שלום וברכה לכולם.
האור החיים הקדוש נפטר בט״ו בתמוז.
זה ידוע, מפורסם,
יום פטירתו של האור החיים הקדוש,
ויש משנה לשנה עלייה המונית קבור בהר הזיתים,
ויש עליות מאוד מאוד נפלאות מאז שראש העיר משה ליאון נהיה ראש העיר בכלל, הוא עושה שם, מביא את האוטובוסים.
בט״ו בתמוז השנה, עכשיו,
תמיד יש את הדברים מאוד מיוחדים בפרשת פנחס.
השנה זה היה בלק, פעמים זה ממש ביורצטו, בפנחס,
דברים מופלאים מאוד.
מופלאים מאוד, עוד מעט ניתן משהו מהם, לא סתם אני עושה את ההקדמה הזאת,
והיא קשורה פה ללימוד הראשון שלנו.
בט״ו בתמוז השנה נולד לי נכד,
נולד לי נכד,
יום שישי זה היה, ליל שישי,
ושבוע שעבר, ביום שישי, היה בורית.
קראו לילד,
ידידיה,
ידידיה זה הבן שלי שנהרג במלחמה הזאת,
אתר חי. מה זה אתר?
אתר רבי חיים בן אתר.
אז הם קראו לו אתר חי, רבנו חיים בן אתר.
שם ייחודי
ומיוחד מאוד
לילד הזה.
האורח חיים בפרסות, וואי, נפתח עם עליהן.
כלומר, מבחינת החומש, זה נפתח
אבל האורחיים פה לא מודפס כאן, מודפס בסוף, אבל הפסוקים נפתחו.
אומר,
בבירכת מלכס מונים את בני ישראל עוד פעם,
ובבני יהודה,
בבני יהודה הוא אומר,
בני יהודה,
הוא אומר, פרשה זו תרמוז מאורעות עם ישראל.
בבני יהודה שתלו את כל ההיסטוריה פה.
אני מקצר כי אני רוצה לעבור לבני שכר, אבל רק טעימה קצת.
יהודה על שם, ישראל נקראים על שם יהודה,
ער וענן ירמוז לבית ראשון ובית שני,
ער כנגד בית ראשון,
שאמרו אני איש עיני ולבי ער, שהיה השגחה מאוד מאוד גדולה,
ענן ובית שני,
וימת ער וענן, זה חורבן הבתים,
והיו בני יהודה,
ועד לשאלה, לשאלה מי זה,
עד כי יבוא שילה, המשיח,
לשאלה זה בית המקדש השלישי,
וכולי.
תראו את זה כאן לבד, זה הכל דברים מאוד מאוד נפלאים.
ויששכר,
הוא אומר,
למה שקדמנו,
כי יששכר הוא בן התורה.
רמזה התורה בשם זה של יששכר,
כי דווקא זה ישנו לה שכר.
על התורה, זה השכר, שכר של תורה זה שכר,
וכל חוץ ממנו, מה יתרו לאדם בכל עמלו.
והוא מה שאמרו חזל,
מודה, הם עמלים ואני עמלים, אין עמלים, ואני עמלים מקבל שכר.
עוד אומר רמוז
למה שאמרו, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק שי עולמות.
שי עולמות,
אז יש שכר, יש שכר, יש, יש זה 310, שכר.
עתיד יהודנו 310 עולמות, כן? יש שכר.
לתולה,
הוא אומר תולה,
והוא אומר את זה שני דברים, בלימוד תורה.
שכר זה עניינים של לימוד תורה.
תולה,
על דוד, שנקרא דינו העצני,
שישים עצמו עדין,
עדין, ענווה, ובית,
יתעסק בפיו כתולעת זו שכוחה בפיה,
כי לעמל פה נברא אדם,
ושני הדברים האלה כוללים על פי הענווה והלימוד תורה,
כמו, אני זוכר שהיינו מגדלים תולעת משית,
הוראות על הענף של התות,
היינו כותבים ענפים של תותים,
וכל הזמן היא,
לא פסיק גורסה מפומי,
אז זה כנראה צריך להיות כל הזמן ככה,
לעסוק בתוך.
אחר כך הוא אומר, לפובא משפחת הפוני היה צריך להיות משפחת הפובי.
מה זה פוני?
הוא אומר, הוסיף פה אות שלא כתובה בשם,
אלא רמז, הוא אומר, כל זה רומז למ״ח,
ענייני תורה, שתורה נקנית בהם.
פירוש פובא משפחת הפוני,
פירוש פובא לשון פ,
הוסיף לו אות ו, שהוא סוד עץ החיים.
פוני,
פירוש צריך לפנות אותו ממותרות המורגשות.
גם משחוק, דברים בטלים, כי אמונים קיום התורה.
תפנה את הפה שלך מכל דבר שעוד צריך.
ועכשיו כאן, ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו,
כך הוא כותב,
אני אומר לכם את זה כמו מי שלימד אותי את ההערכיים הזה,
היה מורי ורבי הרב יהושע רוזן זצל,
ותמיד הוא היה מתרגש כאן, ומצאתי לחסידי ישראל.
והוא יאמר, מי זה החסידי ישראל? זה רבנו יונה.
רבנו יונה כותב בספר שלו, מה הוא כותב?
כי הפה של לומדי תורה דינו ככלי שרת,
אשר ישרתו בהם בקודק.
זה כמו כלי שרת, הפה שלך זה כמו כלי של מקדש, אתה לא יכול למלא אותו בשטויות, אתה צריך כלי שרת, אתה לא יכול לפסול אותו, להשתמש בו שימושים לא ראויים.
צריך לשמור עליו.
מה?
זה האורחיים,
פנחס כ' פרק כ' במדבר, כ' כ' ג',
כ' ג', כן.
כי אין קדושה,
כקדושת התורה,
ולזה אסור לדבר, ואפילו לדברי חול.
אז לכן רמת בפובה שהוא הפה של העמל בתורה,
שבו שכן חצי שמו יתברך, ואה, יקווק, יש פה וק,
משפחות הפוני,
צריך לפנות פנימי מכל, חוץ מלאגוד בתורה,
וכו' וכו'.
ואז זה יישוב, משפחת היישובית, צריך לרבות בישיבה,
וכו' וכו'. כל זה,
כשראיתי את השם משמואל פה הראשון,
ושמחתי, כי עליו אנחנו מדברים.
עכשיו, פרשת מטות, יש פה עניינים של נדרים.
נדרים, ונדרים, קוראים לזה,
פרשה, כל מסכת נדרים,
לא יודע אם כל, אבל הרבה מסכת נדרים,
תלויה בחלק הראשון של הפרשה.
פרשת נדרים, ושם זה, ונערה מור עשה, וכל.
יש פרק נערה מור עשה בנדורים, זה משהו חזק,
הפרק הזה.
הכל כתוב שם בפסוקים האלה בתורה.
כשמתחילים ללמוד נדרים,
קודם כל לומדים את תחילת הפרשה,
כל הפסוקים האלה, והם יסוד לכל ענייני נידורים.
מסכת מיוחדת, נדרים.
פעם מישהו ככה אמר,
מה הוא היה רוצה?
אתם יודעים, כשלומדים בגמרא, אז יש לך רשי ותוספות.
אבל אם אתה לא, אתה לא מספצח להבין דבר מרשי ותוספות, הם ושוטרנשטיין.
רשי ותוספות. אבל כשאתה לומד נדרים, על נדרים יש רן.
והרן על נדרים הוא הרוח, הוא מבאר לך את הדברים, את היתיקות, אין, כאילו,
לא צריך את זה. אמר פעם מישהו מה הוא מצפה בעולם הבא, מה הוא רוצה,
שייתנו לו סטנדר עם מסכת נדור לי מלמד, נדור לי מלמד, זה עולם הבא, אין יותר עולם הבא.
ברוך אתה ה' אלוהינו אלינו מלך העולם, שהכל נהיה מדברו.
אז כאן אנחנו נתייחס
בפסקה הראשונה,
מה כתוב שם?
בל יחל דברו.
אדם, נדר, נדרים דברים חמורים, איך אנחנו יודעים אם נדרים דברים חמורים?
אתה רואה, מתחיל אלול, מתחיל פחד נדרים.
יש אנשים עושים,
לא יודע אם ראש חודש אלול,
או אפילו לפני כן,
אם 40 יום קודם ראש השנה, לא יודע, עושים,
יש כאלה שעושים בהתרת נדרים, לא רק מה שאנחנו עושים,
עושים אולי גם בערב ראש חודש אלול, ואחרי זה בראש השנה,
ואחרי זה ביום כיפור,
ומתחילים כל,
כיפור עשינו את כל ההכנות, באים לבית הכנסת, ככה וזה,
כל נדרי וישרי.
זה חמור,
חמור.
אז על זה הוא מביא,
השם ישמואל, כמה קור אחד בילקוט,
ילקוט שימוני כנראה,
בשם ספר זוטה,
ישראל בבל יחל,
בל יחל דברו,
ואין עומתו עולם בבל יחל.
כלומר, אין להם את האיסור הזה, כן?
טוב, בגלל זה הם משקרים, עושים לך הסכמים,
מפירים אותם, וזה, אין להם בל יחל, זה לא כנראה.
אז הוא אומר, צריך להבין,
למה הם לא מצווים על בעל יחל?
להבין הטעם, יש לומר, על פי מה שכתב אבי,
אדוני ומורי ורבי, זכר צדיק לברכה, יחול המבא,
בטעם הנדרים,
שיהיה בכוחו של אדם לעשות בדיבורו את הדבר קודש,
שתעשה הוויה בצורה החדשה בדבר.
כן, אתם
לא יכולים לשים לב לזה, כלומר מי שהתחתן יודע את זה.
מי שהתחתן,
יודע, עומדת פה אישה,
זרה,
אין לו שום קשר אליה, אסור לגעת בה, כלום.
ואז הוא אומר לה, הרעת מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.
והאמירה הזאת
מקדשת אותה,
הופכת אותה להיות מאישה פנויה לאשתו שאסורה על כל העולם.
הבנתם מה זה כוח של דיבור?
זו הדוגמה הכי חזקה.
או שאדם לוקח, אני מוריד, אני מוריד כאילו איזה ש,
והוא אומר, עכשיו אני מקדיש אותו לקורבן.
עשה איזה קורבן. הוא נעלם, הוא הולך ומביא אחר, צריך להביא את שניהם, הוא יכול להחליף,
אין תמורה, מסגת תמורות.
הדיבור שלנו הוא כזה חזק.
עכשיו הוא אומר, על פי דברי רבנו יונה,
אתם שומעים? הנה רבנו יונה,
דמי ששומר פיו, נעשה פיו כלי שרת.
הנה הרבנו יונה. לכן הבאתי לכם את האורחיים הזה.
זה החסידי ישראל שהזכרנו.
על כן,
הוא מסביר,
כמו שכלי שרת, עכשיו, בכלי שרת, נתנו,
שחטו פרה ואוספים את הדם שלה בכלי,
ברגע שנכנסת לכלי הזה, הדם הזה קדוש.
צריך לעשות אותו למזבח, אסור לחולל אותו, שום דבר.
אז הכלי מקדש את מה שבתוכו, כן?
גם הפה
הוא כלי שרת.
הנה,
כמו ש... עוד פעם, מי ששומר פעמים על סגל שרת, כן,
שורת שמונה,
כמו שכלי שרת מקדש את המנחה הניתנת לתוכו,
כך הדיבור היוצא מפיו הוא קודש,
וממילא יכול לקדש את הדבר.
עד כאן תצעית דבריו הקדושים של אבא.
הרבה פעמים הוא מביא דברים מאביו, אבני נעזר,
ואז הוא מתחיל את הדברים שלו.
והוא כאין, או, הנה גם עוד דוגמה,
עכשיו הוא מביא עוד דוגמה.
והוא כאין, דברי המדרש, בעניין שישראל בכוחם לקדש חודשים.
אז שם כמדרש אומר, זוהר יום השונו.
רצונך לדע, צא ולמד מכלי שרת.
היה הכהן מקבל בו דבר של קודש, והכלי מתקדשת.
רגע, אז מה מקדש את מי?
פה הוא אומר, הכלי שרת מקדש את המנחה,
ופה הוא אומר,
הכלי מתקדש.
כלומר, שם יש מדרש שאומר, תראו מה הכוח של עם ישראל.
גם, זו דוגמה עצומה.
כשהיו מקדשים את החודש לפי העדים, לפי ה...
היו בהם עדים,
אומרים, ראינו את מולד הלבנה, היום היה מולד הלבנה.
אומרים עכשיו חכמי ישראל,
עם הסנהדרין,
היום הזה יום א' באלול.
לפי זה, בעוד 29 יום, יורוש השנה אסור לנו לנסוע,
להדליק, ולפי זה עוד 40 יום יום כיפור.
מי קבע קדושה ליום הזה?
שבת, קביעה וקיימא, זה מה הקדוש ברוך הוא, כל שבים משבת, כל שבים משבת.
אנחנו לא נוגעים.
אבל כל החגים,
היום הזה מקבל ערך של הקדושה,
לפי זה שבית דין אומר, מקודש-מקודש, על החודש.
קידשנו את היום, קידשנו את היום.
אז הוא אמר, והיה מחלוקת בין רבן גמליאל לרבי יהושע,
על יום אחד בקידוש החודש.
רבן גמליאל היה נשיא,
רבי יהושע היה נשיא?
לא, רבן גמליאל היה נשיא.
רבן גמליאל היה נשיא,
והוא אמר, זה היום הזה, והוא אמר, זה היום הבא.
אמר רבן גמר, גוזרני עליך שתבוא אליי ביום כיפור שלפי חשבון שלך.
אה?
כן.
והוא בא,
אמרנו, נשק אותו, עכשיו אני אומר לך,
רבי ותלמידי,
רבי בגדולה ותלמידי, וקיבלת את דבריי.
כי הבית דין קובע, ולא כל אחד יעשה פה רבנות לעצמו.
זה רבנות ראשית לישראל.
כאילו שהוא יותר גדול, יש יותר גדולים.
אבל הרבנות קובעת.
זה הלימוד.
אז היום הזה מתקדש,
וזה נקבע יום כיפור עכשיו, אסור לך שום דבר לעשות. מי קידש את זה?
מכוח מה נהיה הקדושה ליום הזה, יו' בתשרי?
מכוח בית דין, שקידשו את החודש.
אז על זה המדרש אומר, כן?
מה שהוא הביא כאן, המדרש,
שישראל כוחנו מקדש את החודשים,
והמדרש אומר, אתה רוצה לדעת מאיפה לומדים את זה?
זה הולמד מכלי שרת,
כשהיה הכהן מקבל בו דבר של קודש, והכלי מתקדשת.
ואם, הוא אומר, כלי חול, כשהוא מתמלא מן הקודש,
הוא מתקדש.
על אחת כמה וכמה ישראל שהם קדושים,
הם מקדשים את החודש.
אז הנה עוד דוגמה הוא אומר, לכוח של הפה, לכוח הקדושה של הפה של עם ישראל.
ועל זה נאמר, לא יאכל דברו,
לא יעשה דבריו חולין,
בכלל שדבריו הם קדושים.
אתה יודע, תשתתתת, כל מילה שתייצר מהפה שלך.
איך אומרים,
אנשים, כן, בדרך כלל מקפידים בכשרות,
הולכים, בודקים איזה זה וזה ולא מה, מה אני מכניס לפה.
אמר איזה, לא יודע, איזה אמרה מפורסמת של מישהו גדול.
עד שאתה כל כך מדקדק
מה ייכנס לפה שלך,
גם תדקדק מאוד מה אתה מוציא מהפה שלך.
וזה צריכים...
עכשיו, הוא נכנס פה לעומק הדברים.
שורה 19. צריך להבין,
מדוע דווקא כשמקדש פיו
נעשה כלי שרת?
ולמה לא שאר האיברים,
למשל, שיקדש ידיו או רגליו יעשו כלי שרת? למה דווקא הפה?
יש פה דף, אתה יכול...
כן, יש לך?
זה מזגן דולג פה? כשנכנסתי היה נראה שיש מזגן.
מה?
נכנסתי, בינתיים התחממתי, לא יודע. כשנכנסתי היה בסדר.
שועת 19, הוא צריך להבין מדוע דווקא כשמקדש פיו נעשה כלי שרת.
למה לא שאר האיברים? למשל, שיקדש ידיו או רגליו יעשו כלי שרת.
אך יובן, על פי המאמר, כתוב,
כן, כתוב ישעיהו, עם זו יצאתי לי, תדעתי יספרו.
איפה ראיתי בגמרא?
מניין שבן 13, הוא נקרא איש, הוא נקרא,
היה במצוות,
שכתוב, עם זו יצא, זו וגימדתי השלוש עשרה.
בגיל שלוש עשרה הוא, תדעתי יספרו, הוא נאסר.
נדמה לי גמרא,
מה, זה אבות? לא.
זה אבות?
אז תגיד, מה, אתה מבין?
למדנו אתמול באבות.
כן, רמזים מעניינים יש שם, מאיפה לומדים בין זה, בין 18 לחופה.
מאיפה, מאיפה לומדים את זה?
בין 18 לחופה.
יש מאז
הולדת האדם,
עד
שהוא נושא אישה, יש 19 פעמים המילה אדם.
שאחד זה לגופו, הוא אומר, שמה מפרץ, ועוד 18 זה 18 שנים,
בין 18 לחופה.
כל מיני רמזים מעניינים שלא ידעתי אותם. אתמול למדתי אותם.
תודה רבה.
אמזו יצאתי, תספרו.
נו, אז מה אמזו, מה התפקיד שלנו בעולם? לספר תהילות השם.
הרי כי כל בריאת האדם הייתה בשביל זה, שיספרו תהילות השם, יתברך.
כן או לא? מה הקבוצה ברוך הוא אמר? אמזו יצאתי, תהילתי, תספרו.
אתם צריכים לספר תהילותי בעולם.
זה התפקיד שלנו.
בכל ברמה זה, איך עושים את זה?
לומדים תורה, מלמדים תורה,
קיימים מצוות, קיימים בית כשר.
בכל דיברות מעשה ומעשה אתה מספר תראות השם, לא שאתה חייב ללכת עכשיו ולהיות איזה מרצה שאלף איש באים להרצאה שלך, לא.
בכל העשייה שלך, בכל המצוות שלך אתה מספר מעשה שם.
ודווקא ישראל, כמו שכתוב עם זו,
ואם כן, אומות העולם שלא נעשים כלי שרת,
ודיבורם אינו נעשה קודש,
לכן לא שייך בהם לומר שלא יעשו דבריהם חולין,
על כנרא מבל יחל, זה לא, הוא אומר, אז הוא אומר, הוא מבטיח,
הבטחה שאתה שווה לכפרות.
הוא באמת לא מתכוון לזה אפילו.
עכשיו, הוא אומר עוד חידוש,
מקור עשרים וש... שואה עשרים ושמונה.
ובזה יובן, למה נאמרה פרשת נדרים אחרי פרשת פנחס?
כל מה שהיה פנחס וזה, מה, מה... בכלל, המפרשים שואלים, למה חיכו?
הפרשה הזאת נאמרת כבר בסוף ארבעים שנה של בני ישראל במדבר.
למה עכשיו זה נאמר רק?
הרבה הוא מתייחד לזה בכמה מאמרים שלו.
אז פה גם הוא אומר, למה נאמרה עכשיו אחרי פנחס?
הנה, צריכים להבין, דבר רבי יונה,
עוד פעם, תראו כמה הוא מתרכז ברבנו יונה הזה, שאמרתי לכם,
שנעשה כלי שרת.
יש להבין, במה שאמר שנעשה כלי שרת דווקא, הוא שומר את פיו.
לכאורה, מאחר שנברא אדם בשביל לספר תהילות השם,
הרי בסתם הוא כלי שרת. לכאורה,
אם התפקיד שלי לספר תהילות השם,
אז עצם הפה שלי הוא כלי שרת.
רבנו יונה אומר, אם אתה שומר את הפה שלך,
מפנה אותו מכל הדברים, אז הוא כלי שרת.
שואל השם ישמואל, לכאורה,
בעצם המעשה שהפה שלי נועד לספר תיאורות השם, הוא קליש הרי,
וואו.
תראו, זה שם,
זה לא איזה מאמר חסר,
זה בעומק הדברים,
הם מתעמקים, הם תלמידים חכמים, זה לא האדמורים האלה, כן, סתם את השם ישמואל, הם לומדים,
הם לומדו.
שורה שלוש, אך יובנו הדברים על פי ירושלמי ברכות.
רבי שמעון בר יוחאי אומר,
רבי שמעון בר יוחאי אומר,
אם אני הייתי על הר סיני בשעה שהצייבא תורה לישראל,
הייתי אומר, קודם כל, דברו על האדם שתי פיות.
אחת לקודש תורה ותפילה, אחת לדברי חול.
כן, מה, איך אפשר באותה פה להשתמש בשני, בכל איזור? נעשה שתי פיות.
טוב, אתה אומר עכשיו, אתה מפעיל
בימין
פסמול.
וואו, טובח, אה?
אומר, חזרתי בי. למה חזרתי בי?
ואמרתי, אתם רואים את זה, שורה שמונה,
מקור שתיים.
אמרתי, אם מה בפה אחד מקלקל ומדבר לשון הרע,
על אחת כמה וכמה בשתי פיות.
הוא אומר, ראיתי, לא, לא, לא, זה מסוכן.
בפה אחד אדם
עושה הרבה נזקים, שתי פיות, איך תדע מה?
פלא.
והפירוש הוא,
מה שאמר רבי שומר יוחאי,
לפי דברי רשי, מסכת עבודה זרה,
כל שכן שנטמע,
כלי שרת, סליחה,
אתם רואים את זה? דקש.
דקלי שרת שנטמא
צריך טבילה. הוא משיכה בשמן המשחה מחדש,
כי היו מושכים,
כאשר הביאו את כל, בסוף פרשת דויקל נדמה לי,
מביאים שם את כל הכלים וזה, ומשה מושך את הכל בשמן.
יש כאילו לקדש את הכלי, לקדש את הכלי,
לא סתם שיש לך את הכלי שלו, צריך לקדש אותו גם.
אז מושכים אותו בשמן המשחה.
הוא אומר, כלי שנטמא,
טובלים אותו, ועוד פעם שמן המשחה.
צריך ממש לקדש אותו, לעשות אותו לשם ייחוד, כלי שרת.
הרי שאחר שנטמא, כי הייתי חושב, אתה יודע מה, הנטמא, צריך לטבול אותו.
המשחייה כבר נעשתה, כאילו.
זה הנטמא, תטביל אותו וזהו.
לא, צריך עוד מחדש גם למשוך אותו.
מה זה אומר?
שהרי שאחר שנטמא, קלטה ממנו הקדושה.
וזה היה הטענה של רבי שמעון בר יוחאי.
מאחר שאין לו אלא פה אחד,
הוא מטמא את פיו ולשון הרע וכדומה, קלטה קדושתו.
וכל הדיבורים שידבר אחר כך בתורה, הם כמו שמקריאים מנחה בכלי חול.
אומר רבי שמעון, הוא חי משדעזע, הוא אומר, איך הכלי שרת הזה,
אם עכשיו ניתן לו לדבר דברי חול,
נוכל אותו חוזר להתפלל, איזה תפילה.
אחרי שאמרת מה שאמרת, אתה מתפלל,
כבר אתה כאילו כביכול עוסק בכלי חול.
אתה עושה בכלי טמא, אתם שומעים? רבי שמעון, הוא חי בא פה בזעזוע,
איך אפשר להשתמש באותו פלג כל הכל?
ולכן הוא שואל, רבי שמעון יוחאי, שורה שמונה עשרה,
אילו היו לו שתי פיות,
היה נשאר אחד קדוש על כל פנים.
על זה חזר ואמר,
אף אם יהיו שניים לא יהיו אל כלום,
להטמא את שניהם,
תועלת לא תהיה בו, והרע יהיה בכפליים,
כי ידבר עם שתי פיות הרבה לשון הרע.
לכן אומר רבי יונה,
דווקא כששומר פיו,
הוא כלי שרת.
ואם לא כן,
הרי הוא ככלי שרת שנטמא,
ואז להקדוש אותה, וואו, איזה חמורה על שמירת הנדרים. באו ללמד, תמיד, השם ישמעאל לוקח את פרשת נדרים, ומראים לנו את כל עסק הדיבור שלנו.
לדעת מה, אדם קורא פרשה, קורא פרשת נדרים, הוא אומר, לא, אני איפה אין לי נדרים,
אני לא נודר, ואני לא זה, כל דבר אני אומר בלי נדר.
אומר השם ישמעאל, תשמע, תשמע,
הסוגיה הזאת היא סוגיה נפקמינה לכל אחד ואחד.
מה אתה עושה עם הפה שלך?
זה לא,
תארנו, מה, אנשים,
באמירה אחת, באבל,
עולים להרוס
עולמות ולברוא עולם.
אני, מאז שהבן שלי נהרג,
יש לי איזה כוח קצת לנחם אנשים.
בכל מקום שאני הולך,
אני זוכר לנחם אותם.
אתמול הזדמנתי, ממש במקרה, פה בשכונה נהרג איזה ילד בתאונת דרכים.
היו מודעות, וזו כזאת שאני גם נוהג להתפלל בו.
לא זיהיתי מי המדובר, מי האיש,
משפחת ממו, בצלאל ממו הילד,
נער בן 14. אמרתי, אני אלך, אולי אני מכיר את הבן אדם, אחר כך אני הצטער שלא ניחמתי אותו.
הלכתי, הסתכלתי לו, לא הכרתי, התיישבתי שמה,
הם קצת הכירו אותי, ידעו שהבן שלי זה, ופתאום אבא אומר לי, חבוד, תגיד משהו.
היו הדברים על ליבם, אמרו שחיזקתי אותם,
והייתי שהוא מכיר, הוא ידע שהבן שלי נהרג, הוא הכיר אותי. בשכונה הכירו אותי הרבה, כשבאו לנהניכם, לזה,
וגם חרדים, כולם חרדים, הכירו אותי, כולם ה...
אז יש לך כוח, אתה עושה את זה דברים טובים.
אני לא, מה זה לא מתבייש?
אני לא, לא בכלל, באמת לא חשבתי שאני הולך לדבר שם, ממש לא.
לא, לא הייתי ב...
לא מכיר, לא זה, אבל הוא הכיר אותי, הוא ידע מי אני, הוא מבקש שאני אגיד.
הוא אומר, תוק זה דיבור, אני אומר, עכשיו אתה לא תוכל להבין מה שאני אומר. הוא אומר, לא, לא, אני מבין ואני מתחזק. תמשיך, כאילו, בסדר.
קטנתי.
שליחות כזו.
עכשיו ממשיך השם משמואל עוד דבר.
יש מושג כזה, ברית המאור. ברית המאור זה כל ענייני קדושת הברית, קדושת הברית.
הוא אומר, ידוע שברית המאור וברית הלשון, מכוונים מהם.
כלומר, אחד מושפע מהשני, יש את זה בספרי,
גם קבלה, בימי השובבים,
בימי השובבים,
שעושים גם טעניות בימים האלה,
והם ימים של תיקון ענייני היסוד וכל זה.
אז ברית המאור וברית הלשון הם קשורים זה בזה.
גם זה כתוב מוזקר, גם בלבב פוק זה כתוב.
ידוע שברית המאור וברית הלשון מכוונים מהם, ואם חילל
ברית המאור, אם אדם כאילו פרוץ בעניינים של צניעות וזה,
אי אפשר להיות שומר ברית הלשון.
ופרשום המפרשים את הפסוק,
שלח
ידיו בשלומיו,
אני חושב שזה רמז לדברים, שוב, של צניעות, שהוא משחית זרוע,
או משהו כזה,
שלח ידיו בשלומיו,
אז ודאי חילל בריתו.
והנה יוסף הצדיק במה ששמר את בריתו,
עוכבה טבע זה בכל ישראל.
תאמין בעצמך, שיהיה כל אחד יכול לשומר הברית.
יוסף הצדיק שמר את בריתו בניסיון הגדול שלו למשת פוטיפר,
ולא קלקל.
הוא אומר,
נתן טבע בכל אדם מישראל, שיהיה כל אחד יכול להיות שומר בידיו אחד, אני לא יכול,
יהיה צרה ושוטה אותי.
יהיה צרה או גדול,
אף אחד לא אומר שאני אהיה צרה.
אבל
השם לא נותן ניסיון
בצורה שאי אפשר לעמוד בזה.
והבחירה היא בידך, בסופו של דבר, לשמור.
החולשות והירידות הן סוג של בחירה,
בריחה, כל מיני דברים.
הוא אומר, כן, יוסף הצדיק שמר בריתו וכבד טבע זה בכל ישראל,
שכל אחד יכול להיות שומר הברית.
הפוך ממה שאמר הצדוקי, הרב כהנא,
הצדוקי אמר הרב כהנא, אתם אומרים
שאישה נידה, מותר להתייחד עם בעלה?
אפשר אש בנעורת בנעמה מהבהבת? אין, אין מצב שהוא לא ייגע בה, מה פתאום? אין מצב, מה פתאום? שמים אותה בבית אחר, מקסימום, מה, אותו בית?
אבל מעידים עלינו מיליוני בתי ישראל שכן יכולים לעמוד בזה,
ואדם לא נוגע באשתו ומתאפק ומתעלה.
הצדוקי חושב שאי אפשר.
יוסף הצדיק לימד שאפשר.
אז לכן הוא אומר, אחר כך כשבא פנחס
וקינא עוד על ענייני הברית, כן, על פריצות שהייתה שם, עם זמרי וכל זה,
עוכבה הטבע הזה בכל ישראל,
שתהיה שמירת הברית בחוזק ואומץ,
עד שלא יהיה אפשר לישראל לסבול החילול הזה, וייכנע על העניין הזה של פריצות.
לכן, מכוח זה ניתן כוח לברית הלשון,
לכן בא אחרי פרסת פנחס, שהוא עשה את קדושת ברית
המאור נאמרה פרשת נדרים שהיא ברית הלשון.
