טוב, מוריי ורבותיי, שלום לכולם, שלום ללומדים פה במכון, שלום ללומדים בבית
וברוכים הבאים ללימוד נוסף משותף בספר הסוד הישראלי,
הספר שעושה מהפכה במדינה לאט לאט.
אז חדשות הסוד הישראלי, אנחנו פותחים בחדשות הסוד הישראלי כמדי שבוע,
והשבוע יצא לאור בשעה טובה הספר הסוד הישראלי בצרפתית.
אז לדוברי הצרפתית בינינו, בשורה טובה.
עבדו על הספר הזה הרבה זמן, מהדורה חדשה בצרפתית,
וזהו. מי שרוצה, יכול להשיג את זה.
אצל מי?
דניאל.
דוד אלתר.
דוד אלתר, בסדר. ואני חושב גם אצל נלי, אם אני לא טועה, אפשר להשיג, יש כמה עותקים.
מי שירצה,
אתן לו את המספר.
זו בשורה טובה אחת.
דבר נוסף שאני צריך לתקן מהשבוע שעבר. היום התקשר אליי דוקטור יצחק וייס היקר,
שכתב את הספר הרצל קריאה חדשה, והוא ביקש ממני למסור,
שאמרתי בשבוע שעבר שעיקר עיסוקו הוא רופא,
ובהובי שלו הוא עוסק גם בהרצל.
אז הוא אמר, זה לא הובי.
אומרים על יהודי שלומד תורה שזה הובי שלו?
זה הלימוד, זה לימוד תורה.
אני לומד תורה, הדמות של הרצל היא דמות
שההתבוננות בה שינתה לי את נקודת המבט על הרבה מאוד דברים,
ואני רואה בזה עיסוק לגמרי תורני.
אז אני בא לתקן כאן, אני חושב שהוא צודק,
זה לא הובי, זה שליחות, זה שליחות.
זה שליחות שיש לו.
שליחות ועבודת קודש, אז זהו. זה הערה קטנה, הייתה לי שיחה מאוד מעניינת איתו,
ובעזרת השם, בעתיד גם נפרסם חלק מהדברים,
מהאוצרות שהוא שולח.
יש לו כל מיני אוצרות שעדיין לא ראו אור,
אז זה נקודה אחת.
נקודה שנייה שאני רוצה לשתף אתכם,
זכיתי השנה,
בעקבות הלימודים שלנו בסוד הישראלי, להגיע לקהילת חריש היקרה,
ובקהילת חריש אני גיליתי את אחד מצאצאיו
של רבי יהושע מקוטנה,
בעל הישועות מולכו,
שהשבוע ביום ראשון בערב, בכ״ה בתמוז, הייתה האזכרה השנתית שלו.
ואני אמרתי שאני אדבר עליו קצת
בלימוד שיש לנו ביום ראשון, אבל לא הספקתי,
ולכן אני אפרע את החוב היום.
אני אמרתי לו שאני אפרע את החוב היום,
והדברים קשורים כמובן מאוד מאוד לעניין של הסוד הישראלי.
הרב יהושע מקוטנה,
קודם כל היה דמות מאוד מאוד מיוחדת,
והדבר הייחודי בא לידי ביטוי בשם שלו.
קראו לו רבי ישראל אליהו יהושע.
בקיצור קוראו לו רבי ישוע ל...
אבל ישראל זה על שם הבעל שם טוב,
אליהו זה על שם הגאון מווילנה,
ויהושע זה על שם הפני יהושע.
אז הוא ייחד בתוכו בשם שלו כבר עולמות שונים של למדנות וחסידות והכל בא לידי ביטוי ביחד.
קודם כל אני רק אציין פה מי נתן לי את זה, ניתן קרדיט
מקהילת חריש,
בוא נראה שאני לא טועה, טוב, זה עושה פה בעיות העניין הזה.
טוב, לא נתעכב על העניין הזה, אחר כך אני אמצא את זה.
אז ככה,
על רבי יהושע מקוטנה אפשר להגיד הרבה מאוד דברים,
הוא היה באמת דמות יוצא דופן בגדלות התורנית שלו,
רבי יהושע מקוטנה.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה דברים שנכתבו עליו
65 שנה לפטירתו,
לפטירת רבי יהושעלה, יהושעלה, הגאון מקוטנה.
זה נכתב בשנת 58', אני חושב, אם אני לא טועה.
לא לחינם נשתבחה העיר קוטנה היהודית בשעת גדולתה ותפארתה בתואר ירושלים דפולין,
כי גדולי התורה שכיהנו פאר על כיסא רבנותה
הטביעו את חותמם עליה ועשאוה למקום תורה ידוע לתהילה גם במרחקים.
אז הוא מביא כאן את הרב משה יהודה זילברברג בעל זית רענן ונעבור לרבי יהושע מקוטנה.
רבי ישראל אליהו יהושע טרונק
שבפי העם נקרא בקיצור בלשון חיבה רבי יהושע לה.
למרות ההקטנה שבשמו היה ידוע בסביבתו הקרובה והרחוקה ואף בחוגי הרבנים בכל תפוצות ישראל כגדול בין הגדולים.
באנציקלופדיה הבריטית ובאנציקלופדיה הרוסית היהודית צוין בתואר גדול התלמידים בעולם.
לשלושה שמותיו נודעת סמליות היסטורית משלהם. בכך נתכוון אביו רבי דוד להתוות את דרכו בחיים בכיוון הגדולה בתורה ומיזוג הזרמים שפילגו לפנים את בית ישראל.
לפיכך קרא לו ישראל על שם רבי ישראל בעל שם טוב.
אליהו על שם הגאון מווילנה ויהושע על שם בעל פני יהושע.
בשימוש כללי
הושמת השם אליהו
ובפי העם נקרא בשמו השלישי בלבד וגם הוא בהקטנה של חיבה.
אבל בהלכה למעשה החמיר על עצמו להזכיר את שמותיו במלואם.
וכשבתו הרבנית מקליש נתגרשה מבעלה הראשון
והיה צורך לכתוב בגט את שם אביה הורה לכתוב לה שני גיטין
באחד בת ישראל יהושע ובאחד בת ישראל אליהו יהושע.
בדרך שני הגדולים ששמותיהם נקראו עליו הבעל שם טוב והגרע,
הלך,
גם בחיבת ארץ ישראל.
ובימיו, כשחיבה זו החלה נוגעת בשאלות הלכה למעשה,
והחלה תובעת מעשים,
תרם לה את חלקו באומץ ובמרץ.
בשנת תרמ״ה 1885 בא לארץ עם חתנו הרב חיים אלעזר וקס,
רבה של קאליש,
ורבות טרח למען נטיעת פרדס אתרוגים בכפר חיטין,
כדי שיהודים בתפוצות הגולה יקיימו מצוות אתרוג מפרי הארץ לגאון ולתפארת
וממתי ישראל לקיים ולקחתם לכם משלכם, של הישראל,
כדי שבקיום מצוות השם ייזכרו או יזכרו גם את ארץ ישראל. כמו שכתב הנביא, זכרו מרחוק את השם וירושלים תעליה לבבכם.
ובשבת חזון,
ממש כמעט עכשיו,
שבת אז בפתח תקווה,
כשמתיישביה עוד נאבקו בקשיי המחיה והאקלים,
אתם רק מדמיינים איזה לחות,
איזה חום,
ובהפרעות השכנים הרעים,
ובדברי עידודו שהיה להם
משקל רב בדעת המתיישבים נאמני התורה,
שידעו את רום ערכו של האורח, חיזק את רוחם להיאבק ולעמוד בניסיון, כי סוף הברכה לבוא.
וכשחיבר רבי צבי קלישר את ספרו דרישת ציון לעורר את העם לקיים מצוות יישוב הארץ בפועל במגמה לאומית
ברורה
לכונן בארץ יישוב חקלאי ועירוני ולהשתדל אצל המעצמות הגדולות להשיג בשבילו אוטונומיה לאומית
כהתחלתא דגאולה וזקני הרבנים התנגדו לרעיונו המהפכני
בא אל רבי יהושעלה מכותנא
שאומנם היה צעיר ממנו בחצי יובל שנים 25 שנה יותר צעיר מהרב קלישר
אבל כבר היה ידוע ומקובל כגאון
וההסכמה והעידוד שקיבל ממנו אימצו את ידו להמשיך בפעולתו.
הרבנים שהתנגדו ליישוב ארץ ישראל,
יישוב של ממש, מצאו להם אסמכתאות בתלמוד ובתוספות,
אך הגאון מכותנא בתשובתו לשאלת רבי ישראל מקוצק
ובספרו שאלות ותשובות ישועות מולכו,
וגם בקונטרס מיוחד, סתר את דעות המתנגדים והוכיח
כי לפי האמת שבהלכה אין עבירה ביישוב ארץ ישראל אלא אדרבה מצווה גדולה,
והוכיח שלפי ההלכה אמנם יש שוני בדרגות הקדושה של אזורים שונים בארץ,
אבל גם עבר הירדן וחבלי עזה ואשקלון כלולים בקדושת ארץ ישראל.
לפני שנים רבות רבות.
עוד קצת,
בייחוד הגדיל לעשות בשנת תרמ״ך,
זה הסיפור המפורסם, שנת 1888,
על סף שנת השמיטה הראשונה להתיישבות החקלאות המחודשת בארצנו,
הגאון רבי שמואל מוליבר מביאליסטוק
ביאליסטוק נאבק קשות עם גדולי הרבנים בליטא שדרשו להשפיט לגמרי את החקלאות בארץ במשך כל שנת תרמ״ט
ולהזקיק את המתיישבים לאכילת לחם חסד
או לעבור לפרנסה אחרת וכולי.
והגאון מקוטנה היה בין הגדולים שנתנו יד לגאון מביאליסטוק
בהמצאת היתר זמני לעבודת האדמה על ידי מכירתה הפיקטיבית לנוכרי
כדי שההלכה תתקיים וגם היישוב יוכל להתקיים. בקיצור, היתר המכירה,
רבי שמואל מוליבר, הרב מקוטנה.
וכדרכו לגבי יישוב ארץ ישראל הייתה דרכו גם בהוראת הלכה בנוגע לחיי העם בגולה.
גדולה גבורתם של חובבי החומרות
שיכולים להראות לפשוטי העם את גודלם, את ידם החזקה בחומרות על גבי חומרות.
ואילו גאון קוטנה שקד ככל האפשר בתחומי ההלכה להקל ולא להחמיר.
כדי שההלכה תתקיים וגם העם יוכל להתקיים.
הנה ככן הייתה אז החמאה מצרה חיוני מאוד ליהודים תושבי הערים בפולין,
אבל לא הייתה אפשרות לספק להם חמאה מתוצרת יהודית בלבד.
באו שוחרי החומרות וביקשו ממנו להכריז איסור על חמאת נוכרים,
אך הוא דחה אותם בנימוקים מבוססים בהלכה ובהתחשבות בצורכי המוני העם,
והתיר להם להחמיר על עצמם,
אבל בלא להעיק בחומרותיהם על אחרים.
וכן נהג בנוגע לאכילת כופתאות,
קניידלח בפסח שהמחמירים הציגו אותה כאיסור גמור והוא עוד בהיותו רב צעיר בעיירה שרינסק שליד פלוצק
התחשב במידת היכולת של המוני העם לעמוד בחומרות ולא הסתפק בהוראה להיתר אלא אף הציג בחלון ביתו קניידלח
לראווה בפסח למען ידעו המוני העם שבאכילת קניידלח אינם פורקים מעליהם עול מצוות
וכדאי להם לשמור ולקיים כל יתר דיני המצווה כהלכתם.
וכשיסד רבי עזריאל הילדסיימר בברלין את בית המדרש לרבנים אורתודוקסים בעלי השכלה כללית רחבה שיוכלו להשפיע ברוח התורה לבני עדתם המחונכים בתרבות המערב וגדולי הרבנים בייחוד בהונגריה התנגדו לו בחריפות
טעם חדש אסור מן התורה בא לכותנה וקיבל מהגאון הסכמה וברכה למפעלו וגם עידוד עידוד לפועלו למען יישוב ארץ ישראל.
בן תלמידיו היה גם נחום סוקולוב
שהשתבח כל ימיו שזכה לצקת מים על ידי גאון כותנה,
שלדבריו היה רבו בתורה ומדריכו בפוליטיקה.
נפטר ביום כ' בתמוז תרנג זכר גאון וצדיק לברכה.
לא,
היה פוליטיקאי, אבל הוא היה הרב שלו גם בפוליטיקה.
אבל אני רק אזכיר כאן את הדבר שהוא די מפורסם.
שו״ת ישועות מולכו, חלק יורד דעה סימן סו״ו,
דבריו המאוד מאוד מפורסמים של הרב מקוטנא.
ככה הוא כותב לרבי חיים ישראל מקוצק פילוב.
הוא נותן לו תשובה לגבי יישוב ארץ ישראל בזמננו, וכך הוא אומר.
העלייה לארץ ישראל, מצווה גדולה היא,
אומנם גם לדברי הרמב״ן שמנה את ירושת ארץ ישראל למצוות עשה בפני עצמה, זה בפרשה שלנו, פרשת מסעי,
למצוות עשה בפני עצמה,
מכל מקום, עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה
כאדם העושה בתוך שלו.
וזה אנחנו זוכים היום, עם צבא והכול, נכון?
השאלה האם יש גם מצווה לאנשים לעלות
בתקופה שזה לא היה אפשרי.
יפה מאוד, יפה מאוד. אז מה שאתה אומר פה זה בדיוק מה שהרב מקוטנא אומר, שים לב.
בדיוק, בדיוק, שים לב מה הוא אומר.
עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך
שלו לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו.
ציטוט מדברי הרמב״ן.
ואם כן, אומר הרב מקוטנא,
עלייתם והתיישבותם של יחידים כשאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל אינה עיקר המצווה.
כי מה עיקר המצווה?
שאתה עושה בזה כאילו זה שלך, זה הבית שלך.
אבל אם אתה עולה לבד זה לא כמו הבית שלך, כי זה בית של הטורקים,
בית של הבריטים.
אבל אז הוא אומר ככה,
כבר המשילו עניין זה למצוות עשה של אכילת מצה.
כי עיקר המצווה באכילת מצה, מה היא? מה עיקר המצווה?
לאכול מצה, נכון?
ולקיחת החיטים לשם מצווה והלישה והאפייה אינם גמר מצווה.
ומכל מקום, בוודאי מצווה גדולה היא,
כי אם אתה לא תלוש ולא תעשה, בסוף איך תאכל מצה?
ועל זה נאמר, גומל לאיש חסד כמפעלו.
גם על הפעולה של מצווה מקבל שכר.
ונאמר, אשרי תמימי דרך
ונאמר אשרי תמימי דרך גם על הדרך של עושה מצווה יש בשלמות.
אין ספק
שהיא מצווה גדולה
כי הקיבוץ הוא התחלתא דגאולה ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו.
ועיין ביבמות דף סד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינוניים
אין בישרים בלבותם,
קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה,
אשרי חלקו שהוא ממזכי הרבים".
תהא נשמת רבנו יהושע מקוטנה, זכר צדיק לברכה.
בצרור החיים,
זכותו יגן עלינו. כל מה שנלמד כאן יהיה לכבודו,
לא לזכותו, הוא לא צריך את הזכות שלנו,
אבל לכבודו זה יהיה.
השבוע, יום ראשון, אור לשני, היה כפי וכה בתמוז,
האזכרה של רבי יהושע מיקוטנה.
ומה אנחנו לומדים פה בספר הסוד הישראלי אם לא כל הרוח הזו של רבי יהושע מיקוטנה?
ההבנה של יישוב ארץ ישראל, ההבנה של חובת העלייה לארץ,
השיבה לארץ
ועוד ועוד.
אז זה החלק הראשון.
בזה אני מקווה שהוספנו גם למשפחה
ערך בעזרת השם.
אז עכשיו
תפתחו בבקשה את הספר הזה,
ספר הסוד הישראלי,
בעמוד 93, בבקשה,
בכותרת
הכפירה מעידת השכל.
עמוד 93. אז רבי יוסף,
רבי יוסף מהיישוב חריש,
נתן לנו את כל החומר הזה.
הוא כתב לי שהסבים שלו חיו בכותנה בזמן שבנו
של ערב
יהושע מכותנה קראו לו הרב משה פנחס טרונק
כיהן כרבה של כותנה ואחר כך נכדו של הגאון הרב יצחק יהודה טרונק.
בקיצור
יהושע וולקוביץ'
סיפר לי מהיישוב חריש סבי וסבתי מצד אבי
נולדו וחיו בכותנה והכירו את הרב
רבי יהושעלה,
למרבה המזל, הם עזבו את פולין לפני מלחמת העולם השנייה.
ממשפחת וולקוביץ', סבי הפך לניצול היחיד.
ניצול היחיד מהמשפחה.
ממש.
אז קודם כל, שכל הדברים,
כל הדברים שלמדנו יהיה לכבודו,
ולכבוד כל המשפחה שהייתה קשורה אליו.
זהו.
אז תודה רבה.
תודה רבה לרבי יוסף,
שוולקוביץ', שזיכה אותנו בכל המידע הזה.
אגב, מי שרוצה ממני, אני אשמח לשלוח לו את כל החומרים, יש פה הרבה חומרים על רבי יהושע מקוטנה.
זהו.
אז עכשיו אנחנו חוזרים לענייננו.
הנושא שאנחנו עוסקים בו
בכל התקופה הזאת
זה נושא הנבואה.
ודרך נושא הנבואה,
הרב לבני נוגע בנקודות מאוד מאוד עמוקות וחשובות,
ואני רוצה לתת לכם המלצת קריאה מעניינת.
המלצת קריאה שלדעתי השנה ימלאו לשיחה הזו 50 שנה.
והשיחה הזו היא שיחה מאוד חשובה שלדעתי עוזרת להבין את הקטע הבא שאנחנו הולכים ללמוד.
כשציינו יובל לפטירת הרב קוק בשנת תשמ״ה,
שנת 1985,
הרב יהודה ליאון אשכנזי מניטו נשא שיחה.
השיחה הזו נכתבה אחר כך בספל יובל אורות,
והיא נקראת מושגים,
שימוש במושגים קבליים במשנת הרב קוק.
זה מאמר מאוד מאוד יסודי לעניות דעתי של הרב אשכנזי,
והמאמר הזה עוזר להבין גם את הדברים שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו.
אנחנו לא נעיין במאמר עצמו, אבל המאמר הזה הוא מאמר מרתק
לעניות דעת שימוש במונחים קבליים במשנת הרב קוק. אם אני לא טועה,
זה נמצא ברשת באתר של מניטו.
זה מאמר קצת קשה,
הוא לוקח את המושג עיגולים ויושר של תורת הקבלה,
תורת הקבלה, תורת הארי,
ומבאר אותה לפי פסקה של הרב קוק באורות הקודש.
אבל דרך הפסקה הזאת,
הרב אשכנזי מסביר בעצם את כל השימוש
במושגים קבליים במשנת הרב קוק. זאת אומרת,
איך הרב קוק משתמש במונחים קבליים, משהו,
אחד מפורצי הדרך ואחד מהראשונים שעסקו בנושא הזה בצורה מעמיקה.
מאוד מעניין.
עכשיו, למה אני אומר לכם שזה נושא שיעזור לנו להבין את מה שקורה כאן?
כי בעצם
הרב אשכנזי מסביר במאמר הזה
עיקרון מאוד מאוד חשוב
להבין גם את תורת המהר״ל וגם את התורה של הרב קוק.
לדבריו של הרב אשכנזי, הרב קוק, מה עשה?
יש בעצם שני סוגים של לומדי תורת סוד.
יש אנשים
שלומדים את תורת הסוד
וכדי להסביר אותה לציבור
הם משתמשים בצורה,
במונחים שכליים כדי להסביר את תורת הסוד.
נגיד הרמח״ל עשה את זה.
הרמח״ל לקח את תורת הסוד ובעצם נתנה פרשנות מבריקה,
גאונית,
שפותרת בעצם את הרבה מאוד מהחידות של כתבי הארי והוא מסביר אותן.
זו דרך אחת.
ודרך אחרת, אני לא אעמיק בזה יותר מדי, אבל,
והיא הדרך של הרב קוק וגם של המהר״ל,
זה לפתוח בשאלות שמעסיקות את האדם המודרני,
כלומר, מעסיקות את העולם המערבי, נגיד לצורך העניין,
ולתת לשאלות האלה פתרונות על פי תורת הסוד,
הקבלה.
כלומר, תורת הקבלה
היא בעצם המפתח לפתור הרבה מאוד שאלות
חדשות שמתעוררות בעולם.
וזאת הייתה הדרך של הרב קוק. כלומר,
הוא לא סתם מתעסק בהסברה של מושג קבלי,
אלא מסביר איך המושג הקבלי עוזר לך להבין שאלות שיש היום.
זהו.
עכשיו, למה אני מסביר את הדבר הזה?
כי עוד רגע אתם תראו איך אברהם לבני מסביר את מושג הצמצום.
זה מה שהוא הולך להסביר עכשיו.
הוא הולך להסביר את מושג הצמצום,
והדברים האלה ממש דומים למה שהרב אשכנזי עושה באותו מאמר.
אז בואו נראה, בואו ניכנס לעניין הזה.
הכפירה
הכפירה מעידה את השכל.
ביסודה אין הכפירה יותר מאשר מעידה שכלית.
רמייה של התבונה.
על כורחנו נודה שישנה יומרה גדולה וגם אכזבה חסרת אונים בהצהרה של ז'אק מונו,
שבה הוא מסיים את ספרו המקרה וההכרח.
האדם סוף סוף יודע שהוא בודד
במרחב האדיש של היקום בו הוא נזרק במקרה.
אנחנו כבר הזכרנו את ז'אק מונו,
מדען צרפתי.
האדם סוף סוף יודע שהוא בודד במרחב האדיש של היקום בו הוא נזרק במקרה.
האסטרונאוט הסובייטי הראשון לא פגש את אלוהים במסעו בחלל. בסדר? זו הייתה הלצה ידועה של הקומוניסטים הכפרניים שאמרו הנה הגענו לחלל לא ראינו שם את אלוהים.
אתם רואים, אין אלוהים, בסדר? זה הכל כמובן
כסוג של בדיחה כפרנית.
החיים מיצה האדם את עצמו כשהוא מתבונן רק בממד המרחבי של עצמו,
ובאשר לאתאיזם, אתם זוכרים את ההבדל בין אתאיזם לתאיזם?
אתאיזם, אין אלוהים. תאיזם, יש אלוהים, אבל
הוא בעצם ברא את העולם ואין, מה?
לא מתערב, לא מתערב בבריאה וממילא הוא לא משגיח וכלום.
אז,
הרב ליבני אומר כאן ככה, באשר לתאיזם
שאינו מסוגל להודות בכך שהאמונה בבורא
מכריחה גם את האמונה בהתגלותו בהר סיני
אף הוא מגלה חוסר אומץ ושימוש בתבונה.
יש חוסר רצינות בהסתפקות באלוהים שאינו מסוגל ליותר מאשר לתת
תקיפה כדי להניע את גלגלי העולם.
כלומר, מה אומר האתאיזם?
העולם נדחף מעצמו.
מה אומר התאיזם?
אלוהים נתן פוש בהתחלה, אחרי זה עזב, זה הניע לבד.
הסטארטר כבר עובד, זהו, לא צריך אותי פה, זה בסדר.
אני יכול להתפנות לעניינים אחרים. מה?
אפלטון זה. מה?
אפלטון זה יותר תאיזם.
אפשר להגיד, אפשר להגיד, אפשר להגיד. זה קשה לי קצת לנסות לחשוב בדיוק אם זה תאיזם, זה יותר קרוב לשם, יותר קרוב לשם.
כן, כן. שוב, השאלה מה זה ההשגחה מבחינתו.
אבל כן.
שוב, אנחנו מדברים פה,
צריך להבין כאן נקודה מאוד חשובה.
הפילוסופים,
מה ההבדל בעצם בין נביא לבין פילוסוף?
זה שמיים וארץ.
הנביא זוכה להתגלות של דיבור אלוהי.
הפילוסוף מנסה, דרך הכוח השכלי שלו,
לנסות לפתור את הספקות הקיומיים של הקיום.
בסדר? זהו.
עכשיו, יש פילוסופים
שנמצאים ברמה יותר גבוהה.
זאת אומרת, הם קצת יותר קרובים, אפשר להגיד, לנבואה.
האינטואיציות שלהם הן יותר נבואיות,
יותר רוחניות.
ולכן, בזוהר כתוב שאפלטון הוא קרוב לדרך האמונה. קרובין לאורךא דמאמנותא.
למה?
בגלל שאפלטון הוא יותר מדבר על עולם רוחני שקודם לעולם הגשמי.
כלומר, הוא לא רק קודם לעולם הגשמי,
הוא בעצם השורש של העולם הגשמי. אז זה דומה קצת לאינטואיציה רוחנית.
אבל גם לאפלטון, כמו שראינו בשבוע שעבר, היו טעויות ושגיאות מאוד חמורות, כי בסוף, תכלס, שורה תחתונה, לא היו לפילוסופים מסורת.
הם ניסו דרך עצמם להגיע לכל מיני מסקנות.
מדהימות, אבל עדיין.
אז ככה.
באשר לתאיזם, שאינו מסוגל להודות בכך שהאמונה בבורא מכריחה גם את האמונה בהתגלותו בהר סיני,
אף הוא מגלה חוסר אומץ בשימוש בתבונה.
יש חוסר רצינות בהסתפקות באלוהים שאינו מסוגל ליותר מאשר לתת חיפה כדי להניע את גלגלי העולם,
כלשון טענתו של פסקל כלפי דקארט.
אין דבר מייאש יותר מאשר בורא המסתיר את כל החוכמה שבתוכניתו האלוהית
מאחורי חוקי הפיזיקה השולטים בעולם החומר ובשיקול דעת בשיקול הדעת האישי הקלוש של המצפון.
אותה הדרכה שבחוקים הפיזיקליים ובשיקול הדעת המוסרי,
הייתה מעמידה את האדם במצב לא פחות טראגי מזה של הכופר בעיקר,
השוקל באמת את משמעות ההסתר פנים והריקות,
הריקנות יותר נכון,
שבהם הוא סוגר את עצמו מרצונו הוא.
תסתכלו בהערת השוליים בבקשה.
המחשבה שבהתפתחות המוסר והתרבות האנושית תבוא מתוך התבוננות בחוקי הטבע,
או על ידי המצפון היא כמו המחשבה שאין אלוהים כלל מכיוון שלולא שאלוהים מדריך את התעלות החיים האנושיים אין משמעות מעשית לקיומו של אלוהים.
במילים אחרות הנקודה היא כזו
וכאן אנחנו בעצם צוללים לנושא שרמזתי אליו.
העולם שלנו מורכב בעצם משני ממדים.
ממד אחד זה הממד המדעי
שבלשון תורת הסוד נקרא אלוהים.
בסדר? שם אלוהים. שם אלוהים זה הטבע.
והמימד השני שלו הוא שם הוויה.
שם הוויה זה השם שמהווה ומחיה את הקיום, את העולם.
עכשיו,
מה בעצם הדילמה שמובילה את פני האדם למסקנה שאו שאין אלוהים,
או שאלוהים ברא את העולם, אבל מאז הוא לא מתערב?
מה בעצם הקונפליקט שיוצר אצלם את הדבר הזה?
ההסתכלות על הטבע,
שהטבע מתנהל לבד, זה נראה שהוא מתנהל לבד.
כלומר, אתה מסתכל על חוקיות הטבע ואומר, שמע, הכל פה מסתדר, הכל עובד.
הכל עובד.
אבל אתה לא מרגיש שיש פה איזו השגחה מיוחדת.
הכל עובד. זאת אומרת, במילים אחרות,
צדיק ורשע נופלים מבניין,
מה יהיה הגורל של הצדיק?
אותו דבר כמו של הרשע, שניהם ימותו.
למה?
לכאורה הצדיק הוא אדם טוב, אז למה ש?
מה?
לא, בסדר, נו, בסדר, זה לא...
בסדר.
הנקודה הזו היא נקודה מאוד מאוד כואבת, כי אתה אומר לעצמך,
לכאורה, אם האדם מתנהל בצורה טובה,
אז החוקים של הטבע, העיוור, לא היו אמורים לחול עליו.
אז למה זה קורה?
אלא מהי?
שכל המרחב של שם אלוהים,
שנקרא גם אחוריים,
האחוריים של הגילוי האלוהי,
הם באמת לא מגלים את הפנים של אלוהים.
הפנים של אלוהים לא מתגלים בשם אלוהים.
הפנימיות לא מתגלה בשם אלוהים.
זה האחוריים, זה הצד האחורי.
מתי מתגלה אלוהים?
שם הוויה,
כשהוא מדבר איתך.
בעשרה מאמרות נברא העולם.
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
זאת אומרת,
האלוהים בורא את ממדי הטבע,
את ממדי ההסתר,
אבל בשביל מה יש הסתר? זאת השאלה.
למה יש הסתר בעולם?
למה?
בדיוק.
זאת אומרת,
רק על ידי הבנה שמאחורי שם אלוהים מסתתר שם הוויה,
מה שאנחנו אומרים, השם הוא האלוהים,
אנחנו קולטים את הטבע לא רק כהסתר,
אלא כהסתר שמטרתו לגלות.
בסדר? וזה בעצם, אפשר להגיד, התמצית של המון בעיות בפילוסופיה.
הבעיה הפסיכופיזית. זאת אומרת, איך יכול להיות
שיש לאדם נפש אם הוא שייך לעולם הטבע?
לאדם יש גוף,
אז איפה הנפש נמצאת? איפה הנשמה?
אם אני שייך לגוף, אז אין לי בחירה חופשית.
ואם יש נשמה לאדם עם בחירה חופשית, אז איך היא נמצאת בתוך גוף?
בסדר, זו בעיה קשה מאוד.
אם אין לך פרדיגמה שמאפשרת לך לפתור את הבעיה,
אתה פשוט בברוך בלתי פתיר.
איך יש לאדם בחירה חופשית אם הוא נתון לתוך גוף ולתוך מערכת הורמונלית ולתוך כל מיני גבולות שהוא לא יכול להשתחרר מהם?
זו בעיה מאוד קשה, בסדר? זו לא סתם בעיה, זו בעיה עמוקה מאוד.
ואפשר להגיד שבעצם האדם נתון לתוך
סוג של מאבק בתוכו
בין הצד הבוחר שבו לצד הלא בוחר שבו,
בין שם אלוהים לשם הוויה.
שם אלוהים,
אין לך בחירה.
אתה שייך לתוך מערכות שגדולות ממך.
אם תרצו, זה הסיפור המפורסם של רבי אלעזר בן דורדיה,
נכון?
אותו אחד שהיה חוטא נועף נורא,
שעבר את כל העבירות שאפשר לדמיין,
ואז בסוף של הסיפור הוא מבקש מההרים שיבקשו עליו רחמים,
מהכוכבים שיבקשו עליו רחמים.
מה זה הסיפור? בסוף הוא גאה בבכייה ויצאתה נשמתו,
עשה תשובה.
מה זה הסיפור? למה זה מספר לנו את כל ההרים והגבעות והכוכבים?
הוא רצה שמשהו בכוחות הטבע ישחרר אותו
ממה שהוא נולד לתוכו.
הוא נולד לתוך מערכת שההורים שלו וההורים של ההורים שלו, וההורים של ההורים של ההורים שלו הכניסו אותו לתוכה, והוא לא יכול להשתחרר משם.
הוא אמר, לא אני בחרתי בתאוות האלה, לא אני בחרתי בגוף הזה שנולדתי, בנפש שנולדתי לתוכה.
אז הוא מבקש מכל מערכות הטבע שיבקשו עליו רחמים, והן לא יכולות לשחרר אותו משם.
כי הן שייכות למערכת העיגולים,
למערכת האלוהים, שהם אלוהים.
מה הדבר היחיד שיכול לשחרר אותו?
הבחירה החופשית,
ששייכת בעצם למרחב אחר.
בסדר? זה... אני מתמצת פה בצורה מאוד מאוד בסיסית.
מערכת העיגולים היא המערכת... למה זה נקרא עיגולים? כי זה עגול, נכון? זה חוזר על עצמו וזה אומר,
כן, אין לך אפשרות ללכת ימינה או שמאלה.
יושר.
יושר.
יושר זה אומר שיש לך אפשרות ללכת,
ימינה או שמאלה, בחירה.
יש קו ישר,
והקו הישר יכול ללכת לפה ולפה.
בעיגולים, אתה בעיגולים כל הזמן.
אתה נע במעגל בלתי פוסק.
אתה לא יכול להשתחרר ממנו.
עכשיו, בלי מערכת העיגולים,
אנחנו לא היינו יכולים להתקיים.
כי אנחנו חייבים...
מה?
בדיוק, בדיוק. זה כמו שאתה חייב שתי רגליים.
רגל אחת בקרקע, ורגל אחת מאפשרת לך לבחור.
הרגל שבקרקע בעצם עוזרת לך לעמוד במקום.
כלומר, אם בן אדם...
בן אדם, נגיד, קם בבוקר,
נמצא במיטה, לא בא לו היום לקום בבוקר.
תחשבו שמערכת העיגולים שלו, זה אומר כלי אדם, מערכת העצבים והכול אומרת, יאללה, לא בא לי לעבוד היום.
לא בא לי, לא מתאים לי. כאילו, כמו שהוא אומר, לא בא לי ללכת היום לעבודה.
הוא מת, זהו, נגמר.
זאת אומרת, מערכת העיגולים היא מערכת קבועה,
שעוזרת לנו בעצם כל הזמן
לעשות את הבחירות שלנו, את הבחירות.
בדיוק,
בדיוק, בדיוק, כן.
מה?
אין מרובע, אין מרובע, יש יושר.
אגב, תשימו לב שביהדות אין עיגולים.
הכל מרובע, עציצית מרובעת,
מחנה ישראל הוא מרובע, תפילין מרובעות, הכל מרובע.
למה?
בגלל שכשנכנס סדר בעולם, אין עיגולים יותר.
בדיוק, יש יושר.
מה?
בדיוק.
אז אצלנו, נכון, יש ביטוי, אתה לא יכול לרבע את המעגל?
אצלנו מרבעים את המעגל בעבוע, זה מה שעושים כל הזמן. כשיש עיגול אתה אומר, בעיגול אני לא מדבר, רק בריבוע.
תרבע את המעגל, רק ככה אתה מתחיל, בסדר?
עכשיו, זו נקודה, זו נקודה קריטית להבין את היסוד הזה,
כי זה פותר את הבעיה.
וזה בעיית הצמצום.
זאת אומרת, עולם הקבלה בעצם מתמודד עם השאלה איך יכול להיות
שיש בחירה
אם הקדוש ברוך הוא בעצם צמצם את נוכחותו,
הוא לא מתגלה פה, ואז אתה נמצא בתוך עולם.
עולם מלשון העלם, הוא נעלם.
אז איך זה יכול להיות?
אז בואו תראו את התשובה.
מה?
נכון.
דטרמיניזם שווה עיגולים.
כי אם אתה שייך,
בעצם הטענה של הדטרמיניסטים
היא שהבחירה שלך היא אשליה.
כי נגיד בן אדם שייך למערכת
שקובעת לו במידה רבה את האופי שלו,
והיא קובעת את ההורמונים שיש לו בגוף,
והיא קובעת המון המון דברים. אז אתה אומר, אני בחרתי.
מה בחרת? איזה בחרת?
אתה נתון לכל כך הרבה מערכות של לחצים,
שאין לך שום בחירה. אתה רק משלה את עצמך שאתה בוחר.
למה בחרת לקנות דווקא את המוצר הזה ואת המוצר הזה? אתה יודע איזה מערכות לחצים יש לך?
במילים אחרות...
שמה?
אשליה שאתה מבין שאתה אשליה במילים.
יכול להיות.
הרעיון...
נכון,
אבל הרעיון, הרעיון הוא מאוד מובן.
יש אנשים רציניים שטוענים ככה,
גישות עצמאיות, כי הם הגיעו להעברה.
זה מאוד מאוד פשוט.
אם אין לך מערכת אלטרנטיבית למערכת העיגולים, שם אתה נמצא.
באופן פשוט,
האדם מסתכל בצורה גלויה על העולם, הוא לא רואה השגחה גלויה.
בוודאי, בוודאי.
זה קשור לזה, זה קשור.
מה זאת אומרת?
נכון, כן, אפשר להגיד מה שנקרא, הקדוש ברוך הוא עשה טריק,
ונפלת על הטריק.
זה דרך מעניינת להסתכל על זה, כן, הבעיה שהטריק הזה...
טוב, קודם כל, תראו, בוא לא נזלזל בטריק,
בגלל שכאילו,
תשמע, יש הרבה אנשים שמתפרנסים יפה מאוד מהטריק הזה, לא, מה הכוונה?
כל מדען בסוף הוא בונה את כל המערכת של הידיעות שלו,
או מהמערכת הטבע.
כן, הוא לוקח ברצינות. הקדוש ברוך הוא לא ברא פה מערכת פייק, מערכת.
מערכת מאוד רצינית, מאוד יפה, מסודרת, הכל.
הכל צפוי, והרשות נתונה.
אז בואו, אבל נסתכל על זה. אני רוצה לפחות שאת זה... נסיים.
ככה.
אין זו נחמה גדולה המוצעת על ידי התאיזם.
תאיזם זה, כמו שאמרנו, אלוהים לא מתערב.
המאמין באל קפוא בדומייתו.
למה דומייתו? כי הוא לא מדבר,
הוא לא מדבר איתך, מה שנקרא, העולם תסתדר.
אתם זוכרים, נכון?
שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות,
וכשהוא התגלה בהר סיני,
הוא נתן לנו עשרת דיברות. אז מה ההבדל בין מאמר לדיבור?
מה ההבדל?
שמאמר
זה דבר שהוא לא מפורש, ודיבור זה דבר מפורש.
כלומר, המאמר זה קצת כמו אומן שיוצר יצירה.
מה הוא רוצה להגיד לך ביצירה הזו? לא יודע, לא יודע, זה מוסתר בפנים, זה מאמר.
דיבור זה אומר, אני אגיד לך מה אני רוצה.
אז אותו דבר כאן,
במידה מסוימת כשאלוקים ברא את העולם,
הוא ברא את העולם במאמרות, לא בדיבור.
הוא הסתיר את הדיבור שלו בפנים.
אז הוא אומר, הם מדברים על דומייה,
אל מסתתר.
ברור שמטאפיזיקה של שתיקה אינה מבטיחה את עתידה של האנושות יותר ממטאפיזיקה של היעדר.
במילים פשוטות,
הוא אומר, אם אתה רוצה לדבר על עולם ללא אלוהים,
ובמקום זה אתה רוצה להגיד על עולם עם אלוהים שלא מדבר,
אז זה לא מנחם אותך יותר מעולם בלי אלוהים, זה הכל אותו דבר.
האמונה התאיסטית
אינה אלא אמונה נכה ועצלנית,
שאינה יודעת או שאינה חפצה למלא אחרי תביעות האמונה.
הוא אומר, אחי,
אתה כבר מסכים לזה שיש אלוהים?
למה שלא תשאל מה הוא רוצה ממך?
כנראה הוא ברא עולם, ברא אותך, כנראה שיש לו משהו, הוא מצפה ממך למשהו,
הוא רוצה להוביל אותך לאיזה מקום.
טוב, לא, לכן הוא קורא לזה אמונה נכה ועצלנית.
אין ראוי לקבוע שהאלוהים מכזב בבריאתו,
ולכן בלתי מתקבל על הדעת לחשוב שהאל מסתתר בבריאה עד כדי כך שאין האדם עשוי להכיר את רצונו כלל.
לאמיתו של דבר,
האמונה בבורא מוכרחת להתבטא באמונה בהתגלות רצונו.
אמת שאלוהים מסתתר מאחורי הבריאה.
שהרי לא יכול להיות אחרת,
שכן יש להותיר מרחב מחיה כלשהו לנבראיו ולבחירה החופשית.
בסדר? תסתכלו בהערה.
זוהי תמצית תורת הצמצום של הארי.
עיין רבי חיים ויטל וכולי ונפש החיים. אפשר להוסיף פה עוד הרבה הרבה מקורות.
הם צמצמו. בשביל תורת הצמצום, הם צמצמו את המקורות.
אז, אבל הוא אומר פה דבר, דבר, ככה נחזור על המשפט הזה.
אמת שהאלוהים מסתתר מאחורי הבריאה,
שהרי לא יכול להיות אחרת,
שכן יש להותיר מרחב מחיה כלשהו לנבראה ולבחירה החופשית.
בדיוק. זאת אומרת, מה זה,
מה זה הצמצום, מה זה הצמצום של אלוקים?
הוא בחר לא לגלות את כל כוחו,
צמצם את הרצון שלו כדי להתגלות באופן חלקי,
כדי שתהיה אפשרות לנברא לבחור, בסדר?
אבל עם זה,
מהווה הבריאה שלב ראשון בהתגלות.
אל תגיד שהבריאה זה טריק רק כדי להסתתר.
כבר בבריאה יש התגלות, בסדר? זה מאוד חשוב,
כי אם אתה לא אומר ככה, זה מייצר את הפילוסופיה הגנוסטית.
גנוסטיקה זה זרם בתוך המחשבה הדתית הנוצרית בעיקר,
שאומרת שהעולם הזה נשלט על ידי כוחות רע,
והאל הוא הטוב שלא נמצא פה בעולם.
זה גנוסטיקה.
זאת אומרת, יש מעטים שיודעים את האמת שהעולם הזה נשלט על ידי כוח רע.
עכשיו תגיד, אה, גם אנחנו אומרים שהעולם הזה הוא עלמא דשיקרא או כל מיני דברים כאלה.
נכון, אבל זה נכון ולא נכון.
אנחנו אומרים שהעולם הזה מסתיר את הבורא.
אבל הוא לא עולם שנשלט על ידי כוחות אחרים של הבורא.
הבורא ברא את העולם הזה.
זה נכון שהנשמה מגלה יותר את הבורא מאשר הגוף,
אבל הגוף הוא לא סטרא אחרא, הוא לא רע,
הוא רע, הוא חבר שלך.
אבל אתה צריך לדעת שאם אתה לא תכוון אותו,
הוא יכול להוביל אותך למקומות לא נכונים.
בסדר? אבל זה מאוד חשוב להבדיל בין תפיסה כזו לתפיסה כזו,
כי מאוד בקלות אתה מגיע למצב שבו אתה אומר, אה, הצמצום, אתה יודע מה זה?
אלוהים מסתלק מפה.
הוא לא מתעניין בעולם.
וזו החשיבה הנוצרית,
זו החשיבה שהייתה מקובלת גם במידה מסוימת בעולם האלילי.
כי הם אומרים,
יש אלוהד דאלהייה, יש אלוהים של האלוהים,
אבל הוא כל כך רחוק וכל כך גבוה, מה יש בעולם הזה? פה יש אינטריגות,
פה יש אלים שנלחמים אחד בשני, זה מה שיש פה.
זהו.
בסדר?
נכון, נכון, נכון.
נכון, נכון, נכון, נכון.
משום
שהאל ביקש להתגלות,
לכן חפץ לברוא,
כך שהבריאה, ההתגלות והעלמתה במקצת של ההתגלות קשורים זה בזה בקשר עצמי.
הוא מסביר פה יסודות ממש ממש עמוקים בקצרה.
שוב,
משום שהאל ביקש להתגלות,
לכן חפץ לברוא, חפץ לברוא,
כך שהבריאה, ההתגלות
והעלמתה במקצת של ההתגלות
קשורים זה בזה בקשר עצמי.
כלומר, בגלל שהבורא יתברך רצה להתגלות,
הוא הסתיר את הגילוי המלא שלו.
כמו שהיה פעם פרסומת לפני הרבה הרבה שנים,
שמרו מרחק כדי שנוכל להיפגש.
כן, ככה היו אומרים, בשביל לשמור מרחק עם האוטו.
שמרו מרחק כדי שנוכל להיפגש. זה אותו דבר, הקב'ה שומר מרחק
כדי שתוכל להיפגש איתו.
כי אם הוא יתקרב יותר מדי, אתה לא תהיה.
אם הוא יתרחק יותר מדי,
אז כמה אתה לא תהיה?
אז אתה שומר מרחק כדי שנוכל להיפגש.
בסדר? עכשיו, האיזון הדק הזה,
זה עושה את כל ההבדל בין היהדות לכל התפיסות האחרות.
כל התפיסות האחרות מסתבכות אם אתה מתרחק מדי ואז אין אלוהים,
או אתה מתקרב יותר מדי לאלוהים ואז אין אדם.
תסבוכת.
גם הבריאה עצמה, תחילתה בהלם, יש להעלים את האור,
כדי ליצור מקום לחושך ככלי לקבלת האור.
אין החושך מטרה בפני עצמה.
זה אומר לגבי העיגולים.
העיגולים זה לא המטרה.
מה המטרה?
לגלות את היושר. אבל אתה לא יכול לגלות יושר אם אין עיגולים.
זאת אומרת, בן אדם לא יכול לחיות אם אין לו מערכת עצבים.
אבל המטרה זה לא לבנות מערכת עצבים.
המטרה היא שעל ידי מערכת העצבים אתה תוכל לגלות את האנושי שבך.
ואם אתה מתעסק כל הזמן רק במערכת העצבים, מערכת הדם וכל זה, כמו שנהוג לומר,
אני אוהב להדגיש את זה,
לא העיקר הבריאות.
אנשים נוטים להגיד העיקר הבריאות. לא נכון.
זה לא נכון, זו תפיסה לא יהודית להגיד העיקר הבריאות.
הבריאות משרתת מטרה יותר גבוהה.
אם אתה אומר העיקר הבריאות, זה אומר...
מה?
כן, מה זה העיקר הבריאות?
כן, במילים אחרות, העיקר הבריאות זה העיקר העיגולים.
לא נכון.
העיקר זה היושר, העיגולים משרתים את היושר.
יפה.
אין החושך מטרה בפני עצמה,
אבל בלעדיו לא היה מקום לאור.
הבריאה והחשיכה אינם אלא אמצעים להתגלות.
מעשה הבריאה מהווה בעצמו התגלות גולמית נסתרת במעמקי העולם הנברא,
זה מה שנקרא מאמרות,
וההתגלות בסיני היא הבאור והגילוי למעיינות האורה הצפונים בבריאה, שזה נקרא עשרה דיברות.
דיברות.
על כן, לא ייתכן להאמין באל הבורא בלי להאמין גם באל המתגלה בנבואה.
זו הייתה כוונתם של חכמי ישראל שביקשו להראות
כיצד האמונה במקור הנבואי-אלוהי של התורה הינו הכרח עצמי לבריאה.
אני חוזר עוד פעם,
זו הייתה כוונתם של חכמי ישראל שביקשו להראות
כיצד האמונה במקור הנבואי-אלוהי של התורה הינו הכרח עצמי לבריאה. זאת אומרת, לא יכול להיות שהבורא יברא עולם והוא לא ימשיך לדבר איתו.
הכרח זה יתגלה בבוא היום לכל האנושות כולה.
זה מה שגם הרב שרקי מזכיר הרבה פעמים את פירוש רשי
לשמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, נכון?
שמע ישראל שהיום הוא אלוקינו,
יהיה לעתיד לבוא השם אחד לכל העולם.
בסדר? הכרח זה יתגלה בבוא היום לכל האנושות כולה.
אז תוכר ההתגלות בהר סיני בתור מה שהיא באמת.
כלומר, אבן הפינה שעל יסודה בנויה העלילה הרוחנית של בני האדם.
כלומר, במילים אחרות,
הגילוי בהר סיני חושף את מימד היושר שנמצא מתחת
למימד העיגולים שמתגלה בהתחלה.
בסדר, אנחנו פתחנו פה סוגיה שכמו שאמרתי, אני ממליץ מאוד, אולי באיזו הזדמנות נלמד את המאמר של מניטו של הרב אשכנזי, זה מאמר מרתק ביותר,
שדרכו אפשר לראות בצורה מאוד יפה גם איך מניטו קורא דברים של הרב קוק.
אבל היסוד הזה, תראו מה זה, עמוד 93 עד 95,
הוא מסביר בצורה מאוד תמציתית
פרשנות מסוימת לתורת הצמצום.
מה זה צמצום?
מה המשמעות של הבריאה?
כן, בצורה יחסית ברורה,
הוא מסביר מה המשמעות של הבריאה, מה התפקיד שלה,
מה התהליך של הבריאה, ובעצם איפה נתקעים הכופרים,
איך הכותרת פה? הכפירה מעידת השכל.
איפה נתקעים הכופרים?
בזה שהם רואים את הצמצום כתכלית בפני עצמם.
זאת אומרת, הם לא מסוגלים לראות שזה משרת מגמה יותר גבוהה.
נכון, נכון, נכון, נכון, כן.
זאת אומרת, שוב, ומה מונע ממך ליפול לטריק הזה?
בסופו של דבר זה רק, רק
שיש לאדם נשמה.
הנשמה עוזרת לאדם לקלוט שהוא שייך למערכת אחרת.
וזה כבר מכין אותנו,
זה מכין אותנו לנושא הבא שאנחנו לומדים תמיד בסדר.
איך נופלים? כי כל יהודי גם שייך למערכת העיגולים.
אם אתה, לדוגמה, נמצא בתוך מערכת, למה אנחנו לומדים תורה?
התורה היא,
התורה,
כמו שהרמח״ל כותב בדרך עץ חיים, שזה המבוא שלו ללקלח,
הוא כותב שם שכשהאדם לומד תורה,
זה כמו מי שלוקח גחלת
והוא נושף בה ואז הגחלת מתעוררת ונדלקת.
כשאדם לומד תורה הוא בעצם מעורר את הנשמה שבתוכו.
ואדם שלא לומד תורה
הוא בעצם לאט לאט הנשמה נכבד, נכבד, נכבד, נכבד, ואז הוא שייך לאיזה מערכת?
הוא העיגולים, הוא מתחבר למערכת העיגולים.
נכון, נכון, נכון. אז מה התורה היא?
יש אנשים שנולדו לתוך המערכת הזו, לא משנה.
יש כאלה שבהשגחה נולדו לתוך המערכת הזאת.
אבל הנקודה בסוף, הנקודה בסוף זה להבין
שאם אתה לא משקיע במערכת היושר ואתה עובד עליה,
אתה תישאב באופן אוטומטי למערכת העיגולים.
עד שאתה חוטף פתאום איזה זפטה בחיים, ואתה אומר, בואנה, לא יכול להיות.
למה הרבה אנשים, נגיד, באבל הם מתעוררים?
למה?
בגלל שפתאום הם רואים שמערכת העיגולים נסדקת להם, קורסת להם, אז הם אומרים, חייב להיות פה איזה משהו אחר, לא יכול להיות ש... כן, זה גם, פתאום אתה נפגש עם...
פתאום נגמר, חיים של בן אדם נגמרים. אתה אומר, וואו, בואו, מה... לא יכול להיות שהחיים האלה נגמרים ככה בלי תכלית.
אז שו למלאכם.
עכשיו באים.
הכל טוב.
זהו, אז תודה רבה.
תודה רבה. חזק וברוך, וניפגש בעזרת השם בשבוע הבא.
