טוב.
שלום וברכה, קהל קדוש, אנחנו ממשיכים בלימודנו המרתק והנפלא.
בספר לנבוכי הדור,
מת רבנו אור האורות,
הרב קוק זכותו יגן עלינו, אמן.
והגענו לפרק
155, אה, אנחנו עדיין לפרק כט.
טוב.
מציאות הכפירה,
שהיא כל כך מנוולת,
עד שכל חכמי לב המיושבים בדעתם,
אגב, למה הוא קורא כאן כפירה?
כאן, בדרך כלל, כשהרחוק אומר את המילה כפירה,
כוונתו לאתאיזם.
נראה לי שגם פה לזה הוא מתקבל.
כן, האתאיזם
הוא בדרך כלל בנוי
על ספקנות.
ספק זה דבר לגיטימי בנפש האדם, אין אדם שאין לו ספקות
ברמה זו או אחרת,
עד שהוא מברר,
אבל גם כשהוא מגיע לאיזושהי ודאות,
יש פתח לספקות חדשים ובירורים.
מה שהרב קוק יש לו כעס על הכפירה,
זה לא על הספק שלה, אלא על הוודאות שלה.
כלומר, כאשר האדם אומר, בוודאות,
השקפת עולם כפרנית,
כאן הוא לא בסדר. זאת אומרת, מוסרית הוא לא בסדר. מי אמר שספקותיך ראויים להיקרא ודאות?
גם באיגרתו של הרב קוק לדוקטור זיידל, הוא אומר לו שחז״ל לא נתנו דין של אפיקורס,
אלא למי שאפיקורסותו ודאית לו,
לא למי שבספק.
בכל תפיסות האפשריות יש אי ודאות?
זה הכוונה? לא, כלומר, כן, ודאי. זאת אומרת, אתה אומר האמת כך.
נראה לי לפי שעה,
לפי הנתונים שבידי.
אבל מציאות הכפירה שהיא כל כך מנוולת,
עד שכל חכמי לב
המיושבים בדעתם מכירים בהכרה שכלית את פחזותה.
וכמה טובים וגדולים מחכמי עולם מפורסמים במחקר
ברוח חופש מאוד, מצאו לנכון להילחם נגד
מחלת הכפירה.
כי אני לא יודע בדיוק למי הוא מתכוון,
מי הם הנלחמים בכפירה שהוא מדבר עליהם,
אבל ברור שהיו גם בתקופה של המאה ה-19, שהייתה תקופה מאוד כפרנית,
היו אנשים שדיברו בעד אלוהים.
למשל, הפילוסוף קירקגור,
עם כל זה שהדעות שלו קצת משונות ומוזרות,
הוא לא כופר.
כן?
דווקא מגדולי הפילוסופים וכדומה.
כי למי שהוא גדול בדעת באמת,
דווקא בחוקרו, בדרישה חופשית
בלא שום דבר עמיק על שכלו, רק אז יכיר את עוצם קדושת האמונה ועמיתתה.
מעשה שאני רגיל לספר אותו בליל ראש השנה במכון מאיר,
הגיע לשם בחור מרקע חילוני,
אמרו לו, אתה צריך לפגוש את הרב שרקי.
לא היה לי זמן, אבל
הוא ניגש אליי, אמר לי,
זה נכון שבגלל שאתה אדם דתי,
יש שאלות שאתה לא שואל.
אז אמרתי לו,
אני אדם ואני שואל את אותן השאלות שגם אתה שואל.
אותן השאלות.
אין הגבלה לשום דבר.
זה נורא הפריע לו.
הוא היה זקוק לזה
שאני דווקא אגיד שיש שאלות שאני לא שואל.
למה? כי אם אין שאלה שאני לא,
כי אם יש שאלות שאני לא שואל, אז אני חסום, אני אדם חסום, אני מפסיק להיות איום על ודאותו הוא.
ברצון מיוחד, אתם רוצים להתחמם.
בדיוק, אבל ברגע שאני אומר,
אני בדיוק איפה שאתה נמצא,
אז אני מהווה עבורו חידה.
החידה הזאת מאיימת, בסדר?
אז גם מה שהרב אומר כאן, מאוד משמעותי.
התנאי האמיתי של האמונה זה רוחב הדעת ללא גבול.
נשאלת השאלה, אז מה הגבול?
הגבול הוא במעשה.
במעשה אסור לעשות רע, חייבים לעשות טוב.
זה הגבולות של המס.
אבל הגבולות של המחשבה לא קיימות.
המחשבה, בהגדרה, איננה יודעת מחסומים.
בסדר?
מה שהיא כן יודעת, זה סדר.
כדאי לפעמים לברר נקודה מסוימת, תחום מסוים, לפני שאתה עובר לתחום השני. זה נכון.
ומסקנות של מסקנות כפרניות.
נכון.
אבל אם המסקנות הכפרניות הן האמת, אז כדאי לדעת את זה. כלומר,
אם היהדות איננה נכונה,
אז כדאי שנדע את זה.
כן, אבל...
למשל, אתה מתכוון להגשמה?
כן, אבל אם אתה לא נותן מקום לאפשרות לחשוב ככה,
אז אתה לא צריך לברך שום דבר לאמיתו.
אני מסכים,
אבל צריך שתהיה האפשרות העקרונית לחשוב כך.
כלומר, אם אדם אומר,
אם אתה אומר, בבית המדרש שלי אומרים רק דברים נכונים, לא אומרים שטויות.
נכון, בסדר.
אה, כמסקנה, ודאי שהיא לא נכונה, זה לא יהדות.
אבל אם אדם מגיע למסקנה הזאת והוא חושב את זה, אז שיפעל לפי מה שהוא מאמין בו.
הבעיה היא אם הוא יטען שזה גם היהדות אומרת, כן?
זה טענתי הקבועה נגד ישי יאול ליבוביץ'.
כשלייבוביץ' אומר דברים מאוד חכמים,
מאוד מעניינים,
יש רק בעיה אחת, שהוא טוען גם שזו היהדות שאומרת את זה, וזאת מנעים לו.
כן, מה אתה אומר?
יש פיראט, אם אתה רואה שיש פיראט,
אם אתה מקבל את המצפה שלך, יש צודק וטועק, עופר. נכון, אפשר לומר ככה, זה נכון. זאת אומרת,
אם אדם מתלבט, האם היהדות היא אמת או לא?
האם אני יכול להגיד לו, אסור לך להעלות,
אסור בשם מה?
בשם היהדות?
אבל אני עוד לא יודע אם אני מקבל אותה.
ברור.
ולכן, באופן אמיתי, אין גבולות למחשבות.
מה שכן,
כדאי שתהיה אדם שהרבה פעמים לא יודע איך חושבים.
לכן תמיד טוב לבוא אל אנשים גדולי דעה, שיכולים לתת לך תשובות, מענה וכדומה.
אני רוצה להסביר כאן מנקודה משנה.
הרבה פעמים הספקות של האדם נובעים מאיזושהי התרשמות.
למשל, אני זוכר שהיה בחור במכון מאיר לפני שנים,
ששאל אותי, אני עכשיו עוזב את המכון,
האם אני יכול ללמוד יהדות באוניברסיטה?
שזה בהגדרה כפירה, כן.
אמרתי לו, אין בעיה בתנאי אחד.
אתה מדי פעם מגיע למכון ושואל אותי.
שאלות שאלו לך.
כן, קבענו חצי שעה פעם בחודש, משהו כזה.
טוב, אז הוא הגיע לאוניברסיטה,
והוא אמר, ומאוד הפריע לו,
זה שאמרו, תסתכלו למטה, פסוק שבע.
במקום פסוק ז', פסוק שבע.
זה כבר, אפשר לומר, הוציא לו את האוויר מהמפרשים.
אבל סך הכל זה התרשמות.
עכשיו, לפני, הדבר השני שקרה, שאמרו, היה מאוד מעניין,
אבל לפני כן אני צריך להסביר לכם משהו.
בגמרא, במסכת שבת, מסופר על רבן שמעון בן גמליאל,
שברח מהרומאים,
והוא ברח לבית המדרש,
וזה לא בדיוק המקום הכי טוב לברוח,
במיוחד אם אתה נשיא ישראל,
אבל
הוא ברח לבית המדרש, והגיע לשם קצין רומאי,
ואמר, בעל החותם מתבקש.
מה?
זהו, אז מה בעל החותם מביע שיש לו אף של יהודים? אז יש,
ככה, אם זה יהודי, אז הרבה יהודים זה כך.
כן.
אלא מה?
בעל החותם מתבקש.
החוקרים אומרים, מה זה חותם? בלטינית,
איך אומרים חותם? נסוס.
אז הוא התכוון לנשיא, אמרו לו, תחפש את הנשיא,
בטח אמרו את זה עם הטייה, עם אס בסוף, אז נסוס,
ואז הוא חיפש את הנסוס, כלומר, בעל החותם.
עד כאן הגמרא.
עכשיו, אני חוזר לבחור ממכון מאיר.
הוא אומר לי,
אתה יודע מה הם אמרו על בעל החותם?
אמרתי, נאסוס.
אה, אז אתה יודע את זה.
זאת אומרת,
אם אני יודע את זה, זה פחות, אז זה כבר מרגיע אותו.
אז זה לא מחוץ לבית המדרש.
דנים על זה גם בבית המדרש.
זה הרבה פעמים דברים,
דעות נקבעות מתוך התרשמות
יותר מאשר בדיון אובייקטיבי.
זה התחיל מהאופן של הנפש,
בתור ההורים הבדלים, נכון, נכון, כן, אבל זה התרשמויות.
רוב הדברים בו נדונים על התרשמויות.
אני פעם שאלתי לפני שלוש שנים, יהודי יקר,
תגיד לי, מדוע אתה נגד הרפורמה המשפטית?
הוא אמר לי, עם כל כך הרבה פרופסורים,
אנשי צבא,
אנשי מדע וכו', והוא עושה לי רשימה של אנשים,
זה זה,
הם אומרים שזה לא טוב, סימן שזה לא טוב,
בסדר?
זאת אומרת, הוא לא טרח לבדוק מה התוכן של הרפורמה, אם היא מוצדקת או לא,
אלא ההתרשמות, ורוב הדעות של בני האדם עוברות
דרך ההתרשמויות,
כולל הדעות שלי ושלך.
תגיד טרנד.
כן.
כלומר, הדעות, כן.
כי זה רק רוב. ב. זה שהדברים נקבעים באופן
של התרשמות, זה לא אומר שאתה לא צריך להתאמץ.
בשביל זה יש גם שכל.
כן? אגב, המדע החדש עשה דברים מדהימים בנושא הזה.
כי לפי גלילאו,
גלילאו קבע שאריסטו טועה כשהוא אומר שעצם כבד נופל מהר יותר מעצם קל,
נכון?
לפי הפיזיקה,
גלילאו אומר, זה לא נכון,
עצם כבד ועצם קל נופלים באותה מהירות.
והוא עשה לשם זה ניסוי.
הבעיה היא שהניסוי שהוא עשה כנראה
לא נכון.
כי במציאות זה אריסטו שצודק, במציאות עצמים כבדים נופלים יותר מהר.
למה?
בגלל שהם קוברים על החיכוך
של האוויר.
רק במקום שיש בו ריקות מוחלטת,
הם ייפלו באותה מהירות.
ריקות.
מקום שריק, ריק לגמרי, ריק מהאוויר, מכל, מכל דבר, מכל חומר.
למשל,
מה הדבר הזה אומר?
שהמדע,
כדי לקבוע שעד עכשיו טעו, ועכשיו יש משהו חדש,
צריך ללכת נגד החוש המיידי.
כן? זה מעניין.
טוב, למה דיברנו על כל זה?
אה, בגלל הסיפור הזה שסיפרתי לכם. טוב,
בואו אומר הרב, אם כן, הכפירה,
רוב, כלומר, אנשים טובים בעולם החליטו להילחם נגד הכפיר.
אבל מאין היא נובעת בת המרדות הזאת?
ומאין תיקח לה כוח להתגבר כל כך בחוצפה נוראה בעולם?
כלומר, חייב להיות שאם אנשים מוכנים להגיע לכפירה מנוולת,
אז יש כנראה איזשהו מניע חיובי מאחורי זה, כן? כמו החוצפה,
חוצפה דעקבות משיחה.
אז כנראה שכדי להצליח להביא את המשיח צריך גם חוצפה, כן? אגב, הסבא הקדמון של המשיח נקרא פרץ.
מה פרצת עליך פרץ?
נכון? כמו הפרצה.
גדור פרצי
בבן פרצי
ומחדק לקות שושן.
זה מה?
זה בסליחות של עשרה בטל.
יש כאלה שאומרים את זה בי״ז בתמוז.
טוב,
ומאין תיקח לה כוח להתגבר כל כך בחוצפה נוראה בעולם?
מפני שהאדם נועד לשלמות גדולה,
להוציא אל הפועל כל הצפון ברוחו,
להיות מלא חוכמה ומפותח בכל רגשי קודש אמיתיים,
ואז בעומדו על מעלה זאת,
אין האמונה במושגה הרגיל שהיא מושגת לנו עכשיו,
דרושה לו כלל.
שהרי האמיתיות הנזכבות יהיו לפניו
גלויות וידועות כמורגשות פשוטות ומושכלות ראשונות.
על כן מונחת בעומק טבעו נטייה להיות מתעלם ממסגר מעמד
ההכרח של צורך אמונה.
כלומר,
אמונה במובן הפופולרי של המילה
זה דבר לא חופשי.
אני מאמין, לא יכול לחשוב אחרת, אסור לי לחשוב אחרת, כמו אותו הבחור
בליל ראש השנה במכון מייל.
זאת אומרת שיש צורך
אצל אנשים גדולים להשתחרר מן הכבלים.
ולכן זה המקור החיובי של הכפירה.
לזה הוא נועד, בסוף מגיעים לזה, כן.
אמנם אשרי איש
שכל כך עלה במעלתו,
עד ש... אגב, היה פעם מקרה
אצל הרב שמשון רפאל הירש
במאה ה-19.
הגיע אליו יהודי שהיה עסוק בדוקטורט בפילוסופיה,
והוא בא לשאול את הרש״ר הירש,
שהוא מרגיש שהוא לא יודע אם להפסיק את המחקר או לא,
כי המחקר עשוי להביא אותו למסקנות כפרניות.
אז שאל אם להמשיך או לא.
אמר לו הרש״ר הירש, תמשיך,
כי אולי דווקא על ידי המחקר תגיע למסקנות אמוניות.
מה שאין כן אם אתה תחדל עכשיו, תמיד תישאר בספק.
אולי,
האמונה לא נכונה, אז עדיף לעשות את המחקר עד הסוף.
כן, מה אתה אומר?
מה?
מה? מה?
מה? הוא אומר אבל שהטבעיות היא עלה מתוך ה... איפה ראית את המילה טבעיות?
על כן מונחת בעומק טבעו?
אה, טבעו, לא טבעיות.
לא, שהוא אומר, המציאות המסבבות יהיו בלילות בדיוק כי מורגשות... בסוף, בסוף.
בסוף הדברים יהיו כל כך ברורים,
שלא יהיה הבדל בין מה שהשכל השיג לבין מה שהחוש מרגיש,
שזה יהיה מוחש.
כן, כמו שאדם, נגיד,
יש לו ידיעה מופשטת, הוא יודע לפתור משוואה במתמטיקה.
זה כל כך מופנם אצלו, שזה אצלו כמו מוחש.
בסדר? זה הכוונה.
תשמע, בסוף, כמו שאתה אומר, כשראוים על סיכוי המציאות,
אז משהו שקל מעט הוא לא,
ייתכן מאוד שבאמת ההתפתחות המדעית יש לה סייעתא דשמיא.
וכי אתה חושב שזה סתם שהמדע יתפתח כפי שהתפתח.
לא, של האדם הזה,
כן.
על כן מונחת בעומק טבעו של אדם כזה,
שהוא נעלה, לא כל אחד.
סייעתא דשמיא לא כתוב כאן.
הוא מרגיש שהוא נועד להגיע לאמיתות נשגבות
ומדויקות שהן יהיו כל כך ברורות לו שזה יהיה כמו המוחש.
ולכן הוא מרגיש שההשתעבדות לאמונה במובן הקלאסי של המילה זה רק
מכביד עליו, בסדר?
אמנם אשרי איש
שכל כך עלה במעלתו
עד שאור האמת האלוהית מתגלה לו בהשגתו העצמית
ולהרים לא אכל, זה שלא ניזון בזכות אבות.
כן, הרי ההרים, ההרים זה מלשון הורים.
אז האבות, אברהם, יצחק ויעקב,
נותנים לי זכות אבות. אני צאצא של אנשים גדולים,
אז בזכות זה יש לי השגחה מיוחדת. ויש מי שלהרים לא אכל, הוא לא זקוק לזכות אבות.
זה מסביר קצת
את מה שכותב הרב
ביחס להבדל בין חכם אומות העולם לחסיד אומות העולם.
כן, זה באגרות ראייה כרך א'
ועמוד צ״ט וק׳.
שם יש דיון,
יש דיון מעניין בדברי הרמב״ם.
הרמב״ם אומר שכדי, אה, תודה רבה, לא חשבתי.
שרמב״ם אומר שכדי להיחשב חסיד אומות העולם צריך לקבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נוח
וגם לקיימן
ואז הוא חסיד
וזאת בתנאי
שהוא מקיים את זה בגלל שמשה רבנו גילה בתורה שבני נוח נצטוו בכך.
כך כותב הרמב״ם.
אבל אם עשה את כל השבע מצוות האלה
על פי איך רע הדעת,
לא מתורת משה,
הרי זה אינו מחסידי אומות העולם,
אלא מחכמיהם.
עכשיו, אז מה? אם הוא מחכמיהם, אז מה?
אז יש לו חלק לעולם הבא? אין לו חלק לעולם הבא?
הרמב״ם לא כתב.
אומר הרב קוק,
זה בדיוק השאלה.
בדיוק השאלה.
וחסידי אומות, אני קורא כאן בעמוד צדיק ט' בשורה התחתונה,
וחסידי אומות העולם שכתב הרמב״ם שאם עשה אותם מכרע דעת
אינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמר.
דעתי נוטה
שכוונת הרמב״ם היא
שמעלת יש להם חלק לעולם הבא
היא מעלה ירודה מאוד.
זאת אומרת, אתה אומר, האיש הזה יש לו חלק לעולם הבא. מה, זה כל מה שיש לו?
כן?
אף על פי שהיא גם כן טובה גדולה,
אבל כיוון שאפילו רשעים ועמי ארצות שבישראל זוכים לה,
היא לפי ערך המעלות הרוחניות מעלה ירודה.
והרמב״ם סובר שהמושכלות
מצליחים את האדם הרבה עוד יותר מהצדק של ההנהגה.
על כן סובר שהמדרגה
של יש להם חלק לעולם הבא היא מעלה של חסידי אומות העולם דווקא,
שלא גברו במושכלות,
כי אם קיבלו האמונה בתמימות רגשי לבב והתנהגו בדרך ישרה על ידי מה שקיבלו שהמצוות שלהם ניתנו כך על פי השם.
אבל מי שעל ידי עכרה הדעת
זכה להשיג שבע מצוות בני נוח,
הוא באמת חכם לב ומלא תבונה,
הוא נחשב מחכמיהם,
שמעלת החוכמה היא גדולה מאוד,
ואין צריך לומר שיש לו חלק לעולם הבא.
כי אם הוא עומד במדרגה קדושה שצריכה להתפרש במבטא יותר מלא מהלשון של יש לו חלק לעולם הבא.
זה אומר שהחכמי הם יותר. נכון. אז שאלה מהמציאות.
כשהחדוש ברוך הוא מתגלה בסנה, הוא מתגלה,
ענותי אלוהי אביך, כלומר, לא מצד החכמה, אלא מצד הבן.
אז זה אומר שזה הפוך.
תשלח את הכושי הזאת ופקס לרב קוק.
בסדר?
כי הוא משתמש בשכל, שזו המדרגה היותר עליונה של האדם.
לעומת זה, החסיד מסתמך על העדות של מישהו אחר.
זו אמונה, ולכן זה נמוך יותר.
ככה הוא מסביר את הרמב״ם.
אבל אז היא שאלה השאלה, למה הוא לא גר תושב?
לא,
כי גר תושב לפי הרמב״ם זה כל מי שמותר לו לשבת בארץ.
אז כנראה שאנחנו לא כל כך מעוניינים
באנשים עם עצמאות מחשבתית.
כן, אנחנו מעדיפים יס-מנים, כן,
כן.
טוב, יאללה, חבר'ה, נתקדם.
אז זה מה ש... אבל למה הבאתי את דברי הרב חוק באגרות?
כי זה תואם בדיוק מה שאנחנו רואים.
אשרי איש שכל כך עלה במעלתו,
עד שאור האמת האלוהית מתגלה לו בהשגתו העצמית ולהרים לא אכל.
וזה שלא ניזון בזכות אבות.
אבל,
אוי, אוי, לא.
לאוכל פגע,
למי שלא כלו לו חודשיו.
וכבר הוא פורץ פרץ, לפרק מעליו כוח האמונה,
מה מאוד תשחט נפשו, וכמה יקלקל ויחריב עולם.
מה זה הביטוי הזה, לא כלו לו חודשיו?
יש ילד שנולד בחודש השביעי להיריון.
הוא יכול לחיות.
בחודש התשיעי,
גם כן.
אבל בחודש השמיני, בימי חזל,
אמרו, בטוח ימות.
בימינו מצליחים להציל גם ילד שנולד בחודש השמיני.
אבל בשביעי ובתשיעי זה בסדר, שמיני זה נקרא לא כלו לו חודשיו.
כלומר, אין לו מספיק זמן ברחם אמו,
ולכן הוא לא יחיה.
כן, יש לזה השלכות בגמרא, בימינו ההשלכות הן אחרות.
טוב,
לכן אומר הרב,
יש מי שאוכל פגע. זאת אומרת, הוא
בא במגע עם איזשהו תוכן, אבל זה עוד לא הזמן.
ואז הוא ישתמש בזה לרעה.
וכבר הוא פורץ בארץ לפרוק מעליו כוח האמונה מה מאוד תשחט נפשו וכמה יקלקל
ויחריב עולם.
מזכיר לי שיחה שקיים פעם עיתונאי
עם הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס.
עמנואל לוינס היה מחשובי הפילוסופים במאה ה-20 וגם היה שומר מצוות.
היה יהודי שומר מצוות.
ושאלו אותו, אותו עיתונאי שואל אותו, תגיד,
מה דעתך על מרטין בובר? אומרים שאתה ובובר אומרים הרבה פעמים אותו דבר.
אז טוב, מלבד ההבדלים שהוא מצביע עליהם שם,
הוא אומר, אני כועס על בובר.
למה?
בגלל שפעם איזה יהודי מבוגר שאל אותו, איך ייתכן
ששמואל שיסף את הגג.
איך הוא יכול היה כאיש רוח, נביא,
לקחת את חרבו ולשסף את המלך הגג?
כן.
אז הוא אומר,
בובר חשב שהמצפון שלו
מלמד אותו על רצון הבורא יותר מספר הספרים.
הוא כנראה לא לקח בחשבון את אושוויץ.
ככה הוא אומר.
עכשיו, מה זה אומר הדבר הזה?
כלומר,
אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה,
אבל כשאתה רוצה לברר מה רצון הבורא, אתה כבר לא, אתה צריך להכיר בקטנותך,
לעומת מה שהקדוש ברוך הוא מסר בתורתו.
הוא מסר שעמלק הם רשעים,
כן? והיכית את החטאים את עמלק.
כאשר שקלה נשים חרבך, כן תשקל מנשים ממך.
זאת אומרת שההתעלמות הזאת היא בעצם סוג של גאווה,
וזה נקרא אכלה, פגעה.
אמנם.
שכן זה כתוב פעולה וכוח האמונה?
זה לא האמונה.
אם אתה רוצה להבין מה הקדוש ברוך הוא אומר,
תשאל את הקדוש ברוך הוא.
זה בכלל שאלה בפילוסופיה.
איך בכלל תיתכן הפילוסופיה?
הרי במה עוסקת כל פילוסופיה שבעולם?
בשלושה דברים.
עוסקים באלוהים,
בעולם, באדם.
בסדר? זה שלושת הנושאים
שהפילוסופיה עוסקת בהם.
לכאורה
זה מיותר לגמרי.
אם יש לך שאלות על אלוהים,
אז תשאל אותו.
יש לך שאלות על העולם, תשאל את מי שברא את העולם.
שאלות על האדם, תשאל את מי שברא את האדם.
אז לפי זה הפילוסופיה היא מדע מיותר.
מה יענה לך הפילוסוף?
אלוהים לא מדבר.
או שהוא לא עונה,
או שהוא לא מדבר, או שהוא כבר לא מדבר.
בסדר?
זאת אומרת, מה?
לא,
הפילוסוף צריך לענות לנו.
אנחנו מקשים עליו.
זה כפי שהשאלוהים לא מדבר?
אה, בסדר, אבל, אה, נכון, אלוהים לא מדבר, זה נכון, הוא הפסיק לדבר,
אבל פעם הוא דיבר.
מה, הוא סצה?
אבל פעם הוא דיבר.
יש לך מסורת, מה הוא אמר?
בסדר?
בסדר.
עכשיו, השאלה למה הוא הפסיק לדבר,
זה כבר שאלה בפני עצמה, זה כואב הלב,
שהוא הפסיק לדבר, אבל לא בגלל זה נאמר שזה לא היה.
אחד הדברים ש... איך אני יכול לדעת על תופעה
שהייתה קיימת?
וזה שהיא הפסיקה.
וזה שהיא הפסיקה.
משל, למה הדבר דומה? אתה נכנס למפעל שבו מכונות עובדות כל הזמן.
זה עושה רעש אדיר.
אבל אתה כבר כל כך רגיל, אתה עובד במפעל כבר שנים, אתה בכל זאת שם לב
שיש רעש.
אבל פתאום יש הפסקת חשמל.
אז אתה שם לב, אה, היה פה רעש.
בסדר? כלומר, ההפסקה היא הראייה הנסיבתית למה שהיה.
כן?
ואפשר לומר שמאז שפסקה הנבואה, העולם מרגיש בהפסקת חשמל.
מה?
מה? מה?
מה?
הוא דיבר?
אני שואל אותך, הוא דיבר איתך?
אישי. כן אישי.
קודם כל, אני מכיר במחלקות סגורות, יש כמה אנשים שמספרים לך שאלוהים דיבר איתה.
נביאים, נביאים, נו אז מה עם הנביאים? הוא דיבר, אבל אתה שאלת אותו, שאלת מה זה שהוא לא מדבר.
נכון, הלאה.
מה?
יש זמן שצריך לבחוק את האמונה,
כדי להגיע לאמונה יותר עליית.
כן, כן, בדיוק.
אמנם,
גם אותם חכמי לב היחידים הניגשים אל השם,
ועל פי שכבר זכו למעלה רוממה כזאת,
שכבר הם מכירים כל האמיתיות האלוהיות הגנוזות באור האמונה, בהכרה עמוקה וגדולה בדעתם הכבירה,
מכל מקום יחשבו להם לצדקה להיות גם כן מושג ורגש האמונה קבוע בלבבם,
שהוא מוסיף אורה בנפש ומעלה את האדם למדרגת השגה אובייקטיבית.
זאת אומרת,
גם האנשים בעלי תפיסה מאוד מאוד רחבה ועמוקה,
זה טוב להם גם שיאמינו.
לא במקום חוכמתם, אלא במקביל לחוכמתם.
כן, זה מה שעוזר להגיע למדרגת ההשגה האובייקטיבית.
כי אדם שהוא למשל כל כולו אינטלקטואל,
חסר לו משהו גם בידיעה האינטלקטואלית שלו.
יש משהו שהוא לא יודע.
זה מה שרבי יהודה הלוי אומר בשם המלך שמה, נגד הפילוסוף.
אתה, הפילוסוף אומר דברים נכוחים, אבל מה עם החלומות?
החלומות בשבילך זה חסר משמעות.
אז מה שאתה אומר, הוא לא משלם.
בסדר?
הרי מה אומר המלך?
הוא אומר, שם אומר,
אני חולם.
אומר לו הפילוסוף, אתה חולם?
זה לא יכול להיות, כי אני לא חולם.
אבל אני אומר לך ש... בסדר, אתה לא חולם, אבל אולי אני כן.
כן, מה אתה אומר?
אה,
לקומות צדקה, זאת אומרת, לקבל משהו טוב, חסד כזה.
כן,
זה על הפסוק, ויחשבי עלות צדקה.
המחלוקת רמב״ן ורשי שם, כידוע. טוב,
מכיר מחלוקת רשי ורמב״ן, כן, כן, זה בספר שמי קדם כרך א', שיש שם דיון על זה.
טוב,
שכל זמן שהוא רק על בינתו נשען,
זה פסוק במשלי, כן, ואל בינתך
אל תישען.
אל תשעען.
כן, אז כל זמן שהוא רק על בינתו נשען,
סוף כל סוף, הרי הוא פרטי,
וציוריו הם רק לפי נפשו וערך השגתו.
אבל כיוון שאחרי עומדו על מעמד ההכרה של הבינה,
וצרף לו גם כן את ההכרה מצד האמונה שהוא מכיר את קללה ואת גודל עוז האמת והיושר שיש באמיתתה בהכרה מדעית,
אבל את הערך של הנשגב הוא משיב אל האמונה מפני שאי אפשר כלל
שהתגלה לעיני האדם עוצם הערך של הצחות האלוהיות.
אם כן, האמת הברורה אי אפשר לה להיחקק כי אם בצירוף כוח האמונה,
שמשיב את כלל ציורי הרוחניות כמו שהם ידועים ליוצרם, שחותמו אמת,
רק אז הוא מוכתר באור האמת מכל צדדיו.
כלומר, הרב כאן אומר, אל תשתמש באמונה בתור כוח מקביל,
אלא תשתמש באמונה בתור כוח משלים.
ואז אם האמונה באה אחרי החירות המחשבתית היותר גדולה,
אז זה מוסיף תפארת, הדר,
למחשבה של אותו אדם.
זה פסוק בתורה.
אתה אומר שמהפסוק הזה לומדים שזה לא טוב שיהיה חופש מחשבתי.
זה מה שרגילים לומר שהרמב״ם אומר.
אומרים שזה מה שהרמב״ם אומר על יסוד הפסוק הזה.
נכון, אז זו פשוט קריאה שטחית ברמב״ם.
הרמב״ם אומר את ההפך הגמור, ואני יכול להוכיח לך, אם יהיה לי פה ספר המדע,
בואו נקרא את דברי הרמב״ם בשלמותם.
כי אני כמה פעמים שמעתי וקראתי שאומרים,
אסור לחשוב.
למה? הרמב״ם כתב שאסור לחשוב. נו באמת, הרמב״ם יכתוב שאסור לחשוב?
אף אחד לא כותב דבר כזה, בואו נראה.
אז אני מציע, כדי לדעת מה הרמב״ם אומר, מה לעשות?
לקרוא ברמב״ם.
נכון?
שזה כידוע חידוש.
אה?
ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אשר אתם זונים אחריהם.
אתה מכיר את הפסוק הזה?
זה מה שאומרים.
אומרים שהרמב״ם, על יסוד הפסוק הזה,
אוסר את החירות המחשבתית.
מה אתה רוצה ממני?
אומר מה פתאום, אולי נקרא ברמב״ם, ואז נדע אם יש לזה יסוד או לא.
טוב,
כותב הרמב״ם,
ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה.
היאך,
מה?
אני קורא כאן בפרק ב' של הלכות עבודה זרה, הלכה ב'
ואילך.
ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה.
היאך, עיקר עבודתה, ומה מעשיה, ומשפטיה.
ציוונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותם הספרים כלל,
ולא נהרהר בה,
ולא בדבר מדבריה.
ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור, שנאמר אל תפנו אל האלילים.
ובעניין הזה נאמר אופן תדרוש אליהם לאמור איכה יעבדו.
שלא תשאל על דרך עבודתה האחי, אף על פי שינת העובדה.
שדבר זה גורם להיפנות אחריה ולעשות כמו שהם עושים,
שנאמר ואעשה כן גם אני.
עכשיו יש פה כמה קושיות,
שתיים אני אביא קודם כל.
אז מה זה המסכת עבודה זרה?
מעסיקת עבודה זרה אומרים, עובדי עבודה זרה עושים ככה, עושים ככה, עושים ככה,
זה מותר, זה אסור, בסדר?
אז קודם כל אתה לא יכול לדון בעבודה זרה אם אתה לא למדת עבודה זרה.
אבל דבר נוסף, הרמב״ם באיגרתו לחכמי
מונפלייה,
במקור כתוב חכמי מרסיליה, אבל זה באמת חכמי מונפלייה.
מונפלייה זה קרוב למרסיי.
שם הוא כותב,
זה איגרת בנושא חוכמת הכוכבים,
הוא אומר, ואני כל ספר של עובדי עבודה זרה שתורגם לערבית,
קראתי.
וראיתי שם כך וכך וכך.
אז אם כן, הרמב״ם אומר, עברתי על דברי עצמי.
קראתי כל ספר שתורגם לערבית לעבודה זרה, קראתי.
הוא מתכוון בעיקר לספר של בן וחשייה,
הנקרא ספר עבודת האדמה הנבטית.
אבל בסדר.
אז איך הרמב״ם מסתדר פה? אסור לקרוא בספרים, הוא אומר, אני קראתי.
דבר נוסף, בהלכות סנהדרין,
כותב הרמב״ם שאין מושיבים בסנהדרין, אלא
חכם שיודע כל התורה כולה
וכל החוכמות
ודברי ההבל של המכשפים ועובדי עבודה זרה וכישוף
ולשונות.
אם הוא יודע את זה,
אז הוא יכול להגיש מועמדות לשבת בסנהדרין.
אז איך הוא יכול לדעת את זה? הרי זה אסור, נכון?
אז יש פה משהו לא מובן, נכון?
טוב, רק אני רואה פה את הקושייה.
בואו נמשיך.
אני עוד לא יודע.
כדי להבין,
אני צריך לקרוא את דברי הרמב״ם עד תומם,
ואז אני אדע,
אולי אני אבין אחרת.
וכל הלווים האלו בעניין אחד הם,
והוא שלא יפנה אחר עבודה זרה.
וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה.
ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה,
אלא כל מחשבה
שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה,
מוזהרים אנו שלא להעלות על ליבנו,
ולא נסייר דעתנו לכך,
ונחשוב ונימשך
אחר הרעורי הלב.
אסור.
כל מחשבה שהיא לא לפי היהדות, אסור.
מפני שדעתו של אדם קצרה, עכשיו, פה אני כבר מתחיל לא להבין משהו.
הרמב״ם כשהוא כותב הלכות
לא מסביר מדוע ההלכה.
וכאן הרמב״ם מקדיש 14 שורות בערך
להסבר ההלכה, שזה דבר תמוה מאוד.
אלא אם כן נאמר שההסבר שהוא נותן הוא בעצמו הלכה.
בואו נראה.
מפני שדעתו של אדם קצרה,
ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריה.
זה כל אדם,
לא כל הדעות. ואם יימשך כל אדם
אחר מחשבות ליבו,
נמצא מחריב את העולם, לפי קוצר דעתו.
ואז הרמב״ם מוסיף, כיצד.
ואז הוא מביא לנו רשימה של מחשבות שאפשר,
מחשבות אסורות.
הוא כותב לך עכשיו רשימה של מחשבות מסוכנות.
הוא כותב אותן, בשביל מה? אל תכתוב.
כיצד פעמים יתור אחר עבודה זרה,
ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמה הוא ושמה אינו.
מה למעלה ומה למטה, מה לפני ומה לאחור.
ופעמים בנבואה,
ומה היא אמת?
שמא היא אינה.
ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים,
שמא אינה.
רגע, מה אתה מבלבל אותי? אתה כותב את זה עכשיו במשנה תורה,
אתה כותב רשימה של מחשבות
מסוכנות ביותר,
נכון?
ואינו יודע המידות שידון בהן עד שידע האמת על בוריה ונמצא יוצא לידי מינות.
אז קודם כל, מה הוא אומר כאן?
לא כל אחד יודע.
מה זה אומר לא כל אחד?
יש כאלה שיודע, נכון?
עכשיו,
ועל עניין זה הזהירה התורה ואמרה, ונאמר בה,
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.
כלומר, לא יימשך כל אחד מכם,
לא כל אחד,
יש כאלה שכן,
אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת.
כך אמרו חכמים, אחרי לבבכם זו מינות,
ואחרי עיניכם זו זנות.
ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא,
אין בו מלכות.
אין בו מלכות.
כלומר, לא מלכים מי שעושה את זה.
עכשיו, מה זה אומר?
כל האריכות הזאת, לא כל אחד יודע איך דנים וכולי.
אבל מי שיודע,
אדרבה, צריך.
אז מה יעשה אדם
שיש לו התלבטות?
ייקח חכם.
כלומר, אתה יכול ללמוד כל דבר בתנאי אחד,
שיש לך רב שאתה יכול לשאול אותו,
כל שאלה.
נכון, לא, זה הבחור הזה שהלך כמו לאוניברסיטה.
עכשיו,
מה זה אומר?
שאדם שאין לו רב, גם תורה אסור לו ללמוד,
כי אין תורה בלי רב.
בסדר?
אז זה עונה על השאלה שלך.
בסדר.
אני ראיתי פעם מישהו שכתב מאמר,
שאסור ללמוד כל ספר שדעתו שלא כדעת התורה,
וזה שהרב צבי יהודה עסק בזה,
זה בגלל שהוא היה צריך לברר,
הוא נלחם את מלחמת האמונה. לא הבנתי, ומי אמר לאחר ציודה שמותר לו להילחם במלחמת האמונה?
כן, טוב.
רגע, למה הוא רוצה ללמוד תורה אחרי מלחמת האמונה שלו רב?
לא, זה לא תורה.
אדם שאין לו רב,
אז התורה שהוא לומד זה סוג של מלומד,
כן? זה אוריינות.
כתוב במפורש בגמרא, במסכת ברכות, מי שיש בידו מקרא,
ומשנה ותלמוד והלכות ואגדות
ולא שימש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ.
אז מה זה עם הארץ לפי ההגדרה הזאת? אדם מלומד בכל התורה כולה.
זה נקרא עם הארץ.
בסדר?
לא שימש תלמידי חכמים.
עכשיו למה זה חשוב? רש״י מסביר שם כי הוא לא יכול לדעת מה הסברה הנכונה.
מה אתה אומר?
לא זה בדיוק העניין הרמב״ם מחסן אותך.
אגב התורה עושה את זה פן תישא עיניך
השמיימה ונידחת והשתחווית אחרי השמש והירח.
תעלמו לגמרי. לא, הצדוקים נעלמו, זה יותר נכון,
יותר מדויק.
כי כתבי ספרים קציפים. לא, לא, יש במשנה הצדוקים אומרים כך ופרושים אומרים כך.
יש, יש כמה סוגיות.
עכשיו, זה לא העיקר של הגמרא,
אבל כן, שהם אומרים שכתבי הקודש לא מטבעים את הידיים, כל מיני דברים האלה, כן?
ואפילו מסכת יומה שמע על הכהן הגדול הזה,
שהקטיר את הקטורת מחוץ לקודש הקודשים?
יש.
לא, התורה גם כן אומרת דעות מסוכנות.
זה לא רק הרמב״ם,
כן?
כן.
המושג מה?
המושג של אמונה ככה, כן.
כן, כן, כן. הוא דבר על האמונה הפופולרית.
אבל יש גם האמונה העליונה, כן?
אמונה במובן של נאמנות.
בכלל, המילה אמונה ביהדות, המשמעות היא נאמנות.
כן? כלומר, ולא אמונה עיוורת.
אנחנו קצת מושפעים מהנצרות.
בנצרות, האמונה זה להאמין בדבר שאתה לא יכול לדעת אם הוא אמת או לא,
על פי השכל.
טוב.
זה יוצא גם להאמין במה שהוא לא הגיוני.
נכון, נכון. קרדיו קויה אבסורדם.
כאילו, מה נאמנות?
נאמנות, שאתה נאמן לקדוש ברוך הוא, אתה נאמן לתורתו.
ברור.
איפה אנחנו?
אבל כיוון שהיריעה,
אמנם,
ציור אמונה כזה בא לא מצד ההכרח של החיים המעשיים שיהיו מתוקנים על צד המוסר והטוב.
שזה תמיד אומרים, כדאי שהמשרתים יהיו מאמינים, גם אם אני אישית לא מאמין, כי ככה זה מסדר להם את החיים.
הוא אומר, זה לא מצד זה האמונה של האדם הגדול,
כי על זה כבר עמדה בינתו הגדולה של האיש השלם, כמו שיהיה באחרית הימים,
לעת קיומה של ההבטחה הגדולה של ונתתי תורתי בקרבם ועל לוח ליבם מכתובנה,
אין פסוק כזה אגב,
ונמצא שאין האמונה אז כי אם עטרה מוספת הוד והדר לאדם, ונקנית לו רק מטעם האהבה היותר בהירה להיות מואר באור האמת.
אומנם,
האמונה במצבה ההווה,
כפי שזה היום.
מצד ההכרח של קיום החיים המעשיים שלא יהרסו על ידי השחתות מוסריות.
כן, אומרים טוב, אתה, אני מילא, אני אפיקורוס, אבל אתה אדם דתי, איך אתה משקר?
כן?
או איך אתה גנב, או כדומה.
כלומר, מה מונח מאחורי זה?
לך יש אלוהים, זה שומר עליך.
אני, אפשר להגיד שאני קצת לא בסדר.
זה מה שאומר...
מה?
אתה משקר?
לא, ההפך.
זאת אומרת, אם אתה מאמין,
אז ברור שלא תשקר, כי אלוהים אמר שאסור לשקר,
כן?
יש ספר פעם, מישהו כתב, אלוהים לא מרשה.
יש ספר כזה, טוב.
אומנם האמונה, כן, במצב ההווה מצד ההכרח של קיום החיים המעשיים, שלא יהרסו על ידי השחתות מוסריות, מצב זה בא
רק לרגלי ההשפלה האנושית שנטמעתה קומתו מפני החטא.
כן? כלומר, האדם, זה גם,
במהפכה הצרפתית, כשהייתה תנועה אנטי-דתית, אנטי-כנסייתית מאוד חריפה,
אז בכל זאת אחד מראשי המהפכה הצרפתית, רובס-פייר, אמר,
אי אפשר לאדם, לחברה, להתקיים בלי אמונה,
ולכן הוציאו חוק באספה הלאומית של צרפת,
שיש אלוהים.
כן? כלומר, אלוהים יצא מן המחתרת,
הוא היה מותר פתאום,
קיים לפי החוק.
אבל,
כיוון, לא רצו להשתמש במושג אלוהים, כי זה היה יותר מדי דתי,
אז קראו לזה פולחן היש העליון.
כן?
היש העליון, ככה הם קראו לזה.
כן, טוב, זה נכון, היו פנתאיסטים קצת, דאיסטים.
בסדר.
אבל זה מה שאומר כאן.
אינקוויליס הוא ישראל?
לא.
לכן, הוא אומר, מצב זה בא רק לרגלי,
אז זה בעצם, כמו שרובספייר אמר, חייבים שתהיה דת
כדי להחזיק את האנשים.
אגב, המילה דת בלטינית רליגיו,
או באנגלית ריליג'ן,
זה בא מפועל שעניינו לחבר.
כלומר, לחבר בין האנשים צריך איזושהי דת.
אז אומר,
כן, אז כולם הולכים לבית הכנסת, כולם,
כלומר, יש איזה מין סדרי חיים שיש מי שלוקח עליהם אחריות,
יש הרבנים,
יש בית הדין וכולי.
אז אומר הרב, כל זה,
זה טוב בגלל שהאדם ירד ממדרגתו, אז אין לו ברירה, הוא זקוק
למין הדרכה מתמדת של בוס גדול.
על כן, בתוך הלב של מי שלא הגיע
עד היסוד של הכרת האמת הגמורה של המציאות ומצב החיים, שרק על פי מידת המישרים והענווה
של הכרת האמת יבחין האדם כי הננו צריכים עדיין הרבה גם כן לרגש האמונה המשעבדת את החיים המעשיים,
להיאסר במאסרה כדי להביאנו אל המעלה הגדולה, מעלת החופש והאור הגמור.
אלה היהירים מוצאים די עזות לעקור מלבבם
רגש האמונה מטעם החופש הנחשק להם כפי הנראה להם בטבעו של אדם.
כלומר ההתנגדות לדת
באה בשם החירות.
במקום להבין שהדת מביאה אל החירות.
והעניים הללו הם דומים לצטגנינים הרואים ואינם יודעים מה רואים.
כלומר, יש לי אינטואיציה נכונה, חלקית.
עכשיו, הביטוי הזה לקוח מהרמב״ם,
שבעלי ההצטגנינות, בעלי האסטרולוגיה,
מרגישים דברים, אבל הם אף פעם לא מדויקים.
מרגישים ולא מרגישים.
אינם יודעים מה הם רואים.
אמת הדבר...
גם יש לזה נורא זול.
אז זה משמע, כן, כי הרי סך הכל ההתבוננות בכוכבים זה גם כן
הרגשה שיש איזשהו סדר לעולם, כן?
אמנם,
אה, תודה.
אמנם הדבר שנמצא בקרב הלב פנימה,
איזה כוח המתפרץ
וחפץ בחופש הדעת,
אבל זה הכוח איננו קים תולדה מאור הגל... אני זוכר שפעם באחת ממערכות הבחירות,
הימין הפסיד בבחירות
והשמאל עלה.
זה היה אחרי, אני חושב, של שלטונו של יצחק שמיר.
ואז
ראיינו בטלוויזיה,
ראיינו בטלוויזיה,
אנשים צוהלים בכיכר על זה שהימין הפסיד והשמאל עלה,
ואז שאלו את אחד מהצוהלים שהיה עם שיער בערך עד לפה,
וקעקועים והציפורניים גם כן באיזשהו כיוון כזה,
אמרו אותו, נו מה אתה אומר?
הוא אומר, אני שמח לראות שהתבונה גברה על המיסטיקה.
מעניין, בסדר?
כלומר,
בסופו של דבר, זו רמה גבוהה של הסתכלות. כלומר, אתה לא סתם מדבר.
עכשיו,
אומר הרב,
הכוח הזה נמצא באיזשהו מקום,
רק הוא לא יודע איפה לפעול, כן?
אמת הדבר שנמצא בקרב הלב פנימה איזה כוח המתפרץ וחפץ בחופש הדעת.
אבל זה הכוח איננו קמתו לדם מאור הגלוז הצפון בעומק נפשו של אדם,
שהוא יצא אל הפועל רק אז, כשישלים כל כך האדם את נפשו,
עד שתהיה לו מידת האמונה.
לא הכרח רק צדקה כי עניין אברהם אבינו עליו השלום שנאמר בו
והאמין בשם ויחשבה לו צדקה. שימו לב איך שהרב אומר כאן,
שזה איזה מין תוספת חסד לאברהם שמלבד זה שהוא יודע את האמת הוא גם מאמין.
כן, רוב הדתיים אם הם היו מבינים מה הרב קוק אומר כאן הם היו מתפלצים. אגב, יש חלק מבני דורו של הרב קוק שהבינו למה הוא מתכוון וזה הרגיז אותם מאוד.
כן. נכון, זה בא.
זה נכון, אבל תחשוב גם שמעט מאוד חילונים גם כן חושבים ככה.
זאת אומרת, רוב בני האדם,
רוב בני האדם, לא משנה דתיים או חילונים,
שבויים באיזושהי צורה של דת כלשהי.
יש דת של הסטיגמות,
למשל, יש עיתון לאנשים שלא יודעים לחשוב לבד,
שכל שבוע חושב בשבילך.
נכון, גם אני שואל.
מה?
כן, הבעיה מה זה ענווה?
יש ענווה שהיא שכנה לבטלנות.
כן, זה מה שהרב קורא באורות התשובה,
מידות שכניות.
יש מידה שהיא טובה,
אבל היא שכנה של מידה לא טובה.
אז הוא מביא כדוגמה את הענווה.
הענווה היא לא במקומה.
נכון, זה פשוט מה שהוא אומר.
כן.
זאת אומרת, אולי המשמעות של צא מהצטגננות שלך.
כן, מה אתה אומר?
היא שהאדם מחשיב את הצדקה של השם, שנתן לו את ה... כן, אפשר לומר.
כן.
מחלוקת ראשי רמב״ן.
זה מבואר בספר שמי קדם כערך א', יש שם דיון הזה.
טוב, אבל הפורץ להשתמש בכוח כזה,
שראוי רק לאדיר שבאדירים גם בהיותו שפל שבשפלים,
הוא רק משחית נפשו.
ואם רעל זה יתאמץ להשרישו גם כן בלב רבים זולתו,
הרי הוא ממבעלי עולם היותר גדולים,
שראוי לחכות בלב מלא תקווה על העת המאושרה שרשעים
כאלה מארץ יכרתו ועולתה תקפוץ צפייה.
למען תהיה ימין השם רוממה,
לפנות דרך השם ולהביא את אור השם וברכתו בעולם,
כפי שאותה המטרה עצמה,
כדי, סליחה,
שאותה המטרה,
זה רק כדי לבדוק אם אתם עוקבים.
כדי שאותה המטרה עצמה,
שהיא שלא בעיטה נמצאת במדרגת זדון וגבול רשעה,
תתגלה בעצם כוחה הפנימי. דהיינו, החפץ לחיות במצב חיים כאלה,
שיסוד הדרכת החיים לא יבוא מכוח מכריע העומד
מחוץ לנפש ופועל על הנפש.
כוח האמונה הנסמך אומנם על פי אמיתיות מקובלות וברורות.
כמובן שהאמונה לא צריכה להיות אמונה לא רציונלית, זה מה שהוא אומר, אלא היא צריכה להיות מבוססת על עובדות.
אין מקום כלל עם הבירור השכלי השלם והישר המבין יפה להעריך את ערך העימות הכללי של בירור המוצא שהוא מוצא פי השם אדון החוכמה והאמת
מצד הוראת האותות וההתגלות הממשית הנמצאת באופן כל כך גלו ומבואר לישראל וכל כך בולט
ומאוחד בתולדתו ובחייו הכלליים עד שאין שם גם מקום לנדנוד שלצל ספק
שהוא הכלל של בירור תורה מן השמיים.
אז זה צריך לברר הרב טוען ראינו את זה בתחילת הפרק
שאם המחשבה היא חופשית,
אי אפשר לטעון שכתבי הקודש הם לא מן השמן.
כן, מה? שאלה עקרונית.
הפילוסופיה הייתה קיימת... תדבר בטוח עוד יותר נמוך, שבטוח אף אחד לא ישמע.
הפילוסופיה הייתה קיימת אצל הערבים,
עוד לפני שהייתה קיימת כבר,
כמו שאנחנו קוראים אירופה. נו, אז מה?
הם לא העלו את השאלות האלה כשאלות עקרוניות.
לא העלו, ודאי.
הספק העקרונית וכן הלאה, שזה לא זה. כן, אבל מה שאתה אומר כאן, אתה מדבר על הפילוסופיה הערבית,
מדובר בערך בחמישה עד עשרה שמות.
זהו.
עכשיו, לא, אני רוצה להסביר לך,
שבמסורת המוסלמית,
היחס אל הפילוסופים, כמו אבן סינא ואבן רושד וכולי,
הוא יחס, מתייחסים אליהם כאל כופרים.
זה לא כמו שאצלנו כולנו מעריצים את הרמב״ם,
אלא אצלם, אתה יודע, איפה מוצאים את הדברים של הפילוסופים, איפה מדפיסים אותם?
בבהירות.
כן? אצל הנוצרים.
כן? כלומר, אתה לא תראה חכם מוסלמי שמתפאר באיבן רושד.
לא קיים.
אולי, אני מנסה לחשוב, אולי זה... באיבן סינה.
נולדתי... או באלגזאלי.
או בעמוד עשר אל-פאראבי.
כן, מישהו מתפאר לרמב״ם.
כן, כן.
אני מנסה לעלות, אולי בעצם התולדה של
מה שהרב מתאר פה זה הנצרות בעצם,
שהביאה לעולם המחשבות האלה. כן, הנצרות החדירה את התפיסות שלה לתוך האמונה היהודית.
כן? כלומר, גם בספר היעדר העיקר, הרב מסביר שהנצרות פעלה על הנפש היהודית לחשוב שאדם ירא שמיים,
הוא חייב להיות רציני ועצוב.
טוב,
איפה היינו?
אבל אף על פי שהאמת הכללית היא מתבררת,
מכל מקום, כל זמן שאין האמת הפרטית של עצם סדרי החיים בערכם הקדוש,
כפי מה שהם מתחייבים על פי העימות האימוני,
כל זמן שהפרטים אינם מוכרים להחי על פיהם מצד הכרת עצמו הפנימית, עודנו עומד רחוק ממטרת נביאת החיים הטהורים למיתתן.
על כן, נגנזה בקרב האדם פנימה נטייה
לעלות אל המקום אשר שמה לא יהיה צריך להשתמש בציור האמונה לצורך המעשי,
כי אם לצורך שכלול האור העליון שבנפשו, על כן... איזה ברור?
בנפש.
על כן, צדיקים ילכו בם וישתדלו להוסיף דעת השם,
עד שבכל יום ויום יתרוממו מעט-מעט למוסרם והכרתם,
עד שמושג האמונה יתעלה אצלם ממעלת כוח מעשי לכוח תיאורי,
כלומר, תלשון תיאוריה,
ועמוד ענן משלים לעמוד ה...
שכל זמן שלא נתבסס יפה בלב הכוח המעשי,
הבא מצד החוכמה וההכרה באופן המשלים את כל הפרטים שהאמונה מדריכת להם,
שזה שולחן ערוך לכל הסעיפים שלו,
לא יזוז הציור התחתון של הרגש האמוני מן הלב, אומנה.
ולפי אותו הערך שכבר משתרש יפה
בלב הכוח המעשי העליון הבא מהכרה עצמית, מהגעת המעשים למעשה אבות,
שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה,
כן יהפך,
אגב שימו לב,
האבות לא היו מצווים ועושים, והם נחשבים ליותר עליונים מאיתנו.
כן ייהפר ציור האמוני לציור משלים ומשכלל את הצד המדעי העומד בתור
עטרה ויתרון ומעלת הצדקה. ופושעים ייכשלו בם, כן?
צדיקים ילכו בם, פושעים ייכשלו בם.
איך ייכשלו בם?
כבכל הכוחות הטובים שנתן השם לאדם להיות נהנה מטובם בהשתמשו
בכל דבר בעיטו בזמנו, במקומו אוכל לך טוב. ואם משחית נפשו,
יוציא כוח הדברים בלא איתם, בלא השלמת התנאים הדרושים להם,
יהפכו לרועץ וימשיכו אחריהם רעות עד אין מספר.
ותכלית העושר,
שהוא התכלית האידיאלית האחרונה שהיא עצת השם וברכתו לאדם ולעולם,
היא מתאחרת.
זהו יסוד עבודה זרה והבזרעה,
הנקרא עם אלוהים אחרים, שפרשו זל,
מפני שמאחרים את הטובה לבוא לעולם.
אמנם רק לאחר יכולים הם את הטובה,
לאחר ולו לשנות ולאבד.
כדבר אלוהינו יקום לעולם.
והטובה אשר גזר מוכחת לבוא,
השם צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיב הנה. עד כאן להיום.
