טוב, שלום לכולם, היום בעזרת השם נלמד על הפטרת מסעי, הפטרת פרשת מסעי, הפרשה האחרונה של ספר במדבר. ההפטרה המקורית נמצאת בספר ישוע,
פרק יט,
סוף הפרק, הפסוק האחרון נא ואז פרק כ' ופרק כא, שלוש פסוקים.
בקיצור, מישוע יט נא עד ישוע כא ג'.
ההפטרה הזו, כמו שאמרתי,
ביחס להפטרה של פרשת מטות, היא הפטרה שכמעט ולא נקראת.
למה? כי ברוב המקרים מסעי נופלת, פרשת מסעי נופלת בזמן שלושת השבועות,
מה שנקרא תלתא דפורנותא.
יש בין י״ז תמוז לתשעה באב, יש הפטרות מיוחדות.
אבל עדיין, בחלוקה המקורית של ההפטרות,
הרמב״ם מדבר על זה, ועוד מקומות ש...
קיצור, שההפטרה, יש הפטרה מקורית שנקבעה לפרשת מסאי, שזו ההפטרה הזו מספר ישוע,
אז יש משמעות להכיר גם את זה.
ובנוסף, כמו שהזכרנו ביחס לפרשת בתות, יש לנו את מנהגי איטליה,
לפי חלק מהמנהגים באיטליה,
שהם מתעלמים את לאותא דפורענותא וממשיכים לקרוא את ההפטרות כרגיל, אז בשבילם אנחנו גם לומדים על הפטרת מסאי.
אבל לזכור שיש לנו גם את ההפטרות של התלתא דה פורענותא, שזה יהיה לנו שיעורים נפרדים,
וכמובן זה מה שהם קוראים בפועל בשבתות הללו.
אבל בכל זאת אנחנו עכשיו נסתכל על פרשת מסאי ועל ההפטרה שלה, כי יש כאן
נקודות שהן מאוד עמוקות שחבל שלא להכיר.
אז ככה, פרשת מסאי, נחזור כמו תמיד בפשט,
פרשת מסאי זו הפרשה האחרונה לקראת ספר דברים,
שספר דברים זה סוג של הכנה לקראת הכניסה לארץ, אז פרשת מסע, יש שם איזה סוג של סיכום של המסעות אל המסעי בני ישראל, המסעות של בני ישראל במדבר, יש שם פירוט של 42 תחנות שעם ישראל עמד במדבר, יש לזה משמעות למספר 42, תכף ניגע בזה.
ולאחר מכן יש לנו ציווי, אחרי שעם ישראל שומעים את כל הפירוט של המסעות שלו,
אז יש גם אזהרה שתיכנסו לארץ ישראל,
אז תחסלו שם את כל העבודות זרות, אל תשאירו כיסי התנגדות, כן? אל תשאירו כל מיני ערים של עבודה זרה, של הגויים,
שאחרי זה הם יתהפכו עליכם, בסדר? מסר חשוב אפילו בפשט, גם עוד לפני שניכנס לעומק,
לזכור, בסדר? שמחסלים את הרוע, אז מחסלים אותו עד הסוף, ולא משאירים או לא עושים עבודה באמצע.
ואז יש שם המשך גם של פירוט הנחלות בארץ ישראל, כן? שוב, אנחנו מתקרבים פה,
אז כל אחד מקבל את הנחנה שלו,
ואז יש לנו את הנושא המרכזי שהוא קשור להפטרה,
יש את החלוקה של ערי הלוויים וערי מקלט.
כן, ערי הלוויים,
כל שבט קיבל את הנחלה שלו, את הערים, את המקומות יישוב שלו בארץ ישראל.
הלוויים,
היה להם ערים מיוחדות, לא היה להם איזה נחלה,
הם היו מפוזרים ברחבי ישראל בערים,
ערי כאלה קודש,
שמתוך ה-42 ערים הללו,
הנה, שוב, במספר 42, יש 42 ערי לביאה,
יש שם מתוך זה 6 ערי מקלט, משהו משונה,
שכאשר מישהו רוצח בשגגה,
הוא יכול, כן, וגרועל אדם, מה זה המקובל, שאם מי שרוצח,
אז מה שנקרא, מחסלים איתו חשבון,
אז הוא יכול לברוח לערי מקלט, זה סוג של ערים מוגנות כאלה,
שאי אפשר לגעת בו שם.
זה גם מאוד חשוב לתורה לספר לנו את זה פה,
תכף נראה שזה משהו מאוד משמעותי,
בנחלת הארץ הרי מקלט.
ובסוף סוף, ככה לסיום,
יש לנו את פרשת מסי, איזה עוד תזכורת למשהו שכבר ראינו אותו בפרשת פנחס על בנות צלופחד.
כן, היה איזה סיפור של כמה חמש בנות שאביהם מת, והם מי שבט מנשה, והם פחדו שהם לא ינחלו את הארץ.
ואז הם באו למשה רבינו, והקדוש ברוך הוא נתן איזה ציווי שמזמן לדורות, שגם לבנות יש את החלק בארץ ישראל,
ואם לא, אז הם התחתנו עם בני השבט שלהם. בקיצור, כשהנחלות לא ינדדו ושישאר לכל שבט יישארו נחלת אבותיו,
אז גם התורה מאוד חשוב לה לקראת הסוף להדגיש את הנקודה הזו.
טוב, זה כאמור הפרשה בפשט,
ואז ההפטרה. ההפטרה בספר ישוע, מה הקשר? פשוט, יש פה תיאור בספר ישוע של הנחלות שנחלו, כן, עם ישראל בארץ ישראל,
ואז הציווי על הרי מקלט,
זה מופיע פה בספר יהושע בצורה מפורטת בכל פרק ר'.
והדבר הזה הוא קשור, כן, למה שראינו פה בפרשת מסעי. טוב, זו רמת הפשט,
וכמו תמיד ננסה להבין את רמת העומק, את ההפטרה של הנפש, איך הדברים קשורים לנפש שלנו כיום.
אז בואו נתחיל מהפרשה ונתעמק בהפטרה.
אז הפרשה, פרשת מסעי, המילה הזו, מסעי, המלאה מסעות, בסדר?
זו מילה שהיא מנחה אותנו פה בכל העניין.
מסע זה מציאות של חוסר מנוחה.
ככה קראתי לשיעור הזה, הכותרת.
אין מנוחה במסע.
יש את המציאות שאנחנו בבית.
מסע זה מעבר, זה לעבור ממקום למקום.
עכשיו, זו מציאות לא נוחה.
לצאת מאזור הנוחות, אנחנו לא אוהבים מסעות.
אנחנו אוהבים להישאר במקום המוכר וכו'.
עם ישראל בדרך לארץ ישראל ממצרים הוא עובר 42 מסעות.
42 תחנות.
בסדר.
המספר 42, הזכרתי, זה מספר שיש לו משמעות.
הוא בא לבטא מעברים מחול לקודש.
המעבר מסביר שזה 42, זה 6 כפול 7, 6 זה 6 את ימי השבוע, 7 זה השבת.
אני חושב שאני אכנס בדיוק לרעיון הקבלי של המספר הזה, אבל 42 זה משהו שהוא
שהוא אומר לבן אדם, תצא מהמקום שלך ותעבור הלאה.
שרוצה, ככה, מזכיר גם נקודה מעניינת וחשובה,
שיש פיוט, רבי נכוניה בין הקנה, כן, אנה וכוח
גדולת ימינך, זה פיוט עם ארבעים ושתיים מילים.
אנה וכוח גדולת ימינך, תתיר צרוח, קבל ראיינת עמך וכולי.
זה פיוט שאומרים אותו בתקופות מעברים.
אומרים אותו על פי המקובלים,
כולנו היום אומרים את זה לפני לך דודי, במעבר בין יום שישי לשבת,
אומרים את זה בקריאת שמע למיטה, במעבר מערנות לשינה,
אומרים את זה בספירת העומר, מעבר שבין פסח לשבועות,
ואומרים את זה גם בלוויה,
כשאדם עובר בין העולם הזה לעולם הבא, אומרים את זה תוך כדי הקבועה,
שסוחבים את המיטה.
אנא וכוח גדולת ימינו,
בכל המעברים של החיים שלנו,
כוח גדולת ימינו של הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו,
תתיר צרורה, תתיר צרור זה קשר, את הסיבוך, תתיר את כל הבעיות,
תצירורה, קבל רינת עמך, סגבנו, טעמנו נורא.
זה הרעיון של המסעות, זה גם מה של פרשת מסעי.
המילה, משפט המפתח שם, על פי השם יישאו ועל פי השם יחנו.
עם ישראל עובר 42 מסעות במדבר.
אדם עובר 42 מסעות בחיים שלו.
במילים אחרות, אדם נמצא באינסוף מעברים בחיים שלו.
וכל המעברים האלה, על פי השם יישאו ועל פי השם יחנו.
הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו,
הוא מתיר את הצרור, את הבעיות, הסיבוכים,
הוא שומע את שבתנו.
זה העמדה הנפשית של אדם שהוא נכנס למסע החיים.
ככה הוא צריך להיות.
אז זה, דבר ראשון,
המסעות של עם ישראל במדבר, שאגב, יש כמובן גם משמעות לכל השמות של המסעות, זה לא סתם ציוני דרך.
יוטבתא,
יוטבתא, כן, היה שם איזה טוב שהופיע לעם ישראל,
אל רפידים שרפו ידיהם לתורה.
יש לזה את פי החירות, יצאו לחירות במצרים.
טוב, אז זה כאמור החלק הראשון של פרשת מסעי.
ואז, שימו לב, יש את ההמשך,
כן, הכל אותו קו חורז של אין מנוחה במסע, שאדם צריך להיות כל הזמן,
ולא לפחד מסעות,
הוא צריך,
אתה מבין, להכניס את המימד האלוקי בתוך המסע של החיים שלו, בסדר?
לא להסתאב לו באיזה עמדה.
טוב, הגעתי לאיזה מקום, כבשתי אותו, ועכשיו הכל רגוע. לא,
אומרת התורה, כבשתם את ארץ ישראל,
אל תשאירו ערים של עבודה זרה.
לא, מה הבעיה? יש פה איזה כיס התנגדות קטן, איזה משהו... לא, לא, אדוני. היו לצנינים בעיניכם ולפחים, הם... זה כמו גרורה סרטנית, זה משהו קטן, אבל תשאירו אותו והוא ימשיך להתפשט.
גם בנפש של האדם.
שוב, אדם כבש איזה משהו חדש,
שהגיע למקום חדש, עבר איזה מסע,
שוב, יש לו את הנטייה הזו לנוח על זרי הדפנה,
שזה אגב ביטוי יווני, לנוח על זרי הדפנה,
כן, על האלים באולימפוס, יש לו כאלה זרי דפנה,
זה הסמל של האולימפיאדה.
כאילו, אני עכשיו הגעתי, השגתי, כבשתי, לא.
אל תשאיר את העבודה זרה בלב שלך, אל תשאיר פה את הפינות הקטנות האלה, את כל החטאים האלה, שנראה לך שלא נורא.
עבר קטן נשבע, אתה אומר לך זר,
אבל משביעו רעב, מרהיבו שבע. אתה משאיר את היצר שלך ונותן לו ככה, מאכיל את המפלצת,
זה בסוף הולך ומתפרץ,
כמו שאמרנו בהתחלה, זה גם פשט, בסדר? פה האויבים שלנו,
עוד פעם, כולנו עם כל הקונספציה הזו, שאפשר להשאיר פה את הדברים בקטן וזה,
בסוף מתפוצץ בפנים.
חייבים מלחמת
עד הסוף, לא תיכונן, אתה לא נותן להם חניה בקרקע.
אז זה הדבר הבא בלימוד על המסעות של האדם בחיים.
ואז יש לנו את ההמשך של הנחלות, בסדר?
מחלקים את הנחלה, זהו, האדם חלק מהמסע הזה, אז הוא מוצא את המקום שלו וכולי.
ואז אנחנו מגיעים אל הלב בהקשר שלנו, שהוא קשור גם להפטרה,
שיש לנו את ערי הלוויים וערי מקלט.
שימו לב.
ערי מקלט
זה מציאות כזו משונה.
כאילו, מה זה ערי מקלט?
יש פה מישהו שרצח בשגגה, עשה איזושהי תקלה בחיים שלו.
אז ממה נפשך? אם אתה אומר שצריך להרוג אותו,
אז גואל אדם שיהרוג אותו, נכון?
אם אתה אומר שאסור להרוג אותו, תגיד שאסור לפגוע בו.
מה זה המשחק הזה של, כאילו,
את כמו ילדים קטנים כאלה, אתה רודף אחריי, אתה יכול לתפוס אותי? ברגע שנגעתי בקירפוס, כן, שתיים שלושות נגמלוח כזה, עכשיו אני בתוך עיר מקלטה, לא יכול לגעת בי,
כן, זה כאילו, מה נסגר.
וגם רעי הלוויים,
שזה חלק פה מהסכול הסוגיה בפרשת מסאי,
כן, שיש את הרעי הלוויים.
מה הקטע הזה? כאילו, אם אין לכם נחלה,
אז אין נחלה. כאילו, אין לכם ערים, סתם תסתובבו, הם הלוויים, אתם צריכים להסתובב ברחבי ישראל,
אז לא צריך שיהיה לכם ערים, ובטח לא ערי מקלט, הם גם אחראים על ה... ערי מקלט.
ואם אתם אומרים שאתם לא רוצים להסתובב, אז קבלו נחלה, כמו כל עם ישראל.
אמרים שהרי הלווים והרי מקלט זה איזה
מציאות ביניים של מצד אחד
איזה נחלה, זאת אומרת, איזושהי התיישבות במקום מסוים,
מנוחה במסע, ועם כל זה,
המשך של המסע.
אני אסביר.
הרי הלווים הם לא במקרה 42 הרי לוויה.
כמו שאמרנו, לווים זה מתלווים אל השם, הם מלווים אותנו עם הקדושה.
מספר 42 זה המסע.
יש אנשים שאין להם מנוחה במסע.
זה הלווים.
צדיקים, ומתה גם מסכת חולין, אין להם מנוחה.
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
מה הכוונה? לא שאין להם מנוחה, שהם חסרי מנוח ועם בעיות נפשיות,
אלא הפוך.
זו המנוחה המנוחה,
שאדם נמצא מחי ללחייל, ככה אומרים חזק,
צדיקים אלה מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר מחי ללחייל יראה אל אלוהים בציון.
העמדה הנפשית הדינמית שלא מתקבעת במקום,
שהיא כל הזמן מתלווה אל השם,
דורשת לשנות דברים.
זה ערי הלווים.
הלווים זה היו ערים.
שוב, אדם צריך שיהיה לו איזה עיר, מקום טכני לשים את הכר תחתיו.
אבל זה לא המהות של הלווים.
הלווים, המהות שלהם זה שאין להם נחלה,
שהם ממשיכים את המסע במשמעות הטובה. הם ממשיכים כל הזמן, מסתובבים בעם ישראל,
מלמדים תורה, שפתי כהן ילמנו דת, ותורה יבקשו מפיו, כי מה לאחר שם צבאות?
הם מכניסים את המימד המוסרי, המימד המוסרי זה המימד של התנועה, המימד של חוסר הקיבעון בחומריות, באזור הנוחות.
הם מכניסים את מימד התנועה,
ההתלוות הזו לעם ישראל.
וזה גם הרעיון של הרי מקלט.
הרי מקלט זה הרי מוסר, זה לא סתם באחריות של הלוי.
הרי מקלט זה לא משחק כזה, שכאילו, הגעתה, אז
הרי מקלט זה בתוך המציאות באמת של חיים אזרחיים, שיש, האדם רוצח,
שהאדם עושה תקלה, יש לזה דין, ויש דיין, ויש מסגרת, אבל יש מקומות, הרי מקלט,
שבן אדם יכול,
לתקן את הכישלונות שלו,
לתקן את כל ההתכבאויות שלו.
אדם מגיע לרעי מקלט, הוא עובר שם חינוך, זה היערון של הרעי מקלט. הרעי מקלט זה לא היה רק איזה...
הכוהנים היו מלמדים שם את האסירים,
היו מלמדים אותם תורה ודעת,
היו עושים פרויקט שיקום אסירים.
צריך הרעי מקלט, בתוך המסעות,
בתוך הנחלות, צריך הרעי מקלט. הרעי מקלט זה כמו הרעי לביאה,
זה חלק מהמסע,
זה חלק מהדינמיקה הרוחנית של הבן אדם.
גם שעכשיו נפלת, גם שלכאורה אתה מקובע עכשיו, כן, יש שאדם מקובע באזור נוחות במשמעות הנהנתנית,
אבל יש מצב שאדם מקובע באזור נוחות במשמעות הרוחנית, הוא כאילו
נפל באיזה משהו, ועכשיו אתה יודע, אי אפשר להשתמט יותר, אי אפשר לתקן את זה יותר.
אני פה, כן, העבד, דומו עם חזל, בהפקר אני חלק.
אדם שיש לפעמים איזה קטע שעבד, העמדה הזו שאני לוקח אחריות ואני מיואש מהחיים,
בקיצור, היצר הרע
זה גם סוג של אזור נוחות.
נפלת, אז זהו, נפלתי, אי אפשר לתקן.
הרי מקלט והרי הלווים אומרים לך, לא, אפשר לתקן.
אפשר, אפשר בתוך המסע של החיים,
אפשר להמשיך לנוע בכל מצב, גם אם נולדת למשפחת פשע, גם אם
נולדת לתנאי חיים בעייתיים מבחינה כלכלית,
מבחינה כישרונית, אה, מה לעשות, נולדתי, אין לי כישרון למתמטיקה, אין, אני...
בתוך תנאי החיים הללו, יש לך גם אפשרות להמשיך במסע.
יש לך ערי מקלט, יש לך מקומות שבהם אתה תטען בכוח,
וגם אם נפלת וגם אם לא הצלחת,
אתה תוכל משם להתקדם ולשוב בתשובה.
וזה הסוף של פרשת מסא, כן, עם בנות צלופחת.
בנות צלופחת, שוב, מה הסיפור של בנות צלופחת?
הן היו בנות של צלופחת.
צלופחת זה היה מישהו שמת בחטאו,
זה לא היה כבוד גדול להיות הבת של צלופחת.
זה מישהו ששם נפל בחטאים, טוב, הם מנסות להסביר שהוא לא לגמרי חטא, הוא לא היה חלק שם מכורח ועדתו, אני יודע איפה, מה היה שם.
אבל כנראה הם יכלו בשקט בנות צלופחת להיכנס לעמדה של,
אין, אנחנו, אין מה לעשות, נולדנו לגורל אכזר,
אבינו מת,
המחלה שלנו תלך,
כן, צלופחד, רושים חז״ל, צל ופחד.
אין סיכוי שנצליח בחיים.
לא, בנות צלופחד, כן בנות צלופחד טובות.
בנות צלופחד זה העמדה הזו של ללכת ולנוע ולגעת במה שצריך להיות,
לבקש, לדרוש את מה שצריך להיות, ומקבלות את זה.
זה הרעיון שחותם לנו את ספר במדבר. בתוך כל המסעות האלה אין צל ופחד,
אין קיבעון, אין עמדה של ייאוש.
לכל הזמן יש ערי מקלט, יש יכולת
לצאת מהמציאות ולהפוך אותה ליותר טובה.
זו הפרשה.
קטע ההפטרה.
בספר יש פה הפרק י״ט, פסוק נ״א,
כתוב,
ממש הפסוק האחרון של פרק י״ט, העיקר זה פרק כ״ש בהפטרה.
אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וישוע בן נון וראשי אבות למטות בני ישראל בגורל בשילו לפני השם,
פתח הוא אל מועד,
ויחלו מחלק את הארץ, בסדר? אז הנה, הם מחלקים את הארץ,
והנה, קילינו, זהו, הסתדרנו, כבשנו את הארץ,
כל אחד יש את הנחלה שלו,
איש לאוהליך ישראל, יאללה,
נתחיל ליהנות,
ואז נתחיל פרק כ', וידבר אדוני אל ישוע לאמור,
דבר אל בני ישראל לאמור,
תנו לכם את ערי המקלט אשר דיברתי עליכם ביד משה,
לנוס שמה רוצח, מכה נפש בשגגה, בבלי דעת,
והיה לכם למקלט מגואל אדם.
ונס אל אחת הערים האלה, ועמד פתח שער העיר, ודיבר באוזני זקני ראי את דבריו,
ואספו אותו העיר האלהם, זה ביטוי מקסים,
אספו אותו העיר האלהם,
נתנו לו מקום,
וישב עמה.
מבינים? הזקנים הלווים הם אוספים את אלה שנכשלו במסע החיים.
זה הרעיון של ערי מקלט.
אז תראו, ערי מקלט זה משהו שהוא לא ציווי שולי,
זה משהו מאוד מאוד מרכזי בתורה, בהחלת ישראל.
זה נכון בספר דברים,
גם ממש כשנגיע לשלב של האוטוטוט נכנסים לארץ, כתוב,
אז יבדיל משה שלוש ערים, כן, בפרק ד' פסוק מא' בספר דברים,
אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר ירדן מזרח השמש,
לנוס שם הרוצח אשר ריצח את רעהו בבלי דעת, אשר ריצח את רעהו בבלי דעת, לא סנא לו את כמוי שלשום,
את בצר במדבר לראובנית, רמות בגלל הגדית, גולן בבשן למנשי.
שימו לב, אז יבדיל משה, כמו אז ישיר משה, יש כאן איזה משהו גדול.
משה, הוא לא ייכנס לארץ,
אבל ככה אומר שם רשי, אף על פי, אמר משה, אף על פי שהערים קולטות,
ערי מקלט, עד שיבדלו אותם בארץ כנען, עוד לא מפעילים את התוכנה הפעילה של ערים, ערי מקלט, זה ערי מקלט בעבר הדין המזרחי, החלק שכבר עם ישראל כבש אותו עם משה.
אז אומר משה, עוד לא מפעילים את תוכנת ההפעלה עד שנכבוש גם את עבר הדין המערבי,
אז למה אתה בונה פה ערי מקלט? הן עוד לא שימושיות.
אמר משה, מצווה שאפשר לקיימה אקיימנה.
הכל כך חשוב למשה,
אני פה כבר מייסד ערי מקלט בעבר ירדן המזרחי,
שהן יהיו פעילות רק עוד כמה שנים שישוע יכבוש גם את עבר ירדן המערבי.
אבל צריך ערי מקלט.
ויותר מזה, בפרשת שופטים בדברים י״ט,
כתוב,
הכנסת שלך מצדדת עם ישראל,
ואם ירחיב השם את גבולך, כאשר נשבע לאבותיך,
ונתן לך את כל הארץ אשר דיבר לתת לאבותיך,
כי תשמור את כל המצווה הזאת לעשותה, אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את השם אלוהיך, ללכת מתארכיו כל הימים,
ויאספת לך עוד שלוש ערים על השלוש הללו.
על מה מדובר פה, אם ירחיב השם אלוהיך?
במלחמה בהמשך, שעם ישראל יכבוש מלחמת רשות, יכבוש עוד במציאות העתידית.
מה חשוב לתורה לצוות למציאות העתידית,
שתדעו לכם, שתכבשו עוד כבר אחרי שארץ ישראל תהיה שלכם, ועבר הדין המזרחי שלכם, ותרצו להרחיב עוד את הגבול,
החדר הכי חשוב זה לבנות ערי מקלט.
זה מעליב אפילו, אם מישהו מסגר את זה כפשט.
כאילו, מה אנחנו, עם של פושעים?
עם של רוצחים?
והנה, צריך להיות, והיה ארחיב השם לכם,
ובנית בתי מדרשות בכל מקום, ישיבות נקים בכל מקום.
והיה ארחיב השם לכם, ובנית מערכות כלכלה,
ועזרה לזולת בכל מקום.
מה?
ערי מקלט.
ישר, צריך לבתי סוהר. תקימו רשת בתי סוהר בכל מקום. זה הבשורה של עם ישראל בעולם.
בסדר.
הרעיון, שוב,
אני חוזר לנקודה הזאת. מה זה ערי מקלט?
ערי מקלט הם חלק
מערי הלווים.
כן, ככה טו ברא במסכת מכות, דף י,
עמוד א',
שה-42, הרי הלוויים, היה להם דין של הרי מקלט.
הרעיון הזה שצריך שבהתיישבות, שהאדמה אסור שיהיה בה רצח בשגגה,
שלא יהיה בה זילות של חיי אדם, במילים אחרות
שיהיה את המוסר הבסיסי ביותר שהוא מובנה בזמן האדמה, זאת אומרת, זה קו שחורז עוד מזמן שנוצרה האדמה והחלוקה לנחלות,
זה קו שחורז מהספר בראשית.
כתוב, נכון, על קין, כאשר הוא הורג את הבל,
מה הביטוי שהתורה אומרת?
מה עשית?
כל דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.
כשאתה רוצח,
האדמה צועקת.
ואתה, ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידיך.
תעבור את האדמה, לא תוספת את כוחה לך, נא ונא תהיה בארץ. מי שרוצח, אין לו נחלה. שימו לב, יש לזה קשר ישיר
בין נחלה ובין שמירה על המוסר הזה בחיי אדם.
זה גם בספר במדבר, פרק ל״ה, כתוב,
ולא תחניפו את הארץ אשר אתה בא, כי האדם יחניף את הארץ, ולא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו.
לא יכופר לארץ, כן,
ולארץ לא יכופר לדם, לא תטמא את הארץ שיותר יושבים ונשיעים בה.
ופסוק י' שם,
לא יישפך דם נקי בקרב ארצך, השם, השם אלוהיך, נותן לך נחלה.
שוב, יש כל הזמן קשר בין האדמה ובין הנחלה ובין הקטע של להיזהר במוסריות שלא ייפגעו בני אדם.
כן, ובסיפור הזה של עגלה ערופה, נכון, בדברים,
פרק כא',
כי ימצא חלל באדמה אשר השם אלוהיך נותן לך לרשתה, נופל בשדה, לא נודע מי יכהו.
לא יודע, יש איזה מצב שלא ברור מאיפה מת פה איזה מישהו.
והורידו זקנה עיר את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא ייזרע,
וערפו שם את העגלה בנחל.
יש איזה טקס,
יש איזה פעולה שעושים שהיא קשורה לנחל, היא קשורה לאזור, לאדמה, למקום שבו,
שבו היה הרצח.
הרעיון הוא
נקודה שניסינו להסביר בכל דבר.
אדמה, ארץ,
זה המנוחה,
זה הנחלה,
מנוחה ונחלה.
הגענו אל המנוחה והנחלה.
שוב, לכל אדם יש את הנטייה הזאת.
לך,
עבדתי קשה בחיים.
עבדתי גם מבחינה רוחנית, מוסרית.
זהו, עכשיו אני הגעתי לארץ ישראל,
אל האדמה אשר נתן לנו השם.
זהו,
עכשיו אפשר להיכנס
לעמדה של ניוון.
עמדה של ניוון היא מביאה לרוצח בשגגה.
שימו לב, רוצח בשגגה זה מי שבורך לרבקל. דובר על מזיד.
מי שמזיד, אדם שהוא
רשם מלכתחילה, זה לא על אנחנו מדברים.
רוצח בשגגה זה שוב, זה אדם שהוא טוב במהות.
רק מה?
הוא, אתה יודע, מה זה רוצח בשגגה? למשל אומרים חז״ל שהוא לוקח גרזן ומכה בעץ, והופ,
אף, או שהלהב של הגרזן, אף, או שאף איזה מקושט מהעץ, פגע במישהו והרג אותו.
לא התכוונתי, לא, אני לא רוצה, חס ושלום.
נכון שלא התכוונת במזיד,
אבל למה לא חיזקת טוב את הגרזן שלא יעוף?
למה לא גידרת פה ששבבים לא יעופו וקטעת פה סכנה, כאן קורטין?
תשובה.
טוב, כי כדי לעשות את זה צריך לחשוב שיש שתי מחשבות קדימה, צריך להשקיע כסף בבטיחות, וזה, עזוב, אני בוס, אני לא,
עכשיו צריך להתעסק גם בדברים האלה. למה?
יותר חשוב לך הרווח, נכון? יותר חשוב לך עכשיו הרווח הכלכלי, אז כבר אתה פחות דואג לפועלים שלך. בלי נכון נכנסת לעמדה כזו של,
יש לי את הנחלה שלי, יש לי את התוכנית שלי, את החיים שלי.
העולם המוסרי, שהלוויים כל היום מספרים שצריך בן אדם להיות כל הזמן מלווה עם הקדוש ברוך הוא, ולהכניס לחיים שלו את המימד העמוק הרוחני,
זה בסדר, זה נחמד, כשלמדתי בישיבה זה היה, זה, ועכשיו אני כבר בחיים,
אני מוצא את עצמי רוצח ואשגגה,
ולכן מקימים ערי מקלט, אתה מבין?
בערי מקלט, מה עושים בערי מקלט?
שוב, עוברים תהליך חינוכי.
התורה, פרשת מסעי ובהפטרה,
היא מלמדת אותנו שהרי המקלט,
אתה יודע, הם
ערי הלווים וערי המקלט הם העמודים שמחזיקים את עם ישראל.
יש ביטוי של חזל, כתוב את זה במסכת מכות,
דף ט עמוד ב',
כתוב שערי המקלט היו מסודרות כמין שתי שורות בכרם. הרי היו שלוש ערי מקלט בעבר ירדן המזרחי מצפון לדרום,
והיו שלוש ערי מקלט
בעבר ירדן המערבי מצפון לדרום.
אז במפה זה כאילו כמו שתי שורות בקרן.
היו שני עמודי תווך שהחזיקו את עם ישראל בארץ ישראל.
והרעיון היה שיהיה בכל אזור מקום יחסית נגיש, עיר מקלט.
חלוקה כזו גיאוגרפית,
שכל אחד יוכל להגיע לעיר המקלט שלו.
הרי מקלט זה משהו, זה המימד המוסרי שמלווה את הבן אדם בחיים שלו.
בתוך הנחלה שלו.
וככה גם שם
בסוף
בהמשך, בפרק כא בישוע, אז בסוף שם
כתוב בפסוק מ״ב,
וינח השם להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם,
ולא עמד איש בפניהם מכל אויביהם, את כל אויביהם נתן השם בידם,
לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר השם אל בית ישראל,
הכל בא.
מתי וינח השם להם מסביב?
מתי מגיעים הדברים הטובים?
שבתוך הנחלה שמתם הרי מקלט.
הרי מקלט, אני חוזר שם להפטרה, כן?
וישב,
כן, פסוק ו' בהפטרה בפרק ר' ישוע,
פסוק A,
וכי ירדוף גואל אדם אחריו,
ולא יסגירו את הרוצח בעדו, כי בבלי דעת יקע את רעהו, ולא שונא לו מתמול שישו.
שוב, זה לא מדבר כאן בן אדם רע, מדבר כאן בן אדם שאפשר לשקם אותו,
שיש את ה... שהוא במסע החיים, הוא רוצה להמשיך את מסע החיים, גם כשהוא נפל.
וישב העיר ההיא עד עומדו לפני העדה למשפט, אדמות הכהן הגדול, אשר יהיה בימים ההם.
אז ינוח הרוצח, ובא אל עירו ואל ביתו, אל העיר אשר נס משם,
ויקדישו את קודש בגליל, בהר נפתלי, ואת שכם, בהר אפרים, ואת קריית ארבע, עיר חברון, והרי יהודה,
מעבר לידין יריחו-מזרח, הנתנו את בצר במדבר, במישור, ממטה ראובן, את רעמות בגלעד, מטה גד,
את הגולן בבשן, ממטה מנשה.
אלה היו ערי המועדה,
המועדים לכל בני ישראל, להגיע רגע בתוכם,
לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה,
ולא ימות ביד גואל אדם עד עומדו לפני העדה.
ואז אמרנו, ממשיכים, משכה ההפטרה, גם שלושת הפסוקים
בפרק כא.
ויקשו ראשי אבות הלווים אל אלעזר הכהן ואל יהושע בן נון ואל ראשי אבות המטות לבני ישראל. וידברו אליהם בשילה בארץ כנען לאמור,
השם ציווה ביד משה לתת לנו ערים לשבט ומגרשיהם לבמתנו. ויתנו בני ישראל ללווים מנחלתם אל פי השם את הערים האלה ואת מגרשיהם. הרי הלווים,
זה סוגר פה את ה...
וינך השם להם, איך סוגרים את הנחלות בארץ ישראל? איך בן אדם
מגיע באמת למצב של מנוחה ונחלה בחיים שלו?
בזה שהוא מקים ערי מקלט וערי לויים.
ערי הלויים, נראה, הן היו מסודרות,
הרבה שתיים ערי הלויים,
באופן מדהים, הרי בעצם היו ארבעה חלקים בשבט לוי.
היה את בני אהרון, שהם ככה משרתים בקודש,
היה את בני קהת, שהם היותר קרובים, הם סוחבים את כלי הקודש המרכזיים,
אבל ברית השם בנורה,
יש את בני גרשון, שהם במעגל השלישי,
שהם סוחבים את הקרשים וכולי, סליחה, את הבדים,
ויש את משפחת מרירי, שהם
הכי בחוץ, הם סוחבים את הקרשים.
אז בשם ישמואל, ככה הוא מסביר שכל אחד,
יש משמעות למשפחות של הלווים והשמות.
קאט זה מלשון,
קהות חושים.
שוב,
ויש איזה מצב שבן אדם במהלך מעשה החיים שלו מתחיל להיכנס לאנרציה.
גרשון בכלל, שהוא מרגיש שהוא כבר מגורש מנחלת השם.
מרירים, מלא מרירות. העמדה הזו שבן אדם נכנס לתוך מעשה החיים ולאט לאט הולך ומתפזר לנו פה.
אז הרי הלווים היו מסודרות. היה את פני אהרון, שהרי הלווים שלהם זה היה חברון,
אני יודע מה, ממש ליד ירושלים, אם היו ככה המעגל הראשוני.
היה את המעגל השני, שזה בני קאט,
שהם היו בנחלות של אפרים, דן, חצי, שבט המנשה, כאילו בצפון, בצפון ירושלים.
מעטפת, כן, עוטף ירושלים מצפון.
בני גרשון, הם היו בנחלות שם של יששכר ואשר.
כן, המלבים, הוא אומר שזה כמו גוף האדם, יש את הלב, את ירושלים,
וסביב זה את המעטפת. אז הוא אומר שבני גרשון הם במדרגת
הבשר החופף על האיברים הפנימיים הסוחכים על הלב.
הם, כמו שהם סוחבים את הבדים,
הם כאילו המעטפת החיצונית של הלב.
ויש את בני מרירי. בני מרירי, אומר המלבי,
הם דוגמת האור והעצמות שבגבייה.
הם המעטפת הקשיחה הכי רחוקה, אבל שהיא גם חלק מהגוף.
איפה היה הנחלה של בני מרירי?
הם היו שם בעבר הדין המזרחי, שם בנחלות של
ראובן וגת, יש גם סבולון, שזה לחוף הים,
זאת אומרת, הם היו בפריפריה.
אבל הרעיון הוא, שוב, שערי הלווים וערי המקלט הם חלק ממעטפת אדירה,
שתפקידה להביא במסע החיים,
להביא את עם ישראל אל המנוחה והנחלה באופן הנכון.
לגרום לבן אדם כל הזמן להיות בעמדה של התקדמות מוסרית,
של ערנות, לא לתת לרוצח בשגגה שלו להתפרץ, לחנך אותו, לקדם אותו,
זה התפקיד של עם ישראל בעולם וזה התפקיד של המסעות של אדם בחייו בעזרת השם שנזכה כולנו.
