טוב, שלום לכולם, אנחנו כאן במסגרת, שומרים בדרך כלל בימי רביעי בשתיים ורבע.
בשיעור הזה אנחנו לומדים שם משמואל על התורה.
דברים נפלאים מאוד מגדולי החסידות.
הוא מופיע קצת אחרי השפת אמת, השם משמואל.
אתה רואה, לפי השנים שכתבו, אם השפת אמת מתחיל את דבריו בתרשלמת אלף,
מסיים בתרסדלת.
השם משמואל,
שנים קצת יותר מאוחרות, עד תרפ משהו.
אבל לא יודע אם הם נפגשו,
אבל יש איזה קישור.
השם ישמעאל הוא נכד של הרבי מקוצק.
הרבי מקוצק. אביו היה מגדולי התלמידי החכמים של אירופה, מאבננזר.
ישות אבננזר. אבננזר תמך בתנועה הציונית ואמר שזה זה,
וגם הוא היה לו דברים שככה מאוד מקורבים.
בזמנו כתבתי דברים שלהם לקראת יום העצמאות.
אז,
והדברים מאוד מאוד עמוקים, מאוד מיוחדים.
אני משתדל להבין קצת דברים שאני קצת מבין,
ואנחנו לומדים פה ביחד הרבה,
גם כתבתי אותו, זה בסדרה שנייה שאני כבר מלמד שם משמואל,
ודברים הם באמת ממשיכים להאיר.
אומר השם משמואל. אז, כן, הפרשה הזאת, מלא דברים על פנחס.
פנחס על המעשה הנפלא שהוא עשה, על הגבורה הזאת שהוא קם והציל את עם ישראל.
היה קטרוג גדול על עם ישראל במעשה הזה של זמרי בן סלו,
ופנחס קם ועושה מעשה והורג אותם בצורה מיוחדת.
ואם כאילו חששנו שזה משהו וזו קינה מדי לא טובה, השם אומר לו, נותן לו את בריתי שלום וקנו את קנייתי בתוכם.
אז הרבה מדברים על אם נותן לו את בריתי שלום,
ובואו נראה כאן את הפסקה הראשונה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה מדברו.
יש פה חומה שמרה שבמה הדבר הזה?
בתורה,
אם יש פה כהן שיעלה את התורה,
נראה שוידבר אשר פנחה יזרע וישבת חבטים עבוד ישראל,
ולכן אינני נותן לו את בריתי שלום.
המילה שלום,
וו קטועה, היא לא כתובה שלם.
לא כתובה שלם, זה דבר, יש לה חסרות ויתורות בתורה, כל דבר זה משהו משמעותי.
גם בו כתוב, שלום, וו קטיעה.
ככה כותבים את זה.
מה...
אבל יש כמה דרשות, כמה עניינים בזה.
אז מעניין, כי בעל הטורים, מה שפה מופיע השם משמואל,
אומר הבעל הטורים,
וו קטיעה,
כי פנחס הוא אליהו.
כן, ידוע.
חז'ה, פנחס זה אליהו.
וכשבאו שני מרגלים לרחב,
איפה התנ״ך פה נעלם?
איפה התנ״ך שם? הנה, יש פה, יש פה, יש פה. מה יש? יש פה, יש פה, יש פה.
כשבאו
שני מרגלים לרחב,
כתוב,
היא העלתה אותם על הגג,
ותיקח האישה את שני האנשים ותצפנו, ותצפנו.
שני האנשים, מה צריך כתוב?
תצפנם.
אומרים חז״ל, אחד היה פנחס, אליהו, היה מלאך.
מלאך, לא רואים, לא צריך להחביא אותו.
רק את כלב הייתה צריכה להחביא, כן? אתה מכיר? זה ממש,
איזה דברים נפארים. כל עמוד בתורה, אין...
תצפנו, כתוב.
זה פנחס או אליהו.
אז הוא אומר, וכן אליה,
אני קורא בעל הטורים כי זה שייך למה שתכף נלמד.
וכן אליה כתיב חסר.
הנה אנכי שולח את אליה הנביא זכור לתו, כתוב שם אליה,
בכתיב חסר אליהו.
ויעקב מלא, יש בכמה מקומות,
גם בחוקותיי, נדמה לי, שם בסוף בחוקותיי, אחרי כל הקללות,
ואת בריתי אזכור,
יש שם, לפחות זה המקום אחד שאני זוכר, רגע.
וזכרתי את בריתי יעקב,
עם ו', בפרק כ״ו,
פסוק מ״ב בויקרא.
יש חמש מקומות כאלה שיעקב כתוב עם ו׳,
יש חמש מקומות
שאליהו חסר ו׳.
זה דבר נפלא מאוד.
אז אומר בעל הטורים,
יעקב מלא ו׳, שנטל ו׳ מאליהו למשכון,
עד שיבוא עם המשיח ויגאל את בניו.
וזהו יגל יעקב, ישמח ישראל,
ישמח, אני קורא לכם בעל הטורים, עכשיו ראיתי את זה,
ישמח אותיות משיח,
שישמח ללמוד את המשיח ויחזור הוו,
ויהיה אליהו שלם.
עוד הוא אומר הבעל התורים, שלום, ברתי שלום,
בגימטריה זהו המשיח.
וואו.
טוב,
ראינו מה, עמדנו משהו חדש.
עכשיו פה, השם ישמואל מדבר על זה.
הנה, שלום, הוו בשלום הוא קטיע, בסדר? מקור אחד, ויש שתפרד. הנה ברשי, אה, רשי פרשת בחוקותיי,
איפה שקראתי את הפסוק הזה,
שם רשי אומר את זה.
בחמש מקומות נכתב יעקב מלא,
ואליהו חסר,
בחמש מקומות.
יעקב נטל אות משמו של אליהו עירבון שיבוא ויבשר גאולה לבניו.
כן, זה משהו רוחני כזה, כאילו, התורה כותבת את השמות עם ו', חסר ו', מה?
אז הוא אומר, גור אריה, המהר״ל דיבר על זה שם,
והסביר את טעם המדרש הזה, לרמוז לך,
כי אליהו לא נברא רק כשיגאל את ישראל. כלומר, זה העניין שלו.
זה,
לא סתם, מה אנחנו כל פעם אומרים?
אני הולך לשאול לכם את אליהו הנביא.
אנחנו אליהו כל הזמן מצפים לביאת אליהו.
ובליל הסדר, שאנחנו עוסקים בגאולה הראשונה, שזוכרים את ליל הסדר,
זוכרים, וקיסקוס של אליהו הנביא.
כן,
מתחברים לגאולה האחרונה.
הייתי הולך בליל הסדר,
הורים של אשתי גרים ברחביה,
ברחביה,
והייתי הולך לסדר,
ואז כשהיינו גורמים את הסדר, הייתי הולך לעסוק את הרב צוקרמן זצל.
הוא עושה סדר עד לעלות השחר,
קמים, הולכים לקוטר, יביאים ותיקים, חוזרים הביתה.
אבל לא הולכים לישון.
והייתי מלמד, לימדתי את הילדים שלו בתלמוד תורה,
לפני 40 שנה.
והייתי נכנס,
אז הרב צוקרמן היה אומר ככה בחביבות,
אליהו הגיע.
מחכים לאליהו, ליל הסדר.
נתן לי כזה מקום של, זה היה, וואו.
סיפרתי להם את זה בשבעה על הרב צוקרמן.
חששנו שזכינו.
מה?
כן, ליד, מאחורי בית הכנסת הגרע. ממש,
הקיר שלו נושק לבית הכנסת הגרע.
ובגור אהיה שם, ותא המדרסל ירמוזך עליון נברא רק כשיגע לישראל,
ולדבר זה הוא עומד.
יש גם ככה,
בבדיחותא כזו,
כתוב את כל האומר דבר בשם אומרו,
נביא גאולה לעולם, כן?
תגיד בשם אמרו. מרדכי אמרה בשם אסתר אבא שלום מרדכי,
מה הוא בספר ואיזה ישועה צמח מזה.
אז פעם מישהו אמר איזה חידוש,
אמר איזה חידוש,
הוא אמר, נגיד הוא אמר, זה אומר השפת אמת.
אבל זה בכלל כתוב ספר אחר. אז מישהו אמר לו,
עכשיו גם כתוב, אם אומרים דבר שמועה בשם מישהו,
שפתיו דורבות בקבר.
אז הוא אמר, אז אמר לו,
השארת את השפת אמת עם פה פתוח,
ואת אליהו עם רגל אחד קדימה.
למה?
אמרת שפת אמת, אז שפת אמת,
התחיל זה, אבל בסוף זה לא מה שהוא אמר, זה נשאר זה.
אליהו, דבר בשם אומור, הוא מביא גאולה לעולם, אליהו התחיל ללכת, אבל בסוף לא...
הוא אומר בו, אליהו לא נברא רק שיגאל את ישראל,
לדבר זה הוא עומד.
ובאשר שלא היה זה עדיין,
עדיין, לא הגיע הזמן.
לפיכך נטל מאותיות שמו לערבון.
אני מרגיש שזה כאילו,
זה ממחיש את ביטחון הגאולה.
זה שיוקר אהרון, כאילו, יעקב אומר לאליהו,
איך הוא אומר, אין מצב שאתה לא בא, כן?
האות שלך אצלי, אתה מבין את זה?
עד שאתה פה גואל, אתה לא מקבל את הוו.
זה חזק, זו אמירה, זה לא סתם איזה דרושק כזה.
קומה,
שורה 10, אליהו אין שמו שלם,
אלא מפני שכל עצמו עומד לגאול את ישראל.
ותשלום שמו אצל יעקב,
וכשהוא נגלים, אז יהיה שמו שלם.
זה אומר בשם המהר״ל.
עד כאן תמצית דבריו.
הרבה יש מהר״ל בשם ישמואל.
ויש לו אוסיף ביאור,
זה ממש
דברים של גאולה.
בנקודת האמת,
אין ישראל ראויים למשתבנים תחת יד זולתם, כי הם בני אל חי.
מה, איך אפשר שנהיה משועבדים? זה לא מתאים.
אנחנו בני אל חי.
מעין זה אולי קצת דומה לזה.
אני עוסק השנה הרבה בנתיבות שלום, אני כותב במאמרים.
ובנתיבות שלום,
מביא בשם רבותיו הקודמים,
מוסר השם, כתוב, מוסר השם,
בני אל תימס.
הוא אומר, מוסר השם,
המוסר שהשם אומר לאדם, בני,
אתה בני, אל תמאס, אל תמאס את הדרגה שלך,
אל תמאס את ההתגדלות שלך,
תזכור שאתה בן של הקדוש ברוך הוא,
אל תעשה שטויות.
גם על פסוק הזה, בני אתה,
אני היום ילד איתך.
תזכור את המעלה שלך, אדם ישראל צריך לזכור שהוא בן של מלך, הוא בן בני אתה,
ומתוך זה הוא יכול לשמוע על אטמול לעשות דברים לא טובים.
זה מוסר חזק.
גם פה הוא אומר, הם בני אל חי,
מה שייך שאנחנו נהיה משועבדים?
אבל מחמת עוונותם נתגבר כוח האסתר עד שמכסה את האמת,
ונדמה שככל הגויים בית יהודה. חלילה, אנחנו רואים כמו, נראים כל הגויים, חלילה.
והגאולה תהיה במהרה בימינו על ידי אליהו שהוא איש האמת.
כמו שהמדרש דורש על הפסוק
שלח אורך ועמיתך עם יחמוני,
דוד המלך אומר,
אורך זה מלך המשיח,
ועמיתך זה אליהו.
וכמו הגאולה הראשונה שעל ידי משה ואהרון,
שבמדרש כתוב אורך זה משה ועמיתך זה אהרון,
או אורך זה אהרון ועמיתך זה משה, מעניין, שתי דעות במדרש,
ושניהם אמת, כי שניהם כלולים זה בזה,
ומדרש הובא ברשי, יש מקומות שמקדים אהרון למשה,
ויש מקומות שמקדים משה לאהרון.
כן? כתוב ככה בתורה, לומר שהשקולים כאחד.
והפירום של הכוונה שכוללים, כנראה שהמידות שלהם והתכונות שלהם היו זה אחד דומים זה לזה.
ומכל מקום, מחמת מידת האמת שנתגלתה על ידיהם,
זה עצמו הביא גאולה.
וכן לעתיד על ידי אליהו.
אמרתי פעם מאדם יקר מאוד,
אמרו לו הרב רבי אברהם נבון.
לא יודע אם זה חידוש שלו,
מתאים שזה יהיה חידוש שלו.
הוא היה כאן מסתובב בשכונה והיה אומר,
הכסף היה דורש
כל מיני גם גימצריות ודברים ככה מאוד יפים.
אז הוא אמר,
כתוב בגמרא,
לא זוכר מי הרב שפגש את יהוא הנביא.
אמר לו, ומתי קאטימר?
הוא אמר,
רבי אבא,
מתי תבוא? הוא אמר לו, היום.
היום, כן? זה הסיפור של היום, יש שני...
חיכה, חיכה, חיכה. לא בא.
בא ואמר לו, מה אתה בדי? אתה רמאי? אמרת לי יום טובה.
אמרתי לו, התכוונתי, היום אם בקולו תשמעו.
היום אם בקולו תשמעו.
אז אמר היהודי הזה, מה זה אם?
כל הגאולות
הן בראשי תיבות אם.
הראשון,
אהרון ומשה,
גאולה שנייה, שאנחנו לבית שני,
אסתר ומרדכי,
וגאולה שלישית,
אליהו ומשיח.
היום אם בקולו תשמעו.
אני דורש את זה הרבה בחתונות,
אם יש שם איזה חתן וקלעים וזה, אני עושה להם דרשות.
שורה שלושים, מקור אחד.
וזהו שבמדרש,
מעניין,
כי כשמתגלה למשה ואומר לו,
לך תיגע לבני ישראל,
ומשה מסרב ועוד מסרב ועוד וזה, הוא אומר לו, בסוף,
שלח נביע תשלח.
בעיקרון שאנחנו לומדים שם, כאילו, תמצא אהרון, או אהרון הוא יותר מתאים ממני.
אבל פה הוא אומר עכשיו,
המדרש כנראה אומר,
כוונה לאליהו.
כאילו, אני רק ההתחלה, אנחנו רוצים את הגאולה הסופית עם אליהו הנביא.
ועתם כנע שהוא איש האמת,
ועל כן תעודתו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
זה עניינו של אליהו.
כי הפירוד שבין האבות לבנים נצמח מפאת הסתר מידת האמת.
מעניין מה זה אומר.
הסתר מידת האמת.
כשיש אמת, אז זה, לא צריכים להריב ה...
כן, היום אנחנו מאוד מאוד...
העניין הזה של
בין אבות ובנים, זה מאוד מתוח, כן?
צריכים האבות
ללמוד את עניין הבנים, והבנים את עניין האבות.
היו אומרים להאכיל, להאכיל, אבל זה נכון.
הילד יש לו רצון של קודש, יש לו רצון, הילדים,
רואים את הנערים האלה, גם נערים בקבעות, בזה, יש להם רצון של קודש.
צריך לדעת להבין אותם.
ככל שאתה יודע להבין אותם ולהקשיב לשיח האמיתי הפנימי שלהם,
אתה מגלה את האוצרות שלהם.
צריך לחדור לאיזה תכונתו של אליהו, שהוא חודר לאמת,
והוא רואה והשיב לבבות על ביניהם, אדם אדם.
שמידת האמת, שורש 35, שני לבבות, שורש אחד להם.
וזה נראה בחוש שכמידת הריחוק משורש נקודת ישראל, תורה ומצוות, שהיא מידת האמת לאמיתו,
כך משחקים הלבבות, וזה עושה אותם נפרדים.
ואליהו בגלותו את מידת האמת,
בזה עצמו משיב לבבות על בנים.
וזה שאמר שאליהו לא נברא לגודל ישראל זרע יעקב איש האמת,
שנאמר תיתן אמת ליעקב למעלה,
ומה שביעקב מדריקו למעלה,
בדרגה גבוהה,
ממשיך אליהו למטה,
לזה העולם.
וזו הכוונה שאמרו שאליהו בא לעשות שלום בעולם, שלום שהוא תכלית מידת האמת,
הפך מידת זה העולם שמצד האסתר כולו קטטות ומריבות.
כתוב שהשם שאל את המידות לברוע את העולם.
אז שלום אמר, אל יברא.
וגם אמת אמרה, אל תברא.
לא יברא את העולם, מה, הכל פה שקר וזה.
אז מה, ותשלח אמת ארצה.
הוא לא, כאילו, לא שמע לו, וברא את העולם.
מלחמת ששת הימים, מלחמת ששת הימים, הרב אליהו,
הרב עובדיה יוסף,
גם כזה רב, שהרב ראשי לישראל,
מגיע ביום ירושלים ומדבר דברי הודיה ושבח לקדוש ברוך הוא.
הוא אומר, וביום הזה, יום הראשון של מלחמת ששת הימים, אמרנו,
ותשלך אמת ארצה. אמת,
441 מטוסים שהפלנו להם.
אני לא יודע איפה המספר הזה, אבל זו הייתה הדרשה שלו.
אז שלום אמר, לא ייברה.
שלום לא יכול, איך אפשר עולם כזה שהוא כביכול
עם שקר?
אך כל עוד שלא מילא אליהו את תעודתו מדעת האמת עדיין נתגע למטה,
נשארה למעלה במקום יעקב, זה נקרא, זה נקרא שיעקב נותן את האות ו'.
הוא אומר, אתה צריך לגלות את העניין שלי,
ולמטה, אות ו' רומזת לאמת.
כתוב בזה,
אות ו' זה גם
אות חיים בתחנון שהספרדים אומרים אין אות ו'.
למה? כי התחנון של הספרדים, פרק כה,
שיכול להמית.
אם אדם מכוון על אויבו, כתוב שיכול להמית.
יש איזה סיפורים גם בגמרא.
אז אין שם אות ו',
זה אות חיים.
אבל זה גם אות אמת, הוא אומר.
והאם שאות ו', שאות האמת עדיין אצל יעקב,
הוא אומר למעלה, שעוד לא המשיך את האליהו למטה.
לכן עדיין עוד לא, אין גאולה.
וזה פנחס אליהו.
על כן קינא בקען על מעשה רע הזה,
כי ידוע שאם אדם בועל ארמית,
אז הוא אומר, זה פוגם בנצח.
הוא כתיב, נצח ישראל לא ישקר.
על כן פנחס מצד מידת האמת שבו הפך השקר קינה לאדם הזה.
וזוהי ההבטחה שנותן לו ברית שלום,
שהיא תכלית וגמר מידת האמת.
לכן באה הוו לשלום קטועה,
לרמוס עדיין, לא נשלמה תעודתו של מידת האמת,
עד שלעתיד זה יתגלה.
עכשיו הוא ממשיך כאן, הדרשות שלהם הם בשבת, ואחר כך הם כותבים את זה במוצאי שבת.
המדברים מדברים על שבת בדרשות.
ולפי האמור יובן, מה שאמרו חז״ל,
אלמלא שמרו ישראל שבת אחת,
לא שלטה בהם אמה ולשון.
ואם שתי שבתות, מיד נגלים.
כי שבת היא נחלת יעקב, שכתיב בו שמירת שבת כבמדרש,
והוא מידת האמת.
ובעזר הקדוש כדברה הקדוש ברוך הוא, עלמא לא יכיל להתקיימה, לא יכל העולם להתקיים,
עד שבאה ואישרה להם שלום. מה זה שבת?
ושבת אחת היא נחלת יעקב,
שמופיעה מידת האמת.
ועוד שבת, זה כבר מידת שלום, זה תכלית.
זאת אומרת, ודאי, הוא אומר, בכל שבת יש הרע מזה בכל איש ישראל.
הרבה פעמים דיברנו על המוביל כאן עניינים של שבת.
להרגיש שבת, להרגיש שאתה יוצא מהשבת אדם אחר. אתה יוצא,
אדם ממוצא שבת,
חזר מהם, ויהי נפש, ויהי אבדה נפש.
אבל עם כל הצער, וגם צריך,
אולי אפילו לשאול לסכם, מה קיבלתי?
מה גדלתי בשבת הזאת?
כתוב על שרה שבאוהל שלה
היו שלושה ניסים, ואחד הניסים נר דולג מערב שבת לערב שבת.
אומר השם משמואל
שהעניין של נר דולג מערב שבת לערב שבת,
שימי החול לא קלקלו את מה שהיא קיבלה בשבת.
ובשבת הבאה זה יתווסף על מה שהיה בשבת הקודמת.
כלומר, אנחנו, יש לנו שבת,
בהם ימי החול אנחנו יורדים, אנחנו לא באותה דרגה.
שבת הבאה הבאה עוד פעם אנחנו אוספים מחדש.
ולומר, אצל שרה,
נר דולג באשר לשבת, שימי החול לא פגמו את השפע שהיא קיבלה בשבת הקודמת. היא הייתה כל הזמן בעלייה בלתי פותקת.
כך צריך להרגיש את שבת.
הוא אומר, לכל אדם יש יערה, שורה 39, בכל איש ישראל,
אבל הוא כפי מידתו בכל שבת ימי המעשה.
אם הוא ישתדל לעקור מקרבו מידת השקר והחנופה והצביעות,
כן, ההשפעה של השבת,
אדם לא יכול חלילה להגיד כל השבוע,
הוא לא לומד, הוא לא זה, הוא לא כל כך עושה מצוות,
עכשיו אני אבוא לשבת, יאללה, אני צדיק. הוא אומר, לא.
אם כל ששת ימי המעשה ישתדל לעקור מקרבו את מידת השקר והחנופה והצביעות,
בבא מידה זוכה בשבת להרע מידת האמת,
ומסלק ממנו את השיבוט הרוחני והכוחות הרודפים אחריו.
טוב, קצת עניינים רוחניים גם, לא הכל אני יודע.
אנחנו השבת, מכון מאיר,
הולכים בעזרת השם לחזק את העיר קריית שמונה,
אחרי כל מיני שהיא עברה,
תושבים לא היו בבית למעלה משנה,
הם ביקשו, פנוי למכון מאיר, מכון מאיר כל שנה הולך לעשות שבת באיזה גרעין תורני, באיזה מקום לחזק,
לשבת בעזרת השם, אנחנו עם הרבניהם ותלמידי און,
הולכים לחזק שם את העיר, בעזרת השם.
שלוש, מקור שלוש, השבוע היה לנו יז תמוז,
אנחנו בשבועות של בין המצרים,
הוא גם מתייחס כאן באיזה פסקה לדבר הזה.
מדהים הוא,
יש פסוק באיכה,
כל רודפיה השיגוה בין המצרים. מפה המונח בין המצרים.
חתן נוראים, אלו שלושה שבועות שבין י״ז תמוז לתשעה באב.
הנתיבות שלום מביא,
מביא, גם שוב בשביל רבותיו הקודמים,
או שהוא כותב, הוא אומר, בספרי חסידות, לא רק
בהנתיבות שלום,
מוזכר הדבר הזה,
שהימים האלה הם ימים מאוד גדולים.
הם ימים מאוד גדולים, עם כל הצער והקושי,
ולכן דורשים את הפסוק, כל רודפיה ישגוע בין המצרים, כל רודפי כ,
רודף יה,
כל רודפי יה, מי שרוצה את הקדוש ברוך הוא, רוצה להתקרב אליו,
ישגוע בין המצרים.
וכמדומני שאומר, תראו,
אנחנו כאילו היום 21 יום,
מיעוט ז' תמוז, אם סופרים ז' תמוז וגם
תשעה באב זה עשרים ושתיים יום.
הוא אומר שעשרים ושתיים יום האלה,
זה מזעזע,
זה כנגד הימים מראש השנה ועד שמחת תורה.
עשרים ושתיים יום.
שמחת תורה זה יום עשרים ושתיים.
זה השיא של הדבקות בהשם
התוארת על הדעת.
וכן, תשעה באב
קרא להם אוהד לשבור בחוריי.
כי אולי אני אשתמש במילה של הבן שלי ידידיה,
ידידיה כתב באחד הספרים של הבן של ידידיה שנהרג במלחמה,
אך כל שבר יש לו ייעוד,
מייצבו עוד את הבניין,
וזה גם תשעה באב.
זה לא רק איזה עונש,
אבל חזרנו אליה שמשיח נולד בתשעה באב.
ויש פה איזה בירור לישראל,
שמתוך זה הם צריכים לצמוח מחדש.
זכיתי אתמול לומר את הדברים האלה, היה ערב
של הגדוד של ידידיה,
הם עשו, הזמינו את המשפחות של הגדוד שילדים שניהם נהרגו,
גדוד הנדסה קרבית 817. וברוך השם, אין הרבה,
יש להם חייל אחד מלפני 20 שנה,
והם מלווים אותם, את ההורים כל הזמן, בקשר מדהים.
ואנחנו, עוד הורים חדשים מהמלחמה הזאת,
הם עשו טורניר כדורגל לזכרם,
ועם פולצות, עם תמונות של שלושת הלוחמים.
והזמינו אותנו גם לשיח עם הפיקוד, סגל הפיקוד,
מג״ד, סמג״דים, מ״פים.
שיחה מאוד מאוד מיוחדת הייתה,
החזקנו אותם מאוד.
וגם שם אמרתי להם, אני יודע, כל שבר יש לו ייעוד,
אנחנו לא במצב של משפחות שכול, משפחות גבורה.
אנחנו מחזקים אתכם, מודים לכם על הקשר, מחזקים אתכם גם.
לא רק אתם מחזקים, אנחנו גם מחזקים אתכם.
נמשיך את הלחימה והכל.
ואחרי זה דיברתי גם בפני כל הגדוד,
וגם אמרתי להם את הדברים החשובים האלה.
בסוף המנחה, אמרתי גם, אנחנו לא משפחות השכונות, אנחנו נשמעות את הגבורה.
אנחנו גבורה, גבורה של תקומת ישראל,
ולשבר הזה יש לו ייעוד,
שלב חדש בגאולת ישראל.
המנחה בסוף אומרת תודה לזה,
תודה לזה,
ותודה למשפחות הגבורה.
אמרתי, אם הצלחתי להכניס לה את זה בשיח הפשוט, זהו, עשיתי את זה.
היה מדהים.
הם באו, אמרו, צמררם אותנו, גם אשתי דיברה שם,
ועם ישראל חי.
קור רודפיה הישגויה בין המצרים.
אומר השם משמואל,
זה לא סתם, כי הצומות האלה
עתידים להיפרכו לאסון ושמחה, כן? אז יש להם בפוטנציאל,
כן? זה ימים של שמחה.
הם יהפכו לאסון ושמחה.
כתוב שם, צום הרביעי וצום החמישי,
וצום השביעי וצום העשירי יהפכו לאסון ושמחה.
צום הרביעי זה תמוז,
כי רביעי זה חודש תמוז הרביעי,
צום החמישי זה תשעה באב, אב זה חודש החמישי,
שביעי זה צום גדליה,
תשרייה זה החודש השביעי,
וצום העשירי זה עשרה בתבת,
חודש העשירי.
ונראה, על פי מה שכתב מהר״ל, אמרתי לכם שהוא למד מהר״ל.
אנחנו חושבים איזה המציאו פה ללמוד מהר״ל. גדולי ישראל למדו מהר״ל, הרב ציודה אומר, ללמוד נצח, גבורה ותפארת
של המהר״ל, הראשונים, קודם כל.
הגבורה, התפארת והנצח.
כתב המהר״ל בעניין חול המועד,
שמפני שיש לו קדושה לפניו ואחריו,
נעשו הימים שביניהם חול המועד.
וואו וואו.
מעניין, כי הרמב״ן, מה שהוא אומר את זה?
אה, הוא אומר חול המועד. כמו החול המועד, כן, מה זה חול? יש לך יום הראשון יום טוב בסוכות,
יום האחרון שמחת תורה יום טוב, באמצע
ימים טובים כאלה.
גם בפסח ראשון ושביעי.
הרמב״ן אומר שכל הימים מפסח ועד שבועות,
הם גם כן יש להם מבחינת חול המועד.
כי זה חג הראשון פסח, והאחרון זה שבועות.
זה העצרת של פסח.
אבל זה לא כאן.
הוא אומר, לכן נעשו ביניהם...
עכשיו הוא אומר, תקשיבו גם לעתיד, שימים שבין 17 בתמות לתשעה באב יהיו כמו חול המועד,
ויהיה כמו מועד ארוך של 22 יום,
מקביל לכל מועדי ישראל, זה פלא פלאים.
וזה לא פלא,
אני אומר, מה שאמרתי לכם,
שהנתיבות שלום אומר, זה זה מקביל לכל הימים
מתשרי, מא' תשרי עד כ' ב' תשרי.
זה לא פלא.
הכול,
כולם, כולם משורש אחד, כן? מהבעל שם טוב, מהזה, זה זוהר, זה סודות
עצומים עמוקים של תורת ישראל,
שצריכים לדעת את זה גם.
הבן שלי, ידידיה, כתב
איזה מכתב שהוא כתב, אני בהשראה מאתמול,
לא, אני שנה וחצי מדבר עליו, אבל בכל זאת, אני,
כמו זה היה,
זה היה, אני קטנתי מכל החסידים, אבל אני ממש אומר,
אמרתי היום לחברים שלי בתלמוד תורה,
אני הקטן עשיתי קידוש השם ברמה שהקשרת.
פיצקנו אותם,
אחד משהו אומר לי, אנחנו כל פעם עוד סבב ועוד סבב, נתת לנו כוח לסבב הבא.
לא יודע מה שאתה עשית פה.
קטנתי מכל החסידים, אני מתרגש, אני בוכה.
לא רציתי ללכת, הם מאוד מאוד אמרו לי לבוא.
בסוף נסענו,
ואוי ואבוי אם לא היינו שם.
כי גם אנשים מדברים אחרים, ויש שיח אחר, וגם כשהתחלנו לדבר עם המפקדים,
אז דברים אחרים התחילו להגיד קצת תלונות וזה,
מיד הזזתי את כל הדיון לכיוון אחר.
מה?
אשתי אמרה לי, באתי, אנחנו אומרים לכם תודה על המסורת נפש שלכם, אתם מוכנים לעשות את העבודה הזאת לעם ישראל.
זה מה שהיא אמרה להם.
זכינו לתורה, רבותיי, זכינו לתורה גדולה, לתורה הגאולה, גואלת, של הרב קוק.
תורה מחייבת אותה. אני אגיד לכם מה אמרתי להם, היה משהו, אמרתי להם,
אני שירתתי בבקעה בין הכנרת לים המלח. זה וורט מפורסם, אבל אמרתי להם את זה.
כנגד כל מה שהיום אנחנו רואים פה,
אני לא אוהב לדבר, אבל תורות אחרות, שהם מקרישים את התורה, זה לא, זה לא...
מה, יהושע בן נון לא נלחם?
משה רבנו נלחם.
מאיפה נשמע?
מלחמת עזרת, יותר מזה עכשיו, שמלחמת עזרת ישראל מיד צר?
להגן על עם ישראל?
מישהו פטור? איפה, איפה ראינו? אין דבר כזה. אין. מי שאומר על רמב״ם,
מצטטים איזה רמב״ם, לא מבינים את הרמב״ם, וזה שקר ברמב״ם.
מה?
כן.
אז אמרתי להם,
הכנרת,
אני שירתתי בבקעה, בין הכנרת לים המלח.
הכנרת, יש שם חיים, נכון?
אתה לפעמים שוחט, פתאום תקבל איזה עקיצה מאיזה דג או משהו.
וים המלח אין חיים.
למה?
הכנרת מקבלת את המים שלה מנחלים שזורמים אליה,
ירדן,
שיוצא שם מהחצבני מזה ומהירמוך,
והיא מעבירה את המים שלה הלאה
לירדן שזורם לים המלח.
היא מקבלת ונותנת.
ים המלח מקבל את מימיו מהירדן ולא ממשיך הלאה.
אז אמרתי להם, יסוד זה יסוד.
אם אדם,
שהוא מקבל ונותן, יש חיים.
אבל אם אדם הוא רק מקבל ולא נותן,
זה מוות.
אמרתי את זה בכל השטחים,
בחיי זוגיות,
בכל...
אמרתי, אדם שחי במדינה,
הוא מקבל מהמדינה,
והוא צריך לתת למדינה.
והדבר הכי גדול שאדם יכול לתת למדינה, שהוא מוכן למסור את הנפש על תקומת המדינות,
מדינת ישראל.
וזה הבן שלי הלך.
ולכן אנחנו משפחות גבורה, לא שכול.
זה מה שדיברתי שם.
היה,
אבל הסברתם, זה מכוח התורה היא מחייבת את זה.
התורה מחייבת אותנו, וירשתם אותה וישבתם בה,
שבת הבאה נקרא בפרשה,
וירשתם אותה וישבתם בה, מפה לומד הרמב״ן שהיא מצוות עשה,
לארשת את הארץ.
וירושה היא כוללת
כיבוש וישיבה והתיישבות.
אז מה זה אין לך את המצווה הזאת בתורה?
הרמב״ן מנה אותה בספר המצוות שלו.
אומרים מה, הרמב״ם לא מנע? הרמב״ם לא מנע, כי הוא אומר,
מצווה שהיא כוללת כל התרקולה, אני לא עונה מצוות כוללות.
זה ארוך, אבל זה אי אפשר לא...
אז הוא אומר, בואו נספיק את הדבר הזה, 22 יום מקביל לכל מועדי ישראל. למה? שבזמן הזה שבעת ימי פסח, שמונה ימי סוכות,
חמש עשרה, שבועות וראש השנה ויום כיפור,
שמונה עשרה, שבת וראש חודש, עשרים,
שני הימים של פורים, 22. אתם יודעים, זה מקביל ל-22 יום מי״ז תמוז עד תשעה באב,
שהם מדברי קבלה כדברי תורה דמי.
הרי 22 יום, וכנגדם, הוא אומר, שורה ה-14 יתווספו לנו, בעזרת השם,
עוד 22 ימים טובים מי״ז תמוז עד תשעה באב.
וכבר אמרנו שעל הימים האלה אמרו חז״ל בפסוק,
יא סבתא לגוי נכבדות,
עליך להוסיף לנו מועדות,
שהכוונה ל-22 ימים אלו,
והמועדים שאיתנו היום הם בזכות שבעה צדיקים,
ולעתיד לבוא יתווספו 22 יום,
למה? בזכות 22 אותיות התורה.
חבר'ה, זה פה דברים, באמת, זה עמקים,
זורק את זה ככה כשגרת לשון כאילו.
שורה 20, ונראה לומר על פי הידוע ששלמות האדם
היא במוח ולב,
ונראה שכנגדם יש שבת ומועדים,
ובעולם, כן, זה כנגד, אדם, יש עשן, עולם, שנה, נפש.
אז באדם זה מוח ולב,
בזמן זה שבת וחגים,
ובעולם מקדש, מקום, מקדש וירושלים. הבנת מה שאני אומר?
כן, עולם, שנה, נפש.
קוזרי הוא ספר היצירה.
קוזרי, אולי קוזרי מצטט את ספר היצירה.
שכל המציאות שלנו היא סביב השלושה
אלמנטים האלה, עולם, שנה, נפש.
ביום כיפור קורה משהו שהאדם הכי קדוש,
בזמן הכי קדוש,
במקום הכי קדוש. כהן גדול וקודש הקודשים ביום כיפור.
זה השיא של העשן הזה. אולי בחנק המקטורת יש עשן.
ירושלים, הוא אומר, היא ליבא דקולה עלמא,
מקום המקדש הוא ראש עפרות תבל,
שנאמר מציון מכלל יופי,
ושתייה אבן השתייה נקראת שממנה הושתת העולם.
בי״ז תמוז הופקעה העיר, וניטל אז הלב מירושלים.
ובתשעה באב נחרב המקדש, וניטל הראש מירושלים.
ועתיד המקום להחזם לנו ולהיות מהם אוהדים.
היינו שבי״ז תמוז יהיה מועד שמשלים את ישראל בחינת לב,
ובתשעה באב יהיה מועד למשלים את ישראל בחינת ראש.
זה השיא, כן?
אמרנו בשבת שעברה,
שמה בלעם יכל לקלל? שואל תוספות,
הוא ידע לכוון רגע אחד כשהקדוש ברוך הוא כועס. מה אפשר להגיד שם?
אז אומרים קלם,
תוספות אומרים קלם,
אבל מישהו גם דרש,
הרב זבין כותב,
לא יודע, ממש ככה,
אדם, כמו שכאן כתוב, מוח, לב,
כליות יועצות.
זה הסדר.
אם אתה הולך לפי זה, ככה תמלל את החיים שלך, אתה מלך.
אם אתה כל הזמן, מה שאתה, אתה יודע, אתה יודע,
רגע שאתה מתרגש, לב, אחר כך מתחיל לחשוב, למך.
ואם אתה הכל הפוך, אתה כלום.
כלום.
אז הוא מה שאומר,
השם הפך לו את הברכה לקללה מכלום למלך,
תורת מלך בו.
אז אפשר להבין שי״ז תמוז זה הלב,
שעה באב זה יהיה מועד השיא, כמו שאמרנו, תבעות שלום, כנגד
שמחת תורה, זה כבר
כנגד הראש.
ונאות לעניינם שמות החודשים.
תמוז, הוא אומר, מלשון עסק וחמימות,
כמו שפירש רשי ביחזקאל,
וחמימות האדם היא בלב,
לשפיה ולשפה אש.
ואב, מלשון אב חוכמה.
חוכמת ה...
מבחינת החוכמה, כידוע.
גם אב, אתם יודעים מה ראשי תיבותיו?
אלול בה.
צריך להתקדם לאלול.
וגם תמוז, זמני תשובה משמשים ובאים.
נכון?
ככה הוא.
כי נגדם בישראל מלך וכהן גדול,
ועליהם כתיב אלה שני בני עיצר העומדים על אדון כל הארץ, ואמרו חז״ל, זה אהרן ודוד שנמשכו בשמן המשחה.
אהרן מבקש כהונתו, דוד מלכותו, מלך ובחינת מוח שבראש,
כמו שאמר לו שמואל שאול, אם אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה,
וככה התנהגת,
כהן גדול הוא בחינת לב,
וכך עם ידתו של אהרן,
והיה לב אהרון, כבר דיברנו מזה,
אולי גם זה אהרון, הלב, למה הוא זכה לחושן על ליבו?
שכאשר נתן הקדוש ברוך הוא גדולה למשה,
אהרון היה הנביא במצרים,
את משה לא הכירו, הוא ברח למדיין,
לכן הוא פחד שלא יקבלו עכשיו שהוא הגואל.
השם אמר לו, אל תדאג, ורעך ושמח בליבו,
הוא ישמח,
הוא לא יקנא בך.
הוא אומר רשי, ועל זה זכה אהרון לחושן שניתן על הלב.
הוא כולו לב, כן?
לכן הוא אוהב את הבריאות, קרבה לתורה, הוא מידתו של אהרון.
ואפשר עוד קצת למטה, 47, שואה 47,
שזה מה שאומרים, מקדש המוי ישראל ידי חופה וקידושין.
חופה לבחינת ירושלים,
כמו שכתוב,
ברא השם על כל מכון הר ציון ועל מקרעיה כעל כל כבוד חופה.
קידושין לבחינת המקדש.
על כן, החזרת לב ישראל לירושלים,
שהוא מבחינת חופה, יהיה בית זין תמוז,
והחזרת מוח ולב ישראל,
שהוא מבחינת קידושין,
אב ואב, על כן הקדים חופה לקידושין.
ואפשר להגיד שהרב ציודה כתב
על הכותל,
ופה ליבם, ליבם שיש איזה מאמר שלו, מאחר כותלנו.
והשיר המפורסם, שכולם יודעים, יש אבנים, לבבות וזה, הרב ציודה כבר כתב את זה לפני כן,
יש אבנים,
אבנים ויש אבנים לבבות, כתוב שם במאמר הזה.
לא יודע אם הממשורת ידעה שהרב צודק כתב או לא,
אבל והאבנים האלה על הכותל אומר לב, וזה מתאים למה שכאן.
הכותל זה עוד הלב.
הראש זה בית המקדש שיבנה במראה בימינו. תודה רבה לכם.
