טוב, שלום וברכה. היום נעסוק בנושא של העמוק של בני גד ובני ראובן.
ננסה להבין קצת מה העומק של הבקשה להיות בעבר ירדן המזרחי,
מה קרה,
על מה הם שילמו על זה, בגלל שהם קפצו לשם,
ולאור זאת נבין קצת לימינו מה קשור עבר ירדן המזרחי, ירדן,
שנמצאת היום, אלינו,
האם יש קשר לבני גד ולבני ראובן שנמצאים באזור הזה,
ללימוד היום בימינו בנושא הזה.
אנחנו מתחילים.
הפסוקים של פרשת השבוע,
מקור ראשון,
בטח את הפסוקים עצמם, שיהיה לכם,
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד.
קודם כל, השאלה הראשונה, מאיפה היה להם בכלל
הרבה מקנה?
כולם נמצאים במדבר,
לכולם יש מקנה,
מה פתאום שלהם יש יותר מקנה?
זה לא שעכשיו תגידו בעצם, היה כאן איזה משהו אחר,
כולם באותו מקום, אותו מרעה,
אותו מקום מרעה, מה פתאום שעכשיו יש להם יותר מקנה מאשר לשאר השבטים?
מה התשובה? יש רעיון?
אני רואה, נגדיר על זה, במדרש כתוב שראובן שהוא מוצא את הדודאים
שלאימו, מי זה הדודאים האלה?
הדודאים זה סוג של הסמין כזה, זה דודאים שיוצרים
צמח שגורם לפרייה וריבייה.
בגלל זה,
רחל רצתה את הדודאים האלה. למה? כי היא מעידה שזה צמח שאפשר לפרוט ממנו.
בני ראובן,
יש להם את הגנוז להם, הסוד המשפחתי הזה, הצמח הזה,
והם במדבר, הם מאכילים את הצאן שלהם באותו דם דודאים, ונוצר להם המון המון פריה,
ויש להם מקנה רב.
בני גד, שהיו השבט הסמוך אליהם, שואל את ראובן, תגיד לי, מה, איך אתם, יש לכם כל כך הרבה מקנה?
אמרו, יש לנו צמח,
שהוא נקרא דודאים,
והדודאים האלה, אנחנו מאכילים את הצאן, ומזה נוצר. ואז גם לבני גד ובני ראובן, שנמצאים בשכנים,
להם יש מקנה רב.
ואז הם רואים את הארץ יעזר, וארץ גלעד, והנה מקום מקום מקנה. למה הם בוחרים דווקא את הארץ הזאת? אנחנו נעשה להבין בהמשך השיעור.
ובאו בני גד ובני ראובן, ואמרו אל משה ואל עזר הכהן, ונשיא ידה לאמור,
הטרוד ודבעון ויעזר ונמרה וחשבון ולעלה ושבם ונבוא ובאון. אנחנו נסביר את הנושא הזה של השמות האלה.
השתייחסות גדולה מאוד לשמות, איך הם יתייחסו לשמות האלה?
הם רוצים לנקות את הארץ בכלל ממקורות של שמות עבודה זרה.
הארץ שריקה אשר לפני דת ישראל, ארץ מקנה ולעבדיך מקנה.
ויאמרו, אם מצאנו חן בעיניך,
יותן את הארץ הזאת לעבדיך, לאחוזה,
אל תעבירנו את הירדן.
מבקשים ממשה רבנו להישאר בחלק הירדן המזרחי.
ואומרים משה לבני גד, לבני ראובן, אחיכם,
יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?
יכול להיות כזה דבר שאתם עוד פעם,
ואתם מחזירים לנו חטא קדום, ואתם תניהו את לב בני ישראל מעבור את הארץ אשר נתן להם השם.
עוד פעם, אולי זה סימנים של חטא המרגלים שוב.
כה עשו אבותיכם, ושוחרר תם יקדש ברנע, לראות את הארץ, ויעלו על נחל אשכול, ויראו את הארץ חוזר על כל מעשה המרגלים.
ונקפוץ תץ, ואז, פסוק יד,
והנה קמתם, הוא מסביר למשה רבנו, אתם גרמתם, מה קרה בחטא המרגלים, כל אותו הדור מת.
והנה קמתם תחת אבותיכם, תרבות אנשים חטאים,
לספוט עוד על חרון אף השם אל ישראל. אתם רוצים גם כן שוב
להחזיר אותנו חזרה לחטא המרגלים?
כי תשבו מאחריו, ואסף עוד
רוצים שישאר שוב,
נשאר בחלק הדריה המזרחית ולא להיכנס לארץ ישראל? זה מזכיר בדיוק את הסיטואציה של חטא המרגלים.
וכשהוא אליו, ואמרו, גדרו צאן נבנה למקננו פה
וירים את אפנו.
לא, אנחנו לא כמו חטא המרגלים, אנחנו נכנסים לארץ.
אנחנו הולכים לכבוש את הארץ,
ומה שאנחנו מבקשים פה זה משהו אחר לגמרי.
אנחנו מבקשים רק להשאיר פה צאן,
גדרו צאן נבנה למקננו פה וירים את אפנו,
ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר
ימרוויונום על מקומם וישבת פנו בהרע מבצר מפני שבי הארץ. אנחנו הולכים לפתור את הבעיה,
אנחנו הולכים לעזור לעם ישראל, אנחנו לא הולכים לא להיכנס לארץ, הפוך,
רק את המקנה נשאיר, ואנחנו ניכנס לארץ ישראל עם כל, נחלץ חושים,
ניכנס עם כל עומק המלחמה.
רק שימו לב,
הגדרה חשובה, שימו לב מה כתוב כאן,
נחלץ חושים לפני בני ישראל.
מעדיף לבני ישראל, כלומר אנחנו יכולים לפתור את בעיית היהודים,
יהודים צריכים מקום בארץ
ולפתור את בעיית היהודים ולמצוא מקום לארץ, לעם ישראל.
בואו נראה מה התגובה של משה רבנו.
לא, אשוב בתינו, התנחל בני ישראל איש נחלתו.
כי הון נניחה איתם מעבר הדין והלאה.
כי בה נחלתנו מעבר הדין המזרחה.
והאמר אליהם משה, אם תעשו את הדבר הזה,
אם תחלצון לפני ה' למלחמה.
מה השוני?
הם אמרו לפני בני ישראל
לפתור את בעיית היהודים.
אומר להם, משה רבנו, ארץ ישראל זה לא עניין של עם ישראל, זה עניין של מי?
של לפני השם, במלחמה.
ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני השם,
עד דרישות דבר עם פניו,
ונכבשה ארץ לפני השם,
אחר תשובו.
זה העניין של ארץ ישראל בעם ישראל, זה לא העניין של לפתור את בעיית היהודים, שיהיה מקום ליהודים בארץ.
משפט דרייפוס וכל זה, צריך למצוא איזה מקלט ליהודים, זה משהו אחר לגמרי.
העניין של עם ישראל בארצו זה מהלך של לפני ה'.
ואחרי תשובו והייתם נקים מה' מישראל.
מה אתם, בבעיית היהודים?
לא, הקב׳ ברוך הוא ציווה על עם ישראל לחזור לארצו.
ואת הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה', שאומר להם משה רבנו שהוא באמונה.
ארץ ישראל לעם ישראל,
זה לפני ה'. לא קשור לבעיית יהודים,
לא קשור לבעיה שיש לנשמות בעולם,
זה משהו הרבה יותר עמוק לפני. באמת, עשו כן,
קטאתם לשם,
לא איזה משהו שלפתור את בעית היהודים,
וידעו חזרתכם אשר תמצא אתכם. אז זה בעצם ההסבר, ככה מסביר גם כן אברבנאל את הדברים.
זאת אומרת, ההבנה היא שיש כאלה קולות שעם ישראל צריך לקבל את ארץ ישראל מתוך מבט נכון,
שכביכול יש בעיית היהודים בעולם,
ויהודים צריכים למצוא להם מקום,
וכל מקום שהם מתפזרים בעולם צריך לפתור להם, זה בעצם הציונות האיטוטריאלית.
אבל כאן אומרים כאן שעם ישראל צריך לחזור לארצו,
זה מהלך שהקדוש ברוך הוא,
לפני השם.
זה הרבה יותר עמוק מזה למצוא,
אם זה בעיה שלפתור את תעודת היהודים, אפשר גם אוגנדה,
כן?
למצוא איזה מקום, לא, אבל אנחנו רוצים את זה לפני השם.
ואמרו בני גד נאובן למשה לאמור עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה, הם הבינו את השיעור באמונה שמשה רבנו מגלה להם,
ואז הם חוזרים בצורה אחרת בפנייה.
טפלם ונשינו מקננו וחוב בהמתנו יהיו שם בהרעי גלעד, ועבדיך יעברו כל חלוץ וצבא לפני השם במלחמה.
מה הבנו? תשאירו באמונה,
משה רבנו,
אנחנו מדברים עכשיו לפני השם. נכון, לא לפני בני ישראל,
אלא לפני השם מלחמה,
כאשר אדוני דובר.
מצוין.
עד כאן, נפלא, זה בעצם הפרשה שלנו.
אנחנו עכשיו נראה את הגמרא. הגמרא אומרת שבעצם מזה לומדים סוגיית
כל תנאי, כל תנאי שיש בתורה.
אומרת הגמרא במסכת קידושין, זה גם בנדרים,
במסכת קידושין שמוזכר, בדף סא עמוד א', רבי מאיר אומר,
כל תנאי, כל תנאי, כל סוגיה של מקח וממכר, כל סוגיה של תנאים.
כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן,
אינו תנאי.
למה זה? כי בעצם יש כאן את כל הבנייה הנכונה,
איך יוצרים תנאים לפי התורה.
מה יצירת התנאים?
ונאמר ויאמר אליהם, אם יאהבו בני גד ובני ראובן,
וכתיבים לא יאהבו חלוצים, מה יקרה אם לא?
רבי יחניה בגמל אומר, צריך הדבר להאמרו,
שימלא קן, יש משמעות, שאפילו בארץ נען,
ונחלו.
זאת אומרת, אנחנו נראה ששולחן ערוך לומד מהסוגיה הזאת,
את התנאי גד ובני ראובן, את כל הגדרת התנאים בתורה. בואו תראו בשולחן ערוך,
ביחוד קידושין, סימן למיוחד סעיף ב'.
רק שימו לב,
עם ישראל וארצו, אומר הרב קוק,
זה כמו הקשר בין איש ואישה,
כמו קידושין בין איש ואישה,
ובגלל זה תנאי קידושין לומדים מבני גד ובני ראובן.
אומר השולחן ערוך בלכות אבן העזר,
סימן המנחה, סעיף ב'.
כל תנאי צריך להיות בו ארבעה דברים,
ואלו הן שיהיה כפול,
ושיהיה הן שלו קודם אליו,
כלומר אני אומר לך מה כן צריך להיות, ואחרי זה אגיד מה אם לא,
ושיהיה התנאי קודם למעשה,
ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.
איפה לומדים כל המושגים האלה, מאיפה?
בפרס שלנו, תנאי בני גד בן ראובן.
ואם חסר התנאי מאחד מהם, הרי התנאי בטל,
כאילו אין שם תנאי כלל.
אלא תהיה מוקדשת מיד, כאילו לא יתנה כלל.
זה הכלל של הדברים.
שולחן ערוך לומד מהסוגיה של הגמרא,
שאומרת,
כל תנאי שכאילו תנאי כנגד בן ראובן, אין לו תנאי.
מזה לומדת ההגדרות.
שימו לב, הוא יהיה כפול.
אם נסתכל כאן, לא סימנתי לכם את זה בדיוק, איך הוא נקרא כפול.
שבעצם אומר, שימו לב, הפסוקים עצמם,
אם הצחן הוא בעיניך,
ייתן השם את הארץ הזאת, ואחרי זה הוא אומר שוב,
ואחרי זה הוא אומר ויגשויה ויאמרו גדות יוצא לבני ומקננו מפורעים לטפנו,
יש לנו ממש הגדרה של תנאי כפול,
ואחרי זה תנאי שיש בו מעשה, מה המעשים שיחצו חלוצים לפני בני ישראל,
דבר שאפשר לקיימו,
שאפשר לקיים את הדבר הזה, לא סתם דבר שאי אפשר לקיים אותו וכן הלאה.
עכשיו,
למה היה חשוב לבני גד בן ראובן להיכנס לעבר הירדן המזרחי?
מה מיוחד במקום הזה?
בסדר?
בואו נראה את ההגדרות.
במדבר אש, במדבר אבא, מובא מקור רביעי,
וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים,
והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם,
וישבו להם חוץ מארץ ישראל.
הם מההתחלה, הם מבקשים את החלק הירדן המזרחי,
שכביכול נראה בתחילה כחוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה
מכל השבטים,
שנאמר, ויגאל מראובני,
כתוב בדברי הימים,
יש גלות שנקרא גלות פילסר. מה זה גלות פילסר?
שבהתחלה בא המלך אשור ומגלה,
תחילה את מי?
את בני גד ובני ראובן. זאת אומרת, הם לא נכנסים תחילה, אבל גם הם, מה?
בגלל שהם נכנסו לארץ ישראל, גם הם יוצאים ראשונה לגלות לפני כל הגלויות האחרות.
ויגאל מראובני וגדי יחצב את מנשה,
ומי גרם להם?
עד שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם,
בעיניין, מה שכתוב בתורה על מקנה רב היה לבני ראובן, בגלל שאתם,
לפני שפרשת את עצמכם לא להיכנס לארץ ישראל, אז גם כן לגלויות שיוצאים לגלויות,
אתם יוצאים ראשונה.
ככה כתוב בפסיקתא.
עכשיו, הפסיקתא מביא כאן מקור יותר עמוק.
כשאנחנו נבין את הקשר הזה שראובן וגד רוצים את ה...
רוצים חלוקה של ארץ ישראל מצד משה רבנו.
הם רואים את הערך של משה רבנו כערך גדול ביותר, ויש הבדל בין חלוקת הארץ דרך ישוע,
לבין חלוקת הארץ דרך משה רבנו. אומר הפסיקתא,
ויהיה ראשית לו,
כי שם,
אומר הפסיקתא,
שנלקחו נחלה מעבר הירדן, תחילה,
מכל ישראל,
שנאמר, ויבואו בני גד ובני ראובן.
ויאמר שם, עטרות ודיבון,
ותחילה לכך נאמר, ויהיה ראשית לו,
כי שם חלקת מחולק ספון.
עכשיו הוא מסביר מה זה, מה קרה שם בעבר הירדן המזרחי?
איזה דברים נמצאים שם?
זה קברו של משה,
שנתונה בחלקו של גד.
לפיכך, בכו להם בני גד בארץ ציחון ואוג. למה הם רוצים את האזור הזה?
כי הם יודעים שמשה רבנו לא נכנס לארץ,
והם רוצים שהנחלה שלהם תהיה במקום של מה שמשה רבנו הולך להיות קבור שם.
ואם תאמר בחלקו של ראובנו, שנאמר, בני ראובן
בנו את חשבון ואת אללה ואת גירתם ואת נבו,
וכתיב הלל הר הנביא מהר נבו,
אז אולי זה דווקא בחלקו של ראובן, שהר נבו היה באזור ראובן,
ומהו מחוקק צפון? זה קבעו שמשה שנתנתה בחלקו של גד.
מלמד שמלאכי השרת
סבלו לארבעה מילים, סחבו את הגוף של משה רבנו, ארבעה מילים,
מחלקו של ראובן, מחלקו של גד,
והם סופדים, יבואו שלום וינוחו משכבותם. אז בעצם היה כאן איזה,
הוא היה בהר נבו, באזור ראובן,
והמלאכים לוקחים את חלקו של,
את המיטה של משה רבנו ומעבירים אותו לחלקו של גד.
מה זה העניין הזה? אנחנו צריכים לברר את הנקודה העומק של הדברים.
יותר צפוני,
כן, יותר צפוני,
כן, אז בעצם יש, יכול היה כאן הר נבו,
יותר צפוני בחלק הדר המזרחי, והיו לוקחים להם את ראובן ומעבירים אותו המלאכים ליותר דרום על האזור של גד.
למה אנחנו צריכים להבין גם כן למה?
ביהושע,
אנחנו פוגשים שוב את בני גד מר ראובן אחרי שהם עוברים את התהליך, 14 שנה הם הולכים ונכנסים להיות סיירת של יהושע בן נון,
והם יוצרים נחלה גדולה,
ובאמת כן מקיימים את התנאי,
מבחינה היסטורית,
וקיימים את התנאי שהם קבעו, הם נכנסים חושים,
חלוצים בפני בני ישראל, ובאמת גורמים לכל ארץ ישראל ליפול בגורלות,
והם עומדים בתנאי שמשה רבנו הציב להם,
ועכשיו צריכים לקבל את החלק שלהם.
ובקצוב בספר יהושע, בפרק כב, פסוק כא עד ל', בואו נראה. וראו בני ראובן ובני גד,
רצי שבט המנשה והידברו אל ראשי אלפי ישראל.
יש מושג מאוד מעניין כאן, שמוזכר בצורה מאוד נדירה בתנ״ך.
אל אלוהים השם.
אל אלוהים השם.
הוא יודע.
בישראל הוא יודע אם במרד, אם במעל, אם בהשם,
אל תשנו היום הזה.
מה הם עושים?
עושים בני גד ניראובן לפני שהם חוסרו חזרה.
בעבר הדין מזרחי עושים להם כאן מזבח.
מה זה המזבח הזה?
פלא שצריך ללמוד אותו.
כן, הפסוקים, כל פרק כב שם,
בספר יהושע, ליוו אותנו מזבח לשוב מאחורי השם.
באים עם ישראל ואומרים, מה אתם עושים מזבח?
מזבח מחוץ למשכן?
מה זה הדבר הזה?
ואז הם רוצים לעשות מלחמה עם בני גד ובני ראובן.
באים בני ראובן ובני גד ואומרים לעם ישראל,
יבואו אותנו למזבח חשוב מאחורי ה' ומנהלות עליו עולה ומנחה,
ויעשו עליו זכי שלמים, לה' הוא יבקש.
ואם לא מדאגה מדבר עשינו זאת לאמור, מחר יאמרו בניכם
ולפנינו לאמור מה לכם ולשם אלוהי ישראל.
המזבח הזה נועד לעשות תור סימן. מה הסימן?
שיבואו עכשיו עם ישראל ויגידו, אתם מעבר הדין המזרחי,
אתם לא קשורים לעם ישראל.
וגבול נתן השם בינינו וביניכם.
יהיה כאן איזה גבול, ואז יחשבו שמבני ישראל,
שכביכול לעבר הדין המזרחי, ששם בני גד מראובן, הם לא קשורים לעם ישראל.
וגבול נתן בינינו וביניכם, בני גד, את הירדן, יש איזה ירדן
שהוא בעצם יוצר איזה חיץ.
ואין לכם חלק בשם.
והשביתו ביניכם את בנינו לבלתי יראו את השם, יגידו שאתם לא קשורים לעם ישראל.
אני אומר,
נעשה לנו לבנות את המזבח
לא לעולב ולא לזבח.
לא במובן עכשיו הדבר הזה כאן.
הם עושים מזבח גדול,
אבל מעולם לא הקריבו עליו לא עולב ולא זבח, אז למה?
אז תקרא לזה גלעד,
איגר סעדותא, כמו שראינו את זה כאן עם לבן.
למה מזבח?
למה לקרוא לזה מזבח?
כי עדו ביני ובניכם, ביני ובניכם, בין דורותינו,
אחרינו לעבוד את עבודת השם לפניו,
ועלותינו, בזבחינו, בשלמינו, ולא יאמרו בניכם,
מחר לבננו, אין לכם חלק בשם.
נאמר והיה כי אמרו אלינו,
אל דורותינו מחר, ואמרנו, ראו תבין את המזבח השם,
אשר עשו אבותינו, לא לעולה ולא לזבח,
כי עדו ביני וביניכם. זאת אומרת, תשאלו את השאלה הזאתי למה נועד המזבח הזה, שתזכרו שמה,
אה, זה זה לא מזבח, זה מה זה נועד להראות שיש קשר בין אבר די המזרחי אלינו.
אני עלה לי איזה חידוש,
תגידו מה אתם אומרים,
אני אקרא את הפסוקים עוד טיפה,
תחיל לנו למרוד בשם ולשוב מאחורי השם, לבעוט מזבח
לעולם המלכה ולזבח מלבד מזבח השם אלוהינו,
אשר יפה משכנו, אנחנו רוצים בית המקדש,
עושים משכן,
אנחנו לעולם לא נצא מהכיוון של המקדש.
החידוש שאני עלה לי,
מה אתם אומרים עליו,
שהיום,
בהר הבית,
למה, מה יש, מהצד, כביכול, ההגדרות,
בואו, הר הבית בידינו, אבל יש את הוואקף,
הוא נתון, מאיפה?
מסטטוס קוו של הירדנים.
אז בעצם,
תראו איזה חידוש מעניין,
אפשר עכשיו להבין קצת ההגדרה של אם אתה עוזב את עבר הירדן המזרחי,
את הירדן,
אז את המזבח, זה ישפיע לך על איפה?
על מקום המזבח בהר הבית.
זאת אומרת, לא סתם הם עושים מזבח
ראובן וגד,
הם בעצם מייצגים לנו לדורותינו אנו,
אתם לא רוצים את חלק הירדן המזרחי,
שזה חלק מארץ ישראל?
רצו לכם, זה ישפיע עליכם בסוף,
שהנה הירדנים האלה,
הם יוצרים לכם איזה חיץ, איפה? במקום המזבח,
בהר הבית.
אז זה אולי ככה הקשר שראו לדורות
ראובן וגד, שהם עשו מזבח,
אבל דבר אחר, כי אם אתה עוזב את האזרחי,
זה גורם לנו להשפעה על מקום המקדש, מקום המזבח.
זה החידוש שעלה לי,
קחו את זה אם זה מי שזה מעניין אותו, אז זה ככה הדברים.
אז זה מה, יש שם מישהו שמגדירים אותו באיזשהו מקום מסוים,
שמגדירים את המקום הזה של מזבח, ליד דבר דין המזרחי,
איזה הר אבנים כזה גדול שיוצר איזה מקום, מישהו כתב אותו בספר של הרב אריאל, אפשר לראות את זה מנוב,
הוא ניסה לייצג את המקום הזה של המזבח.
בעקוד שמעוני כתוב,
למה מוזכר המילים האלה, אל אלוהים השם, אלוהים השם?
מה זה ההגדרה הזאת של מגדור שלא מוזכר בתנ״ך, דבר נדיר בשמות השם?
אומר הקוד שמעוני,
אז אם שוחרר תשמור עליך בשעת המיטה וקיצר תהיא תשיחך עתיד לבוא.
אל אלוהים השם,
אל אלוהים השם.
הוא יודע, וישראל הוא ידע, מה ראו בני גד
ובני ראובן להזכיר שלוש שמות הללו שני פעמים. שלוש שמות השם.
אל אלוהים השם שבהם ברא את העולם שנאמר אלוהים השם דיבר ויקרא ארץ.
אלוהים השם שבהם ניתנה תורה לישראל. זאת אומרת, הם מנסים להציב את זה כתנאי
של בריאת העולם,
כתנאי של בהם ניתנה התורה,
שנאמר כי אנוכי השם אלוהיך אל קנה
כנגד שלוש מידות שבהן בנברא העולם, בחוכמה, בתבונה ובדעת.
ושנאמר השם בחוכמה ובאסד ארץ כנגד שבהם בתבונה,
בדעתו תאומות נבגרו. זאת אומרת,
אתם מפעילים את כל מערכות הקשר בין הקבוש ברוך הוא לעם ישראל,
הן ביחס של התגלות
של ברת העולם, והן ביחס של התורה,
והם מפעילים את אותן מילים בקשר הזה בין עם ישראל, שהיא חלק הירדן המזרחי,
אלינו.
אנחנו ננסה, נדרוש, כמה חשוב לנו היום מתוך הפסוקים האלה,
לדרוש גם את החלק הירדן המזרחי,
כל האזור ירדן וסוריה,
שבא לידי ביטוי בימינו בשאלות שעומדות לפתחי עם ישראל,
מסוריה, ירדן וכן הלאה.
יפה, שאלה מסוימת.
שבט מנשה הוא בעצם לא היה קשור, משה רבנו מוסיף אותו.
יש איזה שוב בפני עצמו למה מנשה נתווסף הדבר הזה,
ליצור איזה משהו.
לקח שבט אחד, חילקו אותו לשתיים, שגם ייצור את הקשר הזה.
שבט מנשה, מנשה תמיד היה,
נקרא לזה, המליץ בינותם, כמו שכתוב שם ביוסף.
הוא היה המליץ, מה זה המליץ? היה מחבר בין השבטים
לבין יוסף.
הוא המליץ בינותם,
אומרה שמי זה המליץ?
זה היה מנשה.
אז הוא היה תמיד המתרגם, המעביר,
היה הקשר הזה בין השבטים לבין יוסף ואחיו.
מכאן מנשה תמיד היה איזה סוג של מגשר.
אז אמר משה רבנו, כנראה מי שצריך להיות בכיוון הזה,
נשים את מנשה שהוא יהיה המגשר בין החלק, הדין המזרחי,
לבין החלק המערבי.
עמד בן אומר, מסביר את הפסוקים האלה,
שמוזכר על המזבח,
אומר המהלבים, ונאמר, נתקן זאת, נעשה לנו רושם ואות נאמן, כי כמונו כמוכם בני אל חי. מה שנבנה את המזבח, לא לעולה ולא לזבח. למה אתה בונה מזבח?
אומר המהלבים, ורצה לומר, מזבח שתבניתו עשוי רק למראה,
ולא לעולה, וזבח, כמו שכתוב, מזבח גדול למראה.
אתם עושים איזה מזבח גדול שהוא יהיה ענק,
כולם יראו אותו,
כי עדו.
למה זה נועד? לעדות, וזה יהיה עד בינינו וביניכם,
לדור ודור,
לעבוד את עבודת השם לפניו בעולותינו.
מה זה קשור בעולותינו? אתם לא עולים שם שום עולה.
שזה יעיד שהמזבח העומד חוץ למשכן השם,
הוא פסום להקריב עליו, כי לא ייאות לעבוד את עבודת השם רק לפניו,
במשכנו.
וממילא לא יאמרו בניכם מחר לבנינו,
אין לכם חלק בשם, כמו שיבואר.
אז הקשר זה המבי אומר,
שישאירו את השאלה, רגע, מה זה המזבח הזה?
לא,
אנחנו חד ושלום שנקריב משהו בחוץ,
אלא אנחנו רוצים את מקום המקדש.
אז החלק הזה של הידי המזרחי משפיע לנו מאוד מאוד מאוד בהבנה שהיום הירדני, מה קשורים באזור כזה רחוק,
יש להם סטטוס קוו בוואקף, איפה? במזבח?
מקום מזבח בהר הבית?
מה קשור?
ובן השתייה.
אנחנו רואים שבעצם הדברים מכוונים ביותר,
ובגלל זה נראה שמה שראה
לפני הקדוש ברוך הוא קוראה דורות וראש, לשים מזבח,
אם הם נתנקים מהצד הידן המזרחי, לא היה לנו את הבעיה של מקום המזבח של הר בית ה'.
בחייב רבי חיים בלתיאל מביא לנו קצת
את הסוד הזה של למה דווקא ראובן,
בתנכונות שלו, הוא לוקח את עבד העל המזרחי.
וזה גם כן עוד ממשה רבנו שהוא מברך,
קודם כל נתחיל מיעקב אבינו שהוא מברך את השבטים,
והוא כבר רואה לעיני רוחו איך ראובן הולך לקבל את עבר הדין המזרחי.
רק נסביר קצת רקע,
כשיעקב לוקח את רחל ויראי נילאה בבוקר,
בו מאותו לילה נוצר ראובן.
המחשבה הייתה על רחל והייתה לאה.
יצר אחרי זה בדורות שראובן ביבל את יצואי אביב. למה ביבל את יצואי אביב?
כי בגלל שהמחשבה בשעת ההשררה לא הייתה מסודרת, גם אחרי זה זה יגרום לראובן לבלבל את יצוי אביב, וגם מכאן אנחנו נראה שגם הנחלה שלו הייתה קצת מבולבלת. בואו נראה.
יתר שעד ויתר עז. כלומר, ראוי אתה להיות לך יתר שעד והשררה ויתר עז אתה, וראובן צריך להיות הבכור.
זה מלכות, וכל זה ראוי לך.
מה קרה?
חז קמיים אל תותר.
אתה קופץ מהר מדי.
מה אתה עושה?
ישר שאיך שמתה רחל,
לוקח ישר את מה? את המיטה של מי? של בלעה,
ואומר, מה זאת אומרת?
מה זה הדבר הזה? אני לא מסכים שגם המיטה של השפחה,
של השפחה כביכול,
היא תירש את לאה, את אמי,
והוא מבלבל את תשואה אביב.
הוא אומר, לאט-לאט.
מה...
יעקב אבינו מתאבל על רחל,
ומזכיר לו, בלעה מזכירה לו את העניין של רחל,
אבל פחס כמה טוטר, נותן דם מדבריו.
לפיכך אני נותן לך מלכות ועשרה, לפי שהפחס, המהירות,
כמה אם יהיה לך.
אומר אבל משה רבנו,
אני לוקח את הנקודה הזאת, למה? יעקב רואה את זה בצורה שאתה רץ מהר מדי.
ומשה רבנו אומר,
את המידה הזאתי, אפשר לנתב אותה לאיזה כיוון?
לכיוון טוב.
כשביקש משה, מי יעלה לנו הארץ, ויקחה לנו,
וכתיב אם יעברו בני גד, בני ראובנו, אתכם חלוצים.
ואותו הזמן תענה במהירות,
אנחנו נעבור חלוצים.
משה רבינו אומר, טוב, את המידה הזאת שהוא קופץ מהר,
ניקח את זה לטוב,
כשהוא ייכנס לארץ, הוא יקפוץ הראשון ויגיד, אני קופץ לארץ, אנחנו נעבור חלוצים.
אל תותר, כלומר, לכך שתעבור למלחמה,
לא יישאר ממך אפילו אחד, כי במספר תצא למלחמה,
במספר תחזור בשלום, היה למקווננז גדול,
שלא נפקד ממנו איש,
כל בני גד נו ראובן שמצאים למלחמה,
כולם חוזרים חזרה.
כי לא יהרג ממך אפילו אחד, כי תכתיב יחיר ראובן ואל ימות. זאת אומרת, יעקב אבינו שמברך אותו,
יחיר ראובן ואל ימות.
באמת, התנאי שהוא קיים,
הוא מקבל איזו שמירה במלחמה שאף אחד לא נפקד ממנו איש.
ואם יטם מספר, פירוש יחיר ראובן במלחמה ואל ירק למלחמה.
כלומר, יהיו חוזרים במניין במספר כדרך למנות ראשי גייסות
כשיוצאים למלחמה.
כי עליתם משקפי אביך.
מה זה היית משכבי אביך? כלומר,
לקח ריאות לך אלו הברכות,
כי עלית וכי שבת משכבי אביך.
מה זה משכבי אביך? דזהו הארץ.
שאלת דברים, מה זה מדובר על יעקב אבינו שלקח את ה... שלא הסכים שהמידה של יעקב אבינו תלך למילה,
היא צריכה להגיע ל... לאה.
אבל הוא מסביר,
אביחי בלתייה בצד העליון,
וזהו הארץ, תכתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה.
כלומר, אשר אתה היית מתנדב לצאת ולעבור יחידית הירדן,
להילחם עם גד אחיך בעבור כל ישראל,
אז הראת לכל שהארץ חשובה וטובה.
אתה אומר, אני מוכן להילחם,
בעד דיפת הרמיון האחרונה על ארץ ישראל,
כל עם ישראל ראו והבינו שכמה חשובה ארץ ישראל שצריך להילחם עליה.
אז חיללת עצו יעלה, כלומר, אז באותו הזמן ההרוג
את הכנעני שהיה מכבש את הארץ, מבני שם,
תכתיב
והכנעני אז בארץ, שהם חיילו את ארץ ישראל הכנעני,
ואחים הוכיח לה בסוף שבדרך ראובן, לזאת אשר דיבר להם, אביהם,
מה זה חיילת היצויה עליה? בצורה רבי חיים בלתיים, אסביר את זה על דרך הזכות
שראובן קופץ ראשון לארץ ישראל, מראה את קדושת הארץ, כהנית משכבי אביך,
אתה מראה כי ארץ ישראל היא חשובה.
אז חיילת היצויה עליה,
בצורה העליונה ביותר שמה,
שאתה הורדת מקנן שחילו את ארץ ישראל,
אתה הורדת את החיילת היצויה עליה,
מהדבר המחולל הזה שנעשה על ידי הכנענים,
על ידי הגויים שנמצאים בארץ.
ככה מסביר רבי חיים פלתיאל.
לאור זאת, עכשיו בואו נראה סוד נסתר שמסביר רבנו בחיי, רבנו בחיי,
מסביר על הפסוקים של השמות שבהם ראובן וגד כובשים בעבר הדין המזרחי.
איזה שמות הם?
אז בואו נעזור טיפה לדף הראשון שמה.
איזה שמות אמרנו?
אז הם לוקחים את,
כמו שאמרתם, נכון,
הם לוקחים את זה בפלטף השני,
הם פסוק ל״ד,
ויבנו בני גד ודבעון ואת עטרות ואת הרוער ואת עטרות שופן ואת העזר ויקבעה ואת בית נמרע ואת בית הרן, ערי מבצר וכזר צאן ובני ראובן בנו את חשבון ואת אללה את קריאתיים ואת נדבו ואת בעל מאון מוסבות
שם ואת שבמה ויקראו בשמות הערים אשר בנו.
מסביר רבנו ברכי לאור זאת מה זה השמות האלה שהם כובשים בהבנה מה עושים כאן בני גד ובני ראובן.
אז בואו נראה.
צריך להתבונן כי עוד יש בבניין ערים אלו מקור אסירי ובשמותם עניין נסתר.
מה העניין נסתר בשמות האלה של הערים האלה של בני גד ובני ראובן?
כתוב על זה יברא בתחתונים וירמוז בעליונים בשמות הבניין העליון.
כן, זה משהו שנראה בארץ, אבל זה משהו בשמיים.
ותמצא בפסוק זה תשעה שמות,
כנגד תשעה ויאמר שבראשית.
יש פה הרבה פעמים ויאמר של תשע פעמים.
כי עשירי אינו להזכירו כי הוא אין.
וכן יצטרכו לומר,
בראשית נע ממאמרו. הגמרא אומרת שמה שאיפה העשירי, בראשית גם נקרא מאמר.
בפסוק זה יש בו התעוררות אל אצילות המאמרות שבהן נברא העולם,
שהן מחכות לשלוש שלוש. עכשיו בואו נבין את טיפת הרקע,
שעם ישראל חוזר לארצו, זה כמו לחזור לגן עדן.
כשחוזרים לארץ ישראל זה מקום,
זה בעצם הסוד של העולם,
שעם ישראל חוזר לארצו.
בואו תראו.
וזהו סוד המשנה.
בסדר תקיעות שלוש שלוש שלוש שלוש,
שלוש שלוש שלוש.
מה שהבינו חכמי האמת ראה מפסוק זה, שישלים אדם פרשיותיו עם הציבור,
שניים יקרא ואחד תרגום. למה צריך שיהיה שלוש?
שניים יקרא ואחד תרגום.
הכוונה לשלוש הכתוב ולכרותו שלוש פעמים,
להתבונן באותן שלוש המעלות שבבניין, הנחלקות לשלוש שלוש.
ואפילו עטרות ודיבון.
גמרא אומרת
שהכל חשוב בתורה, אפילו, מה?
עטרות ודיבון. זאת אומרת, מה שמוזכר אצלנו בפרשה,
שהם כבשו, תגיד, מה אכפת לי, עטרות ודיבון?
מאוד חשוב.
לבאר כי אפילו פסוק המורה על שמות הערים,
ואין בו צורך גדול כל כך,
לפי העולה בתחילת המחשבה, מה צריך את הבירור הזה, את הפירוט הזה של
עטרות ודיבון?
תמצא בו עניין גדול ועיקר שהכול תלוי בו.
למה? לפי שכל התורה כולה קשר אחד ובעניין אחד.
ואין הפרש בין פרשת אלופי עשיו ובין עטרות ודיבון,
לפרשה שלנו, הדומה להם.
גם אלופי עשיו, שהתורה מאריכה בזה,
ביחס למה זה קשור אלינו, למה צריך להאריך בזה?
וגם עטרות ודיבון שמוזכר פה אצלנו,
כל זה יש בהם סוד פנימי,
ובין עשרת הדיברות הכל אחד ואחד, כי הכל בעיקר אחד ובמוצא אחד,
ומימיו מן המקדש שימה יוצאים,
כולם ניתנו מרוע אחד. עכשיו אני מסביר
מה הסוד של העניין הזה של עטרות ודיבון.
בואו נראה.
וזה הביאור הכתוב,
עטרות ודיבון ויעזר ונמרא וחשבון ואללה ושבם ונבוא ובאון.
בואו נראה. עטרות,
עטרת כתיב
ודיבון הוא הנהר היוצא מעדן שאינו פוסק.
לשון יקרא צור ויזובו מים.
איפה יוצא הנהר הזה?
מעדן.
זה נקרא דיבון.
ויש בו רמז לשבעים ושתיים שמות.
ודיבון כתיב
ויעזר הוא ההוד.
שכן כתוב,
עזרנו אלוהי אישנו על דבר כבוד שמך.
אז מה זה הדבר כבוד שימך? וכתיב הדר כבוד דודיך,
זה נקרא כנגד ההוד.
והוא שוק שמאל, כנצח ואוד זה כנגד הרגליים,
כך יצטרך האדם עזר ממנו.
ונמרא,
זה הנצח.
שימו לב, בעצם הוא מסביר כאן את כל עשר ספירות
שמתבררות במקום הזה.
נמרא זה הנצח, והוא נטרקון ימין אשר מוממה,
אז נשון נמרא, נשון ימין,
והוא שוק ימין, השם שנאמר, נעימות בימינך נצח.
חשבון זה יעקב שכתוב ישראל אשר בך את פער הוא שם הוויה במספר חשבון
שמוזכר על יעקב אבינו וגם שם ישראל במספר חשבון
כשראית את זה בסוד הפנימי ואלעלה זה יצחק
שהוא עולה תמימה מה הוא עשה הוא עלה לשמיים
וזהו לשון ואלעלה עולה לאל
לרמוז על מידתו נכתב בה,
כי בראשה זו עצמה נכתב אלעלה באלף וכן אז במקום אחר.
יצחק בשין, כן כתוב על יצחק, יצחק בשין לרמוז על מידתו שהוא אש גדולה,
זה אלעלה.
שהוא באמת היה משהו עליון, עולה תמימה.
ושבם זה אברהם,
והוא נטריקון אברהם סבא.
זה אברהם אבינו, אז יש לנו כאן יצחק, אברהם,
ונבו זו הבינה.
ובעוון זו החוכמה,
ואיפה אחותיות נובע, כן? מה זה נובע?
ובעוון כתיב מלשון מקור נובע,
ועוד מלשון מעון, מעונה,
שיעורים את זה לחוכמה,
אנחנו לא מבינים בכל הרמזים האלה, אני רק נותן לכם לסבר את האוזן, להתבשם בזה.
ומזה תמצא במקום אחר פרשה זו עצמה,
שחסר וקרא מעון, שכתוב,
ואת נבו ואת בעל מעון.
ואל לך, כי שמות אלו מורים על ינים גדולים, עיקריים,
נראים מקרים בתחילת העיון, אבל זה מה זה?
כל סודות הספירות בעולם מסודרות על פי הסדר הזה שלוקחים את עשר השמות האלה ומאפירים את השם שלהם.
בסך הכתוב לרמוז האצילות
בשמות הערים האלה,
שהם חלק סיכון ואוג, תגיד מה רגע, אבל זה חלק בידי המזרחי.
מה אתה עושה מהם שמות כאלה עליונים ונסתרים?
ללמדנו שהיו עובדים עבודה זרה,
בקיצוץ נטיעות,
כדור הפלגה, שאמרו,
ונעשה לנו שם.
והם היו תולדותיו של קין.
קין,
שמה עשה?
שהיה צריך בעצם להיברם מהעולם.
וקנא הכוח שהחטיא לאדם בקיצוני נטיות.
לכך בני גד ובני ראובן, כאשר ידעו זו מה עשו,
הסבו שמות הערים לשמות אחרים.
החליפו את כל השמות.
ורצו להתיישב בהם ולעבור את שם הקדוש ברוך הוא,
ולייחד אותו תחת הקצוץ שהיו בו,
שהם מכתיסים. אומרים, אנחנו נהפוך את המקום הזה לאיחוד השם. מקום שהפכו אותו לקיצוץ בנטיעות, אנחנו רוצים דווקא את המקום הזה לתקן אותו ולעשות איחוד השם.
וזה שכתוב, אם מצאנו חן בעיניך,
יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה.
מסביר ברמתי מה הסוד בזה.
כלומר, כיוון שתכלית
הכוונה בארץ היא העבודה והאיחוד,
גם כאן נוכל לייחד את השם. יש לנו כאן תפקיד מאוד מאוד גדול,
ואם נעבור את הירדן, יבואו עמים מן הקצוות
לשמור הארץ שהיא ארץ מקנה, וירצו להיבנות בה,
ויחזרו לעבוד שם עבודה זרה בקיצוץ הנטיעות,
כמנהג שיש שם בתחילה.
על כך יותן הארץ את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה,
נהיה סיבה לבטל עבודה זרה ולייחד שהשם יתברך.
כאן אנחנו רואים כאן צד פנימי ועמוק
שנדרש בני גד וראובן, שהם רוצים לתקן את העבודה זרה שהייתה
בירדן המזרחי, והם לקחו את השמות האלה כשמות עליונים שעשה ספירות,
שהם תיקנו לייחוד השם שמזכרים בשמות האלה.
אז כאן אנחנו רואים כאן ממש מהלך הרבה יותר עמוק,
פנימי גדול, שבני גד וראובן רואים במקום הזה של עבר הירדן המזרחי, שצריך לתקן אותו.
כן, הירדן המזרחי יש בו צפונות מאוד גדולות.
בגלל זה,
אבבאנאל, נסיים במהלך הזה, שאבבאנאל,
מביא לנו מקור חשוב מאוד,
שלמה ראובן עושה את זה?
למה דווקא ראובן מחליט לעשות את המעשה הכזה הגדול,
הכזה פנימי,
של לתקן את הצד המזרחי?
רב בן אדם אומר ככה, וזה גם נסיים.
אפשר לתת ראובן וגד טעם אחר,
ולפי שהיה ראובן בכור יעקב,
וראה שניטלה ממנו הבכורה.
שימו לב, מה קרה לראובן?
כל הצד האמיתי היה צריך להיות שם שאהובן הוא הבכור.
איפה זה עבר? התגלגל ליהודה, ליוסף,
והיא ניתנה ליוסף,
והמלוכה ניתנה ליהודה.
איפה ראובן בסיפור הזה?
הוא הבכור.
לכך
קץ לשבת עם אחיו,
כי חרפה היא לו.
אם הוא יהיה בארץ ישראל,
אז הוא יגיד לו, אה, זה ראובן, אבל הוא איפה?
הנחלה שלו היא לא נחלה של בכור.
הוא, כן, הוא אמר לו,
אבל הוא בכור היה.
כי חלפה היא לו שימשלו בו עצירים ממנו,
נכנסים לארץ ישראל, והוא עכשיו,
כל העם בכורה כאן נעלמת לו.
הוא בחר נחלה לו מעבר ירדן,
לשבת בטח בדד ואל יראה ברעתו, בשפלותו,
ונתחבר עמו גד. למה גד?
שימו לב,
לפי שהיה בן זילפה, שפחת עמו,
בדגלו, כן?
שתיהם היו גם כן מותו, זה כי בעצם הוא היה כביכול דחת ראובן.
כי הוא בא מזלפה שהייתה שפחת אמו,
שהייתה לאה, ובדגלו זה, וטעם בני גד ראובן, כי היו שניהם אחים ולא התפרדו, לא היפרדו.
אבא, מה שאלת, חצי שבט בן אשה, לא היה עם מים בתחילה,
כי משה חיברו עם מים.
אחר כך,
כמו שהתבאר והותרה,
השאלה הראשונה, ככה, יש לה השאלות של אברבנאל,
שאלו בני גד ראובן,
שבים ומתאחדים בדבר הזה, לכן פעם יזכור כתוב בני ראובן, בראשונה,
פעם יזכור בני גד, והנה דיברו יחד אל משה ואלעזר ונשיא העדה, כי לא יזכר השם יהושע,
וכפי שהם רצו לייחד זה למשה,
כי בגלל זה תתקיים יותר אחוזתם. אז כאן הבאבדל אומר כאן,
הוא יוצא את הצד הבכורה שלו.
ברגע שהוא יישאר בצד עבר הדין המזרחי,
הוא עדיין חוזר לצד הבכורה שלו,
שיש לו חלק נחלה בארץ, כי ראובן,
נחלה גדול,
ואז הוא בעצם מחזיר את הכוח הבכורה שלו,
שהוא ככה מבקש ממשה רבנו,
שהוא איבד את הבכורה, והנה עכשיו הוא מקבל שוב חזרה את הבכורה.
אם היה בארץ, זה היה חלק מארץ ישראל, ואז הוא אמר, מה מיוחד? רובנו, הבכור הראשון, למה הוא מקבל איזה חלק בתוך איזה ארץ ישראל? לא.
הוא קיבל איזה משהו כאילו חיצוני,
אז הוא עדיין חוזר למעמדו הגדול,
שהוא מחלץ חושים, הוא כמו האח הבכור,
שהולך ולעזור למלחמה,
הוא כובש את הכל, ואז הוא חוזר, מקבל את הנחלה שלו פי שתיים,
פי שתיים, זאת אומרת, יש כאן איזה מעשה בכורה,
שהוא רוצה להחזיר לו, להחזיר,
מה?
היום בימינו, כן, בטח, אנחנו ארץ, מי שהולך לירדן, הוא עדיין,
זה ממש, וידע מזרחי. זאת אומרת, ברגע שנכנסנו לארץ ישראל מצד המערבי,
נתקדשה, נתקדשה ארץ, צד יותר מזרחי. זאת אומרת, ארץ של עכשיו, היום ירדן היא ממש חלק מארץ ישראל, מי שהולכת,
זכות גדולה,
כן, מי שהולך לערך, כל גבולותיה של ארץ ישראל היא חלק מהוועדי המזרחי, כן, כל הוועדי המזרחי, אנחנו צריכים לתפוס את כל האזור הזה.
זה עדיין חלק מהארץ ישראל ממש.
אנחנו בעצם, כמו שראינו, בגלל שהטורף של השיעור, אנחנו, חשוב לנו המבט העמוק הזה של המזבח שמוזכר בספר יהושע בראובן וגד,
שהם יוצרים מזבח לזכור שהקשר הזה בין החלק היותר המזרחי לבין מקום המזבח קשור אחד בשני,
ולאור זאת, אנחנו בימים בין המצרים,
מבינים שהר הבית, שהיום יש כאן איזה קוואקף שהוא בא מצד המלוכה הירדנית,
שנמצאת באזור הירדן המזרחי,
אם אתה שוכח את האזור הירדן המזרחי,
באים ראובן וגד ועושים מזבח.
תזכור, תזכור, כמו שאתה מבחן את הירדן המזרחי,
זה ישפיע לך על מקום המזבח,
על מקום הרבית ה'.
זה נראה לי הסוד שמתחבא כאן מתוך הפרשה,
וזה קצת, ככה, לבשר את האוזן,
היא נחלת בני גד ובני ראובן, שאנחנו יוצאים לפני השם,
כמו שאמרנו בתחילת השיעור,
לא, כמו שאמר בנאל אומר,
זה לא רק הנחלה של ארץ ישראל, זה רק בעיה של לפתור את בעיית היהודים,
אלא בעיה של,
אתה בעצם, עם ישראל וארצו, זה הכל לפני השם,
זה הסוד שנלמד
מתוך המבט של בני גד ובני ראובן.
שבוע טוב, הסכוי עם זו.
