תודה לכולם, אנחנו לומדים על מלחמות ישראל בתנ״ך.
היום יש לנו נושא מאוד מרתק מספר שופטים.
נושא מספר שופטים, אנחנו רוצים ללמוד על השופט גדעון.
השופט גדעון ובעיקר על המלקקים של גדעון.
כן, המלקקים של גדעון, 300 המלקקים שאיתם השם אומר,
כן, עם שלושת המלקקים הושיע את ישראל.
אז גדעון, זה נמצא בפרקים ו',
ז', ח', הנושא שלנו נמצא להתמקד בפרק ז', כנראה,
בספר שופטים.
גדעון הוא אחד השופטים, שופט מאוד חשוב, מאוד מרכזי.
באמת רואים שהוא גם תופס איזשהו נפח בספר שופטים, בספר שופטים לא כזה ארוך,
ושלושה פרקים שלמים ככה סביב הדמות של גדעון, לא הדמות שלו רק, אלא כל המעשים שלו, כל המלחמה שלו,
וההצלה שלו את ישראל.
אז גדעון השופט, הוא נלחם נגד איזה אומה? אתם יודעים?
נגד מדיין, יפה, נגד מדיין. המדיינים,
כן, אחרי הסיפור עם דבורה וסיסרא וברק,
המדיינים פולשים לישראל ומתחילים להציק לישראל. זה מתחיל בפרק ו', נקרא כמה פסוקים בפרק ו', רק להיכנס לעניינים.
כתוב ככה, ויעשו בני ישראל הרע בעיני אדוני ויתנם אדוני ביד מדיין שבע שנים.
ככה מתחיל פרק ו', אז המדיינים מגיעים לנו פה למאבק.
צריך להבין למה המדיינים, אני לא יודע אם נצליח לרדת לעומקים האלה, אבל
בכל ספר שופטים יש הרבה אומות שמשעבדות את ישראל.
דיברנו על זה פעם, שלמען האמת בספר שופטים האומות שמשעבדות את ישראל הם בכלל לא עמק נען,
חוץ מאחד, רק אחד הוא מעמק נען.
פעם שרק דיברנו על זה שיעור קודם, יבין מלך כנען.
אבל כל שאר האומות זה פלישתים,
זה מואבים, זה מדיינים, זה אומות אחרות, זה לא שיבת המקנען.
אז פה יש לנו את המדיינים, זה המון, פה יש את המדיינים.
וכל אומה היא באה
לאתגר, לאתגר איזושהי נקודה בעם ישראל.
כל פנים, כאן המדיינים מגיעים לזה, מול ישראל.
נקרא קצת את הפסוקים.
ותע עוז יד מדיין על ישראל מפני מדיין, עשו להם בני ישראל את המנהרות
אשר בערים ואת המערות ואת המצודות. כלומר, עם ישראל עושה כל מיני מערות, מנהרות, כדי להתחבא מהמדיינים,
מהעוצמה הצבאית של המדיינים.
והיה אם זרע ישראל ועלה מדיין ועמלק ובני קדם עלו עליו.
והמדיינים והזה, הם היו לוקחים את ה... באים לתבואה של עם ישראל,
ומשחיתים את התבואה ולוקחים אליהם, ויחנו עליהם והשחיתו את יבול הארץ,
עד בואכה עזה ולא ישאירו מחיה בישראל וסב השור וחמור.
ממש הם גרמו לעם ישראל שואה כלכלית,
בסדר? שואה כלכלית, היו משמידים את כל היבול והתבואה שהיה בעם ישראל,
וגם את הבהמות שנותנים את הבשר.
טוב, יש פה הרבה מה להעריך על המדיינים וזה, אבל אני רוצה ככה להגיע לנקודה שלנו.
אז עם ישראל צועק לקדוש ברוך הוא, יש פה איזשהו סיפור, אנחנו נדלק, אנחנו רוצים להגיע לגדעון, למלחמה של גדעון,
כמובן, בהזדמנות אחרת אולי נלמד את הפרק הזה כמו שצריך יותר.
ואז,
קודם כל, המפגש עם גדעון הוא גם כן חשוב.
מתי היה המפגש עם גדעון? זה נמצא בפרק ו' בפסוק יא'.
פסוק יא', אתם תדלגו קצת לזה, כי המפגש הוא חשוב, ואז נגיע לנושא העיקרי שלנו. כתוב,
ויבוא מלאך אדוני
וישב תחת האלה אשר בעפרה,
אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חובט חיטים בגת להאניס מפני מדיין.
אז גדעון חובט חיטים בגת.
חובט את החיטים להכין אותם לטחון מהם קמח מוציאים מהם את הפסולת את המוט שלהם
להאניס מפני מדיין כלומר להאניס מפני מדיין
להציל את החיטה הזאת מפני מדיין שהמדיינים לא יקחו את החיטה הזאת.
כלומר, גדעון לוקח פה איזשהו סיכון מול מדיין,
שהמדינים רכיפסו את התבואה של עם ישראל,
והוא לא מפחד, יש בו איזושהי גבורה כזאת, לעמוד מול מדיין
ולחוות את החיטים בגת, בסדר? לחוות חיטים שהמדינים זה מה שהם מחפשים.
כן?
שמה?
שמה אתה אומר?
איפה?
בגורן, לא בגת. אה, בגורן, לא בגת. רשי כותב בגת בקורות בית הבד.
כן?
בקורות בית הבד.
כן, מקום כאילו יותר של ה... מביאים פה את מקום דריכת הענבים, זו הגת. מקום דריכת הענבים. נכון, כדי להחביא את זה מפני מדיין, אבל כאילו הוא עושה משהו שהמדיינים מחפשים אותו בסוף, את החיטה הזאת.
אבל מה שיש פה, כתוב,
יואש אבי עזרי וגדעון בנו חובת חיטים. יש פה הדגשה שגדעון בנו של יואש אביה הזריק.
מה זה ההדגשה הזאתי?
אז כאן יש נקודה כבר, אנחנו רואים נקודה מאוד חשובה,
נקודה ראשונה,
שחזל אומרים למה מודע שגידעון הוא בנו של יואש,
כי גידעון התנהג פה כמו הבן של יואש.
גידעון פה עשה מצווה של כיבוד הורים.
כך חזל כאילו מוצאים לנכון להעיר את הנקודה הזאת כאן, כן?
רשי כותב את זה,
וגידעון ברשי אומר, אביו היה חובטן.
לפני זה אבא שלו בכלל היה מתעסק עם החיטים האלה,
כן?
אמר לו, אבא, זקן אתה.
ואם יבואו המדיינים לא תאכל אנוס,
לך אתה ואני אכבות.
אז גדעון אומר לאבא שלו, אתה לא תצליח לברוח מהם, הרי המדיינים מחפשים את החיטה, נכון?
הם יבואו, אתה לא תצליח לברוח מהם.
אז לך אתה לבית, תהיה בבית, אני אכבות את זה.
הוא מחליף את אבא שלו בעבודה.
אז יש פה נקודה מאוד עקרונית, חזק, נוסעים, יש פה הדגשה,
כאילו,
שגדעון עושה כיבוד הורים טוב, מכבד את מי? את אבא שלו.
נכבד את אבא שלו.
נזכור את הנקודה הזאת, נשתמש בה בהמשך,
נכבד את אביו,
בסדר?
חוץ מזה כתוב, אחרי זה המלאך נגלה אליו,
יש פה עוד ממשק של גדעון עם אבא שלו, רואים שהמלאך מתגלה לגדעון,
ואירע אליו מלאך אדוני ואומר אליו, אדוני עמך גיבור החייד.
כן, השם עמך גיבור החייד.
ואומר אליו, גדעון, בי אדוני ויש אדוני עמנו,
ולמה מצעדנו כל זאת? ואהיה כל נפלאותיו,
אשר סיפרו לנו אבותינו לאמור הלום ממצרים אלינו אדוני ועתה נטשנו אדוני ויתננו בכף מדיין.
והוא בא אל המלאך בתלונות, אהיה כל נפלאותיו
של הקדוש ברוך הוא.
אשר סיפרו לנו אבותינו.
אז גם כאן חז״ל לומדים על הנקודה, מה זה אשר סיפרו לנו אבותינו?
מתי אבותינו מספרים לנו סיפורים?
מתי הם מספרים סיפור?
נו, מתי?
מתי אבא מספר סיפור? בפסח.
אומרים חז״ל, סיפרו לנו אבותינו, זה היה פסח.
היה פסח.
זה היה יום, זה היה עכשיו איזה יום אחרי פסח,
כן?
פסח היה אומר רשי.
אמר לו, אמש הקרני אבא את ההלל.
אבא לקרני, כלומר הקשב והקשיב לאבא שלו. אבא הקריא לי את ההלל,
ושמעתיו שהיה אומר בצאת ישראל ממצרים,
ועתה נטשנו.
כן? אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם.
ואם רשעים היו, כי השם שעשה להם נפלאותיו חינם,
כן יעשה לנו ואהיה כל נפלאותיו.
אז שוב, גדעון היה צמוד לאבא שלו, קודם הוא כיבד את אביו, אמר לו, לך אתה הביתה, אני אחבות, וגם כאן, אמש יקרני אבא את האלל.
גדעון מאוד מחובר לאביו, בסדר?
יפה.
בואו נתקדם. יש פה המון המון חומר, המון דברים לראות בפנים, אנחנו ככה, רק רוצים אבל להגיע למלקקים שלנו,
אז אנחנו נדלג לצערנו פה על כמה דברים חשובים,
ונגיע,
אחרת לא נסיים פה את השיעור היום,
אבל נגיע ל...
יש פה הרבה סיפורים על גדעון.
עוד עוד עוד. טוב, לפרק ז',
כן? פרק ז'.
לא, לפני פרק ז', סליחה, לפני פרק ז', בפרק ו',
פסוק ל״ג, צריך לקרוא קצת משם, ואז נדאג לפרק ז'.
פרק ו', פסוק ל״ג,
כתוב שהמדיינים באים למלחמה מול ישראל.
כנראה הם שמעו על איזושהי התעוררות.
וכל מדיין ועמלק ובני קדם,
הכוונה בני המזרח,
מדיינים נמצאים במזרח של ארץ ישראל,
כן?
ובני קדם נאספו יחדיו, ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל.
ורוח אדוני לבשה את גדעון,
ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו.
אז פה, רוח השם לבשה את גדעון.
מה זה רוח השם שלובשת אותו?
אתם יודעים מה זה רוח השם שכתוב, לובש תגדול רוח השם?
אתה מבין, איך קשור רוח השם, לכאורה למה הוא עשה פה?
רוח השם, אתם הייתם אומרים, אם הוא בא לבן אדם ברוח השם, אז מה הוא עושה איתה לכאורה?
מתנבא, בדיוק מתנבא. אבל מה פה כתוב? רוח ה' מה הוא עושה?
אוסף צבא.
מה זה רוח ה' בתנך?
רוח ה' בתנך?
בהרבה מקומות זה ככה?
זה רוח של גבורה להילחם, להציל את ישראל.
רוח של גבורה להילחם אצל ישראל זה רוח ה' בתנך.
זה גם בצל שמשון זה ככה.
כן?
ככה יש בטיפור רוח ה' מה שאומר? רוח גבורה.
אתם מבינים?
יש רוח ה' שהיא נבואה, נכון, אבל יש רוח ה'
שאדם מקבל
איזשהו סיוע אלוקי, איזושהי הערה אלוקית,
כן,
שהנפש שלו ככה,
או מתאזרת בגבורה להושיע את ישראל, להציל את ישראל,
כן?
וככה כותב הרמב״ם במורה נבוכים.
כן, העמד מפה כותב רוח השם, הרמב״ם במורה נבוכים אומר,
הוא רוח גבורה, כמו שכתב המורה,
המורה הכוונה המורה נבוכים,
המדרגה הראשונה מהנבואה, זה מדרגה ראשונה מהנבואה הדבר הזה,
שיחול רוח האלוהים על איש אחד להציל גוי כולו.
נפל עליו רוח אלוהים,
זו רוח של גבורה כזאת, להציל את עם ישראל.
אז רוח השם לובשת את גדעון.
מה גדעון עושה עם הרוח גבורה הזאת, עם הרוח השם הזאת?
ויתקע בשופר,
ויזעק אביעזר, כלומר תוקע בשופר לאסוף את העם,
להכריז איזושהי הכרזת מלחמה מול מדיין,
וויזעק אביעזר אחריו.
מי זה אביעזר?
זה המשפחה שלו.
הוא גדעון מיואש אבי העזרי, נכון? הוא אבי העזרי. אבי עזר זה המשפחה של גדעון,
המשפחה המורחבת יותר, זה באים מתאספים אליו,
אז הוא ככה כבר מקבל ביטחון,
ומלאכים שלח בכל מנשה,
וייזהה גם הוא אחריו,
ומלאכים שלח באשר ובזבולון ובנפתלי ויעלו לקראתם. בהתחלה המשפחה שלו, אבל הוא שולח מלאכים שליחים למנשה ומשבט מנשה, הרי גדעון משבט מנשה, בסדר?
הוא משבט מנשה, כלומר לשבט,
למעגל היותר זה, מעגל יותר רחב,
ואחרי זה למעגל יותר רחב אשר זבולון ונפתלי זה,
זה היו קצת,
נו, שבטים שהיו לא רחוקים מנחלת מנשה,
כן? ואז הם מתאספים.
התאספו אצל גדעון,
זה הרבה לוחמים.
אוקיי, בסדר? אז הוא הצליח לאסור הרבה לוחמים עם הרוח הגבורה שלו.
וכך מגיעים עכשיו למבחן שהשם עושה.
כמה לוחמים התאספו לגדעון? כאן יש עכשיו את ה...
יש לגדעון איזשהו ניסיון עם התל שהוא עושה עם הקדוש ברוך הוא.
ניסיון עם התל חשוב מאוד גם אותו ללמוד,
אבל אנחנו נדלג עליו,
ואכן הוא עושה ניסיון עם התל לראות אם השם יושיע אותו או לא יושיע אותו.
השם מראה לו בניסיון שבעצם הוא כן יושיע אותו, כן?
ואז פרק ז', פרק ז' אומר כך,
וישכם ירובעל וגדעון, למה גדעון נקרא ירובעל?
כי הוא עשה מריבה עם הבעל, זה פרקים שדילגנו עליהם, בסדר? הוא החליט את הבעל.
כן, החליט את הבעל מהעיר שלו.
וגם נקרא גדעון, גדעון גם על שם מה? שהוא ראשון לגדע,
לכרות את העשרה, הוא גם קרט את העשרה.
אז הוא עשה מריבה עם הבעל, החליט את העשרה.
בכל אופן, וישכם יהיו בעלו גדעון וכל העם אשר איתו.
ויחנו על אין חרוד.
ומחנה מדיינה היה לו מצפון, מגבעת עמורה בעמק.
הוא בדרום, מחנה יותר בצפון יותר.
ויאמר אדוני אל גדעון, רב העם אשר איתך,
מיטיטי את מדיין בידם, פן יתפאר עלי ישראל, לאמור ידי הושיע לי.
הקב' אומר, שמע, יש איתך יותר מדי אנשים, יותר מדי לוחמים.
המלחמה הזאתי,
מה המלחמה הזאת צריך שיהיה ברור, שמה?
שאני פה עושה את המלחמה.
צריך שיהיה ברור שאני עושה פה את המלחמה.
למה? כי פן יתפאר ישראל, לאמור ידי הושיע לי.
אומרים שיש לעם ישראל איזושהי סכנה רוחנית,
יש לעם ישראל סכנה רוחנית,
לחשוב שאנחנו מסתדרים לבד,
שאנחנו עשינו את הניצחון הזה.
אנחנו המובילים, אנחנו הפועלים,
ידי הושיע לי, פד יתפאר עלי ישראל אמור ידי הושיע לי.
עכשיו, זה באמת בדרך כלל אנחנו מכירים שצריך לעשות את, דיברנו על זה גם בשיעורים קודמים,
שהקדוש ברוך הוא מצפה שאנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו בשיאה,
בכמה שאנחנו יכולים, ועל זה הוא ישלח את הברכה שלו. אבל אצל גדעון,
יש מקרה מיוחד,
שהשם אומר,
אם אני לא אראה באופן ברור כאן שאני בעצם זה שמושיע את ישראל,
אז זה לא יהיה זה, זה לא, עם ישראל יטה פה לחשוב שהוא לגאווה כזאת,
לגאווה שהעוצמה שלו הצליחה.
כן, הרב פוק מסביר את זה בעין היה, שזה תלוי במצב הרוחני של עם ישראל, במצב הרוחני של עם ישראל. עכשיו המצב הרוחני של עם ישראל גבוה,
אז הרב פשוט אומר, מצוין, אתם תעשו את ההשתלות היותר גבוהה שלכם ואני אתן את הברכה על זה.
אם המצב הרוחני של עם ישראל נמוך, כמו בימי גדעון,
אז הוא אומר, יש סכנה של גאווה אצלכם,
אז אני רוצה להראות שאני פה עושה את הכל. ולכן אני,
פן יתפאר עלי ישראל, כך הוא מסביר,
אף שהוא מסביר בעיניי.
זה משהו שמחלק בין מלחמת האי למלחמת גדעון. מלחמת האי באמת הייתה שם השתדלות מאוד מאוד גדולה,
פעם ישראל הייתה שם השתדלות מאוד גדולה על פי הכוחות הטבע שלו,
והשם נתן על זה את הברכה.
כי מלחמת האי עם ישראל היה במצב רוחני גבוה,
אז לא היה חשש שהוא יתגאה לומר כוחי ועוצם ידי.
אבל כאן עם ישראל במצב רוחני נמוך,
לכן היה חשש כזה.
אדוני השם אומר, פן יתפאר עלי לאמור יא די הושיע לי.
אז מה תעשה?
אז ככה,
ועתה קראנה באוזני... אז איך נדלל את העם? אז כאן יש שני שלבים לדילול.
דילול ראשון,
בואו נראה דילול ראשון.
ועתה קראנה באוזני העם לאמור,
מי ירא וחרד ישוב ויצפור מהר הגלעד.
והיה שוב מן העם 22,000 ועשרת אלפים נשארו.
אז כמה הם היו? 132,000. 32,000 זה הרבה, כן?
ואז הדבר הראשון שהוא מתחיל,
הוא אומר,
קודם כל צריך בשביל הקרב הזה, קודם כל גבורה.
גבורה נפשית, להיות אמיצים, אמיצי לב.
מי שלא אמיץ מספיק,
מי שלא יהיה לו את הגבורה הנפשית הזאת,
כן?
אז הוא לא יכול להצטרף.
אז זה המבחן הראשון. זה כאילו, גיטון אומר, מערב ורח הלבב,
כן, מי שיראה פה,
שילך.
באמת, הרוב הולכים.
22,000 הולכים.
שני שליש, יותר משני שליש אפילו, כן?
32,000. אבל נשארים עשרת אלפים.
אז כמות הידלדלה?
הידלדלה, נכון? כמות הידלדלה פה הרבה.
אבל עדיין עשרת אלפים זה,
עדיין מספר, כמה זה עשרת אלפים? לא יודע, כמה זה חטיבה?
חטיבה כמה? אני לא יודע, שלושת אלפים? ארבעת אלפים?
כן, אז יש פה איזה שתי חטיבות,
אולי יותר, שתיים וחצי, אולי שלוש חתימות.
מה זה?
זה אוגדה אתה אומר, משהו קרוב לאוגדה יש פה. יש עדיין נתח, נתח גדול.
עשרת אלפים נשארו. אז זה, המבחן הראשון היה מי שלא מספיק גיבור, מי שלא מספיק אביץ.
זה עניין אנושי.
רק ככה אומר הקדוש ברוך הוא, עדיין הם רבים?
כן, ויאמר אדוני אל גדעון עוד העם רב
הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם.
והיה אשר אומר אליך, זה ילך איתך, הוא ילך איתך.
וכל אשר אומר אליך, זה לא ילך עמך, הוא לא ילך.
כן, אני אעשה, נעשה שם מבחן,
הצרפנו, מה זה הצרפנו?
בשלילה לצרף. לצרף זה כאילו להבדיל את הסיגים מהזהב. אז גם פה אני אצרף, אוציא את הסיגים.
מי שלא מתאים, אני אוציא אותו.
נעשה שם מבחן. איזה מבחן? לא אומר לגדעון.
רק כשהם יורדים אל המים.
בסדר? יורדים אל המים,
איזשהו נחל, ושם השם אומר לו,
כן, את המבחן.
הנה, בואו נראה את המבחן.
ויורד את העם אל המים,
ויאמר אדוני אל גדעון,
כל אשר ילוק בלשונו מן המים,
כאשר ילוק הכלב, תציג אותו לבד,
וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות.
ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם,
שלוש מאות איש,
וכל יתרם קראו על ברכיהם לשתות מים.
אז יש פה חלוקה בין 300 לבין השאר 9,700,
כן?
שצריך נבין מי עשה מה.
ונשארו 300 שהם היו,
הם עברו את המבחן הזה, שאדם לא ברור לנו מה המבחן, כן?
על השלוש מאות האלה אומר השם, ויאמר אדוני אל גדעון,
בשלוש מאות האיש המלקקים הושיע אתכם.
ונתתי את מדיין בידיך וכל העם הלכו איש למקומו.
300 איש המלקקים הושיע אתכם.
אלה, דווקא אלה שמלקקים, זאת התכונה שלהם,
שבזכותה אני אושיע אתכם, אבל עם השאר אני לא מושיע.
לא איזה.
בסדר? אז זה כאילו המבחן שהיה פה, מצליחים לברר מה המבחן ומה כל כך הדבר המעולה הזה של המלקקים, מה הם היו כל כך מעולים, מה הם בעצם ייצגו פה, ומה היה כל כך החיסרון
והדבר השלילי אצל הקוראים על הברך.
טוב, אז בסדר? שאלות עד כאן.
שאלות.
טוב, אז בואו נתחיל, להעמיק קצת בדבר.
מה זה לא עוד עכשיו, אז התחלנו, אבל להתחיל להעמיק את המלקקים הזה.
אז מה המבחן שיש כאן? נחזור לתנ״ך.
אומר ככה, ואומר שם גדעון, כל אשר ילוק בלשונו מן המים, כאשר ילוק הכלב,
תציג אותו לבד, וכל אשר יכרה על ברכיו לשתות.
כאילו, יש פה שתי חלוקות או חלוקה אחת?
כאילו, יש פה,
במסגר יש פה ילוק בלשונו, יש ללוק בלשון,
יש לכרו על ברכיו לשתות,
ויש, אחרי זה פסוק ו' כתוב, ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם שלוש מאות איש.
כאילו יש ללקק ביד,
כאילו יש ללקק בלשון, ללקק ביד, ויש לכרוע על ברכיו לשתות.
כאילו אז מי הטובים ומי לא הטובים כאן, כן?
מי הרשעים ומי הצדיקים.
כאילו הפסוק הראשון כאילו אומר,
אומר ככה, כל אשר עליו בשונו ושלו ככלב תציג אותו לבד,
כן?
וכל אשר יכרה על ברכיו לשתות.
אז לא תציג אותו לבד, מה?
כן?
נראה כאילו,
לפי רשי, אני אגיד לך, לפי רשי הפסוק הראשון מביא את הלא טובים.
כל הפסוק הראשון זה גם,
זה לא טובים. והפסוק השני, בסופו של הלקים, בידם אל פיהם זה הטובים.
זה לפי רשי.
אבל המפרשים האחרים אומרים לא ככה, אומרים לא.
בפסוק הראשון יש את שתי החלוקות.
הכוונה, יש ללוק בראשונו כמו כלב,
שזה טוב,
ויש אשר יכרע על ברכיו אשתות, שזה לא טוב.
ופסוק ו' כאילו מחדד איך ילוקו ככלב,
מלקקים בידם אל פיהם.
כן?
ילקקו בידם אל פיהם, זה הטובים.
מחדד אותם איך הם לקקו כמו כלב.
וזהו שלוש מאות איש.
זה לרוב המפרשים זה ככה.
לפי רשי זה לא ככה. לפי רשי המלקים ככלב זה כמו אלה שקראו ברכיים לשתות.
ככה רואים ברשי ככה.
אבל נשים את הפירוש הרשי בצד, אני הולך עם הפירוש היותר של רוב המפרשים.
אז יוצא שבעצם
הטובים זה אלה שליקקו כמו הכלב.
זה קצת לא כזה דימוי,
דימוי כזה משהו, נכון?
ליקקתם כמו הכלב, אה, אתם אחלה,
אתם תצאו למלחמה.
צריך להבין מה זה הדימוי הזה, ליקקו כמו הכלב.
גם איך הכלב מלקק בדיוק, מה מיוחד בליקוק של הכלב.
לעומת זאת, אלה שקראו ברכיהם לשתות הם לא טובים.
למה?
מה בעצם המבחן פה?
והשם אומרים, המלקקים האלה כמו הכלב, הם מצוינים,
מטעם אני מושיע את ישראל.
מה המבחן האלוקי שהיה כאן?
אז יש את הדבר המפורסם שמביאים בשל,
שאומרים הרבה מפרשים, שמי שקרא על ברכיו לשתות,
אז בעצם זה סימן למה?
שהם היו קוראים לבעל.
הם היו קוראים לבעל להשתחוות לבעל, לעבוד עבודה זרה.
ואלה הם עובדי עבודה זרה, ואלה שליקקו כמו הכלב, הם לא קראו על ברכיהם לשתות.
אלא איך הם עשו את זה?
טוב, תכף נדבר, כנראה הרימו עם היד,
אבל הם לא קראו על ברכיהם לשתות,
ולכן
הם לא עובדי עבודה זרה, ולכן הם יושבו את ישראל.
טוב, אז זה ככה פירוש שהרבה מפרשים אומרים אותו, אבל הפירוש הזה הוא קצת קשה, כי עדיין, מה,
מי שקורא על ברכיו לשתות, זה אומר שהוא עובד עבודה זרה, קורא אותה בערך לבעל? למה זה, כאילו, אחד מוליד את השני, יש פה קצת, אתם מבינים?
זה שהוא עובד, איך זה מראה על זה שהוא עובד את הבעל?
זה שהוא קורא עם ברכיו לשתות?
לא,
מה זה קשור? פה הוא שותה, פה הוא עובד על עבודה זרה, זה שני דברים,
כן?
זה קצת, אפשר ליישב את זה, להגיד, כאילו,
מי שלא קורע, אז הוא נזהר מלכרוע,
ומי שקורע, כנראה לא אכפת לו גם לכרוע לבעל, משהו כזה.
כנראה שיש פה משהו יותר,
משהו נוסף, כאילו, בקריאה הזאת.
קודם כל, יש מי שמסביר
שהמבחן הזה בעצם היה סוג של מבחן לבחון את התכונות
הנפשיות שלהם כלומר מי שקורע עם הברך אז הוא כאילו מבטא איזושהי עצלות
ומי שמרים עם ה.. מי שלוקח עם היד שלו מרים את המים למעלה ומלקק
עם היד אז זה מראה איזושהי תכונה של זריזות ככה הרלב״א כותב פה
כי זה בידם אל פי ימלקים בידם אל פי ימ זה מורה על חריצות וגבורה
כאילו הם חרוצים כן לעומת זאת אלה שמתכופפים למים אז הם כזה
הם מבטאים איזושהי עצלות, כאילו שהכל יבוא אליי בקלות, אני לא צריך להתאמץ.
פה מי שהרים עם הידיים שוברות עשה איזשהו מאמץ.
מי שקרא ברך, אז הוא לא עשה כל כך מה, אז זה איזשהו הסבר,
הסבר פשט כזה של הרלב״ג.
זה מבטא חריצות או מבטא איזושהי עצלות.
הסבר כזה.
אבל אנחנו רוצים להסביר פה באמת הסבר עמוק
שאומר אותו בספר לב אהרון.
לב אהרון, ספר מאוד נפלא על הנביאים.
והוא מסביר פה דבר מאוד מאוד עמוק וחשוב,
על ההבדל בין הקוראים לבין המלקקים.
הוא אומר ככה,
אלה שהיו קוראים,
הוא אומר, העבודה זרה של אותו הדור,
הוא מביא מחזל מדרש.
שהעבודה זרה של אותו הדור הייתה עבודה זרה מיוחדת.
מה הייתה העבודה הזרה המיוחדת שלהם?
שהם היו משתחווים, אתם יודעים למי?
לבבואה שלהם.
שימו לב לזה.
היו משתחווים במדרש מחז״ל.
היו משתחווים לבבואה, מה זה הבבואה שלהם בעצם? להשתחוות למי?
לעצמם. כאילו, כאילו, למה שמישהו משתחווה לעצמו? מה זה להשתחוות לעצמו?
מה זה הדבר הזה?
צריכים לפענח את זה, כן?
ניקרא לכם כמה משפטים מזה, הוא אומר ככה.
וזה, בואו, שהיו משתחווים לבבואה שלהם,
זה קצת דפוס לא משהו, ירצה לצל והצורה שהיה נראה להם במים.
ועניין זה נמשך להם מסברה.
תראו את המילים שלו.
שהיה אצלם, שהיו סוברים שלכל אדם גשמי יש כנגדו אדם רוחני כמותו,
שממנו נמשך.
הוא והוא המשפיע עליו, ולזה היו עובדים לאותה צורה נראית להם מהם במים.
וקוראים ומשתחווים אליה.
עכשיו זה מובן.
ולזה אמר לו השם יתברך,
שאותם אשר היו קוראים בבואם לשתות,
הקריאה הוא אות שהם למודים לכרוא על הבבואה שלהם,
בסדר?
ולזה אינם שותים מהמים עד שאשר יכרעו.
להיות זה קניין קבוע בהם.
תראי כאילו, אלה שקוראים ברך,
אז הם בעצם רגילים לעבוד את הבבואה שלהם, ולכן הם כאילו אמרו להם לשתות מהמים.
אז הם כבר מנצלים את זה לעבודה זרה שהם רגילים, לראות את הבבואה שלהם, ועל ידי זה הם ישתו.
אלה שקוראים לשתות.
אז ננסה קצת להבין יותר מה זה אומר ישראלים לעבורה שלהם. עוד מעט.
ומה המלקקים עשו?
איך המלקקים?
מלקקים זה לא שהם קרעו ברך וגם ליקקו ככה,
אלא הם כאילו, הם התרחקו, בעצם המלקקים, מה שהם עשו, כאילו הם הרימו עם הידיים שלהם את המאי,
ואז הם ליקקו,
בידם.
אבל הם ליקקו כאילו ב...
כאשר ילוק הכלב.
אמרנו, מה זה הדימוי הזה לכלב?
דווקא החבר'ה, הטובים האלה, 300 הטובים, דימו אותם לכלב.
למה הדימוי הזה לכלב? מה זה?
אז אומר הלב אהרון, תראו איזה דבר נפלא ומסביר.
הוא אומר,
מה,
איך הכלב לוקק, איך הכלב מלקק,
איך הכלב שותה בעצם,
כן? אתם יודעים איך הכלב שותה?
אז איך הוא לא שותה?
הוא לא מסתכל מה?
הכלב בדרך כלל לא מסתכל למטה כשהוא שותה.
הוא מסתכל כאילו,
לא מסתכל על מקום שהוא שותה,
אלא יש לו תנועת לשון כבר רגילה כזאתי לשתות מהמים,
כן?
באופן טבעי, כנראה בגלל שהוא רגיל ככה, לכוון את עצמו, הוא לא מסתכל אבל למטה.
רב אהרון מוסיף על זה ואומר, דבר מופלא, הוא אומר,
שלמה הכלב לא מסתכל למטה?
כי הוא פוחד מהבבואה שלו.
מבינים?
וככה כן, כאילו הוא עושה, הוא כאילו בראש למעלה ועם הלשון למטה, לשון למטה וזה, ושותה עם הלשון.
כן?
נקרא לכם קצת מהדברים שלו.
הוא אומר,
כי לא יכריח עצמו לשתות באיזה אופן, אלא לברוח מהקריאה על ברכיו,
כי ללוק בלשונו הוא יוכל לעשות את זה בלי קריאה על ברכיו.
אם היות שהוא צריך לשלוט.
רגע.
ולברוח מקריאה על ברכיו, וזהו תציג אותו לבד, להבדיל אותו. הנה, ואבן הדמיון לכלב עם זה.
כי אינו מטעם הלקיקה לבד, שהכלב רק לוקק עם הלשון.
זה לא רק זה.
אלא שהכלב הוא שותה בזה האופן,
שהוא לא מסתכל למטה. למה? לפי שהוא מפחד מהבבואה שלו.
ולזה לברוח מרעות בבבואה, הוא שותה בזה האופן שהוא בלקיקה.
כי בזה לא ישחה ראשו למים.
מבינים? לראות.
אדרבה, יגביה ראשו למעלה. הוא ככה, והלשון שלו כאילו... מה אתם רוצים? עם הראש למעלה והלשון הולכת למטה. ככה הכלב שותה, אגב. עכשיו, הוא אומר מצעד שהוא פוחד מהבבואה שלו.
לא בטוח, כי יכול להיות שמדובר פה על גברים, הכלבים הבאמת, כלבים היותר צעירים. זה באמת נכון, הם פוחדים מהבבואה שלהם.
אבל הכלבים יותר, זהו, כבר התרגלו לבבואה שלהם, לא כל כך פוחדים, אבל עדיין הם רגילים לשתות באופן הזה.
אבל יש פה איזשהו עניין,
אז האלה המלקקים, הם כאילו מרחיקים את עצמם מלהסתכל במראה שלהם במים,
כדי שלא הייתה השתקפות שלהם במים. למה? כדי להרחיק את עצמם מעבודה זרה שהייתה באותו דור.
זו הנקודה שלהם, זו הנקודה שלהם. לעומת זאת אלה שקרו על הברכיים,
הם כאילו משתחרבים למראה שלהם לעצמם.
עכשיו זה מתחיל לפתוח פתח כבר, תראו איזה יופי.
אז מה יוצא כאן? אומר הקדוש ברוך הוא, ב-300 המלקקים אני אושיע את ישראל.
כן?
למה?
אתם זוכרים איך השם התחיל, מה הוא אמר?
יש לך הרבה חיילים.
ומה החיילים, עם כל החיילים האלה, 32,000? אז מה יקרה?
בין התפאר עלי ישראל לאמור, כן, איך כתוב? בין התפאר עלי ישראל לחשוב שהוא הושיע.
נכון?
מה זה אומר בעצם להשתחוות לבבואה שלהם? מה זה בעצם אומר?
זה אומר שמה?
להשתחוות לעצמו, כלומר,
להגיד שאני זה שבעל הכוחות, כן?
אני זה בעל היכולת,
אני זה שמצליח בעצם, אני זה שמצליח כאן,
אני זה שמנצח כאן, כן? אני משתחווה לעצמי, אתם יודעים, אני משתחווה לעצמו.
זה הגאווה הזאתי לומר,
כל מה שהצלחתי זה בזכותי,
בזכות החוכמה שלי, בזכות התחבולות שלי, בזכות הכישרון שלי.
זה, בזכות זה אני הצלחתי, זה להשתחווה לעצמך,
זה להשתחווה לעצמך.
וזה היה, באותו דור זה היה נקודה,
כן?
הרס מאוד שפשע ככה בדור הזה,
שהם משתחווים לעצמם.
הכוונה כוכי והוצאים עדי, עשה לי את זה.
אנחנו מצליחים בעצמנו.
שוכחים כאילו את עשיית הדשמה של הקדוש ברוך הוא, שוכחים את העזרה של הקדוש ברוך הוא. אלה משתחווים לעצמם,
היכולות שלנו, הכישרונות שלנו, זה מה שמנצח.
כן, השם אומר,
שיתפאר עלי ישראל לאמור, שהם חושבים שהם ינצחו.
אני צריך להראות להם כאן,
צריך להראות להם כאן שלא,
שהם יהיו מעט,
והמעט הזה הוא זה שינצח.
עם המעט הזה, זה אלה שינצחו את מדיין.
לכן הוא עושה את המבחנים האלה למעט, אבל המבחן בעצמו גם בוחר את איזה אנשים,
את האנשים שלא משתחווים לבעבוע של עצמם.
אלא אמרנו כמו כלב, כלומר, שלא מסתכל על הבעבוע שלו.
שמה הם מבטאים האנשים האלה?
הם מבטאים את מה, הם לא משתחווים לעצמם, כלומר, הם מבינים שהמלקקים, מה הם מבינים?
מבינים שמי נותן להם בעצם את הכוח? מי נותן?
הקדוש ברוך הוא, כן?
לא עצמו נותן לו את הכוח, לא עצמה,
אלא הקדוש ברוך הוא שולח להם את כל הברכה,
כן? הקדוש ברוך הוא שולח להם את כל הברכה.
הוא זה שנותן להם את ההצלחה
על ידי המעשים שלהם. לכן הם שלוש מאות האיש המלקקים הושיע אתכם.
בגלל שהם מלקקים, הם מבטאים את זה שהם קשורים לקדוש ברוך הוא,
והם מבינים שהוא זה שנותן להם את הברכה ואת ההצלחה.
ולא כוחי ורוצה מידי עשה לי את החיל הזה, לא אני לבד עשיתי את זה.
זה כאילו ההבדל בין הקיקים לבין הכורים,
כן?
אז בעצם מה הם מזהים?
הם מזהים כאילו שיש לנו,
הם מזהים שיש לנו קשר עם הקדוש ברוך הוא.
מה הקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא? יש לנו קשר,
ולא עצמי, זה לא הבבואה שלי נותנת לי את הכוח, לא עצמי,
הכל היכולות אצלי, הקדוש ברוך הוא משפיע עליי את זה,
את כל הברכה הזאת.
יש ביני ובין הקדוש ברוך הוא קשר.
כן?
והקדוש ברוך הוא, כלומר,
הם מחברים את עצמם להשם, והחיבור של עם ישראל עם השם, מה הוא בעצם?
זאת אומרת
שהשם הוא נותן לנו את הסייעתא דשמיא,
והשם הוא כאילו האבא שלנו, אתם מבינים?
השם הוא אבא שלנו.
הוא אבא שלנו,
והוא זה שנותן לנו את הברכה להצליח,
בתור אבא שעוזר לבניו, אבא שעוזר לבניו.
וכן המלקקים כאילו,
הם,
כי המלקקים הם בעצם הכוח שלהם,
זה לזהות, לחבר את עם ישראל לאביהם שבשמיים.
לזכור שיש לנו אבא בשמיים.
וזו התכונה של גדעון.
אתם זוכרים מה שאמרנו על גדעון בהתחלה?
מה גדעון כאילו מזכיר כל הזמן? הוא מחובר לאבא שלו, אתם מבינים?
גדעון מחובר לאבא שלו, נכון? הוא אמר,
היה לו כיבוד הורים, אמר לאבא שלו, הולך אתה ואני אחבוד במקומך.
מי שמחובר כאילו לאבא שלו כאן,
אז גם מחובר לאבא שבשמיים.
אתם מבינים? גדעון כאילו לא מנותק מהשם, הוא אומר,
באמת יש לי הצלחות, יש לי יכולות, יש לי כישרון,
אבל מי שנותן לי את זה, זה האבא שלי נותן לי את זה. הקדוש ברוך הוא שאבי שבשמיים נותן לי את הכוח הזה. כמו שהוא כיבד את אביו פה,
בעולם הזה,
את אבא אמר לו, לך מהחיטים בגד, ככה הוא מכבד את אביו בשמיים.
ומחזיר את עם ישראל לקשר עם אבא בשמיים.
לכן הוא גם, אמרנו, סיפר את ההלל, כן, אנחנו מספרים את ההלל,
סביב האבא.
כל הקשר בין גדעון,
הרגשה נפשית שכאילו כל מה שאני מקבל, אני המשך של האבא שלי.
גם המשך של אבא שלי מהשמיים.
המשך של אבא מהשמיים, שהוא נותן לי את הברכה ואת ההצלחה בעולם הזה.
לכן גם המשפחה של גדעון, מה המשפחה של גדעון אמרנו? תראו איזה, זה ממש פשט, אבי עזרי.
מה זה המשפחה של גדעון? אבי עזרי, זו המשפחה שלו.
זו משפחה כזאתי, שמה?
מה זה אבי עזרי? מה זה המילה הזאת? אבי עזרי, הכוונה, אבי שבשמיים הוא העדר שלי.
הוא עוזר לי, זה לא שאני עוזר לעצמי, זה לא שאני מצליח לבד,
להשתחוות לעצמי,
להשתחוות למראה שלי, לא, השם נותן לי את כל ההצלחה.
אבי הוא עזרי,
אבי הוא העזר שלי. אתם מבינים? זה המשפחה של גדעון, משם הוא צומח, מהמקום הזה, מהכוח הזה,
מהכוח הזה של להתחבר למשהו גדול ממני.
משהו גדול ממני,
שהדבר הכי גדול זה הקדוש ברוך הוא אבא בשמיים שנותן לנו את הכוח.
ולכן המלקקים מבטאים את הבחינה הזאת.
אתם מכירים את הבחינה הזאתי שהם
לא מנותקים מהשם.
ושלושת המלקים, עכשיו, ותראו איזה עוד דבר יפה,
כי זה אמרנו, זה מלקקים כמו כלב, איזושהי מילת גנאי כזאת וזה, נכון?
מילת גנאי,
אבל
אבל הכלב, אמרנו, כמו שהכלב כאילו לא מסתכל למטה על הבבואה,
זה דבר אחד, אבל גם לכלב יש לו גם תכונה מאוד מאוד טובה,
נכון? מה התכונה הטובה שלו,
של הכלב?
מה התכונה החזקה של הכלב הטובה, מהי?
נאמנות. למי?
לבעלים שלו.
נאמנות לבעלים שלו.
אז המלקיקים שלהם נאמנות לבעלים האמיתי, לקדוש ברוך הוא.
וכמו שגדעון אמרנו, מכבד את אביו,
גם להם יש את הבחינה של לכבוד את זה,
כי כלב זה גם גימטריה של כמה?
גימטריה של כמה זה כלב?
52, נכון? שזה גימטריה?
נכון, אתה צודק, אבל גימטריה, אתה צודק גם כן, אה?
גימטריה בן, גימטריה בן, אתם מבינים?
כי יש להם את זה, את הרגשה החזקה, בן של הקדוש ברוך הוא.
זה כאילו המבחן הזה של המלקקים מול הקוראים.
בסדר? שאלות על זה?
אז אבי העזרי, גדעון שמכבד את אביו,
בסדר? וכל הבחינה הזאת של אם אתה עובד את עצמך,
או שאנחנו עובדים בעצם את הקדוש ברוך הוא.
ואז בעקבות, אחרי כל ההבנה הזאת, אז השם שולח בין 300 איש, הולך איתם, גדעון הולך עם 300 איש,
ועם 300 האיש האלה הוא עושה תחבולה מול מדיין.
רק נראה את הטיפה או טיפה בפסוקים פה, עוד איזושהי נקודה קטנה,
שכן, הוא נותן לכל אחד בעצם שופרות,
כן,
ולפידים,
והם מגיעים, כאילו הוא עושה איזה שלוש משלוש ראשים על מחנה מדיין.
קודם כל, יש פה איזשהו גם חלום שהוא ראה בצליל לחם שעורים,
כי זה היה בחלום של מדיין, צריך למסורים, זה היה ט״ז בניסן.
אז נדלג על החלום, אבל תראו רק מה כתוב פה בפסוק ט״ו, בפרק ז' פסוק ט״ו,
יש פה המון המון דברים בגדעון. אמרתי, יש שלושה פרקים עמוסים ושופים ומלאים דברים טובים,
אבל אנחנו לא יכולים ללמוד את הכל.
בכל מקרה, פסוק ט״ו כתוב,
ויהי כשמוע גדעון את מספר החלום ואת שברו,
שבחלום הזה יש איזשהו,
שם הפוטר אומר כאילו שגדעון בן יואש הולך
להפיל את מחנה מדיין,
כן, וישתחו משתחווה וישהו אל מחנה ישראל, ויאמר קומו כי נתן אדוני ביתכם את מחנה מדיין.
עכשיו יש פה 300 איש, כן? 300 איש בסך הכל. למחנה מדיין הם היו, כתוב בתנ״ך פה,
ככל הים הם היו, היו מרובים ככל הים.
זה בדיוק הברכה שהקדוש ברוך הוא רוצה להראות, אם אתם, אפילו שאתם קטנים, אם אתם קשורים אליי,
לאבא שלכם, אז ב-300 איש אני אושיע אתכם. אפילו עם מספר קטן, מול חול הים אני אושיע אתכם.
אז הוא לוקח,
הוא לוקח ויחץ את שלוש מאות האיש שלושה ראשים וייתן שופרות ביד כולם וקדים ריקים ולפידים בתוך הקדים.
כלומר גם להשמיע קול וגם להשמיע להראות כאילו אש כזאתי,
וזה לייצר בלבול במחנה מדיין, מה שהוא עושה פה, לייצר בלבול במחנה מדיין,
שהמדיינים יחשבו שבאים עליהם המוני אנשים,
ואז הוא אומר להם את המשפט האדיר הבא,
כן, זה משפט מאוד מאוד חזק, ויאמר עליהם ממני תראו וכן תעשו,
והנה אנוכי בא בקצה המחנה והיה כאשר אעשה כן תעשון.
מה זה המשפט הזה?
והיה ואומר עליהם מני תראו וכן תעשו.
מכירים את המשפט הזה?
לא מכירים.
איפה הוא כתוב? בצבא?
זה המשפט של
בד 1. אתם יודעים את זה? זה המשפט של בד 1. המשפט של בית ספר לקצינים,
בסדר? בעזרת השם, גם מי שהתגייס עוד בעזרת השם, מגיע לבית ספר לקצינים, לבד 1.
מה זה להיות קצין בצבא? מה זה להיות מנהיג בצבא?
להיות מנהיג זה ממני תראו וכן תעשו. זה המשפט,
משפט שנמצא כמעט בכל מקום של מבט אחד, יש ככה, הרבה מקומות שיש את הזה.
לקחו את זה מגידון.
גידון, איזו דמות כזאת,
דמות שמייצגת, מייצגת כאילו את ההנהגה.
המנהיג לא אומר להם תעשו ואני אלך,
אתם תעשו ואני אלך להסתלבט או אני אלך לעשות מה שבא לי, אלא קודם כל אני אעשה ממני תראו ותלמדו וכן תעשו.
בסדר?
אז זה המשפט ההנהגה של התנ״ך,
משפט ההנהגה שלקחו את זה גם אחר כך,
וזהו, ואז המלחמה במדיין, הוא יוצר פה איזושהי
מהומה במחנה מדיין, והורגים חרב איש באחיו.
אבל עיקר הנקודה כאן, מה שהסברנו,
שעל ידי כמות אנשים קטנה,
אבל שהם מחוברים להשם,
מבינים שהם לא מסתחבים לעצמם.
לא כוכי ועוצם ידי עשה לי את זה,
לא אני לבד פה, להסתדר בשטח.
ברגע שאתה מחובר לקדוש ברוך הוא, אז גם בגרעין קטן,
גם בכמות אנשים קטנה, השם יכול להביא ברכה לא נורמלית, ברכה עצומה,
שכל מחנה מדיין העצום הזה, מחנה, כתוב פה כחול הים,
300 אנשים יכולים, יכולים לנצח אותו.
בעזרת השם, שהדברים, כן, ניקח מהם
להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא בכל מעשינו הפרטיים והכלליים.
