שלום, צהריים טובים.
אנחנו נלמד היום מגילת איכה.
הביתי, ציפיתי, ייחלתי שלא נצטרך להגיע לרגע הזה, ובעזרת השם כבר יהיו בשורות טובות על תחילת בניית בית המקדש.
אבל נכון לרגע זה זה עוד לא קורה.
אז מה שנעשה בשיעור היום זה נעבור על כל מגילת איכה מקצה לקצה.
בסדר? נמצא ידי חובה, ואז נגיד הקדוש ברוך הוא, הנה כבר יצאנו ידי חובה, אפשר בשבוע הזה כבר אפשר להתחיל לקדם עניינים.
בסדר? מתאים לכם?
ואני זוכר, בצד השם בחודש אלול, אנחנו הגענו לקנאת דוד, אז יש לנו מקום טוב שקל לזכור.
תמה קצרה,
זה קצת יומרני להספיק את כל מגילת איכה בשיעור אחד, אבל אנחנו נשתדל מאוד לעשות את זה, כמו שאמרנו,
שבוע הבא זה תשעה באב יום ראשון.
זכרת את זה?
אתה בהכחשה, זה טוב.
מי בעד?
אז
לכן אנחנו ודאי לא ניכנס לביאור כל פסוק,
אלא כל נושא, ננסה למקד את הנושא של כל פרק
כדי להבין את המגילה הזאת שהיא למעשה,
היא למעשה, אפשר לקרוא לזה
המסמך
המבואה המרכזית שעוסקת
בענייני החורבן, הכל נשען על הדבר הזה, בסדר?
קדמה קצרה,
מגילת איכה לפחות חלקה,
לפחות חלקה
הראשון נכתב הרבה לפני החורבן.
מגילת איכה נכתבת בשנה הרביעית ליאויקים.
ככה אומר רשי, הראשון פה על המגילה.
שנה הרביעית ליאויקים זה כמעט
14 שנים לפני החורבן.
צדקיהו מולך 11 שנים,
יאויקים מולך אחרי זה עוד.
כמעט 15 שנה לפני החורבן נכתבת מגילת החורבן מתוך ניסיון לזעזע,
מתוך ניסיון לטלטל. זה כמו שמגיע איזה רופא לחולה שיש לו איזו מחלה מסוכנת שהוא לא יטפל בה,
הוא אומר לו, אני רוצה להקריא לך משהו. והוא עוד מעט, אתה רוצה להקריא לי האבחנה אומר? לא, אני רוצה להקריא לך את ההספד שיספידו אותך בקבר.
והוא מתחיל להקריא לו, מה אתה עושה? אדוני, אם לא תטפל בך עכשיו,
אז זה ההספד שלך כבר מוכן.
אז זה בעצם, כך אומר רשי, זה המגילה,
המלך יהויקים, במקום לפחוד ולרעוד
וכל זה, הוא לקח את המגילה וקרע אותה וזרק אותה אל האש.
אבל בעצם המגילה הזאת נכתבה
לפני החורבן.
היא גם נכתבה ולא נאמרה בעל פה, ובתקופת התנ״ך אתה כותב רק
דברים שהם כמו רק חמישה חומשי תורה היו כתובים.
פתאום יש איזה תוקף של חמישה חומשי תורה והיא נאמרת בלשון עבר.
היכה ישבה בדת.
אז כל הדברים האלו, כלומר זה כבר קרה כביכול,
כל הדברים האלה נועדו כדי, על מנת מה?
על מנת לזעזע, לנסות לעצור את ה... לצערנו זה לא הצליח,
ולכן הקדוש ברוך הוא אומר לירמיהו לכתוב את המגילה שהמלך יהויקים קרא,
ולהוסיף עליה דברים כהנה וכהנה.
זו המגילה המונחת לפנינו.
עוד הקדמה שנייה,
אנחנו צריכים להבין שיש לפחות,
לפחות
חמישה,
חמש דרכים,
חמש אפשרויות
שבהן יכול להתממש החורבן.
בסוף אנחנו קיבלנו את הגרסה הכי גרועה.
קיבלנו את הגרסה, מה שנקרא, מלא מלא.
אבל היו אפשרויות אחרות. לדוגמה, הייתה אפשרות
שעם ישראל יישאר על אדמתו,
ויחד עם בית המקדש, אבל לא תהיה לנו מלוכה.
נהיה ממלכה שפלה.
נהיה פרובינציה.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
שלא יהיה בית מקדש, יחרה בית המקדש, חלילה, כן?
אבל נשאר על אדמתנו.
עם ניהול עצמי כזה. זו אפשרות שנייה.
אפשרות שלישית,
לא מקדש,
לא זה,
אבל תהיה גלות מסוימת,
חלקית,
של חלק מהעם, נגיד החלק המובחר,
לבבל. זו אפשרות שלישית.
אפשרות רביעית
וגלות של כולם, אבל למקום אחד.
אפשרות אחרונה,
זה כולל את כל אלה שלפניה, וגלות שהיא פיזור
בהרבה מאוד ארצות.
ואיתכם עזרי בגויים.
שזה בעצם מה שקרה לנו בחורבן בית שני, שעליו אנחנו מתאבלים,
שזו לא הייתה גלות למקום אחד,
כי רומא הייתה אימפריה, והיא בעצם פיזרה את עם ישראל
בכל רחבי הגלובוס, ומשם חזרנו
בקיבוץ גלויות בתקופה הזאת.
אז צריך לדעת שיש כאן הרבה מאוד מדרגות בזה, ולכן מגילת איכה תתאר
את הזוויות השונות של החורבן.
כל מיני זוויות של החורבן, היא מתארת, כל פרק מתאר זווית אחרת.
אני רוצה רגע להתחיל מהמילה הראשונה במגילה, המילה איכה, היא מילה חשובה מאוד.
זאת מילה של תקווה.
המגילה מתחילה במילה של תקווה.
איכה זה בעצם איך.
אתה שואל שאלה, יש לך בעצם
הנחת יסוד אחרת. איך קרה הדבר הזה?
נכון, כמו שאנחנו עכשיו לומדים את קהילת דוד, נכון?
איך נפלו גיבורים ועובדו כלל מלחמה? אז איך.
אם יש לך, כמו שאנחנו אומרים על,
כן, לא להבדיק כל כך, על שמחת תורה, איך זה קרה?
איך זה קרה? כי יש לנו ציפייה,
יש לנו צבא,
יש לנו זה.
כשאתה שואל שאלה, זה אומר שהעולם שלך הקודם, ממנו באת, יש לו ציפיות אחרות.
אז זה חשוב מאוד לשמור על המילה איכה.
כלומר, ברגע שאתה מפסיק לשאול, אז אתה בעצם אומר, מה יש לשאול?
זו המציאות, מה אתה שואל? למה אתה שואל שאלות?
ככה זה.
אם אתה שואל, זה אומר שנקודת ההנחה שלך היא אחרת.
אז המילה איכה היא מילה,
נקרא בהפטרת חזון, איכה הייתה לזונה קירה נאמנה. יש ציפייה שירושלים תהיה קירה נאמנה, אז איך זה יכול להיות?
שהיא מתנהגת בצורה הזאת. אז הציפייה כאן, המילה איכה מבטאת את הציפייה. טוב,
במה עוסק פרק, אז צריכים להבין, המגילה היא גם פיוטית ויש גם דברים שחוזרים על הצו, אבל בכל אופן בהחלט ניתן להגדיר נושאים במגילה.
מה עוסק פרק ראשון? פרק ראשון זה כאילו המדרגה הכי
בשיא של החורבן. פרק ראשון עוסק
בבדידותה של ירושלים.
בדידותה.
ירושלים, זו העיר שהייתה
משוש תבל.
נכון,
בית יעקב, ונלכו ונלכה, נכון? ונלוו גוים רבים אל אדוני,
ואמרו לכו ונלכה בית יעקב, נכון, כי מציון... גויים רבים באים לכאן, אצל שלמה המלך,
בת פרעה, ועוד המון המון, מלכת שבא, כולם באים לראות את
העיר המופלאה הזאת, העיר הגדולה הזאת, את סדרי המשפט, הצדק, היושר, המתוקנים,
איך העיר הזאת שהייתה מלאה
מגוים, שהיו באים לראות איך זה, איך היא מה?
יושבת בדד.
זה הנושא של פרק א',
שתחשבו שיכולנו להסתפק רק בזה, שירושלים, היינו ממלכה שפלה, כמו שאמרנו מקודם, לא היו באים לבקר אותם, בסדר, חותמים, לוקחים בשתי ידיים.
זה הנושא, תראו.
ההכרעה של הבדד העיר רבתי העם הייתה כאלמנה, רבתי בגויים, שרדתי במדינות, אף אחד לא בא לבקר אותה.
לכן היא בוכה, אין לה מנחם,
כולם בוגדים בה, חברים שלה,
הכול היה אינטרסים.
עכשיו, כשאין אינטרסים, אז עוזבים אותה.
גלתה מרוב עוני לא מצאה מנוח,
כל רודפיה השיגוה, דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד.
כנראה שבזמן העלייה לרגל,
היו מגיעים, גם עם ישראל היו מגיעים, כן?
והבית עוד לא חרב כאן בפרק א', אבל הדרכים מסוכנות.
אז דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד,
אבל גם גויים היו מגיעים, נכון? כתוב אצל שבט זבולון.
כתוב, סמך סבולון בצאתיך וישכר בעליך, עמים הר יקראו,
כי שם יזבחו זבחי צדק וספוני תמוני חול. ורשי אומר, עמים הר יקראו, מכיוון שזבולון היה איש עסקים,
הוא היה סוחר בים,
הוא הולך, נגיד, לבקר ביפן, אז היפנים היו באים לכאן.
נוחתים פה בנמל חיפה, בנמל זה, עכו.
הם אומרים, טוב, הגענו עד לפה, בואו נראה את האמונה של האלוהים האלו. עמים הר יקראו, בואו נראה את אמונתם, הר, הר הבית.
כיוון שמגיעים לירושלים ורואים כל ישראל, עובדים לאל אחד, ואוכלים מאכל אחד, כנראה הגיעו בפסח,
מיד שם יזבחו זבחי צדק, מתגיירים, היו עושים
גרות של זבחי צדק. אז
הפרק הזה מדבר שזה לא קורה.
דרכי ציון אבלות מבלי בהם מועד,
כל שעריה שאומים כהניה נאחים בתולדותי הנוגות ועם ארלח.
שריה לראש וכולי, יצאה מבת ציון כל הדרה,
כל הדרה,
יופי, יצאה ממנה.
שריה כאיילים לא מצאו מרעה, נכון?
זכה ירושלים מימי עונייה ומרודיה, כל מחמודיה של יום הקדם. בקיצור,
ראו הצרים שחקו על משבטיו, אבל ירושלים היא עומדת,
היא בודדה, היא לבד, אבל היא קיימת.
חטא חטאה ירושלים, על כן לנידה הייתה. נידה, מי שפורשים ממנה,
שנודדים ממנה, נכון?
ירדה פלאים,
וזה, ידו פרסר על כל מחמדיה,
הגורמים שבאו לכאן לקחו.
זה אחד הדברים שהכי, הכי, הכי מתסכלים,
זה לא יאומן.
יש דברים שהם שלנו,
אז אני לא מדבר על כל האוצרות שנמצאים בוותיקן,
הכל שלנו, תחזירו את זה, שלנו גלבים.
אבל יש, זה,
עכשיו הם מסתירים את זה, אבל יש את הכתובת של חזקיה המלך.
כתובת
שנמצאה בעיר דוד, לפני לא הרבה שנים, כמה זה, מאה שנה מצאו את זה,
נמצאה בטורקיה, במוזיאון הטורקי.
כי הטורקים שלטו אז בארץ.
שלנו!
הם יחזירו לנו את זה בחיים, הם לא יחזירו לנו את זה, הטורקים, כן?
ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גויים באו מקדשה, אשר צוויתה לא יבואו בקהלך. אז רואים מהפרק הזה שבית המקדש עדיין עומד,
אבל הגויים עושים מה שבא להם פה.
איבדנו כאילו את הכבוד הלאומי קצת.
כן,
כל הפרק הזה ממשיך,
בוכיה,
עיני יורדה מים,
רק מנחם, משיב נפשי אין,
נכון?
צר לי, מהייך אמרמרו וכולי וכולי.
והפסוק האחרון של פרק א', תבוא כל רעתם לפניך ועולה למה כאשר הועלת לי על כל פשעי,
כי רבות הנחותי בלבי דווי. אז זה,
פרק א', מתאר את
ירושלים, שהיא עומדת,
יש לה עדיין גם מלכים ויש לה שרים,
אבל מעיר שהייתה
משוש תבל, וכל העמים היו מגיעים לעלות לרגל, היא נהייתה עיר בודדה,
כל מחמדיה יצאו ממנה, אף אחד לא בא לבקר פה.
היו צררי על הראש. מה? היו צררי על הראש, כן.
פרק ב', אנחנו עושים ממש בריף מלמעלה.
פרק ב', אני רוצה רגע להגיד כמה מילים על פרק ב'. תראו, אנחנו מטענים עם שתי טעניות, יז תמוז תשעה באב.
עכשיו, תענית זה דבר קשה.
כל פנים, לתקן תענית זה ודאי צריך,
זה דורש,
בסך הכל זה נראה שתי טעניות
על אותו דבר.
יז תמוז תשעה באב, אז מה, נפרצה החומה?
נפרצה החומה, ואחרי זה נכבה את המקדש.
אז זה כמו אדם ש...
אמרו לו שהוא חולה, ואחרי זה אמרו לו, לא, יש לך גם את המחלה הזאת, וגם את המחלה, בסוף הוא מת.
אז ביום שהוא מת מתאבלים, אבל עכשיו כל פעם שהיה לו איזו בשורה לא טובה, אז תתחיל לזה.
למה מתאבלים גם י״ז בית תמוז וגם תשעה באב?
שתי תעניות
על אותו דבר, פחות או יותר. והתשובה היא,
זה לא על אותו דבר.
תשעה באב
זה תענית על חורבן בית המקדש.
י״ז בית תמוז שנזקעה חומה, חומה זה ביטוי לחוץ וביטחון.
חומה זה מה שנותן ביטחון יז בתמוז זה בעצם ביטוי על אובדן הממלכה
יכול היה להיות מצב שתהיה ממלכה בלי בית מקדש כמו שנגיד אנחנו היום
מדינה ואין בית מקדש
יכול גם להיות במצב הפוך שיש בית מקדש בלי ממלכה כמו שהיה בימי בית שני שהיה בית מקדש
אבל הרומאים שלטו פה
או היה בית מקדש ודרבש היה המלך פה
אנחנו הסדנו גם וגם אז יז בתמוז זה צום על אובדן הממלכה אז תגידו מה הבעיה באובדן הממלכה?
כשעם ישראל איננו מתפקד בתור ממלכה,
זה הביטול תורה הכי גדול שיש.
מדוע?
כי התורה ניתנת לעם שחי בארצו,
וצריך לתקן בה סדרי ממשל וסדרי כלכלה ואת זה התורה מכוונת.
אם אין, אם העם לא בארצו בממלכה,
התורה מצטמצמת לדלת אמות של הלכה,
שזה בעצם רשות היחיד,
רשות היחיד, רק להלכות היחיד, זה צמצום נורא לתורה.
לתורה.
אז פרק ב' כולו עוסק בכך שאיבדנו את הממלכה.
אין לנו מלך.
בואו תראו.
איכה יעיב באפו אדוני את בת ציון, השליך משם מארץ תפארת ישראל. תפארת ישראל זה,
מדינת ישראל קמה ביסוד שבתפארת.
יש לנו דגל, יש לנו המנון, יש לנו דברים יפים.
לא זכר אדום רגליו ביום אפו. אדום רגליו זה מה שהקדוש ברוך הוא שם עליו את רגליו, כאילו, את הגילוי שלו, זה המלכות.
בילה אדוני ולא חמל את כל נאות יעקב, הרס בעברתו מבצרי בת יהודה, הגיע לארץ, חילל, מה?
ממלכה ושריה. אז כאן עוסקים ואובדן המלוכה.
יפה מאוד.
גדל אחריהו כל קרן ישראל,
השיב אחור ימינו מפני אויב וכו', אני טיפה מדלג.
פסוק ה',
היה אדוני כאוהב בילה ישראל, בילה כל ארמנותיה שחט מבצריו. אז הנה ארמונות,
מבצרים, זה הכל.
סמנים של המלוכה
וירא בבת ידת ענייה וענייה
שיכח אדוני בציון מועד ושבת וינעץ בזעם אפו מלך וכהן
חלק מסימני המלוכה זה שיש לנו מלך, כהן וסנהדרין.
עכשיו בלי סנהדרין
אין מועדים.
מי מקדש את הזמנים?
סנהדרין. אנחנו היום עושים חגים
מכוח הילל השני שהוא הסמוך האחרון שהיה
שהוא הבין שהשמיכה הולכת להסתיים אז הוא עמד חישב את כל הלוחות
קדימה וקידש את כל המועדים הוא ובית דינו הוא בית דינו יש לומר כי זה בום אפ בסדר אז
אם אין סדרין אז גם אין מועדים הכל ככה נכון זה רמב״ם רמב״ם מפורסם
רמב״ם במצוות עשה קנ ו נדמה לי אומר אם יהיה משהו
למשל
ואז מיד הוא אומר וזה לא יכול להיות כי הקדוש ברוך הוא הבטיח שזה לא יהיה אבל אם יהיה מה שלא יכול להיות שלא יהיו בארץ ישראל
עשרה יהודים
כל החגים בטלים
הכל בתים,
תהיה לי עצוב.
אז בילה ישראל, בילה כל ארמנותיה, שחט מבצריו וכו',
אז אמרנו, זה קראנו,
שייקח אדוני בציון מועד ושבת, וינעץ בזעם הפה מלך וכהן.
זנח אדוני מזבחו נהרי מקדשו, הסגיר ביד איוב חומות ארמנותיה, עוד פעם חומות.
ואז פסוק הבא, חשב אדוני להשחית חומת בת ציון,
לא השיב ידו מבעליה, ויעבל חיל וחומה יחדיו אומללו, וזה הפסוק המרכזי.
תבוא בארץ שעריה, איבד ושיבר בריחיה,
מלכה ושריה בגויים, אין תורה.
גם נביאה לא מצאו חזון מאדנה. אם אין מלוכה ואין כאילו, אין תורה.
כי התורה היא הרצון השם יתברך שאמור לפגוש מציאות.
ככל שהמציאות גדולה יותר, אז התורה גדולה יותר.
ככל שהמציאות קטנה ומצומצמת יותר,
אז גם התורה מצומצמת. אז אם אתה גר בגלות, אז תהיה לך תורה של יחיד,
תערת המשפחה,
קצת ברכות, תפילה, ככה, וכל זה, אישות,
קצת חושן משפט אולי.
אבל מה עם הדברים הגדולים? איך מדעלים מדינה? אין, אין, התורה היא.
ולעומת זאת, אתה חוזר, מי שרוצה לראות מה זה,
לדעתי, הסדרת ספרים הכי חשובה
בהלכה
שנכתבה
בחמשים שנים האחרונות,
זה מי מנחש לו תחומין.
שמעתם על הסדרת תחומין?
תורה, חברה ומדינה. מה מיוחד בסדרת חומין?
יש שם עיסוק
אינטנסיבי הלכתי בתחומים שמתחדשים.
מגדולי ישראל, ממש, החיים הכי גדולים,
בשר מתורבת,
לייזר בשבת,
האם מותר להפעיל משטרה בשבת?
זה פיקוח נפש? זה לא פיקוח נפש.
שבת היה לנו,
מישהו נתקע במענה. חשמל בשבת. חשמל בשבת, תרומת איברים, אם זה מצווה,
אם זה איסור, אם זה איסור זה רצח,
אם זו מצווה, זו הצלת נפשות.
אתה עובר חידוש התכלת, נושא אחרי נושא, מדברים שקורים כתוצאה מזה שאנחנו מדינה,
קיבוץ גלויות, חתונה בין עדות,
ספרי תורה עם נוסחים שונים,
מלא מלא דברים שקשורים להיותנו חוזרים להיות עם בארצו, וגם, מי שהזכיר כאן,
הלכות התלויות בארץ,
ומענה הלכתי לדבר הזה.
כלומר, זה לא ספק הלכתי, זה לא סדרה הלכתית רגילה, זה סדרה הלכתית שמבטאת את חזרת עם ישראל לארצו,
ואת התורה שמתפרסת על פני,
יש שם המצור על ביירות בהלכה.
מצור על ביירות,
כתוב בהלכה להשאיר רוח אחת פנויה, האם מותר?
עכשיו, האם צה״ל צריך, הלכתית, צריך, אסור, מותר,
לספק סיוע הומניטרי לאויב?
הכל שאלות של הלכה, בסדר?
עכשיו יש דיון מאוד מאוד סוער לגבי נטילת זרע מלוחמים גיבורים שנפלו,
ורוצים ליטול מהם זרע,
לפעמים זה החברה שלהם, לפעמים זה האישה שלהם,
האם זה האימא,
והיא רוצה זה, והיא רוצה שיהיה איזה מישהי וזה.
הדבר הזה הוא מתר, הוא אסור, יש לזה כל כך הרבה השלכות,
גם הלכתיות, גם נפשיות, זה קשור לסוגיית
כבוד המת, זה קשור לסוגיית ההורות והאבהות, צריך לתת לזה מענה.
אין לך מענה לזה אם אתה לא מחזיק צבא ולא מנהל מלחמה.
בסדר? אז זו סדרה.
אז בצד ההפוך, מלכה וסרבה גם אין תורה, זה אובדן הממלכה, זה גם אובדן התורה.
ישבו לארץ, עידמו זקני בת ציון, העלו עפר על ראשם וכולי.
הנביא כאן מתאר כמה הוא בוכה וכולי, ויש כאן גם תיאור בפרק ב' של קצת הרעב, תכף נראה שהוא
נכנס לזה טיפה יותר.
שוב פעם, פסוק יח, צעק אליהם אל אדוני,
חומת בת ציון הורידי, קנא חל דמעי יומם ולילה.
חומת בת ציון, המדינה שלחה לנו לאיבוד.
אובדן המדינה, חומה, אובדן החומה, לכן אנחנו תמיד, שאלנו,
למה צבים ביוז בתמוז?
הובקעה החומה, הכוונה, קרסה.
המדינה שהעניקה חוץ וביטחון.
אז על זה מתאבלים.
וכשמדינה חוזרת,
למרות שיש לנו מדינה ואין לנו בית מקדש,
בכל אופן אנחנו רואים הלל ביום העצמאות.
שלם.
צעק ליבם אל אדוני חומת בת ציון הורידי כנחל דימה יומם ולילה
אל תתני פוגעת לך.
נכון?
אל תדהום בטיליך קומי רוני בידי לראש השמורות שפכי כמים לביך נכח פני אדוני.
שיא כפייך, נפש אלוהליך, עטופים ברעב וראש כל חוצות. אגב,
היה לנו בשמחת תורה, לפני שנה ותשעה חודשים, היה,
דארנו את זה,
יום, יום מהגלות שבאה לבקר אותנו במדינת ישראל, ביקור בלהות, כן?
יום.
יום מהפרעות, יום מהפוגרומים, יום-יום, כמו שאתה קורא בפרעות של ת׳ ות׳,
של חמלניצקי, עם אחשו וזכרו, של פרעות ת׳ תנ״ו, כל מה שקוראים,
ופתאום למדינת ישראל הבטוחה,
הגיבורה נכנס איזה יום בלהות כזה של פוגרום מההיסטוריה,
מהגלות.
טוב, בכל אופן, מה ההבדל?
ההבדל הוא שבפוגרומים, מתי הגויים היו מפסיקים?
זהו, שכבר הם היו
רבויי דם.
בשלב מסוים, טוב, כמה אפשר לרצוח? צריך לחכות, להשאיר קצת רציחות לשנים הבאות, הם היו עוצרים.
זה לא היה תלוי בנו,
זה היה תלוי בהם.
וכאן,
אמנם ארבע שעות נוראות ואיומות, אבל אחרי ארבע שעות, תוך כדי ארבע שעות האלו כבר
התחלנו להילחם ולנקום את הנקמות הכי גדולות,
אז זה גדול מאוד.
אז כאן, התינוקות האלה בוכים,
עד שהגויים יחליטו.
כן, ראה ה' והביטה למי עולת הכהן תאכם אנשים וכו',
אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא.
הנביא כאן מדבר,
נביא ירמיה, הוא מדבר על הסיטואציה הידועה,
מופיעה באיזה ספר?
בספר דברי הימים, שהמלך יהואש
הורג את זכריה,
בנו של יהוידע הכהן הגדול,
שהוא היה גם נביא וגם כהן. וזה ביטוי,
או הייתי אומר,
זה אחת הסיבות המרכזיות לאובדן הממלכה,
כי הממלכה בעם ישראל תמיד הייתה מאוזנת על ידי הנביא.
הנביא היה נותן תוכחה בעיקר למלך, הוא אומר לך, תקשיב, אל תעשה את זה,
זה לא מוסרי,
זה לא ישר,
זה לא פה, זה לא שם.
ובשלב מסוים כשהמלך אומר, די, אין לי כוח לשמוע אותך, הנביא, אז הוא, נכון?
מי, על, איך זה כתוב שם? על היועץ למלך נתנוך?
נכון? זה הפסוק שם, ימין באמצע?
אתם מסכימים או לא?
זה מופיע בדברי הימים, זה לא מופיע בזה.
זה מופיע ימין, כן. ורוח אלוהים לבשה
את זכריה בן יהודה הכהן ויעמוד מעל העם, ויאמר להם, כה אמר האלוהים,
למה אתם עוברים את מצוות ה' ולא תצליחו?
כי עזבתם את אדוני ויעזוב אתכם, ויקשרו עליו וירגמו אבן במצוות המלך בחצר בית אדוני.
ולא זכר יואש המלך
החסד אשר עשה יהודה אביו ואימו ויהרוג את בנו, וכמותו אמר ירא אדוני וידרוש.
אז לכן מאבנים את הממלכה, כי הממלכה נהפכת למושחתת.
זה מופיע כאן.
טוב,
אז זה פרק ב', אם כך פרק א', בדידותה של ירושלים. פרק ב', אובדן הממלכה.
פרק ג'.
פרק ג' זה פרק מאוד מעניין,
גם האשכנזים מחליפים פה מנגינה.
הפרק הזה עוסק בנביא החורבן.
מי הוא זה שכתב את המגילה?
אומר לך ירמיהו, בוא, תכיר אותי.
אני הנביא, נביא החורבן.
אתם איתי? אני שומע פה כל הזמן תזוזות וכל מי שצריך לקחת ריטלין, קח ריטלין. אתן תיקח את הטלין, כל אחד שיקח את הכתוב שלו.
אומר הנביא ירמיהו,
אני לא רק נביא החורבן,
אני חורבן מהלך.
אני החורבן.
גם ירמיהו, מרירות.
למה?
תראו את פרק ג', אני הגבר העוני ושבט עברתו.
עכשיו ירמיהו מדבר על עצמו.
זה אומר שהחורבן, ירמיהו הוא לא איזה פרשן,
פרשן פוליטי כזה, הוא אומר, כן, אלא הוא בעצמו,
דברים נוגעים אליו.
כאב אוכד את ירמיהו, לכן כל פרק ג' הוא פרק מאוד מאוד אישי.
זה גם הולך לפי העוות.
אני הגבר העוני, אותי נג ואוה לו חושך ולא אור,
אך בי ישוב יהפוך אותו כל היום, בלה בשרי ואורי, שיבר עצמותיי, קיצור, ירמיהו שמו שבורות,
ישב בחושך, בבור, בטיט, כמעט מת,
גדר בעדי וכולי,
שמעני שומם, דרך כחשתו ויציבני כמטרה, אומר, אני המטרה, כולם יורים עלי את החיצים שלהם.
הביא בקהילותי בני אשפתו, הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום, כולם צוחקים על ירמיהו, לא מאמינים לו.
למה הפרק הזה חשוב? הפרק הזה חשוב כדי שנדע מי יוכיח אותנו.
לא הוכיח אותנו אדם, שמה אכפת לי, אתם נגיד כמו יונה שבא להוכיח את ננבה.
יונה מצידי, אומר יונה מצידי שננבה לא תינצל, הלוואי שימותו.
נכון?
הוא כל כך הרבה רמאים.
אוי, ירמיהו, כאב עצום.
אומר הקדוש ברוך הוא, תראו את מי שלחתי לכם.
אתה נביא ירמיהו כמה הוא כאב במעשים שאתם עושים.
השביעני מרורים, ערבני לענה, הכל, אגרס וחסת שיניי, הכפשני בהפר,
ותזנח משלום נפשי עשיתי טובה.
עבד נצחי וכולי.
יש כאן מהפך באות זין.
זאת אשיבי ליבי על כן אוכיל.
מה זה זאת?
זאת, כן, בדיוק. זאת ספירת המלכות.
זאת.
זאת, אני זוכר שהקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותנו.
כי חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא חלו רחמה.
אז הנביא ירמיהו בעצמו מנחם אותנו תוך כדי.
נכון? ומי האות זין? יש פה מהפכה בפרק הזה.
חסדי ה' כי לא תמו,
חדשים לבקרים רבה אמונתך,
חלקי אדוני להם רע נפשי על כן אוכי לו, טוב אדוני לקובע ואיפה שתרשנו, טוב יחיד דומה בתשועת עדיי, טוב לגבר, כן?
אז יש שם אות זין, ח' וט', הם קצת, זה דברי נחמה באמצע.
כלומר, הנביא ירמיהו אומר, אני לא רק מוכיח אתכם, אני גם מנחם אתכם.
אגב, גם בספר ירמיהו בעצמו,
יש פרקי נחמה, פרק ל״א ול״ב וקצת ל״ג,
זה פרקי נחמה גדולים ביותר שהנביא ירמיהו מנבא.
אבל קודם כל, תכירו,
כן, נכון, נכון, נצא איתם לגלות.
וכאן כל הפרק הזה, ארוך מאוד,
מדבר על ירמיהו,
פלגי מים, תרד עיני על שבר בתמי, בוכה עליהם,
עיני נגרע ולא תתנה מעינה פוגות,
נכון,
אל צוד צריניק הציפור, אויבי חינה, בקיצור, צמתו בבור חיי, זה ירמיהו בור הטיט,
צפו מים על ראשי, אמרתי נגזרתי, עוד רגע הוא טובע.
הקב' הוא הציע אותו מבור תחתיות,
והוא מבקש שיהיה נקמה במי שפגע בו, כי מי שפגע בו בעצם פגע בעם ישראל.
שבטם וקימתם הביט העני מנגינתם.
לועגים לירמיהו, צוחקים עליו.
תשיב להם גמול אדוני כמעשה ידיהם,
תיתן להם מגינת לב תעלתך להם, תרדוף ואף ותשמידם מתחת שמי אדוני. זה נקמות של ירמיהו.
הוא מבקש את הכבוד בכל אלה שרדפו אחריו, כי מי שרודף אחרי ירמיהו בעצם מונע ממנו מלמלא את התפקיד שלו שאפשר להציל את ירושלים.
אז ניקח פרק ג' זה פרק אישי על ירמיהו.
זה מאוד מעניין.
נכון? לקרוא,
נגיד אפשר לקרוא, ללמוד על הרצל המנהיג,
הדברים הגדולים שהוא עשה, ואתה יכול פתאום לקבל את היומן האישי שלו
ולראות מה זה, או בן גוריון, כן, יש את הדברים שהוא עשה וכו', בסוף יש יומן אישי שהוא עשה.
כן?
אז כאן זה בעצם היומן האישי של ירמיהו.
יפה מאוד.
אז אם כך, פרק א',
ירושלים הבודדה, פרק ב', אובדן הממלכה,
וההפסד הגדול, פרק ג',
מי הוכיח אותנו? מי בעל השמועה? מי כתב את המגילה הזאת?
איזה אחד שהיה אכפת לו מאיתנו או לא אכפת? אכפת לו מאוד.
היה חורבן מהלך בעצמו.
טוב,
היום,
היום,
מה שאתה לא רואה לא קיים.
נכון?
היום מצלמות, כל מצלמות.
אני אתן לכם דוגמה הכי קיצונית שבעולם בדבר הזה. יש סרט של קלוד לנסון. קלוד לנסון היה בבמאי יהודי צרפתי.
הוא עשה סרט שנקרא שואה. הסרט הזה עשר שעות.
עשר שעות הסרט.
לא ראיתי אותו, ראיתי קטעים, חלקים ממנו.
הסרט הזה בנוי על כך שהוא, באמצעים שהיו לו אז,
הוא הצליח לייצר כל מיני הקלטות סתר
וצילומי סתר,
והוא הגיע לכל מיני אנשים מאוד משמעותיים
בתפקיד שלהם בשואה, כגון
האומשטרפירר אס אס בטרבלינקה,
זה שממש קלט את היהודים והוביל אותם לטייגזים, ההוא שהפעיל את הטייגזים.
הוא ראיין נהג קטר
שלקח יהודים ברכבות לטרבלינקה.
כל מיני ניצולים שהיו במחנות כאלה ואחרים,
וכל מיני גרמנים, ממש הוא הצליח להגיע. זה סרט של עשר שעות,
אחד הגיבורים של הסרט זה שמעון סרבניק,
הוא היה ילד
וחלמנו, חלמנו זה היה בעצם מחנה ההשמדה הראשון
שהתחיל לפעול, עוד לפני בלז'ץ, לדעתי,
שם הרגו במשאיות,
והוא היה ילד,
הוא היה לו קול יפה, הוא שר, בשביל זה הגרמנים השאירו אותו בחיים,
והוא יום אחד פרק במשאיות את ההורים שלו ואת האחים שלו ואת זה שלי.
והוא מראיין אותו שם, אחרי זה השמעון סרבניק הזה היה גם עד במשפט ויצמן,
במשפט אייכמן, סליחה, להבטיח.
ועוד ועוד ועוד. למה אני אספר לכם את כל הדבר הזה?
כי כל הסרט הארוך הזה, הוציאו תמליל.
יש לי את הספר בבית, הסצנוגרמה של הסרט,
שעה אתה גומר לקרוא את זה.
קצר ביותר.
שעה, שעה, אני קורא את זה כמעט כל יום שואה,
שעה, שעה ורבע, אז אתה גומר את הספר.
הספר לא ארוך,
אבל עם כל הסרט וכל זה.
אז יש משהו בלראות את הסרט, לראות את התמונות.
לראות את התמונות, נכון? זה כאילו,
זה ה...
ככה אומרים,
אחד הדברים שתרמו הכי הרבה לתודעת השואה בעולם,
סרט רשימת שינגלר.
כי זה שפילברג,
הוא יודע לביים את כל העניינים.
אתה רואה תמונה.
תמונות הן
משהו אחר.
בנביא אין לנו אפשרות לעשות תמונות, אין סרט.
אז פרק ד' כתוב כמו סרט.
פרק ד' זה לא החורבן הכללי, אובדן הממלכה.
זה מצלמה שנכנסת לתוך סמטאות ירושלים ומתארת תמונות.
אי חי הוא עם זהב, ישנה הכתם הטוב,
תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות.
הנה, אתה רואה, אבני קודש מוטלות.
בני ציון יקרים, סוללים בפז, איכה נחשבו לנבדי חרס מעשה ידי יוצאות.
בני ציון היפים, תראה איך הם נראים.
גם תנים חלצו שד הניק וגוריהם, בת עמי לארזר כי הנים במדבר. אין חלב לנשים, לא יכולות להניק.
דבק לשון יונק אל חיכו בצמא. אתה רואה, תינוקות צמאים.
עודלים שירנו לחם פורס אין להם.
האוכלים למעדנים, אנשים עדינים, נשמו בחוצות, הם מתים ברעב, כן?
האמונים עלי תולה חיבקו אשפתות, אמונים עלי תולה, אנשים שהיו רגילים לדברים עדינים, לבד משי, מתולעת משי, מתולעת, איך קוראים לתולעת ערטית? מתולעת משי, כן. אז הם מחבקים אשפתות.
אחר כך, זכו נזיריה משלג, צחו מחלב,
אדמו עציהם מפנינים, ספיר גזרתם, איזה יפים הם היו,
ועכשיו מה?
חשך משחורתא עורם,
לא לקרוא בחוצות, אתה לא מזהה את הבן אדם איך שהוא נראה.
צפד עורם על עצמם, ויבש היה כעץ, אור יבש וכל זה.
טובים חרב מחללי רעב,
פה הרוגים מחרב וכאן הרוגים מרעב, עדיף חרב על רעב, כי הרעב יותר קשה.
ועוד פסוקים קשים פה שאני אפילו לא יכול לקרוא אותם.
לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל, כי יבוא צער ואוהב בשערי ירושלים. לא האמינו.
אבל כן, מחטאת נביאי העוונות.
נעו עיוורים בחוצות, אנשים שלא רואים, ככה הולכים בחוצות, אין מי שירפא אותם.
נגואלו בדם, בגדיהם מלוכלכים בדם, לא יאכלו, ייגעו בלבשיהם.
סורו, טמא, קראו להם, כל מי שיכול, תתרחקו מפה, אתם טמאים,
אל תיגעו וכולי.
מבקשים עזרה,
אף אחד לא עוזר להם. צדו צעדנו מלכת ברחובותינו, קרב קיצנו מלא ימינו כי בא קיצנו.
כלים היו רודפנו מנשרי שמיים על ההרים דלקנו במדבר עבו לנו והנביא ירמיהו מדבר פה גם על רוח אפינו משיח אדוני לכת בשחיתותם אשר אמרנו בצלון יחיה בגויים זה כמובן קינה מיוחדת על
הריגתו של יהושיהו המלך שבעצם נפל כי הוא העריך לא נכונה את
התשובה שהעם ישראל עשה הוא חשב שעם ישראל חזור באמת בתשובה והוא לא ידע שהם בסתר
ממשיכים לעבוד עבודה זרה שיאי שיא ושמחי בת עדון יושבת בארץ עוץ
כן, עכשיו את מרוצה, יושבת זה.
אגב, מכאן הוכחה
שהנביא ירמיהו צפה גם את חורבן בית שני,
שנחרב על ידי אדום,
כי פה זה בבל, בית ראשון זה בבל.
גם עלייך תעבור כוס תשקרית את הארי, טעם אבונך בת ציון ויוסיף להגלותך,
פקד אבונך בת אדום גילה לך את אותייך, שזה אחד הפסוקים הברורים
שמבטיחים שלא יהיה חורבן בית שלישי,
אלא רק יהיה בית ראשון ובית שני, ואז טעם אבונך.
אז אם כך, פרק ד', רובו הוא בעצם פרק תמונות מתוך ירושלים.
לא הדבר הגדול.
זה כמו, נגיד, זיכרון השואה. אתה יכול ללמוד את השואה במספרים גדולים ויהודים,
ואתה יכול להיכנס רגע
לגטו ורשה, וללכת בסמטאות, ולעבור ברחוב מילה ה-18, להיכנס לבונקר ולרחוב ההוא, וזמנור, להיכנס כאילו לבטינה.
אתה יכול לדבר על תוכנית ההשמדה, ואתה יכול להיכנס רגע לאיזה בלוק באושוויץ, ולראות מה היה שם.
צריך גם את זה וגם את זה, גם לדעת את התמונה הכללית, אבל גם
החוות את הניצול, את השורד, את מה שעבר עליו.
אז זה הפרק הבא. פרק האחרון
זה פרק של תקווה.
פרק של תקווה, כן?
מה תפקיד המגילה הזאת? מה תכליתה? מה עניינה? סתם לדכא אותנו?
התפקיד של המגילה זה להגיד, אנחנו לעולם לא נוותר.
אנחנו רוצים לחזור.
אנחנו נזכור.
נגיד ככה, אחת הבעיות החמורות,
כי האדם הולך לעיבוד,
כל עוד הוא זוכר מאיפה הוא יצא,
אז הוא יודע לאן הוא מגיע. ברגע שהוא כבר הספיק לשכוח מאיפה הוא בא, הלך עליו.
אז הפרק הזה מתחילה במילה זכור.
זכור ה' מה היה לנו אביט האורע את חרפתנו. הקב' תזכור, גם אנחנו נזכור.
ואז יש כאן תיאור, נחלתנו, נאבחנו וכו', כל הצרות שקרו לעם ישראל, מתואר כאן.
כן, יש כאן בעצם בפרק הזה חיבור של כל הצרות שדיברנו לאורך כל המגילה.
גם הבדידות, גם אובדן הממלכה, גם הסבל האישי והפרטי, גם השרים, כל הפצרות שדיברנו עליהן עד עכשיו, הכל מרוכז כאן,
בפרק אחד מרוכז, כן?
גם הסבל האישי, הורינו כתנועו נכמרו,
מפני זלעפות רעב,
גם השרים בידם נתלו, אובדן הממלכה,
מפני זקנים ונעדרו,
גם זקנים משער שבתו, אובדן הסנהדרין ובחורים מנגינתם,
וגם אובדן המקדש,
שנפלה עטרת ראשנו וכו', על זה אדבר לבן אליך אשרוי עינינו.
הר ציון שהיום שואלים מלכה ובוא, ועכשיו כתוב כך, אתה אדוני לעולם תשב,
כיסאך לדרום דרום. הקדוש ברוך הוא הראה אתה נצחי,
ואתה נשבעת שכמו שאתה נצחי גם עם ישראל נצחי, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לאדם לא ינחם.
למה לנצח תשכחנו ותעזבנו לאורך ימים? מה איתנו?
שכחת אותנו?
אשיבנו אדוני אליך ונשוב החדש ממנו כקדם. הקדוש ברוך הוא, אתה תקים אותנו.
אנחנו רוצים שתבוא ותתגלה. אשיבנו.
כי עם העוס מה עשתנו, קצבת עלינו עד מאוד. בסדר, נכון, אבל הגאולה יותר חזקה.
ולכן המגילה מסתיימת.
זה דבר אדיר, איך עם שעבר כל כך הרבה קשיים דרמטיים לא איבד תקווה.
הוא אומר, אנחנו ניגאל יום אחד. זה ידוע הסיפור על נפוליאון שפעם עבר וראה יהודים בתשעה באב, מה קרה, הם בוכים,
בית מגדר, ומתי זה קרה? לא שמעתי. לא, אמרו לפני אלף שנים. הוא אומר, עם שמתאבל על מה שקרה לו לפני אלף שנים, הוא יקום לתחייה.
אז לכן מגילת איכה היא לא מגילה שבאה לדכא אותנו, אלא מגילה שבאה לנעוץ, היא מתחילה באיכה, מתחילה בתקווה, בשאלה,
ומסתיימת,
השיבנו ה' אליך ונשובה,
ועל ידי שימנו כקדם, אנחנו לא מוותרים על שום דבר, אנחנו רוצים לחזור,
כמו שהיה ויותר מה שהיה.
נכון?
המדרש מתאר שיש ויכוח בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
עם ישראל אומרים,
הקדוש ברוך הוא, השיבנו, השם אליך ונשובה,
חדש ימינו כקדם.
והקדוש ברוך הוא אומר,
שובו אליי ואשובה אליכם, תעשו אתם תשובה, ואני זה.
מתווכחים,
וננצח, בסוף אנחנו עושים פשרה. מה כתוב?
שובינו אלוהי אישנו ואפר כעס חיימנו. ביחד.
אתה תשוב אלינו, אנחנו נשוב אליך, אתה תיתן לנו כוח, אנחנו נבוא, וביחד נעשה את זה.
אבל זה מה שהמגילה מסתיימת,
המגילה מסתובבת לתקווה.
אנחנו לא מאבדים תקווה, אנחנו עוד נשוב, אנחנו ברוך השם זוכים,
באמת בדור הזה ששם, לכן תשעה בארץ גם נקרא מועד.
והמדרש אומר שביום שנכה בית המקדש,
נכון?
הפרה של הערבי הזה גואה ואומר, ביום הזה גם נולד המשיח.
ביום שנכה בית המקדש התחילה כבר להיוולד
ציפיית הגאולה והישועה של העם ישראל,
ולכן אשיבנו אדוני לך ונשובה,
ושימנו כקדם נזכה בעזרת השם ונחיה ונראה את הדבר הזה בעינינו. אמן ואמן! הצדק הוא ברור!
