טוב, שלום.
אנחנו בסוגיה האחרונה בפרק 13, סימן יא.
אמר רבא בר אבהונה, אחא בציפור דרור עסקינן
לפי שאינה מקבלת מרות.
על מה מדובר?
אני לא זוכר את הסוגיה. אני חושב שמדובר שם בסוגיה של אולי צידה,
שאסור לצוד בשבת, ועל איזה צ...
טיפור שאסור לצוד אותה בטיפור דרורה זקינה,
לפי שינה מקבלת,
נפל המסך לחלוטין.
אה, זה לא מוכן פה.
מה יהיה? הכל מההתחלה, רק רגע.
עכשיו זה יהיה קשר אחר?
צריך עוד פעם?
כי הכל מתחיל פה מההתחלה.
מה? זה אותו דבר?
בסדר.
טוב.
טוב.
כן, אז אנחנו ב...
אמר רבה בר אבהונה,
אך בציפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות.
תנא דבר רבי ישמעאל,
למה נקרא את ציפור דרור שדרה בבית כבשדה?
בציפור דרור עסקינן, אומר רשי,
שדרכה לדור בבתים, אבל נשמטת מזווית זו לזווית זו,
ועל כן גם כשהיא בבית, אז היא לא לכודה,
ועל כן אסור לצוד אותה בשבת,
כאילו שהיא בבית.
אומר הרב,
אמר רב אב רבה הונה,
אך בציפור דרור עסקינה לפי איש אינה מקבלת מרות,
תנא דבי רבי ישמעאל,
למה נקרא ציפור דרור, שדררה בבית כבשדה.
החירות
היא השאיפה היותר עליונה בחיים.
ועל כן היציאה מעבדות לחירות היא התכונה
יותר פועלת בזיכרון כללות הקודש בישראל.
קדושת הזמנים העיקרית היא קשורה בזכר ליציאת מצרים מבית עבדים,
והיובל המסמן את הגעת החיים החברתיים בישראל למטרתם העליונה,
נקוב הוא בשם וקראתם דרור בארץ לכל יושביה.
אומנם הדרור האמיתי הוא אותו הדרור המתאים לתכונה הפנימית הנטועה בנפש אשר עשה אלוהים אותה ישרה,
והנטייה החירותית הזאת אינה נכנעת מפני כל לחץ,
והמקום אינו יכול לגרום להשיבעון,
ימיץ הוא הכוח הנפשי כשהוא נשמר בתמימות טבעו לעמוד נגד הלחצים החיצוניים.
והסימנן לסוג החירות הזה הוא הדוגמה של ציפורה דרור,
שמפני הטבעיות הקשורה בטבע נפשה,
אינה מקבלת מהות,
ואינה מכניעה ומשברת את טבע עצמיותה,
למרות התנאים החיצוניים, ואף על פי שמקום חירותה הוא השדה,
המרחב הטבעי שלה,
מכל מקום בשביל כך היא מסומנת בשם דרור,
מפני שהיא דרה בבית כבשדה.
בחירות הנפשית הפנימית שלא להיכנע משום עול זר,
המונע את ההשלמה הנפשית הפנימית על ידי לחצים חיצוניים,
ראויה לקבוע את מקומה בחיי האדם הפרטי ובחיי האומה בכלל,
לשאת ברמה את דגל הקודש,
את אור התורה שכתוב בחירות
על הלוחות,
אל תקריך חרות אל החירות.
אה, שכתוב בחרות על הלוחות, אל תקריך חרות אל החירות.
וביסוד הגבורה הבאה מקודש יופיע אור החירות האמיתי,
ונגיע למגמה הקדושה שביובל וקראתם דרור בארץ וכל יושביה.
כסימן הסמלי של ציפור דרור,
שנקרא שמה דרור,
מפני שדרה בבית כבשדה.
אמר רבא ברב הונא,
אחא בציפור דור עסקינן לפי שאינה מקבלת מהות.
דאנה דבר רבי ישמעאל, למה נקרא ציפור דור?
שנדרה בבית כבשדה.
אך חירות היא השאיפה היותר עליונה בחיים.
ועל כן,
היציאה מעבדות לחירות היא התכונה היותר פועלת בזיכרון כללות הקודש בישראל,
וקדושת הזמנים העיקרי היא קשורה בזכר
היא יציאת מצרים מבית עבדים.
ביובל המסמן את הגעת החיים החברתיים בישראל למטרתם העליונה,
נקוב הוא בשם וקראתם דרור בארץ לכל יושביה.
טוב,
לא יודע מה להסביר פה.
הרב אומר שהחירות,
שהשאיפה היותר עליונה בחיים,
האישיים, החברתיים, הדהומיים,
ועל כן זה גם נותן את רישומו בסגנון התרבותי של עם ישראל,
שאתם יודעים,
שמאל תזכור אותי ומצאתך מארץ מצרים כל איבד חייך.
הרמב״ן הידוע בסוף פרשת בו,
שכל המצוות הן מובילות אותך לזיכרון יציאת מצרים, זיכרון יציאת מצרים.
וזה שזה מושג כל כך מרכזי ביהדות, זה בעצמו, בגלל שזה הקונספט של היהדות,
שיציאת מצרים ויצאת אמור ישראל למשוכה מלכות עולם.
אז זה הדבר החשוב, המרכזי, השאיפה המרכזית של החיים,
החיים של עם ישראל, הרעיון הדרור, רעיון החירות.
ועל כן גם מטרת החיים העליונה של עם ישראל,
שאמורה לצאת אל הפועל ביובל,
אז זה נקרא קראתם דרור.
אז זה הרעיון,
האידיאל הכי גדול שבחיים.
אמנם הדרור האמיתי הוא אותו הדרור המתאים לתכונה הפנימית,
הנטועה בנפש אשר עשה אלוהים אותה ישרה,
והנטייה החירותית הזאת אליה נכנעת מבנה כל לחץ,
והמקום לא יכול לגרום לשיבעון,
כי אמיץ הוא הכוח הנפשי,
והוא נשמר בתמינות טבעו לעמוד נגד הלחצים החיצוניים.
המושג חופש, המושג חירות, המושג דרור,
זה מושג שהוא
קשה מאוד להתייחס אליו
לפני עצמו,
ולא ששמים לב למה שבלוע בתוך המוצג הזה.
כי החירות, החופש, הדרור,
משמעותם דרור אמיתי,
חופש אמיתי,
זה הכוונה כאשר
הכוח הפועל בצורה חופשית,
הוא פועל על פי עצמיותו,
עצמיותו כששום גורם זר
לא משפיע,
לא מטה את הנטייה העצמית אוטונומית.
זה נקרא דרור.
הדרור האמיתי הוא אותו הדרור המתאים לתכונה הפנימית.
הנחת המושג חופש,
הרעיון של החופש,
הוא מניח את ההנחה הסמויה, שהיא הכרחית,
כתנאי לרעיון של החופש,
ושהוא יהיה בר משמעות, הוא בעל תוכן אמיתי,
זה לא סתם פראזה, אבל בסיסמה נבובה,
זה במקום שישנה עצמיות.
ישנה עצמיות וישנו זיהוי של העצמיות,
כי החופש זה הנאמנות לעצמיות.
במקום שעצמיות מתבטאת בלא גורם זר.
אז כי
יבוא אדם והוא דוגל בחופש,
אבל על שאלה עצמיותך, מה היא,
הוא בקושי מבין את השאלה הזאת,
ובטח לא יודע לענות תשובה עליה,
ולא יודע לזהות את זה, לא רק בשביל אדם זר,
אלא גם בשביל עצמו,
או שלא לדבר על זה שעבדי זמן, עבדי עבדים,
עבד השם הוא לבדו חופשי.
יש אדם והוא מגדיר את החופש,
אני עושה מה בראש שלי,
אבל הוא בכלל לא מודע לכך שננסח את זה.
או שאין לו הרבה בראש,
או שמה שהוא יש לו בראש,
זה בכלל לא שלו.
זה הכל משטיפת מוח של מה שהוא קיבל מכל סביבה,
וכל מיני גורמים,
עד שאיבד את עצמיותו לחלוטין.
והוא חושב כמו שזרים חושבים, ובזה הוא מזהה את עצמו.
אם זה המצב,
אז צחוק המושג שהוא חופשי.
אבל הדרור האמיתי הוא הדרור המתאים לתכונה הפנימית.
זה במקום
שהתכונה הפנימית מזוהה
בצורה נכונה.
הנטועה בנפש אשר עשה אלוהים אותה ישרה.
עכשיו, כל אדם,
אולי לכל ייצור,
יש תכונה פנימית עצמית.
בהחלט,
התכונה הפנימית העצמית
זה התכונה כאשר בראה האלוהים,
הטבע העצמי לפי, לפני שגורם זר הטעה אותו,
פגע בו,
רסם אותו,
זייף אותו.
זה נקרא יושרה.
אלוקים עשה את האדם ישר.
ישר,
זאת אומרת, מתאים לרצון האלוהי,
לרצון הבקורי, המוחלט, שבסוד כל היש,
וזה היושרה של האדם הישר.
אלוקים עושה את האדם ישר,
וכשאדם מזהה את היושרה שלו ופועל על פיה,
ותו לא,
זה האדם החופשי,
זה האדם החירותי.
ומאחר שבאמת הנטייה לעצמיות זה נטייה מאוד עצמית.
זו נטייה מאוד טבעית,
זו נטייה מאוד יסודית
ומאוד חזקה,
כמו כל כוחות הטבע,
במיוחד כוחות הטבע,
כאשר בראם האלוהים,
שדברים מתאימים בטבע
למגמה האלוהית, אל היושרה, אל התכלית, אל האידיאל, אל הצדק, אל הטוב,
אל האלוהי באמת.
אז הדבר הזה הוא באמת עוצמתי בצורה מאוד מאוד גדולה,
ועל כן, הנטייה החירותית הזאת אינה נכנעת מפני כל לחץ.
התכונה העצמית של הנפש,
התכונה של הנטייה לבטא את העצמיות,
אז באמת אינה נכנעת מפני כל לחץ.
המקום אינו יכול לגרום לשיברון,
ימיצו הכוח הנפשי, כשהוא נשמר בתמימות טבעו,
לעמוד נגד הלחצים החיצוניים.
כל עוד התכונה הזאת נשארת בתמימותה,
בלשוניותה הטבעית, כאשר ברא אלוהים,
אז היא
כוח מאוד חזק.
ועל כן השאיפה הזאת
היא שאיפה מאוד חזקה
ברוח האדם,
אולי ברוח החיים בכלל.
על כל פנים,
הנושא שלנו פה זה ציפור דרור.
ציפור דרור,
לעצמך אני מבין שלא בכל בעלי החיים הדרור מאוד חזק.
בציפור הדרור זה מיוחד,
יכול להיות שגם בבעלי חיים אחרים,
אז יש להם שאיפה לדרור,
רק
זה לא שהם לא מקבלים מרות,
כי יש,
יש בעלי חיים שאפשר לאלף אותם,
אז הם מקבלים מרות,
ויש בעלי חיים שלא,
וציפור הדרור לא.
הסימן לסוג החירות הזה הוא הדוגמה של ציפור הדרור,
שמפני הטבעיות הקשורה בטבע נפשה איננה מקבלת מרות,
ואינה מחמיאה ומשברת את טבע עצמיותה,
למרות התנאים החיצוניים.
ואף על פי שמקום חירותה הוא השדה,
וזה האזור הטבעי שלה,
זה מרחב הקיום הטבעי שלה, המרחב הטבעי שלה,
מכל מקום,
בשביל כך היא מסומנת בשם דרור,
שהיא תפעל על פי עצמיותה
גם מתי שהתנאים הסביבתיים אינם מתאימים לזה,
מפני שהיא דרה בבית כבשדה.
בית זה לא מקום בשבילה.
ומכל מקום,
התפקוד הנפשי שלה
לא משתנה על אף שתנאי הסביבה
לא מטיבים איתה.
והחירות הנפשית הפנימית שלא להיכנע משום עול זר,
המונע את ההשלמה הנפשית הפנימית על ידי לחצים חיצוניים,
ראויה לקבוע את מקומם בחיי האדם הפרטי וחיי האומה בכלל,
לשאת ברמה את דגל הקודש,
את תורת תורה שכתוב בה חרות על הלוחות,
אל תקריך חרות אל החירות.
אז רעיון הדרור הוא אמור להיות נערץ על ידינו ולקנות את
תכונת החיה הזאת, או העוף הזה, הציפור הזה,
שראוי שגם האדם לקבוע תכונת הדרור,
שהיא תיקבע בחייו הפרטיים ובחיי האומה.
כי זו תכונה עדינה,
יקרה,
אלוקית,
חשובה מאוד.
שוב שאדם
יזהה את הכוח הזה בו,
בתור כוח חזק, פועל,
ולא נכנע משום דבר.
וכמובן, אצל האדם והאדם מישראל, החירות,
אל תקריא חרות אל החירות,
אין לך בן חורין, אלא עוסק בתורה.
כי תזהה טוב את עצמיותך,
תגלה ששם נמצאת
התורה כולה,
כי נשמת האדם ישראל היא עוד אחת מן התורה.
זה תכונתו, זו אופיו,
זהו טבעו הנשמתי של האדם ישראל,
ורק בחשיפת האופי הזה
הוא באמת נאמן לעצמיותו,
הוא באמת חירותי,
הוא באמת חופשי.
אל תקרי חרות לחירות,
כי מה שחרות על הלוחות,
חרות על הלכות, חרות.
החירות אמורה להיות חרותה על לוחות לבבינו.
יסוד הגבורה הבאה מקודש, יופיע אור החרות האמיתי.
הגבורה,
היכולת לגלם את הרצון העצמי הפנימי, זה הגדרת המושג גבורה.
יסוד הגבורה הבאה מקודש, היא באה מהמחלית העליונה של כל היש,
שזה הקודש.
יופיע אור החירות האמיתית.
השאיפה לגילום התכלית העליונה של הכל
תובעת את החירות האמיתית.
ונגיע למגמה הקדושה שבה עובד,
וקראתם דרור בארץ לכל יושביה,
כסימן הסמלי של ציפור הדרור,
שנקראת שמה, שנקרא שמה דרור,
מפני שנדרה בבית כבשדה.
טוב, חזק חזק ונתחזק, יפה מאוד.
אנחנו פה מתקרבים לפרק האחרון,
כן,
פרק 14. אומרת הגמרא,
אמר מר,
יושב הקדוש ברוך הוא איזן מקרני רימים ועד ביצי קינים,
אמר רב יהודה, אמר רב,
יב שעות,
הווה יום, שלוש שעות ראשונות,
יושב הקדוש ברוך הוא ועוסק בתורה,
שניות יושב את דניאל כל העולם כולו,
שלישית יושב הקדוש ברוך הוא האזן את כל העולם כולו,
מקרנר הימים ועד ביצי קינים, עד כאן.
ביצי קינים,
לא יודע אם זה כבר שייך לפה, זה נמשך לגמרא,
הרצ'י הזה.
כסלכא דתך קינים קטנים שיוצאים מביציהם.
אז זה נקרא ביצי קינים,
אז זה לא,
לא הביצים, אלא הקינים הקטנים,
אותם זן הקדוש ברוך הוא מביצי קינאים,
שיוצאים, איך שיצאו מביצי קינאים הקטנים,
אז הוא כבר זן את הקינאים האלה.
ממשיכה הגמרא,
ובמקום הזה, לעניין דינא דהורג קינא בשבת.
אמר רבי יוסף, די נא פרה ורבה.
ואמר לאביי,
וקינאי נא פרה ורבה?
ואמר מה, הוא יושב בקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי קינאים.
מי נהו דמיקרי ביצי קינים.
כן, על זה שייך, על זה שייך הרשי הזה.
אני חושב
שזה לא ביצי קינים, אלא זה סוג
של קינים שנקראים ביצי קינים.
אומר הרב, אמר רב יהודה אמר רב, יב שעות עם ואיום,
ג' שעות ראשונות יושב הקדוש ברוך הוא ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו,
וכולי.
קלישית יושב הקדוש ברוך הוא בזן את כל העולם כולו, מקרני רמיים ועד ביצי קינים. עד כאן.
המאמר הזה הוא בעבודה זרה, פרק כמה סימן ד' בין יעקב שם, ושם סיים רביעית יושב ושוחק עם לוויתן, שנאמר לוויתן זה יצרת לשחק.
ובמקום הזה, לעניין דינא דהורי קנאה בשבת,
אמר רבי יוסף די נא פרה ורבה,
ואמר לי הבייט וקנאי נא פרה ורבה,
והמרמר, יושב הקטנה שברוך הוא וזן מקרני רמים עד ביצי קינים.
אז סימן שהיא כן פרה ורבה והיא מולידה ביצים, ומהביצים בוקעות הקינים.
לא, לא, לא, זה סוג אחר.
יש כאלה,
אבל אני מדבר על קינים שאינם פרות ורבות, זה סוג כזה, ומה שנקרא שם ביצי קינים שהוא זן,
אז זה סוג של קינה, והיא אינה פרה ורמה.
כן, הוא קסל, זאת אומרת,
תקדיב ביצי כלים, שאוזן בביצי כלים,
זאת אומרת,
אז כנראה הם כן פרות ורבות.
וקסל קדאטח, קינים קטנים,
הקינים קטנים שיוצאים מביציהם.
זאת אומרת,
הוא חשב
שביצי כנים זה לא שם של כנים,
אלא זה שם,
ביצי קינים, הכוונה, הוא לא זן את הביצים,
אלא הוא זן את הקינים שיוצאות מביציהם,
וזה נקרא ביצי קינים שאוזן אותו.
אבל לא הבנת,
ביצי קינים זה שם סוג,
ואין ביצים לקינים.
זהו.
לסוג הזה אין ביצים, אז זה לא פורה ורווה.
לסוג שיש לו ביצים, הוא פורה ורווה, לא על זה מדובר.
כל החילופים שבחיים,
כל התנועות החומריות והרוחניות הפועלות בעולם ובחברה,
הכל אינם דברים שהם מושפעים מיסוד ההנהגה האלוהית העליונה, הכוללת ומקפת
את כל ההוויה כולה מראש ועד סוף.
ומהשפעותיה הכלליות יורד השפע ומתפצל בהשגחה נפלאה לפרטים ופרטי פרטים,
ומטביעה את חותמה על העולם ועל החיים,
על היצורים כולם ועל האדם ועל כל פרטי מסיבותיו.
השלוש שעות הראשונות
והן הזמן לקבלת מלכות שמיים, ליסוד התורה, לקריאת שמעה,
והקשבה הרוחנית של כלל ישראל,
פועלת היא ההערה הרוחנית ממקור התורה,
שהיא כולה אומרת כבוד השם יתברך, חודו וייחודו.
על כן ההשפעות העליונות במקורן שהן גורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה
בשלוש השעות הראשונות הן הד הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצחיות
והקדושות במקורן העליון,
החודרות עד נשמת כנסת ישראל וממילא על כל פרטי האישים והנשמות כולן.
שלוש שעות ראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה.
בשלוש השעות השניות כבר נכנס הציבור למעמקי העסקים המעשיים וסיבוכיהם.
בהשגחה העליונה היא המסבבת את היסוד הישרני,
המוכרח סוף כל סוף לפלס את נתיבו בדרכי החיים האנושיים המסובכים.
וההשפעה המשפטית העליונה של משפטי השם בעולמים כולם היא החודרת
גם כן בלב הכלל והפרט,
והיא הגורמת כל סידורי המשפטים הכלליים והפרטיים,
שיצאו אל הפועל במידה של ישרות ושל צדק,
הפועלת לקיום העולם והחברה.
יושב הקדוש ברוך הוא ודן את העולם כולו וכו'.
שלישית, יושב הקדוש ברוך הוא וזן את העולם כולו מקרניהם רעימים מעט ביצי כינים.
התחלת שלוש השעות
החלישיות שאחר מאכל תלמידי חכמים, שבשעה השישית,
שהיא עיקר המגמה של המזון של כל היקום,
כי זה כל האדם,
שכל העולם כולו לא נמרא לי על צוות לזה.
מתוך המגמה האצילית
העליונה שבמפעל המזון להחיות את הכוחות הרוחניים,
נמשכת ההשפעה של המזון לכל העולם כולו, לכל יצורים, מראש ועד סוף,
שכולם הם אחוזים באחדותה העליונה של המחזבה האלוהית,
בשביל המגמה העליונה הכוללת את כל היקום כולו.
והרביעיות,
רביעית, צריך להיות לא הרביעיות,
הרביעית,
שראוי ונכון הדבר שאחרי שעברו
שלושת חלקי היום
בעמל ובגיאה רוחנית וגופנית,
תבוא תקופה של שעות של קורת רוח,
היא תקדים את הלילה המיוחד לשינה
ולביטול הרגשות והתמעטותן בכלל.
כל מה שבא לכל הייצור ולאדם בשביל הרחבת דעתו,
כל הנאות העדינות הרוחניות והדומות להן בכל סעיפיהן,
הרי הן יולקות מלשד ההופעה העליונה,
השפעת קורת הרוח שהבורא כל משפיע בכללות יצוריו
בהיקף החיים כולם,
שזהו הרוח המבליט את הלוויתן,
והקפת החיים האדירים העצורים בציורו ובכוחו הנעלם.
הקדוש ברוך הוא שוחק עם לוויתן, שנאמר,
ליוויתן זה יצרת לשחק בו.
ובמקום הזה לעניין דינא דהורג קינאה בשבת,
אמר רבי יוסף דה אינה פרה ורבה,
אם הייצור אינו ממשיך חיים לדורו אין בו מי שפע נצחיות העליונה,
ועל כן גם חייו הארעיים אינם קרויים חיים בעצם,
ואינה אורגו בשבת חייו משום נטילת נשמה.
ואמר לו אבייב, וכנאינה אינה פרה ורבה?
ואמר מר היושב הקדוש ברוך הוא בזן, כנראה מין ועד ביצי קינים,
תשובה מינאו דמיקרי ביצי קינים.
התואר ביצי קינים למין בא רק להודיע את המדרגה היותר נמוכה ופחותה,
שבחיים הממשיכים דורות,
להודיע שבכל מקום שיש משך של חיים,
שם ישנו קו נמשך
ישר מההופעה הכללית של השפעת ההאזנה האצילית העליונה,
היורדת עד שפלות כל מעמקי החיים הדוריים,
שאחרי כל הירידות היותר תחתיות,
קיים הוא ההקשר הכללי המדובק
ליסוד שובשו של כוח הזן והמחיה,
אשר לחיי החיים ברוך הוא,
שהוא זן המפרנס את כל יצוריו מקרנר ימים ועד ביצי קינאים,
איש לא נעדר.
אמר רב יהודה אמרה.
י' שעות אבי היום
שלוש שעות ראשונות יושב בקדוש ברוך הוא ועוסק בתורה,
שניות יושב עדן את כל העולם כולו,
וכולי שלישית,
אולי שלישיות צריך להיות,
יושב הקדוש ברוך הוא וזלם את כל העולם כולו מקרני רמיון לבצע קינים,
ורביעית או רביעיות יושב בשלוש השעות הרביעיות,
שישלימו את היום ל-12 שעות,
אז יושב ושוחק עם לוויתן,
כשנאמר לוויתן זה יצרת על ישחק.
ובמקום הזה לעניין דינה דהורי קינה בשבת.
אמר רב יוסף, די נא פרה ורבה,
ואם כך, אז אין איסור להרוג,
על כל פנים לא חייבים, להריגת קינה בשבת.
אמרנו, אבל זה לא נכון,
ולמדנו מפה
להוזן עד ביצי קינים,
משמע שכי לקינה יש בריאה ורביאה,
עובדה שיש לה ביצים.
אז הוא אומר,
מינהו דמיקרי ביצי קיני,
כל החילופים שבחיים,
כל התנועות
החומריות והרוחניות הפועלות בעולם ובחברה,
הכל לנאם דברים שהם מושפעים מסוד ההנהגה האלוהית העליונה,
הכוללת ומקפת את כל ההוויה כולה מראש ועד סוף.
ומהשפעותיה הכלליות יורד השפר ומתפצל בהשגחה נפלאה לפרטים ופרטי פרטים,
ומטביעה את חותמה על העולם ועל החיים,
על היצורים כולם, ועל האדם, ועל כל פרטי מסיבותיו.
צריך לשים לב לדברים היותר, איך נגיד,
שגרתיים, פרוזאיים,
לא מיוחדים,
של נורמת
החיים העולמיים, החברתיים,
האישיים,
וצריך לשים לב, אדרבה,
ככל שישנה איזה נורמה,
זאת אומרת, מה שמקובל או שבדרך כלל עושים,
ותשאל את נפשך, למה ככה עושים
ולמה ככה מקובל,
ופעמים רבות
תישאר בשאלה.
היא באמת,
לא ברור.
לא ברור למה זה ככה,
אבל ככה זה ככה.
המקומות האלה, אדרבה,
כשיש מעט הסבר
לעניין,
זה מסמן הרבה מקום למחשבה מעמיקה.
כי במקום שהתכנון,
השכל, הרציונליות,
היוזמה האנושית,
היא לא מחייבת את הדבר.
מכל מקום, ככה נוצרה הנורמה, ככה נוצרה
נוצר התקן, ככה נוצר המבנים התרבותיים,
גם אתה יכול למצוא את טביעת האצבע לו היא,
בצורה יותר ניכרת.
כי כשאין לזה הסבר,
אז זה ההסבר, כך רצה השם.
ואז תעלה מכאן למחשבה פנימית,
שאומרת
שכל מה שמתרחש פה אצלנו,
כל מה שמתרחש במציאות,
תבדוק טוב,
גלה שהרוב המוחלט של הדברים הם לא פועל יוצא של היגיון ותכנון והכרח שזה יהיה כך או לא יהיה אחרת,
והדברים לחלוטין יכלו להיות אחרת.
וזה שהם כך,
למען שפה מופיע, איך נגיד, בלשון המהר״ל,
נשתמש בטרמינולוגיה מהר״ל,
הסדר של העולם.
מופיע הסדר.
הסדר.
הסדר האלוהי.
כלומר,
הערך,
האידיאל, הרצון, המגמה,
המשטר,
הסדר שמציין את הרצון האלוהי,
וממילא את ספירת החיים,
שהיא גבוהה כגבוהה שמים מארץ, כגבוהה מחשבות אלוקה ממחשבות אדם,
כך גבוהה ההסדרה הזאת והערכה הזאת
ממה שמופיע בה בערך המשטר החברתי או הקונקרטי או העולמי או הממשי או הטבעי,
שהוא כשלעצמו מתנהל בסתמיותו.
כל החילופים שבחיים,
כל התנועות החומריות והרוחניות הפועלות בעולם ובחברה,
הכל יהיו גם דברים שהם מושפעים מסוד ההנהגה האלוהית העליונה.
שים לב,
ובכל, כל מה שזז,
וכל מה שגם לא זז,
אז זה הכל, הכל, איך נגיד, כך רצה השם.
אז זה מופע
של ההנהגה האלוהית העליונה, מה שלפני רגע ניסיתי לקרוא לזה הסדר,
הכוללת ומקפת את כל ההוויה כולה מראש ועד סוף.
יש כולו על מגמותיו
היותר חובקות זרועות עולם,
ועד יישומיו היותר פרטיים,
קונקרטיים וקטנים.
הכל זה, כך רצה השם.
זה הכל הופעה של בלשון הרב, ההנהגה העילוהית העליונה,
היא כוללת ומקפת את כל הוויה כולה, המרוז והצום.
ומהשפעותיה הכלליות,
אז למה באמת התקנים הם כאלה, והסדרים הם כאלה,
והעתים הם כאלה,
ואופיי החיים, ונורמת
החיים ונורמת החברה והתרבות, למה הם כאלה?
כי מה שמופיע פה זה המשך מהשפעותיה הכלליות
של ההנהגה האלוהית העליונה,
יורד השפע ומתפצל בהשגחה נפלאה לפרטים ופרטי פרטים.
התכלית האלוקית חובקת זרועות העולם,
שיוצרת את כללותו ומובילה אותו לתכליתו,
היא זאת שגם מחוללת
לא רק את מגמתו האחת הכללית,
אלא את המגמות המשנה שמובילות אל המגמה הכללית.
ואת כל מפרטי היישומים של המציאות כולה,
על כל מופעי האין-סופיים,
הם כולם חלקים מהתוכנית האלוקית האחת.
השפעותיה הכלליות, מהשפעותיה הכלליות יורד השפע
ומתפצל בהשגחה נפלאה לפרטים ופרטי פרטים.
ומטביעה את חותמה על העולם ועל החיים,
על היצורים כולם,
ועל האדם עם כל פרטי מסיבותיו.
יש פה הגעה ב...
מטביעה את חותמו.
מטביעה את חותמו. השפעה ה... השפעותיה הכלוליות ואוהד השבן התמצבים ושגרן לפנייה בפרטים פרטיים,
הוא מטביע את חותמו.
יפה.
בהחלט יכול להיות.
וזה גם יכול להיות
שזה חוזר אל ההנהגה האלוהית העליונה,
שמהשפעותיה הכלליות,
ואפשר,
כדי שזה ייראה טוב יותר, אז אחרי
את כל העמיה כולם מראש ועד סוף לעשות פסיק ולא נקודה,
ומהשפעותיה של ההנהגה האלוהית העליונה הכלליות,
יורד השפר ומתמצל בשקרה נפלאה לפרטים ופריטי פרטים,
ומטביעה בזאת
את חותמה על העולם, ומטביעה, ההנהגה האלוהית, את חותמה על העולם ועל החיים.
בסדר.
אין מחלוקת במשמעות.
השלוש שעות הראשונות,
אה, רגע, דילגתי על משהו?
כן, על יצורים כולם לדעת.
ומטביעה את חותמה על העולם ועל החיים ועל היצורים כולם ועל האדם ועל כל פרטיו ונסיבותם.
השלוש השעות הראשונות
שאין הזמן לקבלת מלכות שמאי,
ליסוד התורה, לקריאת שמע,
ההקשבה הרוחנית של כלל ישראל
פועלת היא
הערה רוחנית
ממקור התורה,
שהיא כולה אומרת כבוד השם יתברך אותו וייחודו.
על כן ההשפעות העליונות במקורן,
שהן גורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש השעות הראשונות,
הוא הד הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצריות והקדושות במקורן העליון,
החודרות עד נשמת כנסת ישראל,
ומנה לכל פרטי האישים והנשמות כולם.
שלוש השעות הראשונות שאין הזמן לקבלת מלכות שמיים
איפה כתוב ששלוש השעות הראשונות
זה הזמן לקבלת מלכות שמיים?
צריך מאוד. מאיפה מסעדת ברכות יודעת את זה?
סליחה?
שכן דרך מלאכים לעמוד בשלוש שעות.
אז כיוון שדרך מלאכים לעמוד בשלוש שעות,
אז לכן אנחנו צריכים לקרוא בשלוש שעות?
אלא זה ככה זה אצלנו.
זאת אומרת, לא כתוב בתורה,
אבל זה כתוב בגמרא, במשנה,
בגמרא.
כי ככה בעם ישראל נוהגים.
כי זה הסדר, עובדה.
רק שכן, זה מוסד, זה קיבל, כי דרך כלל מסבירים,
כל מיני צריכים לבין מלכים, דרך כלל הולכים לעבוד שלוש שעות, אז זה קורה מהנצח חמה. איפה כתוב בתורה שצריך לקרוא מהנצח חמה?
משיאקי, תחילת לבן, תחילת קרתי, איפה כתוב כל זה בתורה?
ככה התקבל בעם ישראל. תגידו, זה איך בילעזר אומר,
וביהושע אומר,
ומאיפה הם אומרים?
לא מעניין אותם.
העיקר זה לגבינו,
אם מסתכלים עליי בפליאה,
ובמשנה, מה המקור למשפחה?
זה בטח מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, ואמר את זה ל...
אז למה אמר בי אליעזר? למה אמר בי יהושע? למה?
אז שגיב, משה אמר ליהושע.
אמר משה.
למה ההלכות האלה נקראות על שם התנאים האלה?
ומה עשו לפני התנאים האלה?
או שעשו כמותם, או שלא עשו כמותם.
האמת היא שזה לא מעניין אותנו.
כי הנקודה העיקרית, זהו,
זה ההלכה.
ככה עם ישראל נוהג.
אני מנסה להגיד, תראה, המקור הברור לזה
זה הנורמה התרבותית בעם ישראל.
איך היא התקבעה, איך היא התקבלה,
לא מעניין אותנו.
בסדר, אתה יכול להגיד, דווקא מעניין אותנו, לא מעניין המשנה.
טוב,
ועל השאלה שלי, אז איך המשנה הזאת נוצרה?
היא באמת, היא רק ישוננה דורות על גבי דורות, וכן, כבר משה רבנו אמר מראש, את זה יגיד רבי אליעזר.
היא,
אליעזר, בסדר.
או שנגיד, לא,
הופיע רבי אליעזר ואמר את זה.
זו אגדה שמספרת שמשה רבנו אומר את זה עתיד מרבי אליעזר לגיל.
בסדר, אגדה, אגדה.
למייסע, אני מנסה להגיד, זה לא מעניין אותנו.
אתה יכול להגיד ככה, תגיד ככה, תגיד ככה.
עובדה שזה ככה אצלנו.
עובדה שזה ככה אצלנו,
נשאל את עצמנו עוד יותר.
נשאר שזה כזה פלואידי,
כזה לא מאוד ברור.
יכול להגיד ככה, להגיד ככה.
אז למה זה כל כך ככה?
כי פה מתגלה משהו
בתביעת אצבע אלוהית, אדרמב״ם.
ככל שהשכל והבחייה החופשית
פחות יודעת להסביר פה את העניין,
אז כן,
זה, אז למה נקבעו בשלוש שעות זמן לקבלה בנוכחות שמיים, לצדוד תורה, לקריאת שמע,
אתם יודעים, קריאת שמע זה, אתה קורא, אסור להגיד את הדברים האלה, אלא מהרצון,
אבל קריאת שמע שחית, קריאת שמע ערבית, יצאת ידי חובת והגית ביומם ולילה.
אז עיקר חובת תלמוד תורה,
זה בקריאת שמע.
קריאת שמע זה זמן של לימוד תורה.
זאת אומרת, זמן קריאת שמע זה לימוד תורה.
אז קריאת שמע,
ובכלל הלימוד תורה זה קבלה,
תקבל אדם על עצמו למלכות שמים תחילה,
ואחר כך עול מצוות, שלא לדבר אם אתם זוכרים, ורקוזרי אומר שבכלל כל פרשת שמע זה קבלת התורה,
ככה הוא קורא לזה, קבלת התורה. כל ברכות
קריאת שמע לפניה, אחריה, וכל קריאת שמע זה נקרא קבלת התורה.
קבלת התורה,
כל רבות התורה, קבלת הונחות שמיים, קבלת הון מצוות,
זכירת, הוא עושה בפרשת ציצי,
ועל אבותינו ועלינו, בנינו ודורותינו וכל דורות דרי ישראל לבדיך, דבריו וחדברים וחיים כנים וממונים וחדים לנו לעולמים,
ואהבת עולם, אהבתנו, והכול, זה סך הכל, זה מסגרת קבלת התורה.
קבלת התורה,
זהו, זה מה שנקבע בעם ישראל.
איך נקבע?
מחקרים, זה מקום למחקרים, יגידו, בטח,
זה הלך והתפתח לאורך דורי דורות, ממשקעים של נביאים,
משקעים של לא יודע מה שרבנו,
משקעים של תנאים,
משקעים של גאונים,
שתיקנו את נוסח התפילה ככה, וברכות כאלה וכאלה.
לך תדע.
וכל זה לא משלם לנו,
כל זה הולך ומופיע לנו את אופי החיים של האומה.
אופי החיים של האומה
זה הסדר האלוהי,
זה ההנהגה האלוהית.
העליונה.
היא פועלת הערה רוחנית
ויוצרת את הנורמה הישראלית הזאת.
וזה יסוד התורה,
ושלוש שעות, ככה הסתדר.
שלוש שעות זה הזמן שעם ישראל בתרבותו.
זה אזור הזמן של תפקודי
יסוד התורה, קריאת שמע, הקשבה רוחנית של כלל ישראל.
שמע ישראל,
השלוש שעות הראשונות
הן הזמן לקבלת מלכות שמיים, יסוד התורה, לקריאת שמע.
ההקשבה הרוחנית של כלל ישראל,
ההקשבה הרוחנית של כלל ישראל, זה קריאת שמע, שזה יסוד התורה.
השלוש שעות ראשונות
פועלת היא, אני חושב, אחרי הקשבה רוחנית של כלל ישראל, פסיק.
אצלכם יש?
מצוין.
פועלת היא הערה רוחנית ממקום התורה.
זה מה שנקרא, בלשון חז״ל,
הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה.
מה זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה?
כלומר,
מה שמופיע בכלל ישראל,
זה בא משורש הווייתי של ההנהגה הרוחנית העליונה,
ההנהגה האלוהית העליונה.
פועלת הערה רוחנית מן קור התורה,
שהיא כולה אומרת, כבוד השם יתברך הודו וייחודו,
בלשון אגדת חז״ל, הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה.
קוראים את זה בשפה מופשטת,
פועלת היא הערה אלוהית רוחנית ממקור התורה,
והיא מבטאת את כבוד השם יתברך הודו וייחודו.
זה מבטא את הערך האלוהי.
איך אנחנו רואים את זה?
במה שזה מהדהד באיך שעם ישראל נוהג.
עם ישראל בשלוש שעות האלה גם מהדהד הערך האלוהי.
תודעת הכניסה לראש האלוהי,
שמע ישראל, קבלת הונחות שמיים,
קבלת הון מצוות, קבלת התורה,
זה השעות שבהן עם ישראל מקבע את עצמו במרומי,
בגובה הרעיוני העליון,
בקישור שלו לתורה, בעניינה של התורה.
זה נקרא,
זה נקרא, הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה.
על כן השפעות העליונות במקורן,
שהן גורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה,
בשלוש השעות הראשונות,
הוא הד הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצחיות והקדושות במקורה לעליון.
זה קצת מסובך לי איך זה כתוב פה.
אני חושב שזה לא טוב איך זה כתוב פה.
אני אגיד לכם איך זה היה,
לו זה היה כתוב כמו שאני רוצה,
אז זה לא היה להם מסובך.
היה אמור להיות כתוב פה משהו בכיוון כזה.
על כן,
לימוד התורה וקבלת עול המלכות שמיים של ישראל,
בקשר לתורה,
שהן מופע
של ההופעה הרוחנית הגדולה
בשלוש השעות הראשונות,
הוא הד הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצריות והקדושות במקורן העליון.
אבל איך שכתוב פה,
זה כתוב,
אז המקור העליון הוא ההד העליון של המקור העליון.
האם אתם מסכימים לקושייתי?
אני חושב שיש פה איזה שיבוש, שיבוש.
פה הרב ציודה היה אמור להתערב ולמחוק ולכתוב אחרת, רק אין לנו את הרב ציודה.
מישהו רוצה להציע solution?
לא שומע?
ההשפעות העליונות ממקורן,
אז זה גם כן לא כל כך מתאים לי כל כך ההשפעה העליונה ממקורה,
השיפעה העליונה ממקורה,
אבל בואו נספוג את זה,
נראה, ננסה לראות אם זה ילך,
הן גורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש.
תמיד כשאומרים עליונות,
זה אלוהי.
בורת אצבע, אתה יכול להחליף את המילה עליון במילה אלוהי.
זה כבר חלש.
ההשפעות העליונות, ההשפעות העילוליות.
מי מקורן?
מה אתה אומר?
במילה הן.
זה לא יפתור את הבעיה, כי הבעיה שלי זה לא...
זה לא רבים ויחיד.
הבעיה שלי, אני אומר עוד פעם,
כתוב פה שהשפעות האלוקיות העליונות הן הד של ההשפעות האלוקיות העליונות.
ובקצרה, תבדוק ותראה שזה מה כתוב.
אני לא יודע,
קודם תבין את הבעיה כמו שאני מצביע עליה.
אחר כך זה עוד בעיה.
אבל יש פה איזה, זה נקרא תיאוטולוגיה,
חוזר על עצמך.
יכול להיות, כן.
לא יודע. אלף, ההשפעות העליונות זה לא הוא, זה הן.
במקורן, אז צריך להיות מקור ההשפעות העליונות,
הגורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש שעות הראשונות,
הוא הד הקול
של האבקת אור התורה.
מקור ההשפעות העליונות הגורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה, רגע, זה דווקא מתחיל להסתדר.
אם באמת היה כתוב ככה,
לא ההשפעות העליונות במקורן, אלא מקור ההשפעות העליונות,
הגורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש
השעות הראשונות
הוא את הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצרות והגדולות במקורן העליון,
החודרות עד נשמת כנסת ישראל.
אז פה אפשר היה לעשות איזה סולם של היררכיות.
יש,
יש,
אולי פה מתגלה המון מדרגות.
המדרגה הכי נמוכה זה אור התורה החודרת לנשמת כנסת ישראל.
זה המדרגה הכי נמוכה.
ופועלת,
אור התורה הוא פועל יוצא של השפעות עליונות.
יש השפעות עליונות,
והן זורמות ומופיעות, מבהיקות,
לא, והן חודרות עד נשמת כנסת ישראל, השפעות עליונות.
השפעות העליונות הן פועלות
וחודרות על נשמת כנסת ישראל,
והן באות
ממקורן,
רגע, רגע, לא, יש משהו יותר נמוך מנשמת כנסת ישראל,
וזה ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש השעות הראשונות.
ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש השעות הראשונות
זה המדרגה הכי נמוכה.
זה פועל יוצא של נשמת כנסת ישראל,
שחדרו ההשפעות
העליונות אליה,
וגרמו לה להופעה רוחנית גדולה בשלוש השעות הראשונות.
עכשיו,
מה גורם את ההשפעות העליונות ששופעות אל תוך נשמת כנסת ישראל וגורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש השעות הראשונות?
התשובה היא מקורן.
מקורן של ההשפעות העליונות שהן גורמות את ההופעה הרוחנית הגדולה
בשלוש השעות הראשונות.
מקורן של ההשפעות
הרוחניות העליונות השופעות על נשמת כנסת ישראל וגורמות
את ההופעה הרוחנית הגדולה בשלוש השעות הראשונות
הוא האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצחיות והקדושות במקורן העליון.
אז יש שני מקורן,
יש מקורן העילון, זה הקדוש ברוך הוא שעוסק בתורה,
ואז כתוצאה מזה יש שפעות,
שפעות ששופעות
במקור שמשפיע על נשמת כנסת ישראל,
וכתוצאה מזה אז יש
הופעה רוחנית גדולה בשלוש שעות הראשונות.
ואם זו כוונת המשורר,
אז כולה היה צריך קצת לשנות ולכתוב ככה.
מקור ההשפעות העליונות
הגורמות את ההופעה הרוחנית העליונה בשלוש השעות הראשונות
הוא
הד הקול של האבקת אור התורה ושאיפותיה הנצריות הקדושות במקורן העליונות.
החודרות,
מי חודרות?
החודרות, ההשפעות העליונות
חודרות עד נשמת כנסת ישראל.
מה כזה שואלים במקור ההשפעות וההשפעות העליונות במקורן?
כי
דיברנו על זה מקור ההשפעות העליונות
הוא נאות, הוא אמר, השפעות העליונות במקורן.
זאת אומרת, מקור ההשפעות העליונות
הוא הד הכל של
אבקת אור הדרום ושיפטי האב הקדושות במקורן העליון.
הסימן שבמקורן העליון הזה זה לא מקורן של השפעות העליון,
כי פה זה הד הכל של מקורן העליון.
טוב רבותיי,
הבנו את עצמנו אני חושב.
אבל להגיד שההשפעות העליון בין קוראן,
גם למה הוא לא כותב מאחור ההשפעות העליון בין קוראן? כן.
כדי להגיד שההשפעות העליון גורמות ל... ככה יש את ה... גורמות את מה?
גורמות הופעה ענית גדולה בשלושה שעות הראשונים,
ומעליהן יש את המקור שלהן,
טוב, אתה אומר כמוני.
זה מה שניסיתי להגיד.
שיש פה המון היררכיות,
אולי.
וממנה לכל פרטי האישים והנשמות כולם.
אה, זו מדריגה עוד יותר נמוכה.
מנשמת כנסת ישראל,
אז זה נשפע על כל פרטי האישים והנשמות כולם. שלוש שעות ראשונות הקב' יושב ועוסק בתורה.
טוב, רבותיי,
אני חושב שבזאת אנחנו,
סיימנו את לימודנו לקיץ,
זאת אומרת, לזמן קיץ, מה שנקרא זמן קיץ,
ואנחנו בעזרת השם נתראה בנחמה באלול הבא,
ואני מסמן לי שבאלול הבא נלמד את הכל מההתחלה פה, את הפסקה הזאת, אולי יש לנו, יהיה לנו גם
יותר שכל עד אז,
ואז אולי נבין יותר טוב גם את מה שקרה.
כל פנים, שיהיה לכם קיץ טוב ושנגיע לימים טובים שבהם לא נזדקק להתאבל על בית מקדשינו.
