אנחנו הגענו לעמוד 19,
לקראת סיום.
אני מקווה מאוד שנוכל לסיים את הספר, את החוברת כולה.
אולי, אם ירצה השם, ילמד היום שתי פסקאות, אולי.
נראה כמה שנספיק.
אז אנחנו בפסקה שהכותרת שלה היא חסד.
כן, חסד וזוגיות.
חסד.
מה?
מה?
עמוד 19.
חסד.
חסד מתחיל עם אשתחה.
ואישה
עם בעלה.
מקובל לומר שבעל חסד
הוא העושה חסד עם הרחוקים ממנו,
ולא היא.
בעל חסד נמדד קודם כל בשאלה
האם הוא עושה חסד עם בן,
בת, זוגו.
היות ואתם עלולים
להתייחס זה אל זה כנתון וכשגרה המובנים מעליהם,
ושאין צורך
להרשימו,
אני לא צריך
להרשים או לתת,
להזכיר לעצמי
שאני מחויב כלפייך. זה דבר ברור, אנחנו חיים ביחד. לא צריך להרשים, לא צריך
לכתוב אל הקיר,
אנחנו חטאנו,
כן?
נראה שאין צורך להרשימו,
או שזה מובן מאליו, אנחנו חיים יחד, אנחנו צריכים עכשיו להראות אחד לשני שאנחנו
עושים חסד אחד לשני.
זה בסדר, אנחנו זורמים, זורמים.
כאילו אין צורך להרשים, כאילו אין צורך לפעולות יוצאות דופן או מיוחדות כלפי הזולד.
לעיתים שוכחים שחסד
מתחיל בבית.
זו הפסקה.
הנקודה המרכזית פה בפסקה הזו, צריך להבין את העיקרון המנחה,
שמתוכו נבין את הפרטים טוב יותר.
הנקודה העקרונית בפסקה הזו זה קודם כל הבנה של מה זה חסד.
מה זה בכלל חסד?
כן, יש את הפסוק המפורסם, עולם חסד ייבנה.
חסד זו פעולה שאנחנו פועלים אותה כלפי מציאות חסרה.
העולם הנברא הוא עולם חסר.
יש אדם שמתחסד עם קונו,
כן? יש ביטוי של התחסד עם קונו.
ויש, עיקר ההתחסדות היא ההתחסדות כלפי העולם הזה.
בעצם מי שפיתח
את שיטת החסד וחשף
את המידה האלוקית הזו.
מי שחשף את המידה הזו בצורה המשמעותית ביותר, ובנה עליה תילי-תילים של הלכות,
זה אברהם אבינו.
מה גדולתו של אברהם אבינו?
אברהם אבינו גילה שאחת מצורות ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם,
זה בעצם לעשות חסד עם הבריאה.
עד אברהם זה לא היה מובן.
התפיסה הייתה תפיסה דטרמיניסטית.
העולם הזה לא ניכר פה החסד האלוקי,
יש מידת הדין, אנשים מתים, אנשים פצועים, אנשים חולים, אנשים... מלא צרות.
לא רואים את החסד.
לא רואים.
בא אברהם אבינו, עשה סדר
עם העין הטובה שלו.
העין הטובה, זה, זה, צריך לחשוב על הדבר הזה.
כן, זה, זה כמו שאתה נמצא באיזשהו, אני יודע, איזשהו מרחב אנושי, שאנשים שם לא כך פשוטים.
עכשיו אתה צריך לקבוע.
האם באמת
במרחב האנושי הזה יש מקום לחסד?
יש מקום להסתכל על המציאות האנושית הזו כדבר שצריך
לעשות איתו טוב,
או שפה כולם על הפנים.
תראה את ההוא, תראה את ההוא, תראה איזה מנוול ההוא, תראה.
נגמר הסיפור.
בא אברהם אבינו וגילה
שהחסד
הוא מתפשט בלי גבול.
גם כלפי עובדי עבודה זרה.
עובדי עבודה זרה,
בזמנו של אברהם.
היו אנשים מאוד מוזרים בתקופתו של אברהם אבינו.
אני לא מדבר על חולים ועקרות וכל...
היו אנשים מאוד מאוד מוזרים ורשעים גדולים.
בגלל עבודות זרות שהיו אז,
עבודי עבודה זרה, הם המשיכו הרבה רע לעולם.
כשמסתכלים על העולם של אברהם אבינו,
זה לא פשוט להגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא רוצה חסד,
או שהוא מגלה את חסדו כלפי הבריות.
הקדוש ברוך הוא המתין
שיהיה בעולם אדם
שיבחין ברצון היסודי של הקדוש ברוך הוא לגמול חסד עם הבריות.
למרות שלמרית עין זה לא נראה כך.
מרית עין,
היו הרבה אנשים שהסתכלו על העולם ואמרו,
על הפנים.
גם היום יש כאלה.
זה לא...
הדברים חוזרים על עצמם.
יש אנשים שמסתכלים על המצב המורכב,
על הפנים,
על הפנים,
לא רואים מקום לחסד, לא לרחמים, לא תקווה, לא בניין.
כמובן זה קיים.
כמובן זה כאפס וכעין לעומת המצב שהיה בתקופת אברהם אבינו.
אברהם אבינו חשף
בצורה אמונית,
היה,
פעילה,
אידיאליסטית,
במסירות נפש.
הוא הרחיב את פעולתה של מידת החסד בעולם.
אנחנו יודעים עד לאן זה הגיע.
זה הגיע עד כדי התפילה, כן?
או ההתמקחות שהוא מתמקח עם ריבונו של עולם,
בעניין של סדום.
ריבונו של עולם,
מה, לפה לא מגיע החסד שלך?
אני רואה שמידת החסד שלך מופיעה בעולם.
אני רוצה להמשיך אותה גם לסדום.
מה, זה לא שייך פה, ריבונו של עולם?
פה אתה לא רוצה להתגלות?
זה היה ויכוח.
זה מאוד הפתיע את אברהם אבינו,
שמידת החסד לא מופיעה בסדום.
יש מציאות כזו, והיה שיעור קשה ביותר לאברהם אבינו.
קשה מאוד.
ניסיון העקדה,
זה המבחן הגדול של אברהם אבינו.
אברהם אבינו, המאמין הגדול בחסד,
הלוחם הגדול בעבודה זרה.
עכשיו פתאום הוא עצמו לוקח את הילד שלו,
הולך לשחוט אותו?
מה יגידו כל עובדי האלילים שמקריבים את הילדים שלהם למולך?
מה יגידו?
הנה, גם האברהומי שלנו.
איזה מבחנים.
וואי וואי.
מכל מקום,
אברהם אבינו הוא מייסד
אמונת החסד בעולם,
מתלמידה של אברהם אבינו, עין טובה,
נפש, שפלה,
עין טובה, נפש, שפלה, נורא, מה השלישי?
אה?
אורח נמוכה, אברהם.
עכשיו, אחרי שבאמת חשפנו את היסוד הזה,
כמובן צריך לדבר עליו ואפשר לדבר עליו הרבה, הרבה מאוד, הרב קוק מדבר המון
על יסוד החסד של אברהם אבינו וכן הלאה,
כל מיני מקומות,
אבל אחרי שחשפנו את היסוד הזה,
שבעצם
אברהם זיהה במציאות
את המגמה הבלתי-פוסקת של הבניין.
הקדוש ברוך הוא רוצה להציב את העולם הזה.
זה נקרא חסד.
חסד
הוא פעולה שיש לה פן פנימי,
ויש לה פן חיצוני.
מהו הפן הפנימי של החסד?
אמונת היסוד שהעולם הזה הוא כדאי.
גם לא דבר פשוט.
לא פשוט.
העולם הזה הוא כדאי.
זאת אומרת, זו אמונה פנימית.
העולם הזה, איכשהו נברא, הוא כדאי.
זה מה שהיה קשה לנוח, אגב.
נוח לא עמד במבחן.
למרות שנוח,
זה לא שהוא התעלם מבני דורו,
אבל מידת החסד שלו נתקעה.
למה היא נתקעה?
היה חסר לו אמון ברשעי דורו.
מה אתם חושבים?
אם אברהם היה בתקופתו של נוח, היה מבול?
לא היה מבול.
אברהם מאמין בבני אדם.
מאמין.
אז לחסד
יש פן פנימי,
תכף אנחנו נראה איך כל זה מתחבר לתוך הזוגיות.
אי אפשר להבין את הזוגיות,
את החסד לתוך הזוגיות, הם לא מבינים את זה,
מה שאנחנו אומרים לו.
אנחנו נגיע תכף לזוגיות.
נמצא שלחסד יש שתי פנים.
יש לו פן,
הייתי אומר,
פנימי,
השגה,
אמונת יסוד,
שהעולם הזה הוא כדאי,
העולם נידון לטובה.
נסך תבואות, רבי עקיבא, העולם נידון לטובה.
תמונת היסוד של עם ישראל,
מיסודו של אברהם אבינו.
וזה הבסיס לכל תורת חסד, כל התורה היא חסד.
ואבדחה כמוך זה כלל גדול בתורה.
זאת אומרת, הסיבה שקיבלנו תורה כזו, תורת חסד,
זה מתחיל באברהם אבינו.
מתברר ביצחק, משתכלל ביעקב,
כזה מתן תורה, מקבלים את התורה,
אבל כל התורה היא תורת חסד.
אה, אתם מאמינים בזה שהעולם שלי הוא טוב.
אתם מאמינים שאני מתגלה בעולם.
אני אתן לכם תורת חסד,
שתוכלו להרחיב את הגילוי הזה.
אני אתן לכם.
מי שלא מאמין, לא מקבל תורה.
אברהם אבינו למעשה הוא יסוד התורה.
למרות שהיה צריך את יצחק ואת יעקב,
אברהם הניח את היסוד העצום שכל התורה יושבת עליה.
עולם, חסד ייבנה.
אם כן, יש לחסד פן פנימי.
שהוא בעצם כולל את אותה אמונה עמוקה.
כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בתוך המציאות
ומרים אותה,
מקדם אותה.
הוא מתגלה גם בליבותיהם של הרשעים הגדולים ביותר,
אצל עובדי העבודה הזרה היותר מכוערים.
הקדוש ברוך הוא מתגלה שם.
אברהם אבינו עקב
אחרי הדבר הזה וגילה את זה בתוך המציאות.
גילה את זה בנפשות בני אדם.
הוא גילה את הניצוץ האלוקי שלא מפסיק לפעול בתוך המציאות.
אבל הניצוץ, מה הוא צריך?
שותפים.
לפעול עם אל.
הקב'ה מזמין את בני האדם,
בואו ותפעלו עליהם.
והוא חיכה
עד תקופת אברהם אבינו.
עשר דורות.
מי ועד
נוח עד אברהם, עשר דורות.
עשר דורות.
הקב'ה ממתין.
מי יפעל איתי?
מי יגלה את היסוד הזה,
את יסוד החסד שלי,
שמתפשט בתוך המציאות?
בונה אותה,
מקדם אותה.
מי ישתתף איתי?
אברהם אבינו.
עכשיו,
כדי להתקדם באמנת העניין,
צריך להבין
שאדם רוצה להשתתף
במגמת החסד,
יש לו ניסיונות מאוד קשים.
דיברנו עליהם עכשיו.
אברהם אבינו עומד בניסיונות האלו, עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו.
חלקם היו ניסיונות
שהם סביב מידת החסד.
גם בברית המילה אנחנו רואים, כאשר אברהם נימול ביום השלישי,
למילתו, כואב לו נורא, הוא חולה,
הוא יושב פתח האוהל,
אף פי כן,
הוא לא מוותר על הכנסת אורחים.
כלומר, זה מבחן.
מה המבחן פה?
תראו,
אברהם אבינו הוא בעל חסד, אין ספק.
אבל בוא נראה מה הוא יעשה כאשר הוא חולה.
עד כמה אתה מאמין בחסד, אברהם אבינו.
בוא נראה מה קורה כאשר אתה חולה, לא מרגיש טוב,
האם אז פוסקת מגמת החסד?
האם יש מגבלות לחסד?
האם כאשר כואב לך במקום המילה
ואתה יושב פתח האוהל כחום היום,
האם אתה אומר, עד לכאן החסד?
פה, אתה כבר, לא צריך חסד,
עד לכאן.
אני אתן את החסד שנוח לי,
כי התנאים הפיזיים הם יותר נוחים,
לפעמים התנאים הנפשיים הם יותר נוחים, אני לא עצבני,
אני לא עייף.
כלומר,
יש מבחן גדול שריבונו של העם בוחן את אברהם אבינו.
אני רוצה לראות, אברהם,
אם אתה מציב מגבלות לחסד,
יש כל מיני סוגים של מגבלות,
סוגים מאוד מגוונים של מגבלות.
אנחנו נדבר עליהם בפסקה הזו,
אבל זה הקדמה.
מגבלות, כמו שאמרתי, יכולות להיות פיזיות,
מגבלות יכולות להיות נפשיות,
ואפילו רוחניות.
עכשיו, אנחנו לא אומרים שזה לא מגבלה,
לא אומרים שזה לא מעמיד אותנו באתגר.
אבל אם אתה מאמין בחסד אמונה עמוקה,
גם כשאתה ביום השלישי למילה שלך,
אתה תרוץ לקראת האורחים.
נכון, הוא שולח את אליעזר להביא אורחים.
לך תחפש לי אורחים במדבר,
למדבר.
לחפש איזה אורחת גמלים, איזה... תביא אותם לכאן, תביא אותם.
הוא יכול לרוץ עכשיו.
עכשיו למדבר, לרוץ קילומטר.
הוא שולח את אליעזר.
הוא מאוד מודע למגבלות האמיתיות שלו.
ריבונו של עולם לא מצפה ממנו עכשיו להיות מלאך.
עכשיו להתחיל לרוץ.
זה כואב, זה יום שלישי למילתו, כך אומרים.
יום שלישי למילתו היה.
אתה לא יכול, אדם כזה שנמצא בפיקוח נפש, יום שלישים מחללים את השבת,
מחללים את השבת.
אתה לא יכול עכשיו שוב. אז הוא שולח את אליעזר.
אבל תשימו לב,
אליעזר, אגב, הוא לא מביא אורחים.
אליעזר לא מצליח להביא אורחים.
הוא הולך ולא מוצא.
הוא חוזר לאברהם, מדווח, לא מצאתי.
כנראה שאליעזר, אין לו את מידת החסד.
אמרתי, אם היה לו חסד,
הוא היה מביא את האורחים, היה ממציא אותם.
כן? איך אתה לא מביא אורחים?
אמר אברהם אבינו,
עבדים אין בהם אמונה.
כן? שלחתי אותך להביא אורחים, ואתה חוזר בו ידיים ריקות?
איפה החסד שלך?
אם היית בעל חסד?
היו אורחים.
אל תשאל אותי איך. היו אורחים.
איך אני יודע שהיו אורחים?
והנה, שלושה אנשים.
זה כוח החסד. ברגע שאליעזר לא עושה את שלו,
ריבונו של עולם,
הוא מביא את האורחים לא על בסיס היכולת המעשית של אברהם,
הוא לא יכול לרוץ למדבר,
אלא על בסיס השאיפה שלו.
שאיפת החסד האדירה,
פתאום, והנה,
ביער, והנה שלושה אנשים.
דרך פלא, סימן לו הקדוש ברוך הוא שלושה מלאכים
שנראים כמו בני אדם.
כוח החסד.
אבל אברהם וינוי לא ביקש
את שלושת המלאכים אבל בהתחלה.
הוא רצה לפעול בדרך הטרה.
ובדרך הטבע הוא שלח את אליעזר.
אבל מכיוון שאין בו אמונה,
עבדים, אין בו אמונה, לט בהון מאמנותא, כך אמר אברהם אליעזר, עבדים.
לא הבאתי לי, לא הבאת אורחים.
אין מנוס,
אין מנוס
מלנצח את המגבלה הזו בכוח השאיפה ואהבת החסד שלי.
ראה אותו מצטער שאין אורחים, כך כתוב.
הביא לו שלושה מלאכים בדמות אנשים.
על כוח החסד של אברהם.
מתגבר על המגבלות.
אלה תלויים.
אברהם אבינו נבחן.
עד לאן מידת החסד שלו מתפשטת?
כאשר המפעל, כמו שאמרנו,
המפעל יוצא הדופן שלו, הוא כמובן ביחס לסדום.
גם ביחס ללוט הוא עושה חסד עם לוט,
הוא הולך להילחם נגד ארבעת המלכים כדי לשחרר את לוט,
כן?
חסד לוט, לעשות חסד עם לוט, תחשבו על זה.
זה לא טיפוס סימפטי,
זה טיפוס שלפני זמן קצר הוא נפרד ממך,
ואמרו חז״ל, לא רק ממך, הוא נפרד גם מאלוקים.
ויסע לוט מקדם,
הסיע עצמו מקדמונו של עולם.
דם שהסיע עצמו מקדמונו של עולם.
אמר לוט, אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו.
אדם כזה, אתה הולך להילחם עכשיו נגד ארבעת מלכים?
בשביל אדם כזה עכשיו אתה הולך להילחם נגד ארבעת מלכים?
לא, אבל אנחנו לא מבינים.
הוא הולך להילחם בכוח החסד, ריבונו שלך.
אני, אני חייב לעשות איתו חסד.
אני יודע מזה, לוט.
לכן גם אני לא יושב במושב ליצים של לוט.
הוא יודע כמה להתרחק מלוט.
אבל לוותר על לוט?
חס ושלום, לא מוותרים על לוט.
יש גדרים לחסד,
יש מסגרות, יש תנאים.
בוודאי שיש תנאים.
אבל גרעין החסד חייב להתבטא גם עם כל המגבלות.
אני לא יכול להביא אורחים ולרוץ למדבר, אז אני שואף לאורחים.
אני שואף לאורחים.
ואם לא נמצא אורחים בדרך הטבע, הם יבואו בדרך של נס.
שלושה מלאכים שנדמו לו
כעובדי עבודה זרה, לא פחות ולא יותר.
זאת אומרת,
הוא נבחן,
האם באמת הוא מכיר את ערכה של מידת החסד,
את היסודיות שלה,
את הנחיצות שלה, את החשיבות שלה,
הוא עומד במבחן בגדול.
גדול.
כמו שאמרנו, למרות
שגם התורה מגדירה מגבלות לחסד. יש מגבלות לחסד.
דוגמה פשוטה, היסטית,
אבדת אביו, אבדת רבו.
איזה אבדה קודמת?
אבדת אביו ואבדת רבו.
בן, רוצה?
כן.
אבדה של אביו, יש גם אבדה של רבו. עכשיו הוא צריך להתעסק בהשבת אבדה.
באיזה השבת אבדה הוא מתעסק?
של רבו.
היית אומר חסד, אביו,
לא, רבו.
זה רבו מביאו לעולם הבא,
ואביו מביאו לעולם הזה.
הנה,
אתה לא יכול לבוא ולהסתכל על האבא כמו על הרב, עם כל החשיבות לאבא שהביאו אותך לעולם הזה.
אבל הרב הביאו אותך לעולם הבא.
אם היה אביו רבו, כמובן שאביו קודם.
אבל אתם רואים את המגבלה?
הקדוש ברוך הוא מנתב לנו את החסד בצורה נכונה, לפי המקום,
הזמן, האדם.
יש, ודאי, חסד זה לא הפקרות.
יש לו גבולות,
יש לו גדרים,
זה לא חסד נוצרי, להושיט את הלחי השנייה.
זה לא, זה לא.
המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש.
יש לך בעל חסד, רוצה לתת צדקה?
אל תבזבז יותר מחומש. חמישית מנחסיך,
כי זה כבר לא חסד.
בני הבית שלך אחרי זה יצטרכו לקבץ נדבות, זה כבר לא חסד.
סוגיה מורכבת, אבל
אנחנו רוצים להשקיף על הסוגיה הזו מצד העקרוני שלה.
מהצד העקרוני, עולם חסד ייבנה.
ואנחנו צריכים לדאוג
להמשיך את החסד אל תוך המציאות לפי התנאים שלו,
שקבעה התורה.
יש לך לבטים,
יש לך התלבטות איך לגלות אותו, כלפי מי לגלות אותו.
עשה לך רב, יסתלק מן הספק.
אבל החובה העקרונית
מושטת עלינו, כן?
להיות תמיד באיזה סוג של
כוננות
ומוכנות להשפיע טוב על המציאות.
זה ברמה העקרונית, האידיאלית.
עכשיו, כשמסתכלים על אנשים פשוטים כמונו,
פשוטים כמוני, פשוט כמוני, לא יודע, כל אחד והמדרגה שלו, כל אחד, לא יודע.
כשאנחנו רוצים ללכת בדרכו של אברהם אבינו,
רוצים, באמת רוצים,
מה, אנחנו לא רוצים לעשות חסד?
אנחנו נתקלים בקשיים דמיוניים שפותרים אותנו מחסד.
פותרים אותנו, כאילו פותרים אותנו מחסד.
יש כל מיני כאלה.
קשיים דמיוניים.
אני רוצה להיכנס עכשיו לעניין שלנו,
של הפסקה הזו.
מה הבעיה בזוגיות?
מה, יש ספק
שגבר צריך לגמול חסד עם אשתו?
זה ברור.
גם מצד הכרת הטוב, אגב,
חסד זה גם ביטוי של הכרת הטוב,
אבל בלי קשר להכרת הטוב, כמו שראינו מקודם.
חסד זה עצם העובדה שאני מזהה את הזולת.
כבעל צרכים, זה יכול להיות צרכים פיזיים,
יכול להיות צרכים נפשיים,
יכול להיות צרכים רוחניים,
אני מזהה את הצרכים שלו,
ומידת החסד שלי פוגשת את הצרכים האלו וממלא אותם.
כך אומר הרב קוק, במידת החסד, במידות הרעיה,
במידת אהבה,
שצריך לאהוב את כל הבריות כולן.
ואהבות אלו הן אהבות מעשיות.
לעשות איתם חסד
ולגרום להם עילוי גופני,
נפשי ורוחני.
כל האהבות האלה אהבות מעשיות.
יש לך אישה בתוך הבית.
יפה מאוד.
אתה רוצה להיות אדם בעל חסד.
יש ספק
שהאישה הזו ראויה לחסד שלך?
מה יכול למנוע ממך לעשות את החסד?
מה יכול למנוע?
א',
סיבה ראשונה,
לאו דווקא הסיבה הראשונה מבחינת,
כן, החשיבות או החומרה,
אבל סיבה ראשונה, נמנה כמה סיבות.
סיבה ראשונה,
שהחסד נקלט או נתפס כפעולה
שאנחנו מצפים לקבל עליה מחמאה.
ממאלה, נעשה את החסד כלפי האנשים שאינם מכירים אותנו.
כי הם לא מכירים אותנו,
והם דנים אותנו רק מצד החסד שאנחנו עושים.
איך הם יקראו לנו?
וואי, צדיק, חסיד.
וואנה, אחי, אתה צדיק.
עכשיו, אשתך הלאום את זה, היא מכירה אותך.
שם החסד הוא חסד של אמת.
שם אין מחיאות כפיים.
שם
החסד נעשה לשם חסד.
אחרי זה מאוד קשה.
זה בדיוק העניין של אברהם אבינו.
חסד לשם חסד, בלי חשבונות.
אמרנו שאברהם אבינו גילה
את היסוד של החסד הלא מוגבל.
הלא מוגבל זה כל סוג של הגבלה.
אלא אם כן,
תורה הורתה שלא לעשות חסד.
אבל הוא לא מוגבל.
אברהם אבינו לא עושה חסד רק כמי שיגיד שהוא צדיק.
לא.
בתוך הבית
יש חשש גדול, שאם לא נשים לב לדבר הזה,
אנחנו נמעט בחסד מול האישה,
מכיוון
שהאישה היא לא זרה לנו ואנחנו לא זרים לה.
ומכיוון שכן,
אם נעשה לה חסד,
היא לא תמהר לבוא ולהגיד איזה צדיקים גדולים אנחנו.
ממש לא, היא מכירה אותנו.
אגב, יכול להיות שתגיד לנו תודה.
תגיד לנו תודה, תודה.
אבל לא נחשב בעיניה צדיק יסוד עולם.
כי יש לנו פנים שונות,
ונשותינו מכירות אותנו נהדר.
אבל אם אתה מצפה לעשות חסד
כדי להצטיין,
כדי למצוא חן,
זה לא המטרה שלשמה החסד
קיים בעולם.
הנה, סיבה אחת,
מדוע החסד הוא קשה בתוך הבית.
סיבה נוספת,
שהחסד הוא קשה.
בתוך הבית
יש יריבויות.
הבית זה לא מקום של
הכל טוב, הכל כן כן. יש בעיות.
יש תקלות, יש מריבות, יש מחלוקות.
כל מחלוקת כזו,
כשהיא לא מטופלת,
כשדיברנו על מחלוקת וויכוחים,
מחלוקת,
כל מחלוקת שהיא לא מטופלת,
שימו לב,
מחלוקת שהיא לא מטופלת, שלא יושרו ההדורים,
מה אמרנו בזמנו?
היא יוצרת ניגוד.
הניגוד יוצר ניכור.
הניכור יוצר איבה. עכשיו אני שואל אותך,
תגיד לי, בא לך לעשות חסד עם מישהו שיש לך ניכור כלפיו?
לא.
אגב, האם אתה צודק מדין תורה?
אתה טועה.
אדרבה,
מצווה ושונא.
עזוב, תעזוב עמו.
אוהב ושונא שיש מסע על החמור,
נפרק המסע מן החמור. למי עוזרים ראשון?
בשונא.
מצווה בשונא כדי לקוף את יצרו.
זה הכלל.
עכשיו, אבל אתה בתוך הבית,
יש לך מחלוקת עם אשתך.
אהבתם אתמול,
ועכשיו אתה משתוקט לעשות חסד.
עם מי תעשה אותו?
לא עם אשתך.
תעשה אותו עם החברותה שאתה אוהב,
אתה תביא לו כוס תה, תביא לו כוס קפה.
הלוואי שאשתך הייתה זוכה לזה,
אבל היא לא זכאית
לפי החשבון
המקולקל והמעוות שלך,
היא לא זכאית לחסד.
הנה הגבלת החסד
באמצעות תירוץ ונימוק של חוסר חיבה,
בזמן שרוח ההלכה היא שונה לחלוטין.
דווקא מי שיש לך חוסר חיבה כלפיו,
דווקא שם צריך לעשות את החסד הכי גדול.
למה?
כי שם נדרש תיקון.
אמרנו שחסד זה תמיד תיקון.
איפה נדרש תיקון?
בין אנשים אוהבים.
מה זה חוכמה שאתה עושה חסד עם אדם שאתה אוהב?
תעשה חסד עם אדם שאתה לא אוהב.
שם נדרש התיקון הגדול.
שם נדרשת התרופה והרפואה העצומה של החסד.
זו סיבה נוספת.
סיבה שנייה.
סיבה שלישית,
שקשה לעשות חסד
בתוך זוגיות,
גס הלב. לא מדובר על מחלוקת.
לא מדובר על מחלוקת.
לא מחלוקת. עכשיו זה משהו אחר.
אם אני ואתה רגילים זה עם זה,
זה אחת הסיבות שצריך מאוד להיזהר
לא להתקרב יותר מדי. כשמתקרבים יותר מדי, הלב גס.
מה זה לב גס?
הוא לא רואה בך משהו מיוחד,
משהו שזקוק לתשומת לב מיוחדת.
אנחנו אכלנו מאותו מסטינג,
אנחנו ישנים באותו שק של שנה.
זאת אומרת, אין פה את ה...
הייתי קורא לזה,
את ההרגשה הזולתית.
הזולת.
הוא אחר.
הוא אדם שונה.
אתה מחויב לכבד אותו. זוכרים שדיברנו על אהבה וכבוד?
זה שני הדברים. בהתחלה, בהתחלה דיברנו על אהבה וכבוד.
כלומר, ברגע שאתה מזהם מישהו שהוא כמוך,
אתה לא מבחין בו כמישהו שאתה צריך לתת לו תשומת לב,
כן? שאתה צריך להפעיל כלפיו או לפעול כלפיו בחסד.
זה הוא, זה אני.
הוא, זה אני. מה בדיוק הקטע?
מה?
לא ברור בדיוק.
איזה יחס מיוחד צריך להיות עוד פעם?
הרי אנחנו בתוך זוגיות מגיעים לרגילות.
זה קורה כאשר יש בתוך הזוגיות אהבה ולא כבוד.
אנחנו כל כך רגילים אחד עם השני,
שאנחנו כבר לא מבחינים שאנחנו שונים זה מזה,
שונים זה מזה,
ואנחנו בעצם מחויבים,
מחויבים,
לאפשר איש לרעהו להתפתח בכיוון שלו, לעשות איתו חסד.
מה ההבדיל ביני לבינך?
אנחנו אותו דבר.
אתה לא איזה ישות שאני צריך להתבונן בצרכים שלה,
כן, בכאבים שלה. אנחנו אותו דבר.
אין זולתיות, אין זולתך, אין לרעך,
אין מישהו שונה.
זה אחת הבעיות במערכות יחסים שיש בהן רגילות ושגרה מן הסוג הזה.
לכן קל לנו יותר לעשות חסד עם מי?
עם זרים.
כי הזר הוא באמת אדם אחר.
אני מרגיש שהוא ישות אחרת.
הצורך שלו הוא מאוד מאוד ברור לי, הוא לא חלק ממני.
זו סיבה שלישית שמקשה מאוד על מעשה חסד.
יש למישהו רעיון לסיבה נוספת? למה זה קשה בזוגיות?
למה מתפתחים הפטורים האלו מחסד?
כן? שוב, כל הסיבות שאמרנו כרגע, שמתם לב.
מהן גורמות?
שהיסוד של החסד, שהוא יסוד מאוד משמעותי,
וצריך להתבטא במציאות באופן שוטף עקבי,
פתאום
יש כיסים של התנגדות,
סיבות נפשיות ומעשיות, ולפעמים אפילו רוחניות,
שבגללם
אני פטור מהחסד.
זו בעיה רצינית מאוד,
כי ברגע שאתה לא עושה חסד,
העולם הולך ומתמוטט.
כן. סיבה רביעית,
חשבונות, מה?
איך?
אמרנו.
מחלוקות.
סיבה רביעית, מישהו רוצה להגיד, או ש...
מה?
יפה מאוד, שתי התשובות נכונות.
שתי התשובות נכונות.
שהיא לא נותנת חסד, אז אתה מרגיש שזה חד-צדדי, או שהיא לא מעריכה, אבל אתה אמרת, או שמתרגלים, מתרגלים לספיוט, גם זה אמרתי. אני בכל זאת רוצה להפריד את זה,
את ההתרגלות, ממה שמה שנאמר פה זה סיבה בפני עצמה.
יש פחד לפעמים לעשות חסד,
או בגלל שהזולת מתרגל לכך שאני נותן לו,
כן, מתרגל לזה שאני נותן לו,
או שליטה בי,
כן,
סיבות נוספות, פחד לעשות חסד, כן? יש דבר כזה?
או אגו.
אתה צריך לשרת אותי, לא אני אותך.
אני אעשה איתך חסד?
אני חשוב ממך,
את חייבת לי,
לא אני לך.
יש שתי סיבות נוספות.
מישהו חושב על סיבה נוספת?
אבל זה אולי יספיק לנו.
בואו נשים לב.
כל הסיבות שמעניינים עכשיו,
כן? בבקשה?
זה מובן מאליו.
מובן מאליו.
טוב, זה מביא אותי לעוד סיבה אחת.
לפעמים נדמה לי שהזולת חייב לי.
מה פתאום שאני אעשה לו חסד?
אתה חייב לי.
אני אעשה איתך חסד? אתה חייב לי. מה, אתה לא יודע שאתה בעל חוף? תסתכל על הפנקס, הנה.
מתחשבנים, מתחשבוניות.
שמתם לב, כל הסיבות האלו הן סיבות מוסריות,
שהן עומדות כמו
ענן על השמש של החסד.
זה מעכב את הופעת החסד בעולם בכלל,
ובתוך הזוגיות בפרט.
עכשיו צריך להבין,
זוגיות שאין בה חסד
היא זוגיות שהולכת ומתמוטטת.
הולכת ומתמוטטת,
ממש.
כל מציאות שאין בה חסד
היא כמו שאמרנו לאברהם אבינו.
מתי אנחנו לא מאמינים בחסד?
כאשר העולם נראה לנו עם החסרונות שלו עולם ולא סיכוי.
כשאני לא עושה חסד,
לאט-לאט אנחנו נתחיל לחשוב שמה שהזולת
הוא לא ראוי לו,
הוא לא בר-תיקון,
לא אכפת לי על החסרונות שלו,
לא מעניין אותי להכיר טוב על הטובות שהוא עשה לי.
כשהחסד ניטל,
מסתלק מתוך הזוגיות,
הזוגיות שוקעת בתוך החסרונות שלה.
כל אחד שוקע בתוך החסרונות שלו,
כי אין לו מישהו שעוזר לו.
היא שוקעת בחסרונות שלה, אתה שוקע בחסרונות,
וחסרון פלוס חסרון,
זה כבר מוליד את הטרגדיה הגדולה של גירושין.
מה שאין כן בזוגיות של חסד,
מה היא אומרת בעצם?
שאני עושה את החסד.
א',
אני מאמין בך,
אני מאמין בטובך, ב',
אני עוזר להשלים את החסרונות שלך.
איזה תקווה זה נותן לאישה.
איזה אהבה, איזה אמון.
איזה רגש עמוק של אהבה, כמו שיוצר בן בני הזוג.
אז סקרנו באמת את סוגיית החסד מהשורשים הקדומים שלה.
המידה שבאמצעותה מנהיג קדוש ברוך הוא את העולם, אז דיהוי המופלא
של אברהם אבינו את מידת החסד האלוקית ותדירות הופעתה,
חסד אל כל היום,
כן?
ההסתגלות של אברהם למידת החסד דרך הניסיונות שהוא עובר כדי לבחון עד כמה מוטמע בו הרלוונטיות של החסד והחשיבות של חסד אל כל היום,
שורש התורה,
שהיא תורת חסד,
שבעצם היסוד שלה מונח באברהם אבינו.
הופעת החסד בעולם עם ההגבלות ההלכתיות שלו לפעמים,
לפעמים, ראינו, דוגמאות,
ומשם משכנו את כל הסוגיה לחסד בתוך הזוגיות,
שוודאי הוא וודאי שהחסד נחוץ בתוך הזוגיות, יש המון חסרונות בתוך הזוגיות,
יש המון מה לתקן, יש המון בורות. מה?
זה נראה אחר כך.
אחרי זה יש לנו הורים,
אנחנו נראה לי משפחה, בחסד עם משפחה, נכון?
דיברנו פעם שעברה על ילדים עם משפחה.
עם משפחה, כן. קודם כל נתחיל בין אדם לחברו, קודם כל אנחנו
בתוך הישיבה.
זה התרגול של הרווקים, תרגילנו בתורתך,
להתרגל בתורת הזוגיות, בתורת החסד של הזוגיות,
מתרגלים גם כשרווקים.
עושים חסיד עם הזולת,
רואים איזה
רוני חדש שהגיע לישיבה,
קצת לא מחובר, קצת לא בדיוק בא לנו טוב בעיניים.
הנה, יש פה חיסרון.
הוא בודד,
הוא זקוק לתשומת ליבנו, הוא זקוק לחיבוק.
מדברים עכשיו על ועדת קליטה במכון מאיר.
תראה, אני אגלה לכם סודות מהקבינט,
מעמיד מכון, אני אגלה לכם סודות.
עכשיו הולכים לדבר על נוהלי קליטה חדשים.
אחד מהם,
צוות מחבק תלמידים ותיקים,
רואים תלמיד חדש, לא יעלה על הדעת שתלמיד חדש ייכנס למכון מאיר
ולא יקבל מיד, זה לא משנה,
בין אם הוא בא עם דרגות של סרן ועם כל העמדים הטקטיים שלו, כן, מעזה,
ובין אם הוא נראה לנו כזה,
כולם זוכים ליחס שווה.
זה אחד התיקונים שהולכים להיות, אני מקווה שכבר באלול,
כן?
ספוגיה, לא יודע, נראה לי שכמה מכם ככה התבקשו לסיירת הזאת,
סיירת החסד של מכון מאיר,
כמו שזה נעשה, אגב, בישיבות אחרות.
אם אתה תבוא, לא משנה מי יבוא, יבוא נכה, יבוא מי,
מגיע לישיבת בית אל, על המקום ארבעה חבר'ה, עליו.
אחד מאכילות הפנימיה,
אחד את בית המדרש,
אחד את אחד האוכל,
אחד מאמץ אותו, מלווה אותו.
במשך ימים, ימים.
כך זה עובד.
שמו לב שמכון מאיר, הדבר הזה חסר.
קל לי מאוד להתייחס לחבר'ה שנראים ככה,
הרבה יותר קל.
אבל בואו נראה אותך נותן את היחס הזה למישהו שהוא קצת בזה.
בואו נראה אותך.
לא פשוט. בזה מתחילים.
וטוב, אז קודם כל לא חייב להיות פרויקט בשביל זה, כמו שאמרתי, סיירת החסד.
כל אחד
יכול לחשוב על הדברים בעצמו.
יש כאלה בתוך בית המדרש, ודליה חכימה ברמיזה,
יש בתוך בית המדרש כאלה שמחכים בדיוק למה הבאת הכונן הזה,
בבוקר טוב הזה,
להנחת יד להצעת חברות,
קח אותם לחדר האוכל.
בזמן אמת יש כמה כאלה עכשיו.
טוב, נעצור כאן, לא הספקנו יותר פסקה אחת, היה הכרח להריך קצת, פעם בעזרת השם, נראה לאן נגיע.
