שלום וברכה, אנחנו בספר יהושע וזה השיעור האחרון לפני שאנחנו יוצאים לחופש אבל שיהיה עוד פגרה, עוד בין הזמן אם יותר מדוייך להגיד, זה לא חופש.
חופש תמיד יש לנו, כשאנחנו לומדים תורה זה חופש.
אבל כשאנחנו, השיעור הבא בעזרת השם בשבוע הבא זה יהיה על תשעה באב.
אז זה יהיה שיעור מוקדש לתשעה בארץ.
והיום זה שיעור אחרון בספר תנ״ך,
בספר יהושע שאנחנו לומדים היום בשנה הזאת, כן?
וחשבתי אולי שאנחנו נלמד את המלחמה עם השלום, עם גבעונים,
ואני צריך מישהו שיהיה מוכן לקרוא את המקור מספר אחת מספר יהושע. יש מישהו שמוכן לקרוא, להקריא?
בבקשה.
רגע, רגע, רגע, לפני שאתה מקריא.
יש עיקרון מסוים, אנחנו דיברנו על זה הרבה פעמים, בכל אופן אני אגיד לכם שוב ושוב ושוב, כי זה עיקרון מאוד חשוב.
העיקרון הוא שכל מה שאתם לומדים בתורה, תדעו לכם שזה לא מה שאתם לומדים.
כן, זה כלל,
יש הבדל עקרוני מהותי בין לקרוא את התנ״ך או ללמוד את התנ״ך, או תורה.
לקרוא את התורה, ללמוד את התורה.
זה משהו אחר לגמרי, לא אותו דבר.
ואיך ללמוד?
מהר'ל אומר בספר בר הגולה, בבר הרביעי,
אומר ככה,
שכשאתה לומד תורה,
אתה צריך תמיד ללמוד אותה בחשדנות.
לדעת שמה שאתה עכשיו קורא זה לא בדיוק זה.
משהו מסתתר פה.
וכשאתה קורא, תחפש מה מסתתר.
תורה לא באה לספר לך על סיפורים שם על יהושע ועל רבי,
או על יוסף הצדיק עם אחים ועל
מקרים אחרים שמתרחשים בתנ״ך.
זה לא עניין.
זה לא ספר היסטוריה, זה לא בא לספר לך כרוניקות של דברי הימים.
תורה תמיד יש משהו שהוא מהות,
תמיד מסתתר מאחורי מה שאנחנו לומדים, מהות.
וכשאתה קורא, תמיד תחפש מהות.
איך לחפש? איך אתה יודע מה מהות?
אומר מהרל,
אם אתה רואה משהו שהוא מוזר,
משהו שהוא לא כל כך הגיוני,
לא כל כך, מהרל קורא לזה דבר רחוק,
רחוק מהשכל, רחוק מההיגיון.
אז דע לך ששם משהו מסתתר, כי האנשים שכותבים את זה הם אנשים חכמים,
כולם עמוקים, כולם דייקנים. ואם הם כתבו לך משהו מוזר, דע לך ששם משהו הם הסתירו.
תחפור ואתה תגלה שם משהו מסתתר.
זה העיקרון, זה אחד המפתחות ללמוד תורה.
ועכשיו אנחנו עומדים לקרוא 15 פסוקים,
זה כל הסיפור, 15 פסוקים.
אבל תקראו אותם בצורה חשדנית.
תחפשו עכשיו, כשאנחנו עומדים לקרוא, תחפשו
מה מוזר פה.
אבל לא סתם מוזר פתאום, אלא מה לא הגיוני?
לא יכול להיות דבר כזה.
בסדר? זאת העבודה שלכם כפי שאתם עכשיו קוראים.
קדימה.
ויהי תשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן,
בהר ובשפירה ובכל חוף הים הגדול אל מול לבנון.
היטיבה אמורי את תנאי את אדרי החביב
ויתכווצו יחדיו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד.
ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעיל.
ויעשו גם המה בעורמה, וילכו והצטיירו.
ויקחו שקים בלים לחמוריהם,
ונודות יין בלים ומבוקעים ומצוררים,
ונעלות בלות ומתולאות ברגליהם
וסלמות בלות עליהם וכל לחם צידם יבש היה ניקודים.
וילכו אל יהושע אל המחנה הגלגל ויאמרו אליו
ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כירתו לנו ברית.
ויאמר איש ישראל אל אחיבי אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית.
ויאמרו אל יהושע עבדיך אנחנו ויאמר אליהם יהושע מי אתם ומאין תבוא.
ויאמרו אליו
מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך לשם השם אלוקיך,
כי שמענו שומעו ואת כל אשר עשה במצרים.
ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן
לשיחון מלך חשבון ולעוג מלך הבשן אשר בהשטרות.
ויאמרו אלינו זקנינו וכל יושבי ארצנו לאמור, קחו בידיכם צידה לדרך
ולכו לקראתם ואמרתם עליהם עבדיכם אנחנו ועתה כירתו לנו ורית.
זה לחמנו חם הצטיידנו אותו מבתנו ביום צאתנו ללכת עליכם ועתה הנה יבש והיה ניקודים
ואלה נודות היין אשר מילאנו חדשים והנה יתבקעו
ואלה שלמותינו נעלינו בלו מרוב הדרך מאוד
ויקפו האנשים מצדם ואת פי השם לא שאלו
ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישארו להם נשיא העדה
זהו, תודה רבה.
מה מוזר?
תגיד אותי, עושים בשביל יקנה.
שמה?
מה צריך לעשות בשביל יקנה?
בשביל יקנה, אתה צריך לעשות צגה, להגיד מי היום עושה צגה.
רק כזה הגיוני, אתם יודעים שכשעומדים להחריב את ספורט של הארץ, זה הגיוני, זה דווקא מסתבר.
מה מוזר?
אולי ככה, אני אעזור לכם קצת.
תחשבו שזה אתם.
אל תחשבו טוב, הם היו שם אז זה זה זה.
אתם פה יושבים.
מה מוזר בזה?
הם רוצים לעשות מלחמה,
ובאו אנשים, אומרים אנחנו מארץ רחוקה, והם הרימו אותם, הם האמינו להם, הם עשו איתם ברית וזהו.
כן, זה נכון. אפילו הם אומרים חוקה, והחדר רחוקה מאוד.
זה כבר... מה האינטרס שיש להם לעשות שלום עם אלה קריבים בארץ ישראל? זה נכון, בדיוק.
בדיוק, נכון.
אבל יש פה עוד משהו, זה מאוד נכון, נכון. אבל יש עוד משהו, עוד יותר מוזר.
גם זה, דרך אגב, גם זה, עוד מעט אנחנו נחזור למה שאתה אומר. כן, כן, כן, זה גם, זה גם, זה גם. עוד מעט נחזור לזה.
כן, נכון.
נכון.
לא, אבל זה משהו מוזר, שאתם הייתם קופצים על זה.
תחשבו על עצמכם.
טוב, אני אעזור לך.
תחשבו מצב כזה אתם לומדים פה נגיד מי של אני לא יודע איך חלק מכם זה אקסטרנים חלק אינטרנים גרים ולומדים במכון מאיר אבל תראו לעצמכם שאתם נמצאים שם כולם גרים פה במכון.
והגיע בחור חדש הנה בחור חדש נכנס.
סליחה מאיפה אתה בארץ?
מירושלים?
איך קוראים לך?
אלעד?
תארו לעצמכם עכשיו אותה סיטואציה, עכשיו אלעד נכנס ואני אומר שלום אלעד, שלום מה שלומך? בסדר.
אלעד מאיפה אתה?
ואתה אומר מרחוק באתי.
אני אומר אוקיי בסדר, ובאמת מאיפה אתה?
אל תשאל אל תשאל.
הו הו הו הו מאיפה באתי?
אני אומר רגע אלעד אבל מאיפה אתה בא?
מאיפה אתה בא בארץ?
מרחוק מאוד מאוד. אה, מאילת?
זו בכלל לא שאלה.
אולי ממיטולה?
ממקום מאוד רחוק.
מאיפה?
מה היינו חושבים?
היינו חושבים שהוא משב״כ.
שילחו אותו פה לעשות קונצים, הוא רוצה לעשות פה כל מיני זה, ואז הוא בא ואומר שם,
או, אני באתי מאיזה...
כי אם הוא יגיד שהוא בא מקריית ים,
אז יגידו, איפה למדת? בבית ספר רוטמן?
וזה איפה, איפה? מייד. אבל הוא אומר, מי רחוק?
אולי לא עשינו לב, עוד לא עשינו לב, יחשבו שהוא בא ממצפה רמון.
אבל אנחנו לא היינו קונים את הסיפור הזה.
אם אלעד לא היה עונה לי עכשיו מירושלים,
היינו אומרים,
מה הולך פה?
וזה מה שקורה פה.
הם באים שאומרים, מאיפה אתם?
מארץ רחוקה.
אוקיי?
איך היא נקראת?
גרינלנדיה?
הו הו הו, מה זמביק?
מה? מאיפה באת? ואם אתה באמת כל כך ארץ רחוקה,
למה, כמו שאתה אמרת, למה אתה רוצה לעשות איתי ברית? אני לא, אין לי מלחמה עם, לא עם מצרים,
לא עם בבל, לא עם מסופוטמיה,
מאיפה באת?
זה משהו לא הגיוני.
אתם יודעים? זה דבר אחד.
עכשיו,
אני אשאל אתכם עוד שאלה,
אבל אתם צריכים לדייק בטקסט.
האם יהושע או בני ישראל יודעים שהם
אחד משבעת העמים?
הרי אסור להם לעשות ברית
עם מישהו שבא משבעת העמים, נכון? מפריזי, גרגשי, יבוסי, כנעני, חיטי, חיבי,
לא זוכר מישהו.
מאיפה?
הם יודעים שהם אחד משבעת העמים?
תסתכלו בטקסט,
תחפשו,
תנו לי תשובה.
מה?
בדיוק,
בול.
איזה פסוק?
זין.
אתם רואים מה שכתוב שם?
הם יודעים שזה חייבים.
אז מה כל ההצגה הזאת?
ותגידו, זה באמת כל כך משכנע? הוא אומר,
אני, אתה רואה את הנעליים הללו,
כשיצאתי מהבית שלי בקריית שמונה,
אז הם היו נעליים חדשות, עכשיו הגעתי לפה, מה אתה,
אני לא מבין שאתה יכול להחליף נעליים, כאילו אתה עובד עליי.
כן, בוא.
זה לא כאילו להפסיק עם בגן.
תיקח נעלה עם ספייר ותגיע.
לא, ברור שהם מבינים שעובדים עליהם.
הם מבינים, הם לא טמבל, הם לא נאיביים.
זה לא אנשים נאיביים.
אז הם ככה.
למה יהושע כורד איתם ברית?
כשהוא יודע שיש איסור גמור לכרות להם ברית. תסתכלו, מקור שתיים.
כי יתן בידכם את שבי הארץ וגרשתי מפניך לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית.
לא ישבו בארצך פן יכתוב וכולי וכולי.
וזה חוזר על עצמו, גם מקור שתיים אלף,
אותו עיקרון, וזה במקומות שונים, בתורה כתוב,
כולם יודעים את זה.
יותר מזה,
הסיפור הזה הוא כבר קרה,
כבר באו אותם הגבעונים,
עשו אותם הקונצים,
גם אמרו, הגיעו ועשו את עצמם לזה, הם רצו ככה להתחבר למשה רבנו.
ומשה לא קיבל אותם.
איפה זה כתוב?
מקור שלוש.
מדרש.
כן, זה כתוב שהם הגיעו,
הם הגיעו בזמן למשה, ומשה לא קיבלן.
ואם משה לא קיבל אותן,
יהושע יודע על זה?
הוא חי איתו, הוא מזכיר הצבאי שלו, של משה רבנו.
בוודאי שהוא יודע את כל הסיפור הזה.
אז איך זה שעכשיו יהושע פתאום נכשל ככה?
אלא ברור שמאחורי זה יש איזשהו סיפור.
זאת אומרת, מה שאמרנו קודם,
תמיד צריך לחפש מה מסתתר, תמיד.
אם זה דבר כל כך ברור, כל כך,
אז כולנו היינו מבינים את זה.
לא היינו מאמינים בזה, והם האמינו, למה?
זה מוזר, סימן שפה משהו מסתתר.
ותמיד כשיש משהו מסתתר זה רמוז בטקסט עצמו.
תמיד תמיד.
כמו שעכשיו ראינו שזה כתוב שם חיווים, כתוב שם שהם מארץ רחוקה,
כתוב שהם בעצמם חושדים בהם ואומרים אולי אתה יושב בינינו,
אז כל זה. עכשיו יש עוד משהו, דבר רביעי, שאתם תשימו לב,
שאנחנו מתוכו, ממילה אחת,
אפשר להבין כאן
סיפור שלם,
וזה נמצא אצלכם במקום,
בפסוק 4. מילה אחת
שאומרת
סיפור שיש כאן משהו, אולי ככה הייתי אומר, תקראו את הפסוק 4 ותמצאו שם מילה מיותרת.
לא, תראו.
שאפשר להבין, המשפט הזה אפשר להבין בלי מילה הזאת.
למה?
לא.
פסוק ד', נכון.
סליחה, פסוק ד'.
ויעשו גם המה בעורמה,
והלכו והצטיירו ויקחו שקים וכולי וכולי.
בטח.
מה זה גם?
אתם מבינים, תנ״ך
זה כמו מתמטיקה,
זה כמו פיזיקה, נוסחאות פיזיקליות.
אין מילים, כתוב שם מהירות האור.
צריך להיות מספר מדויק שם,
2,990, זה 300 אלף קילומטר לשעה,
אבל זה מספר מדויק.
מה זה הכוח, אנרגיה? E שווה M-C בריבוע. אתה לא יכול להגיד M-G בריבוע. זה M-C בריבוע. אתה לא יכול להגיד אחרת.
נוסחה זה נוסחה.
אז גם פסוקים.
זה הכל כתוב בנבואה.
אם הוא כתוב ב-גם, סימן שיש כאן סיפור.
מה זה גם?
גם כמו מי?
זאת השאלה.
נכון, זו אפשרות אחת. נכון, נכון.
ויש אפשרות אחרת,
וזה מה שרש״י יסביר לנו שם במקום, אצלכם זה מקור שמונה.
ויעשו גם המה בעורמה,
מה אומר רש״י? כמו שעשו בני יעקב בעורמה,
בחמור אבי שכם,
והיה חיבי.
זאת אומרת,
כל הסיפור, כמו שאתם מכירים, ששכם בן חמור,
אנס את דינה.
בני ישראל אמרו להם, הם אמרו, בוא,
כאילו, תמכור לנו את דינה, אנחנו ניתן לך כמה שאתה רוצה מוער בנות.
אמרו, אנחנו לא יכולים, כי אתם לא עשיתם ברית מילה, אנחנו כולנו עם ברית מילה,
גם אנחנו עושים ברית מילה, בסדר, אז אנחנו נתחתן לכם. הם עושים ברית מילה, באים אחים של דינה, שמעון ולוי,
והם הורגים כל אנשי שכם על זה שהם תימאו את דינה,
וככה הם משחררים את החטופה שלנו.
זהו, נגמר הסיפור.
מה הבעיה בסיפור הזה? יעקב אומר, אתם לא הייתם בסדר.
זו מחלוקת בין בנים ובין אבות, בין יעקב
ובניו.
לכאורה זו מחלוקת.
באמת אם אנחנו מדייקים אז תסתכלו שיעקב לא אמר שאתם לא יודעים בסדר, הוא אומר אתם עושים את זה, אנחנו מעטים הם כולם התארגנו והם יהרגו אותנו אנחנו לא יכולים לעמוד עדיין והם אומרים לא אנחנו כבר עם ומי שפוגע בעם באנשים פרטיים באמת לא מגיע להם עונש מוות אבל ברגע שזה מעשה מלחמתי אז מגיע להם עונש מוות צריכים להשמיד אותם
זה בעצם המחלוקת אם אנחנו
כבר בני ישראל, אנחנו עם, או אנחנו יהודים.
יעקב חשב שאנחנו עדיין יהודים, אנחנו מתי מספר,
ואילו אחים חשבו שאנחנו כבר עם.
זה היה בעצם המחלוקת.
אומרים על זה מפרשים,
יש מפרשים שאומרים שהיה משהו לא בסדר בזה שהם השתמשו במצווה,
כמו מצוות ברית מילה,
בעורמה,
שזה כמו נחש, עשה את זה ערום מכל חיית השדה,
שהם עשו משהו לא כל כך ישר.
לא סתם שהם שיקרו להם.
זה מותר במלחמה לשקר.
אבל זה שאתה שיקרת על ידי מצוות,
אתה אומר ברית מילה ומשתמש בזה בשביל להרוג אותם,
זה לא בסדר.
הדעה הזאת, המחלוקת הזאת,
הכתם מסוים בספק
נמצא על עם ישראל.
יהושע, כשהוא פוגש את גבעונים,
הוא מבין מיהם.
הוא קולט אותם מייד,
והוא מזהה שהם בעצם חיווים.
חיווים,
ואיזה עם היו מהשכם, אנשי שכם,
גם חיווים.
זה היה אותו עם,
פשוט שכם זה עיר בעם חיווים,
וגבעון זה עיר אחרת בעם חיווי. נכון, עברו שם 300 שנה, פחות או יותר, מאז הסיפור הזה, אבל עדיין
יש לנו כתם, יש לנו חוב לעם החיווי.
ויהושע חושב שאולי אפשר יהיה לעשות פה כפרה
על הסיפור של שכם,
והוא מוכן לכרות את העם ברית
כדי לתקן את
בני יעקב.
וזה מה שאומר פה רשי, תסתכלו מקור שמונה שוב,
ועשו גם המה בעורמה, כמו שעשו בני יעקב בעורמה,
וחמור ואבי שכם,
ומה מוסיף רשי?
שהיה חבי,
וישבי גבעון מן החבי הוה.
כמו שאמרו, כמו שאמור בעניין.
זה הסיפור.
עכשיו,
מה יהושע בעצם רוצה?
יהושע אומר, א', אפשר לעשות פה תיקון.
זה דבר אחד.
יש דבר נוסף.
אתם מבינים?
בכל עם יש איזושהי נקודת תורפה שלו.
כמו בכל אדם.
לכל אחד מבני אדם יש נקודה חולצה, הוא יכול להתגבר עליה ולחיות,
אבל לכל אחת יש קליפה שלו.
כמו אצל אחת זה יכול להיות עריות, אך אצל אחת זה יכול להיות כסף, אצל אחת זה יכול להיות כבוד,
אצל מישהו אחר זה גאווה, תהילה, כעסנות, לכל אחת יש משהו. ככה גם יש לכל עם.
יש איזושהי תכונה כזאת, כן?
אצל עם אחד זה יכול להיות ככה וככה וככה, אותן תכונות יש אצל כל העם.
גם בעם ישראל יש חולשה,
נקודת תורפה שלנו.
מה נקודת תורפה של עם ישראל? מה אתם חושבים?
קרוב.
אני חושב
שנקודת תורפה שלנו זה אנחנו רוצים שלום.
זה הסיפור שלנו, בזירה הבינלאומית וכל זה.
שלום,
מחנכים את הילדים בכל מקום.
אני נולדתי לשלום שלך יגיע, ונשיר שיר השלום,
ואפילו צבא שלנו,
תשימו לב איך אנחנו קוראים לחיילים שלנו, לכל היחידות העילית שלנו.
כמו בגן ילדים, יש כזה, יש כאלה, יש אגוזים, נכון? ויש דובדובנים כזה, אז יש פה דובדבן,
יש סילבן, יש דוכיפת,
יש אגוז, חרוב,
זה כזה, זה כל מיני, שמות כאלה של משהו מאוד נחמד כזה, של דג,
כאילו, כן, כן, כן, נכון, נכון,
כאילו שמות אצלם שם דרקונים שם נמרים הם ככה בוא בוא אנחנו אנחנו שלדג אז זה דבר שהוא מאוד מאפיין את עם ישראל
אנחנו רוצים לראות טוב באדם אחר אנחנו לא
מאמינים שיכול להיות רוע כזה של באמת רוע, אנחנו לא, לא מורתע, כאילו הכל מאוד מאוד טוב כזה.
ובכל העולם תמיד יודעים את זה.
אתם זוכרים שם סיפור הזה של יפתח,
שם מגיע מלך בני עמון,
והוא רוצה לקחת חלק מארץ ישראל, נכון?
מה אומר מלך בני עמון?
מה אומר?
אומר ליפתח,
תחזיר לי את המשהו שלא מגיע לו, כן? תחזיר לי את זה בשלום.
תסתכלו, אצלכם זה מקור שש,
שש א',
וישלח יפתח למלכים אל מלך בני עמון.
לימור, מה לא? מה לי ולך?
כי באת, זה פה כתוב, זה טעות כתוב, ודלית, אבל זה, ולך הכוונה.
ובאת אליי להילחם בארצי.
אמרנו, בוא נעשה שלום,
תיתן להכו את זה בשלום.
וככה גם ידוע, כן? בעולם היה ידוע,
יש שם מלחמה עם
בנדד.
אתם זוכרים שם את הסיפור עם אחיו?
יש מלחמה עם מלך ארם,
בן הדד,
הוא נלחם עם אחיו, מלך ישראל,
ומלך ישראל,
כאילו, ישראלים מנצחים את כל צבא בן הדד.
והם היו בערך באזור סוריה.
ניצחו אותם.
בהתחלה חשבו כולם שהם ינצחו אותנו,
שלא ישורו את השריד על פליט, אבל בסדר,
אנחנו ניצחנו אותם, בעזרת השם.
ניצחון גמור, ומה שנשאר רק מלך בן הדד עצמו,
יחד עם הפמלייה שלו, והם מסתתרים במערה.
והם אומרים, אוטוטו, עכשיו באים ישראלים, והם ייכנסו למערה, הם יגלו אותנו, יהרגו אותנו.
אז הם אומרים, בואו נשלח משלחת
למלך שלהם, לאחיו,
כי זה ידוע, בעולם כולו ידוע, שבני,
שמלכי חסד הם.
מלכי ישראל, מלכי חסד.
תסתכלו בשש.
ואמרו עליו עבדיו,
הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל,
כי מלכי חסד הם.
נשים נא עסקים במותננו ונבוא אליו.
והם אולי,
כן, אולי הוא ירחם עלינו.
זאת אומרת, זה ידוע בכל העולם, שזה,
שיהודים הם
מלכי חסד.
ומה שקורה הלאה, לא כתוב פה משהו, אבל אתם בטח זוכרים שהם באים ואומרים לאחיו,
עבדך בן הדד מבקש חיים, מבקש שתשאיר אותו בחיים.
והאחיו מופתע, הוא אומר,
בן הדד אחי חי עדיין?
הוא נשאר בחיים?
כן, הוא, זה הסנואר, כן.
הוא עדיין חי?
אחי בן הדד?
והם אומרים, אחיך בן הדד חי עדיין.
כן, הם אומרים לו בהתחלה, עבדך בן הדד מבקש חיים. הוא אומר, אחיך בן הדד, בטח, אחי.
ג'ילואני, כן, איך קוראים לשם את זה?
ג'ולאני, כן, אחי שלנו, עכשיו נעשה איתו שלום, אנחנו אחי של, אח שלנו.
ואז אחאב מחזיר לבן הדד כל הארצות,
מה שאבא שלו נלחם, כן, עמרי, ונלחם, לקח את זה בכוח ובדם של חיילינו,
הוא מחזיר לו, אומר, נעשה שלום.
וכהנה וכהנה, יש כאלה הרבה הרבה סיפורים,
וזה כמו שאומר פה, גם ב-6 ב', אותו סיפור.
ואז נחש, העמוני,
הוא בא עכשיו, הוא מבקש,
משתלט על כולם,
ואז הוא אומר, אני רוצה לעשות איתכם שלום, כן?
שלום, יופי.
איך נעשה שלום?
תעקרו עין ימין אצל כל יהודי,
ואז אני אעשה איתכם שלום.
ואז הם עושים על זה משא ומתן בדוחה,
ובסוף מחליטים שלא,
לא נעקור עין ימין אצל כל יהודי.
אבל על זה היה מדובר, הם מבקשים, הם רוצים לעשות משא ומתן, תסתכלו, מקור שש ב',
הם אמרו שם, תן לנו שלושה ימים, אנחנו נחשוב על זה.
או שבעה ימים, אני לא זוכר, שלושה ימים, אני חושב.
שבעה ימים, כן.
נחשוב על זה.
זה שיהיה שבוע מכריע.
שבוע, זהו, זהו, זה סופי,
גמרנו,
הסיפור נגמר, עכשיו אנחנו נעשה את זה חזק.
זה לאורך כל ההיסטוריה שלנו.
אנחנו ידועים כמלאכי חסד,
רוצים שלום,
אבל הם נחשים,
אז מה עושים?
עם נחש? אתה עושה שלום עם נחש?
או כמו שאמרו שם
בהסכמי אוסלו,
אתם עוד לא הייתם אז, אבל אז היו פרסומות בכל מקום, היו כותבים,
שלום עושים רק עם אויבים.
עם חברים לא צריך לעשות שלום?
עם מי אתה עושה שלום?
עם אויבים?
הם היו מאוד מתוחכמים כזה, זה היה אוסלו, בטח.
שם הביאו את הכלב הזה, ערפאת מתוניס, הוא היה גמור, ואז נגמר הסיפור, ברח, ברחו מלבנון על האונייה,
וחיילים שלנו שמרו על זה שלא יהרגו אותו, אז הוא,
אז הביאו אותו בכוח לפה,
והוא היה כמו שנסראללה,
אז זה פחות או יותר, נסראללה, סינואר,
כלומר, פחות או יותר ככה היה היחס לערפאת.
אז, באותם הימים.
וכשהביאו אותו לעזה,
ונתנו להם עזה ויריחות תחילה, ככה היו אומרים, וגם היה לו ברמאללה,
אז הביאו אותו, נתנו לו נשק, נתנו לו שם, להם, לחיילים שלו, נשק.
זו הייתה מהפכה כזאת. איך אתה עושה איתו שלום?
אז פרסומות היו בכל מקום, בכל עיתון.
השלום זה רק עם אויבים,
אם חברים לא צריכים לעשות שלום.
אבל אתה רוצה שלום, נכון?
בבקשה, אז הנה, יש לך פה,
תעשה שלום עם נסראללה,
עם החשבון.
בכל אופן,
זה דבר
שיהושע כנראה,
לא שהוא יהיה שמאלני, חס וחלילה, כן?
אבל ליהושע יש תוכנית מאוד מאוד מאוד מרחיקת לכת,
כדי להבין מה בעצם רוצה יהושע זה לא לעשות איתו שלום, זה משהו אחר לגמרי.
מה יהושע רוצה?
מה זה, מה התרגום של מילה הביא
מארמית לעברית?
איך?
נכון,
נחש.
גבעונים הם מייצגים כוח.
העם הזה, נחשים,
הם מייצגים כוח.
נחש, איזה נחש הראשון שאנחנו יודעים? זה גם אחד הכללים של לימוד תנ״ך.
תמיד כשאתה פוגש איזשהו נושא, אני יודע שם עירובין,
כשאתה פוגש איזשהו נושא בתורה, ערב.
איפה אתה רואה איזה פעם ראשונה המילה הזאת מופיעה?
ואז שם יש לך רמז מה המשמעות של הדבר הזה.
אז מתי אנחנו פוגשים פעם ראשונה נחש?
בתורה,
בגן עדן.
האם נחש זו דמות חיובית או שלילית?
מה אתם חושבים?
תחשבו טוב.
האם נחש זו דמות חיובית או שלילית?
אתם מבינים שזה לא סיפור, זו לא תשובה פשוטה?
נחש.
מי שמסתכל על נחש הוא מתרפא, נכון?
נחש נחושת במדבר.
אם הוא כל כך רע,
אז איך אתה מתרפא, ואיך אתה, יש לך מצווה
להציל את החיים שלך, להסתכל על נחש.
נכון, לא נחש מבין, לא נחש מחיה, אבל נחש זה דבר לא פשוט.
זו דמות אמביוולנטית.
מה זה אמביוולנטי?
דו-ערכי.
כן, זאת אומרת שמצד אחד
הוא טוב, מצד אחד הוא רע.
עד כדי כך
שעל נחש זה אולי הכוח המרכזי שעליו עומד כל המשכן.
אתם זוכרים שם יש בריח התיכון,
בריח התיכון, נכון, של משכן?
אתם יודעים מה זה? אתם זוכרים? יש במשכן.
היו,
עושים ככה, עומדים, מעמידים שם ככה יריות המשכן, נכון? והם עומדים. איך הם עמדו? למה הם לא נפלו?
כי עבר שם מוט
מעט עובר עוד בכל ארבעת הפינות,
ואז ככה זה החזיק את זה.
אז מוד שהיה עובר שם, הוא נקרא בריח התיכון.
בריח זה שם נוסף לנחש.
בגמרא, זאת אומרת, זה יהושע, זה בישעיהו, אני חושב,
שהשם המלא של נחש זה נחש הקלטון לוויתן בריח.
זה שם הנחש.
גם גמרא בבא בתרא אומרת את זה.
זה,
והמון דברים במשכן זה קשור לנחש.
מילה לשולחן זה, סליחה,
כן, שולחן זה אותיות לנחש.
יש לכם את זה כתוב, אני חושב, רק שנייה.
כן, הנה,
מקור 11. אומר, וכי נחש ממי תוך כנחש מחייה,
אלא בזמן שישראלים מסתכלים כמוהם בעל וכולי.
אז הוא אומר,
שנהפך מלנחש לשולחן הקודש.
שולחן לחם הפנים בבית המקדש, זה היה בעצם נחש.
וחיזזון שאנחנו משתמשים בזה בציצית ובגדי כהן וכל האבנט וכל זה שם
משתמשים בתכלת, תכלת עשוי מנחש.
הוא אומר, זה פה במקור החדש א',
זה גמרה בברכות,
סליחה בבכורות.
וככה גם נחש יוסף אומר, כי נחש ינחש אי שרשר כמוני, אז הוא אומר שם,
אומר על זה קול שמחה,
רבי שמחה בוני מבשיסחא, שהנחש,
גימטריה,
משיח.
כי משיח בן יוסף,
ואז יוסף אומר על עצמו, אני נחש.
ועל זה אומר רבי שמעון בן מנסיה,
שבאופן אידיאלי לכל יהודי צריך להיות נחש, שתי נחשים.
מה זה שתי נחשים? מה, שבאמת יהיו לי שני כאלה רובוטים, ביו-רובוטים כאלה, קלונים כאלה, שבאים ועושים את מה שאני אומר?
לא, הכוונה היא שזה יהיה לכל יהודי הכוח, כוח הטבע יעבוד,
יצר הטוב ויצר הרע
יהיה לבעל ישמש אותו.
אז אחת, אני אומר, באידיאל הנחש זה כוח חיובי.
זהו.
זה הסיפור.
יהושע בעצם
רוצה לעשות
תיקון של נחש הקדמון,
נחש של גן עדן.
ושוב, תחשבו טוב, אם נחש הוא דבר כל כך גרוע, כל כך זה שטן,
יצר הרע, מלאך המוות, כל זה, מה הוא עושה בגן עדן?
תעשו את זה בגיהנום!
לא.
נחש זה דמות אמביוולנטית.
כלומר,
זה הוא סמל של רוע.
עכשיו יש לי שירה קשה אליכם, תחשבו טוב.
רע,
זה טוב או רע?
מה מה?
נכון,
נכון, נכון.
אם רע זה רע,
רע אבסולוטי,
מה עושה בגן עדן?
יש שם עץ דע טוב ורע לפני שאדם חוטא.
אתם מבינים? זה אחד ההבדלים בין יהדות ודתות אחרות בעולם.
בדתות אחרות
יש דבר כזה,
רוע מוחלט.
למה?
כי יש אלוהים,
אלוהים הוא טוב,
ויש שייטן,
שטן,
ליוציפרוס,
וולנד, כל מיני שמות כאלה. יש של הכוחות האופל,
רעים,
הם כולם כאלה שם משהו,
והם נלחמים אחד עם השני. זו הייתה דת.
למשל של זרטוסטרה,
היה דת כזה אצל פרסים לפני שהם קיבלו את אסלאם,
היה להם דת זרטוסטרה. למשל, כל הסיפור הזה של אחשוורוש וכל זה, הם לא מוסלמים, שם הם עובדי עבודה זרה, הם שייכים לדת הזרטוסטרה.
זו אסטר,
זרטוסטר זה הנביא שלהם.
אז יש להם שם, בדת שלהם זה נקרא דת דואליסטית.
יש להם שם
אל טוב קוראים לו אורוזמוס ויש אל רע
קוראים לו ארימנט
והם נלחמים אחד עם השני אז נגיד אתה הולך ברחוב בום נתקעת ונפלת
מי ניצח ארימנט אבל כשאתה נפלת על ידך היה שם על השטר חמישים שקל אז ארוזמוס שם לך את זה אז אתה קמת נכון כואב לך פה נורא אתה נשים פלסטר ארוזמוס ואחר כך זה יעבור לך
זאת צורת החשיבה הדואליסטית.
אני לא יודע אם אתם לפעמים חושבים על עצמכם ככה בעצמכם, כאילו יש אנשים שהם לא מבינים את
תורת ישראל בצורה נכונה,
אנחנו מושפעים הרבה פעמים בצורת החשיבה הדואליסטית הזאת של העבודה הזרה,
של נוצרות, שיש אל טוב ויש רע, גם אצלם שם זה משהו.
ביהדות לא.
אנחנו מבינים שלא ייתכן טוב
בלי רע.
תחשבו, מה אנחנו קוראים במילה טוב?
נגיד, אם הכל היה בצבע תכלת,
אתם מבינים שאנחנו לא היינו יודעים מה זה תכלת?
הכל צבע תכלת.
לא יודעים מה זה תכלת.
מתי אנחנו יודעים מה זה תכלת?
כשיש אדום, שחור,
לבן,
אה, אז זה תכלת, אבל אם הכל תכלת,
אם הכל טוב,
איך אתה יודע מה זה רע?
סליחה, איך אתה יודע מה זה טוב?
רק על ידי רע.
זה אחד ההבדלים המהותיים בין יהדות ודתות אחרות. בדתות אחרות הם מאמינים שהטוב יכול להיות
טוב חמוד כזה, פשוט טוב.
אצלנו אין אפילו דמות אחד מגדולי ישראל, לא מתנ״ך,
אפילו מכל התורה שבעל פה, מדרשים חז״ל, אין לנו מישהו שהוא פשוט טוב.
כל גדולי ישראל שלנו כולם אקטיביים, כולם מתקנים רע,
משנים, נלחמים, משחררים את השבויים או מסדרים את החתונה
ליתומים ודואגים לאלמנה.
אין לנו דמויות של טוב, כן?
למי?
לעזה.
למי? למי? עזה. עזה? בעזה אתה מבין את הספירה המחולה הזאת.
זהו, זה שיעור.
בדיוק,
בדיוק.
בדיוק. אי אפשר לעשות טוב בלי לסור מרע.
נכון.
לעזר, לעזר, לעזר, אתה רואה את זה בגלל ספירה מוחלטת?
ודאי שכן.
רע מוחלט.
אבל מה הם עושים?
הם גורמים לנו להיות מסוגלים להילחם עם רע.
אז יש להם תפקיד טוב.
נאצים, עמלק, כל זה.
כל הכוחות העוף, הרעים,
הם בסופו של דבר נועדו בשביל לעשות טוב.
יהושע קולט את זה, זאת אומרת, הוא מבין שאלו מייצגים את חווים,
את הנחשים,
ולכן הוא רוצה לתת להם צ'אנס.
הוא עושה איתם ברית,
אבל הוא לא מכניס אותם לעם ישראל כחלק מהעם,
אלא הם שואבי מים וחוטפי עצים.
דרך אגב, שואבי מים לאן?
לבית המקדש.
חוטבי עצים לבית המקדש, למשכן, כן?
זאת אומרת, זה תפקיד רציני מאוד,
אבל הוא נותן להם מקום בסימן שאלה. הוא אומר, כשיבוא משיח,
אז הוא יפתור את ה... אז אנחנו נדע, הוא ידע את המהות שלהם.
ואכן עובר 300 שנה בערך, 400 שנה, כן, בערך 300 שנה, אחרי יהושע מגיע דוד המלך,
יש מלחמה,
יש דוד שולט על עם ישראל,
ואז פתאום הם מגלים שיש רעב בארץ, שלוש שנים רעב.
דוד שואל באורים ותומים, שואל את הקדוש ברוך הוא, למה יש רעב? על מה, על מה?
הוא אומר, על זה שגבעונים נפגעו מכם.
גבעונים? מה עשינו להם?
אתם זוכרים את הסיפור עם שאול, והיה נוף
עיר הכהנים, שכשאול הרג שם, כל אנשי נוף שם היו כהנים.
אז על הכהנים הללו, גבעונים היו מספקים מים ועצים.
ובגלל שהיה שם איזשהו סיבוך, מתו שם שבע גבעונים.
אנשי גבעון, שבע אנשים מתו.
אז דוד מזמין את הגבעונים ואומר להם,
בואו נעשה, כאילו, אנחנו אשמים כלפיכם,
אנחנו נפצה אתכם.
הם אומרים, בסדר,
ואתם לא תקפידו עליהם, לא מקפידים עליכם.
מה אתם רוצים פיצוי?
הוא אומר, שבע בנים של שאול,
תהרגו,
תביאו אותם, אנחנו נהרוג אותם, נתלה אותם, שבע בנים של שאול,
ואז אנחנו נהיה מסופקים.
דוד אומר, מה זה אתן לכם?
מה אתם מרוויחים מזה?
אני אתן לכם כסף וזהב, אני אתן לכם המון כסף.
תמורת זה.
לא,
תהרוג אותם,
אנחנו רוצים להרוג אותם.
ואז דוד מבין שהאנשים הללו הם שייכים לרע מוחלט.
הם לא יכולים לבוא לעם ישראל.
לא יכולים להיות חלק מאיתנו.
ואז דוד גוזר עליהם חרם,
והוא מנדה אותם,
וככה הם נעלמו מההיסטוריה שלנו.
ככה הסיפור הזה נגמר.
ומאז,
כשיש מישהו בעם ישראל, שחז״ל אומרים,
שכשאתה רואה מישהו שהוא יהודי, שהוא רב עם כולם, והוא אכזרי בטבע שלו,
והוא רע כזה וכזה, יש סיכוי שהאיש הזה גבעוני,
מצאצאה של גבעונים.
אומר על זה, תסתכלו, מקור 16,
משולחן ערוך,
אומר,
כל המשפחות בחזקת כשרות וכו' וכו', וכן, מי שיש בו עזות פנים,
כן, אנחנו בשורה האחרונה,
עזות פנים ואכזריות ושנאה ושונא את הבריות,
ואינו גומל חסד להם,
חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא.
וזה הסיפור.
וזה כתוב בשולחן ערוץ.
וזה מה שעומד מאחורי סך הכל 15 פסוקים,
דיוקים קטנים כאלה, פתאום עולם אחר, פתאום הכל משתנה,
פתאום אנחנו רואים משהו אחר לגמרי. מדהים.
מעניין מאוד הסיפור.
טוב, נעצור כאן.
תודה רבה.
