שלום צהריים טובים ברוך השם זוכים להיפגש
שוב על ענייני פרשת השבוע לפי אדמו״ר הזקן בליקוטי תורה אגב כתוב במערכת תורה אור אבל בעצם אדמו״ר הזקן כתב
ציבור אחד על
חמישה חומשי תורה החלק על בראשית ושמות נקרא תורה אור
והחלק על ויקרא במדבר ודברים נקרא לקוטי תורה
מה ההבדל? למה זה תורה וזה ליקודת תורה? כי החלק השני, הוציא אותו הנכד שלו, הצמח צדק,
והוא הוסיף שם גם הערות והרחבות שלו.
אז לכן זה נקרא ליקודת תורה, כי יש שם גם ליקודים.
היום אנחנו נלמד חלק מתוך תורה שהיא תורה מאוד מאוד מעניינת, כי היא התגלגלה לאורך הדורות. אם תעשו בגוגל, תכתבו מאמר,
יחלצו מאיתכם, שתכף נדבר מה זה,
אתם תקבלו כמעט בכל שכבה של האדמו״רים,
אדמו״ר שאמר את המאמר הזה, כלומר, גם אדמו״ר הזקן, גם אדמו״ר האמצעי, גם הצמח צדק, אדמו״ר הרשב,
הרי עד לשיחות של הרבי,
כל אחד חזר והוסיף, כל אחד חזר ודייק
והוסיף והרחיב הרבה פעמים,
אבל אנחנו נתחיל היום מההתחלה,
מאדמו״ר הזקן, וזה גם כן איזו דוגמה נפלאה באופן קרוב לתורת החסידות, איך שהקריאה הרגישה בפסוקים,
אז היא שמה לב, יש איזה ביטוי מיוחד,
והביטוי הזה ישר מדליק אותן. אז אצלנו בפרשה יש ביטוי מאוד מיוחד. מה הביטוי?
כשמשה רבנו, כאשר משה רבנו
קורא לחלוצי המלחמה
ללכת ולהילחם במדיין,
אז הוא משתמש בביטוי מיוחד. מהו הביטוי?
אז הוא אומר את התורה,
וידבר אדוני למשה לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, מחר תאסף אל עמך.
ואז, וידבר משה אל העם לאמור, החלצו מאיתכם
אנשים לצבא,
ויהיו על מדיין לתת נקמת אדוני במדיין.
הביטוי הזה, יחלצו מאיתכם,
הוא ביטוי מרובד, רב משמעות. כי אם זה רק
חלוצים, אז יחלצו לכם.
לא, כאילו שיהיו ככה חלוצים, או יש אפילו ביטוי,
בלי המילה יחלצו, אלא יקרא משה, ויאמר אלף למטה.
הביטוי הזה, יחלצו מאיתכם,
כבר אתם יכולים לשמוע שהוא סוג של איזה קריאה,
שא מעצמך.
שא מעצמך.
כאילו, תצא מכל העולם של האגו ואיך שאתה רואה את הדברים,
רק מהזווית של עצמך, תצליח כאילו לצאת מאיתך להיחלץ,
להיחלץ מהכלא, ואתם יודעים שיש כל מיני סוגים של כלא,
ויש כלא תל מונד, וכלא פה, וכלא שם, וכלא נפחא, אבל הכלא הכי הכי קשוח,
זה הכלא שאדם כלוא בתוך עצמו.
אם אדם יש לו מידות רעות,
או יש לו הנהגות לא טובות,
הכלא הזה הולך יותר לכל מקום,
הוא לא יכול לברוח מהכלא, כל מקום שהוא בורח, הוא בורח עם עצמו.
ועל הכלא הזה, שזה קריאה, יחלצו מאיתכם, בסדר?
אז
אולי אני אגיד,
אני אתן איזה דוגמה, ואחרי זה אני אכנס לתורה.
שפת אמת מסביר את הביטוי הזה,
ואומר כך.
הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,
נכון, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,
אחר תאסף אל עמך. כלומר,
פטירתו של משה רבנו תלויה ועומדת בנקמה שהוא נקום מן המדיינים.
אפשר היה אולי לחשוב שמשה רבנו ייקח את הזמן.
מה?
אתה לא איתי כי אני כרגע, לא, סליחה, צודק, אני כרגע קורא את הפסוקים מהתורה. עוד, עוד, תודה ששאלת. עכשיו, כן, כן, אני רק עושה כאן איזה הכנה.
הפסוקים מתחילת הפרשה.
אז משה רבנו יכול,
אז יכול למרוח את זה, להגיד, טוב, אם אני, אחרי שאני, אז מלחמה תיקח זמן. לא, משה נחלץ מעצמו ואמר, לא אכפת לי, אני לא חושב על עצמי.
לא, אני...
אבל אז, כשהוא אמר את זה לחלוצים,
החלוצים, אז הם אמרו, אוקיי, אם זה תלוי בך, אז אנחנו עכשיו נגרור רגליים. אז הוא אמר להם, לא,
גם אתם אל תגררו רגליים, יחלצו מאיתכם
ולתת נקמת אדוני במדיין.
טוב,
אז זה מה שאומר השפת אמת, אבל מה קורה אצלנו?
אדמור הזקן מדבר על מושג שנקרא קליפת מדיין,
ולא סתם הפרשות האלה, מטות ומסעי, תמיד תמיד נקראות בלב ימי בין המצרים. השנה זה ממש ראש חודש אב יוצא בפרשה,
בפרשה, אגב, פרשה מאוד מיוחדת, כי זאת הפרשה שכתוב בה,
פטירת אהרון הכהן, את התאריך.
וזה בדיוק בו ביום. אהרון הכהן נפטר באלף באב, אנחנו נקרא את זה בפרשת מסע.
היחידי בכל התנ״ך.
אבל לא סתם קוראים את הפרשות האלה, כי קליפת מדיין קשורה קשר הדוק,
שאנחנו תכף נדבר מה זה קליפת מדיין,
קשורה קשר הדוק לחורבן.
מה זה קליפת מדיין? לתת, איך כתוב?
לתת נקמת,
הקדוש ברוך הוא אומר, נקום נקמת בני ישראל,
ומשה אומר, נקמת השם במדיין.
כן, יש פה איזו קליפה שצריך לנקום בה,
ואת הקליפה הזאת
מנסה לברר אדמור הזקן.
אז יש כאן שני עמודים, זה 25-26.
בואו תראו מה... הוא שואל פה את כל השאלות
ששאלנו פחות או יותר,
מה זה הביטוי המיוחד הזה, ונתחיל רגע מהעמוד 25 מהעמודה הימנית באמצע,
או למעלה.
הנה בחורבן
בית המקדש ראשון, אתה רואה איפה זה, דודו? אתה רואה? מדהים.
הנה בחורבן בית בית המקדש הראשון, אמרו חז'ל,
ויתר הקב'-ברוך-הוא על עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים,
ולא ויתר על ביטול תורה.
בבית ראשון, ביטול תורה,
זה יותר חמור מזה, תכף ננסה להבין למה.
וחורבן בית שני היה רק בשביל עוון שנאת חינם לבד. כלומר, בבית ראשון, סליחה, היה לנו גם גילוי עריות, גם שפיכות דמים, וגם עבודה זרה, וגם ביטול תורה, ארבע עבירות חמורות,
וכמה זמן נמשכה הגלות?
שבעים שנה.
ואילו בבית שני, אנחנו יודעים שהם היו
לומדי תורה, היה שם חכמים גדולים וכל הדברים האלו,
אבל הייתה ביניהם שנאת חינם, והגלות נמשכה אלפיים שנה, ועד היום לא כל עם ישראל חזר לארצו.
וחורבן בית שנהיה רק בשביל לבוא לשנאת חינם לבד, שאמרו שבת,
כשרות,
למדו תורה, היה ריבוי גדול של תורה, עצום,
היה שנאת חינם.
אם כן, למה עכשיו אריכות הגלות של בית המקדש חרב יותר מי״ז מאות שנים,
וגלות בבל,
שהיה מפני עבירות חמורות הנעל,
אף אחד לא נהיה רק 70 שנה? זאת שאלה שצריך לדעת, איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות?
אז זאת השאלה שלפנינו.
ואז זה הוא אומר כך,
אך העניין,
אני אגיד פה כמה מילים, כמה הקדמות, ואז ניכנס פנימה.
יש שני סוגים,
שני סוגים
של תקלות
במערכות יחסים.
סוג אחד שייך אל המידות,
זה נקרא שבע מידות הלב,
וסוג שני שייך אל הדעות,
אל המושכל.
מה לדוגמה במידות?
כעס,
כעס, אדם שהוא כועס,
גאווה,
תאווה,
כל מיני דברים מהסוג הזה.
זה במידות.
מה בדעות?
בדעות זה שאני מחליט עליך שאתה
לא לגיטימי.
העמדה שלך, הדעה שלך לא לגיטימית.
בשום בעיה, אני לא יודע, אבל החלטתי עליך שאתה לא...
מה יותר קל לתקן את הדעות או את המידות?
מחלוקת, תמיד זה נכון להגיד מחלוקת ביהדות, תמיד זה... יש כמה דברים שהם תמיד נכונים, יש עניין.
יש עניין, כן, יש עניין, יש עניין, לכל דבר יש עניין.
יותר קל לתקן
את המידות.
יותר קל לתקן... כן, בטח.
תקשיב, אני אשאל אותך,
רבי יוסף חיים, אני אשאל אותך שאלה פשוטה.
אתה מאידיאלנה, נכון?
ספרדי.
אתה ספרדי.
בסדר.
מה יותר קל לקלף?
תפוז, או עגבניה?
לכן אני אומר ספרדים, כי אשכנזים לא קלפים עגבניה, לא יודעים מה זה, אבל אצלנו הספרדים,
עם הסלת העגבניות, עם הפלפל חריף, בלי העגבניה המקולפת,
ירד לך בציון.
נכון?
ירד בציון. סבתא חנה לא הייתה מעיזה להגיש, סבתא שלי, לשולחן הפלפל חריף שלו המקולף.
לא שייך הדבר הזה.
היום התמעטו הדורות,
אתה מקבל פלפל חריף.
תפוז זה קליפה אהבה, צ'יק צ'יק, אתה מקלף אותו.
עגבניה צריך מיומנות של סבתא חנה כדי להוציא את הקליפה של העגבניה.
ככל שהקליפה יותר דקה,
ככה יותר קשה להסתיר אותה.
אדם שהוא כועס,
אומרים לו, יא חביבי, תראה כמה נזק אתה גורם לעצמך,
כמה אתה גורם לאחרים, מה אתה גם מרוויח,
אתה כועס.
בדרך כלל אומרים שאדם שכועס זה מי שמעניש את עצמו על טעויות של אחרים.
אתה מסביר לו, מידות וכל זה, הוא אומר, אתה צודק, יותר אני לא כועס, מה, אני שם פס. טוב מאוד,
טוב מאוד.
זה לא עוזר. אדם,
אני לא אומר שזה לא עוזר, אבל אני אומר שזה יותר קל לתקן, זה יותר ברור. אדם שהוא,
אדם שהוא, יש לו תאוות, אומרים לו, תקשיב,
תראה את התאוות האלה מה מדיאות אותך, מה, אתה רוצה להרוס לעצמך את החיים, אתה רוצה איזה, תראה האוכל שאתה אוכל, הביא לך כבר התקפי לב, מה אתה צריך, עזוב,
לא לכולם זה עוזר, אבל יש לך יותר קל עם מה לעבוד.
כשאדם מחזיק בדעה משובשת כלפי הזולת,
זה קליפה דקה, יותר קשה להסיר אותה, בסדר?
והקליפה הכי הכי דקה והכי מסוכנת נקראת קליפת מדיין.
זה הקליפה הכי מסוכנת.
היא הקליפה של שנאת חינם.
מה זה שנאת חינם?
תכף, תסביר לי מה זה שנאת חינם?
שנאה, אתה אומר, אני שונא אותו, למה? כי הוא לקח לי, הוא גנב לי, הוא גזל לי, הוא זה, נכון? מה פשר הביטוי שנאת חינם?
מה?
אין הסבר.
אין סיבה.
זהות האיים או... לא, סתם.
אין כימיה.
סתם אתה,
סתם אתה.
אין בזה איגיה.
אתה מרגיש שזה...
לא, אני שואל אם אתה מרגיש שאתה בקבוצת סיכון לשנאה כזאת.
סתם נשנא אותם בלי סיבה?
למה שנשנא אותו?
צרותיים.
מה?
סיבה תמיד יש לך שאלה אם יש סיבה או תירוץ?
תגיד לי, תגיד לי שאלה אם יש סיבה או תירוץ.
כן.
אז זאת שאלה.
תראו כאן, סתם, בעמוד 25, תסתכלו בסוף העמודה השנייה,
בעמוד 25,
הוא אומר מה שאמרנו על דרך משל,
לברר הפסולת הדק צריך שהות יותר מן הפסולת הגס, שהוא ניכר לכל שהוא פסולת.
בסדר?
כלומר, לברר את המידות זה יותר קל כי ניכר לכל שזה פסולת, מאשר לברר את ה...
אני רוצה לנסות להסביר מה הוא אומר כאן, בסדר?
מה הוא אומר?
אני אסביר את זה בצורת משל,
שזה לא לגמרי משל, זה גם קצת...
הוא אומר ככה, קליפת פדיין זה לא רע, זה מקור הרע.
זה עצמו לא רע,
אבל זה המקור.
מה מקור הרע?
מקור הרע, הוא קורא לזה נרגן מפריד אלוף.
אני אתן לדבר הזה כמה דוגמאות, בסדר? אני נוסע בתחבורה ציבורית, תחב״צ.
אני משתמש בתחבורה ציבורית, אני חושב אינטנסיבית.
אוטובוסים, רכבות, רכבת קלה.
מאוד נהנה מזה, אגב, בעזרת השם, מדינת ישראל תלך קדימה בתחום הזה עוד ועוד.
מצוין.
זמן קלאסי, נכון?
אנשים שואלים אותי איך הגעת היום, אומרים לו איך הגעתי.
מרצדס עם נהג!
מהרצלס ירוקיים נהג, באתי היום, נכון?
או וולווי נהג, זה אוטו.
טוב, בכל מקרה, אתה עלול לאוטובוס,
מה קורה כשכולם עולים לאוטובוס, מה כולם מחפשים, אוטובוס בין-עירוני,
מקום לבד.
עכשיו, יש כאלה גם לא מכירים ריזיקה, הוא יושב,
הוא שם את התיק ככה לידו,
ועוד איזה תיק,
וגם, ומיד הם עושים כזה ככה,
ונרדם כדי ש...
הוא לא באמת ישן, אבל שאין סיכוי שמישהו יושב לידו,
בסדר?
עכשיו, אני אומר, גם אני מחפש מקום לבד, זה לא שאני רק איזה, בסדר, רק אני מבין שבסדר, מקום לבד.
כלומר, אם הטובוס כולו הוא מלא לגמרי, אז נגמר הסיפור, בסדר.
אבל יש אוטובוסים כאלה שזה,
הוא בורק וקצת מלא, אז אתה תלוי מי, מי, אם אתה זה.
אז אתה אומר, שיעבור, למה? כי אמרתי, תשמע, אני רוצה את המרחב שלי, אני רוצה את זה. מה הסיפור הזה?
אני אומר לעצמי,
בסדר, אני מבין שזה, אז אני משתדל שכל עוד אנשים יהיו לאוטובוס, לא...
ומי שירצה לשבת תרגיש בנוח, בסדר?
אבל מה יושב שם על הסיפור הזה שאתה רוצה לשבת לבד?
לשבת לבד.
מה יושב שם?
תלוי להפנן איזה שוויון.
הלוואי.
אתה אומר, כאילו בבסיס, בבסיס יש,
כיוון שהאדם נברא יחידי,
האדם, מנקודת המוצא, אז בגדול יש איזו תחושה
שכל יצור בעולם מפריע לי.
רק אני צריך להיות פה.
אני המציאות היחידה.
טוב, הוא פה, ואין ברירה, ולא נעים, אז אני אאפשר לו להיות, אבל רק אני צריך להיות פה, בסדר?
זה הישות.
עכשיו, איפה זה בא לידי ביטוי?
זה בא לידי ביטוי בכביש,
בנהיגה.
מכיוון שבנהיגה אנחנו אנונימיים,
אחד לא רואה אותנו,
לא יודע מי אנחנו,
חלונות
קיים אולי,
וגם אם בחלונות קשה לראות מי,
וגם אתה לא רואה מי נמצא,
אתה לא יודע מי נמצא ברכב מלפניך או מאחוריך,
אז כל נהג הוא עולה לכביש, וחוויה שכל הכביש שלי וכל אנשים מסביב מפריעים לי להגיע למקום.
מפריעים לי. ולכן, מה אני יכול לעשות אם מישהו מפריע לי?
לצפור לו את ה...
עם אימא שלו עד סוף כל הדורות.
איך אתה מעז להפריע לי?
אתה היית מעז לעשות דבר כזה אם לא היית בתוך רכב?
אם מישהו היה מפריע לך בתור הולך רגל, היית דופק לו ככה על הגב, זוז, זוז, זוז? לא, היית פונה אליו בעדינות. שמע, אדוני, אתה יכול להתקדם?
אתה עומד כאן בפתח, לפעמים במכון מאיר, זה שני חבר'ה עומדים על הפתח ומדברים, אז אתה לא יכול לעבור,
אז אתה לא שום לב לזה, חבר'ה, אתם בפתח, זה לא מתאים, אתה פונה אליי בצורה מכובדת.
אבל ברכב, שגם ככה רכב זה מגביר ישות,
כי אתה לא רק אתה, אתה עם האוטו, עם המהירות, עם הזה, אתה כולך איזה גוש
ישות נוסע.
אז לכן אנשים בצורה טבעית מתנהגים באופן הכי גס בעולם, עם צפירות, כאילו אתה שולח,
וכל הדברים האלה, וחותכים, נכון?
אתה לא היית עושה את זה, היית הולך בתור לאוכל,
נגיד שאתה מאוד מאוד ראיב על זה, עכשיו היית חותך מישהו וזה, היית גם חתקה בתור שלך,
אבל ברכב, זהו, זהו, זה ככה, ככה, וחותך.
זה הכל יושב על האירוע הזה,
שנקרא קליפת מדיין, שבו אתה אומר לעצמך,
אני פה והוא לא צריך להיות פה,
הוא הפריע לי, רק אני פה.
מדיין,
כן,
זה לשון ריב ומדון,
זה לשון דין.
ראוי ומדינה, כל הזמן אני
עודף את כל אלה שמסביבי,
בסדר?
זה מקור הרע.
מזה יכול להיות, למה אדם שונא את חברו? למה בבסיס עומד המשפט,
אתה יודע מה הכי הייתי רוצה?
נגיד מישהו שמעצבן אותי, מה הכי הייתי רוצה?
שלא תהיה פה, כן? נגיד, יגידו האלה לאלה, הימין לקפלניסטים.
תתווכח איתו, אתה יודע,
הכי טוב היה לי, אם היית עף מפה.
שלא תהיה פה פשוט.
מה צריך לקרות כדי שזה יקרה?
אני מוכן לסדר לך על סל לנתב״ג.
אתם טסים כולכם גם ככה, נכון? כולכם, כל הזה, טסים לחו״ל, שמאלנים, שערושה.
זה קליפת מדיין.
הוא הפוך, גם מהכיוון השני.
פיטוב, שתלכו מכאן לשטחים שלכם, תעזבו אותנו.
עזבו מתל אביב.
כן, יהודה וישראל, בדיוק.
זה קליפת מדיין, זה שורש הרע.
תחושה שהאדם אומר, באמת,
בשבילי נברא העולם, ואין פה מקום למישהו אחר.
רק מה, לא נעים לי, אז אני מבין, ואני מתייחס אליו וכל זה, אבל אם אתה שואל אותי באמת מה,
אני רוצה לשבת בכיסא הזה לבד.
רבותיי, כדבי נתניה, כשהייתי חייל בשירות סדיר,
אז היה מותר לנסוע בטרמפים בצבא, היום אסור.
היה מותר.
היה לנו תדריך לפני טרמפים,
חולים, לדבר עם הנהג וכל דברים, זה נשמע דבר הזוי, כשהיינו יוצאים מלבנון, צריכים לנסוע הביתה בטרמפים, לא היה...
טוב,
זאת אומרת, בקריית שמונה, אני זוכר את זה בקריית שמונה, עוצר טרמפים הביתה, עוצר לי, עצר לי GMC כזה.
אז פעם GMC, נכון?
כאלה,
מרובעות כאלה, קובייה.
היה יוחה מהקיץ, נכנסתי לרכב, עוד פעם גדול, הנהג מקדימה, נכנס מאחורה, עם התיק, הצ'יבידן הגדול, הנשק, נכנס על הספסרה,
מקרר,
ונוסעים,
היה טרמפ לאזור המרכז.
בצומת הבא מחכה עוד חיה.
עכשיו, בצומת שאני עמדתי,
בטרמפיאדה, מה זה, אמרתי, הקדוש ברוך הוא, תראה, מה זה, אני פה, הייתי בלבנון בשביל לשמור על קריית שמונה, הם לא עוצרים לי, איך זה יכול להיות?
מה זה, זה צריך להיות?
טער מצוין.
עכשיו,
זאת אומרת, אתה בא לך כעוד חייל.
איזה מחשבה עוברת לך בלב?
סע, סע, אל תעצור לו, סע, הוא לא צריך.
לא נעים לך, כי אתה דקה, אז אתה אומר, לא, בטח הוא לא צריך לתל אביב, הוא צריך פה, סע, סע, סע.
הלוואי שלא יראה אותו, הלוואי שלא יעצור.
כי אם הוא יעצור, אני אצטרך לזוז עם הנשק ועד שמידיים, אני אעשה אותו מקום וכל זה.
שוב אומרים במרוקאית, איך הבושה, אתה לפני דקה, אתה היית במצב הזה, ועכשיו אתה...
זה קליפת מדיין.
זה מקור הרע.
מקור הרע.
זה השורש.
תראו איך הוא אומר את זה.
אני חוזר לעמודה הראשונה למטה.
העניין הוא,
אך העניין הוא, כי הנה בשבע האומות שהיו בארץ,
בעת שבאו אבותינו לארץ הכנעני החיתי,
נאמר, ויהיה אשר תותירו מהם
היו בהם שבע מידות הרעות.
אני קורא בעמוד 25, בעמודה הימנית, באמצעה.
בסדר? חזרתי אחורה.
העניין הוא
כי הנה בשבעה אומות שהיו בארץ בעת שבאו אבותינו לארץ הכנעני והחיתי
נאמר, ויהיה אשר תותירו מהם וכו', כי הם היו שבע מידות הרעות.
הכנעני, הפריזי, היה בהם את כל התאוות ומכיוון שלא הורשנו אותם לגמרי אז הם לימדו אותנו דברים לא טובים.
אז למדנו מהם תאוות וכעס וכל מיני טומאות.
ולכן, כשחטאו אז ישראל בבית ראשון,
נתגברו בהם שבע המידות הרעות האלו,
מפני שהשאירו מהם.
הם לימדו אותנו דברים לא טובים, דברים רעים.
כמו שכתוב, אתם לא תכרתו ברית ולא שמעתם בקולים, ומחמתם, מחמת טומאות העולם, נכשלו בעברות חמורות.
על כן היה גלות לבבל שבעים שנה.
שבעים שנה, עשר שנים לכל מידה, שבע מידות הלב,
חסד, גבורה, תפארת,
נצח, עוד יסוד, מלכות.
שבע מידות הלב, עשר שנים לתקן כל מידה. תיקנו את הכעס, תיקנו את התאוות, תיקנו, תיקנו. טוב?
כאילו כל מידה כלולה מסר. אך בבית שני לא היה חטא במידות הרעות עצמם.
כי אם בשנאת חינם,
והיא קליפת מדיין,
מדיין הם לא חלק משבעת העממים,
שאינה נחשבת משבעה עממים ואינו רע גמור כמו תאוות רעות.
זה לא רע גמור, זה יותר גרוע מרע גמור, זה מקור הרע.
כי זו מחשבה כזאת שאומרת אין מקום בעולם לאף אחד
חוץ ממני. אגב,
כל הילדים הם בתוך הקליפה הזאת. הרי ילד קטן,
הוא הכל שלו.
הוא לא, מה פתאום, הוא לא יטען, חוטף, נכון, יש לנו נכדים קטנים, הם כל היום, קח לי, אולי הוא לקח לי, הוא יחזיר לי, זה, זה, זה. אדם מתבגר,
כי הוא ילד, הוא חושב שכל העולם שלו.
ואינו רגע אמור כמו תאוות רעות ניאוף, כי אם שנאת חינם שזהו לשון מדיין ריב ומדון.
ומידה זו, אף על פי שאינה רע גמור, אך הוא מקור התאוות הרע.
והוא גם כן ההפך הקדושה האלוקית,
שהיא דווקא בחינת אחדות והתקללות, מוריי ורבותיי, אני רוצה להגיד למה זה ההפך הקדושה האלוקית.
בואו נבין את זה.
קודם כל בואו נגיד משהו לכבוד אהרן הכהן.
הלוואי שכולנו נלך בדרכו של אהרן הכהן, שנאמר,
הלל אומר,
הווה מתלמידיו של אהרן. אהרן הכהן הוא האדם היחיד בעולם
שנאמר עליו שכולם צריכים תלמידים שלו.
כולם. בדרך כלל אדם לומד אצל רב שלבו חפץ. ההוא לומד אצל הרב הזה, ההוא לומד אצל הרב הזה. אתם לומדים אצלי.
אהרון, הללו אומר, צריכים להיות תלמידים של אהרון. אהרון הכול, מה כתוב עליו?
הללו אומר, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. מה זה אוהב את הבריות? הרבי אומר ככה.
אהרון היה אוהב
כל אדם, וגם לא רק כל אדם, אלא גם מי שהוא לא אדם, כי הוא בריאה.
כלומר, מה הסיבה שאתה אוהב אותו?
אני אגיד לך מה הסיבה, הקדוש ברוך הוא ברא אותו.
הוא לא חכם, אין לו מידות טוב, אין לו כלום. כן, כן, אבל הקדוש ברוך הוא ברא אותו.
הקדוש ברוך הוא נותן לו חיים, מחיה אותו עכשיו. אז אם הקדוש ברוך הוא חושב שהוא צריך להיות בעולם הזה, אני אגיד לא?
אני אגיד, אני יותר חכם מהקדוש ברוך הוא? הוא ברא אותו.
הרי אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה שיהיה את האדם הזה, הוא לא היה פה.
אז אם הוא פה, אז הוא אומר שבבוקר
הקדוש ברוך הוא החליט לתת לו הבוקר נשמה. הקדוש ברוך הוא דן כל אחד מאיתנו ונותן לנו נשמה כל בוקר. אז אם הבן אדם הזה המעצבן, המרגיז, העוף נמצא פה, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא נתן לו חיים.
אתה תהיה יותר מהשם יתברך?
אומר אהרון, אני אוהב את הבריות.
אם הוא נברא,
או יצור נברא, זה כבר סיבה מספקת שאני אוהב אותו.
פלא עצום.
רבנו משה קרדויובר, או הרמ״ק, ששבת שעברה היה ההילולה שלו,
תומר דבורה,
אומר
שגם כשאדם עובר עבירה, גנב גונב, מי נותן לו,
בזמן הגניבה, מי נותן לו כוח לגנוב?
הקדוש ברוך הוא.
הוא אומר, כתוב, בהלכת בדרכיו.
הרי כל הספר תומר דבורה בנוי על והלכת בדרכיו לפי עמידות.
לפי הדיון עמידות של רחמים, ואחרי זה לפי עמידות בספר מיכה, שם ה' מי אל כמוך.
אז הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, כשגנב גונב,
גנב גונב,
הקב' הוא נותן לו בזמן הגניבה את הכוח ואת החוכמה ואת הזה, הקב' הוא עושה, עובר את רצונו של המתברך.
אז אומר תומר דבוראי, אם גם מישהו מעצבן אותך וזה,
תלך בדרכה שלושה מתברך, אתה יכול לתת לו.
עד כדי כך.
אבל אני חוזר רגע לאהרון הכהן.
אהרון הכהן הוא בעצם הולך בדרכו של הקב' הוא סבלן.
כמה הוא רחמן, כמה הוא מאמין בנו.
כמה הוא נותן מקום לכל כך הרבה אנשים. בריות!
נכון, פעם שמעתי סיפור נפלא מהרב הרוש, כל כך יפה.
ואז יהודי חזר בתשובה,
הוא היה נשוי,
וחזר בתשובה,
אחרי שעלה, כבר אשתו אי אפשר וזה, בא אל הרב הרוש.
בא לא רחוב וכל זה, אומר לו,
מתי חזרת בתשובה?
אומר לו, לפני שנה. בן כמה היית? הייתי בשלושים וחמש.
הוא אומר, טוב, אז בוא נעשה רק מהבר מצווה חשבון.
הקב' ברוך חיכה לך,
שלושים וחמש פחות שלוש עשרה, עשרים ושתיים. הקב' ברוך חיכה לך עשרים ושתיים שנה,
ולכן הסבלות חיכות אשתך?
שנה?
תחכה ל-22 שנה, כמו שהקדוש ברוך הוא חיכה לך,
ואז תבוא תדבר איתי.
כמה סבלנות יש להשם יתברך.
בסדר? זה אהרן הכהן. כלומר, הקדוש ברוך הוא אוהב את כל בריאותיו. אוהב.
ומקיים את כל בריאותיו. אבל הוא לא רק אוהב אותם, הוא מקיים אותם, הוא מחיה אותם,
גם כשהם עוברות על רצונו.
ומעצפנות אותו, הוא נותן להם. רק לא תחפוץ לבוא תמת. רק כשאין ברירה הוא זה.
ולכן, קליפת מדיין זה בדיוק הפוך
מרצון השם יתברך.
הקדוש ברוך הוא מחי... מה? את מי?
לא הבנתי את השאלה.
כן.
הוא מחייה אותו עד רבה מסוימת.
בשלב מסוים יש חשבון עם הרע. בשלב מסוים אחות ימחה את זכר עמלק, בשלב מסוים הקדוש ברוך הוא אומר זה עד פה. מלאה שאתם.
עוד ארבעים יום ננווה נהפך.
זהו. יש גבול או סדום וכולי.
אבל עד שהוא מגיע לגבול הזה עובר הרבה מאוד זמן.
אנחנו מותחים את הגבול הרבה הרבה לפני.
מישהו קצת לא בא לטוב בעין?
יאללה,
חבר'ה, תעשו, תהיו, בואו נהיה ישרים עצמנו. כמה פעמים עבר לי המשפט,
הלוואי שהוא לא היה פה.
המורה הזה בצוות,
השותף הזה בקבוצת כדורסל, שאני משחק אגואיסט,
ההוא הזה,
משפט כזה לא עוזב, הלוואי שהוא,
הוא עבר דירה, איזה יופי, ברוך השם, זה טוב מאוד, נכון?
המשפט הזה!
כן, אז קודם כל אתה צודק, הרבה פעמים הולך אחד, מגיע אחד מחליט פרה וחמור, מה שנקרא.
זה מה שהוא אומר.
היפך הקדושה האלוהית, קליפת מדיין,
שהיא דווקא בחינת אחדות והתקללות, הקדוש ברוך הוא,
אחדות וגם כולל בתוכו את הכל.
זה יסוד כל התורה.
כמו שאמר הלל, דהלך סני לחברך לא תעביד וכו'.
אני טיפה מדלג, בואו נדלג על הפסקה הזאת.
על כן, מבחינת מדיין נרגן ומפריד ומנגד לשם הוויה שהוא אחד.
שגם כל המידות והפכים כולם מתאחדים ובטלים באור הוויה, אבל כן,
גלו איזשהו תיקון ברור שנאת חינם משתי זמן רב יותר. לברר את הדבר, איך בכל אחד ואחד יש צורך.
בטח ובטח בכל אחד ואחד מעם ישראל.
זה ברור, זה פשוט, נכון?
אמרתי לכם, יש לכם כמה זמן, מישהו אמר לי את הדבר הזה, לא זוכר כבר מי,
באלול לפני שנתיים, כשהיה את כל הבלאגן עם הרפורמה המשפטית, אתה אח שלי, אתה לא אח שלי.
הוא אומר, תראה, אנחנו הולכים להגיד בתפילה, אבינו מלכנו.
אבינו מלכנו.
והקדוש ברוך הוא אומר, תראה, אתה אומר לי אבינו מלכה, אבל אתה אתמול אמרת על ההוא שהוא לא אח שלך.
אבל אומר הכתוב ברוך הוא, אבל אני יודע שהוא בן שלי.
אז איך זה יכול להיות שאתה אומר לי אבא ואתה לא אח שלו?
זה לא מסתדר.
אז קודם כל, איך תהיה אח שלו? ואז תוכל לבוא ולהגיד לי אבא, כי אם אתה לא אח שלו, אז אני לא אחות אבא שלך, כי אני בטוח אבא שלך.
בסדר?
אז זה העניין.
יפה. אז לכן, כמו שאמרנו, זה פסולת דקה.
זה מה שאמרו חזל ראשונים.
נתגלה עוונם, נתגלה קיצם,
פירוש נתגלה עוונם, היה רגע גמור.
רק כן עשו תשובה על זה, מיד.
מה שאין כן אחרונים,
שלא נתגלה עוונם, דהיינו עניין שנאת חינם,
שכל אחד מטה את עצמו שאין זה עוון גמור.
לא, אני, אני, שמע, אני, לא, אין לי איזה, אבל פשוט,
הוא, הוא, הוא, הוא לא יכול להיות פה, הוא מביא סכנה, הדעות שלו משובשות, הוא לא עם ישראל,
הוא ערב רב, זה מצווה לשנוא אותו, אתם מכירים?
אסור לדבר על לשון הרע, אבל עליו? מצווה לדבר על לשון הרע.
אסור, אבל הוא, מצווה לשנוא אותו. כל מיני תירוצים.
אם אדם מרביץ למישהו, טוב, זה קליפה גסה, גונב, קליפה גסה, תעבוד, לא, לא כועס ולא גונב ולא כלום, פשוט אני אומר, עליו אני שם איקס.
יש משחק כזה איקס עיגול, מכירים?
איקס, איקס, איקס, הוא לא זה, הוא לא עם ישראל, הוא ערב רב,
הוא זה.
איך, איך?
כן.
אז כל אחד מטה את עצמו שאין זה עוון גמור,
על כן לא נתגלה כי צם, כי אין מתחרטים כל כך מזה. אם אדם כועס, אחר כך בבית אומר לעצמו, מה עשיתי? איזה שטות.
אבל אדם כתב איזה פוסט ארסי בפייסבוק.
כתב איזה פוסט ארסי נגד איזה מישהו,
והוא זכה למלא לייקים וכל זה, הוא מתחרט אחר כך בבית?
מה עשיתי?
הוא שואל את עצמו, הרביתי אהבת חינם בעם ישראל או שנאת חינם בעם ישראל? מה פתאום, הפוך.
היום הרי זה מדורת השבט, היום זה הגלדיאטורים שם בקולוסיאום,
שזה אתה כותב ככל שהפוסט הוא יותר ארסי, ויותר זה, ויותר נוטף רע על כולם, כן, כן, איזה יופי.
ואגב,
השיח הרעיל הוא יכול להיות משני הכיוונים,
גם משמאל לימין וגם ימין לשמאל,
בסדר?
אז אין מתחרטים כל כך מזה, וואו, וואו, שמר אחר.
כן,
אנחנו רואים פה חסידות, מה עכשיו הבאת לי את הגאון מווילנה?
בסדר, זה בשיעור הבא, נעשה שיעור הלגון בבינה.
אך כמו על דרך משל, לברר הפסולת הדק
צריך שהות
יותר מן הפסולת הגס, הוא ניכר לכל שהוא פסולת,
וכן בדינים בגמרא אין צריך עיון שהעורב אסור לאכול עיונה מותרת. זה ברור, כן? אסור לאכול עורב, מותר לאכול עיונה.
אבל לברר דינים המסופקים, במיוחד בדיני ממונות,
שאדם מורה היתר לעצמו,
צריך טורח וזמן ופלפול ועיון עד שמכירים שזה אסור.
וכמו כן, תיקון הוא ברור עוון שנאת חינם,
כפי שנחשב כל כך לרע גמור בעיני אדם,
מפני שמדמה ששונאו בדין.
על כן צריך על זה זמן רב
לגלות שזה לא בדין, אלא זה בגלל המידות הרעות, בגלל שאני רוצה להיות פה רק אני לבד.
יש לי אלף אחד תירוצים טובים,
למה אני צריך לסדור אותו ולמה אני צריך את זה, אבל בסוף אתה מגלה שזה
יושב על התכונה הזאת של קריפת מדיין, שבעצם היית רוצה שהוא לא יהיה פה,
שרק אני אהיה פה, שאני אהיה יחידי, לבדי.
עכשיו הוא מרחיב על זה קצת. אך להבין קצת חומר עניין זה,
זה שנאת חינם, איכשהו המנגד ממש לשם הוויה.
העניין שם הוויה נקרא מהשם שמהווה מעין ליש.
והנה ידוע הקושייה למה נקרא התהוות,
הפכתי דף.
שם מדיין מתנגד, שם הוויה זה הופעה.
הקב'ה יש לו כל מיני הופעות.
ההופעות שלו זה השמות שלו.
יש לו שם אלוהים, שזה דין, טבע, דין, חוקים,
ויש לו שם אל שדאי, שזה הגבלה, ויש לו שם הוויה.
השם הבעיה זה השם שבו הקדוש ברוך הוא מהווה את העולם,
נותן לו חיים, מעניק לו חיים.
קליפת מדיין מנגדת לשם הזה.
כבר הסברנו למה.
הקדוש ברוך הוא נותן חיים, מה זה אומר כשהקדוש ברוך הוא נותן חיים? זה אומר שאני מעוניין,
תתקיים.
נגיד אם אני מעוניין,
אני מעוניין במערכות יחסים עם גל, איתך,
אז איך זה יבוא לידי ביטוי?
כשאני אדבר איתך, יש לך הודעה,
אני מתקשר בטלפון,
אצל הקדוש ברוך הוא מערכות יחסים באות לידי ביטוי בזה שהוא נותן חיים.
אם הוא לא מעוניין,
אז הדבר מפסיק לקבל חיים ומתאפס במקום וחוזר לעין ואפס אותו הוא ממש.
אז אם אני רואה שהקדוש ברוך הוא כל יום נתן חיים לכל היושבים כאן, כולכם מדבקים בהשם, חיים כולכם היום, בסדר?
אז זה אומר שהוא מעוניין.
מה אומרת קליפת מדיין?
אוף, חבל שאתה פה, הלוואי שהיית הולך, צפוף לי איתך, אתה כאילו...
זה ממש מנגד לשם הוויה,
שהיווה את ה...
כלומר, אם היינו מצליחים לראות איזה מין, היו ממציאים כאילו אפליקציה,
כשאדם היה הולך ברחוב, ומעל הראש שלו היה איזה מין
בועת קומיקס כזאת,
הולוגרמה כזאת,
ושם היה כתוב מלמעלה,
שלום, כאן הקדוש ברוך הוא, הנעל שנמצא מתחת לבועה הזאת,
מסתובב פה על פי רצוני.
היינו מעיזים להגיד לו,
תשמע, הקדוש ברוך הוא שם אותך פה, שלום אדוני, אם איך אני יכול לעזור לך.
אבל אין לנו את ההולוגרמה.
אז אני אומר, תשמע, אוף, חבל שהוא פה, למה
הוא עומד לפניי בתור ומעכב אותי,
מעכב אותי, הוא מעכב אותי, הוא העיכוב שלי, הוא התקלה שלי.
אז הוא אומר כך,
אהה, איך העניין הוא?
טוב, האמת שהוא כאן מעריך בשמות הבא, תסתכלו על זה לבד.
מה?
כן, כן, בטח, בטח.
נכון.
נכון,
כדי לתת להזדמנות לתקן.
כשהקדוש ברוך הוא מחיה את הרשעה,
זה לא כי הוא מצדיק אותה, אלא כי הוא אומר, אני מאמין ביכולת שלך לתקן את עצמך.
אני נותן לך עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד התראה ועוד התראה, עד שזהו.
אומר הקדוש ברוך הוא עד כאן.
נו?
לא מכסים אותם כי הם חטופים, זה הכל, זה הסיפור.
אם לא היה חטופים כמובן הם מחסלים אותם, חטופים. עכשיו אתה יכול לשאול למה מתחשבים ב... זה עוד שאלה על ישראל רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים וכולי וכולי.
אבל זה הסיבה. אם לא היה שם חטופים, אז כבר כל הזה הייתה כמו שם מזמן,
וגם צבאי ונגמר הסיפור. כמו שעשו בלבנון, עשו באיראן,
היו עושים בעזה. יש חטופים.
האזורים שבהם צהל לא פעל זה אזורים שמארחים שישבים חטופים, כל מחנות המרכז.
כל פנים הקדוש ברוך הוא מקיים גם את הקליפה הרעה עד שלב מסוים שבו היא מאבדת את זכות הקיום שלה.
כמו שהוא מקיים כל אחד ואחד מאיתנו,
והוא נותן לנו הזדמנות וצ'אנס ועוד פעם ועוד פעם, עד שבסוף הוא מקווה שאנחנו נתעורר ונעשה תשובה ונתקן.
אז הוא מעריך כאן כדי להסביר את ארבע אותיות שם השם, וזה הזמן להספיק לנו, רק אני אסביר את זה במילים שלנו.
כל אות משם השם משפיעה שפע חיים על העולם הזה,
ובסוף מקיימת אותו,
את הצמחים,
את בעלי החיים.
חיים דאורייתא.
למה צער בא לחיים דאורייתא? כי הבהמה הזאת, הקדוש ברוך הוא
השאיר אותה כאן, שהיא תחיה.
מה אתה מתעלל בה?
ורבנו אריה לקח את זה עוד צעד קדימה, הוא אומר אפילו,
אדם צריך לשים לב, אם הוא לא חייב,
אתה יודע, לא צריך עכשיו להתחיל זה, אבל אם אדם יכול, כשהוא הולך ברחוב והוא רואה טור נמלים,
יכול לדלג מעליהם, דלג מעליהם, למה? יש פה תנועת חיים קטנה, אבל היא קיימת.
בסדר, אתה צריך להיכנס שם שיגרונות וללכת עם זכוכית מגדלת, אבל אם אתה יכול, אז תדלג מעל.
אז זו התנועה המרכזית של הקדוש ברוך הוא, שהוא אוהב את בריאותיו ומחיי ומקיים אותן.
וכשאדם לא אוהב,
כלומר שונא, כלומר הוא אומר, היה עדיף שלא תהיה פה,
זה ההפך רשם יתברך. וזה קליפת שנאת,
אני רוצה לספר לכם,
להשלים רגע את ה... לנסות להשלים
את ה...
אחד המאמרים שנכתבו בעקבות המאמר הזה,
מאמר יחלצו מאיתכם,
כתב אותו הרבי הרשב,
אמר אותו, לא כתב אותו, אמרתם אחרי זה כתבו אותו, אבל הוא אמר אותו בעקבות
סיטואציה שהייתה,
שעוררה אותו לחזור למאמר הזה ולהרחיב אותו ולכתוב אותו בצורה יותר מותאמת לדור שלו.
מה היה הסיפור?
ישבו חסידים ביחד בהתוועדות.
נו, בהתוועדות, התוועדו.
ואז אחד החסידים רצה לשתות משקה.
אבל לא היו מספיק כוסות
על השולחן לכל אחד, היה כוס שחברו שתה ממנו.
אז החסיד הזה לקח את הכוס,
הלך לברל, שטף אותה,
חזר ומזג לעצמו משכב ושתה. והרבי הרשב ראה את זה,
ובעקבות הדבר הזה הוא אמר מחדש את המאמר, יחלצו מאיתכם.
אתם מבינים מה זה?
כאילו, מה הכוונה? מה, תשמע, אנחנו יושבים פה עם התוועדות חברים,
התוועדות חסידים.
כאילו, יש כזה ביטוי, נכון? אכלנו מאותו מסטינג.
נכון, אכלנו מאותו מסטינג, אנחנו אכלנו ביחד.
הוא אומר, זה שאתה הולך ולוקח ושוטף את הכוס,
אלא אם כן אתה אסטניסט או משהו כזה, אבל אם אתה לא, זה כאילו מבטא שאני לא,
רק אני פה, אני צריך כוס שלי.
ואז הוא אומר, חלצו מאיתכם.
חלצו מאיתכם, שאדם צריך לצאת מהאיתכם.
מה זה איתכם?
האיתכם זה שהוא אומר, אני, העולם הוא שלי, רק אני פה,
וכולם מפריעים לי.
זה יביא אותך אחרי זה גם לעוד דברים חמורים.
עצם התחושה הזאת,
התחושה המסוכנת הזאת,
שני כיסים.
בכיס אחד, זה מימרח חסידית, שאדם צריך שיהיה לו בכיסו,
שני פתקים בכיסו.
בכיס אחד,
בשבילי נברא העולם.
בכיס שני, אנכי עפר ואפר.
בכיס אחד, אייפון 14, בכיס שני, נוקיה כאשר...
בסדר, אנחנו לא באים עכשיו להגיד.
בשבילי, כן, זה ברור.
בשבילי נברא העולם, אין הכוונה רק בשבילי.
גם בשבילי.
גם בשבילך, הרי גם לך יש את הפתק הזה בכיס, נכון? גם בשבילך נברא העולם.
זה האירוע, ואני אומר,
אני רוצה לתת לכאן איזו אפליקציה מעשית,
בסדר? כדי שנצא איתה.
תנסו רגע לחשוב,
מחשבה כזאת, על כל מי שמעצבן אתכם, בעיקר נגיד בדעות, עולם הדעות,
שזה העניין,
הרי זה מה שמתבלבל את כולם,
הרי ברור לכולם שהאנשים שנמצאים במקום שחושב אחרת ממני,
זה אנשים ערכיים,
שעושים מילואים,
אבל הדירות שלהם מעצבנות,
כי הם רוצים שיהיה כאן מדינת כל אזרחיה, אותי לפחות,
מדינת כל אזרחיה וכל מיני דברים, אפשר להשתגע.
אבל זה אנשים ערכיים, נכון?
אז אתה אומר, תשמע, הפתרון הכי טוב שהם פשוט לא יהיו פה.
שירדו מארץ אולי.
כן?
אז
אני אומר,
בוא נשים רגע איזה משפט אחד,
אני אומר אותו לי.
המשפט הוא, כולם פה כדי להישאר.
זה הכל.
אף אחד לא הולך ללכת.
או דוגמה, אם נגיד,
להורים בבית,
יש להם ילד כזה,
וילד כזה, וילד כזה, וילד כזה. יש להם כל הסוגי ילדים, ילד אחד כזה, ילד אחד זה, ילד שמאל, ילד אחד, זה ילדים שלכם.
אתם רוצים שזה ילד שלכם לא יהיה פה?
לא.
כל הילדים פה כדי להישאר.
מפה בוא נתחיל לעבוד.
פשוט עשיתי את המשפט הזה.
אף אחד לא הולך ללכת מפה.
כולם פה כדי להישאר.
אז מה?
אז בואו נתחיל לעבוד.
בוא נגיע להסכמות,
בוא נחליט מה אנחנו רבים, מה אנחנו לא רבים, מה הילדים שלנו יריבו, הוא לא צריך את כל המריבות, רק אנחנו.
בוא נשאיר גם קצת מריבות הילדים שלנו, שגם הם יריבו קצת.
מחלקים את החלוקת הנטל.
בוא נעשה, אבל כולם פה, החרדים פה כדי להישאר,
והדתיים לאומיים פה כדי להישאר,
והקפלניסטים פה, כולם פה כדי להישאר, אף אחד לא הולך לעזור.
אז אם פה כולם כדי להישאר, אז אוקיי, הבנתי.
אז לא רק אני אהיה פה,
אז בואו נתחיל לדבר,
ואגיע לחיבורים ולהסכמה.
ונזכה, נתקן את זה, אמן ואמן.
ביי, ביי.
