תודה רבה, ערב טוב, ברשות הרב.
בתחילת פרשת מטות,
מלחמת
מדיין ואחר כך
ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה
זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני את משה.
נזכור
כותרת בומבסטית
זאת חוקת התורה ובהמשך התורה מפרטת
לא את חוקת התורה,
אלא הלכות פרטיות,
ספציפיות.
הגעלת כלים.
אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת, את הברזל, את הבדיל ואת העופרת,
כל דבר אשר יבוא באש,
תעבירו באש וטהר.
אך במי נידית חטא, וכל אשר לא יבוא באש, תעבירו במים.
גם לגבי הבגדים, וכיבסתם בגדיכם ביום השביעות הירתם, ואחר כך תבואו למחנה.
הואיל
ובתוך המלחמה.
נפגשנו עם טומאה.
צריך לטהר את הכלים, את הבגדים.
אז התורה מתארת את דיני הטהרה.
בתשובות הגאונים נשאלה השאלה,
מפני מה לא נצטוו הלכות טומאה של מת
במלחמות אחרות עד מלחמת מדינה?
ההלכות האלה היו צריכות להופיע כבר,
ויבוא עמלק ובשלח,
ויש עוד מלחמות אחר כך.
גם בהם לכאורה
יש טומאה
וצריך את דיני הטהרה,
אז אונים הגאונים מפני שטומאה לא הייתה עד מלחמת מדיין.
והם מוכיחים מהפסוקים
שבמלחמות הקודמות
ישראל לא הרגו ממש,
אלא
פצעו קשה והפצועים היו גוססים,
וישראל הניחו אותם למות,
אבל ישראל לא נטמעו.
אבל במלחמת מדיין,
מוכר מהפסוקים שישראל עשו הריגה ממש.
ממילא נצטרכו להלכות מאי מת.
כך בתשובות הגאונים.
הרב פיינשטיין,
זכר צדיק לברכה,
רוצה להסביר מדוע הופיעה פה הכותרת
זאת חוקת התורה אשר ציווה השם את משה.
לא מדובר פה על כל התורה,
מדובר פה על
הלכות טומאה וטהרה של כלים.
הוא אומר
שאם התורה קראה לזה חוקת התורה,
משמע שאפשר להפיק מכאן חוק
והדרכה לכל התורה.
כי אם מלמדת אותנו התורה
את ההלכות איך אפשר לתפוס כלי טמא ולהגעיל,
להוציא את הטומאה,
משמע שאפשר
מזה לקחת הוראת חיים.
אפשר ללמוד מזה
שלא רק כלי שנטמא אפשר לטהר אותו,
אלא גם אדם שנטמא,
אדם
שקצת נפל,
שנמצא למטה,
והוא חלילה עלול לחשוב,
עלול להתייאש,
מה יהיה איתי?
לומדים מכאן
שאף מי שנתלכלך בחטאים ופשעים,
יש לו תקנה
להגעיל חטאיו ופשעיו
ולהיות נקי כלא חטא,
כמו שאפשר לטהר את הכלי.
הכלי הופך להיות טהור.
הוא היה פעם טמא?
היה.
עכשיו הוא טהור.
אז גם אדם יכול לעשות את זה, בעצמו,
כשישוב בתשובה.
הטהרה שלנו היא על ידי כוח התשובה.
לכן נמצא שזה לא רק הלכות שנוגעות לכלים,
אלא זהו חוקת כל התורה,
שלא יתייאש האדם אם נזדמן שחטא כי יש אפשרות
להגעיל כלים מחטאים, מטומאות וגם אנשים מחטאים
על ידי התשובה.
ולפי
תשמישו הגעלתו
שאם היו חטאיו בתאווה גדולה
כמו אש אז תשובתו תהיה באופן זה
ואם חטא בתאווה קטנה,
אז
יכול להסתפק בתשובה פחותה מזה.
כמו שכאן פירטה התורה,
כל דבר אשר יבוא באש,
אז תעבירו באש וטהר,
וכל אשר לא יבוא באש, מספיק שתעבירו במים.
וכך
אומר המשנה ברורה בסימן תקעא,
כשהוא מוסיף
עניין
חשוב מאוד.
אומר המשנה ברורה כך,
ראיתי כתוב בספר אחד,
כוונתו לספר ראש הגבעה,
שכשאדם רוצה להתנדב תענית,
טוב יותר שיקבל תענית מן הדיבור,
ממה שיקבל עליו מן האכילה.
כי ממנו לא יהיה לו נזק,
לא בגופו ולא בנשמתו,
ולא ייחלש על ידי זה.
כלומר,
אסור לסגף.
אסור לאדם לסגף את עצמו,
הוא פוגע בעצמו.
יש
כוח אחד
שנקרא תשובה,
שהוא מועיל במקום כל הסיגופים.
גם הגאון מווילנה באיגרת כתב
שהאדם צריך לייסר עצמו לא בתענית וסיגופים,
כי אם ברסן פיו ובתאוותיו, וזו התשובה.
כמו שכתוב, כי נר מצווה ותורה אור,
וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם.
אומר הגר״א,
נפלת אולי למקומות של חושך,
ואתה רוצה להעיר,
האור הכי גדול
הוא אור חיובי,
כי נר מצווה ותורה אור.
לקבל על עצמנו עול תורה זאת ההארה הכי גדולה.
ואם
מעט מן האור
תוכה הרבה מן החושך,
קל וחומר,
האור הגדול של תורה בוודאי דוחה את כל החושך שיש.
וכך כותב הגרא,
כך כותב רב חיים מוולוז'ין בכתר ראש.
הגרא נשאל על איזה מעשה שצריך לעשות תשובה,
והוא אומר,
כשעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל.
יש דרכים של תשובה.
יש הנחיות מפורטות,
אבל אם עוסק בתורה,
אין צריך לדאוג כלל.
וכזה שאל רב חיים מוולוז'ין מרבו הגראזל,
והראה לו את כל המאמרים מחזל,
עד כמה על חטאים צריך לסבול ייסורים קשים וכולי,
אבל הראה הגראזל שיש דבר שהוא עולה על כולם.
אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
אומר הגר״א, על פי חז״ל,
אריכות ימים
ואיכות חיים אנחנו יכולים לקבל
על ידי עיסוקנו בתורה.
וזה ביד כל אחד ואחד מאיתנו, לקבל על עצמו
עול תורה, ובזה הוא לא צריך
את כל התיקונים האחרים.
זה מה שאפשר ללמוד מהכותרת כאן
להלכות גאולי נוכרים,
זאת חוקת התורה אשר ציווה השם את משה. שלום.
