שלום לכולם,
אנחנו נמצאים בלימוד נוסף של יהדות ופוסט-מודרניזם,
ואני חייב להגיד לכם שהלימוד הזה לוקח אותי באופן אישי להרבה מקומות מעניינים.
אני בזכות העיסוק השבועי בתורה של מורנו דוקטור דניאל שליט, אז ככה, כמו שאמרתי לכם,
נוצר קשר קבוע,
קבוע ואנחנו זוכים להעמיק כל פעם את ההבנות והמושגים שאנחנו בונים לאט לאט.
אז אני רק עושה חזרה קצרה על נקודה שהתחלנו לדבר עליה בפעם הקודמת ולא הקפנו את כולה.
אנחנו נמצאים בימי בין המיצרים וממילא אנחנו ניצלנו את ההזדמנות לעסוק במקדש.
המקדש הוא בעצם אפשר לומר המרחב שמהווה אלטרנטיבה למרחב הקניון.
מרחב הקניון הוא מרחב אנושי,
מלמעלה ומלמטה ומהצדדים הכל אנושי.
וכדי להיפתח למרחב המקדש,
אנחנו פותחים את עצמנו לדבר שנמצא מעל.
והתחלנו לדבר בשבוע שעבר גם על מושג שנקרא הכבוד,
נכון? התחלנו לדבר על הכבוד,
שברגע שאתה מנטרל מהמציאות את המימד שנמצא מעבר לאדם,
אז בעצם כל המציאות מתרוקנת מהמימד האלוהי שבה,
ולאט לאט גם הכבוד מתרוקן מהקיום.
בסדר? אני אתן לכם דוגמה מאוד פשוטה.
מה זה כבוד?
מה המשמעות של הכבוד
של האדם?
כבוד האדם וחירותו, מדברים על כבוד האדם וחירותו.
מה זה הכבוד בעצם בעומק?
מאיפה מגיע הכבוד של האדם?
למה האדם, למה?
כי בתוך האדם יש משהו שנמצא מעבר לכל מה שאתה מצליח
להכניס לתוך המושג הזה שנקרא אדם.
שכל, תודעה, כל זה, כל זה.
עכשיו, כדי להבין את הדבר הזה, אני רוצה להתחבר לאיזה נקודה אחת שדניאל שלח ודרך זה אני רוצה שנלמד את העיקרון הזה.
כך הוא כתב.
זה ממש דברים שהוא שלח לי היום.
לדעתי העוגן שמאפשר לנו לבנות את הבניין, כלומר את המקדש,
לבנות את המקדש,
אתה יודע, לפני שאתה בונה מקדש בחוץ,
בלבבים משכן אבנה, אתה צריך לבנות איזה תודעת מקדש.
אז הוא מסביר ככה
ואת העולם מחורבותיו הנוכחיות, הכוונה של המערב,
תורת הכרה או תורת הדעת?
מה זה הכרה ומה זה דעת?
אז ככה
היוונים חילקו את הפילוסופיה לשלושה.
תורת ההכרה נקראת אפיסטמולוגיה,
כלומר, איך ההכרה של האדם עובדת.
תורת היש שנקראת אונתולוגיה,
מה יש, מה קיים.
ותורת הראוי, זה אתיקה, אנחנו מכנים את זה מוסר.
אבל אצלנו,
ביהדות,
לא מחלקים את זה לשלוש.
השלושה תלויים ואחוזים זה בזה.
תורת ההכרה היא בסופו של דבר גם תורת היש,
המציאות האלוהית,
ואינה מתאפשרת אלא לאחר תיקון המוסר,
וגם המוסר אינו סוף פסוק, הוא רק החלק האישי שבתורה,
שיש לה גם חלק לאומי וחלק אוניברסלי וחלק קדושתי-סגולי, כמו עבודת המקדש.
במילים אחרות נגיד את זה ככה.
כדי להיפגש עם הכרה נכונה,
האדם חייב לנקות את הכלי שלו.
כלומר, אתה לא יכול לתפוס את המציאות בצורה נכונה. זה מתחבר כמובן לדברים שלמדנו לפני כן.
אם אתה לא מתחבר למימד הרוחני שבתוכך,
המוסרי שבתוכך,
אז מה אתה תמצא בחוץ?
אתה תמצא בחוץ את העולם החייתי,
את העולם הטבעי.
אז הוא אומר ככה.
אבל שוב,
תורת ההכרה ובלשוננו תורת הדעת הוא המפתח לכל,
ויש לה לפחות שלושה שלבים.
השלב התחתון הוא זה שאנו נמצאים בו היום, והוא הדעת הרציונלית.
מה זה אומר דעת רציונלית?
זה דעת מדעית.
כל דבר אפשר להגיד, כמו דיברנו על העיגולים,
זה עולם העיגולים. אתה יודע, אתה לוחץ על זה,
אתה מכניס את זה לפה, וזה עובד.
כן,
כן.
השלב הבא בעלייה הוא הדעת האינטואיטיבית.
אינטואיציה,
זה אומר, זה גם במוזיקה אתה רואה את זה, וגם במדע, בהרבה דברים.
זה לא רק להבין איך העולם עובד,
אלא פתאום אתה מרגיש שנופלת לך איזו ידיעה
שזה לא ממך.
אתה אומר, תשמע,
כאילו נתנו לי איזה מתנה, פתאום תפסתי משהו.
זה אינטואיציה.
השלב הבא הוא דעת אינטואיטיבית,
שאפילו הדעת הרציונלית אינה יכולה להתקיים ללא האינטואיציות,
שהן הברקות המופיעות לשכל ממחוזות שלמעלה ממנו.
אלא שאין הדעת הרציונלית מודה בהן, והיא מייחסת ומנכסת אותן לעצמה ולחוכמתה כי רבה.
במילים אחרות, מה קורה פה בעצם?
האדם
מקבל מתנות מהקדוש ברוך הוא, ידיעות,
אבל הוא לא מכיר בזה שזה ממנו.
ואז הוא מייחס את זה לעצמו.
כלומר, יש לך הזדמנות להכיר בזה שיש משהו שנמצא מעבר,
אבל אתה לא נפתח לזה.
רגע,
השלב,
רגע,
אני פשוט
תוהה,
בגלל שיש לנו ממש דקה,
אז אולי כדאי לעמוד בנקודה הזו, ואני אסכם את העניין הזה בצורה כזו.
בעצם מה שלמדנו עכשיו, התחלנו ללמוד שכדי להיפתח
למרחב
שיוצא מהקניון ונפתח, אפשר לומר, לעולם המקדש,
אז האדם צריך להכיר בשלב הראשון שגם את המימדי,
ממדי המודע שלו הוא מקבל בשורש מממדים לא מודעים.
ואם האדם יבין שגם את ההכרות השכליות שלו הוא קולט מבחוץ,
הוא מתחיל לתפוס שיש בעולם הזה משהו שנמצא מעבר לו.
וזה כבר תחילתה של היפתחות המודעות של האדם
למודעות אלוהית.
וברגע שאתה עושה את הדבר הזה,
אתה נפתחת בעצם, יצאת קצת מהקניון ונפתחת לעולם המקדש.
דיברנו המון פעמים על בינה מלאכותית בהקשר הזה.
מה בעצם הבעיה, נקרא לזה? בינה מלאכותית יכולה להיות כלי.
מה הבעיה של אנשים?
שהם מתלהבים מזה כאילו, הנה גילינו את הנביא החדש.
לא רבותיי,
זה רק סוג של ידע מלאכותי שנותן לך את התחושה
כאילו מדובר באיזה השראה שמגיעה מבחוץ.
זה לא.
וההבדל בין הדעת האינטואיטיבית לדעת,
נקרא לזה המכנית,
זה מה שמבדיל בעצם בין,
אם מתחבר מה שלמדנו לפני כן, בין העיגולים,
המערכת הטבעית, ליושר.
חזק וברוך. תודה רבה.
