טוב, שלום לכולם, אנחנו היום, לעזרת השם, נלמד את ההפטרה של פרשת ראה.
אז קודם כל נעשה לנו פה את ההקדמה הכללית, כמו תמיד, ואז נרד לתוך הרזולוציה של ההפטרה.
מבחינת המקור, הפטרת ראה זה ספר ישעיהו,
פרקים נ״ד פסוק י״א עד נ״ה פסוק ה״, בסדר?
זו ההפטרה של פרשת ראה, מוכרת בשם ענייה סוערה, לא נוחמה.
וכמו שאני מקדים פה לאורך כל השיעורים של ההפטרות הללו,
אנחנו נמצאים ברצף של שבע הפטרות שמתחילות
מפרשת ועת חנן ומסתיימות בניצבים וילך,
שנקראות הפטרות שבע דנחמתא.
לאחר שלושת השבועות, לאחר תשעה באב,
אנחנו זקוקים לנחמה.
אחרי שגם על הבאנו הרבה על הפטרות החורבן, תלתא דפורענותא.
אז עכשיו, ברוך השם, יש יותר נחמות מפורענויות.
היה רק שלוש הפטרות פורענות,
אמנם גם תשעה באב היה לה את ההפטרה שלה.
ארבע הפטרות חורבן,
אבל כנגדן יש לנו שבע הפטרות נחמה, שכולן מהנביא ישעיהו,
נביא הישועה.
וכל הפטרה היא מוכוונת,
לא סתם אצ'קנס הגדולה,
כיוונו אותה דווקא לפרשה הזו.
זה יוצא כל שנה, שזה ההפטרה הרשמית של פרשת ויתחנם, וזה ההפטרה הרשמית של פרשת עקב, והנה כעת נלמד את ההפטרה הרשמית של פרשת רעה,
רק שזה קצת מורכב, בניגוד לכל הפרשיות בספר תורה, שההפטרה היא מנסה להביא פסוקים או מילים שדומות למה שכתוב בפרשה,
פה הציר זה הנחמה. זאת אומרת, כל הפטרה פה זה זווית אחרת של נחמה,
אבל זה שעם ישראל קיבל על עצמו לקרוא את ההפטרות דווקא בפרשיות הללו, אז הוא אומר שיש גם איזה קשר עצמי בין הפרשה, בין המסר של הפרשה,
לבין המסר של ההפטרה,
וזה מה שננסה להראות בשיעור שלנו.
אבל לפני הכל בואו נעשה רק איזה פשט הפטרה,
סליחה, פשט הפרשה, פרשת ראה.
פרשת ראה זו הפרשה הרביעית בספר דברים,
שספר דברים כזכור,
ספר שנקרא משנה תורה, שבו אנחנו שונים פעם שנייה,
חוזרים פעם שנייה על התורה כולה.
וכפי שהסברתי ואני אסביר כל פעם מחדש,
הכוונה פה לא חוזרים פעם שנייה, זה לא שהתורה מחפשת איך לבזבז טיפו דיו,
לא סתם חוזרים על דברים בתורה, אין מילים מיותרות בתורה,
אלא הרעיון משנה תורה מלשון שינוי.
אנחנו חוזרים פעם שנייה על המאורעות שקראו לנו בספרים,
שמות ויקרא במדבר,
כדי לשנות את זה באופן ששונה מהפעם הראשונה.
אחת דיבר אלוהים,
שתיים זו שמעתי.
בפעם הראשונה שמענו את דבר אלוהים, זאת אומרת את האמת האובייקטיבית,
ועכשיו בספר דברים אנחנו שומעים את זה באמת הסובייקטיבית שלנו. כן, כל התורה כולה זה וידבר השם אל משה,
ספר דברים, וידבר משה את הדברים האלה, בני ישראל. זאת אומרת, זה עובר דרך משה רבנו, שהוא נציג המין האנושי.
למה זה כל כך חשוב?
אני אומר את הכול במשפטים קצרים, כי כבר,
מה שנקרא, חזרנו על זה פעמים רבות.
כל עוד התורה נשארת רק בדברו של אלוהים,
אז נשאר חיצוני לבן אדם. בן אדם כאילו אומר, אוקיי, יש פה איזה מסר, איזה סיסמאות,
אבל זה לא באמת מדבר אליי.
כאשר הוא שונה את התורה, הוא מפנים את זה בתוך החיים שלו,
אז באמת התורה הופכת להיות חלק מאיתנו.
בסדר, וזה לא רק בהקשר של איך ללמוד תורה,
זה משהו מהותי יותר. אמרנו, אדם שלא מבין את הנקודה הזו, שהוא צריך להפנים,
לגעת במהות הפנימית של כל דבר,
אז לא רק הטקסט של התורה נשאר חיצוני לו לנפש, כל החיים שלו חיצוניים לנפש. הוא כל הזמן כזה ממשש מבחוץ את החיים, מרגיש שהוא כל הזמן מחוץ לחיים,
וזה יוצר גם את כל התסכולים,
ובקיצור, גם על זה דובר.
ומה שאנחנו עושים בספר משנה תורה, בפרשיות, דברים, בהתחנן, עקב, ראה,
זה שאנחנו עכשיו לומדים איך לוקחים את עולמו של אלוהים וחיים אותו.
לא רק מדברים עליו מבחוץ, לא רק מססמים סיסמאות,
אלא גם חיים את זה ממש בתוך הלב שלנו, כמו שחזל אומרים,
כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
בהתחלה זה תורת השם, כביכול זה משהו שחיצוני לנו,
ועם הזמן זה הופך להיות תורתו,
תורת דיליי, התורה שלנו.
ממש זה.
טוב, אז פרשת ראה היא מביאה עכשיו מספר דברים,
שבואו נראה איך הם מופנמים בתוך האישיות שלנו.
דבר ראשון, מתחילה פרשת ראה בראה.
נתתי לפניכם את הברכה והקללה.
ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.
כן, עם ישראל ניצב פה בכניסה לארץ ישראל מול שני הרים, הר גריזים והר עיבל,
שבהר גריזים עומדים הכוהנים, כן, ומדברים את הברכות, אם נשמע את קול השם, אז השם יברך אותך בזה, והשם יברך אותך בזה,
וחס ושלום, אם האדם בוחר בדרך הרע, אז בהר עיבל,
תכף נבין גם את המשמעות של השמות האלה, גריזים, עיבל,
עומדים גם הכוהנים ומקללים את מי שלא פועל בדרך הנכונה.
אז זה החלק הראשון של פרשת ראה.
משם ממשיכים על הציווי להשמיד את
הבית האבדון את כל המזבחות,
את כל העבודות זרות שנמצאות, שנמצאים בארץ ישראל. הבית האבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים, אשר אתם יורשים את אלוהיהם, על ההרים, הרמים, על הגבעות ותחת כל עץ רענם ונתצתם את
מסבכותם ושיברתם את מצבותם ואשריהם תשרפו באש.
טוב, אז זה הציווי השני של פרשת ראה.
לאחר מכן יש ציווי שאי אפשר להקריב בבמות ברחבי ארץ ישראל, אלא רק במקום אשר יבחר השם. צריך לעלות לבית המקדש,
כן? והיה המקום אשר יבחר השם אלוכם בו לשכן, שמה תביאו את כל השאנוכים צדהיותכם, עולותיכם וזבכם ואסרוכותיכם.
בסדר?
זה הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה,
תכף נבין למה זה כל כך חשוב.
משם יש לנו את היתר אכילת בשר, כן? כי תאווה נפשך לאכול בשר,
אז תאכל אותו, רק תיזהר, הדם לא תאכלנו, להר תשפכנו כמים,
בסדר? זה הציווי נוסף, כן? מותר לאכול בשר, אבל אסור לאכול דם.
ואז יש לנו גם ציווי כנגד
נביא שקר.
נביא שקר, כן, כי,
את הפסוי, כי יקום בקרבך הנביא הוא חולם חלום,
ניתן אליך אות ומופת, כן, כאן איזה מישהו בא ועושה פה איזה קסמים ואומר,
ומתוך הקסמים האלה אומר, אוקיי, עכשיו שאתם מאמינים בי,
אז בואו עכשיו נעבור את דבר השם,
אז זה כמובן אסור,
וכנל גם אם מסיתים אותך,
אחיך, בנימך,
בואו נעבוד עבודה זרה, גם אדם אסור שיתפתה לזה.
יש פה גם את עיר הנידחת,
אם יש עיר שלמה שעובדת עבודה זרה ומתסיסה פה את עם ישראל, אז גם בפרשת ראה נזהרים מהם.
יש לנו את איסור התגודדות,
בנים אתם לאשר מוליכם, לא תתגודדו ולא תשומו כורחה ביניכם למת.
כלומר, כאשר אנחנו נפגשים עם מקרה של מוות, אסור לנו להתגודד, להתגודד זה לחתוך את עצמנו,
כמו שנהגו פה העובדי האלילים, כמו שהיומשים עושים, כן? איזה סוג כזה של ייאוש,
זה גם נאמר רצועת ראה,
ואז יש לנו גם ציוויים שלכאורה כבר דיברנו עליהם בפרשת שמיני, אז הנה חוזרת התורה ומביאה לנו פה את כל איסורי הבעלי חיים שאסור לאכול, כן?
איזה בהמה מותר לאכול ואיזה בהמה אסור לאכול. יש פה רשימה, חסידה, ענפה, דוכיפה, תת-אלף,
לא תבשל גדי בחלב עמו. בקיצור, יש פה דיני כשרות
בנושא אכילה,
ואז, כן, אבל ספר דברים זה, כל פרשה היא עמוסה בפרטים, זה סוג כזה של חזרה דחוסה של כל התורה כולה.
אז התורה גם מדברת על הנושא הזה של מעשר, שמיטת כספים, עבד עברי,
כל מיני דינים שהיו מפוזרים קודם בחומשים הקודמים, אז הנה הם מרוכזים פה, שאדם צריך להפריש חלק מהתבואה שלו לכהן,
לעני,
גם כספים שאדם צריך לתת צדקה,
ועבד עברי שצריך לשחרר אותו ובסוף בסוף כן פרק ט״ז שם בסוף פרשת ראה יש לנו גם את המצווה של שלוש רגלים שמור את חודש האביב עשית פסח להשם ואחרי זה
יש שם שוב חזרה על השבעה שבועות תספור לך כן על ספירת העומר שבין פסח לשבועות וחג שבועות
ולאחר מכן חג הסוכות תעשה לך שמחת בחגיך שבעת
ימים תחוג להשם אלוהיך והיית אך שמח שלוש פעמים בשנה יראה כל סבורך את פני אלוהיך במקום אשר יבחר.
טוב.
אז מה, איך המכנה המשותף של כל הפרשה ואיך אנחנו גם מחברים את זה להפטרה בנביא ישעיהו?
אז המילה היא כמו תמיד מילת המפתח ראה.
ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה.
קראתי לשיעור הזה הפטרת, כן, הפטרת פרשת ראה.
לראות את הנחמה, בסדר?
איך רואים נחמה?
נתחיל קודם כל בפרשה, ואז נעבור להפטרה.
ההתחלה של פרשת ראה,
היא בעצם מדברת איתנו על יסוד הבחירה החופשית.
ראה, נתתי לפניך את הברכה ואת הקללה.
אדם, בכל רגע נתון בחיים שלו, יש לפניו בחירה, בסדר?
נתתי לפניך את הטוב, את הרע, את המוות ואת החיים,
בחרת בחיים.
זה לא סתם אגב, נאמר על הר גריזים וער עיבל, כן? הר גריזים זה הברכה והר עיבל זה הקללה,
גם דורשים חז״ל.
אדם לפעמים מרגיש גר וזר בעולם הזה, גריזים.
ולכן,
כדי לא להרגיש גר וזר,
הוא בוחר בטוב ואז הוא מקבל ברכה, כן?
אדם שלא בוחר בטוב הוא מנותק מהעולם הזה.
על ידי שהוא בוחר בטוב הוא מוברח.
דיברנו כבר, ברכה, נכון? זה לקחת ענף של עץ, לחבר לאדמה ולהצמיח עץ חדש, אז זה היה ברכה.
בשביל להתברך, אתה מתנתק מהגירות והזרות, ולעומת זאת, ערבה על אב וקל.
כן, אב כמו אב ענן. כאשר אתה לא מבורך, כאשר אתה מקולל, כאשר אתה קל, אתה חסר אחיזה באמת,
אתה כמו איזה ענן קל,
משמעות הלא טובה, כן? לא משמעות של רז קל ועם כושר גופני,
אלא הכוונה היא, אתה בלון בלי חוט.
אין לך חיבור אלא מציאות.
וכאן זו הנקודה שאני רוצה לחדד.
דיברנו כל הזמן שספר דברים זה ספר שבא להפנים את התורה בתוכנו,
כן? ללמוד את התורה מהזווית שלנו, לא רק
באופן חיצוני.
הדרך שבה אדם מפנים את הטוב,
את התורה, לתוך החיים שלו,
זה על ידי בחירה חופשית.
כאשר אנחנו עושים משהו בחיים,
לא בבחירה חופשית, אלא בכפייה,
או בסוג של אנרציה, כאילו אנחנו עושים את זה,
לכאורה מעשה נעשה, נכון? אני לא יודע. עכשיו לצורך העניין, נישואים.
אדם מתחתן עם מישהי
כי הכריחו אותו, מה שנקרא, נסיבות החיים הסלילו אותו, כמו שהם אוהבים להגיד.
זה מראש היה ברור שאנחנו מתחתנים, ההורים קבעו, אני יודע מה המציאות החברתית,
זה דבר שאנחנו נתחתן.
טוב, לכאורה, לא, חתונה זה חתונה, אבל כולנו יודעים שברגע שאדם לא בחר בהחלטה שלו,
ההחלטה הזו נשארת חיצונית לנפש.
לכן אנשים, כל כך חשוב להם החופש שלהם. זה לא סתם תביעה שבעולם הולכת ומתגברת ככל שהגאולה הולכת ומתקיימת. פעם לאנשים לא היה כל כך אכפת בחירה חופשית.
המציאות כולה הייתה מנוהלת, גם ברמה הטכנולוגית,
גם ברמה החברתית,
שלבן אדם לא היה יותר מדי אפשרויות בחירה, כן? לפני 300 שנה לבן אדם לא הייתה אפשרות עם מי להתחתן. כאילו, היה די ברור מבחינה חברתית אם הוא הולך להתחתן. גם לא הייתה לבן אדם אפשרות לבחור באיזה מקצוע הוא יעבוד.
הוא היה פשוט ממשיך את מה שאבא שלו.
היום יש לנו אפשרויות בחירה אינסופיות,
וזה בא בהתאמה עם הרצון של בני אדם שיהיה להם חופש בחירה. אז הבעיות של זה אנחנו יודעים,
זה מתכון לתסבוכים ומתכון להתלבטויות ותחושות החמצה,
אבל,
אבל, אם כל זה כולנו יודעים,
ברגע שאנחנו בוחרים משהו בעצמנו,
זה נותן לנו את תחושת ההזדהות.
זה הימודאות עצמית, זה הופך להיות חלק מאיתנו.
אחרת זה תמיד
יישאר משהו מאוד מאוד חיצוני לחיים שלנו.
ולכן, פרשת ראה אומרת, בוא תראה.
אתה רוצה לראות איך התורה תהיה מופנמת בך, אתה רוצה את עבודת השם, את הלגעת במהות של החיים,
אתה תבחר, אף אחד לא יבחר במקומך.
אולי אתה תבחר את הברכה ואת הקללה,
ואתה צריך לבחור בברכה.
וזה המשך הפרשה,
ולכן גם אתה צריך להשמיד את כל העבודות זרות.
מה זה עבודה זרה? דיברנו על זה הרבה פעמים.
עבודה זרה זה בעצם ההתבכרות של בן אדם לכוח מסוים בחיים שלו.
היו כל מיני עבודות זרות, עבודת המולך, עבודת פעור, עבודת ה...
אני יודע מה,
עבודת הבעל,
זה כל מיני כוחות של כעסים, של מיניות, של הרס, של אלימות,
שאדם אומר, אין מה לעשות, זה מקסים מדי, אי אפשר לעמוד מול היצרים האלה, הוא משתחווה לעבודה זרה, הוא משתחווה לחולשות שלו,
בסדר? זה העומק הרעיון של עבודה זרה.
פרשת ראה אומרת, שוב, אתה רוצה
לראות את החיים, אתה רוצה לראות את האמת,
אז תנתץ את העבודה זרה. אל תיתן לדברים האלה לשלול ממך את האפשרות.
ומשם זה ממשיך גם לרעיון שעולים למקום אחד. למה אסור במות ברחבי ארץ ישראל?
שוב, במות זה להשאיר את הבן אדם איפה שהוא.
אני נמצא כאן, אוקיי, זה הבמה, זה היצר הקרוב לי,
אני לא צריך להתאמץ, אני טיפוס פסיבי,
כאן נולדתי, זה המקום, תבין, נולדתי למשפחת פשע, מה נעשה? אני לא יכול לצאת מהמקום שנולדתי בו.
אם לא,
קמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם.
יש מקום בירושלים, זה השלמות, זה הנישא מרום מראשון, מקום מקדשנו.
אתה יכול ללכת ולצאת מהמקום שלך,
לא להישאר עם הבעלים שלך, עם החולשות והמקום שבו ניגעת לעולם.
ומשם זה מגיע לכל נושא של כשרות ואיסור אכילת דם.
התורה משתמשת פה המון פעמים בשורש תאווה.
כי תאווה בנפשך לאכול בשר, כי שלוש פעמים זה חוזר.
למה? תאווה זה בשר.
בשר זה הביטוי לשיא
הבהמיות האנושית.
אדם צריך בשר.
בשר זה...
אני לא יכול לחיות בלי בשר.
אומרת התורה, בסדר, היום יש יותר לאכול בשר, כי אנחנו נמצאים במצב לא אידיאלי, אבל לכתחילה תדע,
בשר זה תאווה.
זה שאתה זקוק כל כך לגסות של החיים בשביל להרגיש טוב עם עצמך,
זה לא כבוד גדול, כן? אדם הראשון,
אומרים חז״ל, לא הותר לו בשר להאכיל.
אדם הראשון היה מישהו שצמחונה, זאת אומרת, משהו שהוא כזה, לא היה כזה אחוז.
אומרת התורה, תקשיב, אתה אומר, יש לי בשר אין,
אני לא יכול לעמוד מול התאווה הזאת, כן? בשר כבניין אב לעוד כל התאוות.
כן, יש תאוות בחיים, תאוות בשרים, גם זה ביטוי נכון
ליצר שכמו אמרנו קודם, עבודה זרה אין, אני אומר את התורה,
אתה לא תאכל את הדם.
בסדר, נותנים לך לאכול בשר,
אבל תדע, זו תאווה, ולכן את הדם, כי האדם הוא הנפש, הדם שזה הדבר שהכי מוריד אותך,
כן, מה שהופך אותך לאיזה סוג של רוצח,
את הדבר הזה אתה תתגבר בבחירה החופשית שלך ותעדן את האכילה.
בסדר?
בתורה יש הרבה דיני כשרות, לא תפשט גדי וחלב אימו, גם אותו רעיון.
מה הבעיה?
תקשיב, גדי,
יש גבול כמה אתה יכול להיות עם תאווה לבשר.
אתה לוקח את האימא והילד ויחד אוכל אותה,
כמה אפשר, גדי וחלב אימו, לפחות תפריד,
לפחות תיצור פה איזה, רצחת וגם ירשת.
זאת אומרת, התורה מכניסה פרשת ראה לבן אדם את האמון שהוא יכול בבחירה החופשית שלו להתגבר על התאוות של החיים.
וזה ממשיך לנביא שקר.
מה זה נביא שקר?
נביא שקר,
שוב, זה האדם שלכאורה שולל ממך את הבחירה החופשית.
מתנבא מה הולך להיות
ומקסים אותך, כן? קוסם, חולם חלום, מישהו שאתה
אסור להקשיב לו, וכנ״ל אם מדיחים אותך, אחיך, בן אימך,
כן, מגיעים הקרובים, תשמע, לא נעים לי לסרב, אני הבחירה החופשית שלי, עד שזה מגיע למשפחה.
מגיע למשפחה שכולם מסביבי, זה, זה, אני לא יכול, אני לא,
תעמוד גם מול זה, יש לך בחירה חופשית גם במצבים מהסוג הזה.
עיר הנידחת, עיר שלמה, מה, זו תופעה חברתית, כולם עושים את זה,
אין, אי אפשר לעמוד מול העבודה זרה, זה האופנה עכשיו.
יש לך בחירה חופשית.
זה איסור התגודדות, גם לא תתגודדו,
גם אדם נפגש עם מוות, גם נמצא באיזו התפרקות, אין, מוות זה משהו שהוא גדול עליי, אני חותך את עצמי, אני,
הכל מיואש, אין אפשרות לצאת מתוך הכישלון הזה,
אפשר, אפשר לצאת.
ומשם אנחנו מגיעים,
לכל דיני הכשרות של בעלי חיים.
גם יש פה בעלי חיים, המכנה המשותף לכל בעלי החיים שנאסרים לאכילה, שזה בעלי חיים מאוד גסים.
בעלי חיים כאלה מאוד אלימים,
בעלי גסים, בעלי חיים אפלים.
שוב, אדם יכול להגיד, תראה,
מה הרעיון שאדם לא יאכל את הבעלי חיים האלה?
כשאדם אוכל בעל חיים זה בעצם בא להגיד שהוא רואה את הבעל חיים הזה כחלק
לגיטימי מהעולם של אלוהים.
גם ברמה הפסיכולוגית, מבינים, בן אדם שמגדל חזירים,
אז החזיר הופך להיות חלק מהחיים שלו, וממילא גם במהלך של דורות, אז התרבות היא גם מושפעת. עכשיו זה מחקרים מאוד עמוקים,
איך בעלי חיים משפיעים על האינטראקציה בין בן אדם לבעל החיים שסביבו,
איך זה השפיע על התרבות,
השפיע על הסמלים,
על הצבעים, על צורות התנהלות.
בהיסטוריה יש המון המון השפעה בין בעלי חיים,
כי בעלי חיים זו המדרגה הכי קרובה לבני אדם.
אז כל חברה,
לפי הבעלי חיים שהיו סביבה, זה גם,
הם אימצו מזה איזה שהן תכונות.
אז סתם עולה לי דוגמה אחת מיני רבות, למשל המונגולים,
כן? זה היה, כן, שכבשו את העולם באכזריות גדולה. אתם יודעים מי היה בעל החיים שהיה בשבילם ממש סוג של אל שהם היו מחוברים איתו?
סוס.
היה להם סוסים,
מה שקוראים לסוסי פוני, סוסים קצרים,
אבל שנתנו להם איזו ניידות, ועם חץ וקשת,
ויש איזו פילוסופיה שלמה במזרח,
איך הסוס והבן אדם הוא יחידה אחת, ואתה צריך להיות כמו סוס,
שדוהר ורומס בדרך כל דבר, כן?
זרמת סוסים זרמתם, ועל מצרים, המצרים הפרעונית, היה שם קטע עם הסוסים.
בעצם יש קשר בין בעלי חיים. אז מה כל הסיפור? שיש בעלי חיים טורפים, אלימים דורסים,
שוב, יש לבן אדם את התחושה הזו של...
אין מה לעשות, זה החיים, אתה מבין, זה הטבע.
הטבע אלים,
הרבה פעמים, נכון, שאדם רוצה להצדיק את החולשות שלו,
ככה זה בטבע,
ככה זה בטבע.
כשהוא אומר, אתה יודע, בטבע אין מונוגומיה. מונוגומיה, מונוגומיה, נכון, זה שגבר עם אישה רק אישה אחת.
זה לא טבעי, נכון? בבעלי חיים
אין נאמנות בין בן ובת זוג ספציפיים.
זה נותן לגיטימציה, נכון? לא צריך, הנה אנחנו.
זה בדיוק מה שאומרת התורה, אתה לא תאכל ותשחוט את בעלי החיים הטורפים, אתה לא תיכנע
לצדדים הנמוכים של הטבע. יש לך בחירה חופשית? נכון, בטבע זה ככה,
אבל זה בדיוק הרעיון של בן אדם. ראה, נתתי לפניך את הטוב ואת הרע, ברור שזה בטבע, אחרי זה לא היה פה בכלל בחירה.
יש כאן משהו שביכול נראה שמערכות מסוימות מתנהלות באופן הזה,
ואתה מדמיין, אוקיי, אז בואו נהיה כזה, באמי, גס, לא.
אתה לא תאכל.
את הבעלי חיים האלה, אתה תתגבר על המציאות הטבעית ועל הבהמיות שבך, על העטלף שבך, על
ה... אני יודע מה, וכולי.
וממשיך, כן, זה לא יימצא, כן, לא יימצא בירך,
חוסם קסמים, מעונן, מנחש, מכשף, חובר חבר, שואל, עובי, עידוני, דורש אל המתים,
כי תועבת השם אלוהיך,
כל אלה, בסדר?
אה, סליחה, סליחה, אני פה כבר...
ממשיך פה לפרשת שופטים, שיש לזה גם הקשר לעניין הזה.
אבל שנייה, פרשת ראיה, אנחנו עדיין בסיפור כאן עם ה...
אמרנו בעלי חיים הזה.
ומזה אנחנו מביאים למעשר ולזה שצריך לתת כסף לעני ושמיטת כספים.
עוד פעם, מה העמדה שאדם לא רוצה לתת כסף לעני?
למה אדם לא רוצה לשמוט את הכספים? הרי נכון, יש מצווה שכל שבע שנים צריך
לוותר על החובות.
אדם אומר, תקשיב, זה...
זה נגד הדטרמיניזם הכלכלי.
חוק הטבע, חוק השוק הוא שעניים זה משהו שאסור לרחם. יש פילוסופיות שלמות גם שמדברות על זה שאסור לתת צדקה.
שמעתם פעם על איין ראנד, שמעתם את השם הזה פעם?
איין ראנד זה שם ספרותי
של איזו סופרת יהודית אמריקאית שהייתה מאוד מאוד מפורסמת בתחילת המאה ה-20,
הייתה סוג כזו של נביאה.
השם המקורי שלה, אגב, זה אסתר רוזנבאום.
והיא הייתה, אבא שלה היה, גרו ברוסיה, שהייתה שם את המהפכה הקומוניסטית,
ואבא שלה היה עשיר, וכמובן לקחו לו את כל הכסף,
והם נשארו עם טראומה,
הם ברחו לארצות הברית, ושם היא פיתחה שנאה עזה כלפי הקומוניזם, ובצדק,
והיא כתבה ספרים, הפכה להיות סופרת, משהו,
עולם שלם מושפע ממנה. אז לספרים היה משמעות,
זה לא היה אז יותר מדי סרטים,
אחרי זה גם עשו בזה סרטים,
שכל הספרים שלה,
היא בעצם הופכה להיות הכוהנת הגדולה של הקפיטליזם,
שתפיסה כלכלית שאומרת,
בן אדם שמוכשר וזה, מגיע לו יותר,
ואסור לרחם על העניים.
אתם מבינים? לא שכאילו...
כן, כאילו הרעיון הוא שעני זה החזק שורד,
זה הטבע, נכון? איך זה הולך בטבע?
חזק סורת, בג'ונגל, חוגי הג'ונגל.
אותו דבר,
גם בצד הכלכלי.
אתה מוכשר, יש לך כסף. אין לך מוכשר, אני לא צריך לממן לך עכשיו ביטוח,
מהמיסים שלי לממן לך ביטוח בריאות.
אז זה אגב, כל התפיסה הקפיטלית, ארה״ב למשל היא ככה בנויה.
בארה״ב יש שם קטע שמי שמצליח, תצליח חופשי, לא לוקחים ממנו מיסים, יחסית, כן?
אבל אתה נופל, אתה לבד,
תסתדר.
טוב, אז כמובן,
בצד הכלכלי זה נושא בפני עצמו, אבל התורה היא מדברת על משהו באמצע. מצד אחד יש כמובן, זה לא סוציאליזם,
לכל בן אדם יש את הכישרון שלו ואת היכולות שלו.
מצד שני,
צריך לתת מעשר כספים, צריך לתת צדקה לאני.
כנע לעבד עברי, נכון? יש לך פה עבד עברי, מה זה עבד עברי? עבד עברי זה מישהו שנפל כלכלית, ועכשיו הוא עובד אצלך.
שוב, בתפיסה האינרנדית, בתפיסה הקפיטליסטית,
אין, יש פה מישהו, זה התפקיד שלו בחיים, להיות העבד.
מי שנולד עבד, יישאר עבד.
זה כאילו, זה קשור גם להרבה השלכות, שבן אדם לא באמת יכול לשנות את עצמו,
ובן אדם...
המכנה המשותף הוא פשוט,
אין בחירה חופשית.
זו התפיסה העמוקה של הדבר הזה.
אין מוסר, אין רחמים, אין צדק.
העולם מונע באיזה כללים, כן קוראים לזה דטרמיניזם,
איזה מעגל כזה מתכתי שאיתו זה מתנהל,
וזהו, אין נחמה,
אין אפשרות לתקן את זה.
אומרת פרשת ראה, לא,
אפשר לשנות את זה, אפשר לשנות את זה, אפשר לתת ולשקם אנשים וכולי,
וזה, ככה מסתיימת פרשת ראה, המצוות עלייה לרגל, גם, מה זה עלייה לרגל?
לעלות לירושלים,
לעלות ברגל. שוב, אדם אומר, לא, מה פתאום, מה, זה לא טבעי לעלות.
נכון, המים,
המים הם שואפים למטה, יש כוח הכבידה, כן, זו תפיסה. כוח הכבידה, כאילו,
החיים זה פסיביות,
החיים זה לא להתעלות מוסרית, לא לעלות לרגל. יש את החיים, את הכלכלה, את הכסף, את התאוות, את היצרי,
מה לעשות?
ושטרי אומרת, לא, אתה עולה לרגל, אתה בוחר בטוב,
וככה אתה מתקדם בחיים.
טוב, אז כל זה היה לגבי הפרשה, ועכשיו
נעבור אל ההפטרה, בסדר? ההפטרה של פרשת ראה, כאמור, זה בישעיהו נ״ד פסוק י״א עד נ״ה פסוק ה״,
שהרעיון הכללי של הנחמה, אמרנו, זה אחת משבע ההפטרות הנחמה,
שבע דנחמתא,
שהנחמה היא שיש בחירה חופשית.
המציאות של החורבן במשמעות העמוקה, זה לא רק החורבן של בית המקדש,
אלא התחושה הזו שהעולם הזה רע.
העולם הזה הוא מחוץ ליכולת השינוי שלנו.
בית המקדש נחרב, אתה מבין? כאילו, הרעים ניצחו.
זאת אומרת, הטובים לא...
אין תקווה.
וההפטרת ראה, היא מתחילה במילים הבאות.
ענייה סוערה לא נוחמה.
מי שהוא עני.
עני סוער, סוער זה כוונה חסר מנוחה,
מלא מטלטלות.
הוא מרגיש שהוא לא מנוחם.
מה לעשות? נולדתי עם מצוקה כלכלית, נולדתי עם מצוקה של כישרונות,
נולדתי מצוקה נפשית, נולדתי... יש המון נתונים שהם לכאורה נראים בלתי ניתנים לשינוי.
וממילא אני לא מנוחם.
אתה רואה בית המקדש נחב, זה...
בסוף הדברים לא מסתדרים,
בסוף הדברים הם הולכים ומובילים אל התהום.
ענייה סוערה לא נוחמה.
תקשיבי טוב, ענייה סוערה, אומר השם.
הנה אנוכי
מרביץ בפוך אבנייך
וישדתיך בספירים.
מרביץ זה כאילו מרצף, כן? זה כמו לרבוץ על האדמה.
בפוך זה סוג של אבן טובה.
ספירים גם.
אפשר את הרצפה, שוב, אם תרצו בשפה הציורית,
אפשר להתרומם מהרצפה.
אפשר את הרצפה,
את הצדדים הנמוכים האלה, שכביכול מושכים אותנו, אפשר. בבחירה הטובה של האדם,
כשאדם בוחר בטוב ונפתח
לדבר ה' בעולם,
אתה יכול להפוך את החיים שלך לארמון מרוצף באבנים טובות.
אני בן מלך, איך זה?
אני בן מלך שעשוי מהאבנים הטובות.
בסדר. עצת זקנים.
אימרה ככה של פנחמה.
יש, תאמין בזה,
תתנחם.
ושמתי חדקוד שמשותייך
ושעריך לאבני אקדח
וכל גבולך לאבני חפש.
כן, החלונות
של הבן השמשותייך, החלונות של האדם כלפי חוץ,
השערים שלו, כשאדם נכנס לשער החיים שלו, נכנס
להתמודדויות,
הכל יהיה
אבנים טובות, אבנים של אור.
וכל בנייך לימודיה אדוני ורב שלום בנייך.
בצדקה תיכונני.
זה הליווי שמביא את הנחמה.
כל השבע שבתות האלה, כל פעם זה זווית אחרת של נחמה.
יש צדק בעולם.
המילה צדקה
זה מהמילה צדק.
יש בתפיסה, שוב, האינרנדית,
צדקה זה לא צודק.
זאת אומרת, למה שמגיע לי, למה שלתת לו כסף?
שהוא ילך לעבוד.
זה משפט שהם מבינים, אנשים מוצאים את עצמם, אומרים אותו, כי שוב, הם מביטים על החיים, כמו שאמרנו, בצד המאוד מאוד חיצוני. הם לא הפנימו את עולמו של הקדוש ברוך הוא.
הצד המאוד חיצוני, הנה יש פה מישהו,
הוא נראה עם שתי ידיים, רגליים, למה הוא לא עובד?
דוני,
אתה לא יודע בדיוק מה קורה שם בפנים.
יכול להיות שהבחור הזה יש לו שתי ידיים ושתי רגליים,
אבל יש לו איזו מצוקה נפשית שלא מאפשרת לו עכשיו לעבוד כמו שאתה עובד.
נכון.
איך הגיעו החובות?
טוב, אז בעולם הגלוי יש לפעמים משפט, מה לעשות?
בן אדם חייב כסף.
זה שהוא התגלגל לחובות בגלל שהוא גדל במצוקה,
זה לא יעזור לנו שבסוף צריך לתת כסף.
אבל עכשיו, מצד הנחמה,
מצד זה של,
מה, אין צדק בעולם? לא נכון.
יהיה צדק ברוך הוא.
כשאתה בוחר בטוב, כשאדם בוחר בטוב,
הוא לאט לאט הולך ומשתנה.
שוב, יכול להיות שהשינוי יהיה אצלו,
שהוא נולד עם איזושהי מגבלה פיזית או נפשית,
ולכן הצדק אצלו, הצדקה שתהיה,
שהוא יהיה, בסופו של דבר, אחרי מאמצים גדולים, יהיה שוטף כלים ונסעדה.
בסדר גמור.
זה הצדק שלו, זו הצדקה שלו.
הוא יגיע עם זה לשמיים ויקבל שכר כמו מי שהיה מיליונר ותרם לצדקה מהבוקר עד ערב.
מה?
מה? למה?
אני עשיתי ככה והוא ככה.
כן, אתה אבל נולדת עם כפית זהב בפה, או שנולדת עם כישרונות, כן, כל החכמולוגים. לאו, גם אני נולדתי במצוקה.
טוב, יכול להיות שנולדת במצוקה, למרות שגם זה בוא נבדוק ונראה.
כמה פעמים מסתבר שהמצוקה שאתה מספר היא לא בדיוק. נולדת במשפחה טובה שנתנו לך כלים.
אבל בוא נגיד שבסדר,
שהיה לך אבא עצבני ואימא שלא תמכה בך ואתה יכול עכשיו להתבכיין בכתבה,
אבל תגיד לי, הכישרון שלך,
להיות איש הייטק מצליח ולהרוויח מיליארד דולר, מאיפה זה בא?
לא אין את הכישרון הזה, בסדר? אגב, זה לפעמים אפילו מגיע לרמות יותר עמוקות.
אנשים שיש להם אפילו כישרון, אבל יש להם איזה נכות נפשית מבחינת המוטיבציה לעבוד.
לדעת, זה לא להיות אדם כזה,
אמביציונר, זה לא רק בבחירת האדם, יש גם באמת נתונים, אין סוף, נתונים והשפעות
גנטיות וסביבתיות של בן אדם,
זה לא פשוט לו.
לכל אחד יש נקודת הבחירה שלו. אז אצלך נקודת הבחירה זה להיות מיליונר ולתת צדקה, או להיות מיליונר ולא לתת צדקה. אצלו נקודת הבחירה זה להיות בבית,
לוקח כדורים
לפסיכיאטרים,
או ללכת ובכל זאת לעבוד ולשטוף כלים כל יום ולהרוויח מזה.
שניכם בצדקה,
זה הנחמה.
יהיה צדק בעולם של אלוהים.
יש בחירה חופשית בעולם, וכל אחד יש לו את המרחב של הבחירה שלנו.
בצדקה תיכונני, זה מה שמכונן את המציאות.
רחקים מעושק, כי לא תיראי,
וממחיתה, כי לא תקרב אלייך.
אל תעשוק.
אל תעשוק.
יש לך את הבחירה החופשית לא לעשוק אנשים,
לא לעשוק את עצמך,
לא לעשוק את המציאות.
גם אל תעשוק את הטבע,
אל תעשה דברים שהם לא נכונים על פי האמת. זה מה שאמור להטריד אותך.
זה הנחמה של העולם.
אין גור יגור אפס מאותי,
מגר איתך עלייך יפול.
כן?
מי שהוא מפחד,
מי שהוא אפס מאותי,
מי שהוא לא קשור לאלוקים, כן, הוא חושב שאלוקים זה אפס,
הוא גור יגור, לא יש מה לפחד.
מי שגר איתך, עלייך ייפול, כן, הוא מי שיצטרף לעם ישראל, לענייה הסוהרה שלנו כמה,
אז הוא יכול ליפול, לסמוך על הקדוש ברוך הוא.
יש משפט מאוד חשוב של חז״ל שצריך לזכור אותו.
לפום צערה אגרא,
לפי הצער אסכם.
מי שהוא אפס מאותי, מי שהוא, אין לו את החיבור הזה לאלוקים, הוא מאפס את המציאות הרוחנית הפנימית,
יש לו מה לפחד בחיים.
מה, למה אני דווקא מצליח ואני עושה דברים?
כן, אבל זה לא מהמאמץ שלך.
לעומת זאת, מי שהוא,
מי שנישן,
מי שבא איתך, מי שבא עם עם ישראל לקדוש ברוך הוא יכול
לסמוך על הקדוש ברוך הוא. יש לנו שני ילדים בבית,
אחד מוכשר, אחד לא מוכשר.
המוכשר לא לומד, מקבל ככה 100 בצבן.
הלא מוכשר,
עובד קשה, ובסוף מקבל 70. מי מרגיש יותר פחד? מי מרגיש פחות טוב בחיים?
נכון. לכאורה,
זה שמקבל 70,
תכלס, מה עוזר לי כל המאמצים? אז בסוף אני מקבל פחות מכולם.
לא הבנת.
מי שצריך לפחד זה השני.
זה שעכשיו מאה והוא מבריק, ותמיד הוא הכי טוב וזה,
הוא ייבחן בשמיים כמה זה היה בבחירה שלו, וכמה
זה לא היה בבחירה שלו.
זה דבר שכל הזמן אדם צריך לזכור את זה.
זה לא בא, זאת אומרת, זה בא להפחיד את אלה
שלא בוחרים בטוב, אבל זה בא לנחם את אלה שבוחרים בטוב.
אתה בחרת בטוב,
אין לך מה לפחד.
הקב' ייתן לך את השכר, מה שמתאים לך.
והנה, נסיים את הפרק.
הנה אנוכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו, ואנוכי בראתי משחית לחבל.
הנה, הגני הקדוש ברוך הוא פה אחראי על המציאות.
כל כלי יוצר עלייך לא יצלח, בכל לשון תקום איתך למשפט תרשי,
זאת מחלת עבדי אדוני וצדקתם איתי נאום אדוני.
שוב, במשפט, כל מי שיבוא, לבוא להילחם בעם ישראל, לבוא להילחם בצדק, כל מי שחושב שאפשר לנהל את החיים פה
ללא בחירה חופשית, ללא מוסר, ללא...
הכל, זה ילך ויתמוטט.
בסופו של דבר, מה שקובע זה נאום השם.
ואז הנה, יש לנו גם את חמשת הפסוקים הבאים מפרק נ״ה,
וככה מסתיימת ההפטרת ראה.
הוי כל צמא לכו למים,
ואשר אין לו כסף,
לכו שברו ואכולו, ולכו שברו בלא כסף,
ובלא מחיר יין וחלב.
במילים אחרות,
אלוקים דואג לכם.
העמדה הנפשית שאין בחירה חופשית, כן?
שבמשמעות
הזו של...
אין, העולם הזה,
כל מה שאני אעשה, בסוף אני אפול.
לא אהיה בסוף יין וחלב, לא אהיה בסוף את ה...
זה לא הגישה היהודית. שוב, זה מה שגורם לאדם את הדיכאון ואת האבלות ואת החורבן.
הנחמה היא, תדעו לך,
שכאשר אתם הולכים למים, כאשר אתם הולכים ומתחברים למקור החיים,
אתם בסופו של דבר תקבלו בלא כסף ובלא מחיר, אין בכלל, זאת אומרת, אתם תקבלו את מה שמגיע לכם גם בלי לכאורה כל המנגנון הזה של הדטרמיניסטיות,
כן, מה, יש דבר כזה בלי כסף? חייבים כסף, אין, חייבים לעבוד.
אתה צודק, אבל יש מצב שהקדוש ברוך הוא דואג לבן אדם גם שהוא לא עשה את התהליך הזה,
כי זה מה שמגיע לו,
כי הוא בחר בטוב בזה שהוא, כמו שאמרנו, בתוך גבולות הגזרה שלו.
למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשובע?
שימו שמוע אליי ואכלו טוב ותתענג בדשא נפשכם. אתה מבין, אדם שלא מבין את זה, הוא כמו פול גז ונוטרל, אתה אוכל ולא שבע, אתה כל החיים שלך, אתה
בטוח שהכל זה מעגל כזה שאכול ושתו כי ימכר נמות.
רואה, נטף לך את הטוב ואת הרע,
תבחר בתור, ואז אתה תקבל בדיוק את מה שאתה צריך. אתה מבין? תפסיק להיות כל הזמן מלא פחדים שלא תקבל את מה ש...
עטו אוזניכם ולכו אליי, שמעו ותכי נפשכם,
והכרתה לכם ברית, ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים,
הן עד לאומים נתתיו, נגיד הוא מצווה לאומים, כן, דוד המלך הוא השליט על כל האומים,
הן גוי לא תדע תקרא,
וגוי לא ידעוך אליך יעוץ,
למען אדוני אלוהיך ולקדוש ישראל כפי עירך,
הן עם ישראל יהיה מגדלור של אמת ומוסר לעולם.
כן, ומה זה האמת והמוסר בהקשר הזה? שוב,
הצדקה תיכונני, הבחירה של האדם בטוב, שהבחירה מישראל בטוב,
דוד המלך הקים עולה של תשובה, זה גם הרעיון,
הוא גם, אה, מה לעשות, נפלתי, צריך להבין אותי, אני בת שבע, לא היה אפשרות, לא זה וזה. לא, לא, חטאתי, יש.
אדם יש לו את הבחירה החופשית, לשוב ולתקן, וזה מה שיביא את הנחמה לעולם כולו.
זה כאמור הפטרת הנחמה השלישית, ענייה סוערה של פרשת ראי.
נעצור כאן.
