שלום לכולם,
שופטים פרק א'
וגם פרק ב',
ואת נגלוש גם לפרק ג',
בעזרת השם.
על אילו שבטים מסופר בפרק א'?
על יהודה,
על יוסף,
לאחר מכן באמצע על בנימין נכנס, יהודה עם שמעון,
מנשה ועוד כמה שבטים.
הספר מתחיל
בעיר החמות יהושע וישאלו בני ישראל בה' לאמור,
מי אל הכנעני, לילדכם בו.
אומר השם יהודה יעלה.
יהודה עולה, לוקחת לו את שמעון.
אז ישראל שאלו וקיבלו תשובה יהודה.
פסוק כב',
בפרק הראשון כתוב,
ויעלו בית יוסף גם הם, בית אל ואדוני עימם.
לא כתוב שהם שאלו, אלא עלו בלי לשאול.
אז למה הם לא שאלו?
כנראה הם הבינו שהם השניים.
אבל יש מדרש מעניין
שמסביר את הקשר הזה בין יהודה ליוסף.
אגדת בראשית סדב מופיע בספר מקרואות תמימות,
אוסף של דברי חז״ל על הפסוקים.
אומרים חז״ל בכל מקום עד מוצא שני השבטים הללו שונאים זה את זה.
ואנטי דיכין,
מסביר מתנגדים זה לזה,
יהודה ויוסף.
בין השאר, כמה דוגמאות, בין השאר
וישאלו בני ישראל בה השם לאמור מי יעלה לנו, אלא כנע להתחיל להילחם בו, והשם יהודה יעלה.
ומה כתיבה יעלו? בית יוסף גם הם.
הדגש אומר הפסוק,
לא רק שהם עלו, גם הם. הם מצטרפים למישהו אחר.
למי יצטרפו?
שבית יהודה שהוא היה קודם.
יש איזה מתח מסוים בין יוסף ליהודה.
אם יהודה עולה, יוסף עולה אחריו.
והשם עמה.
אף על פי שהם עשו את זה בלי לשאול שאלות,
כתוב והשם עימם.
אומר התנחומה,
בקטיסה י״ד,
אמר רבי יודן,
כתיב ויעלו בית יוסף גם עם בית אל והשם עימם,
הולכים לעבוד עבודה זרה.
ואת אומר והשם עימם,
עשו עבודה זרה.
פה רואים שכבר בשלב הזה הם לא צדיקים גדולים כל כך.
אנשי בית יוסף.
מחיר צדקה גדולה מזו,
הווה לך השם הצדקה אלא ראש את הפנים.
רש״י טיפה מסביר את זה.
אומר רש״י, פסוק כב בית אל שנפל בגורלם.
והה אף על פי שפסל מיכה עימם.
ושקוראים להם עבדו עבודה זרה, היה להם פסל מיכה.
אז הם אומרים, פסל מיכה עלה מים סוף,
מיכה היה מיוצאי מצרים,
והוא לקח את הפסל, את
מה שמשה זרק לנהר, בשביל להוציא את יוסף, את הארון של יוסף.
אופי שפסל מיכה עמהם,
שרמיכה משבט אפרים היה,
נאמר כאן והשם עמם.
הוא שאמר דניאל,
לאחר השם הצדקה ולנו
בושת הפנים.
אם כי נמשה אומר ליהודה אליה בתחילה בן יוסף גם אני,
אני שותף לעניין.
מלכות יהודה היא מכובדת, אבל גם אני מלך.
כתוב שכשויגש אליו יהודה,
פרשת ויגש, אל יוסף ניגש יהודה.
הנה מלכים לא עבדו עכשיו.
שני מלכים לא עבדו ביחד.
וזה שני המלכים, יוסף
ויהודה. כבר אצל משפחת
יעקב כבר היה שם יוסף ויהודה.
בפרק שנייה זה מתעצם הדבר.
ברוך השם זה לא היה מאבק ביניהם,
אלא הם כבשו והם כבשו. התחרות, מה שנקרא, קנאת סופרים
תערבה חורמה.
והם עושים את הפעולה וכובשים את בית אל, כמו שהסברנו פעם שעברה.
מה עם השבטים האחרים?
לא כתוב שהם כבשו.
בפסוק כא כתוב
ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין.
בנימין מופיע בצורה לא הכי נעימה.
וישב היבוסי עד בני בנימין ירושלים עד היום הזה.
מופיע פעמיים בנימין באותו פסוק
שא' הם לא הורישו,
ב' ישבו,
היה קשר ביניהם.
עסקים, לא יודע, שבוע ביחד.
לאחר מכן, השבטים הבאים שמופיעים פה,
זה פסוק כז, ולא הוריש מנשה את בית שאן.
רגע,
קודם כתוב בית יוסף,
פה כתוב מנשה.
כשהם כבשו את בית אל,
בפסוקים כב כג, כתוב בית יוסף, מכל אחי יוסף הם באו.
לא מנשה ואפרים כפרטים, אלא מתוך השורש של השבט שלהם,
כמו שאמרנו בשם אגדה את יוסף, אגדת בראשית, סליחה.
יהודה ויוסף, כמו שאמרנו מלאכים נועדו, יהודה ויוסף. מכוח חסדה הם כבשו את בית אל.
אבל הפרטים, מנשה לחוד ואפרים לחוד, כתוב שהם לא כבשו.
ולא הוריש פסוק כז, מנשה בית שעים ואת בנותיה,
ותנך ואת בנותיה, ואת יושבי דור ואת בנותיה,
ואת יושבי אילבלעם ואת בנותיה, ואת יושבי גדו ואת בנותיה.
והיואל הכנעני לשבת
בארץ הזאת.
כי אנשינו לא עשה את העבודה.
נכון שהוא חזק, והיא כי חזק ישראל,
ואז לבית הכנעני למס, ההורש לא הורישו.
מה עם אפרים?
בפסוק כט, אפרים לא הוריש את הכנעני יושב בגזר,
וישב הכנעני בקרבו בגזר.
אז אם כן, יוסף עשו את העבודה,
ואנשי ואפרים, הפרטים, לא עשו את העבודה.
איזה שבטים עוד מוזכרים בפרק הזה?
זבולון אשר ונפתלי.
זבולון, פסוק למד, לא הוריש את תושבי כתרון ותושבי נעלול,
אולי אזור נהלל של היום, מערכת יזרעאל.
ועשב הכנעני בקרבו והיו למס, היו חזקים בשביל
לקחת מיסים מהכנענים, אבל להוריש אותם.
למה להוריש?
לא יודע.
אולי בגלל שלא היה כוח, אולי היה רצון.
פסוק כז אומר לנו רשי, ולא הוריש מנשה,
סיפר הכתוב בגנותם.
שהתחילו למעול בקדוש ברוך הוא, שציווה אותם,
את עם ישראל,
והורשתם את תושבי הארץ, את כל תושבי הארץ, והם לא עשו את העבודה הזאת.
לפי רשי במגילה ו' עמוד א',
להוריש תושבי קתרון, שרשי שמה,
שבא לחלקו.
עבר על מה שציווה הקדוש ברוך הוא,
לא תחיה כל נשמה,
והניחו לגור ביניהם ולהעלות להם מס.
וייתך להרוג אותם, לא לקחת מהם מיסים.
אז אם כן,
או שלא כבשו את הארץ, או שלא הרגו את האנשים.
בכל אופן, לא עשו מה השם ציווה עוד פעם הדבר הזה.
אשר,
לא ראש יושבי עכו,
יושבי צידון,
בית אכלב,
בית אכזיב,
בית חלבה, בית אפיק ובית רחוב.
וישב האשירי בקרב הכנעני. עד עכשיו ישבו הכנעני בקרב זבולון ואין אשר ואפרים.
פה, אשר יושב בקרבו. זאת אומרת,
כי לא הורישו, כי הוא כנראה יותר כנעני מאשר אשרים.
בשלב הראשון העיקר היה אפרים וזבולון,
והכנעני יושב בתוכם.
וכאן הפוך, אשר יושב בקרב
אשר יושב בקרב הכנעני.
אולי זה מסביר דבר נוסף, כתוב
מי נולד קודם, אשר הוא זבולון,
אני חושב שאשר נולד קודם.
כבר כתוב זבולון קודם.
אז הוא אומר אולי, אולי בגלל שזבולון היה העיקרי והכנעני ישב בקרבו,
והאשר היה פחות טוב,
אשר ישב בקרב הכנעני.
אז אם כן, זו הסיבה שאולי זבולון פה קודם לאשר.
נפתלי, פסוק לבית ג',
להוריש את תושבי בית שמש ותושבי בית ענת.
בישר בקרב הכנעני יושבי, גם הוא יושב בקרב הכנעש ובקרב יושבי הארץ.
יושבי בית שמש ובית ענת היו להם למה. זאת אומרת, לקחו מיסים מהכנענים, אבל הקנה הכנענים הוא ככה במרובים שהנפתלי ישב בקרבה.
אם כן, מתואר מצב הצפון.
אפרים זה, סליחה, אפרים זה במרכז.
זבולון זה בצפון,
אשר זה בצפון,
נפתלי זה בצפון, אשר זה אזור לבנון של היום, הגליל העליון,
נפתלי בצד קריית שמונה מהכינרת צפונה,
זבולון, אזור עמק יזרעאל, אולי טירת הכרמל,
מנשה ואפריים,
אזור המרכז, שכם ועד בנימין, גם בנימין מוזכר,
מאטר דרומה, לא כתוב,
כתוב שפסוק נא מדל ולחצו האמורי את בני דן אהרה,
כי לא נתתו לרדת לעמק.
התחיל מהצפון שלא כבשו את העבודה.
האימורים היו חזקים מאוד לעומת שבט דן
בחלקה שלהם,
ולא נתנו לבני דן לרדת דרומה. לא כתוב שלא כבשו, כנראה שלא היה להם כוח. כנראה מי שמתואר עליו שהוא לא כבש,
זה פשלה, זה לא טוב,
זה גנותם.
בני דן לא יכלו לכבוש את האימורים.
כנראה שהקודים יכלו לכבוש
ולעשו את העבודה.
לא אורי, שיש כזה סיפור במראה שסיפק בגנותם.
אבל שב עיני, זה לא הפשלה, לחצו אותם האמורי, כי אנשיהם היו חזקים,
רכב ברזל היה להם,
לא ניתן לו לרדת להיבק.
והיה להם אמורי לשבת בהר חרס ובאיילון ובשענבים, פחות או יותר גבול דן כנראה,
ותחברה את ילד יוסף, היו לבאס. איך בית יוסף מגימלת פה, אני לא יודע.
האמת שגם קודם,
על בני יהודה גם כתוב הגבולות שלהם.
פסוק יט,
ויהי השם את יהודה ויורש את ההר,
כי לא להוריש את תושבי העמק כרכב ברזל. גם מיהודה היה מגבלות למה שהוא מסוגל.
לאנשי העמק היו כנראה טנקים, היה שם מטוסים, היה שם רכב ברזל,
כנשק קטלני,
שאי אפשר
לכבוש אותם.
אז אם כן,
עם ישראל עושה את העבודה לא לגמרי.
פרק ב' לא מתאר את הכיבושים-לא-כיבושים.
פרק מתחיל בשיחת נוסף.
ויהיה על מהלך השם.
אומר רשי, זה פנחס,
בשם סדר עולם.
מן הגילגל אל הבורחים.
אומר רשי, מה זה בורחים? שם מקום.
ואומר עליהם, אלה אתכם ממצרים, ואתכם אל הארץ,
השבעתי ואתם, אני מדלג משפילים,
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת,
וזבחותם טלטוצון, ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם.
לכן אמרתי, כמו אומר הפסוק, וגם אמרתי פה, וגם כנראה
לכן זה הכוונה פה,
לא אגרש אותם מפניכם ויהיו לכם לצידים
ולהם יהיו לכם למוקש.
אתם מתאים ליפול בעבודה זרה,
במשך כתוב מתחתנים הבנות שלהם,
כיוון שלא כבשתם את האדמה, לא גירשתם אותה, אם יהיה הרבה צרות מהעניין הזה.
ואי כדבר מלאך ה' את הדברים האלה אל כל מדינת ישראל,
ועשו אב את קולם ויבכו.
אז איפה היה האירוע הזה? לא כתוב. אולי בוכים, יש שאלה איפה זה הבוכים הזה.
הוא מראה שאמרנו
שם מקום,
עם ישראל שומעים ובוכים.
ויקראו שהמקום ההוא בוכים,
ויזבחו שם להשם.
בגלל שהם בכו,
קראו למקום בוכים.
האם הבכי שינה את המצב של עם ישראל?
לא.
בהמשך כתוב,
ויעבדו השם כל מי יהושע, הזקנים שאחריו.
ויקום, פסוק י' פרק ב', ויעבדו דור אחר, שלא ידעו את השם
למעשה אשר עשה לישראל, ויעשו את הרע בעיני השם,
ועבדו את הבעלים
ואת השם אלוקי סבותם, הוציאו את הארץ מצרים.
הלכו אחרי אלוהים אחרים, אלוהי עמים,
והשתחוו להם.
עזבו את השם, עבדו את הבעל ולהשטרות.
אם כן, לא עשו את העבודה,
לא עבדו את הקדוש ברוך הוא.
ולאחר מכן, שהולך להם שוסים,
פסוק יז,
זנו אחרי אלוהים אחרים והשתחוו להם.
בפרק ג' כתוב שגם את הבנות הם נעשו.
פרק יגיל פסוק ו' ויקחו את בנותיהם להם לנשים ובנותיהם נתנו לבניהם
ויעבדו את עולמי. זה מצב מאוד מאוד לא טוב, מצב מאוד מאוד בעייתי, מצב עבודה זרה ונישואי תערובת.
תחת הנקודה של בוכים, בוכים אומר רשי שם מקום.
מה אכפת לך להגיד שמדובר על אנשים שבוכים?
רוצה להדגיש משהו רשי, שם של מקום.
בהמשך כתוב
פסוקי ויקראו,
פסוק דק כתוב ויבקו עם ישראל כתוצאה מהנאום של המהלך הזה.
וקוראו שהמקום ההוא בוכים, ויסבחו שם לאשר.
כשזווחים לקדוש ברוך הוא בעקבות הספיץ
שנותן המלאך,
קוראים למקום בוכים.
כשאתה קורא מקום בשם מסוים, אתה קובע קביעות.
בכי הוא משהו ארעי.
בכי הוא משהו שאתה בוכה כמה זמן ונרגע ועובר הלאה.
כשאתה קורא למקום בוכים, אתה קובע מציאות לבכי הזה. אתה קובע שהבכי הזה ממשיך,
הוא לא מפסיק אחר כך.
וזה מה שהמלאך עולה לבוכים,
הוא לא למקום הזה, הוא הבין שהמקום הזה
הוא מקום שמנציח, הוא מקום שקובע את הבכי הזה.
הוא מדבר לעם ישראל, אתם לא בסדר, עם ישראל בוכה.
קוראים שם מקום ההוא בוכים,
וזובחים שם לאשר.
בפרק בפסוק ו', ספר שופטים,
מסופר על יהושע,
שולח את העם,
עם ישראל הולכים איש לנחלתו,
לרשת את הארץ.
הולכים כדי לרשת את הארץ.
מטרתם בפיזורם בארץ לרשת את הארץ, אבל הם לא עושים את העבודה,
לא כובשים את הארץ.
ועובדים את השם כל ימי יהושע והזקנים שאחריו.
יהושע מת, פסוק ח',
ויגברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס.
אז כבר אומרים שתי חסטוריות בזמן יהושע.
אומר רש״י פסוק ז', האריכו ימים הזקנים, הכוונה,
ימים האריכו,
שנים,
לא יעריכו. זו גמרא בשבת דף קפה עמוד ב'
נתעצלו בהספדו.
למה נקרא הרגש? אומרת הגמרא, לא מצא לנו במקום הרגש בארץ ישראל,
שרעש עליהם הרג להורגן.
רצה להרוג את הזקנים,
כי לא העריכו את יהושע הנכון ולא הספידו אותו.
פרק ב', פסוק ט', אומר לנו רשי, שקברו אותו בתמנת חרס,
שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד
את השמש,
את החמה,
הוא מוטל בקבר.
כבר שתי חסרונות רואים,
זאת עדינים רואים מזמן יהושע. א',
כשיהושע נפטר לא הספידו אותו כראוי,
וכשהוא נפטר,
שמו את החרס מעל הקבר לומר למה הוא מת.
אולי זה חיסרון, אולי לא חיסרון.
אבל כבר מכירים את הפסוקים הללו מספר יהושע, למה זה מוזכר כאן?
אני רוצה לחזור לעיקרון שאמרנו בשיעור הקודם,
ספר שופטים, ספר שנראה שחור,
הצבע שלו, צרות עם ישראל,
חטאים,
צרות, עוד חטאים, עוד שופט, עוד צרות, עוד חטאים,
עוד צרות.
ונראה ספר כזה, אפרורי כזה, שחור כזה, אפילו מי שכותב את הספר זה לא מישהו מהספר, זה מישהו אחר כך.
שמואל כתב את ספר שופטים.
מה מטרת הספר?
אז הסברנו שמטרת הספר הוא לספר איך עם ישראל הולך ונבנה.
כי קשה.
לא היה להם ליל הסדר?
לא סיפרו יציאת מצרים?
לא סיפרו על הניסים שסבא עבר?
עד היום מספרים סיפורים על השואה בארץ.
סבא היה באושוויץ, היה בטרבלינקה,
היה בקזבלנקה, כל הצרות שקרו לנו שם.
הנכדים יודעים כמה דברים מהסבא והסבתא.
הם לא סיפרו את הסיפורים לילדים שלהם?
גדעון מספר אחר כך
שאתמול סבא אמר לי,
בליל הסדר,
בפרק ו',
פסוק יג, שואל גדעון למלאך,
ביה אדוני, יש השם עמנו ולמה צעדנו כל זה? השם נמצא איתנו, יש לנו כאלה צרות.
אומר רשי,
אם השם עמנו,
למה יש פה
למה צעדנו?
אשר סיפרו לו אבותינו. מתי סיפרו?
אומר רשי, פסח היה.
אמר לו גדעון למלאך, הקראני אבא את ההלל אמש.
שמעתי אותו שהיה אומר,
יסר למצרים.
הוא ממשיך את הדיון שלו.
לא, הוא לא שמע קודם על פסח, הוא לא שמע קודם על יציאת מצרים, דווקא
אתמול בלילה, זה מה שהוא חווה קודם.
והיה ברווה אמר, חז״ל אמרו שלושה קלי עולם, אחד אם זה גדעון,
יפתח ושמשון,
לא ידעו תורה, לא דברים בסיסיים לא ידעו.
תולדות ישראל לא ידעו.
זה כמו שקבעים, שאלתי חבר'ה במכון,
יודעים מי זה רפול, מי זה מוטה גור,
מי זה אריק שרון? אריק שרון יודעים בגלל הגירוש, אבל
מה הוא עשה בעבר? הוא לא מכיר את הסיפורים עליהם.
זה כאילו מיתולוגיה יוונית, כזה משהו מפעם,
שהזקנים, כמוני,
נכון, את התעלה,
אז אתה צריך דור הזקנים, שידעו את...
שם יום הכיפור, נכון.
יחידה מאה ואחת, לא מכירים את הסיפורים הללו.
כמה דור שלא ידע את ההגנה והפלמ״ח,
אולי שמעו את המונחים הללו,
לא ידעו מה זה יחידה מאה ואחת, לא שם מלחמת ששת,
ידעו שיש טעמים, יום כיפור, אבל לא ידעו על, לא ידעו עם כל הסיפורים שהיו, מה זה הצנע?
וואי, אמא אבא, מה זה הצנע? מה זה הסיפורים הללו?
כמה דור שלא יודע את הסיפורים הללו?
גם פה אומר הפסוק בפרק ב',
פסוק י', וגם כל הדור העון יאספו אל אבותיהם,
והיה גם דור אחר אחריהם
אשר לא ידעו את השם,
וגם את המעשה שעשה את ישראל, לא ידעו את ספר ידעת מצרים, לא ידעו מה שבמדבר,
את כל הניסים של המדבר,
עם ישראל לא ידע את הדברים הללו.
אם לא יודעים, ויש להם רצונות טובים,
פסוק י״א עושים את הרע בעיני השם, עובדים את הבעלים.
עוזבים את הקדוש ברוך הוא.
בעל, השטרות, המשך הפסוקים.
פעם שמעתי וורט נחמד,
כשהוורט היה על התורה, אני גם אשליך אותה על ארץ ישראל.
כתוב בתורה,
תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.
אומרים לך זה אל תקרא מורשה אלא מאורסה.
מה ההבדל בין מאורשה לבין מאורסה?
מורשה קיבלתי מההורים שלי.
מאורסה, אני בחרתי את הכלה. אם ההורים אמרו להתחתן איתה,
לא מצליח. אולי יש קבוצות שזה מצליח קצת, גם
בדורותינו כמעט זה לא קיים.
נכון, יש הורים מעורבים בנישואי הילדים, אבל הילדים בסוף הנפגשים, קובעים את הדבר.
ומורשה קיבלתי מההורים, זה ירושה.
מאורסה, אני בחרתי.
את התורה,
המועצה, אל תקרא מורשה אלא מאורסה. אל תקרא מורשה אלא מאורסה. כלומר, מה כתוב בספר?
מורשה.
איך אתה קורא את המילה מורשה?
מאורסה.
את הספר קיבלתי מההורים.
קיבלתי דברים טובים,
אבל אני קורא.
הספר עובר מדור לדור, הוא המורשה שקיבלנו מהורינו.
הקריאה משתנית.
כל דור צריך לבחור מחדש בתורה.
זאת הבירור מחדש,
מה זה הקודש ברוך הוא? איך אני מתייחס אליו?
מה זה התורה?
מה זה המצוות שיש בתורה?
זה שאמר תורה מצוות, היא לא כובשה להורים שלי.
אני בוחר בעצמי בדרך של התור.
גם ארץ ישראל אותו דבר, כתוב,
לתתי נותן לכם מורשה.
אז פה חז'ל לא אומרים, אל תקרא מורשה, אלא מאורסה.
אפשר להשליך את מאמר חז'ל גם על ארץ ישראל.
עם ישראל בחר בארץ ישראל.
קם דור,
הוא שמע על השואה, הוא שמע על הגלות.
אבל הוא לא יודע מה זה.
הוא לא יודע מה זה מלכות ישראל,
הוא יודע מה זה להיות בגלות כשמכים אותך והורגים אותך ואתה אין לך מקום.
הדור שהגיע לארץ מהשואה,
שמח מדינת ישראל.
כמה הם דור שלא רוצה חלק את המדינה, למה?
כי זה לא מתאים לו.
או שהמדינה חילונית, או שהמדינה לא עושה מה שאני רוצה. יש ביקורת על המדינה, על המדינה.
לא, יש ביקורת.
אז האש כאבים לא רוצה את המדינה הזאת.
אבל ההורים שלך שמחו, אמא שלי זה אמרה,
היום הכי מאושר בחייה שעלתה לארץ ישראל.
בנמל חיפה באה לארץ,
ירדה מהאונייה,
היום הכי מאושר בחייה.
נהייתה משהו, ידעה מה זה רומנים,
ידעה מה זה הנאצים,
ידעה מה זה הגויים,
סוף סוף
חלקת אלוקים שלנו, משהו ישראלי, משהו שהוא בשלנו.
טיילים זה לא מספק.
אלה הם צודקים?
אומרים חז״ל, צודקים.
את הסיפורים מקבלים מההורים,
את הירושה מקבלים מהם, אבל הכול צריך לבחור בעצמו את הדבר הזה.
הכול צריך לבחור בעצמו אם אני רוצה את הארץ,
האם הוא רוצה את התורה או לא.
הסיפור הוא לא סיפור פשוט.
זה סיפור פשוט.
כתוב, וימות יהושע.
איפה זה כתוב?
שופטים פרק א',
פסוק ח'. וימות יהושע בן נון
עבד השם בין 110 שנים.
זה גם המילים הראשונות של הפרק.
א',
איך מתחיל ספר שופטים?
ואיך אמות יהושע.
כבר פגשו את המוות שלו.
הוא גם מת כבר בסוף ספר יהושע, כבר כתוב.
למה זה מודגש פה?
כשיהושע מת זה לא רק יהושע בן אדם, זו ההנהגה של יהושע.
חז״ל לימדונו פני משה כפני חמה,
פני יהושע כפני לבנה,
ראויון החישונים, הערים האחרונים בעצם.
ספר שופטים זה לא חמה,
זה לא לבנה, זה הכוכבים.
זה התוצאה, יש אחר כך פיזור של האור.
אז שיהושע מת, זה לא מספר שיהושע בזה, אני יודע שעומד, בא לומר,
חלק מהבניין של הדור החדה זה יהושע מת.
דע לך, מה שהיה בזמן יהושע,
השם דיבר איתו,
והשם עזר לו,
זה אין,
זה נגמר.
תורה שבכתב נגמרה.
התחילה תורה שבעל פה, תורה שבה הכוונה היא אתה עושה את העבודה לבד.
קיבלת מאבותיך תורה, קיבלת מאבותיך ארץ יצחת קצת לעשות את העבודה לבד.
פעם אישה אחת אמרה לי
שמרחמת על הבן שלה.
הוא קסם כי ת'ח'.
אני יודעת מה מצפה לו בשנים הקרובות?
איסורים,
נפש, גוף, הגוף מתפתח.
התודעה מתפתחת,
הצד של הגוף,
הקרי, כל המצב של בשלות גופנית לקראת משפחה,
כל המשחק בין טוב לרע,
בין
אני לבין הכלל, בין ההורים לביני, יש גיל המרידה.
למה זה גיל המרידה שגיל העשרה?
כי הילד צריך, אם הילד המודבק בהוריו בגיל שהילד קטן,
הורים טובים, רוב ההורים טובים,
הוא צריך להרגיש שהוא משוחרר, אני רוצה לבחור.
כן, יש
יש גם גיל ההתבגרות בגיל שלוש-ארבע, שנתיים, גם יש גיל ההתבגרות.
אבא רוצה, עולה את הנעליים של הילדה, אמרתי לו, לא, לא, אני רוצה לבד, לבד, לבד. אבל את לא מצליחה,
לא משנה, אני רוצה לבד.
הלא מצליחה, צריך לספר שופטים.
הם צריכים לעשות את העבודה לבד.
הגיל ההתבגרות זה ספר שופטים.
גיל ההתבגרות, הכוונה היא
שצריך להגיע להחלטה לבחור מי אני.
לא קוף של ההורים,
לא כובש של יהושע בנו, לא כובש של משה רבנו,
לא כובש של הדורות, המורשה מצוין.
אני צריך להיות מאורס, אני צריך לבחור את התורה הזאת,
את ארץ ישראל בעצמי.
נכון שאני אכשל,
אני אבוא לעבודה זרה,
אני אתחתן עם בנות כנען,
אני אתחתן עם הנשים הנוכריות,
ויהיו תורות קשים מאוד,
אבל אני בוחר בעצמי.
עם ישראל צריך להיבנות בעצמו,
לא רק לקבל תורה מהר סינא, לא רק לקבל תורה מהקדוש ברוך הוא,
שצריך לעשות כל העבודה הזאת לבד.
369 שנים
לקח ספר שופטים, כך כותב הרמב״ם.
כמעט 400 שנה.
תקופה ארוכה מאוד מאוד מאוד.
תקופה ענקית
של חושך הרבה, של צרות,
שאיך אומר הפסוקים שבפרק ב' ובפרק ג'.
למה פרק ג' פסוק א'?
זה גם מופיע קודם, אבל נסתבר בפרק ג' פסוק א'.
ואלה הגורים אשר הניח אדוני לנסות בהם את ישראל,
כאשר לא ידעו את מלכות גנען. לא ידעו את המלחמות האלה, ידעו להילחם.
בהר סיני, נקבענו מהר סיני,
אז יהושע עשה מלחמה, אבל משה פעל מאוד עם הידיים שלמעלה,
כשמשה ידעו אז הסתגבר ישראל.
פסוק ב' אומר רק למען דע הדורות בני ישראל, את לבדם מלחמה,
אשר לפעמים לא ידעו. לא ידעו מה זה מלחמה.
צריך לבד להם מה זה מלחמה.
אומר לנו, המסכת עבודה זר אומרת הגמרא,
איזה מלחמה שצריכה לימוד, הווה אומר, זו קשת.
ערב אפשר לעשות,
לקרוא אותה. קשת צריך מיומנות.
קשת, זה הפסוק, זה מזכירה של דוד בעקבות ההפסד בגלבוע של שאול,
מי הרג את שאול המלך? קשת.
מצא אותו והרג אותו.
אומר דוד צריך גם להפסיק קשתים אצלנו.
כלומר, אם להם יש טנקים, גם לנו טנקים, להם נטוסים.
יש להם את האטום שם באיראן, צריך לדעת
ואיך להתמודד, טכנולוגיה.
צריך את הטכנולוגיה לעשות, לקחת לעם ישראל.
אז מטרת ההגויים שלכן,
נכון שעם ישראל היה חלש ולא הצליח לכבוש את מנשה,
את כל המקומות שתיארנו, ואפרים ואת גזר, וכל הפעימה שקראנו בהתחלה בפרק ב',
נכון.
אבל זו לא חולשה ישראלית, זו חולשה בתודעה, זו חולשה במושגים האלוקיים של עם ישראל.
אם משה נכנס לארץ לכל עם ישראל ברמה של משה רבנו,
לא היה צריך מלחמות, הכל היה בא בשלום.
אבל עם ישראל לא בנו איתך, עם ישראל בנו בצורה אחרת.
פעם שעברה תיארנו את זה קצת, באריכות.
השם הורד שמיים וארץ, מורה אדם הראשון, בום,
משאר עליו עם השבוע הראשון,
רותם ועץ הדת.
טוב,
חטאת, גורשת מעץ הדת, יש לך עולם הזה.
עובר דור אחד, הבנים שלו, איפה הם נולדו?
בגן עדן.
אחד דורג את השני.
תחזיקו מה, לפחות כאן 200-300 שנה, לא, ישר
בהר סיני, קיבלנו תורה בהר סיני, עברו כמה ימים,
חטא העגל.
גם הוא חוטא בתכנון, חס ושלום?
לא.
האמת שכל תינוק,
חזר לנו שתינוק במי הימו
הביא את כל התורה כולה, נולד לאוויר העולם, קבל סטירה,
שהוכיח את הכול. אז למה למטה אותה תורה?
אז הספר, העניין שמזכיר פה יהושע בפרק ב',
זה התינוק במי הימו.
פגשתם תורה,
ניצחתם את הגויים,
31 מלכים בספר יהושע.
בדבר השם,
עכשיו תעשו את העבודה לבד.
צריך להגיע לבנות את החיים שלכם
בצורה עצמאית.
מדי פעם אני אעזור לכם, אשלח לכם שופטים,
אשלח לכם אנשים שיעזרו לכם. בסדר, אני חזרת משווים את זה לילד שאבא שלח אותו, המלך שלח את,
יש סיפור המנחמן כזה גם כן,
שהמלך שלח את הבן שלו למקום אחר, הבן קצת אסף אשלות,
שלח אותו למקום אחר.
והבן הזה,
יש לו הרבה חסר נוציו, אבל יש לו הרבה צרות שמה, פעם חסר לו אוכל,
פעם אין לו בית, פעם קולה מכות, אבל תמיד מופיע איזה בן אדם
שעוזר לו, מוצא את הלחם ליד המיטה.
מה זה לחם? לחם, תמרים, לא שווארמה ושניצל, הוא מקבל משהו פשוט כזה.
הבגדים נקרעו, אז הוא מוצא איזה בגד ליד אדם, הוא לא יודע מי ש... המלך שלח אנשים שהשגיחו על הבן כל הזמן.
הבן עובר טירונות, הבן עובר מסלול
קשה של שנים להתכונן, להיות מלך הבא.
וצריך, ויש לו המון כישלונות יש לו בדרך, המון חסרונות.
אבל המלך שלח לו את הדם שיעקב אחריו כל הזמן.
כל הפעם, תחסך אוכל,
תמצא תמרים,
תחסך בגדים,
תמצא בגד ליד המיטה שלך.
קודם כל הוא שולח את השופטים האלה, נציגי הקדוש ברוך הוא.
הספר נקרא ספר שופטים, זה הרבה אנשים,
הרבה אותות השם
עוזר לעם ישראל.
ותהליך זה תהליך ארוך מאוד,
זה רק אמרתי לכם ששחר אמרה לי על הבן שלה, היא מרחמת על הבן מה שהבן אמור לעבור
לגיל כמה ייסורי נפש, כמה ייסורי גוף,
וכולנו עברנו את זה,
עברנו את זה, אני מקווה שזה לא רע עברנו את התהליך הזה, כל אחד הדבר הזה בצורה אחרת, בצורה שונה.
ספר שופטים זה גיל ההדהוגות של עם ישראל,
ספר שופטים משגיח עלינו כל הזמן,
שולח לנו אותות כל הזמן, תדעו לכם, אתם לא לבד בעולם.
כשהגיע השופט,
או בהתחלה מהלך השם ישראל בוכה,
מעורר דבר מאוד אמיתי.
הייתי מורה בתלמוד תורה, אז ילדים, הייתם עוזבים, למה אתה לא מקשיב בשיעור?
אתה צודק, אתה צודק.
אבל בשיעור הבא, שום פעם לא מקשיב.
אבל אתמול אמרת שאני צודק.
כוחות החיים בילד לא מרשים לו.
לא נותנים לו להקשיב בשיעור, הוא צריך לקום, להתעסק עם הגיר.
קשה לשבת בשיעור.
קשה לו.
אז המורה צריך לנזוף בו עוד פעם, להדריך אותו.
צריך לעבור את השלבים האלה יחד עם המורה.
הקדוש ברוך הוא זה המורה המופלא
מכל המורים שיש בעולם.
הוא נותן את השופטים, שייך את השליחים הללו.
העם ישראל חוזר בתשובה, מנצח את האויבים,
וחוזר לעבודה הזו. כי הכוחות חיים מתפתחים.
נצטרך הוא בספר שופטים איך כל שופט מתקדם.
לא, זה לא חוזר אותו דבר. פשוט הפסוקים שהשם שלח שופטים, עוד שופט ועוד שופט.
אבל זה לא אותו דבר,
ספירלי,
כל פעם יותר גבוה, כל פעם זו התקדמות.
בהתחלה זאת ניהול בן כנז,
אחר כך זה אהוד בן גרה,
אחר מכן שם גר בן ענת,
דבורה.
ניסה לראות בשיעורים הבאים,
בזמן אלול בעזרת השם, אחר כך, איך את ההתקדמות בכל דור, איך עם ישראל הולך ומתגבש.
זה לא פשוט, זה לא פשוט,
כי יפה שלא תמשיכו.
עבודת השם,
שעם ישראל בדורנו בעצם חוזר ספר שופטים גם כן, גם היום.
כן, הרב טאו, מי שמכיר את המאמר של הרב טאו,
אומר שדורניו זה תקופת ההתבגרות.
זה צריך לבעוד מהקדוש ברוך הוא כנראה, צריך תהליך הזה של
לא מה שאומר לי אני עושה אוטומטיה, צריך להחליט שאני רוצה את הדבר הזה.
נעליים אני נועל לבד,
את הבגדים אני צריך לעשות לבד, צריך להחליט.
שבק עול צדיק וקם, הנפילה גורמת לצדיק להיות עוד יותר צדיק.
פסקי השם, שנזכיר את השם שהתהליך יהיה
לא כל כך ארוך, אבל התהליך כבר כמה עשרות שנים, כמה מאות שנים,
שהתהליך יהיה ברור לנו ונגיע למסקנות טובות, ואז כל השחור והאפור של ספר שופטים יהיה
אור גדול בעזרת השם.
לא ספר מדכא, ספר מרומם, ספר בונה.
קח אותנו ביד, בעזרת השם, שנזכה.
החטופים יחזרו, בריאים בשלמים, הפצועים ישלימו,
ינצח את האויבים, שיהיה רק טוב לעם ישראל.
כי כמעט כן, כמעט כן.
כן, כתוב, ראיתי באחד הפרקות האלה, כמעט 400 שנה.
משכן שילה,
מתי הגיעו למשכן שילה?
הרבה שנים היו בגלגל.
בזמן יהושע כנראה כבר הגיעו לשילה, כנראה.
כן, ישבו בשילה, נכון, כתוב שיהושע חלק את הארץ בשילה, אתה צודק. כבר בזמן יהושע הוא הגיע לשילה.
וכש... איפה שמואל, בספר שמואל, איפה? הוא גם בשילה.
אז זה פחות משלוש מאושים ותשתה, צודק, קצת פחות, נכון.
ראיתי אחרי את הפרש כשכתוב כמעט 400 שנה, זה... לא, נכון. משכן שילה, נכון, אבל איזה שופטים היה פחות.
מה זה?
נכון, נכון.
וזה היה פחות, כי זמן יהושע גם היה שילה.
זמן שמואל גם היה שילה.
אז מכזה משני עדים, אז אולי למעלה משלוש מאות שנה.
נכון, יפתחו.
אבל זהו, ויפתחו שלוש מאות שנה, ואחריו גם היה.
אחרי יפתחו, מי היה את שמשון?
אבי, אבי.
גדעון היה אחריו לפניו.
כן, אז צריך לעשות את החשבון יותר טוב.
כל אחד ארבעים שנה.
אז ארבעים שנה זה מה שלא מסתדר. אז כן, אין דבר מספר.
גדעון לא כתוב ארבעים שנה?
לא, גדעון היה לפני.
כן, יפתח אפטר זה שמשון, נכון.
לא, אתה צודק.
יפתח ואחרי יפתח
מבצן, אלונה זבולוני,
אגב זה שמשון, נכון.
נכון.
אז הסתדר, שלושת מאות וכמה שנים, שלוש מאות ארבעים שנה, משהו כזה.
יישר כוח.
תודה.
סבבה תודה.
