שלום.
שופטים עדיין פי קלף,
גם כיסוד
לכל ספר שופטים וגם התבררות
שבט יהודה ואחר כך שבט יוסף.
מתחיל הספר ויחרמות יהושע וישאלו בני ישראל באדוניי לאמור מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם בו.
אומר אדוני יהודה יעלה הנה נתתי את הארץ בידו.
הפסוק הראשון הוא פתיחה לכל הספר.
בפסוק הראשון נעוץ
הרעיון המרכזי של כל הספר.
גם ספר יהושע מתחיל בצורה דומה.
ויהי אחר ימות יהושע,
וישאלו בני ישראל,
סליחה,
גם ספר יהושע, ויהי אחר ימות משה.
אחר ימות משה עבד אדוני, ויאמר אדוני ליהושע בן נון משרת משה לאמור,
משה עבדי מיה, ואתה קום,
עבור את הירדן הזה וכולי.
ויהי אחרי מות.
א' זו פרידה מבן אדם,
אך גם מות משה,
פרידה ממשה,
אך גם מות יהושע, פרידה מיהושע.
יש משהו יותר נוסף, משהו יותר עמוק.
כשהאדם מת,
יש הנהגה אלוקית שמוליכה אותו.
כשמת מנהיג בישראל, אז זה משתנה, ההנהגה משתנה.
כשמשה מת, ההנהגה משתנה.
כשיהושע מת, ההנהגה משתנה.
משה מכונה בפסוק א', פרק א', ספר יהושע,
משה עבד השם,
אספקלריה מהירה,
הכל ברור לו.
כמעט הכל ברור לו.
כשמשה מת, המצוות משתנה, שוכרים הרבה דברים.
ועדיין דבר השם
מדבר אל יהושע,
ויאמר השם אל יהושע בנו.
ואצלנו,
בספר שופטים,
החרמות של יהושע,
וישאלו בני ישראל וה' לאמור.
בספר יהושע השם פונה ליהושע.
בספר שופטים בני ישראל שואלים את הקדוש ברוך הוא.
אם כן, המשך הפסוק הזה מבטא את ההבדל בהנהגות בין ספר יהושע לספר שופטים.
בספר יהושע עובד לפי דבר השם,
השם ידבר אליו.
בספר שופטים בני ישראל שואלים את הקדוש ברוך הוא.
ספר יהושע זה מלמעלה,
מהאלוקות,
מהקדוש ברוך הוא, משם הוויה ליהושע, למנהיג,
לכל עם ישראל, דרך המנהיג. יש צינור
שיכול לקבל את הקדושה הזאת,
יכול לשמוע את דבר השם,
מה שמדבר אליו.
בספר שופטים אין, אין אדם כזה.
אין אדם שיכול לשמוע את דבר השם,
אין אבי שיכול לקבל את הדברים. כבר אמרנו שספר שופטים נכתב על ידי שמואל בסוף,
תחילת ספר שמואל, בסוף התקופה הזאת.
אין אדם בספר הזה שיכול לכתוב.
יהושע כתב ספרו.
יהושע הוא כלי שיכול לקבל את דבר השם.
ספר שופטים עובדים אחרת.
הם שואלים את הקדוש ברוך הוא.
המלבי מתאר את זה.
המלבי מתאר את ההבדל הזה בין יהושע לשופטים.
אומר המלבי,
בחיי יהושע לא צריכו לשאול באורים ותומים,
כי יהושע סדר הכל על פי דבר השם.
כמו שאמרו חז״ל באורוין סמיך ג' תכתיב
לפני אלעזר הכהן יעמוד.
ולא מצאנו שנצרך לו יהושע.
אבל במותו של יהושע
הוא צריכו שולבורים יתומים.
כן, זה יסוד ההנהגה. ספר שופטים זה ההנהגה של עם ישראל מלמטה למעלה.
ספר יהושע זה ההנהגה מלמעלה למטה.
ספר יהושע כובשים את ארץ ישראל,
שיהיה כלי להשראת שכינה בעולם.
את רוב הארץ כבשנו.
בערב ישראל לא היה במעלה כזאת באותה תקופה שהיה לכבוש את כל הארץ.
נשארו סרחים, נשארו מקומות שלא הצליחו לרבוש.
לקראת סוף ספר יהושע, באמת הוא מחלק את הסמכויות.
חז״ל אמרו, פני יהושע כפני חמה,
פני יהושע כפני לבנה.
אומר הרמת ואלי,
ובעקבותיו עוד רבים אחרים ממשיכים את המהלך הזה,
יש שמש ויש ירח.
מה זה ספר שופטים?
אומר הרמת ואלי, הנה כבר פירשנו,
שהנהגתו של משה הייתה הנהגת השמש,
ברור, מאיר, נהיר, צהיר,
בהיר, הכל ידוע, יש שאלה פה, נראה הקדוש ברוך הוא.
אחריו בהנהגת הלבנה, שהייתה הנהגתו של יהושע,
כשהיא מקבלת
מהשמש.
הלבנה מקבלת מהשמש את האור שלה, עדיין אור,
כשבאמצע החודש
אפשר לטיין,
אפשר להסתכל במפה.
אבל אחרי הנהגת יהושע,
אחריה, שהנהגת יהושע,
הנהגתם של השופטים, שהיא הנהגת הכוכבים.
יש חמה,
משה,
יש לבנה, יהושע,
השופטים הם כוכבים.
בשביל הכוכבים צריך SLS, צריך מכשיר להגברת אור כוכבים.
כשנוכל להסתכל דרך
המכשירים לאור הכוכבים, צריך משהו שמגביר את אור הכוכבים.
לא כולם רואים את זה.
מי שיש לו משקפיים מיוחדים יכול לראות את ה-SLS, את הראש של ה-SLS.
אז זה ברור לו.
צחבים זה עור חלש,
כשאתה מגביר אותם זה נפתח להיות עור חזק.
אז רק השופטים קולטים את זה.
יש סוגי שופטים.
יש את עתניאל בקנז, שופט גדול,
אהוד בן ברק,
ויש את
דבורה שהיא פחות, ויש את גדעון,
ויש את שמשון.
גם אבימלך נקרא שופט.
לא כולם אותו דבר.
יש גם את יפתח.
חז״ל מגדירים אותו קלה עולם. יש קלה עולם
ויש
רמי עולם.
אם כן, ספר שופטים זה המשפטת העבודה.
אומר רמת ואלי ואחריה,
אחרי הנהגת יהושע,
הנהגתם של השופטים שהיא הנהגת הכוכבים.
שערי הדברים הולכים כסה בסדר.
להודיע ולהיוודע שהאומה הקדושה נמשלה לשמש,
לירח ולכוכבים.
ההנהגה מבטאת מה הרמה של האומה הזאת.
יש בעם ישראל רב-דרגה של שמש,
שהכול מאיר, הכול ברור,
הנהגה של ירח,
עדיין מהשמש, אבל ברמה פחותה,
ויש כוכבים.
וכל שאר האומות כעין נגדו,
מאפס ועד תוהו נחשבו לו.
זאת אומרת,
שאר העמים הם לעומת השמש, ירח וכוכבים,
הם גם לא כוכבים,
אין נגדו מאפס וטוב נחשבו לו, שום דבר לעומת כלל ישראל.
פשוט לבני ישראל יש להם איזושהי השתנתה,
לכן הם שואלים.
ספר יהושע עדיין שייך לתורה שבכתב,
חז״ל אמרו בנדרים,
אלמנה חתובי ישראל תן להם אלא חמישה חומי שניים בספר יהושע בלבד,
שהוא שבחה של ארץ ישראל, וכן שייך בעצם איזשהו מקום
לתורה שבכתב,
משה
עבד השם, יהושע משרת משה.
אף אחד פה בספר שופטים לא משרת יהושע.
גם יהושע לא דאג אחריו שיהיה מנהיג, משה דאג שיהיה לו המשך.
כשמת יהושע בעצם גם מת
משה מבחינה רבה.
שופטים אין המשך של משה ויהושע, זה עולם אחר.
זה תורה שבעל פה.
תורה שבעל פה אנחנו צריכים לעשות את העבודה לבד.
חז״ל לימדו אותנו.
מספרת הגמרא,
גבר המדרש,
ספר שנקרא
מקראות מימות, הביא את כל מאמרי חז״ל לפסוקים הללו,
שכאשר,
גמרא בתמורה,
כטז,
שכאשר משה נפטר,
היו שלוש מאות או שש, אלף שבע מאות, לא זוכר בדיוק כמה,
הלכות שנשכחו.
והוא שואל אדם מה לעשות.
הנה, אה, אלף ושבע מאות קלין וחמורים, קל וחומר,
זרות שבועות נתקס לספרים, נשתכחו
בימי אוהב לא של משה.
ואיך זה חזר? אמר רבי אבאו,
אף על פי כן החזירה נתניאל מקנז מתוך פלפולו.
פלפול זה תורה שבעל פה.
התורה שלנו בספר שופטים זה לא מדבר השם שנאמר בצורה מפורשת לעשות כך וכך.
בהלכות,
בהלכה כן, בן אדם שם,
אבל בהלכות החזירה נתניאל מקנז בפלפולו.
עתה בת חוכם אדיר,
שנאמר ויאמר כלה ושקד קריית ספר וכחומחדה,
נתתי לו את אכסה ביתי לאישה,
וראי כדאי עתניאל בן קנאז, אחי כלב הקטון,
והוא קיבל את אכסה.
ומקריית ספר הכוונה היא הלכות.
נעסוק בזה עוד מעט טיפה,
כבר ביררנו את זה בספר במשועה,
אבל אתה רואה שכל מרות הספר שופטים זה תורה שבעל פה.
אנחנו עושים את העבודה.
הוא מנהיג אותנו, מכוון אותנו,
אבל אנחנו עושים את העבודה, עם ישראל עושים את העבודה.
אז למה הוא עושה את העבודה לבד?
יש נפילות,
יש משברים,
והתלמיד הוא יודע,
יש שיעורי בית שאתה תמיד לא יודע לעשות אותם בצורה עצמאית.
לוקח לו זמן, לוקח לו מאמצים,
למבחנים,
לסיירת,
לסנחנים,
לפקולטה רפואה,
לכל מיני פקולטה, לא כולם לא אומרים את המבחנים הללו,
יש מבחנים שתפקידם למיין,
לברר,
להגביה אותנו,
יש לנו יותר טובים,
יש מאמצים מאוד קשים ביחידות הללו,
וגם בלימודי רפואה,
וגם את מכתב, אלף חסים למקרב, אחד יוצא להוראה,
אלף נכנסים ואחד יוצא.
זאת אומרת,
יש מבחנים מאוד מאוד קשים.
לא כולם מסר, יש גם כישלונות.
שבע יפול צדיק,
וכך.
גם הצדיק כמצליח, יש לו הרבה נפילות בדרך.
זאת אומרת, החיים שלנו בעולם שלנו, אולי מלשון העלם,
הם חיים מסובכים,
חיים שהאמת נהדרת.
אלמא דה שיקא.
צריך לאור להאיר את העולם שלנו דה שיקא, לאור.
עולם האמת,
העולם העליון הנשגב שמעלינו.
אז השיר משה, אז בגמרציה 8, מותו עולם מופלא שמעל העולם הטבעי, משם אנחנו מושכים את ההלכות,
משם מושכים את ההנהגות שלנו,
לקיים את העולם הזה ולחיות את העולם הזה,
שהעולם הזה יהיה קדוש וטעור.
לא לבטל אותו, לאחיות אותו, לאהוב אותו, לאהוב את הנהגת הטבע,
לאור ההנהגה האלוקית.
אם כן, בפרק א', מה שואלים ישראל?
בשילוב בני ישראל בה' מי יעלה לנו על הכנענים ותחילה להילחם בו? הם יודעים?
שלא כולם.
יהושע כבר סיפר להם את זה.
העמבה מתאר שלכן יהושע מנהל את כל השבטים, שכל ישראל צריכים לכבוש את כל המקומות בארץ.
אבל בזמן יהושע כולם לחמו ביחד.
יודע יהושע,
התקופה הסתיימה,
כל שבט הלך לחלקו.
שבט זבולון, יששכר, מנשה, מלמך, איך,
מכוח לא יכלו לכבוש.
אומר יהושע,
מסביר הרמב״ם,
שאני אמנה אותם. מכוח כלל ישראל,
הם יכבשו את המקומות שלהם.
שואלים לישראל בה' מי יעלה לנו הקנילך,
מתחילה להילחם בו.
כבר הסברנו פעם שעברה, מי יעלה?
הכיבוש הוא העלייה.
כי כיבוש ארץ ישראל זה לבטל את הטומאה מהעולם.
זה טומאה נוראה של שבעת העמים.
מתחת שבעת העמים היה את שבעי המלכים. משה כלב אמר שבעים מלכים.
זה פסוק ז', בפרק שלנו.
אומר אדוני בזק, שבעים מלכים
עונות ידיהם ורגליהם מקוצצים, הם לקטים תחת שולחני.
כל אחד מהשבעה עמים בארץ היה לו רוע.
ואומר רשי, שבעים מלכים מכאן, למה תלמד קדמה גדולתן ועושרן של מלכי כנען.
עכשיו אדוני בזק, בשלושים ואחת מלכים בספר יהושע,
הוא בכלל לא היה מנוי עם מלכי כנען, אף אחד לא שמענו עליו קודם.
בשם מלך.
וכתוב בו, אלו שבעים
מלכים מתחתיו.
זאת אומרת, היה לו עוצמה,
היה לו כוח.
ואולי מחשובי מלאכי כנען.
והוא היה כנעני?
הרי מה אמר יהודה?
מה אמר, מה שאלו ישראל? מי היה לנו לכנעני לכם?
כלומר, בזק היה כנעני?
אומר יהודה לשמעון בפסוק ג',
ומיודע לשמעון, עלה איתי בגורלי ונלחמה בכנעני.
כלומר, בזק היה כנעני?
פסוק ד', והיה על יהודה,
ויתר שם את הכנעני והפריזי בידה.
ויקום בבזק. את מי הם יקרו?
הכנני והפריזי.
אז המלך, אחד ממלכי כנן, היה אדוני בזק.
היה מלך בבזק.
היו לו 70 מלכים,
והוא לא היה
מהמלכים החשובים.
ה-31 מלכים הוא בכלל לא מנוי,
אבל לא מכירים אותו קודם.
אם כן, ספר שופטים זה עבודה שלנו.
לכל שבט, אומרת הגמרא, בסוכה, היה קם שופט.
כל שבט מיצה את עצמו.
סיפרנו פעם שעברה בשם הרב רמר
כל שבט מיצה את הכוחות שלו כי כל אחר השבט הקים את הקדושה שלו גם הרב מאלי כותב את זה בספר שלו על ספר שבטים כל אחד מהשבטים
פיתח את הכוחות ומתוך כך אפשר להקים הלכות הפעם שמעתי נתמיד חכם אחד
אפשר להיות גב למי שיש לו בטן אם אין בטן אין גב כלומר מלך של עם ישראל זה מלך של שנים עשר שבטים
הפסדה של השבטים.
כל שבט הוא אישיות, כל שבט הוא דמות, כל שבט זה אופי,
כל שבט זה מלכות בעולם.
מתוך כל המלכיות הללו נבנה
מלך ישראל.
לכן בהמשך שגדעון אומרים לו, תהיה לנו למלך,
הוא לא מסכים.
אומרים עם ישראל לגדעון בפרק ח' בספר שלנו,
פסוק כ', דרוש ישראל לגדעון
משל בנו,
גם אתה,
גם בנך,
גם בן בנך.
אומר עליהם גדעון, לא, לא אני אמשול בכם
ולא יושל בני בכם, השם אמשול בכם.
אם כן,
גדעון התנהג למלכות,
בזמנו זה לא היה טוב,
בזמנו זה לא היה מוצלח העניין של המלכות.
אבל בהמשך כן,
ובספר שופטים,
כאשר עם ישראל רוצה,
כאשר עם ישראל רוצה מלך,
איך הוא מגדיר את זה?
מלך ככל הגויים?
עדיין לא הגיעו לקדושה
הראויה למין שמלך ישראל לא ככל הגויים.
ירצו מלך ככל הגויים.
אומרים עם ישראל לשמואל,
מצא לנו מלך
ככל הגויים.
ולכן שמואל לא מסכים.
ושמואל תוקף מאוד את העין של המלכות.
אומר בספר שמואל, אומר הפסוק
בפרק ח', פסוק ד', בספר שמואל,
והתקבצו כל זקני ישראל והרבו אל שמואל הרמתה.
אמרו אליו, הנה אתה זקנת בניך, לא הלכו בדרכיך,
אתה שימה לנו מלך לשופטינו ככל הגויים.
וירא הדבר בין ישמואל,
כשהוא נמלך לשופטינו,
והתפלל שמואל אל השם.
השם אמר לשמואל, תשמע בקולם,
כי לא אותך מה אסו, כי אותי מה אסו, אם לא אכלם.
וואו, אני חוזר, אומר השם לשמואל,
שמע בקול העם, מה שקורה שאומרו אליך,
כי לא אותך מה אסו,
כי אותי מה אסו, אם לא אכלם.
ששלמה יושב על הכיסא המלכות, איך אומר הפסוק בספר מלכים?
שלמה שב על כיסא השם.
שלמה הבין שהוא הנהגת השם בעולם.
שלמה הבין מה זה מלך ישראל.
אבא דוד סיפר לו, אבא דוד לימד אותו.
אם כן,
איפה כתוב על כיסא השם? כתוב, כששלמה שב על כיסא השם.
בכל אופן,
שמואל אומר לעם ישראל,
אומר השם לשמואל, אותי מה עשו?
כלומר, הם רוצים מלך ככל ההוגים, לא להנהגת השם, לא להופיע את הקדושה בעולם.
לא לתאר את העולם מהרוע, לעשות עולם יותר טוב.
עולם מופלא של קדושה, של טהרה, של טוב, של חסד, של רחמים.
הם רוצים מלך ככל הגויים,
שעושה גם דברים,
פולישטי, עושה דברים לא כל כך טובים.
אומר הקב' ברוך הוא לשמואל, פסוק ה', פרק ח', בספר שמואל.
ככל נעשים אשר עשו מי על אותי אותם ממצרים עד היום הזה,
והיה עזבוני.
היעבדו עליהם אחרים, כן הם העושים גם לך. אתה נציג השם בעולם,
אומר השם לשמואל, אותך הם רוצים לעזוב,
כי אותי הם רוצים לעזוב.
ואתה שמע בקולה.
איך שאתה רוצה ללכת,
מוליכים אותו. אולם רוצה ללכת בדרך הטוב,
בדרך טוב. דרך רע, חס ושלום.
אך העת באים תאב, ודברי עליהם משפט המלך אשר אם לא חלל.
תגיד להם, מה זה המלך?
ושמואל אומר את דברי השם אל העם, השאלים את המלך,
אומר להם,
קרוי, זה משפט המלך.
את בניכם ייקח ושם למרכבתו
בפרשיו ירוצו לפני אשר כבתו.
לשום לו שרי אלפים ושרי חמישים לקראת כל הפסוקים,
את בניכם ייקח לרקחות,
תבכות ועופות,
את זדיכם ייקח מתן לעבדיו, וזריכם ייקח נכבכם יעשור,
ניתן לסריסה ולהדעיו, את עבדיכם, את שפכותיכם הכל ייקח לכם.
וזעקתם מלפני מלכיכם אשר בחרתם לכם.
מה יש לכם במלך הזה?
ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא.
והם ענו עם, וישמע בקול משה, אה, וישמע בקול שמואל.
אמרו לו, כי מלך יהיה לנו.
ואילו גם אנחנו ככל הגויים,
שוב פעם ככל הגויים.
לא הבנתם?
לא הבנתם.
ושפטנו מלכנו, ויצא לפנים ונלחם את מלחמותינו.
ואז בסוף מלכה למלך, לצ'אול,
הוא הכי טוב באותה תקופה, וגם הוא לא מצליח.
אגב, הרב הלכות מלכים
לומד מכל מה ששמואל אומר לעם ישראל שם.
ארציכם, בניכם, שדיכם, כרמכם, בנותיכם, כל ה...
כרמכם, כל הדברים,
ניקח לכם.
הוא לומד מה המלך יכול לעשות. באמת המלך יכול לעשות.
הרי איך אמר השם לשמואל?
תגיד להם את משפט המלך.
זה נכון.
השאלה מתוך מה המלך עושה את זה?
מתוך מה הוא לוקח את הבנים והבנות? הוא לוקח את השפחות,
את השדות הכרמים? מתוך מה הוא עושה את זה?
מתוך האגו שלו?
מתוך ככל אומות העולם שהעם תפקידו לשרת את המלך?
או מתוך קדושה בעולם?
כשהבניכם, הבנים שלכם, עובדים אותי,
אם אני המלך?
עובדים את הקדוש ברוך.
זה עולם אחר, זה מציאות חיים אחרת.
בספר שופטים בא להכין את המלכות.
הרבה כישלונות. אם הם מחכים עוד כמה שנים,
עם ישראל בזמן שמוע, להם מקבלים מלך.
שמוע לא התנגד מרותית למלך.
שמוע לא התנגד בתקופה ההיא,
כי המלך באותה תקופה בעיני עם ישראל היה ככל הגויים.
הייתה תפיסה שונה של מלכות.
אם היו תופסים את המלכות כהופעת השם בעולם, כיסא השם,
כמו ששלמה בסופו של דבר היה,
ודאי שמלך זה מצווה מהתורה, כותב הרמב״ם.
שיש מצווה להצטוו ישראל
בכניסתם לאחת מהן זמנות מלך.
צריך למנות את העם לקבל את המלך. זה לא פשוט להצניח מלכים מלמעלה למד.
כי אין ספר שופטים בא להכין את המלכות.
כל שבט צריך לפתח את הכישורות שלו,
את הכישרונות שלו, את הגישורים שלו.
אנחנו מוצאים בפרק א' מאיך יהודה מתפתח.
אנחנו יודעים שיהודה בן יעקב היה מנהיג.
גם כלפי יוסף,
גם כשיוסף נמכר הוריד אוכל מגדולתו,
גם יעקב אבא שולח אותו למצרים,
לראות את הדרך לפניו גושנה,
וגם בזכותו
בנימין מצטרף לאחים,
לפי בקשה את יוסף,
יוסף ידע מנהיג.
נצאנו ממצרים,
נחשון קופץ לים,
שבט יהודה.
נכון שבתורה זה לא כתוב, אבל חז״ל מסבירים את זה.
במדבר, בחומש במדבר, בדרך המדבר שהלכנו ממצרים לירושלים,
יהודה הוא המוביל, שבט המלכות.
הראשון שמקריב
את
הקורבנות הנשיאים במשכן זה שבט יהודה,
נחשבי למנהדה.
בפרק שלנו, השם אומר להם,
יהודה יעלה.
כלומר, מסביר המלבי, מסבירים האם האחריה, מרלב״ג מסביר את זה.
ידעו ישראל שהמלחמה הראשונה היא
משפיעה על כל ההמשך.
אם בראשונה ניכשל,
יהיה להם אופי,
יהיה להם עוצמה,
יהיה להם לאומות העולם גב לומר, אה, אנחנו מנצחים את עם ישראל.
אם ננצח את אומות העולם במלחמה הראשונה,
המוטיבציה של שער העמים תרד.
לכן אומר השם,
לכן שואלים,
והקדוש ברוך הוא יהודה, נתתי את הארץ בידו.
נתתי,
אשר נבע, כלומר,
זה עניין טכני לתפוס את האדמה הזו, זה משהו מהותי, זה המהות, היא כבר נתתי את הארץ בידו.
הולך להתברר שיהודה זה שבט המלכות, הוא הראשון
בדבר השם.
והוא כובש את בזק,
ובזק הוא מכה עשרת אלפים איש.
אומר מלך בזק, אדוני, שבעים מלכים בונות ידיהם ורגליהם.
מספר מעניין.
עשרת אלפים הם הרגו, היכו,
והיו לו שבעים מלאכים.
למה עשרת אלפים?
למה שבעים?
אז זה קשור לעולם הפנימי, אבל נביא משפט אחד מהרמת ואלי.
אני אקריא, לא מבין את מה שאני אקריא, אבל ניגע בדברים.
ויעל יהודה ויתן השם את הכנני והפריזי בן אדם, ויקום בזק עשרת אלפים איש.
אומר הרמת ואלי.
שהכניעו
כל עשר דרגים דמסא אבותם.
יש עשר דרגות
הקדושה ויש עשר דרגות בטומאה, במסעבותה.
אולי גם המילת בזק רומזת להתנוצצותו,
להתנוצצותו ובהיכותו של הכוכב הנזכר.
יהודה,
אם נאמר זאת, ניהל בן כנעז, כמו שרשי מביא בפסוק ד',
פסוק ג'.
אומר רשי, מי זה יעלה איתי? אומר יהודה לשמעון, אומר,
ויש פה טרין, אומר רשי,
יהודה יעלה, הוא עתניאל, הוא יאבד, שאנחנו רואים בסרט מועמה שמו, יהודה אחי,
שמעון שמו.
אם כן,
אז למה לא כתוב עתניאל או כתוב יאבד?
זה לא מכוח הפרטיות, זה מכוח השבטיות שלו.
הוא בן יהודה, אמרנו, יהודה הולך ומתברר.
שבט הולך ומתברר. המנהיג הוא יותר מבטא את צד האומה,
את הצד השבטי שלו.
יהושע היה דמות כשלעצמו גם כן, מצד הכלל, אבל הוא נפלא בצורה חזקה.
בוטניאל לא הייתה עוצמה הזאתי של יהושע.
אז הוא מתבטא לשבט שהוא נמצא שם.
ומכן אומר הרמב״ם, שכנעו כל עשר דרגים למסעבוטה.
אולי מילת בזק, נוצצו של הכוכב הנזכר,
שהשופטים, המנהיגים של עם ישראל, קלטו את הדברים יותר משאר הציבור,
לא ברמה של משה ויהושע, אבל ברמה רע ראויה.
ומכן עשרת אלפים, עשר דרגות של מסעבוטה.
למה שבעים מלאכים?
שזה מספר מאוד מעניין.
אז תנדע יהיו שבעים אנשים.
עולם הטבע יש בו
שישה ימים פלוס שבת.
עולם העל טבע הוא שמונה, חנוכה, בית פעילה.
דברים ניסיים בשמונה.
אז ישיר, אז אחד ועוד שבע, אחד על גבי שבע זה שמונה.
אם כן, השבעים
זה משהו בטומאה.
עשרת אלפים
שעם ישראל החקירו זה עשר דרגות הטומאה,
וגם השבעים
הם מספר משמעותי.
אדוני רזק ששלט על 70 אנשים, היה לו טומאה חזקה מאוד.
לא יכול להתברר מי זה יהודה.
יהודה, אמר הרמב״ם, יכול להיות מלכים ומלחמותיהם.
אחת ההופעות החשובות של מלכים זה יכול להוציא למלחמה.
מלחמה זה פיקוח הנפש, חיילים נהרגים.
היכולת של מלך זה לעשות דבר כזה.
היכולת של אומה
זה לעשות דבר כזה.
אומר הרמב״ם, וסוד העניין,
שאמר השם יהודה יעלה,
יהודה גבר באחיו, שמבחינת אריה, מלך שבחיות.
וכן אלוהר דווקא לו.
הנה נתתי את הארץ בידו, אומר השם
לבני ישראל,
כי שמו של יהודה עמידם לממשלתו.
ביהודה יש יווד קי ואב,
ד' ורק ה'. יש בו שם יווד קי, יש בו שם הוויה שלם.
אם כן, יהודה הזה, יש בו קדושה עליונה מופיעה ביהודה.
מתוך הקדושה, במשך מתפתח דוד המלך.
ומכן, דבר ראשון,
מלחמה,
לכבוש את הארץ.
נתתי את הארץ ביותר יש בו קדושה ביהודה.
יהודה הוא מנהיג, הוא קורא בפסוקים,
להביא יהודה לשמעון אחים, יש לי אחים,
עולים ביחד.
לאחר מכן עולה אחרי שמנצחים את אדוני בזק,
והם לחמו פסוק ח' ביהודה ובירושלים ולכדו אותה.
אומר הרמת ואני,
מה הם עשו ליהודה? מה עשו לירושלים? את העץ העיר שלחו באש.
את בזק לא שלחו באש, הם כבשו אותה,
החריבו אותה, אבל לא שלחו באש.
את ירושלים העלו באש.
לכל עיר, לכל מלכות,
הייתה הנהגה המתאימה שמתאימה להם.
למה אש? אומר רמת ואני, שום העולם הפנימי, רק אני מקריא את המשפט.
כדי לטהרה באש הגבורות,
ואחר כך ירמו בני יהודה בירושלים ואלכדו,
ואת העיר שילחו באש.
לכתוב מלך ירושלים,
אולי כבר בחמשת המלכים,
שיהושע כבר
פיסל את המלך הזה.
כדי לטהרה את ירושלים באש הגבורות,
אש, גבורה,
מטומאת הקליפה של המתאחזת בה,
היותה בתחילה ביד החיצוניים.
אז אחרי שהכניע יהודה את בזק עם עשרת הדרגות ועם ה-70 כוחות,
וכאשר הוא שרף את ירושלים, עיר המלכות של ישראל, עיר הקודש והמקדש,
אחר כך
יורד יהודה,
סוכתט,
להילחם בכנעני, יושב ההר, הנגב, השפשר בו של שאר הארץ, שאר השטח שלו.
כן, יהודה מתמודדת עם הכוחות המרכזיים.
את יריחו כבשנו כל עם ישראל.
שאר השופטים שלך 31 מלכים כבשו שישו גם אנשים כל ישראל.
אלה היו השורשים של הטומאה.
אבל יש עוד שורשים יותר קטנים.
ספר שופטים מתעסקים עם השורשים היותר קטנים.
דולמי בזק היה יותר קטן, אומר רשי שהוא לא חשוב.
זה לא רק עניין טכני שהיה מלך חשוב או לא חשוב.
זה איזה טומאה הייתה בו. איזה יצר אור היה בו.
אז אומר רשי, למרות שהוא לא היה חשוב,
די לך, היו לו שבעים מלכים.
לא פשוט.
גם בו היה שורר של טומאה.
ויהודה כובש אותו, מנצח אותו, אחר כך את ירושלים.
מתוך כך
הוא כובש את שר המקומות.
בספיקות והלך יהודה לכנעני יושב בחברון,
וישב חברון לפנים קריית ארבע.
ולקו את שישה, יחימה ותלמי.
חברון עיר חשובה מאוד,
מחברת, חברון מחברת,
את ישראל להביהם שבשמיים.
שישה, נחימה, יש שם עוצמות של טומאה,
אנשים גדולים כאלה,
הם היכו אותם,
הלקים,
גם בגוף וגם בכוח שלו. הגוף הוא ביטוי
של הטומאה שהייתה בהם.
יהודה כובשים אותם ומחסלים אותם, מכים אותם.
המכות זה לא רק הכוונה שהיכו אותם שהם היו חיים וכעת הם שוכבים
בתוך האדמה.
זה לא כל העניין, כל העניין שמכים את הכוח שלהם,
שמכים את
עשרת אלפים בבזק, מכים את הכוחות שלהם.
ויכו את הקני הפריזם, מכים את הכוחות שלהם, את הטומאה שלהם.
שמקים את שישייך, יחימן ותלמי,
הם מכים את הכוחות שלהם.
זה הכוח של יהודה.
ואנחנו שם לשווה דביר, ושמור לדפנים קריית סל.
אז כבר בספר יהושע כבר הבאנו את ערבי נחל, שמסביר
אותה דביר בעצם,
מתי אם זה היה פה ביהושע,
ואמרו, כתוב פרשנים, יש פרשנים כאלה, יש פרשנים כאלה.
יש מי שאומר
שהוא כבש זה יהושע, יש מי שמשה כבש את זה פה.
יש פרשנים בדבר.
אם כבש שם, למה זה כתוב?
כאילו זה חלק מההתבררות
של מה זה יהודה.
התנחה לא בלספר סיפורים מעשיים מה היה בפועל, זה לא סיפור היסטוריה.
סיפור של כוחות רוחניים שהולכים ומתגבשים.
אז בספר יהושעון מוזכר כי כבשו את זה ונלחמו בזה.
פה כי זה מבטא את ההתבררות מי זה יהודה.
מי זה שבט המלכות המופלאה שנקרא יהודה.
וילך משם.
מי זה ילך? יהודה.
ספר יהושע, אני חושב, כתוב כלב, לא זוכר מי כתוב מי הלך.
איך שם אל כישובי דביר, ופה שכל יהודה הולכים לשם לדביר.
כלה משקט יהיה ספר ולחדה.
מה שם דביר לפנים קירי הצבא? מה זה המושג של לפנים? אומר לך
שער ונחל,
לכל מקום בארצה הייתה תורה.
יש תורה של דביר,
יש תורה של יריחו, של העי,
יש תורה של בזק, כל מקום יש את הטומאה,
וכדי לקטן אותה צריך לדעת מה הצד הרוחני שכובשים שם.
יש כל מקום, יש ספר מאחורי הדברים הללו.
ודביר הם לא ידעו.
וכלב יודע בתור המלכות, אמרנו, יהודה, יש בו י' בנגלה, יש בו י' כו' כבשם שלו.
הוא יודע מה זה משמעות החיים הישראליים.
הוא אומר, כלב, לפני שכובשים, צריך לדעת מה התורה של המקום הזה.
מי יוכל לדעת? מי שיכד כי הצפר הוא לחדה.
יכה אמרנו, זה לא רק להרוג, זה כוונה לכבוש את הצד הרוחני שבו,
את הטומאה שבהם.
מי שיכד כי הצפר הוא לחדה,
יכה וילכוד, למה אותו ביטוי פעמיים?
להכות זה הצד הרוחני, הצד הטומאתי שלהם.
ואז ילכו בתוך שייכה את הצד הרוחני, גם אם ילכוד אותה, את העיר באופן מעשי.
ועל כדעת עתניאל בן כנעז אחרי כלב הכותן ממנו,
מאותה משפחה,
האח שלו.
מאב, לא משנה, יש דיון אם כלב היה בן יפונה או בן כנעז, יש בזה כמה אפשרויות.
אבל זו המשפחה המלכותית.
זו המשפחה שעתניאל בן כנעז,
יש לו את היכולת הזאת
לברר את התורה,
כמו שאמרנו שבאר אלה שבע מאות ההלכות
שבאורות משה נשכחו והוא בפלפולו יחזירם,
יש יכולת להבין את הכוח הרוחני שיוכל לכבוש את דביר.
גם דביר, דביר זה ביטוי של בית ירושלים, בית המקדש.
דביר קודשו הביא עיניו שרים בחנוכה.
כתוב בספר מלאכים, דביר.
יש דביר המקדש, יש דביר בקודש הקודשים, יש כמה דבירים,
אבל כולם קשורים אל הקדושה.
את דביר צריך לדעת, יש ספר מוכרי דביר,
דביר זו לא עיר רגילה, זו עיר מיוחדת.
יש בה לכם גם טומאה מיוחדת.
מי שילכדת
כי רצה, פתתי לו את אחסה ביתי לאישה.
אומר המדרש,
למה קראו לה אחסה?
מה זה המתנה שנתן לו את אחסה?
מי זאת אחסה, אישה המופלאה הזאתי,
שיש פסוקים בשמה?
למה נקרא שמה אחסה?
שכל הרואה אותה,
מסבר בסוגריים את כלי הפירוש, שהיא כל כך יפה,
כועס על אשתו.
למה את לא יפה כמוה?
מה הוא כועס על אשתו?
על איפה הוא מקנא יכול להיות, כל אחד.
אבל רואים את זה, הגמרא מביאה את הפסוק הזה, למה נקרא שמה אכסה אחרי שהיא מספרת שעותניאל החזירה נשבע מאות תקנים וחמורים וכולי,
בפילפולו,
מתוך התורה שלו.
למה הוא קיבל אישה כל כך יפה?
מה המשמעות לזה?
היפה הכי יפה הכי צעירה מיפי פנימי.
אישה היא אישה מופלאה אישה הזאת.
אישה זאת אחר כך באה לאבא,
צונחת מעל החמור,
אומר הגמרא בתמורה,
אמר רבא,
מה זה היא תצנח?
אמרה לו, חסרה לעתניאל,
מה חמור זה? לא לאבא, היא אומרת לעתניאל.
מה חמור כיוון שאין לו מאכל ויבוסו מיד צועק?
קח אישה
שאין לה,
כיוון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת.
תצנח הכוונה היא לשעון צמחה. לפי הגמרא, אמרה לעתניאל,
תלך לאבא ותבקש את הגולות הללו, שיהיה מים.
נתת לי ארץ הנגב.
אומרת הגמרא, בית מנוגה וכל טובה נתת לי.
תן לי גולות מים, תן לי מים לשקוט את ה...
אומרת הגמרא, זה לא רק משמעות פשוטה של מים, אוכל, תבואה.
גולות מים,
אדם שאין בו אלא התורה בלבד.
גולות מים, שהכול גלוי אצלו, התורה גלויה אצלו.
אם כן, נכסה אישה מופלאה, היא מבינה מה זה תורה.
המשפחה הזאת של כלב עתניאל ואכסה מבין מה זה הדבר הזה.
אברהם אבינו אומרים לכם, כתוב בחז״ל, בת הייתה לו. אומר הרמב״ן, מה זה בת? זה מידה.
לא רק כוונה שהייתה לו, אולי גם הייתה לו בת בגוף,
אבל
הייתה לו תכונה ובכל שמה.
אצל אברהם אבינו.
פה כתוב
שאומר כלב,
נתתי לו את אכסה ביתי לאישה, המידה שהוצאתי ממני, מידה של תורה אני אתן לו.
מי שיכבוש את דביר,
ששם דביר לפעמים קריית ספר,
אומר כלב, אשר יקד קריית ספר.
את דביר זווקר, לא תהיה בעיה, מי שיכבוש את התורה של דביר ולכדה,
אתן לו את אכסה בתי
את האישה היפה הזאת, הטופי הנופלא של התורה הקדושה.
אתן לו אישה איתי, אשת חיל מי ימצא, זו השכרת שכינה, אשת חיל.
אכסה בתי יקבל את האישה היפה, בתי,
שיש לה יופי פנימי,
יפת נפש,
יפת נפש באמת,
עם תכונות טובות,
מופלאה במידותיה.
אותה הוא יקבל.
כי יש פה התמודדות עם התורה.
יש פה הבנה שיהודה, מנהיגי יהודה מבינים מה זה כיבוש הארץ.
י' כה ואף כה יש בה שם יהודה.
יהודה בפרין גלוי מבינים מה זה, הייתה יהודה לקודשו,
יש יהודה מבינים מה זה המלכות, מה זה עם ישראל.
כל האירועים האלה הולכים ובונים את שבט יהודה מתוך הכלל ישראל כולו.
והם מקבלים את זה.
ונותניהם מקבלים את הגולות העלייות, את התחתיות.
פסוק ט״ז, מבני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את
בני יהודה.
אומר לנו רשי, מה זה הסיפור של בני קיני?
עיר התמרים היא יריחו,
שנתן להם דושנש את יריחו לאוכלת שבנה המקדש.
ומי שבנה בית הבחירה בחילקו יתלנה,
כדי שיהיה לכל ישראל חלק בית הבחירה.
בינתיים נתנוה לבני יתרו 440 שנה,
ובני קני ישבו שם.
זה לא מסופר.
מה מסופר?
שבני קני עלו משם.
זה שהם קיבלו זה באיזו...
זה לא הנקודה.
נקודה שהם עלו משם. שוב, לשון העלייה.
כן, לאיפה הם עלו?
את בני יהודה.
אומר רשי,
והתלמידים שהם הניחוה, את כל הטוב שהם קיבלו שם, את כל הצמרים,
כל הדבר הטוב המופלא הזה,
הלכו אצל נתניאל בקנז,
והוא יאבד את זה בבר יהודה אשר בנגב.
הרע ללמוד תורה.
אם כן,
תורה הייתה חשובה ביניהם.
איפה הלכו ללמוד תורה אצל יהודה?
עוד ברור מה זה יהודה.
אפילו הגרים המופלאים הללו, בני יתרו,
לומדים תורה אצל יהודה.
וישב את העם.
מי ישב?
בני יהודה.
הוא אומר לה שמי ישב?
עתניאל.
יהודה כבר נהיה מנהיג.
ישב את העם עם התלמידים השוהים לפניו. הוא ביקש בקדוש ברוך הוא
שיזמן לתלמידים הגונים.
שנאמר בדברי הימים, ויקרא היה בצל אלוהים,
וזימן לו החסידים הללו,
אל קוד שמעוני שופטים ל״ח.
אז רואים יהודה גם מלכות,
גם כיבוש הארץ,
גם חוכמה טקטית, גם להבין מה זה
המשמעות של כיבוש הארץ,
וגם לימוד תורה.
ודאי לימוד תורה גם לפי הצרכים של התקופה.
מתוך כך פסוק יח,
יז, סליחה, לכי יהודה את שמעון אחיו,
וקוד הכנעני יושב צפת, עוזר לשמעון,
פסוק יח, ולכות יהודה את עזה ואת גבולה.
עזה,
עזה זה עסק לא פשוט עד היום, מלחמת שמחת תורה.
עזה זה עיר עם הרבה עזות, אמר המהרל.
שמשון התמודד איתה.
אברהם אבינו התחיל איתה,
עם אבימלך, מלך פלישתין, ואחרי זה יצחק.
עזה זה עם הרבה עזות.
יהודה לוכד אותה.
לא פתאום שהוא מכה אותה.
הוא לוכד אותה.
כי דביר תפס את התורה שלה.
מתוך כך עלו אחר כך בני קיני עלו ללמוד תורה, מתוך שהבינו שיהודה הוא התורה המזוככת,
יודעת להתבטא במציאות, הלכו ללמוד תורה אצל עותני מקנז.
אחר כך, מתוך כך הוא יכול ללכוד את עזה.
לא להכות את הער, הצד הרוחני כנראה לא הקים את עזה.
ואת אשקלון ואת גבולה ואת טריון ואת גבולה.
ויהי השם את יהודה, פסוק יט.
השם יצא עם יהודה.
ולא רשת הער, כאילו להוריש את תושבי המקרחב הזה.
הוא הצליח, אבל לא לגמרי.
את יושבי
ההר הצליח לרשת, את יושבי ההר העמק לא הצליח,
כלומר הייתה קדושה ביהודה,
אבל לא מספיק כדי לכבוש את תושבי העמק.
וייתנו לחלב את חברון,
כאשר דיבר משה,
יהודה יש לו זיכרון בתוך התורה,
לאורש את שלושת בני הענק,
וכך הלאה.
ואז מגיע שבט יוסף,
ואז משהר רבן נתעסק יותר עם שבט יוסף.
וכאשר יהודה הולך ומתברר,
ומתוך כך בהמשך מקמה המלכות,
עוד 440 שנה, עוד כ-400 שנה.
וכאשר הוא כבש את בזק,
עומד על רמת ואלי,
שכאשר הוא כבש את בזק
וניצח את עשרת הדרגים
של המסאבותה,
הוא ניצח אותם,
והשבעים מלכים
ניצח אותם.
מתוך כך זה דורות עולם,
היום הטומאה פחות בעולם,
לא כמו שאז.
יהושע נלחם וכבש, ניצח את הטומאה בצורה יסודית.
בה הספר שופטים מתחיל עם מלחמה נגד הטומאה ויהודה כובש ומנצח את הטומאה בכמה מקומות.
בזק, ירושלים, חברון, עוד כמה מקומות.
יוסף עושה את הפעולה.
אחר כך, בהמשך הספר,
במשך הפרק,
יש שבטים שלא עשו את העבודה הזאת.
את היבוסי יושב ירושלים לאוריש ובני בנימין.
ירושלים, מי כבש? טוב, נדון בזה בהמשך.
לאחר מכן לאוריש מנשה את בית שאן וכולי.
ואפרים לא הוריש את הכנעני,
והוא לא הוריש את יושבי קיטרון, אשר לא הוריש את יושבי יעקב וכך הלאה.
היה קדושה,
עשו את העבודה, אבל לא מספיק.
רואים 400 שנה אחר כך אצל שמואל,
עדיין לא מבינים שהם זקני ישראל, הזקנים, חכמי ישראל,
לא מבינים מה זה מלכות ישראל, רוצים לדעת ככל העמים.
והדבר הולך ומתברר, הולך ומתקדם.
גאולה הולכת ומתקדשת,
הולכת כמעה כמעה ופורצת את כל הגבולות של העולם.
אבל לוקח
400 שנה,
140 שנה מאז כניסת יהושע עד דוד המלך.
480 שנה, השלמו.
ספר שופטים זה ספר שבפשטות נראה אפור,
שחור, קשה,
אבל כל זה בונה, בונה, בונה, בונה. כשאישה יולדת את העובר שלה, את הילד שלה, יוצא דם, זה כואב, היא טמאה.
וככה מופיעים חיים בעולם.
ספר שופטים זה ספר הלידה.
יהושע כובש את הארץ, זה מופלא,
אבל איך אתה מעכל את הארץ הזאת? איך אתה כובש לא מכוח יהושע,
יהושע נתן לו בסיס איתן עד היום?
איך אתה ממשיך לכבוש את כל השטחים,
כל שבט איך הוא כובש את?
איך מתפרטת הקדושה לכל אחד מהשבטים?
כל אחד בונה את עצמו את הקדושה המיוחדת שבו?
לצורך כמה מאות שנים אפשר להמליך מלך.
עם ישראל היה
נחפז, לפני שאתה מלך הוא קדם מדי,
אכן גדעון ושמואל לא הסכימו.
נזכה בדורנו ללכת בצורה קמעה-קמעה,
לבנות את העולם בצורה יסודית,
שיטתית,
ונזכה ארץ השם לביאת משיח צדקנו ולמלכות בדוד וראשו.
נזכה לשחרור החטופים,
לרפואת הפצועים,
להצלחת מלחמתנו,
לגאולה של המזרעה,
ובסוף נגיע לבית המקדש בעזרה השם
במירב ימינו.
תודה רבה.
תודה רבה.
