טוב, שלום וברכה, אנחנו מתקדמים במסע
הגדול של הרב חלפ בנושא של סוד הצפון של ארץ ישראל.
אנחנו בפרק יב, אמרנו שיש לנו 48 פרקים,
כנגד 48 קנייני תורה, יש 48 קניינים של ארץ ישראל.
בכל פרק הרב פותח עוד נדבך
על הסוד הצפון שמתגלה בארץ ישראל.
אנחנו בפרק, כל פעם זה משהו אדיר, שער בפני עצמו.
אנחנו בפרק י״ב, הנושא
של הרב זה יסוד כל המצוות
הוא ארץ ישראל.
מה זה המושג הזה שיסוד כל המצוות הוא ארץ ישראל?
מה זה בא לידי ביטוי?
ואם אדם יש איזה מצווה מסוימת,
או אני יכול עכשיו לקיים מצוות בחוץ לארץ, אני מקפיד שם יותר על מצוות,
יסוד כל המצוות הוא ארץ ישראל.
אני יותר דתי בחוץ לארץ,
יסוד כל המצוות הוא בארץ ישראל.
אני יותר רוחני בחוץ לארץ.
יסוד כל המצוות ארץ ישראל, אנחנו נעשה כמה הרב חרלפ מפליג בנושא הזה מכל הכיוונים. בואו נראה.
פרק יב,
זה מי מרום, חלק ו',
זה מי מרום, חלק ו',
והנושא הזה, בין שמונה פרקים, זה בחלק האחרון שנקרא
שרר ארץ ישראל, טיפה הספרתי שהרב חרלפ הוא מעולם לא עזב את ארץ ישראל,
כמו שעזב את ירושלים,
בגלל זה העולם, ארץ ישראל יעירה עליו,
הוא כתב שם דברים צפונים מאוד על העומקה של ארץ ישראל.
דבר ש...
מה?
עבר ל?
לא, יכול להיות, הייתה תקופה, בארץ ישראל הוא בקושי רק הסתובב ירושלים, או בארץ ישראל הוא כן נזז,
אבל היה הרב חרלפ עצמו, אבל הוא מעולם לא הלך לגלות.
ואפילו הרב קוק כתב עליו דברים נפלאים ביותר, הוא היה תמיד של הרב קוק,
של הרב חרלפ עצמו.
הרב חרלפ כמו הספר הזה?
יכול להיות, יש משפחה שלא הייתה בו, אבל הוא בעצם היה חכם ירושלמי
מכמה דורות שבירושלים.
ככה מוזכר עליו הרב חרלפ, הוא היה כמה דורות מאנשי ירושלים הוותיקים,
וכאן רואה שנגלה עליו כל מי שהוא כתב על ארץ ישראל, נראה איזו הקדמה
למה שהרב חרלפ פותח כאן בשערים נפלאים ביותר.
ואנחנו דור שלם, צריך ללמוד מה שהוא מלמד עכשיו,
איך להעמיק, מה זה הסוד הצפון הזה של ארץ ישראל,
מקום הנבואה, מקום העולם המורחני,
זה בעצם, זה השערים האלה, בסדר?
אז בואו נתחיל.
רבי הרב, קיום המצוות בחוץ לארץ,
לעומת קיומן בארץ ישראל,
הוא בגדר אינו מצווה ועושה.
בחוץ לארץ אתה תקיים מצוות,
יש כאן דפים? בסדר, לכולם?
לכולם, כן, תן גם, יש כאן דפים?
אז,
הוא אומר, בגדר חוץ לארץ זה בגדר אינו מסווה ועושה. זאת אומרת, בחוץ לארץ המצוות הן לא חלות.
מה המצווה בחוץ לארץ?
זה, אנחנו נראה שזה להתאמן.
שכן אדם בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.
איך אפשר להגיד כזה דבר?
בחוץ לארץ כמי שאין לו אלוה.
הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום,
אי אפשר להגיד כזה דבר.
אתה נמצא עכשיו במיאמי,
בנפאל כמי שאין לו אלוה. למה?
יש לכם רעיון?
מה, כשאנחנו לא מתגלה שם?
ההסבר,
הזכרנו פעם מהרן, הרן אומר,
קורק הגמרא אומרת, שאנחנו נראה את זה בהמשך כאן,
שדוד המלך אומר, גרשינו היום להסתפח לאמור, לך עבוד אלוהים אחרים.
בהמשך הגמרא שם, בכתובות,
אומרת הגמרא שהוא הלך, יצא להכיש מלך גת, ושם הוא אומר,
אמרת הגמרא, וכי, לך עבוד אלוהים אחרים ועבודה זרה, אלא מה?
אלא התפילות שעוברים בחוץ לארץ, עוברים דרך שר של אותה אומה,
דרך מלאך.
מחוץ לארץ זה דרך מלאכים,
בארץ ישראל
זה ישר אל.
טוב, זה ההבדל.
מה הבעיה של להתפלל דרך מלאך ודרך ישר אל?
דיברנו על זה פעם.
כמו המשל שאדם מגיע ממדבר,
והוא כולו צמא, מתעלף,
הוא רואה תחנת דלק,
והוא רואה שם נטושה והוא רואה שם איזה מכונת פחיות.
הוא כולנו רץ לכיוון מכונת פחיות,
וקם עולה פחית,
שבעה שקלים, פותח את הארנק, יש לו 6.90. שמע, 10 אגרות, שחרר, אני הולך להתעלף.
בבקשה, טאאאאאאן, בבקשה, יעזור לו?
לא, זו מכונה.
בעצם, מלאך, כתוב על מלאך, אל תמר בו,
כי לא יישא לפישכם.
מלאך, אומר ארן, זה כביכול כמו,
כמו, כמו, לשוננו כמו מכונה.
הוא לא, אין לו רחמים.
אל תמר בו, אני לא יכול להמיר אותו,
בבקשה, תן לי, הוא לא יישא לפישכם.
מה ההבדל?
כשהקדוש ברוך הוא בעצם זה אבא,
בארץ ישראל,
אבא, אין לי כסף, תן לו לשתות.
אבל אין לו כסף, תן לו, זה הבן שלי, תן לו.
אבל אין לו אפילו שקל, תן לו, זה הבן שלי.
בארץ ישראל
יש רחמים.
בחוץ לארץ, דרך מלאך,
אין רחמים.
למי
שאין לו אלוה?
אין, אתה צועק, אבא, טאטה, אבא.
למי אתה צועק?
זה בא לך פה.
זה מה שהגרה גאון מווילנה,
שהוא חלק על עולם החסידות,
שאמר, מה אתם צועקים ביערות אוקראינה,
תעתה, אבא?
אבא ביערות אוקראינה.
בארץ ישראל,
אתה יכול לצעוק אבא, פה זה אמיתי.
פה זה היה שער אל, פה אתה יכול לצעוק אבא, זה תופס.
בחוץ לארץ, אין מה לצעוק שם איזה.
זה לא עוזר.
למי?
שאין לו לא, אני צועק אבל זה מלאך.
בסדר?
בגלל זה אנחנו מבינים למה רבי נחמן בורסלב רצה רק להגיע, מה?
ולכן הוא אמר, להגיע לארץ ישראל, רק להגיע לארץ ישראל, למה? להגיע לבחינת
ישר אל,
ערכת אבא.
בגלל זה בארץ ישראל הכל מתחבר, החסידות, הכל,
פה הכל מתחבר, למה?
כי כל הדיונים האלה בין מתנגדים לחסידים זה מחוץ לארץ, כי שם היה כאן דיון בנושא הזה.
איך אתה מנסה לחיות בעולם חסידות, אבא,
מחוץ לארץ, זה לא,
זה לא של מלאכים.
הגראג, גם מווינה שלח את התמידים שלו לבלמישקולוב לצפת,
הוא אומר, פה אתה יכול לדבר על האבא,
על לשים את האצבע, אצבע, קרקע, ולגאות איך הקדוש ברוך הוא מאיר עליך, מצמיח קרן ישועה,
זה רק בארץ ישראל.
זה כל אדם בחוץ לארץ, כמי שאין לו אלוה.
וציווי המצוות
היה בעיקר לזמן כניסתם לארץ ישראל. כאן יש כאן רמב'ן,
אתה מבין כאן את המקור הזה,
שצריך להבין את הרמב'ן הזה, רמב'ן מאוד לא פשוט,
ברוך אתה, אדוני,
אלוהים ולכל העולם של הכל נהיה ודורון.
אומר הרמב״ן,
למה, כמו שהוא אומר לאברהם, שכום בארץ הזאת?
למה יש שכום בארץ הזאת?
כי בחוץ לארץ,
כביכול האבות, שם אמר הרמב״ן, לא קיימו את המצוות
ולא נדונו על זה רק כשנכנסו לארץ ישראל.
איפה רואים את זה?
שם הרמב״ן כותב, שנגיד אמרה וכן יעקב אבינו,
שנשא שתי החיות,
זה היה בחוץ לארץ.
מגלה ארץ ישראל, אחת צריכה למות.
למה?
כי אין, אי אפשר לעשות שתי אחיות בארץ ישראל.
כאן זה מקום המצוות.
בסדר, הפרק הזה של הרב חלפ, הוא בעצם נבנה מהרמב״ן הזה.
הוא אומר, בחוץ לארץ אדם עשה כל מיני דברים,
עשה שתי אחיות, טוב, בחוץ לארץ.
אתה מגיע למקום אשר
עיני ה',
מקום המצוות,
מישהו צריך למות.
פה זה לא עובד.
זאת אומרת, מכאן אומר הרמב״ן, תדע לך שכל ה...
אם תקרא בזה ותראה שבמקומות שהם עשו,
איך היה שתי החיות, הוא אומר, כן, כי זה היה בחוץ לארץ.
ככה אומר הרמב״ן, מסביר את יעקב ומישהו לקח שתי החיות.
ובגלל זה היא צריכה למות בדרך. למה בדרך?
בכניסה לארץ ישראל.
אי אפשר לקנות את שתי החיות.
כאן זה מקום המצוות.
וקיום המצוות בחוץ לארץ הוא כדי שיחזרו לארץ,
לא יהיו חדשים בעיניהם.
זה מה שכתוב בספר בדברים,
המקור הידוע, הציבה לך ציונים.
מהציונים, לשון מה שאתה מציין את הדברים, אתה מתאמן על יבש.
בחוץ לארץ אנחנו עושים מצוות להתאמן מה? על יבש.
פה,
פה אתה מתאמן על רטוב, פה איש אי נשק, פה אתה יורד כדורים.
פה המצוות, מונים אותם.
כמו שבעל תורי מביא,
שבחוץ לארץ, כתוב, אברהם אבינו אומר, לך לך.
מה זה לך לך?
להעלתך, לטובתך, שלך, לעצמך.
בחוץ לארץ,
אתה עוסק, עובד על יבש.
כמה זמן חי אברהם אבינו?
אומר בעל הטורים,
לא ידוע, 175 שנה.
לך לך בגימנטריה, כמה זה?
ל״כ 50 ועוד ל״כ 50, 100. באיזה גיל נכנס אברהם אבינו לארץ?
באיזה גיל נכנס אברהם אבינו?
גיל 75. הוא אומר לו, פה, לך לך, פה, שאתה הולך.
פה אתה מאיר עולמות.
פה ההליכה, פה 400, אתה מתחיל לשנות פה משהו.
פה זה לך לך, פה אתה מתחיל
ליצור משהו עצמי וזהותי.
בחוץ לארץ, כל ההליכות שם,
לא עשית כלום.
כאן,
המוני מתחיל לדפוק.
בגלל זה, לך לך,
מרגע שרס לארץ, הוא חי 100 שנה.
ב-75 שנה, בעצם כאילו לא מחשיבים לו,
כי הוא היה בחוץ לארץ.
גם הרב חלפון מביא את זה באחד הפרקים פה.
אז לאור זאת,
כל המצוות כולם בחוץ לארץ, כדי שיחזרו לארץ ישראל, לא יהיו חדשים בעיניהם.
תתאמן על יבש, תדע איך מכין תפילין,
תדע איך הם מקבלים מצוות לה.
זה על רבש,
אתה יודע איך עושים מהגמר, מהגמר, כמו בצבא.
כשתגיע לזה, שפה זה יתחיל לצפוק,
רק בארץ זה דופק.
פה המונה, המונה מה מתחיל לזוז.
עילת הדבר שכל המצוות ערוגות ושלובות זו בזו,
ואי אפשר לאחת
בלא חברתה.
מה זאת אומרת?
רדם מצווה זה מתוך מילה מה? צוותא, צוות.
למה אתה לא לומד הלכות?
כי אתה רוצה לדעת איך להיות עם הקדוש ברוך הוא. הליכות מלכי בקודש.
אני רוצה ללמוד ללכת עם השם יתברך.
אני לא רוצה שהשם יעזוב אותי.
כי אם אני לא יודע הלכות,
זה עבירה, מה זה עבירה? לשון מה?
עבר מה העברי, כל העולם בערב אחד ובעבר השני. כביכול אתה יוצר איזה חוסר דבקות עם הקדוש ברוך הוא,
אז אתה לומד הלכות.
אז בגלל זה כל המצוות שלובות זו בזו. למה? כי אתה רוצה ללמוד איך מה?
איך להיות צוות
במקרה יש ברוך הוא.
אז כל המצוות הרוגות שלובות זו בזו, אי אפשר לאחת בלא חברתה.
מפני זה בארץ ישראל שנוהגות שם כל המצוות כולן,
שם הוא עיקר המקום לקיומן.
שהן כן מחוץ לארץ, שכל המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות שם.
אתם יודעים שבאופן כללי, אתה לומד את הרג המצוות.
כמה מצוות יש לנו היום?
בתוך תרג המצוות?
יש לנו כבר כמעט חסר לנו איזה כמעט 60% בית מקדש. כל בית מקדש זה המון המון קורבנות,
הניסחים, התמידים, הרגלים,
כל הדברים האלה נעלמו מאיתנו, כל בית המקדש חסר לנו.
לאט לאט התבקו כמה הלכות,
הלכות שביתה.
פתאום, אלפיים שנה לא היה.
נסיפור לי זה, אחד מהמגדים היה הרב עמאר,
הרב של ירושלים,
הייתה תקופה רב של מושב,
מושב מאוד מאוד ספרדי,
קראו לו מגדים,
והם היו כולם מאוד מאוד מאוד מרוקאים,
כאלה של פעם, שככה, מה שהם נהגו,
אז אמרו להם, עכשיו אנחנו הגענו לארץ ישראל, יש ליחות שמיטה.
אמרו, אנחנו לא נהגנו את זה, מרוקו לא נהגו את זה.
מה זה לא נהגו את זה? מרוקו הייתם מרוקו,
באנו לארץ,
יש, התחדשו הלכות שאלפיים שנה לא היו, ליחות שמיטה,
אז אמרו להם, לא נהגנו את זה.
חזרנו לארץ ישראל, לפעמים שנה זה עלה מאיתנו, חוזרים עכשיו לארץ ישראל,
הדברים חוזרים לעצמם.
זאת אומרת, בחוץ לארץ, כל המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות שם.
כל המצוות השמיטה, פתאום מה?
שבת.
לנו יש שבת, לארץ יש שבת.
יש מצוות התלויות בארץ, אפילו בקליפות שבתפוז יש קודש.
אנחנו יודעים מה זה קודש, קודש זה מזוזה,
ספר תורה.
מה, תגיד לי,
בקליפות של התפוז יש קודש?
להניח את זה בצורה, כן,
כי המדינות בארץ, בארץ ישראל,
גם הפירות, הפרה קדוש, אז גם בשנת שמיטה,
צריך להיזהר מה אפילו במשהו השאריות של התפוז.
על כן הקיום שלהם הוא רק בגדר אינו מצווה ועושה. איפה? בחוץ לארץ.
שכן הציווי הוא על כולם ביחד, בעצם אומר הרב חל״פ,
מה זה חוץ לארץ? אתה אינו מצווה.
כמו שהרמב״ן כותב,
אבל אתה עושה, למה אתה עושה חוץ לארץ?
להתאמין.
ולכך מתאמן.
שמה?
תשיף לך ציונים שלא יהיו חדשים בעיניך, שלא תשכח את זה.
אם לא תשכח, אז אתה מתאמן.
המשיח הרב, זה גם קשור לפרט שבוע,
שהיה עם משה רב בן... זהו מה שתבע משה להיכנס לארץ,
כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ.
למה הוא רוצה להיכנס עם משה רב בן לארץ ישראל?
הוא נכנס בעצם מהר סיני,
ההר הזה שגיבלתו,
ואפילו הבהמות עליהו אל מול ההר ההוא,
גם מקום קודש,
וראשה נכנס עם בעד לערפל,
אבל הוא אומר, כל המעמד הר סיני, שחיכיתם הכול,
מה הוא רוצה לעשות? להגיע לאיפה?
לארץ ישראל.
קודם כל אמרו לו, אי אפשר להיכנס לארץ,
כמו שראינו כאן בפרשה,
בשבוע שהוא נכנס עם ראובן לגדי,
ראובן וגד, הוא אומר, אולי שמא הוא טר נדריש, אני כבר נכנסתי למקום של עבר די מזרחי, הוא אומר, לא, תעצור, עד כאן.
רב לך,
תעמוד פה.
למה?
כמה משה בן רוצה, ואז הוא מקבל את הברא נא ואראה.
ואראה.
קודם תן לי לראות את ארץ ישראל.
למה לראות את ארץ ישראל?
תאמרו לכם,
אני אומר לך, תשמע, טוב, אני אתן לך לראות,
אבל אתה לא נכנס.
מה יותר קשה, אומר לך, תשמע,
אני אראה לך, אבל אתה לא יכול לאכול את זה.
זה קשה, נכון?
אני אראה לך,
ואתה לא אוכל.
אה, אל תראה לי וזהו.
אתה רק תראה, אבל אתה לא נכנס.
זה קשה.
זה מה משה בן אדם אומר, עברה נא ואראה.
את הארץ הטובה, זאת,
הרתול.
עדיף לא לראות, מה אתה רוצה? תכף נסבול.
אתה גם תראה ולא נכנס.
עדיף לא לראות ולא להצטייק כל כך.
אלא גם סוד הראייה של ארץ ישראל,
הראייה רק לראות את ארץ ישראל,
מקבל אדם, מקבל רוח,
כתוב שמקבל כבר עוד רוח הקודש,
מקבל עוד נשמה, כפי יחסל אברהם כותב, הוא מקבל עוד נשמה, כשאדם מסתכל על ארץ ישראל.
בואו נראה.
זה משהו שתווה משה להיכנס לארץ,
כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ,
על ידי זה יהיו מתקיימות כל המצוות בגדר מצווה ועושה.
אני אומר לך, אני יודע שאומר משה רבנו בחוץ לארץ, זה מה?
אני לא מצווה על המצוות.
מתי, מה עניין שמיטה להר סיני?
מה שמיטה,
אמרו מה,
כללי התקודותיה ופרוטיה בהר סיני, מכאן לומדים את כל התורה כולה, למה?
כי מקור המצוות זה איפה?
שמיטה, מה זה שמיטה? ארץ ישראל.
משם
אתה לומד את כל המצוות בכלל.
אומר משה רבנו, נכון שקיבלנו תורה בהר סיני, אבל כל העניין של התורה, זה איפה?
בארץ ישראל. אז באתי לכאן, אבל עוד לא נכנסתי עם התורה,
עוד לא גיליתי את המקום הזה.
ועל ידי זה הם מתקיימו את כל המצוות בגדר מצוו ועושה.
כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל,
והם מתקיימים אלא בארץ ישראל.
אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
ככה כתוב בסרטם, בדף י״ד שם עמוד א' שם, כתוב שם כל מה שמשה רבינו מבקש להיכנס בכל דרך שהיא
להיכנס
אל ארץ ישראל.
למה הקדוש ברוך הוא השיב לו,
כלום אתה מבקש לקבל שכר?
מלא אני עליך כאילו עשיתם.
מה אתה רוצה שכר לקבל ארץ ישראל?
שקיימת כל המצוות? בסדר, מלא, כתוב כאילו אני עשיתי, כאילו עשית את זה.
אבל בפועל מה?
משה רבינו נכנס לארץ, משה בן נכנס לארץ, כל הקומות היו מקבלות משהו אחר לגמרי.
כשאדם עובר לארץ ישראל,
מכאן כל החיים שלו,
כל האימונים שלו, כל התורה שלו, כל הלימוד הלכות שלו,
כל מה שהוא למד, כל מה שהוא הניח תפילין,
פה זה דופק,
פה מתחיל להיות הערה של חיבור ודבקות בשם.
כמו שהרמב״ן, רבי נחמן בן ארצלם כותב, שהוא הגיע לארץ,
הוא אמר, תדבקו את כל מה שהיה עד עכשיו.
מעכשיו,
תואר חדשה, תורת ארץ ישראל.
כתוב בחם מוהרן,
רבי נחמן בן ארצלם שהוא הגיע לארץ ישראל.
רבי זרע, שם כתוב שם בגמרא,
במסותה, שרבי זרע, מה עשה?
שם 90 תעניות, רק מה? לשכוח תורת גלות. הוא אמר שגם לארץ,
גם בן מקומה חדשה.
כלומר, אתה מתהווה לקיים מצוות בגדר מצווה ועושה, שהוא עצמו השכר הנעלם, המחבר את המקיים
עם המצווה, עם המצווה, עם המצווה.
ברוך השם, מצוותא חדא.
כן, זה מושג שמוזכר בזוהר,
שמה זה גדול המצווה ועושה?
מה מסביר הזוהר?
שאתה מתחבר מצווה מתוך המילה מה?
ככה גם הרעל מסביר, צוותה יחד.
עשית מצווה,
הספרת על השם.
איפה זה באמת אומרים את זה?
רק בארץ ישראל.
כלומר, כל הסוד הזה של להיות צוות עם הקדוש ברוך הוא כמצווה,
זה רק בארץ ישראל, זה לא כל מצווה.
מחוץ לארצי מצוות,
זה עדיין להתאמן.
אתה רוצה להיות צוות עם השם?
בארץ ישראל כשאתה עושה מצווה, אתה ישר מקבל את השפע האלוקי של, מי מאיר עליך?
נלך לתפילין, אתה עכשיו מקבל את השפע שלו, נעשה, נשמע,
האורות שאדם מקבל,
זה רק בארץ ישראל, לא בחוץ לארץ.
מתווה כמצוות, אומר כאן, מה?
שהוא עצמו השכר הנעלם, המחבר את המקיים,
המצווה עם המצווה.
ברוך השם, לצוותא חדא, זה מושג שמוזכר בזוהר.
הוא הופך להיות,
חד הוא, איפה זה?
רק בארץ ישראל.
אז אם אדם רוצה לקבל, אני עושה מצוות, אבל אני לא מרגיש כלום, ברור, מה אתה רוצה?
מחוץ לארץ, מה תרגיש?
בארץ ישראל אתה מתחיל קצת להתעורר.
נכון, שבאדם יש מחסומים,
שדברים אחרים שמונים מהאדם, אבל בארץ ישראל, רק אז,
בואי תשמע, אתה מתחיל להגיש חיבור.
מעלה אני עליך, כאילו עשית, כאילו עשית.
אם אדם מתהווה מאוד להגיע לארץ ישראל,
כאן הרב חלף מביא,
והוא לא יכול להגיע, הוא נאנס.
אומר הרב חלף, שאתה בעצמך תתעלה לבחינת ארץ ישראל.
בכל מקום שהנחה נמצא, שם הוא ארץ ישראל.
והנחה בגדר מצווה ועושה בכל יום את זאת כולם.
כן, המושג הזה,
מה זה,
איפה זה, מי אמר את זה, מקום, מקום שנמצא שם הוא בחינת ארץ ישראל. מי אמר את זה?
המקום שהוא בחינת ארץ ישראל. כן, נכון.
רבי נחמן, כששואלים איך אתה הולך לאומן,
אז אומרים שם שהמקום שלי, אמר רבי נחמן, הוא בחינת ארץ ישראל.
ברור שאתה לא רוצה את הבחינה, אתה רוצה את ה...
לא בחינת העוגה, אתה רוצה את העוגה עצמה. אל תגיד לי בחינת עוגה.
אני אתן לך בחינת עוגה, תן את העוגה עצמה.
בארץ ישראל זה הסוד, בחינת עוגה, אני רוצה עוגה.
זה הסוד.
אבל מה בעצם ההסבר כאן?
צדיקים הם נר,
בתוך החושך.
הם מושכים את האור,
בגלל זה צדיק מה אומר, מה הצדיקים אמרו? אם מישהו רוצה עכשיו לקבל בחושך, בגלות,
המקום, הקיבוץ שלי, איפה הוא,
תבוא לצדיק.
אבל למה? כי שמה בחושך,
במחשקים וישיבני השם כבטי עולם,
בעובדה של בבל, זה חושך.
אז צריך את זה נרות. מה זה הנרות? הצדיקים.
אתה בא לצדיק, אתה מקבל שפע ממנו.
בארץ ישראל זה מקום השמש.
פה אין עניין של נרות.
זה הסוד.
יש מהלך שהבעל שם טוב רצה להגיע לארץ ישראל,
והוא לא הצליח להגיע.
יש הביא איזה מקור ששלח הבעל שם טוב את גיסו.
גיסה על שמה שהוא הצליח להגיע לבעל שם טוב,
ואז הוא שואל אותו, לך לאורך עם הקדוש?
כשהרבה השם טוב רצה מאוד מאוד להגיע לראות את רוחם הקדוש, אם הוא היה מגיע אליו,
הוא היה אמור שהוא היה מגיע והיה רואה אותו, אז היה מגיע משיח.
ואז שמעשה שאמר לו מוחמד הקדוש,
הוא אומר לו איך הוא מכיר אותי, הוא אומר לו, הוא רואה אותך ב...
הוא אומר, תגיד איך הוא רואה אותי?
גוף שלם הוא רואה אותי רק, הוא אומר, הוא רואה אותי רק בלי, הוא רואה אותך, אבל בלי הרגליים, החלק העליון.
הוא אומר לו, תגיד לו שהוא לא יכול להגיע לארץ ישראל.
איך אמר מוחמד הקדוש לגיס של הבעל שם טוב, שהוא הצליח להגיע.
שבן שטו ניסה להגיע, הוא כל הזמן לא הצליח.
אז בן שטו ניסה להגיע לארץ ישראל, לא הגיע.
רבי נחמן
על ארץ ישראל, ואז הוא יצא לגלות ואמר, אני עכשיו מקומי בחינת,
אני אביך את השפע מבחינת ארץ ישראל.
והרב חוק אומר שמה שנעשה עם רבי נחמן, שעכשיו כתוב שהוא השתתה, או איבד את המוחין כשהוא הגיע לארץ ישראל,
זה אור יותר עליון.
מה שמנחמן עבר, המסגר עכשיו עובר במהלך שלם.
כשהגענו לארץ ישראל, פתאום יש איזה אור גדול,
שהיה פתאום עזיבת הדת, עכשיו מה קורה? עכשיו עולים לקומה היותר עליונה.
שזה ברוך השם חזרה בתשובה אדירה,
שארץ ישראל מתחיל להעיר,
ולהביא עד ארץ ישראל מחכים.
אז אומר הרב,
משה רבנו אומר, כל הצדיקים שיש להם אומרים שמבחינת ארץ ישראל זה המקור.
תשוקתו של משה לארץ ישראל נחדרה
לכללות ישראל.
כן, אני אומר רק בראנה ואראה, תן לי רק לראות.
כן, המעשה, מעשה כזה שהליכת שהיה מטפס הרים,
וכל החיים שלו ניסה להגיע לפסגה,
כל החיים שלו, לראות מה יש שם. הוא לא תשמע, אי אפשר, הוא יצא ככה ציוד יותר רציני, סנפלינג וזה,
טיפוסים, פשוט טיפוס, הוא לא תשמע, יש שם קיר, אתה לא יכול לעלות אותו.
כל פעם הוא מנסה להגיע,
עובר, הוא מנסה להגיע לקיר הגבוה הזה, נופל.
אבל הוא כל פעם מסתכל על ההר הזה ואומר, תקשיב,
אתה לא יכול לראות, להגיע לשם.
הוא אומר, תקשיבי, אני לא אכפת לי, רק תן לי פעם אחת לראות מה יש שם,
לא אכפת לי ליפול, רק תן לי לראות מה יש שם, אני, כל החיים שלי,
זה רק רוצה לראות משהו על הפסגה.
לקח ציוד, ציוד, אמרו לו, תיזהר, כבר אתה...
לקח ציוד, מגיע 70 מטר אחרונים, 40 מטר, 50 מטר, ואומר, תרד, כבר רוחות, עזור שם.
אומר לו, תראה, אתה הולך ליפול.
לא אכפת לי, רק פעם אחת לראות.
עשרים מטר אחרוני, חמש מטר אחרוני, נתפס, מגיע המטר האחרון, עולה,
מכניס את עצמו לתוך ההר,
וזרוק את עצמו מחפש,
לפקח את העיניים, לראות את התמונה שכל החיים שלו, הוא רצה לראות,
ופתאום הוא רואה מה?
ילד קטן.
ילד קטן, אמר לו, מה אתה עושה פה?
מה אתה עושה פה?
אני נולדתי פה.
אתה נולדת פה? אני כל החיים שלי מנסה לטפס על ההר הזה, אתה נולדת פה?
סיפור של נולדת זה סיפור של צפת אמת,
אבל בעצם הרעיון כאן זה מה שבדור שלנו.
אנחנו נולדנו בארץ ישראל,
ולא מבינים
איזה הר גבוה אנחנו נמצאים.
שמשה רבינו אומר רק מה, הברה נא ואראה.
תן לי רק לראות!
רק לראות את הארץ.
אנחנו חיים פה כבר.
חיים על הפסגה ולא קולטים מה הצפונות המיוחדות שיש במקום הזה.
זאת אומרת, הרב,
שקוטו שמשה לארץ ישראל, נכתוב לכלות ישראל, שהדשא, שהם משתוקקים עליה,
נחשבים הם כאילו נמצאים שם ונעשים על ידי זה מצווים
בכל המצוות, גם בעוד ביותר מחוץ לארץ. זאת אומרת, איך יהודי
יכול לקיים מצוות מחוץ לארץ? אחרי מה שהרב חלפי כאן,
כי מי שאין לו אלוה אז, אז אין ערך לכל המצוות מחוץ לארץ. הוא אומר לו,
אם אתה כל כך רוצה
להגיע לארץ ישראל ואתה נאנס,
אתה לא יכול להגיע, למה? כי אי אפשר, אין לך אפשרות להגיע,
אתה אנוס, כמו רבינו שרצה להגיע,
אז גם המצוות שלך בחוץ לארץ מקבלות איזה ערך מסוים. כי מה? כי אתה, כי רצית להגיע לארץ ישראל.
ממשיך הרב חלה.
מצוות התורה,
אם כי כשהן מוגבלות
במקום ובזמן,
וגדולים הם הדקדוקים בשיעוריהן בפרטיות מעשיהן.
כל מצווה, יש לה גדרים,
אתה לומד את הסוגיה ההלכתית,
העיונית,
אתה רואה שיש כאן המון גדרים כחוט השערה.
כאשר איחסר הדקדוק אחד מהמצווה,
נגידו, כן, חוט השערה, מעבדים את כולה.
ובכל זאת,
התועלת הרוחנית היוצאת מהן
היא למעלה מכל גבול. אדם עושה מצווה,
הוא מזיז דבר איפה?
בשמיים.
כמו חוט שאתה מזיז אותו במקום העליון, שמיים.
מקום וזמן.
מקום וזמן, אתה מניח תפילים בבוקר,
אתה משנה עולמות,
אתה מזיז עולמות.
והכוח המניע, בכל מצווה,
כוח המילא במצווה להכשיר אותם, שעם גבולותיה תפעל פעולה שאינה גבולית.
זה סוד המצוות.
כשאתה מה עושה? מזיז דבר בשמיים.
תראה לך המהלכים בין העומדים האלה,
המהלכים אין להם אפשרות לזוז.
אתה עם המצוות, מה עושה?
מזיז את העולמות.
זה הסוד הגדול, מזיז את העולמות.
הוא התשוקה
אל המצווה,
שהיא חלק נשמתי.
אומר הרב,
מה זה תשוקה אל המצווה?
יש כאן דפים.
מה זה תשוקה על המצווה שהיא חלק נשמתי?
חלק אלוהי ממעל,
והיא נותנת עוז ועוצמה במצווה להביא תועלת
בלתי גבולית,
ולהגיע למעלות עליונות עד אין חקר.
מה זה התשוקה על המצווה?
אם אתה מתכונן למצווה, אתה רוצה את המצווה.
אם אתה מבין שבעצם המצווה זה מה? זה חיבור לשם.
כל ההבנה היא מה?
איך אני רוצה להתקרב לשם? זה לא רק עכשיו איזה.
אני מתכונן לזה,
אני רוצה להתקרב אליך,
איזו הזדמנות של מצווה אדירה שאני הולך לקיים אותה.
אומר הרב, התשוקה על המצווה זה החלק הנשמתי שבה.
כן, זה ה...
יש דבר שנקרא בעולם החסידות,
האופנים בחיות הקודש.
מה זה אופנים? זה כמו אופניים.
אתה רוצה, אתה מתכונן למצווה, מתכונן למצווה זה אופנים.
כמו אופניים, אתה מתכנס את האופניים, ואז מה זה?
ואז אתה רואה, הגעת לירידה,
ואז כבר אתה לא צריך לזוז כבר, אתה מקבל את היגדה עם האופניים,
זה האופנים.
אבל אחרי זה מה?
מחרר את הכל, מקבל אז את ההערה.
ההכנה למצווה,
התשוקה למצווה,
היא המצווה עצמה. כשאדם מעורר את הצד הנשמתי של המצווה,
אור המצווה מעיר עליו יותר.
ברור שאדם מקיים מצוות לאדם שלומד את דרך המצווה, את הצפונות שלה, את הפנימיות שלה,
את ההערה שלה, את הילכותיה,
זה עולם אחר של הערת התשוקתית,
הפנימית של החלק המשפטי שאומר הרב במצווה.
חלק כאילו הממעל, והיא נותנת עוז ועוצמה במצווה להביא תועלת בלתי גבולית, להגיע למעלות עליונות עד אין חקר.
וכל מה שמרבים יותר בתשוקה,
יותר משכללים את הכוחות הנעלמים והנשגבים,
שהם למעלה מכל שיח ושיג.
שיג ושיח.
מה זאת אומרת?
אדם לומד שבת.
אתה מבין, אדם,
מה לעשות ללמוד שבת? רק מה, אסור מה מותר?
אסור מותר, אסור מותר?
הרבה יותר ילדים מזה, יש כאלה ילדים שאומרים, מה עסוק לי, מה מותר לי?
שבת!
העולם הפנימי של הקדוש בר מאיר.
מה המצווה של שבת?
אין מצווה של שבת, מצד האמת.
המצווה של שבת זה מה זה הכנה לקראת השבת.
אם היו,
רב ספרא היה רב, היה אחי חשע, המלאך שיבוטה, הם היו מתכוננים לכבוד השבת.
איזה מצווה של שבת עצמה? יש מצווה בשבת?
תנו לי מצווה בשבת.
יש, נגיד, בחגים יש מצווה מיוחדת, לדוגמה.
ראש השנה, יש לנו מצווה לשמוע כל שופר. זה עיקר המצווה.
סוכות זה לישה בסוכה.
פסח, ארבע כוסות, הליכת מצה.
מה?
עונג. עונג זה נפלא.
עונג שבת, זה מצדד דאורייתא, אבל
כל אחד יש עונג אחר.
מה אני צריך לעשות?
אני אוהב אכול גלידה, אני אוכל ברוקבת, אני רוצה...
כל אחד משהו אחר.
אז מה זה המצווה של שבת?
שמצווה לשבת?
לשבות זה לא לעשות,
אבל מה לעשות?
קידוש שגם עושים בחגים.
סעודות זה גם כן, אבל עניין מה המצווה עצמה, אמרנו, בראש השנה זה,
יש גם סעודות, אבל עיקר המצווה זה מה?
לשמוע קול שופר.
סוכות,
מה המצווה?
נשאר בסוכה.
בסח.
נכון זה חג וזה, אבל מה העיקר המצווה? זה ארבע כסות יין, זה התמצה.
מה המצווה של שבת?
שבת,
המצווה שלה זה מה?
זה הערה, שאתה לפני השבת.
המושג שאנחנו מכירים כולם, מי שתארח בערב שבת,
יאכל בשבת.
אם התכוננת,
לכבוד השבת, התעוררת לכבוד השבת,
מזה הכלי שאתה מקבל. אז יורד גשם, אחרי שבת, מה קרה?
הגיע עוד שעה, שבת, שעה, אחרי שבת, מה קרה?
מה קרה?
אחרי שבת, עכשיו מקבל את ההערה, כמו יורד גשם.
אחד הכין כוס אחת, אחד הכין סיר, אחד הכין חבית.
מי שהכין משהו, אז הוא מקבל את ההערה של הגשם. אם לא,
הכל נשפך לו מהצדדים, לא תפס כלום.
ברור שמי שעכשיו לומד מכון מאיר,
במשך השבוע,
מתכון לכבוד שבת,
השבת שלו מאירה
באור אחר, לאחד שבא בחוץ.
ההכנה לשבת,
כמו שכתוב שם בחסיד, הוא האופנים.
אנחנו רואים את זה בפציעת שבת, האופנים וחיות הקודש.
התכוננת? הזזת את האופנים?
את האופניים, את האופנים, את הגלגלים, הזזת אותם?
התכוננת לכבוד שבת?
מה אתה קורא בשבת?
חיות הקודש. זו התשוקה שאומר הרב,
טלפ,
למעלה מכל סיר וסגל, הם מאירים את הצד השמתי שמאיר כאן
בכל מצווה, וכל שכן בשבת עצמה.
ואז עכשיו, אם ככה כל מצווה,
הרב חוזר לסוגייתנו.
יסוד כל המצוות
הוא ארץ ישראל.
מה אמרנו מחוץ לארץ זה מה?
זה רק איימון,
זה רק כמשל אלונה.
כל המונה דופק, כאן זה רטוב, שם זה ביבש.
בארץ ישראל, כאן זה רטוב, פה המונה דופק.
יסוד כל המצוות הוא ארץ ישראל, שהיא הקרקע,
שכל מה?
שכל הגדלות, כל הגדלות, כל הכוחות הנגלים והנעלמים נבלינים עליה.
אתה עושה מצווה,
אז כאן זה יבש מחוץ לארץ, זה יבש.
כאן אתה מתחיל להזיז את כל העולמות הנסתרים.
איפה? בארץ.
אם אתה מבין שמצווה היא צופנת בתוכה עולמות שאתה מזיז,
כמו שהנפש החיים כותב.
בחוץ לארץ, אומר לך, לא, תבין,
זה על יבש, אתה מזיז שם כלום.
אם אתה רוצה בדיוק על ארץ ישראל,
אז אתה יכול לקבל משהו,
אבל מי שבחוץ לארץ זה יבש,
זה נשק בלי כדורים, זה מנוע,
או זה אוטו בלי מנוע, אתה משחק עם ההגה, יופי, נו,
מה לשחק עם ההגה, אין מנוע בכלל.
בארץ ישראל,
פה אתה מתחיל להזיז את הגלגלים,
ואיך אומר הרב?
אתה קורא את הנגלים והנעלמים,
הדברים הנסתרים שהמצווה פועלת,
זה רק פה,
זה רק בארץ.
ממנה יתד, וממנה פנה לכל המדאגות כולם.
אני מתחיל להזיז את כל העולמות.
וכל המצוות שמקיימים בחוץ לארץ,
הן בעיקר כדי, אז למה אני עושה בחוץ לארץ?
כדי שיהיו רגילים בהם, שייכנסו לארץ. אז אני, אז תתחיל להזיז את כל העולמות.
אז תתחיל להזיז את כל השרשראות של העולמות, הנסתרים והנגלים.
בואו, אז כמה אנחנו מבינים עכשיו, מה זה סודה של ארץ ישראל?
מה זה מצווה אחת
בארץ מול כל המצוות שאדם קיים בחוץ לארץ?
אנחנו לא מבינים בכלל מה הערך הזה.
סיפור על הגרש, שהם יוצאו תפילין, שלא היו,
שלא היו,
כמו שיש סיפור של תפילין, זה הקרש, שלא היו כשרות.
הוא אמר, תביאי למהר, לתפוס משהו.
תפילין שאני יכול להניח שהן כשרות, אבל רגע, רגע, איך האדם מניח כל הזמן תפילין?
ואין שם בפנים כלום.
רק מה לעשות, להתאמן.
איך מניחים תפילין?
בקודפנים אין שם קלף, אין שם כלום.
כואב או לא כואב?
הוא אומר לך תשמע, ותתאמן.
שאז יהיה לך פעם אחת עם הקלף, עם כל שמות הקודש.
ואז תראה איך מניחים, ותדע לך להניח ישר.
בחוץ לארץ זה אימון.
אבל כל הסוד הרוחנים של המוח והלב,
שמעיד בתפנים של יד כנגד הלב,
איש של הראש כנגד המוח,
של נעשה ונשמע וכל הפנימיות,
אני אגיד דוגמה אחת, כן, בכל המדידות כולם,
זה רק בארץ.
הנגווים, הנעלמים, נבנים עליה.
ממנה היתד וממנה פנה כל המדרות כולם וכל המצוות שהם מקבלים בחוץ לארץ, הם בעיקר כדי שיהיו רגילים בהם כשייכנסו בארץ.
ובכן,
דרוש מאוד,
אומר הרב חלאפ,
להגביר את התשוקה לארץ ישראל.
מישהו תגיד לי, שמע, אם לא טוב לי בארץ, אני אעזוב את ארץ ישראל?
מה?
תגיד לי, אתה מבין שכל העולמו שאתה מזיז זה רק פה?
לא טוב לך, אתה עולה לחוץ לארץ? מה זאת אומרת?
פה זה העולמות, פה אתה מזיז את הכל, פה זה הכל כמי שיש לו אלוה, פה הקדוש ברוך הוא נמצא,
שם זה מלאכים.
דרוש מאוד להגביר את התשוקה לארץ ישראל,
שבזה משכללים את היסוד הכללי להכניס עוז ותפארה
לכל המצוות כולן.
אתה מבין שבעצם כאן זה כל המצוות של ארץ ישראל, זה כל המצוות
שמתוך מילה צוותא, כמו שהרב כותב,
חיבור לשם,
כל המצוות מקבלים ערך כאן,
שיהיה בכוחם להפיק תועלת
בכל התמיר והנעלם.
אז אני אגיד לך, רגע, סליחה, הרב, אני בחוץ לארץ יותר דתי מבארץ.
מה דתי?
אני שם מצליח לקיים יותר מצוות מבארץ.
מה, אתה עובד על יבש.
פה כל מצווה,
עזרת תולמות, מה אתה חושב מחוץ לארץ?
בוא תקיים פה.
אבל שם אני מצליח לקום יותר לתפילות.
אתה מבין מה ההבדל?
פה תפילה אחת שבאה מכל הזה, פה זה אמיתי,
שם זה על יבש.
יהיה בכוחנו להפיק תועלת בכל התמיר והנעלם.
תשוקה זו,
אומר הרב חלפ, לארץ ישראל,
שהיא יסוד הכללי של כל התורה כולה.
אם אדם לא מדבר
על ארץ ישראל וזה, אז יש כאן בעיה שזה כל התורה כולה.
כי תבוא אל הארץ,
אז מה יקרה? כל המצוות שתועל בארץ,
הרב חלפ, החידוש של השיעור הזה,
שכל המצוות כולם.
כל הצוותא, כל החיבור.
זה יסוד הכלי של כל התורה כולה, צריכה להיות למעלה מכל הבנה
שמצווה רגילה.
אני יוצא בחו״ל ואני מקיים מצוות,
אני יודע ביותר מזה,
שמקיימים אותן מצד כפייה.
והיינו שתהיה תשוקה הזו חדורה ועמוקה בתוך החיים הטבעיים של הנשמה.
כן, מה עושים את המושג הפנימי הזה?
שמה עושה המצווה?
חדורה ועמוקה בתוך החיים הטבעיים של הנשמה.
אדם אדם מתחבר למצוות,
מרגיש כיבת השם,
מרגיש חיבור,
ליצור חיים, מתחיל לחזור בתשובה באמת.
זה הקומה של איפה?
רק בארץ יכול לבוא לידי ביטוי.
שם זה בסדר, התאמנת, יופי.
עלית לארץ, ושב השם אלוקיך ויצחה מכל העמים, תשובה.
אחרי זה מה?
אחרי זה הקדוש ברוך הוא שב, אחרי זה מה עושה?
ניתח רוח חדשה, אחרי זה. איפה בארץ ישראל? אומר לה' את לבבך
ואת לבבזריך. איפה?
בארץ.
כבר הקבוצה ברוך הוא אמר לך את הלב.
וכפי ערך התשוקה הטבעית הזאת,
כן, ערך התשוקה לכל המצוות כולם.
מי שמדבר רק על, מי יותר רב שמדבר על גברת השם,
זה מה? זה יסוד התשוקה הטבעית שאומר הרב, זה התשוקה לכל המצוות כולם.
מי שמדבר על ארץ ישראל, אני לא עוזב את הארץ,
ידע ששם השכינה שורה.
מי שבונה את הארץ ומוסר נפש על ארץ ישראל,
ומתוך זה באה התורה, דע לך, שם השכינה שורה.
כי זה יעשו כל המצוות כולם.
זה יעשו כמי של אלוה, שם יש קריבת השם.
מי שאומר, שמע, לא אכפת לי, אני אכנסה לפה, אני אכנסה למאי ימה, אני אכנסה לפה, לשם.
אתה מבין את קריבת השם, את
מקום המצוות?
אדם צריך לשמוע ממקום של מה?
שלומר הרב חרלפ,
שהתשוקה הטבעית הזאת היא הערך של התשובה הרוחנית של כל המדינות כולם.
מתוך זה אדם
שב בתשובה שלמה לקדוש ברוך הוא מתוך ארץ ישראל.
אז זה עוד פרק גדול שהרב ידבר היום ביסוד כל המצוות
בארץ ישראל.
זה עוד פרק שנפתח לנו במבט הפנימי הזה, במסע הגדול הזה של 48 פרקים,
של הרב חלפ,
שאומר שלקבל את הקניין הפנימי העמוק כמו התורה,
48 פרקים כל פעם פותח עוד שער אחד.
זה הנושא של ארץ ישראל, עוד שער אחד בצפון של ארץ ישראל.
אז קובי ימצאו.
