שלום, ערב טוב ברשות הרב.
אלה הדברים אשר דיבר משה
אל כל ישראל.
אומר האורחיים הקדוש שמשה רבנו לא דיבר
שום דבר חוץ מאלה הדברים.
משה רבנו מלמד אותנו
שאין
שום דבר שהוא מתקרב
למעלת התורה ועל כן אלה
פסל
דברים אחרים,
רק אלה הדברים אשר דיבר משה.
כל חייו
משה רבנו לא סך שיחת חולין.
הגמרא אומרת על הפסוק ודיברת בם,
כל הסך שיחת חולין
עובר בעשה,
כי כתוב ודיברת בם,
תדבר רק בדברים האלה.
ולא בדברים בתהילים.
ומשה רבנו קיים את מה שהוא עצמו אומר,
פרשת ואתחנן, ודיברת בם,
הוא קיים בעצמו.
הודיע הכתוב,
כי משה רבנו עליו השלום,
אלה הם הדברים אשר דיבר כל ימיו,
הלמדת שקיים ודיברת בם.
כי כולם, כל דברי משה, היו דברי תורה וחוכמה ומוסר.
עוד דרמוז,
אלה הדברים, פסל כל הדברים חוץ מאלה
שאין מדרגה שווה לדברים אלו,
שאין דברים בעולם שווים לדברים אלו.
והוא מאמר, אלה הדברים, פירוש ואין דומה להם.
למה דיבר משה רבנו רק בדברי תורה, חוכמה ויראה?
כי הוא אמר,
והוא מסביר,
שחבל לדבר דברים אחרים.
אין לך דיבורים יקרים וחשובים
כמו הדברים האלה.
אם היינו יודעים
יקראת
דברי תורה,
אם היינו יודעים
כמה חשובה כל מילה שאנחנו מוציאים מפינו
בעת שאנחנו לומדים תורה,
עד שהקדוש ברוך הוא,
כך כתוב במדרשים שהחפץ חיים מביא לנו,
הקדוש ברוך הוא מנשק
כל מילה שיוצאת מפינו,
אם לומדים את המדרשים האלה,
אם לומדים מעלות התורה,
אם לומדים נפש החיים, אם לומדים נתיב התורה, אם לומדים אורות התורה,
אם לומדים שיחות הרב ציודה, תלמוד תורה,
אז אנחנו מבינים
כמה שווה מילה אחת של תורה שלנו
וכל הדברים האחרים.
חבל על הזמן.
אנחנו נמצאים בתשעת הימים,
ובהקשר לזה אפשר להבין מתוך הלימוד
של עניינם של הימים האלה,
של חורבן הבית,
אפשר להבין
מה גדול ערכה של תורה.
הגמרא במסכת נדרים, דף פא, עמוד א',
מביאה דברי רב יהודה, אמר רב,
שהוא שואל מה פירוש הפסוק
בירמיה פרק ט',
פסוק שאנחנו קוראים אותו בהפטרת
תשעה באב.
אומר הנביא ירמיה,
מי האיש החכם ויבן את זאת
ואשר דיבר פי ה' אליו ויגידה?
על מה אבדה הארץ נצטה מכם מדבר מבלי עובר.
ויאמר ה' על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם
ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. אומר הנביא ירמיה,
מי יכול להגיד על מה עבדה הארץ?
ואף אחד לא יכול לענות.
רק הקדוש ברוך הוא, ויאמר השם על עוזבם את תורתי.
אז מסביר רב יהודה בשם רב כך,
דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פרשוהו.
עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו,
שנאמר ויאמר השם על עוזבם את תורתי,
אמר רב יהודה אמר רעב
לומר שאין מברכין בתורה תחילה.
מביא רבנו יונה, מביא
רבנו ניסים את דברי רבנו יונה,
כוונת
הפסוק בירמיה.
על עוזבם את תורתי הייתה כוונה פשוטה
שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה,
אז למה החכמים והנביאים ומלאכי השרת
לא ידעו לפרש, הלוא דבר גלוי היה וקל לפרש.
כלומר,
אם סיבת חורבן
בית ראשון הייתה,
בגלל שלא עסקו בתורה,
זה דבר שאפשר לגלות אותו.
הולכים למשרד הדתות,
שואלים כמה בחורים יש,
בחורי ישיבות, כמה אברכים יש,
ורואים את המספר.
אם רואים שהמספר הוא מאוד קטן ומצומצם,
אז רואים שבגלל שלא עוסקים בתורה,
אבדה הארץ.
אבל כנראה
שמשרד הדתות הביא אז מספרי ענק
של אנשים שעוסקים בתורה,
ולכן החכמים והנביאים ומלאכי השרת,
הם לא ראו בגלוי מה הסיבה לחורבן.
היו המון ישיבות,
היו המון לומדי תורה,
אלא ודאי, ממשיך רבנו יונה,
עוסקין היו בתורה תמיד.
אז זה נראה הכל תקין.
עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב,
שלא היו מברכין בתורה תחילה, כלומר שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך,
שיהא ראוי לברך עליה.
שלא היו עוסקין בלשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה.
אלו דברי החסיד זל,
רבנו יונה,
אומר רבנו ניסים, והם נאים וראויים למי שאמרם.
הם עסקו בתורה,
אבל הם לא החשיבו,
הם לא הבינו איזו עוצמה יש בכל מילה של תורה,
ולכן לא ברכו
ברכת התורה.
ברכת התורה באה לייקר את התורה,
להגיד, וואי, איזה ברכה,
איזו מתנה קיבלנו מאת ריבונו של עולם.
אבל הם ראו בעיסוק בתורה דבר שגרתי.
הם לא החשיבו
את התורה.
לא החשיבו אותה כמובן בערך הראוי לה.
הטור מביא את הגמרא הזאת
והוא מוציא ממנה הלכה,
ברכת התורה מאוד צריך להיזהר בה,
ואז הוא מביא את הגמרא.
הבית חדש,
שם על הטור,
אומר שיש לטמוע הרבה
למה השמן נשאם בעונש גדול כל כך
על שלא בירכו בתורה תחילה?
הרי זו לכאורה עבירה קלה.
יש עבירות הרבה יותר חמורות
ממי
שלומד תורה ולא בירך ברכת התורה.
על זה להחריב את הבית?
על זה להגלות את עם ישראל?
יש עבירות הרבה יותר חמורות.
והוא עונה,
בהמשך לדברים האלה
של רבנו יונה,
שאם לא מעריכים את התורה,
הדבר עלול לדרדר אותנו לתחתית הנמוכה והשפלה ביותר.
כי הרי בסופו של דבר אנחנו בני אדם.
לולא התורה אין מה שירים אותנו,
אין מה שימשוך אותנו
אל הדבקות בריבונו של עולם,
אם מחשיבים את התורה,
אז יש לנו אפשרות להתרומם,
כך אומר הבית חדש,
ואני קורא בלשונו.
כוונתו יתברך מעולם הייתה
שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתנו בעצמות וברוחניות וקדושת מקור מוצא התורה.
ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל,
כדי שתדבק,
כדי שיתדבקו נשמותינו וגופינו בתורה ובמצוות.
ריבונו של עולם,
הוא נמצא בשמיים ממעל,
ואנחנו כאן למטה.
נתן לנו הקדוש ברוך הוא מתנה גדולה,
תורה ומצוות,
שאם
נלמד
את התורה, אם נקיים את המצוות כראוי,
הרי שיש לנו סולם לעלות איתו ועל ידו,
אל ריבונו של עולם שהוא נותן התורה והוא מקדשנו במצוותה.
ואם היו עוסקים בתורה מתוך כוונה,
מתוך זכירה,
שהכל הוא מתנה אלוקית
והכל הוא דבר קדוש ועליון,
היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך,
כלומר שהייתה השכינה ממש בקרבם,
כי היכל השם המה
ובקרבם ממש הייתה השכינה קובעת דירתה.
פספסנו את ההזדמנות אז.
כל כך חשובים דברי תורה,
שאם היינו עסוקים בהם כראוי,
השכינה הייתה
מתדבקת בנו.
ואם באנו, אז
הארץ כולה הייתה מאירה מכבודו.
היו מתהלכים בארץ, בעולם,
הרבה יהודים
שהשכינה בתוכם.
ואז פמליה של מעלה יכולה להיות קשורה עם פמליה של מטה,
והיה משכן אחד,
השראת שכינה.
אבל הם לא עסקו בתורה לפי הגובה הזה,
ולא נתכוונו להתעצם ולהידבק בקדושת התורה וברוחניותה,
ולהמשיך את השכינה למטה בארץ.
אז עשו פירוד,
ונסתלקה השכינה מן הארץ, ועלתה לה למעלה.
אז הארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה,
וזה גרם חורבנה ואבדתה.
כמה חשוב לברך בתורה תחילה,
כמה חשוב להבין במה יעסקינן.
ואז אנחנו חוזרים להמלצתו של משה רבנו.
אלה הדברים אשר דיבר משה.
חבל על הזמן לדבר בדברים בטלים,
אם אפשר לדבר בדברים כאלה,
שכל הדיבורים לא מתקרבים
אל הדיבורים האלה,
דיבורי קודש,
דיבורי מצווה,
ואז אפשר לקוות
להשראת שכינה ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
