בדברי המדרשים למיניהם לגבי שמירת הלשון ובכלל מידותיו של האדם.
כתוב, אם מידתו, אם יש אדם שמידתו תמיד להתנהג עם אנשים שלא לוותר להם כלום
ושלא לרחם עליהם,
יש אנשים כאלה,
הוא מגביר בזה למעלה את מידת הדין, למעלה הכוונה היא בעולם,
וגם לעצמו, לא רק בעולמות, אלא גם לעצמו.
מדוע? שיש כלל גדול.
במידה שאדם מודד בה, מודדים לו.
אז מה לעשות? אדם יש לו חשבונות. אלוקים אומנם עשה את האדם ישר,
אבל המה ביקשו חשבונות רבים.
לפעמים יש
קשיים.
בעיקר כל הקשיים זה לא עם אנשים זרים.
איפה הקשיים? במשפחה.
שם כל הקשיים.
אז יש אנשים
שלא מוותרים.
לא מוותרים, לא מחלים, לא מוותרים.
יותר מזה אומר.
ואין מוותרים על לא מסע. וזהו מכוונת מאמרם זל,
לא חרבה ירושלים, אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה.
כל דבר, בואו נלך בדין תורה, לדין תורה.
תעביר על מידותיך, מה זה?
אתה לא מסוגל?
לכאורה, לו היה להם כמה עוונות, שם בגמרא כתוב.
ואם היו מעבירין על מידותיהם,
היה הקדוש ברוך הוא מוחל להם גם כן על כל העוונות האחרים.
אבל הם העמידו דבריהם שלא לוותר כלום לחבריהם.
כפי גדר הדין, הכל לפי הדין.
אבל בהתאם לכך גם נהוגים איתם מידה כנגד מידה.
לכן דקדק הקדוש ברוך הוא,
גם כן אחריהם.
זה כלל גדול, מי שרוצה, שיהיה לו טוב בחיים.
מי?
להעביר על המידות.
מה זה להעביר על המידות?
לא מידה כנגד מידה, אתה עושה לי ככה, אני אעשה לך ככה,
אלא, אדרבא, אני מעביר על המידות. הגמרא במסכת יומא
הביאה את הסיפור על אחד האמוראים,
שהוא הלך למות, היה גוסס, חיל מרע.
ובא רב פאפא, כמדומני, בא
וראה אותו גוסס,
אז הוא אומר לחבר'ה בחוץ, תכינו תכריכים.
למה? הנה, הוא כבר מת.
והוציא לו שם שהוא מת כבר.
אחרי זה הוא בא, אמרו לו, הוא קם לתחייה בבן אדם,
המראה הזאת.
והאריך שנים רבות אחרי זה.
הוא היה מתבייש לדבר איתו, שהוא יוציא אליו שם שהוא כבר מת.
אבל כשהוא פגש אותו, הוא אומר, תגיד לי את האמת.
אני ראיתי אותך כבר בעולם האמת, איך אתה כאן חי?
אז היא אומרת, נכון, באתי לשמיים,
ושמיים אמרו, רגע, רגע, הוא היה מעביר על מידותיו.
גם אנחנו נעביר על מידותינו.
נאריך לו שנים.
אז זהו, מי שרוצה שיהיה לו טוב בחיים ויאריך שנים וימים, מה הוא צריך?
נעביר על מידותיו.
עשה ככה, אני בכל זאת מדלג על זה.
לא משיב לו מידה כנגד מידה.
בסדר?
כן או לא?
נראה אותך, נראה אותנו.
