תודה מרב טוב, ברשות הרב
היום מלאו 132 שנה
לעלייתו לגנזי מרומים
של רבי יהושע מקוטנה
האמת היא שאביו קרא לו בשלושה שמות
ישראל אליהו ויהושע
ישראל על שם הבעל שם טוב
אליהו על שם הגאון מווילנה
ויהושע על שם פני יהושע
והוא דווקא חתם
בשניים מתוך השלושה שמות,
בגאונותו.
הוא חתם ישראל יהושע ברצף,
כי סופי התיבות של ישראל
וראשי התיבות של יהושע מרכיבים את השם אליהו,
כך ששני השמות מכילים את שלושתם.
רבי יהושע מקוטנה היה שקדן ומתמיד מופלא מאוד.
היה לו כוח זיכרון עצום,
ספר שהוא הציץ בו פעם אחת ויחידה,
היה זוכר אותו ונחרט בו כל חייו,
ובנו מעיד שכאשר הוא כתב חידושי תורה,
הוא היה מצטט בעל פה מתוך ספרים שראה עשרות שנים קודם.
גם מבחינת מידותיו הייתה לו ענווה גדולה מכולם,
והיה לו מנהג קבוע יום-יום לפני תפילת המנחה
לומר תהילים בהתרגשות,
בבכיות ובצעקה,
שתמיד הייתה חוזרת על עצמה, ריבונו של עולם,
עזור לי לעשות תשובה.
הוא כיהן 32 שנה ברבנות כותנה והשאיר אחריו את הספר
שאלות ותשובות
ישועות מלכו,
שם הוא מתגלה כרבן של כל בני הגולה ממש.
גם גדולי הגאונים בדורו
שולחים לו שאלות,
אבננזר מסוכצ'וב,
רבי חיים ברלין ממוסקבה,
רבי שמואל סלנט מירושלים,
האדמו״ר מאלכסנדר ועוד.
בעניין ארץ ישראל הוא היה תומך נלהב מאוד בחידוש,
קיום, מצוות יישוב ארץ ישראל.
בתרמ״ו הוא נסע עם חתנו בעל הנפש חיה לארץ ישראל לשתי מטרות,
לרכוש בתים בירושלים ולהרחיב את גבולותיה
ולהעביר את מקבלי החלוקה למסגרת פרודוקטיבית.
הוא גם ביסס את היתר המכירה לשנת השמיטה.
ואנחנו מוצאים
בשו״ת שלו,
ישועות מלכו, יורדיה, סימן סו,
דברים שהרב ציודה היה מצטט רבות.
ביחס לציונות הוא כותב
אין ספק
שהיא מצווה גדולה,
כי הציונות
מהדרת במצוות יישוב ארץ ישראל.
והוא מוסיף
כי הקיבוץ הוא התחלתא דגאולה.
כלומר,
בעיניו התורניות המעמיקות
הוא רואה את תחילת ההתקבצות של עם ישראל
והוא אומר
זו התחלתא דגאולה,
כפי שהרמב״ם
כותב
היכן יש רמז למשיח בתורה,
עונה הרמב״ם
בפסוק ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך השם אלוקיך שמה.
אז קיבוץ גלויות
זה סימן של גאולה, סימן של משיחיות.
ואז הוא מוסיף ביחס להופעתה של הציונות.
ובפרט אתה,
שראינו התשוקה הגדולה
הן באנשים פחותי ערך,
הן בבינונים,
הן בישרים בליבותם,
קרוב לוודאי שנוצץ רוח הגאולה.
אומר רבי יהושע מקוטנה,
אם אנחנו רואים
חתך
של היקף התופעה הזאת של קיבוץ גלויות,
והחתך הזה הוא לא סקטוריאלי,
הוא לא שייך לקבוצה מסוימת,
אלא הוא חתך רוחבי בכל האומה כולה,
אז בוודאי שנוצץ רוח הגאולה,
כלומר,
מדובר פה על רעיון,
על התממשות רעיון כלל ישראלי,
לא איזה רעיון פרטי של קבוצה כזו או אחרת,
אלא הוא מזהה דבר כלל ישראלי.
אבל,
פה המקום להוסיף כמובן את דברי הנציב,
שהנציב
מוסיף
שאנחנו רואים שהיהודים מתעוררים לבוא אל הארץ מכל קצוות תבל.
כלומר,
רבי יהושע מקוטנה דיבר על כל קצוות האומה,
והוא מדבר על כל קצוות תבל,
על כל המקומות
שמהם
קמה האומה לתחייה,
אומה שהייתה רדומה בגלות והיא קמה לגאולתה.
אבל אפשר לראות דיוק נוסף בתוך דבריו.
כשהוא מחליט בצורה ברורה ונחרצה שזאת רוח הגאולה,
אז הוא אומר,
ראינו את התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך,
הן בבינוניים,
הן בישרים בליבותם.
לכאורה היה צריך להקדים
קודם את הגדולים ומהם ללכת אל הקטנים.
לכאורה היה צריך להתחיל קודם בישרים בליבותם,
אחר כך בבינוניים
ואחר כך גם בפחותי ערך.
אבל הוא במכוון
מראה
ומקדים את פחותי הערך
לבינונים ולישרים בליבותם,
כי היה לו מבט עמוק
שמבין שיש מקום להתבונן על סדר הגאולה
שהוא דווקא מתחיל מלמטה למעלה.
בבחינת מה שאומרים חז״ל,
בונים בחול ואחר כך מקדישים.
יש כאלה שנבהלים,
ואינם מצליחים לראות את גאולת ישראל משום שהם כל כך חפצים בשלמות וברוחניות,
עד שכאשר הם מתבוננים על שפע החומריות ועל העיסוק המרובה של כלל ישראל בחיי המעשה,
הם לא מבינים מה זה קשור לגאולה.
אבל ריבונו של עולם מצמיח את הקודש מתוך החול.
מתוך החומריות
מופיעה הרוחניות.
והדבר הזה בא לידי ביטוי בסדר המדויק שאמר רבי יהושע מקוטנה,
אנשים פחותי ערך
ועל גבם הבינוניים ועל גבם הישרים בליבותם,
זה מתחיל מלמטה למעלה.
ואפשר לצרף מה שהוא כתב גם במדור שנקרא ליקוטי תורה,
מדור קטן ונחמד מאוד בתוך אשות ישועות מלכו.
שם הוא מדבר על קריאת ים סוף
והוא מביא
מדרשי חזל
שהיו על הים קודם שנבקע הים.
בשלבי הבירור,
מיד אחרי יציאת מצרים,
היו מפלגות, מפלגות זה לא דבר חדש.
היו, לשון המדרש, כיתות,
כיתות-כיתות על הים.
והוא מדייק בפסוקים
שפעם אחת כתוב
שהם הלכו ביבשה בתוך הים,
ופעם אחת כתוב
שהם הלכו בתוך הים ביבשה.
אומר רבי יהושע מקוטנה,
כי היו בגדול שתי קבוצות.
יש מדרש אחר שמדבר על ארבע כיתות שהיו על הים,
אבל הוא מדבר על מדרש אחד שהיו שתי כיתות על הים.
כת אחת
הלכה ביבשה בתוך הים.
כלומר,
איפה הראש שלהם היה?
בתוך הים.
הם הולכים עם הקדוש ברוך הוא.
הם נכנסים לכל מקום,
נכנסים לים במסירות נפש, בלי שום תנאים.
הולכים ביבשה, אבל הראש בתוך הים.
צריך לקפוץ לים, אנחנו קופצים לים.
אבל הייתה כת שנייה,
שהם הלכו,
הם ירדו לים,
בתוך הים,
ביבשה.
אומר רבי יהושע מקודנה, על סמך
שהתייבשו המים.
הם מוכנים להיכנס לים,
אבל רק בתנאי שהשם יעשה נס,
והים יהפך ליבשה.
לכאורה, אם היינו שואלים
מה הצורך
במפלגה השנייה,
מפלגה של מסירות נפש,
זה ברור.
אנשים שלא חושבים על עצמם,
חושבים רק על הקדוש ברוך הוא,
זה ודאי נפלא מאוד.
אבל מה הצורך, שואל רבי יהושע מקוטנה,
בכת
שמוכנה ללכת בתוך הים, אבל בתנאי שזה יתייבש.
הם לא מוכנים למות.
הם הולכים עם הקדוש ברוך הוא, אבל מציבים לו תנאי.
אתה חייב לעשות נס",
אומר רבי יהושע מקוטנה.
ובאמת היה צורך גם בקבוצה הזאת,
כי אם כל ישראל הייתה להם דעה אחת ומחשבה אחת
להיבטל מן העולם על קידוש השם יתברך,
אז היה נפסק שפע החיות השופע ויורד מן מקור החיים.
לכן זו הכת שרצו בחיים,
ועל סמך הצלה ירדו בתוך הים,
המה החזיקו את שפע החיים לבל יפסוק.
כלומר,
ודאי שמסירות נפש זה דבר נפלא מאוד,
אבל
אם כל ישראל היו מוסרים את הנפש,
אז היינו פשוט מתאדים.
אבל הקדוש ברוך הוא רצה שנקדש את שמו בעולם,
שאנשי קודש נהיה,
ולא מלאכים.
אז לא במקרה יש באומה קבוצה שאומרת חיים,
חיים בתוך הגוף,
לא רק מסירות נפש.
קבוצה כזאת
של אנשים שאומרים לקבוצה שחפצה ברוחניות גבוהה ונשגבה,
הם אומרים לאותה קבוצה,
אותה רוחניות צריכה בסיס,
צריכה להיות מחוברת,
צריכה שתי רגליים.
אי אפשר רק רוחניות נשגבה העליונה הפורחת באוויר,
כי בסופו של דבר ריבונו של עולם הוא זה שחפץ ברוחניות
בתוך הגוף,
הוא זה שמפליא לעשות וקושר את הרוחני בתוך גשמי.
כך ריבונו של עולם מנהיג את עם ישראל,
מנהיג את העולם, מנהיג את גאולתנו,
על ידי קבוצות
של חפצים בחיים עליונים וחפצים בהופעתם של החיים העליונים בתוך החיים הגשמיים.
וביחד,
אומר רבי יהושע מקוטנה,
ביחד,
על ידי הקיבוץ, ביחד,
קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה
ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
