תופעה שלנו, או תופעה שאנחנו באים גם ממדבר העמים,
חז״ל קוראים לגלות מדבר העמים.
ההבדל, שם היו 40 שנה במדבר,
וכאן אנחנו אלפיים שנה במדבר,
אלפיים שנה בגלות, ואנחנו באים לארץ ישראל.
ודברים שהיו אז גם שייכים למציאות שלנו,
וצריך ללמוד מהעבר,
על ההווה וגם על העתיד.
דבר ראשון,
צריך להבין, ההנהגה שהייתה במדבר היא שונה מההנהגה שהייתה כאן.
במדבר היה כל ניסים, ניסים ונפלאות.
מישהו רוצה לאכול?
לא, לעבוד, איזה רובות היה לעבוד.
במדבר זה לא ככה, הכל היה מן מהשמיים, מים מהשמיים,
בולטס, אתה יודע,
הכל בעיה.
ובארץ ישראל אתה רוצה להשיג דברים, אתה צריך להשתדל, להתאמץ,
לעבוד, או שלהגיע לכל מה שאתה רוצה להגיע.
זה דרך אגב ההבדל שאברהם אבינו,
שהוא בא מאיר כשדים,
אז כתוב לו, לך לך אל הארץ אשר הריקה.
אז באותה תקופה אני בדקתי, לא היו מפות,
תצות, הדברים כאלה.
הוא הלך, נאמר, מאיפה זה הורכסדים? לעיראק.
הוא הלך מעיראק דרך סוריה של היום,
הגיע ללבנון,
והמדרש אומר שהוא הגיע לראש הנקרה.
הגיע לראש הנקרה,
והוא אומר,
או,
זאת הארץ,
זאת ארץ ישראל.
והמדרש מסביר מה ההבדל בין המקום שאברהם אבינו בא ממנה
לארץ ישראל.
אני לא יודע אם אתם יודעים שבעיראק,
שם לא עובדים כל השנה כמעט. למה?
יש שם נהר הפרת,
הוא עולה על גדותיו,
חודש-חודשיים שיש שם חקלאות וכל זה,
כל הזמן שבין הגאות שם,
אין להם מה לעשות.
בא לארץ ישראל,
הוא אומר שהוא עומד בראש הנקרה,
והוא מסתכל, הוא רואה את הארץ, הוא אומר, זאת הארץ!
למה חורשים בשעת חרישה,
וקוצרים בשעת קסירה,
ועובדים את האדמה וכל זה, זהו, זה ארץ ישראל!
ככה אומר המדרש של אברהם אבינו.
אתה בא לארץ ישראל, אתה כבר לא יכול
לשבת בחיבוק ידיים, כמו שרבי יוסף יושב עכשיו.
מה זה החיבוק ידיים הזה?
איך הוא מתרכז?
תירוצים.
הוא עבד קשה כשהוא הגיע למזוויזיה.
הוא טרוויזיה, הוא בוא נשאר בפוסט ואתה יודע. אתה צודק אבל, אני מבקש,
אל תסתפק בזה.
אחד הדברים זה מלחמה.
באים לארץ ישראל,
צריך להילחם.
מה שלנו, חומש במדבר,
נקרא בפי חזר חומש הפיקודים.
למה קוראים לזה חומש הפיקודים?
אומרים חכמים שיש שם שני מפקדים,
בתחילת המסע, בתחילת במדבר,
ובפרשה שלנו עוד מפקד,
לקראת הכניסה לארץ ישראל.
עכשיו, מה זה מפקד?
המילה מפקד,
זה לכאורה, אנחנו באופן טכני סופרים את החיילים,
מחצירים את האנשים,
וזה נקרא מפקד.
אבל באופן פנימי יותר, מפקד זה מלשון תפקיד.
בצבא, למשל, יש מפקד,
המפקד אומר, כולנו לעומד בשורה,
אבל זה לא מספיק.
כל אחד בתוך השורה, כל אחד מהחיילים יש לו תפקיד.
אתה רגם, אתה, אני יודע, טלף, אתה רובאי,
אתה זה,
מופקד מלשון תפקיד.
עכשיו אנחנו הולכים במדבר, צריך סדר.
כל אחד צריך לדעת את התפקיד שלו.
אתה בא לארץ ישראל, אותו דבר.
עכשיו יש כאן סדר.
סדר בשבטים, המשפחות, כל אחד את מקומו ותפקידו.
זה עניין של מפקד שהיה במפקד שלנו, בפרסה שלנו.
ואני אגלה לכם סוד, זה המפקד גם בדור שלנו.
כל אחד מאיתנו יש לו תפקיד.
שאלו אותו מאיפה אני יודע, לגלות?
לגלות או לא?
אם אתם לא יודעים בעצמכם, אז מה אתם שואלים אותי?
אשריך מה טוב חלקך.
חחח.
לא כל אדם יודע את התפקיד שלו בעולם.
יש אנשים
שכל הזמן מחפשים את עצמם.
באים לכאן חבר'ה לפעמים ללמוד,
אבל הם גם אומרים דוגרי, תראה, אני בא ללמוד להתחזק בשביל להתחתן.
זה בסדר?
בסדר?
בסדר. מצוין.
וקשה להם, את זאת הזיווג,
הבתים וכל זה.
אני אומר, קודם כל, לפני שאתם הולכים למצוא את בת הזוג שלכם, תמצאו את עצמכם.
מה התפקיד שלכם בעולם?
כן.
ב-2020, מה התפקיד שלו על זה? זה אתה צודק, אני עוד פעם מגיע לגיל הזה.
תגיע לגיל הזה.
אבל כל מה שאדם עושה, זה התפקיד שלו.
זה גם נכון.
אבל זה גם נכון.
כל מה שהוא עושה, לא סתם.
יש לו תפקיד, אבל מה? יש לי גם עניין של מודעות.
מודעות.
למה אני מתכוון?
רבי עקיבא אומר,
אדם נברא בצלם אלוקים.
כל אדם נברא בצלם אלוקים.
איבה יתרה נודעת לו שהוא נברא בצלם אלוקים.
מה ההבדל בין הנודע לו או לא נודע לו? זה המודעות העצמית.
אם אתה חי בתוך מודעות,
שיש לך שליחות,
יש לך תפקיד.
אתה קם בבוקר,
אתה יודע בדיוק מה תפקידך, מה עניין לך וכל זה,
או שאתה קם ואתה,
מה אני עושה היום, אני רואה את זה.
המודעות הזו היא חשובה מאוד.
כולנו ברו בצלם אלוקים, מה זה בצלם אלוקים?
אנחנו כולנו, צלם אלוקים שיש לך תפקיד בעולם.
צלם אלוקים מסביר בנפש החיים,
צלם מאשר דומה לאלוקים.
ומה אנחנו דומים לאלוקים?
שהאלוקים הוא כל יכול, וגם אנחנו יכולים לפעול בעולמנו, בחיינו, יכולים ויכולים.
אבל יש מודעות, זה מה שאומר רבי עקיבא,
נודעת לו שהוא נברא בצלם מאלוקים,
שהוא יודע מה התפקיד שלהם.
זה המפקד, המפקד בפרשה שלנו,
ואחד הדברים שהוא עוסק שם זה מפקד של כלל ישראל,
אבל גם מפקד של הכוהנים והלוויים, מה התפקיד שלהם,
כל דבר ודבר.
ברשותכם, הייתי רוצה להתייחס לדבר,
במיוחד לסוגיה שנקראת היום,
הגיוס לצבא, אם זה מעניין אתכם.
מי זה מעניין?
מה?
מה מודפקים?
הילדים?
הנכדים שלך.
אתה יודע כמה נכדים יש לי היום בצבא?
בלי עין הרע.
אני לא מדבר על הילדים, הילדים שלי כבר שירתו בצבא.
אבל אני מדבר על נכדים, בלי עין הרע.
צבא,
אחד הדברים העומדים על הפרק
עם הקמת המדינה,
שהקמנו את המדינה,
קודם כל מדינה בלי צבא זה לא הולך.
צבא,
דבר ראשון.
זה מתייחס כאן,
הרב ציודה זכר צדיק לברכה, על הצבא,
שאז,
וגם, ברשותכם, נעסוק גם בצבא של היום.
בסדר?
בואו נקרא את הדברים, תראו בבקשה.
שאו את ראש כל הדת בני ישראל.
זה מפקד, כן.
התקדמות אל עבר מקום, אשר אמר השם, דהיינו לארץ ישראל,
הם בדרך לארץ ישראל,
ממש עומדים לפני הכניסה לארץ,
שורה בהתמודדות של מבצעים מלחמתיים וצבאיים.
אתה צריך לארגן כרגע את העם.
לקראת מה?
מלחמות.
זה ההתארגון.
מיהו המסדר את כל ענייני הצבא בישראל?
מי המסדר?
כן, נדמה לך.
תראה עוד מעט חידוש.
תראה עוד מעט חידוש.
זה נכון מה שאתה אומר, פורמלית זה שר הביטחון, הרמטכ״ל וכל הדברים.
אבל באופן פנימי יותר, עמוק יותר, בוא נראה.
משה רבינו,
אז, באותה תקופה, הוא עושה את המפקד.
הוא מסדר.
שידור הצבאיות בישראל הוא למכור התורה.
מכאן זה מתחיל.
הסדר, בכלל, כל סדר החיים שלנו,
הכל כתוב בתורה.
התורה, איך אומר, המהר״ל אומר,
סדר העולם וסדר החיים וכל זה,
הכל
מתחיל מהתורה.
מישהו רוצה לסדר לו את החיים,
תלמד תורה.
בסדר, לא רק מה אתה עושה, קם בבוקר, הולך לתפילה כזו, לא רק זה.
כל דבר בן דבר.
בכל דרכיך דאו, בכל דרכיך דאו.
המלך לא היה זז בלי שהיה קורא בתורה לפני זה.
מה לעשות, איך לעשות, כל הדברים האלה.
מתוך ישיבתו, שבה הוא עוסק במלחמתה של תורה,
ניגש משה רבנו להכנות הצבאיות,
שמתוארת במטות מסי,
שם כל ההכנות, פרשות הבאות,
ההכנות לקראת
כיבוש הארץ,
סידור עם ישראל כצבא,
צבאות השם,
גם כשיצאנו ממצרים, דרך אגב,
גם שם מה כתוב?
אנחנו כולנו צבא, צבאות השם, כל אחד מאיתנו חייל.
אה, אתה מודע לזה?
בסדר, אתה לא מודע לזה?
גם כשאתה לא מודע ואתה ראש קטן,
אתה צריך איזה חייל בצבא, כן.
סליחה?
אצלי יהודה כותב את זה,
הרב קוק כותב לזה?
הרב קוק כותב לזה?
הוא כותב את זה בתקופה שהיה לנו כבר מדינה,
וכל זה,
כן.
הרב קוק היה גם מודע לזה, אבל לא הייתה...
בזלונדון, הרב קוק דודו פיסקי, בפרומפדור הקימו את הכתוב באיגרע הראשון אחרי שנתיים, שצער בפרומונדו. בפרומונדו, אני חושב, כפש כבר סיפרו.
-כן. זה באמת נראה ענן נכנסה למדינת ישראל. הצבעה של יהודים, בפעם ה-27 אחרי שנתיים. נכון, הרב קוק גם, דרך אגב,
החפץ חיים גם.
פעם ברוסיה היו חוטפים ילדים לצבא הרוסי.
הבעיה אליו בחוץ שכזה, שחטפו אותו וגדלו אותו,
הוא גדל בצבא הרוסי, עם שאלות.
אז הוא אמר, אתה מתכונן עכשיו,
אתה ההכנה לצבא שתקום המדינה בעזרת השם.
אבל רב סובר כותב את זה, ואני אסביר לכם את הרקע לדבר.
בשעתו, כשהקימו את המדינה,
הייתה שאלה לגבי גיוס בני הישיבות.
בדיוק הסוגיה שקיימת עכשיו הייתה אז,
מה מעמדם של אלה שלומדים תורה.
ואז זה היה מפגש של ראשי הישיבות, אז לא היו הרבה ישיבות,
ראשי הישיבות הגדולות, ביניהם בא גם הרב צבי יהודה,
זיכרונו לברכה, ורבנים אחרים.
חזון איש.
לא חזון, רבנים.
נפגשו עם שר הביטחון של אז,
קראו לו משה דיין,
הוא היה אז שר הביטחון.
זהו...
זהו המדינה. אין דורמות באלף.
אני מספק.
רגע, תן לגמור את הסיפור. אל תתווכח איתי.
אני שמעתי את זה באוזניי.
זה כתוב גם באיזה מקום.
דקה.
היה מפגש בין שר הביטחון של אז, זה היה משה דיין,
וראשי הישיבות,
לגבש סוגיה שעומדת על הפרק היום,
מה מעמדם של בני הישיבות, לגייס אותם, לא לגייס אותם, כל הדברים האלה.
סיפר הרב ציודה, שהם באו לישיבה,
שמשה דיין הקדים את ה...
לפני, הוא אמר, לפני שאתם מדברים,
ראשי הישיבות,
אני רוצה להגיד לכם מה דעתי.
ואז הוא אמר, תדעו לכם,
אלה שלומדים תורה בישיבות, תודה רבה, זה מחזק את כל עם ישראל.
אני רואה בזה ערך עליון
בלימוד התורה.
משה דיין,
דרך אגב, מאז באמת הרב צודק, מזמין אותו למרכז הרב
לסיימות יום העצמאות, חגי יום ירושלים, כל זה.
ככה אני רואה, זה ערך גדול.
אתם לא צריכים לשכנע אותי שהם בני ישיבות צריכים להיות בצבא.
בוודאי,
שיש להם תפקיד גדול.
אלא מה?
צריך לגייס אותם, קודם כל מרצון.
אי אפשר בכוח.
ב',
צריך שהדבר הזה ייעשה בתיאום.
מי שראוי, מי שמתאים,
אז שילך לצבא. במרכז הרב,
רוב רובם, אם לא כולם, של התלמידים הלכו לצבא.
ואני זכיתי להיות ביניהם,
להילחם במלחמות ישראל.
ומתי?
כל אחד, לפי מדרגתו, אם התחזק,
הלכה לצבא.
אני אומר את זה גם לתלמידים כאן, אני אומר את זה גם לתלמידים
לנכדיי בדבר הזה.
אתם, כשאתם הולכים לצבא, חזקים, אתם מחזקים.
מחזקים את החבר'ה.
מה זה?
יש כאן תלמידים שעכשיו במלחמה,
הוא מספר לי,
תשמע, החבר'ה של ישיבות שלו, עכשיו הם נלחמים,
הם מחזקים את המורל של אחרים.
זו הייתה הגישה של רב סיודה.
לא לפטור אותם משהות צבאית,
אלא שישרתו.
אבל כל אחד, לפי מדרגתו, לפי משהו,
ומרצון כמובן.
גם היום,
אבל זו סוגיה סבוכה קצת,
אבל זה מה שהוא אומר כאן.
באנו לארץ ישראל, צריך צבא,
צריך צבא.
אל תסתכלו רבי יוסי. הוא היה סמגד בגולני, סמחת!
סמחת.
הוא היה סמחת בגולני.
תראה איזה זקן גדול יש לו.
מי אשם בזקן הזה?
דוב ביגון.
איך תמונה, איך הוא נכנס לי,
צילם על פעילים.
זה מה שהוא אומר כאן, הרב סיהודה. באים לארץ ישראל,
מתארגנים כצבא להילחם.
אני קורא, ממשיך לקרוא את הדברים של הרב סיהודה לגבי הדבר.
אנחנו יושבים כאן במונח יוצא צבא בישראל.
יוצא צבא בישראל, מונח המופיע הראשון,
בפרשיות הראשונות של ספר במדבר,
אבל במובן אחר,
שם נמצא בקשר לכלל ישראל.
הצד שלנו זה מופיע גם בקשר ללוויים,
תפקיד של הלוויים, כהנים,
אבל במובן אחר. שם נמצא ביטוי זה,
אבל לא במובן של יוצא צבא מיליטריסטי,
זאת אומרת, צבא, צבא,
אלא יוצאי צבא לעבודת המשכן.
גם במשכן
יש צבא.
איך אומרים?
ליגיון של מלך קוראים לו.
לכהנים והלווים זה ליגיון של מלך, הם היחידה הנבחרת.
גרשון, כת ומררי, כל הבא לצבא
הוא הצבא לעבוד עבודה באוהל מועד.
תחילת הצבא בישראל הוא צבא של עבודת הקודש.
זה המקור לעניין.
צבא זה לא רק לוחמים.
צבא צריך לדעת מה מטרת המלחמה,
או מה מטרתו של עם ישראל בכלל,
מה ייעודו של עם ישראל, מה עניינו של עם ישראל.
גם היום, דרך אגב.
אדם שהוא, יש לו מודע,
החבר'ה האלה מהישיבות שנלחמים,
הם נלחמים על מה? על קידוש ראשים,
על הגדלת
כבודם של עם ישראל וכבודו של הקדוש ברוך הוא.
זה הצבא שלנו, כן?
אולי הם לא אומרים את זה בפה,
אבל הם עושים את זה.
לא צריך להגיד את זה, אבל עושים את זה, כדי ששם גדול.
צבא של ישיבה, עבודת הקודש, היא יסוד כל עבודת עבודה בישראל. הכל מתחיל מהקודש.
מעבודת הקודש בבית המקדש
ועד העבודות שלנו כל יום, כן?
כי למה? כי כל העניין שלנו לקדש עם שמיים.
לכן אנחנו רואים בקדושה, נקדש את שמך ברבים.
נקדש בלשון רבים.
כולנו לקדש עם שמיים.
עכשיו, מה זה לקדש עם שמיים?
מה, כשאתה אומר נקדש את שמך בעולם בשם שמקדישים אותו בשמי מרום,
אומרים בקדושה, אנחנו נוהגים להגיד את הדבר הזה.
הכוונה היא להביא את השכינה, להביא את אור השם, את טוב השם,
לכל האנושות כולה.
נקדש בלשון רבים.
כל מדינת ישראל זה כאילו ששם חד גדול.
גילוי כבוד השם בעולם.
זה העניין של בית המקדש, זה העניין של ירושלים,
זה העניין של תורה.
לקדש עם שמיים.
שמה אלוקים ברא אותנו?
כי לקדש עם שמיים.
זה כל העניין שלנו.
אז אתה הולך לשרת עכשיו את המטרה העליונה הזאת?
כל זה מתחיל מהקודש,
מעבודת הכוהנים, עבודת הלוויים, בית המקדש,
כל הדברים האלה.
גם היום, דרך אגב, אני מוכרח להגיד,
שאני לא יודע אם היום זה בפועל, אבל היום יש מציאות שיש,
לא כולם, לא כולם מנהיגים,
אבל חלק מהמנהיגים הם ממש כיבדו,
כיבדו את הרבנים,
כיבדו אותם.
ואני זוכר שבגין, זיכרונו לברכה, נבחר,
הוא הלך לקבל ברכה ממי?
מהרב ציודה.
הלך לקבל ברכה.
זה בסדר?
זה ברכת צדיק, לא הולכת.
רבובניה, אה?
הוא היה, כל הממשלה הייתה תלויה ברבובניה,
זיכרונו לברכה.
כן,
מה זה תלויה?
אם תהיה ממשלה רואה, מי הפיל את הממשלה?
הרב עובדיה.
זה צדיק גדול, גם לאחר שהלך, במצב נשאר.
אני מתלבט אם אספר לכם סיפור או לא.
תבין, אני אספר,
אתם תביני למה אני מתלבט.
בשעתו היה לי ידיד, ידיד נעורים, שנהפך לראש ממשלה משהו.
למה גילית?
ולפני שהוא נבחר, פגשתי אותו בנסיבות,
ואמרתי לו, תראה, אתה רוצה להיות ראש ממשלה? הוא אומר, כן.
אמרתי לו, אתה רוצה להיות ראש ממשלה?
תלך לרבנים.
הוא אומר לי,
אני לא צריך.
שואלתי לו, למה?
אני עם עצמי רב-אלוף.
הוא רב, הוא הגע לי על הכתפיים.
אני רב-אלוף.
הוא כבר רב, גם אלוף.
הוא אמר לי,
קיבל לי קצת בדיחותא כזה.
מי הפיל אותו מהממשלה?
אמרתי, לך לרמבנים.
מי הפיל אותו?
הרב עובדיה.
גם היום,
הממשלה תלויה במי.
מי?
מדין, אתה פוליטיקאי, אתה פוליטיקאי.
זה לא מקרה.
בסדר ההנהגה האלוקית,
בשעתו,
כשהקימו את המדינה, זה לא היה כל כך...
אומנם בן גוריון הלך לחזון איש וכל זה,
דובר נכון,
אבל לא יכול להיות מדינה,
וצבא, וכל מה ש...
שהוא לא מעוגן בשורשים!
שורשים זה נקרא, זה כמו עץ.
עץ בלי שורשים, מה קורה לו?
באמת.
אז אם אתה מעוניין להיות ראש ממשלה אולי?
כן, מה אכפת לך?
מה אתה צריך?
שורשים.
שורשים.
זה רק ההתחלה.
זה רק ההתחלה.
ואנחנו רואים בחוש איך שהאומה,
רוב רובה של האומה, אומה מסורתית היום,
נשאב על היהדות.
אפילו בקיבוץ שאני בא ממנו,
גם שם יש שינוי
ביחס למסורת, לדת.
מעניין.
אתה יודע, אם סיפרתי לכם
שהייתה לוויה של אימא של אהוד ברק,
אז הלכתי, היינו בידידות במשפחה,
הלכתי ללוויה.
ואז ניגש אליי האחראי ללוויות.
לא, אחראיין לטקס, כמו שאומרים.
והוא אמר, דובלה, זה כשינוי
ביבה שעכשיו קוראים לי.
דובלה, אל תחשוב, הייתה לוויה יהודית לכל דבר.
הייתה טבילה של הנפטר.
קדיש, כל מה שצריך.
זה שינוי, לא היה פעם דבר כזה.
חל שינוי.
וחתונה זה חתונה, אני חיתנתי חלק מהילדים של החברים שלי.
חתונה זה חתונה,
מה שצריך, כל זה.
חל שינוי.
זה במקום שלכאורה היה חוק.
כולם קרובים.
זה מה שאומר כאן ארץ יהודה.
גם הצבא, היסוד שלו הוא בקודש.
גם צבא ההגנה לישראל, היסוד שלו הוא בקודש.
אומרים לי היום שביחידות הקרביות,
ששם הרבנים הצבאיים יש להם מעמד.
מעמד.
חתן שלי הוא רב צבאי באיזה גדוד שם, באיזה מקום במילואים.
מכבדים אותו כל כך.
פעם זה לא היה.
פעם זה לא היה.
היום הרב, יש לו מקום גדול בצד, למה?
כי מבינים שזה לא רק בשביל להגיע לחיים אומרים שאותו הרב בשביל הקידוש או משהו כזה,
שעושים בשבת.
הרב הוא אישיות רוחנית, מאצילה מרוחה על כל החיילים.
והייתי במסדר של אחד הנכדים שלי,
לא זוכר אם זה היה מגולני או מכפיר,
מה?
לא, זה לא הייתי.
גם יש דובדבנך.
לא הייתה היום, זה היה לפני כמה שנים.
המחט.
דברי נביאים. מה?
אומר דברי נביאים המחט.
מה זה?
ראש אישי בכותל.
לפני כולם.
לא האמנתי.
כולם.
ודאי שרק אז.
יש לי עכשיו חבר'ה במילואים בעזה.
חבר'ה, מה זה?
כולם חברים,
כל הוויכוחים כאלה היו.
זה מה שעשו, גם הצבא
של אז
מתחיל מהקודש,
וגם הצבא של היום חוזר אל הקודש, בעזרת השם.
תפילת הצבא בישראל הוא צבא של עבודת הקודש,
צבא של ישיבה.
עבודת הקודש היא יסוד של כל עבודה בישראל.
חשבון הסטטיסטיקה
של צבא ישראל אינו, המפקד, מה שנקרא,
חשבון הסטטיסטיקה של צבא ההגנה לישראל אינו מתחיל כאן,
אלא בראש חומש במדבר,
בעניין צבא המשכן,
המקדש והישיבה,
בהתחלתה הזאת של הצבא נמשך ונשתלשל לצבא
במובן המיליטריסטי,
מה זה, המתחיל כל זה מהקודש.
תורת השם תמימה.
דרך אגב, עכשיו יש חטיבה חדשה, קוראים לזה חשמונאים.
מה?
דוד?
כן. אה, לא יודע.
דוד נתתי לוואי.
אה, כן.
חלק מהתלמידים כאן התגייסו לחטיבת החשמלאי.
הם חוזרים משם,
כולם שמחים וטובי ל...
חבר'ה,
מההתחלתה הזאת של הצבא נמשך להשתלשל הצבא במובנה מיליטריסטי.
תורת ה' תמימה ומעשה ה' תמים, התורה מקיפה את שלמות הנשמה של ישראל,
יחד עם שלמות הגוף של ישראל,
הרוחניות העליונה של ישראל והשראת השכינה בישראל,
יחד עם הפרקטיקה של הצבא במובנו הפשוט לקראת הכניסה לארץ.
אז זה ההכנות שבפרשה שלנו,
שבדור שלנו מתקיימים ממש ההכנות האלה.
אתם רואים את זה בחוש.
נזכיתי להילחם בכמה מלחמות ישראל,
באחת היחידות שאני שירתי במלחמה, מלחמת יום כיפור,
מלחמת ששת הימים.
היו שם רבנים שלימדו בישיבה, מרכז הרע וכל מיני,
היו חיילים.
היה הרב רוזן, זיכרונו לברכה,
הוא היה חייל,
אבל היה איזה חייל,
קצת מבוגר, ובכל זאת,
ואני נזכר שעלינו, היינו ושירתנו אחרי מלחמת ששתה ימים בגולן.
היה לנו צריכים לעלות מהמפגש של הגבולות
של סוריה, ירדן וישראל, זה במקום עמוק עמוק, ועמוק שם באיזשהו מקום.
כן, אפילו יותר עמוק שם באיזשהו מקום, היה מערב.
והרב רוזן, זיכרונו לברכה, היה אחד החיילים.
וירד גשם נורא,
והיינו צריכים להעלות את כל העלייה הזאת, מלמטה עד רמת,
בגשם וכל זה.
והרב רוזן סחב,
הוא לא סתם הלך לצבא,
הוא ראה בזה מצווה,
הוא ראה בזה שליחות.
והרב טאו, ייבדל לחיים ארוכים.
היה חייל במלחמת יום כיפור.
הוא דואג לספר
שהיינו במלחמה באיזשהו שלב במלחמה,
אמרו לנו להתחפר.
היינו אז בבקעה, ושם ברוך השם שלא הייתה מלחמה,
אבל היינו שם.
אמרו להתחפר, יש סכנה שהירדנים יפגיזו כאן וכל הדברים האלה.
ואז המפקד שהיה שם אמר,
מי שמתחפה ראשון, זה היה בסוכות.
מלחמת יום כיפור הייתה ביום כיפור, בסוכות כבר.
אז הוא אומר, מי שמתחפה ראשון מקבל after duty.
מה זה after duty?
סוף שבוע.
והרב צפיתאו, שליטאו,
הוא אדם גבוה, היום בגלל שהתבגר, אבל לא כל כך קרה, אבל גבוה.
הוא הראשון, תמוך הפרופרת.
לא ראו אותו מתחת לאדמה.
באו אליי, אמרו, הרב, אתה מגיע לך אחטר ניוטי.
לא, מה זה?
כשאני מניח תפילין, מגיע לי פרס?
אני עושה מצווה.
זה נקרא שהכל מתחיל מהקודש.
הוא עושה מצווה.
בסוף שכנעו אותו, כן?
וזו הצבא שלנו.
מה, יש כאלה שהם מודעים שזו מצווה, יש כאלה שהם לא מודעים, אבל הם גם עושים מצווה גם כשהם לא מודעים.
כל החיילים שלנו, בלי יוצאים מן הכלל.
אשרינו מתוך היכינו שיש לנו את הצבא הזה,
טבעות השם!
בעיות השם,
תהיה סייעת הנשמה הגדולה לצבא,
אנחנו ננצח בכל המלחמות,
בכל החזיתות.
אז כן, גאולה שלמה וישועה שלמה ומהרה בימינו.
רם,
לא יודע, הרב ורד סופר, מוצא או לא נראה? לא, יש מחליט, יש מחליט. מה? יש מחליט, הרב יאו.
מי?
יום המליאה.
הוא,
כדאי לכם לשמוע אותו.
מקדש שם שמיים.
