בהלכות של רכילות.
כתוב,
אין חילוק באיסור סיפור רכילות
בין המספר איש או אישה,
קרוב או רחוק, לא משנה.
גם כשמדברים בתוך המשפחה,
ומדברים אחד על השני, הוא עשה ככה, או עשה ככה,
זה נקרא אמרנו רכילות.
אפילו אם שמע שאחד דיבר דורג נעל אביו ואמו,
ומחמת שיצא לו מאוד על כבודם,
גילה להם את הדבר, גם כן בכלל רכילותו.
גם בחילוק מי שמספרים עליו הוא איש או אישה גדול, אפילו ילד קטן.
כן, גם כן רכילות.
ויש אנשים שנכשלים בזה,
כשאחד רואה, דוגמה, אתן כאן דוגמה,
כשאחד רואה ששני נערים מכים זה את זה,
אתה רואה שני ילדים מרבצים אחד את השני.
אז אתה אומר, ראיתי, הוא מרביץ לו, והוא הלך ומספר לאבא של זה שהוא קיבל מכות.
זה בסדר?
הוא הולך ואומר לאביו של אחד מהם,
איך שנער פלוני הכה את בנך.
וואי.
ועל ידי זה רגיל לבוא אחר כך לקלקולים גדולים.
מדוע? כשאביו של אותו פלוני מכה אחר כך לנער הקטן זה בני גודל השנאה. הוא אומר, מה?
הוא ירביץ לי, אני ארביץ לו?
וואי, איזה מריבות.
קודם בסך הכול סיפר, הייתי שהוא מרביץ לו, זה היה כואב.
ילדים מרביצים, אני דרך אגב גרתי בשעתו מול בית ספר, בית ספר עממי,
ובהפסקות שלנו,
כל הילדים מרביצים אחד לשני.
לא נורמלי.
רוצים אחד אחרי השני, מרביצים אחד לשני.
יכול לקרות דבר כזה?
אני שאלתי את עצמי, למה?
כאילו זה טבעי הדבר הזה.
זה מה שהוא אומר. הוא רואה שני ילדים רבים, והוא הולך לספר לאבא של אחד שזה הרביץ לך איזה מריבה, יכלה לצמוח מזה.
ואת זה זה נעשה כך מחלוקת גדולה בין אבותיהם של הנערים.
האבא של זה רב עם האבא של זה, והאימא של זה רבים עליו.
וביותר מצאו את זה בבית המדרש,
כן?
והנה, אם באנו לחשוב, גודל האיסורים שבאו על ידי המרגל, בזה רבו מלספור.
אז אחרי מה לא צריך לספר?
רואים דברים כאלה,
תפקיד שלך, מה זה אמרנו?
חילוד זה תלוקח מאחד,
מספר לשני, מעביר לו את השני,
לשלישי,
והדבר הזה מביא צרות שרועות, חצי שני.
תודה.
