אנחנו ממשיכים ברכילות, ענייני רכילות.
כותב החפץ חיים, גם אין חילוק
באיסור רכילות בין אם הוא מרגיל על ישראל בפני ישראל,
בין אם הוא מרגיל על ישראל בפני נוכרים.
אלא הוא מאיר מיד הערה,
יש הבדל.
כי אם אתה מדבר רכילות לפני נוכרים,
אתה מדבר לא טוב על יהודי,
נספר סיפור כזה או אחר,
כן?
כאשר נדייק היטב, נמצא דעוונו גדול בזה הרבה יותר מסתם רכילות.
מי שמדבר לפני אומות העולם, הגויים, והיום רואים את זה לצערנו הרב,
שמדברים בגנותם או ברכילות
על חיילי צבא ההגנה לישראל,
בפני אומות העולם, דברים כאלה, זה דבר חמור ביותר.
כי על ידי מה שהוא מספר שפלוני עשה לו, הוא דיבר עליו,
בוודאי יוכל להיסבב לו על ידי זה היזק וצער.
ובפני נוחי,
יש אנשים שנכשלים בזה עד מאוד,
ומטילים מום בפני נוחי בסחורות.
אז היינו בגלות, לא היה לנו את מה שיש היום,
אבל הם מטילים מום בפני סחורות,
אומרים, אל תקנה ביהודי הזה הסחורה, הוא גנב או מזייף או עושה דברים כאלה.
זה דבר חמור ביותר.
בפני אנוכי בסחורות שמכר לו,
או במלאכה שעשה לו,
בכל קאה יגבנה, בזה מצוי שגורם לו נזק וצער גדול.
וכמה פעמים הוא יורד אל זה, כך נחייב ממש על ידי זה שהוא מספר את הדברים האלה.
צריך מאוד לזהר, לא לדבר חילוט אחד על השני,
אבל בוודאי, בוודאי, לא בפני אומות העולם, או בפני גויים,
שבוודאי ירדו לחייו של אותו אדם שסיפרו עליו את מה שסיפרו.
שנזכה באמת לתאר את ליבנו,
לתאר את מחשבתנו, לתאר את מעשינו, נזכה לגאולה שלמה וישועה שלמה.
