אנחנו למדנו כבר שאדם,
כפי שהוא מתנהג כאן למטה בעולמנו,
זה עושה רושם בעולמות העליונים.
אתה מרגיש בזה, אתה לא מרגיש בזה, זה לא העניין.
אבל זה מה שהתורה אומרת.
אדם יש לו השפעה
על כל העולמות כולם.
מה קורה עם אדם שהוא לא מתנהג כראוי?
אז כותב כאן החפץ חיים.
אם מידתו תמיד להתנהג עם אנשים שלא לוותר להם,
כלום,
שלא לרחם עליהם,
אדם כזה שלא מוותר,
אדם כזה, מה קורה איתו?
מגביר בזה למעלה את מידת הדין לא רק על עצמו,
אלא על העולם כולו.
יש אחריות, לא?
אדם צריך לדעת שהוא ייצור בעל השפעה עולמית,
וגם לעצמו.
ובמידה שאדם מודד בה, מודדים לו.
אתה מודד ככה, אתה מקבל ככה.
אז אם אתה לא מוותר,
ואם אתה רב עם כולם, אז מה קורה?
מה קורה?
קורה טוב?
כל העולמות.
ואין מוותרין לו כלום עם מעשיו.
וזוהו כוונת מאמר רמזן,
לא חרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על דין תורה.
במקום לוותר, אז שללכת לקראת תפני,
כל דבר גוררים לדין תורה.
הורה לא היה להם כמה עוונות,
כמו שמפורש בכתוב, ופי זה ניחא.
שאם היו מעבירים על מידותיהם,
היה הקדוש ברוך הוא מוחל להם.
אבל הם העמידו דבריהם, לא היו מוותרים.
הלכו עד הסוף
לדין תורה,
שלא לבטא כלום לחבריהם,
מפני גדר הדין. לכן דקדק הקדוש ברוך הוא,
גם כן אחריהם, על אלה שמדקדקים.
אז מי שרוצה להצליח בחיים, מה הוא צריך להיות?
מעביר על מידותיו.
לא מידה כנגד מידה, אלא מעביר על מידותיו.
שאלו אותי איך עושים את זה,
מה, אתם לא יודעים?
שאלו את יהושע, הוא יגיד לכם.
