שלום ערב טוב.
וידבר אדוני אל משה לאמור,
נקום נקמת
בני ישראל מאת המדיינים,
אחר תיאסף אל עמך.
וידבר משה אל העם לאמור, החלצו מאיתכם אנשים לצבא,
ויהיו על מדיין לתת נקמת אדוני במדיין.
לא נדבר על השינוי המפורסם בין
דברי השם אל משה,
נקום נקמת בני ישראל,
לעומת דברי משה אל העם,
לתת נקמת השם במדיין,
שנקמת בני ישראל ונקמת השם
היא בעצם דבר אחד.
אבל נעמוד על נקודה אחת
שעמד עליה רבנו חיים בן עטר, ארוחיים הקדוש.
הוא שואל
כמה שאלות,
ואחת מהן,
מה שאומר משה אל העם,
החלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על מדיין.
נוסח מורכב,
מסובך.
היה לו לומר
וילחמו במדיין.
מה פירוש ויהיו
על מדיין?
עונה האורחיים הקדוש
ואומרו ויהיו על מדיין
יתבהר על פי מה שאמרו אנשי אמת
שבחינת הקדושה
הוא יסוד העלייה.
ובחינת הקליפה
הוא יסוד הירידה,
וכשאדם חוטא ונדבק בו חלק הרע,
תפעיל בו טבעה
ויסודה להשפילו.
והוא אומרו, ויהיו על מדיין, פירוש שלא
יהיה בהם מהטומאה הסובבת השוואתם למדיין,
אלא יהיו בגדר הטוב שעומדים למעלה.
לפני המלחמה הפיזית,
ישנה מלחמה רוחנית
בין ישראל לבין מדיין.
וכשמדיין החטיאו את ישראל,
הם בעצם הורידו אותם.
כי הרע,
הוא נמצא למטה למטה.
והוא מנסה לקחת איתו את כל המציאות
הכי למטה שאפשר.
לכן כדי לנצח
את מדיין,
צריך להיות על מדיין.
הקדושה
היא בחינה של עלייה.
וכאן,
שמדיין החטיאו את ישראל והורידו והשפילו את ישראל,
צריך להתעלות.
אומר אורחיים הקדוש,
ופרד זה פירשנו בפרשת כי תישא את ראש בני ישראל,
שהחוטא יחוף כעגמון ראשו ועומד בגדר השפלות.
בפרשת כי תישא,
הוא שואל,
מדוע כתוב כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם?
אפשר היה לקצר ולומר
במילה פשוטה,
כי תפקוד את בני ישראל.
ונתנו כל אחד מחצית השקל.
מה זה כי תישא את ראש, להרים את הראש?
והתבהר הכתוב על פי דבריהם ז״ל כי החוטא גורם בחטאו כפיפת ראשו.
כי בחינת הרע מהותה היא אל ארץ תביט, כי שפלה היא.
אבל בחינת הקדושה
היא נשיאת ראש והרמת המהות והאיכות.
לפעמים,
כשלא מביטים נכון,
אז נראים לנו כוחות הרע והטוב,
או כוחות החטא והקדושה,
כי עומדים בשווה ונאבקים.
אבל אומר אורחיים הקדוש,
המבט הנכון הוא שהקדושה
היא למעלה והטומאה הרה
הם למטה.
זה המיקום, כך צריך להתבונן.
על פי זה הוא מסביר שם,
ותמצא שאמר הכתוב,
ויקום שדה עפרון,
ודרשו רבותינו זל, כי מה הייתה לו?
כשהשדה
שייכת לעפרון החיטי,
היא נמצאת איפה שהיא נמצאת.
כשאברהם אבינו קונה את השדה,
ויקום השדה.
השדה קמה,
היא כבר
משתייכת לאברהם אבינו, היא מתרוממת.
ולכן, הואיל ומצוות מחצית השקל באה אחרי מעשה העגל,
לכן אמרה התורה, כי תישא את ראש.
הראש של ישראל נמצא למטה
בעקבות חטא העגל,
וצריך להרים את הראש.
גם בפרשת ניצבים,
מפרש ארוחיים הקדוש,
אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם.
לפי שכל שהוא מרוחק מהקדושה,
קומתו נמוכה וראשו שפלה.
לזה אמר כי להיותם לפני השם ניצבוהו ונשאו ראשם.
משום שאתם עומדים לפני השם,
אז אתם ניצבים.
כלומר,
קומתו של אדם נמצאת במאבק, במלחמה,
כוחות הרע מנסים להוריד אותה למטה וכשאדם נאבק
והוא זוכה לסייעתא דשמיא הוא עולה,
הראש שלו מתרומם ואז הוא ניצב.
חשיבות הידיעה הזאת,
מה שמלמד משה רבנו את עם ישראל,
לפני שהם יוצאים
להיאבק במדיין,
תהיו על מדיין,
אי אפשר לנצח
אם הגישה היא שאנחנו חלשים יותר,
שאנחנו נמוכים יותר,
שאנחנו קטנים יותר.
משה רבנו מלמדנו סדרי מלחמות,
איך ניגשים למלחמה.
בראש ובראשונה,
בראש.
ויהיו על מדיין.
יש לנו מאבקים, יש לנו מלחמות,
אבל אנחנו תמיד
מקיימים שיוויתי השם לנגדי, תמיד.
ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם,
חיים כולכם היום,
וממילא התחושה
הידיעה שאנחנו על מדיין,
ויקח זמן עד שזה יצא אל הפועל,
ובאמת ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו,
ועתה על במותימו תדרוך,
משום שאנחנו מאמינים שאנחנו מעל,
אנחנו הדבקים בהשם
נמצאים מעל.
הרב קוק באיגרות
לוקח את העיקרון הזה
גם למלחמת הדעות.
כמו שיש מאבקים לאומיים,
פיזיים,
כמו שיש מאבקים רוחניים, יש מלחמות בדעות.
איך נלחמים בדעות?
אומר הרב,
ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות,
שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה,
איך נלחמים בה,
איך נאבקים בה.
דעות של כפירה,
דעות של טומאה,
ואנחנו בשם התורה צריכים להיאבק בדעה.
צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה,
כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, לדעה.
יש דעה שבאה לנגח את התורה,
יש דעה של כפירה, נגד האמונה וכדומה,
קודם כל,
לפני שאתה מתחיל להילחם,
המיקום.
זה כלל בסיסי במלחמה.
מי שלמעלה מנצח אימת גבוה על הנמוך.
יש דעה שבה ללחום צריך
לבנות את ארמון התורה ממעלה.
קודם כל, למקם את הדעה
שאתה נלחם נגדה, להקטין אותה,
מתוך שאתה מלא בגודל של דעת התורה,
ואז
אנחנו מרוויחים מהמאבק הזה.
ובזה איננו מתרוממים על ידי הדעה שבאה לסתור את התורה.
והרב אפילו מעז לומר, ובעבור ההתרוממות הזאת,
הדעות מתגלות.
הדעות הכפרניות,
הדעות הסותרות, מתגלות כדי לפתח בנו את הדעה השלמה.
להרים את הדעה
ואז לנצח.
ואחר כך,
כשהרמנו את הדעה שלנו,
כשאין אנו נלחצים משום דבר,
הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם על הדעה הזאת גם כן,
למען דעת,
איך לדגול בשם השם ממעל לכל הרוחות המנושות.
הגישה שלנו במלחמת דעות,
לדגול בשם השם ממעל לכל הרוחות המנשבות.
יש רוחות מנשבות, יש דעות סותרות,
אבל דעת התורה היא מעל,
היא לא נבהלת.
במקום אחר, אומר הרב,
הכלל היסודי למגמתה של כל תיאוריה רוחנית
שהיא עומדת
במאבק נגד זרמים רוחניים אחרים שמקטרגים נגדה,
הוא שהתיאוריה המתעודדת על הגנתה והשפעתה החיה צריכה להחזיק בקרבה את כל היקפה, רוחבה ורומה של התיאוריה המנגדת
שממנה האסונות נובעים אליה.
יש תיאוריה נגדך,
אתה צריך תיאוריה שכוללת את כל מה שיש בתיאוריה הנגדית.
היא צריכה לעמוד, למדוד את
כוח האויב
בכל הערכים ובכל השיעורים
ולהתנשא בכל כוח ממעל לו.
מלחמת דעות.
יש דעה
שתוקפת אותך,
אתה צריך דעה שהיא ממעל לדעה הזאת.
ואם אויבים רוחניים רבים מגיחים,
באמת החובה מתכפלת להתנשא ממעל לכולם.
אומר הרב,
הדעה שלנו היא דעת תורה,
זה הקודש האלוקי.
אמת הדבר שכיוון שאנו קוראים בשם השם,
הרי יש לנו קול.
שם השם זה הקול.
אבל כדי לנצח,
הנינו קרואים לאמור, הבו גודל לאלוהינו.
והגודל הזה שאנו צריכים לגדל את התיאוריה הרוחנית העליונה שלנו,
צריך שיעלה במידתו הכמותית והאיכותית
על כל אותן התיאוריות של חיילי השטנים למיניהם.
זה הלימוד
על פי דיוקו של האורחיים הקדוש,
ויהיו
על מדיה,
וכשאנחנו דוגלים בשם השם להיות תמיד על,
אז נוכל לכל מה שמתחת אלינו, בעזרת השם.
