בוקר טוב, בוקר טוב,
בשורות טובות.
כתוב בשולחן ערוך,
לימים האלה שבבין המצרים,
שלא יכו התלמידים בימים ההם.
מה אתם לא יכו התלמידים בימים ההם?
לא להרביץ לתלמידים בימים האלה. אני לא יודע אם שמתם לב שמאז י' בתלמוד אני לא מרביץ יותר.
מישהו שם לב לזה?
הרב, אסור להרביץ.
מסביר המשנה ברורה, מה העניין של...
אלה ימי הדין.
בין המצרים, ימי הדין. מספיק יש לנו, מספיק צרות.
ילד, אני לא יודע אם מישהו כאן קיבל מכות בילדותו?
לא שאלתי, מה, קיבלת מכות?
רואים עליהם.
ילד,
הוא זוכר כל דבר.
הוא עשתה לי מי שעוסק בחינוך, לא יודע לתת מכות.
אבל אם יש לפעמים ילדים מאוד שובבים,
תשאלו אותי מאיפה אני יודע, אני לא אגלה לכם.
בכל זאת צריך מאוד להיזהר, אז מה עושים?
יש לפעמים שהם אומרים לילד, אני יודע, בחדר אומרים,
תושיץ את היד,
יש להם רצועה כזאת,
לזו,
ונשים לי כאן יום הדקות על זה.
תגמור לי זה.
מה?
כן.
עד היום מרביסים.
שמתי לב שכל התימנים יש להם בעיות.
ופעם אחת היה כאן תלמיד,
דתלש קוראים לזה, דתי לשעבר.
פעם שאלתי אותו, למה? מה קרה לך?
היית דתי?
תראה, אבא שלי,
שהוא היה רוצה להעיר אותי לתפילה, מה היה עושה?
הוא היה מושך לי באוזניים.
בשבילי שבת
זה אוזני חמור,
חמורים באוזניים.
חוויות של ילדים.
זה בסדר?
לא, ממש.
בסדר, אבל כאן הוא אומר, בימים האלה, בין המצרים,
צריך להיזהר ממידת הדין.
זה מה שאומר כאן השולחן ארוך.
סליחה, המשנה ברורה קצת
להרחיב, אומר,
מפורש במדרש, אפילו ברצועה יש להיזהר.
רצועה זה נותנים ככה לילדים ככה.
הוא אומר, אפילו בזה להיזהר.
מאוד להיזהר, לא להעניש את הילדים באותה תקופה.
אבל מופיע כאן, כוונות תעריזה,
כתב שהמתאבל בימים ההם, אחר חצי היום,
יבכה כמו חצי שעה,
כן?
בימים אלה אדם צריך לייחד לעצמו זמן,
והארי היה במדרגה מאוד גבוהה, אדם כללי מאוד, וכאב את כאב האומה וכל זה.
אז הוא היה בוכה, חצי שעה בימים האלה,
בוכה.
מה זה בוכה?
פשוט בוכה, דמעות.
תראו אותי איך עושים את זה.
שאלו את הרב רן, הוא כל היום ראיתי שהוא בוכה.
אבל עדיין,
כן, זה מה שהוא אומר.
כן, בצורה.
אבל אלה ההנהגות של האריה, ומי שיכול להצטער צער אמיתי בימי חורבן בית המגדל,
תבוא עליו בברכה.
