היה,
שמונה למולכו, הכוונה המכילה, שמונה למולכו של,
נו, של נבוכד נצר.
כי עכשיו אנחנו בעצם שמונה למולכו,
ואחרי זה נוסיף עוד 11 שנה, וזה יגלו צדקיהו, שעוד מעט נדבר עליה.
טוב, אז עכשיו, אז הוא מקליח, בוא תראו את הפסוקים כאן, ויוצא משם, פסוק ג', יוצא משם את כל אוצרות בית אדוני,
ואוצרות בית המלך, ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל אדוני כאשר דיבר אדוני,
ויגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גיבורי החיל. אז יש פה ממש גלות ראשונה מאוד מאוד קשה, אתם מבינים?
גלות ראשונה קשה מאוד, זה גלות יהויכין, זה עוד לא כווננו את המקדש,
עוד לא כווננו את המקדש, אבל זה גלות ראשונה שעם ישראל עובר.
שהמלך גולה יחד עם השרים ויחד עם השמנת כאילו של ירושלים, גם התלמידי חכמים כמו שתכף נקרא,
ואת כל גיבוע חי עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ.
מי זה החרש והמסגר? החרש והמסגר, מה חז'ל אומרים לנו? הם היו תלמידי חכמים הגדולים, כן?
שהם מחרישים, כן? את ה... בדברי מי שהיה רוצה לדבר נגדם, הם אומרים, מחרישים אותו, זאת אומרת, משתיקים אותו, ישר עונים תשובות, ישר משתיקים כל מי שהיה רוצה לענות כנגד הזה.
תלמידי חכמים עצומים,
כן, היו החרש והמסגר האלה,
ומי נשאר בירושלים? גדלת עם הארץ,
אוקיי? אז כבר בגלות הראשונה הזאת,
שזה עוד לא חורבן את המקדש,
עם ישראל עובר אבל טלטלה מאוד גדולה,
עובר משבר מאוד גדול, שנבוכנצר מגלה בפעם הראשונה גלות רצינית, זאת אומרת, זו גלות רצינית, זו גלות ראשונה של ירושלים, הייתה גלות אשור קודם לכן, שיגלה את שניים וחצי השבטים,
אבל פה זה גלות ירושלים בפעם הראשונה.
ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נתשע המלך ואת צריסה ואת אל הארץ הוליך גולה מירושלים בבלה.
ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והכרעה של המסגר אלף הכל גיבורים עושה מלחמה ויביא מלך בבל גולה בבלה.
טוב מי אגב גלה בגלות הזאת אתם יודעים?
מי גלה עם יהויכין?
מרדכי. בסדר? מרדכי מגילת אסתר נכון? אשר עוגלה מירושלים עם יחוניה המלך יהודה. מי זה יחוניה המלך יהודה?
מבחנה מלך יהודה זהו יאויכין שלנו, בסדר? אז מרדכי היהודי גלה כבר בפעם הראשונה, בגלות הראשונה של הזה.
אז אחרי שמלך בבל, נבוכנצר מגלה את יאויכין,
הוא עכשיו ממליך פה מלך חדש על מי שנשאר בירושלים, מי שנשאר בישראל.
מי זה המלך הזה?
אז זה פסוק יז, קוראים לו מתניה.
מתניה, אבל נבוכנצר משנה לו את השם, אז בואו תראו.
וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו,
ויסב את שמו צדקיהו.
אוקיי, אז צדקיהו בעצם מקבל את השם שלו מנבוכדנצר.
השם של תזכרו הוא מתניה.
מי היה מתניהו הזה? מתניהו היה דודו של יהויקין. כלומר, מה זה דודו? הוא היה אח, אחיו של יהויקים.
כלומר, הוא היה בן של,
של מי? מי אמרנו יהויקים?
יאשיהו המלך. אוקיי, אז יאשיהו המלך, יש לו את הבן,
היה לו בהתחלה יואכה,
אז אחרי זה יהויקים, אחרי זה צדקיהו.
הם שלושה בנים של יאשיהו המלך.
על כל פנים,
יהויקים ויהויכין היו מלכים שעשו את הרע בעיני ה'.כך כתוב פה. המשיכו את דרך אבותיהם,
אבותיהם שעשו הרע מנשה והמון.
מה אם צדקיהו?
מה אם צדקיהו?
היה מלך צדיק או מלך רשע?
מה אתם אומרים?
מה כתוב עליו?
כתוב עליו שהוא עשה רע בעיני ה'.
טוב, אז בואו נראה באמת, נכון, כך כתוב,
אבל בואו נראה באמת את ה... כאן צריך להכניס גם את דברי חזל קצת,
כדי להבין מה התרחש כאן.
אז קודם כל יש לנו בעצם את מתניה,
ובנוכלנצר משנה את שמו לצדקיהו, זה מאוד מעניין.
למה הוא שינה את שמו לצדקיהו?
מה המשמעות של השם הזה?
למה דווקא לצדקיהו?
אז אנחנו עוד מעט נסביר למה נוכל לשמוע לצדקיהו,
כי זו נקודה מאוד חשובה בכל ההקשר של החורבן.
יפה, אז בואו נקרא עכשיו, ובעצם צדקיהו המלך הוא המלך האחרון של מלכי יהודה,
ובו הולכת לקרות, הולך לקרות חורבן בית המקדש.
ממש בסיפור שלו, הולכים לקרות בית המקדש,
היה לנו גלותו יחין,
11 שנה קודם לכן,
וצדקיהו מולך למשך 11 שנה.
כן, למשך 11 שנה הוא מולך, ועכשיו מספרים לנו את הסיפור של חורבן המקדש
באמה של צדקיהו.
בין 20, בואו נקרא, בין 21 שנה צדקיהו במולכו,
אני קורא פסוק י״ח, פרק כ״. בין עשרים ואחת שנה צדקיהו במולכו, ואחת עשרה שנה מלאך בירושלים, ושם אימו חמוטל בת ירמיהו מלבנה.
שם אימו של צדקיהו, יש פה אולי קצת רמז, עשו פה מלבנה.
לבנה זה מזכיר לנו קצת את ה... מה זה מזכיר לנו? קצת את הלבנה.
בסדר? את הלבנה, כן?
אז אתם יודעים שהחז״ל מספרים, החז״ל מסבירים שבעצם,
מלכות ישראל משולה ללבנה, משולה ללבנה.
ובימיו של צדקיהו,
כן, ימיו של צדקיהו, הלבנה, מה שמיוחד בסדר שלה, שהיא מתמלאת ונחסרת, נכון? כל חודש הנבלה נבלה נבנה מתמלאת ואחרי זה נחסרת.
אז ב-15 הימים הראשונים הולכת ומתמלאת,
היא מתחילה מכלום, ואז קצת פס קטן, פס גדול, מגיעה לירח מלא, מירח מלא מתחילה לחסר,
עד הסוף של הזה.
ככה מלכות ישראל,
כן, כתוב בחז״ל שהיו 15 דורות,
בסדר? 15 דורות
מאברהם עד שלמה המלך.
שלמה המלך זה בעצם שיארה בשלמותה, הלבנה בשלמותה.
הירח בשלמותו, כלומר מלכות ישראל מגיעה לאיזשהו שיא,
לאיזשהו שלמות,
שלמה זה גם לשון של שלמות, מי אמר ששלמה המלך,
בדור ה-15,
כן, ככה הלבנה הולכת ומתמלאת.
ומהדור ה-15 היא הולכת ונחסרת.
מדורו של שלמה עד צדקיהו זה בעצם הדור ה-15.
צדקיהו זה הדור ה-15 משלמה המלך שהלבנה הלכה ונחסרה,
ועכשיו הגיע בעצם נחלש אורה של הלבנה,
של כנסת ישראל, של המשובר הלבנה, של מלכות ישראל,
וזה הזמן של החורבן.
אוקיי, אז כתוב פה ככה,
אז זה קצת על הלבנה על דורו של צדקיהו,
הדור ה-15.
ואז כתוב פסוק יט, ויעש הרע בעיני אדוני ככל אשר עשה יהויקים. אז כאן לכאורה, כמו שארגמן אמר,
יש לנו פה צדקיהו לכאורה עושה את הרע בעיני השם,
ככל אשר עשה יהויקים.
טוב, אבל אנחנו נראה שחז״ל מסבירים את זה אחרת.
כי על אף אדוני הייתה בירושלים וביהודה עד השליחו אותה מעל פניו,
וימרוא צדקיהו במלך בבל.
מה זה כי על אף השם הייתה בירושלים וביהודה?
מה שמע כאן, שכאילו, אף השם הייתה בושה.
יש פה חשבון אלוקי.
יש פה חשבון אלוקי.
חשבון של הקדוש ברוך הוא,
שהיה כעס, הכעס על ירושלים ויהודה,
כן, שהוא רצה שבעצם תוחרב הארץ, יוחרב המקדש ותורחב מלכות יהודה.
ולכן הוא סיבב את זה,
שהוא סיבב את זה שצדקיהו בעצם,
בעצם יעשה את הרע בעיני השם, או סיבב את זה שמה
מה שכתוב פה, וימרוץ יתקוע במלך בבל,
כן, שהוא מרד בו, היא סיבב את זה שהוא מרד במלך בבל.
כי יש פה איזה שהוא, התנ״ך פה רומז, יש פה גם חשבון של הקדוש ברוך הוא, שהוא כאילו
רצה להעניש את
עם ישראל בגלל כעס שהיה לו, מה הכעס שהיה לו?
מהעוונות הקודמים שהם מלכי יהודה, מדורות של, כתוב בפסוקים, ממנשה, מהמון,
כן, שהם החטיאו את,
החטאו והחטאו את עם ישראל בצורה מאוד מאוד חזקה, גם בעבודה זרה, גם בשפיכות דמים
ובהרבה חטאים נוספים.
אז יש פה איזשהו חשבון הולקי שהתנ״ך רומז עליו.
טוב, ויש כאן גם אבל, מה גלגל את זה?
מרד של צדקיהו במלך בבל.
צריכים להבין גם מה המרד הזה של צדקיהו במלך בבל, ועוד מעט נדבר עליו.
בסדר? אז ככה, צריכים לחזור להבין מה זה השם צדקיהו דווקא. למה שילמת את השם צדקיהו?
מה המרד שצדקיהו המלך במלך בבל, גם את זה נדבר עוד מעט, בסדר?
אז נחזור עוד מעט לדברים האלה, אבל בואו נמשיך בסיפור שמתאר לנו התנ״ך,
את החורבן,
את המלחמה בעצם שהייתה כאן.
כאן פרק כה זה ממש לב העניין, לב סיפור החורבן,
בואו תראו.
ויהי בשנת התשיעית למולכו
של צדקיהו המלך, בשנה התשיעית שלו,
בחודש העשירי בעשור לחודש, מה זה?
מה זה התאריך הזה?
עשרה בטבת, בסדר? בחודש העשירי בעשור לחודש, זה הפסוקים, זה הספוגים של עשרה בטבת,
אוקיי? בא נבוכדנצר מלך בבל ובכל חילו על ירושלים, וייחן עליה ויבנו עליה דייק סביב.
כן?
אז כאן הוא בעצם,
כן? סמך מלך בבל על החומה.
צדקיהו מרד בו,
מרד בו, ואז הוא מגיע בחודש העשירי בעשור לחודש, חודש העשירי זה טבת,
בסדר?
אסירים מניסן כמובן,
ובעשור לחודש, אז סמך מלך בבלה לירושלים.
דייק זה איזושהי סוללת אפר כזאת שהוא מקים מסביב לחומה.
מסביב מסביב לחומה זה מגדל עט שבונים נגד העיר לחובשה.
ככה, זה איזשהו גורם כזה שעוזר למצור.
ותבוא העיר במצור,
כאן מתחיל המצור על ירושלים,
אתם מבינים?
המצור על ירושלים בשנה הקשישית לצדקיהו המלך,
כתבה עיר במצור עד השתי עשרה שנה למלך צדקיהו.
אז כמה שנים זה?
אז אתם מבינים, בשנה התשיעית ועשרה בטבת מתחיל המצור. אז יש לנו מתשיעית עד עשירית,
כן?
לא, סליחה, כל השנה התשיעית, כל השנה העשירית ובשנה ה-11.
בשנה ה-11, מה קורה בשנה ה-11? שלוש שנים.
שלוש שנים אחר כך, בשנה ה-11 למלך צדקיהו,
בתשעה לחודש,
ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ.
תשעה לאיזה חודש?
תשעה לאיזה חודש, מה זה תשעה לחודש?
ברור, חודש הרביעי, מה זה החודש הרביעי?
תמוז.
בתשעה בתמוז. אז מה בתשעה בתמוז? זה לא תשעה באב, זה תשעה בתמוז.
מה בתשעה בתמוז, לפי התנ״ך?
חזק הרע בעיר,
ולא היה אליכם לארץ, ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה עליה לדרך שער בין החומותיה. כלומר,
זה מה שנקרא בתשעה בתמוז שנבקעה החומה.
נכון? בתשעה בתמוז נבקעה החומה. זה נכון?
תגיבו
או אתה אומר בראשון.
מתי אנחנו צמים?
בי״ז בתמוז. אז מה כתוב פה? בתשעה לחודש ותיבקע העיר. כאן כתוב בתשעה בתמוז
נבקע העיר, נבקעה החומה.
אז איך זה היה לכאורה?
אנחנו צמים בי״ז.
אז שני תירוצים יש בכך. תירוץ אחד אומר, הגמרא אומרת ש...
הגמרא שלנו אומרת חורבן בית שני חמור לנו. בבית שני זה היה בי״ז בתמוז.
זה הגמר.
אבל תירוץ אחר אומר שבירושלמי כתוב,
בירושלמי כתוב בלבול חשבונות היה שם.
כך ירושלמי אומר.
טוספון, מסכת ראש השנה, מביא את זה.
בלבול חשבונות היה שם.
כלומר, באמת,
להבין באיזה צרה היו אנשי ירושלים,
באיזה מצוקה נפשית היו אנשי ירושלים, כן?
שמרוב צער ולחץ ומצוק,
בלבול חשבונות היה שם.
התבלבל להם החשבונות. באמת זה היה בי״ז בתמוז.
אנחנו נפקיעה עיר גם בבית המקדש הראשון, גם אנחנו ב... ביוז' בתמוז באמת.
אבל מרוב הצער והמצוק התבלבל להם וחשבו שזה תשעה בתמוז.
והנביא כתב לפי מה שחשבו בטעות, לפי מה שחשבו בטעות הנביא כתב.
כתב כדי לבטא את הבלבול, את הצער,
את המצוקה שעם ישראל היה באותו זמן.
לכן הוא כתב את הטעות שלהם,
את הטעות שלהם, בלבול חשבונות היה שם.
בסדר? בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר,
לא הלכם לעם הארץ.
אוקיי? ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החומותיים,
אשר על גן המלך.
וכשדים על העיר סביבה אלך דרך הערבה.
כן, מה זה הפסוק הזה?
דרך שער בין החומותיים ולך דרך הערבה.
אז רשי מסביר פה שהייתה מערה שהייתה הולכת מהבית של חזקיהו,
סליחה צדקיהו המלך, כן,
עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה.
הוא ברח דרך המערה עד ערבות יריחו.
רצה לי איזה, הרבות יריחו זה, כן, איפה שם, מכיוון שעם ישראל נכנס לארץ, בעבר הירדן המזרחי,
והקדוש ברוך הוא זימן צבי, ככה אנחנו קוראים לכם ברשי,
הקדוש ברוך הוא זימן צבי הולך על גג המערה, זה מאוד מעניין.
אז הוא כבר ברח, נכנס אליו לאיזה מערה סודית,
מערה סודית של המלאכים שלמקרה חירום לברוח משם,
לברוח משם מהארמון,
הוא סידר לעצמו את הדבר הזה,
והוא באמת ברח, והצליח לברוח, אלא מה?
הקדוש ברוך הוא לא נתנו.
ואיך הוא עשה את זה? זימן צבי,
זה גם מאוד מעניין, על גג המערה.
ואז הקסדים ראו, הבנים ראו את הצבי הזה,
משך את תשומת ליבם, התחילו לעקוב אחריו,
פתאום הצבי הזה נכנס למער, רדפו אחריו, רדפו אחרי הצבי, כן?
ורדפו קסדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו,
ראו ולכדו,
הגיעו לצדקיהו. הצבי הזה בעצם משך אותם לצדקיהו, זה מאוד מעניין.
והוא שאמר הוא פרסתי רשתי עליו ונתפס במסודתי.
בסדר?
אז זה הסיפור של צדקיהו ניסה לברוח והקסדים אבל תפסו אותו.
וכן, וירדפו, ואז כתוב כך, וירדפו חיל קסדים אחר המלך,
והשיגו אותו בערבות יריחו וכל חילו נפוץ הוא מעליו.
ויתפסו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל ריבלתה,
וידברו איתו משפט.
דיברו איתו משפט. מה זה המשפט שהם דיברו איתו? גם את זה ננסה להבין עוד מעט.
ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו, הוא קיבל עונש מאוד חמור,
שהרגו את בניו לעיניו, שזה עונש יותר קשה אפילו ממיטת האדם עצמו,
ואת עיני צדקיהו עיוור ויאסרהו בנחושתיים ויביהו בבל.
הראו לו עצמו עיוורו אותו ואת בניו הרגו.
ואז כתוב, ובחודש החמישי בשבעה לחודש,
או כבר חודש החמישי, מה זה? זה כבר חודש אב.
אב הוא חמישי מניסן, בסדר?
חודש החמישי בשבעה לחודש.
כלומר, זין באב,
מה היה בזין באב? היא שנת,
כן, תשע עשרה שנה למלך ומחזר במלך בבל, בנבואדת רבת בחייה ובדבר בירושלים,
וישרוף את בית אדוני ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש.
כן, אז זה היה בזין באב, האש נמשכה עוד קצת זמן,
ואנחנו עושים, כן, בסופו של דבר, גם זה היה,
יש גם,
הייתה גם בתשעה באב,
ובית המקדש השני הייתה לגמרי בתשעה באב, אז אנחנו עושים את תשעה באב כיום חורבן המקדש.
טוב, אז זה הפסוקים ככה על צדקיהו מול נבוכדנצר שנמצאים במלאכים.
אז בואו ננסה קצת להעמיק יותר בסיפור הזה,
לנסות לתלות ממנו עוד כמה דברים.
דבר ראשון, שימו לב שהיה פה מצור מאוד ארוך,
מצור מאוד ארוך, שלוש שנים, הרי זה מחודש טבת,
שנה תשיעית, עד חודש אב, שנה 11. אז היה פה שלוש שנים המצור הזה,
זה משך זמן גדול.
מה, אתם מבינים, מה יכול לקרות במצור כזה?
מה יכול לקרות במצור כזה?
שהבבלים עצמם יתייאשו בסופו של דבר, כן?
כל כך הרבה זמן אנשי ירושלים מחזיקים מהם מעמד, כן?
אז האבנים לעצמם היו יכולים להתייאש,
אבל הקדוש הוא כאילו,
הוא גרם להם לא לחזור אחורה, לא לחזור במרווסקי, כי הוא רצה, כאילו,
שהם ימשיכו לצור על ירושלים.
אבל למה הוא עשה את זה שלוש שנים? למה אתם חושבים שהקדוש הוא עשה את זה שלוש שנים? יש לכם סברה לזה? למה מצור כך הרבה זמן?
למה לא פרצתי? הצליחו לפרוץ את המצור כבר קודם לכן? זה המון זמן שלוש שנים.
יש לכם איזה רעיון?
למה הקדוש ברוך הוא רצה שהמצרים ייקח כל כך הרבה זמן?
יפה, אפשרות יפה, תשובה טובה. אפשר להגיד, הקדוש ברוך הוא רצה, אמר, אני רוצה, נותן לעם ישראל, מאפשר להם תשובה. אני רוצה,
תשימו לב מה קורה פה,
תראו מה קורה כאן, מה מתרחש, יש לכם מלך בבל עולה עליכם.
כן, מה קורה?
תתעוררו, תתעוררו, תשימו לב על דרככם, אולי תעשו תשובה.
זו אפשרות אחת.
יפה מאוד.
יש עוד סיבה שאפשר לומר,
כך מסביר הרמת ואלי, מסביר את הדברים האלה, הוא אומר,
סיבה שנייה,
שאם הייתה ירושלים נכבשת כל כך מהר על ידי הבבלים,
אז הבבלים עוד היו יותר מדי טופחים לעצמם על השכם.
אומרים שאנחנו הצלחנו לכבוש את ירושלים.
אנחנו הצלחנו להרחיב את בית המקדש.
אומר הקדוש ברוך הוא, תראו,
שלוש שנים אתם תהיו פה, תרקו דם,
כן, תרקו דם,
תוציאו את כל הכוחות שלכם,
אתם לא תצליחו לפרוס כל כך בקלות,
כן? כדי שתבינו שבסופו של דבר זה משהו שאני רציתי בו, שאני רציתי בו, לכן בסוף נתתי לכם את זה, אבל שלא את העיר הזאת, העיר הזאת לא הולכת ליפול בקלות ירושלים.
אתם מבינים? יש פה גם מצד הכבוד של ירושלים.
הכבוד של ירושלים היא עיר כזאתי זה, זה לא משהו שנופל בקלות.
בית המקדש, המקום של הקדוש ברוך הוא לא נופל בקלות, לא יכול ליפול בקלות, לא יכול ליפול.
אז צריך לקחת, תרקעו דם על ירושלים, זה הדבר אחד. דבר שני,
שגם תבינו,
כן, תבינו שזה
משהו שאני רציתי בו, כן? כי אחי הנה, אתם לא יכולתם לעשות את זה ככה בצורה כל כך מהירה, עד שבסופו של דבר זה יתאפשר לכם.
עכשיו, יש פה קצת גם רמז בפסוק,
שכתוב בפסוק ד', כתוב,
כן,
בתשעה לחודש חזק הרע בעיר, ולא אעביר לכם לעם לארץ,
ותיבקע העיר,
ותיבקע העיר כתוב. וגם בספר ירמיהו, בפרק נ״ב, גם כן אמרתי לכם שיש את אותו
סיפור,
אותם סיפורים קצת עם לשונות שונים,
אבל גם כתוב פה,
נראה איזה רגע?
נכון. מי אמר? כן.
יפה, נכון, נכון, בדיוק.
ותיבקע ולא ויבקיעו, נכון.
גם פה כתוב,
ולדיק סביב.
לא, זה ב... לא, סליחה, זה אצלנו.
אצלנו נמצא זה, ותיבקע העיר.
מה זה הלשון הזה? פה ביום דווקא אין בכלל על הבקיעה של הזה.
וטוב העיר במצור, וחזק הערב. אה, כן כתוב פה, סליחה.
ותיבקע העיר, עוד פעם, כתוב פה, כן, גם את זה.
ותיבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו, ויצאו מהעיר לילה. כן, פסוק מקביל.
מה זה הלשון הזה, ותיבקע העיר?
ולא נבקעה העיר, ולא, סליחה, ולא, ויבקעו, הרי אתם עצרתם פה.
יש פה איזה תיאור כזה, שתיבקע זה לשון של,
כאילו מעצמה,
כאילו סוג שהיא נפלה מעצמה בסוף.
כל מה שאתם עבבים, הצרתם עליה, ועשיתם ככה, בסוף היא נפלה מעצמה.
ביטוי כזה שבעצם, תראו, אני, אני, הקב'ה אומר, אני רציתי שתוכב העיר הזאת, אחרת לא הייתם מצליחים להגיע אליה,
ותיבקע העיר מעצמה.
אני רציתי שהיא תיפול, ולכן היא נפלה.
אז זה הלשון הזאת. עכשיו אמרנו ככה, זה הסיבות למשך הזמן הארוך של המצור על ירושלים.
אמרנו שצדקיהו,
בעצם קראו לו מתניה,
ונבוכדנצר שינה את שמו לצדקיהו.
מדוע?
למה זה?
אז חזל אומרים במסכת, במסכת בגמרא, מסכת הוריות, וככה רשי מביא פה,
רשי אומר, צדקיהו זה,
יא יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.
נבוכדנצר אומר יא,
יא זה שם השם,
יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.
יא יצדיק, זה צדקיהו.
כלומר, הוא עושה איתו משפט מול הקדוש ברוך הוא, כן?
הקדוש ברוך הוא יצדיק עליך את הדין אם אתה תמרוד בי, שיהיה לי רשות ככה לבוא ולהחריב את בית המקדש.
זה מה שנבוכן עצר אומר ליציקו. אנחנו משנה את שמו לצדקיהו,
כן?
וזה מה שכתוב, הם רואים צדקיהו במלך בבל.
אז מה היה המרד של צדקיהו במלך בבל? קודם כל, לפני זה, לפני המרד,
אמרנו, צדקיהו היה פה כתוב, והיה סרה בעיני השם, לכאורה מלך רשע,
כן, אבל הגמרא הזאת באוריות, בואו נקרא אותה קצת,
הגמרא באוריות בדף יא אומרת,
בואו נראה,
תנו רבנן, הוא שלום וצדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום?
שהיה משולם במעשיו,
משולם במעשיו, זה לשון של, כן,
רש״י כותב פה, מה משולם? שלם במעשיו, רש״י כותב,
דצדיק אמור אבה, בעל מעשים טובים,
כן,
איכא דאמרי שלום ששלמה מלכות בבית דוד, ששלמה מלכות בבית דוד, ששלמה מלכות בבית שלמה בימי אמר.
ומה שמו מתניה שמו.
כן?
ועשה בתשומו צדקיהו אמר לה יא יצדיקה לך את הדין אם תמרוד בי.
אבל בכל מקרה אנחנו רואים כאן שהיה משולם במעשיו, כלומר היה צדיק.
לפי איזה, לפי חז״ל.
הוא היה משלם במעשיו צדקיהו.
אז מה כתוב פה, והיה עשרה בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים.
אז יש בזה שני הסברים.
הסבר אחד בא ואומר שהדברים הרעים שצדיקה עושה, עושה שני דברים רעים.
שני דברים רעים בסך הכל. א', שהוא לא שמע בקול הנביא,
מי היה הנביא? ירמיהו, הוא לא שמע בקולו. שירמיהו אמר להם,
אמר להם להיכנע למלך בבל ולא למרוד בו.
כן, להיכנע למלך בבל ולא לסמוך על מלך מצרים, שסמכו על מלכות מצרים.
זה דבר אחד.
זה הדבר הרע, האחד שהוא עשה, והדבר השני הרע,
הוא מרד, כאילו, שהוא מרד במלך בבל. א', הוא לא שמע לירמיהו, וב', וזה הרע שהוא עשה. בשאר הדברים, הוא היה צדיק גמור.
זה הסבר אחד
שמסבירים המפרשים,
והסבר שני בעצם בא ואומר,
כי כתוב, והיה שערה בעיני השם כל השאר עשה יהויקים, יהויקים, אמרנו, המשיך את הדרכים של המלכים הרשעים של מנשה והעמון,
הוא המשיך את הדרכים שלהם.
אז איך זה,
אה... זה... אז איך פתאום,
אז איך הענבים מתייחס אליו ככה?
יש פעם מפרשים שאומרים,
למה כתוב,
כי צדקיהו הוא בעצמו היה צדיק, אלא מה?
דורו היו רשעים.
דורו באמת הלכו בדרכים של המלכים הרשעים הקודמים.
ומה היה בכוחו של צדקיהו לעשות?
היה בכוחו להוכיח אותם.
בכוחו להוכיח אותם, להחזיר אותם בתשובה,
בכוחו לתקן כל מיני תקנות שיחזירו אותם לדרך,
אבל הוא לא עשה את זה. וכיוון שהוא לא מחה בבני דורו,
לא הוכיח את בני דורו,
לא הנהיג אותם לדרך הישר,
מעלה לה כתוב כאילו הוא עשה הרע בעיני השם, אפילו שהוא בעצמו היה צדיק.
בסדר?
אז זה על הגישה של חז״ל לצדקיהו.
כן, הוא פשוט משולם במעשיו, חז״ל אומרים עליו, צדיק.
ומה שכתוב בעשרה, אמרנו שתי פירושים, או שהוא לא שמע בקולו של הנביא,
זה הרע שהוא עשה ומרד במלך בבל, או שהוא לא מחה בבני דורו.
עכשיו אמרנו ככה, המלך בבל בעצם, נבוכנצר,
הפך את שמו לצדקיהו.
למה יהיה יצדיקה לך את הדין אם תמרוד בי?
כן, מה זה אם תמרוד בי?
שצדקיהו, כן, צדקיהו בעצם נשבע,
כן, נשבע למלך בבל.
זה כתוב בספר יחזקאל,
ספר יחזקאל,
בואו נמצא את זה עכשיו, אני חושב פרק ל״ו או משהו באזור הזה,
בואו נראה.
טוב, שם כתוב בכל אופן שהייתה לו שבועה לחזקיהו
אומר לך למלך בבל והוא עבר על השבועה הזאתי,
הוא עבר על השבועה, אבל מה השבועה שהייתה,
חבל שאנחנו עוצבים פה את הפסוקים האלה,
כן, אבל זה ארנבת, נדרש חזל, זה לא פה, אני אסביר את זה, זה נדרש חזל,
זה הארנבת הזאתי, אבל פה כתוב רק על השבועה.
טוב, אז מה בעצם השבועה שהייתה?
אז חזל מסבירים מסכת נדרים,
שצדקיהו נכנס לזה, סיפור יחסית מפורסם,
אז באותו זריז, שהוא נכנס לנבוכדנצר וראה אותו בעצם אוכל ארנבת חיה.
ולמה הוא אכל ארנבת חיה?
כן, אז מסבירים, כדי לחזק בו את מידת האכזריות באופן פשוט.
כן, נבוכדנצר היה מלך מאוד אכזרי,
הוא כבש את המדינות באכזריות, הוא רצה,
היה משפיל את כל המלכים שתחתיו, היה מדכא אותם,
משפיל אותם, מוריד אותם,
ועושה,
כן, הורג בצורה מאוד אכזרית,
כדי שלא,
אנשים לא יעזו למרוד בו, ולא יעזו חס ושלום,
יפחדו ממנו כולם.
האמתי לתימתו. אז איך הוא מחזק מידת האכזריות שלו?
היה, כן,
היה אוכל ארנבת,
יש כאלה מסוימים, ארנבת חיה, הכוונה לא מבושלת.
ויש כאלה אומרים, ארנבת חיה ממש לא עלינו.
לא יודע, לא יכול לתאר דבר כזה, אבל בכל פנים ככה הוא עשה.
וצדקיהו ראה את זה,
ונבוכדנצר גם הוא הבין שבסופו של דבר, אם יצא לו שם כזה,
של אוכל ארנבות, חיות וזה, זה שם לא טוב שייצא לו.
שם לא טוב שייצא לו בציבור,
ויזלזלו בו בעקבות זה.
לכן הוא השביע את צדקיהו המלך, השביע אותו,
שאתה לא תגלה.
לא תגלה את זה.
וזה היה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, כאילו אם תגלה את השבועה.
תגלה את השבועה הזאת לאחרים.
וכתוב שצדקיהו נשבע לו,
אבל אחרי זה כתוב בגמרא שהיה לו צער בגופו. הוא הצטער בזה בגופו.
ממש צר שהשפיע על הגוף שלו בצורה מאוד שהוא לא מגלה. למה? כי הוא רצה לגלות על נבוכדנצר לפרסם את שמו, את מעשיו,
כדי שאומות אחרות ימרדו בו. מרוב שישנאו אותו על המעשים שהוא עושה,
לגרום לאומות שימרדו בו וככה הוא יסלק מירושלים.
לכן הוא הלך לרחמים והתירו לו את הנדר,
התירו לו את הנדר, שלא בפניו של צדקיהו,
של נבוכדנצר.
נבוכדנצר הבין שהתירו לו את הנדר, כבר שמתחיל לזלזל בו,
והוא קרא לחכמים ואמר להם את הנדר צדקיהו,
ואז הוא בעצם יצא למצור על ירושלים.
אבל מה מתרחש פה בעצם?
זה לכאורה סיפור מאוד, ככה הגמרא מסך הנדרים בדף סמכם מסבירה לנו.
אז לכאורה,
איזושהי עבירה על השבועה של צדקיהו מול נבוכדנצר, גרמה כאילו לכל הזה של ירושלים, כל חורבן ירושלים.
אז נראה שמסתתר פה איזשהו רעיון עמוק שבא ואומר,
צדקיהו הוא המלך האחרון.
והוא כאילו עבר על שבועה כלפי נבוכדנצר.
וזה סיבב את חורבן את המקדש.
נראה שיש פה איזושהי השגחה אלוקית כזאת שבאה ואומרת,
תראו,
בעצם זה רק,
ההשגחה האלוקית משקפת כאילו לנו, משקפת לעם ישראל,
כן, את הסיבה לחורבן בסופו של דבר.
כי אתה כאילו עברת על שבועה מול מלך בבל,
אבל מה השורש של כל החורבן, מאיפה זה מתחיל?
שאתם, בני ישראל, עברתם על השבועה הקודמת.
על איזה שבועה עברתם בעצם?
עברתם על השבועה כלפי הקדוש ברוך הוא.
כן, שבועה שאתם נשבעתם לקדוש ברוך הוא,
להיות עבדי השם, להיות עם ברית עם הקדוש ברוך הוא, עברנו כאילו על השבועה כלפיו,
ומזה כאילו הסתובב החורבן.
זה אכן מסתובב דווקא דרך עבירה של שבועה
של צדקיהו כלפי כלפי נבוכדנצר.
בסדר? זה דבר אחר. מסתובב דווקא דרך הסתובבו הדברים דרך עבירת השבועה של המלך ישראל כלפי מלך בבל.
עכשיו, אגב, יש כאלה, יש הסבר כזה שאומר,
שמסביר שמה זה הכוונה צדקיהו עם הארנבת וכל זה?
כמובן זה לכאורה הפשט, מה שכתוב שם.
יש הסבר שמסביר, אתם יודעים מי נקרא תרנבת?
מי נקרא את ארנבת? בשס, אתם זוכרים?
כתוב שם שיש בשס בגמרא, במגילה, כתוב
שאשתו של תלמי המלך, מלך מצרים, היא נקראת ארנבת.
ולכן תרגום השבעים,
הם שינו את השם וקראו לה צעירת, הוא נתן תרגום השבעים לעשות זה,
תרגום וקראו לה צעירת הרגליים, כך קראו לה צעירת הרגליים.
ולא קראו לה ארנבת, כאילו שלא יגיד למלך מצרים שצוחקים על אשתו.
קראו לה צעירת הרגליים ולא ארנבת.
אשתו של מלך מצרים קראו לה ארנבת.
זה יש פה רמז בעצם שצדקיהו הוא עשה ברית עם מלך מצרים.
וירמיהו אמר להם כל הזמן אל תצמחו על מצרים.
ואמרתי לכם היה שלב שנוחנצר שר על ירושלים ומצרים יצאו לקראת מלך בבל והם הסירו את המצור היה שלב כזה.
וירמיהו אמר להם אל תצמחו על מצרים מצרים לא יעזרו לכם אתם צריכים להיכנע בפני בבל אם אתם תיכנעו בפני בבל יהיה לכם אחרית ותקווה.
לא תיכנעו בפני בבר, לא יהיה לכם אחרית בית תקווה, אמר להם ירמיהו.
אל תתמכו על מצרים, אבל נתמכו על מצרים.
אז אומרים ככה, שארנבת זה בעצם רמז למצרים.
זאת אומרת, שנבוכדנצר עשה איזשהו
קבינט מדיני
שאומר לאכול את הארנבת,
כאילו לאכול את מצרים, להילחם מול מצרים,
כן?
וצדקיהו הגיע בדיוק בזמן הזה,
וכבד נצר אומר לו, אל תגלה למצרים,
אל תגלה להם,
שלא להרוס את התוכניות מול מצרים,
בסדר?
אבל צליחה הלך וגילה למצרים על זה, וזה המרד, זה כבר המרד יותר,
הרגילה למצרים, ואם הוא חוזר למחוז השלוש, הוא בעצם גילה על המלחמה שלו, שהוא יצאת למצרים, גילה למצרים,
ולכן הוא בא והרג אותו, בסדר? אז זה, ויצא הכל למלחמה.
זה יקר ככה, קצת אולי לתת איזשהו נופך של
עומק כזה קצת על הארנבת בדבר הזה,
אבל אחרי הכל זה הסתובב מתוך שבועה שהפר מלך ישראל.
מה זה בא לבטא?
אתם, בני ישראל, הפרתם שבועה.
הפרתם שבועה כלפי הכדור, לכן מזה הסתובב החורבן.
זה דבר אחד,
ואז אמרנו, זה צדקיהו, הוא נקרא, יהיה יצליק עליך את הדין,
וזה גם ממש ככה, כי הכדור, כאילו,
השם הזה שנותן נבוכדנצר למלך ישראל האחרון,
זה בעצם בא ואומר,
הקדוש ברוך הוא מצדיק עלינו את הדין. כלומר, כל מה שקרה בחורבן את המקדש,
זה מצדיק לנו את הדין, זה הכל בגללנו,
יש פה צדק שלם של הקדוש ברוך הוא עלינו.
השם מצדיק לנו את הדין בגלל מעשינו נחרב הבית, ולא סתם.
יש פה צדק אלוקי,
שכן, כמו שאתה אומר,
צידוק הדין, יש דבר כזה נקרא צידוק הדין, שאדם אבל, כן,
אדם אבל, גם פה, אנחנו רואים את זה, צידוק הדין,
צריך להבין שיהיה צידוק הדין,
שהכל הגיע בגלל מעשינו. ודבר אחרון, רואים את זה,
אמרנו, איך נתפס צדקיהו, איך הוא נתפס?
הוא ברח הרי, ברח לכיוון יריחו, ומה?
השם זימן צבי כאילו.
זימן צבי, שדווקא צבי, מה זה הצבי הזה? שדרכו הבבלים, רק בוא אחרי המערה, הגבולה בזה.
מה זה צבי?
צבי זה דומה דודי לצבי או לעופר האלים, כן? צבי זה רמז, כן? ביטוי לקדוש ברוך הוא, דומה דודי לצבי או לעופר האלים.
כאילו הקדוש ברוך הוא בעצם,
הוא זה שמשך את הבבלים כדי לספוס את צדקיהו.
אבל צבי זה הביטוי של הקדוש ברוך הוא בתור דוד,
דומה דודי לצבי בתור האהבה שיש הקדוש ברוך הוא כלפינו.
אתם מבינים?
אז הקדוש ברוך הוא אומר, נכון, אני כאילו הובלתי את החורבן אליכם,
אבל באהבה אני מוביל את זה.
באהבה, דומה דודי לצבי.
כל החורבן בסופו של דבר בא מהאהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו,
כמו שיש צידוק הדין באבילות, גם צידוק הדין בחורבן בית המקדש.
מתוך אהבתו של השם כדי לייצר תיקון לעם ישראל, כי כל החורבן הוא בעצם בשביל תיקון.
גם התיקון לאותו בית מקדש, וגם לכל המעשים של עם ישראל, וגם תיקון שיצמח אחר כך בדורות הבאים בבית המקדש השלישי.
טוב, ברוכים תהיו עד כאן.
