אז אנחנו חוזרים ללימוד שלנו.
אפשר לסגור את הדלת שם.
הגענו בשעה טובה לפרק ג',
עצות כלליות.
זה נמצא בעמוד 19,
הכותרת עצות כלליות. למדנו פעם שעברה
את הנושא הרגיש, אני מקווה שלא הפרסתי בפעם שעברה והדיבור על הנושא הזה.
יכול להיות שחלקכם הרגשתם אי נוחות.
שאלתי מישהו
אם באמת
קצת עברתי את הגבול בדיבור על הנושא הרגיש הזה של חיי אישות.
דווקא אמר לי שלא, אבל
אני לא יודע מה אנשים חושבים.
באמת הבאתי את הנושא כמות שהוא,
ואני מקווה שלא נגרמה לכם מבוכה, אי-נוחות, או
יותר מדי.
טוב,
אבל צלחנו בשלום איכשהו את הנושא הרגיש הזה, חיי אישות, ואנחנו נמצאים בילדים ומשפחה, שזה התוצר
של חיי אישות.
ילדים ומשפחה.
כן, באופן כללי צריך לדעת,
זוג הוא לא נשאר זוג,
הוא לא אמור להישאר זוג,
זוג הוא מתרחב.
כמו העסקים שלנו,
אם אנחנו באמת אוהבים את העסק שלנו מאוד מאוד,
הוא לא יישאר איזו חנות קטנה כזאתי בקצה הרחוב,
יודע, לא, אנחנו שואפים להרחיב את החנות, לקנות סחורה נוספת,
כן?
מטבע האדם,
שכאשר יש לו רצון עמוק לדבר מסוים,
אז הדבר הזה לא יכול להישאר במקום אחד.
אברהם אבינו, לך לך.
בלי שאיפות כמו אברהם אבינו, בלי שאיפות של אברהם.
הוא לא היה מצליח לכונן אומה, לא היה סיכוי בכלל. זאת אומרת, כל אחד מהאבות
החזיק בתוכו
רצונות מאוד חזקים.
זה לא דברים פשוטים, זה לא אנשים רגילים.
יש אדם בעל רצון, אני יודע, מקים עמותה, מקים אגודה, מקים פה, מקים יישוב אפילו.
תקופות הקדושים זה סדר גודל אחר לגמרי.
השאיפה המרכזית שלהם זה היה תיקון עולם במלאכות שדה, לא ככותרת יפה, איזה מין מילים.
זו הייתה, עם זה הם הלכו לישון, עם זה הם קמו בבוקר,
את זה הם חיו כל רגע מחייהם.
ככה זה.
ברגע שהזוגיות מגיעה, או ראוי שהזוגיות, כן,
שבאמת נשענת, כמו שאמרנו, על האי הבודד, הם זוכרים, תחילת החוברת,
האי הבודד, מתחתנים לנצח,
האישה ישאר בשר שלך,
הקדוש ברוך הוא שידך.
כל האיכויות שדיברנו עליהן, מה זה זוגיות?
אסמך הברכה בשאר ברכות,
תמח תשמח, אתם זוכרים?
ברגע שהאיכויות האלו,
האיכויות האלו נמצאות בתוך הזוגיות,
זוגיות לא יכולה להישאר גרעינית בלבד.
היא שואפת של התולדות.
אגב, זה דבר ידוע גם, בטבע זה קיים כך.
בעלי חיים שואפים שהזרע שלהם מתפשט כמה שיותר,
וזה מבוססות, כל המריבות בטבע, בזכרים וכולי,
מאבקים עצומים וגדולים.
מי יזכה להמשיך את הזרע שלו?
כך זה גם בטבע.
אפילו בצורות חיים היותר נמוכות, כמו צומח למשל,
גם שם אנחנו מוצאים את רעיון התפוצה.
כן?
צמחים, זה לא מתוך ידיעה כמובן, זה הכל אינסטינקטים, אבל שואפים להפיץ את עצמם גם השטחים.
נו, אז אם באמת הצומח והחי, אז מה איתנו?
או לא ראוי שבני אדם יהיו שייכים לרעיון של ההתפשטות, של ההתרחבות?
לא, די.
לכן,
ברגע שזוגיות מתעכבת
על המצב הגרעיני שלה, בלי תוספת,
והתפשטות,
יש פה בעיה.
משהו לא פועם בלב הזוגי.
אולי החדר השמאלי סתום,
אולי החדר הימני סתום,
משהו קורה שם בתוך הזוגיות.
אפשר לראות את זה במשפחות באירופה.
הממוצע לאישה זה פחות מאחד או אחד.
יש הרצאות של 1.2, יש הרצאות של 1.5,
יש הרצאות יותר מזרח אירופה, יכולת להגיע לשתיים,
שתי ילדים לאישה. אבל באופן כללי,
הנסיגה האיומה הזאת,
כן,
קיימת באירופה, ולא רק באירופה,
בארצות המערב ככלל, ארצות הברית כמובן גם.
עד שמתחתנים, כמה ילדים יש להם?
אה,
בשבילם לראות משפחה שאבא ואימא, שמאחריהם יש איזה שישה-שבעה אפרוחים, זה כבר מראה שהוא חייבים לצלם.
זה לא דבר רגיל.
זוגות שלא מתרחבים,
יש בזה כל מיני סיבות, אגב,
למה אנשים לא מביאים ילדים לעולם.
אבל לענייננו,
הרבה פעמים הסיבה היא שהקשר הבסיסי בין הזוג הוא לא מספיק חזק.
כן?
ממילא לא יכול להיווצר מה שנקרא ייחוד,
או זיווג בלשון יותר ביולוגית.
זאת אומרת, הרצון להתפשט הלאה, הרצון להעביר את הזוגיות שלנו הלאה,
את מכפלת הכוח שלנו, אני ואת,
כל זה עכשיו מתגלם בתינוק,
הרצון הזה הוא לא חזק.
אין לי עניין להעביר אותי ואותך על ה...
אנחנו בקושי מסתדרים פה בינינו, מה אנחנו חושבים על זה?
זו אחת הסיבות. לא אומר שזו הסיבה היחידה, אגב,
אבל זו אחת הסיבות לענייננו, היא הסיבה הרלוונטית.
לכן, עד עכשיו דיברנו על זוג.
איך זוג צריך לחיות את חייו?
ראינו, כל ההצעות הטובות.
אין לפעמים ויכוחים,
לילות, שבתות, דיבור, סודות,
אהבה שנערכו, הרבה נקודות.
כל הנקודות שדיברנו,
עניינם זה לחזק את הזוגיות.
כדי שהזוגיות תגיע למצב הזה שהיא רוצה להפיץ את זרעיה.
למיתו של דבר זו גם מצווה מן התורה,
לא סתם מצווה מן התורה, אלא מצווה ראשונה.
סכת יבמות, דף סב כמדומני, מחלוקת.
רבי אלעזר,
כן, רבי ישמעאל,
בן זומא.
מחלוקת, מי שלא עוסק בפריה ורבייה.
יש אומרים שופך דמים, יש אומרים ממעט את הדמות.
וגדיל אומר, בן זומה,
גם שופך דמים וגם ממעט את הדמות.
לא לעסוק בפריה ורבייה, לא דבר פשוט.
שופך דמים זה נוגע יותר לזה שהוא מחסר מבחינה כמותית.
היה יכול להופיע פה חיים בעולם, עוד אחד.
ממעט את הדמות,
בעצם הוא לא מאפשר לרצון האלוקי להתגלות
דרך יותר נשמות.
יש חסרון בהופעה של הרצון האלוקי, כי כדי שהרצון יופיע,
הוא צריך כלי.
מי הם הכלים? בני אדם.
ברגע שאין ילדים, הרצון האלוקי מתעכב בשלבים המוקדמים.
המקרה הטוב, אם הזוג זכה להופיע דרכו,
את הגילוי המיוחד שלו.
אבל הוא לא ממשיך.
הרצון האלוקי רוצה להופיע, אבל אין לו אפיק.
אין לו אפיק שדרכו יפה.
וזה נקרא ממעט את הדמות, שנאמר בצלם אלוקים ברא את הדם. זה נוגע לצלם.
היכולת להופיע את הצלם שלנו בעולם,
זה רק על ידי שיש גופות,
יש אנשים בעולם.
שים בעולם.
בספר החינוך הוא מביא סיבה נוספת משורשי המצווה, משירה, משירה.
שורשי המצווה שרצה הקדוש ברוך הוא בקיום העולם, זה דבר ראשון.
לא לתוהו
לשבת יצרה, לא לתוהו יצרה לשבת, לא לתוהו ברעה לשבת יצרה.
זו הסיבה הראשונה שהוא מביא,
שהקדוש ברוך הוא חפץ ביישוב העולם,
ועוד שעל ידי בני אדם מתקיימות המצוות.
גם שייך לעניין של מתקיימות המצוות, מתקיימות המצוות,
שזה הופעת רצונו של השם ברוך. טוב,
אלה דברים שצריכים להיות
פשוטים לבני זוג, שבאמת טעמו את טעמה של זוגיות בריאה עמוקה,
לבית, נקרא לזה ככה.
בואו נראה מה שהוא אומר כאן.
ילדים, משפחה,
אגב, אולי בכל זאת, באיזו מילה. טוב,
נראה את זה בהמשך.
הוא נוגע בזה ממילא, אז
לא ניקח לו את המילים מהפה. בואו נראה.
תמים תהיה עם השם אלוקיך.
מה זה תמים תהיה עם השם אלוקיך?
ריבונו של עולם רוצה משהו.
ריבונו של עולם מגלה את הרצונות שלו באמצעות התורה.
הוא רוצה משהו.
נגיד שיש לך חבר טוב שאתה מאוד אוהב.
חבר טוב מראים לך טלפון.
תהי,
תלווה לי 500 שקלים.
וואו, תלפו מיד.
יש פה הופעה של רצון של אדם שאתה אוהב,
וברגע שהרצון הזה מופיע, מה קורה איתך?
הנני.
זאת אומרת, אתה מתנער מהפרטיות שלך,
ואתה שש לעשות את רצון הזולת.
טוב, זו דוגמה אנושית,
אבל אני לומד בקל וחומר.
זאת אומרת,
אם אנחנו רואים שמערכות יחסים בין בני אדם,
יש מצבים
שמתגלה רצון של הזולת,
הרצון הזה הוא יקר לי,
כן?
אני רואה את עצמי ביחס לרצון הזה, אני רואה את עצמי מחויב,
מודיין לפניך שהחזרתי נשמתי. אה, תמים.
כן? למה צריך להיות תמים?
מה הבעיה?
כי גם לנו יש רצון.
איך אומרים החבר'ה שעוד לא זכו לטעום טעמה של תורה?
הקדוש ברוך הוא רוצה,
עם כל הכבוד, לי יש רצון אחר.
אנחנו לא אומרים את זה בצורה כזו, כמובן,
שבזה באמת צריך חוצפה גדולה.
אבל אתה יודע, אתם יודעים, אנחנו לא מכריזים על זה, ריבונו של עולם,
כל הכבוד לרצון שלך.
גם לי יש רצון, אנחנו לא אומרים את זה ככה.
ברוך השם שאנחנו עדיין לא במצב הזה,
שאנחנו ממרים את פי השם בעזות, כן, ודאי, העזה פניה, אמרה לו, לא.
אבל אנחנו יודעים את רצון השם.
ומשום מה,
לא תמיד הרצון שלנו עולה בקנה אחד עם רצון השם יתברך.
אז אנחנו תולים את זה בכל מיני דברים,
אני יודע מה, כרגע, מצווה שיכולה לעשות את זה דרך אחרים, אין לי כך ריכוח, עושה את זה אחרי זה, אני לא צדיק גדול, אני לא חסיד,
צריך המון תמימות
כדי להעדיף את רצון השם.
כמובן שגם כשרצון השם מופיע במציאות, הוא פונה אלינו,
אז יש כמובן יסודות הלכתיים שעל פיהם אנחנו מכריעים
מה דוחה את מה.
יש לכם כסף שברוך הוא רצון של לימד תורה,
אבל אני לא מרגיש טוב.
אז יש לו רצון אחר לקדוש ברוך הוא,
ונשמרתם לנפשותיכם.
אז ונשמרתם לנפשותיכם, דוחה את והגית בו יומם הלילה.
אף פי שגם אדם שהוא חולה,
יש דרכים שגם הוא יכול ללמוד תורה, כמו שאומר הרמב״ם,
פרי, חולה, צעיר, זקן, כולם יכולים להבין את זה.
יש גדול של לימוד תורה כשאדם חולה.
באופן כללי, אנחנו,
זה קריאת כיוון מאוד מעניינת.
אנחנו בעולם הזה, אנחנו,
כל רצוננו
זה לזהות את רצון שלנו.
כמו שמסביר הרמחל, כן,
במידת אהבה, בהתחלה, בפרק א',
בפרק א', כן.
אז הוא אומר שמה?
מידת אהבה, כן?
כשאדם כל כך אוהב את הקדוש ברוך הוא,
אז הוא שש ושמח לעשות רצונו.
כאשר הוא משיג משהו מרצונו ועושה אותו, איזו שמחה יש לו.
הוא גם רוצה שאחרים יקיימו,
כן?
ויקנא לזה, וכו' וכו'. זאת אומרת,
אנחנו פה נמצאים בעולם אלוקי.
אנחנו שליחים,
ענייננו זה להקים את דבר ה'.
הקימותי את דבר ה'.
קיימותית בראשם.
אחד מהרצונות של הקדוש ברוך הוא,
הרצון הראשון שמופיע בצורה מצוותית ברורה,
זה פרו ורבו.
ומלאו את הארץ.
זה המצווה הראשונה. אגב, זה מראה לחשיבות שלה.
מראה לחשיבות. כמו שאמרנו מקודם, המחלוקת של רבי אלעזר,
כן?
רבי ישמעאל ובן זומא, ראינו מחלוקת,
כל אחד איך מתייחס להיעדר פרייה וביאה.
זה דבר מאוד חמור.
זאת אומרת, אנחנו פה,
עם כל מכלול האישיות שלנו,
כל זה זה כלי.
למה?
לעשות רצון השם.
אז כרגע אנחנו עושים רצון השם, למשל. אנחנו יושבים פה,
לומדים על זוגיות.
זה רצון השם?
אני חושב שכן.
אני חושב שכן. אם כי יש המון המון דיוקים.
ככל שאני מלמד פה,
לתוך מחשבתי יש לי כוונות לא ראויות.
אז למרות שהפעולה החיצונית היא רצון השם,
אנחנו עושים פה סך הכל, לומדים תורה.
יכול להיות שעל פי כוונה פנימית כלשהו שיש להם לדבר,
ככל שזה כבר מחבל בתנאים הפנימיים של רצון השם,
מה שאומר אפסיית ישרים, משמוש ופשפוש.
כן?
ותראה ששתי לשונות אלו הן דברים עמוקים מאוד, כך הוא אומר,
פשפוש, לא די לקיים את המצווה בחיצוניותה, גם צריך לראות את הכוונה.
אבל אנחנו עושים עכשיו רצון השם,
משתתפלים לכוון, גם אני, בתור מי שאומר את הדברים,
לכוון כוונה ראויה. אה בשמיים, אני לא עושה ייחודים, אני יודע של מידות עליונות ומחבר את האצילות בבריאה, לא.
מה לי ומה לזה?
אבל,
משתדל לכוון בזה כוונה פשוטה.
לא אדוני השם, שנזכר עם משהו, להשכיל את מה שאתה רוצה. אנחנו עוסקים פה בענייני זוגיות.
שנזכה להיות ראויים לחיי זוגיות ולהשתדל בזה.
כן, וכן הלאה.
אבל, משתדלים, משתדלים.
זה מה שם.
תמים תהיה מה שהם אלוקיך.
אז פה מתייחס במיוחד, כן, לרצון האלוקי,
כן, של פרו ורבו.
תמים תהיה מה שככה.
לפעמים אתם רוצים והוא לא רוצה. אחת הבעיות הקלאסיות,
כן, שכן, פעמים הוא רוצה ואתם טיפשים מחדש ירצות.
זאת אומרת, מה שנקרא היפוך היוצרות.
יש פעמים שהוא לא רוצה.
לא, הוא לא רוצה שלחיילד.
אתה הולך, אתה יכול לדעת את זה.
הוא לא רוצה.
ואתה רוצה.
ראינו את זה בהיסטוריה הרבה.
הקב'ה לא רוצה, עם ישראל רוצה.
איפה ראינו את הדוגמה הקלאסית?
אחרי המעפילים.
אחרי שחטאו בעגל,
דיבת הארץ, ציוד דיבת המרגלים, סליחה.
אחרי חטא המרגלים.
נגמר, נגזר על בני ישראל, הסתובב ב-40 שנה.
פתאום קמים אנשים מבני ישראל, שהבדל פריים כנראה,
עולים להר!
ריבונו של עולם, חטאנו, חטאנו, חטאנו, אנחנו רוצים לעלות.
אמר להם משה רבינו, אין השם בקרבכם,
אל תעלו, פן תנגפו,
תנגפו, אין השם בקרבכם.
עכשיו הקדוש ברוך הוא לא רוצה.
אה, עכשיו אתה רוצה?
מקודם שהוא רוצה, לא רצית. עכשיו שהוא לא רוצה, אתה רוצה.
יש בעיות לפעמים.
הוא לא רוצה להשתייע, שתישאר ער בלילה.
כן, הסברתי לכם על עצמי קצת סיפור קוריוזי, פדיחות של בעלי תשובה, מה שנקרא.
כן, שהייתי בעל תשובה בראשית הדרך, אספר את זה עוד פעם.
הייתי מאוד,
הייתי מכור ללימוד.
הייתי לומד הרבה,
הרבה הרבה לומד, ישן ארבע שעות ביום, ביממה.
הולך לישון בעשר, כמה שתיים,
והאמנתי בלב שלם שקדוש ברוך הוא רוצה בזה.
מה הוא רוצה יותר מזה? והגית ביומי ולילה כפשוטו.
כפשוטו, כמעט כפשוטו.
הייתי מאוד מרוצה, הייתי יורד ככה,
טוב,
הייתי גם בשתיים, כן? הולך שם בעשר, בשתיים.
הייתי יורד לבית המדרש בשעה שתיים, בית המדרש העשן,
שעכשיו הוא כבר מתחדש, אני רואה, ברוך השם.
הייתי יורד שם בים, מדליק איזה מנורה קטנה,
ולומד.
וואו, איזה הרגשה זו הייתה, פלאי פלאים. מה שהרגשתי, שכינה שונה כנגדי, פלאי פלאים.
רגשה נהדרת.
עכשיו, אני לא אומר שזה לא היה רצון השם.
כל עוד פעלתי
מתוך תכנון נכון של כוחות הגוף,
וכולי וכולי, כוחות הנפש,
אבל מה שנקרא, נסחפתי.
אחת הפעמים הלכתי שם בעשר, באו אנשים עם חתונה, העירו אותי בשתים עשרה,
נכנסו לחדר, עשו רעש.
התעוררתי בשתים עשרה, היה לי קשה להירדם.
שרתי כמעט ער עד שתיים.
אבל קמתי.
אז באותו לילה, לא משנה שכל יום ויום
נניחה על תקציב מאוד קטן של שעות,
אבל בלילה הזה השמנתי שעתיים שעתיים, מ-10 עד 12. מ-12 עד 14 כבר כמעט ולא הרדמתי.
הם גם דיברו אחרי זה, לא יודע, לא כעסתי עליהם או צעקתי עליהם.
לא יודע, תוארתי ב-14.
אני יוצא מהחדר, וואלה, מדרגות.
פתאום, פח.
נשפכתי על המדרגות.
במילים אחרות איבדתי את ההכרה,
אבל מהנפילה התעוררתי.
זה נס.
הייתי יכול לשבור את העצמות ואת הראש ברגע שמאבדים הכרה. הנפילה היא נפילת אבן, אין אינסטינקטים, אין כלום, אין.
זה כמו לנסוע על קרח, ולא,
לא יודע איך שהתעוררתי, בדקתי את עצמי,
ראיתי שאני, לא יודע, חי, לא שבור, לא.
שמחתי.
דווקא הנפילה העירה אותי מאוד.
הלכתי ללמוד בשמחה, במרץ גדול. התעוררתי, וואו, איך התעוררתי עם הנפילה הזו.
אז בלילה,
היה שיעור אצל הרב צוקרמן, הרב ישועה צוקרמן, זכר צדיק לברכה, הייתי תלמיד.
שלא, הייתי מאוד קרוב אליו.
בראשית התשובה שלי,
אז באתי לשיעור שלו ביום רביעי, כדרכי בקודש,
ואחרי השיעור אמרתי לו, הרב, אני חייב לספר לך משהו מצחיק,
מצחיק, מצחיק.
מה כל כך מצחיק אותך?
סיפרתי את הסיפור, סיפרתי לכם.
הוא כעס עליי.
אתה לא מגיע יותר לשיעורים שלי
אם אתה לא ישן שמונה שעות בלילה.
אמרתי לו הרב, שמונה שעות בלילה,
מתי אני אתקן את כל ה-25 שנים?
מתי אני אתקן את כל ה-25 שנים שהייתי בחושך? מתי אני אתקן?
או, שש שעות.
הוא אמר לי, בהתחלה שמונה שעות, הביא את הרמב״ם, אז ינוח, אז,
א' זה אחד, ז' זה שבע, שמונה,
מביאים איזה מין אסמכתה כזה, אז ינוח, שמונה שעות לנוח.
אמרתי לו הרב, אני לא יכול שמונה שעות לנוח.
זה בכירות מבחינתי, זה לא...
טוב, שש שעות לפחות.
אתה לא מגיע לשיעור אם אתה לא ישן שישון.
התחלתי לישון שישון.
הקב' ברוך הוא לא רצה,
הוא רוצה שנלמד.
זה מאוד,
אין שום ספק, אני גם הרגשתי
שהקשר בינינו מתפתח יפה,
הלב נפתח לתורה, לקב' ברוך הוא.
אבל בתוך המצווה הזו שעשיתי,
היה מרכיב בעייתי שהקב' ברוך הוא לא רצה אותו.
אתה תישן ארבע שעות.
אתה אונס את עצמך לקום אחרי שעתיים שינה?
פה אני אתן לך דוגמה,
פה אני אתן לך ראייה שזה לא רצוני.
עכשיו, הייתי יכול להתעקש.
הוא לא רוצה,
עובדה שהתעלפת.
שלח לקדוש ברוך הוא שליח, הרב צוקרמן, כדי שיעביר לי את רצונו.
עכשיו, אפשר פה להתווכח, אפשר, הרב אמר שש.
כן, שיגיד מה שהוא רוצה, אני מחר קם בשתיים.
יש פה חוסר תמימות.
ואם אתה מסייף פה את רצון השם,
טוב.
אנחנו לא מקבלים אותו בנבואה. זה מה שכתוב בתורה,
ומה שלא כתוב בתורה, אנחנו צריכים,
עשה לך רע ויסתלק מן הספק.
רצון השם יתברך, הוא עובר אליי דרך הרב צוקרמן.
אז אפשר נורא להתווכח עם הקדוש ברוך הוא,
במיוחד בדברים שבקדוש ברוך הוא. מה סך הכל עשיתי? מה סך הכל עשיתי?
עשיתי עבירה? גנבתי למישהו?
אני לומד תורה.
אבל התמימות
צריכה להיות מאוד מאוד מדויקת,
כי אחרת אתה נכנס למסלול הבעייתי הזה, מסלול ההתנגשות שמנוסח פה.
לפעמים אתם רוצים והוא לא רוצה, כן? מה זה אתם רוצים?
הם רוצים ילדים, אבל יש בעיה.
יש לאישה בעיה.
הביוט שלה בתוך ימי הטומאה שלה.
שבוע אחרי שבוע לוקחים כדורים, לוקחים פה, לא מסתדר, לא מסתנכרן, לא מסתנכרן. הוא לא רוצה.
הוא לא רוצה.
טוב, אנחנו מחויבים להשתדל,
אבל גם בזה יש גבול.
לפעמים אנשים שמשתדלים יותר מדי בשעה שהקדוש ברוך הוא לא רוצה בילודה,
משתדלים יותר מדי, זו בעיה.
ויש כאלה שמניחים,
עשינו את שלנו, עכשיו אנחנו מניחים.
זהו, אנחנו עכשיו זורמים איתו.
ואז זה מסתדר איכשהו.
אבל יש מצבים שאנחנו רוצים והוא לא רוצה.
יש מצבים שהוא רוצה, הכל בסדר,
הפוריות 100%,
אין שום בעיה, בעזרת השם, פעם, פעמיים, שלוש, והיא הרה.
ואנחנו לא רוצים.
ההזדמנות קיימת,
אנחנו לא רוצים.
לכל למלא עצל, ראה דרכיו בחכם.
למה? הנה בקיץ, מאכלה.
הנמלה לא מתבטלת בקיץ,
היא אוגרת אוכל.
היא אוגרת אוכל. זה הזמן לאגור אוכל. הכינה בקיץ, מחלה.
אתם ראיתם, מתחיל להיות קריר קצת,
כן, ככה לתקופת תשרי,
אז טורי הנמלים, טורי הנמלים כבר מתחילים לצמצם.
הן כבר נכנסות פנימה לתוך החור,
מפסיקות לאסוף,
ונכנסות לעיר הפנימית שלהן, התת-קרקעית שלהן,
למנהור שלהן.
הן יודעות מתי לעבוד.
מתי זו שעת הכושר שלהם? מצד רצון השם יתברך.
לא במודעות,
זה בדרך הטבע.
הן יודעות לדיוק בדיוק,
לזהות את חלון ההזדמנות.
כל עוד הוא פתוח, הן נכנסות שם.
מרגע שהוא נסגר,
נכנסות מעימה לתוך האדמה, זה לא הזמן לאסוף אוכל.
לכן נמלא אצל.
אצל האדם יש בעיות.
למה יש לו בעיות? יש לו אגו.
הוא חכם יותר מהקדוש ברוך הוא.
ריבונו של אדם, אתה תספר לי מה טוב לי?
אני אגיד לך מה טוב לי.
תשמע, שוב, לא במילים כאלו, חס ושלום, אנחנו לא עד כדי כך.
אבל השיח הפנימי,
השיח הפנימי עדין מאוד,
שאנחנו עצמנו לא שומעים אותו הרבה פעמים,
הסר בתמימות הזו.
מה, אתה חושב שסתם עברת ליד פלוני אלמונה איזשהו מדדה על מקלו,
ולא מצליח להגיע לספסל, סתם עברת לידו,
כן?
לא! עברת לידו כדי להושיט לו עזרה, כדי להושיב אותו לספסל.
אנחנו לומדים לזהות את רצון השם יתברך,
בין אם הוא הרצון המפורש בתורה,
על פי הכללים ההלכתיים שלו, בין הרצון האלוקי שמתגלה בחיינו,
אנחנו מרגישים אותו.
אנחנו צריכים להיות מאוד פתוחים בשעה שהוא פונה אלינו.
הנה הוא פונה אלינו,
איך האירוע הזה, איך האירוע הזה.
פה מדובר על פנייה שהיא מאוד ישירה,
מאוד מוגדרת בהלכה, מאוד ברורה, כמו שאמרתי.
שחרמים דיברו עליה בצורה מאוד מאוד חריפה.
גם אם תהיה מה שהם ילוקחו.
לפעמים אתם רוצים והוא לא רוצה.
פעמים הוא רוצה, ואתם טיפשים מכדי לרצות. מה הוא רומז פה?
טפש ליבם, טיפשים, זה השומן שיש בלב.
זה הכוונה, טיפשים.
זה כאילו, נותנים לך זהב,
לא, אני לא רוצה.
טיפשות,
גם טיפשות פה, אבל לא פחות מזה, זה טיפשות בלב.
כן? זה נקרא אבירי לב.
אתה רואה אדם מסכן ואומלל,
ואתה מסתכל,
מה הוא עושה את עצמו מסכן? אתה רואה איך הוא נראה? שילך לעבוד.
הקדוש ברוך הוא מזמן לך פה עכשיו את רצונו, בדמות אותו מסכן,
כדי שאתה תיפתח ותיתן לו איזשהו משהו, תן לו מילת עידוד, אין לך כסף?
תתקל לו על פרצוף, תגיד לו, יקר טוב אחי,
ככה הייתי שמח לתת לך,
מקווה שניפגש עוד כדי שאני אוכל לתת לך גם.
השם יעזור, אתה רוצה לקצת לשבת, אתה רוצה כוס מים, אתה...
בירות הלב
היא סותמת לנו את היכולת להקשיב
לדבר השם.
אומר רמב״ן דבר מדהים,
מובא בשפת אמת.
בתחילת פרשת לך לך,
הדיבור שני ושלישי בשפת אמת,
אומר ככה,
שמה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, לך לך,
לא רק לאברהם הוא אומר את זה,
אלא בכל רגע ורגע הוא אומר את זה לכל אחד ואחד.
כל אחד, אם הלך לך שלו,
הלך לך מפה, הלך לך משם.
אבל צריך
לפתוח את האוזן, צריך ענווה.
ענווה זה לפנות מקום לקול אחר.
אדם הוא לא בענווה,
הוא לא שומע אחרים.
אדם יכול לדבר או לא לשמוע אותה בכלל.
בוודאי שלא הקדוש ברוך הוא.
צריך ענווה.
ענווה זה לפנות מקום.
כמו כשאתה במצב של ענווה,
אתה מתחיל להקשיב קולות חדשים.
בוא, אני לא שמעתי.
לא שמעתי את הכאב של ההוא.
לא הזדהיתי עם השמחה של ההוא, לא.
פתאום אתה שומע קולות.
שהלב נפתח, אבל שהלב אטום.
אבירי לב רחוקים מצדקה, זה ביטוי, זה פסוק.
אבירות הלב
לא מאפשרת לך להרגיש ברצון השם,
שתעשה צדיקה.
אתה מתחיל ללמד חובה על העניים,
יש לו מתחת לבלטות ככה,
נוסע עם אוטו, הוא מבקש צדיקה, יש לו רכב, הוא מבקש צדיקה, כל מיני תירוצים, העיקר לא לתת.
מה, אתה נסית עכשיו פוסק אדום?
אתה נסית פוסק אדום, אתה יודע שגם אם הוא חשוד בעיניך, אתה מחויב לתת לו, אם הוא מבקש בשביל מזונות או כסות?
גם אם הוא חשוד בעיניך, אם הוא מבקש כסות ומזונות,
אתה חייב לתת לו.
לא חייב לתת לו את כל הסכום.
צריך לשער כמה אנשים ייתנו לו בשעה הקרובה.
עד שהוא יוכל לתנות את הבגט שלו,
אתה חייב לתת לו.
את החלק היחסי,
כן?
בצירוף, כל האנשים שיש במרחב,
יראו בעוניו וייתנו לו.
אתה יודע, בגט עולה 17 שקלים, אתה נותן לו שקל.
כן? אם זה מזונות וכסות, לא מדקדיקים.
לא מדקדיקים.
גם המצב של הדבר, כן? הוא חשוד בעינינו.
אתה לא רשאי להכריע בדברים האלו, כן?
כן? יש לך פה הזדמנות של מצווה, כן?
צריך ללכת לכיוון של
פתיחת הלב.
לא להיות פראייר, לא לתת צחומים גדולים, אבל בהחלט להרגיל את הלב,
לתת. לתת. חצי שקל,
לתת שקל. לא מתים מן הצדקה?
לא ראינו אדם שעני מן הצדקה.
זה הרעיון של טיפשות.
הטיפשות היא טיפשות הלב שמונעת מאיתנו לשמוע את קריאות הכיוון של הקדוש ברוך הוא.
את ההזמנה שהוא מזמין אותנו לפעול איתו.
פעול איתו. ליבשים ירדי ריצות.
טוב, אז אם לא הגענו למדרגת אמונה פשוטה כזו,
אז בואו נדבר לשכל שלנו.
אז הוא מדבר לשכל שלנו. חבר'ה,
ריבונו של עולם רוצה שתפרו ותרבו.
אין לכם את התמימות.
אז בואו נדבר בשכל, בסדר?
נדבר בשכל.
מי שאין לו את התמימות, נדבר איתו בשכל.
כן? שכל ישר.
מהו השכל הישר?
אין דבק.
חזק יותר בין בני סוג מילד שהוא בשר מבשר שניהם.
גם זוגות,
כן?
שימו לב.
למה המצווה הזו היא מייד עם הנישואין?
זו המצווה שלה לחופה, כידוע.
כולם יודעים כלל למה נכנס לחופה.
לא.
כדי להמשיך את חיבור הנפשות.
זאת אומרת, מכיוון שמתחת לחופה קשר,
ההרגשה של החיבור היא מאוד חזקה.
כדי להמשיך את החיבור הזה,
אז יש לנו את
יחסי האישות, כמו שדיברנו שבו שעבר,
אבל יש גם את פרי יחסי האישות.
פרי.
מי הוא הפרי?
כמו שאמרנו מקודם,
זה ילד שכאשר אבא ואימא, כן, שם אני רואה את הנכד שלי, נולד לפני חודשיים נכד, מעיין חיים,
כפר עליו, השם ישמור אותו,
ידל תורה ומצוות, מתוק כזה.
אז
הם מסתכלים עליו,
כן?
האיש ואישה מסתכלים.
אז היא מסתכלת על בעלה בתי.
אומרים לי שיש לו אף כמו שלך.
לא, לא, זה ממש כמו שלך.
אבל העיניים הן כמו שלך.
כן, אבל תראי איזה אוזן חמודה יש לו, כמו שלך. איזה יופי.
מגלים את עצמם בתוך התינוק.
זה דבר מעניין.
אתם מכירים את השיחות האלו, כן? למי הוא דומה, למה הוא דומה, למה הוא דומה, זה דומה זה, האבר הזה דומה לפה, השיער הזה דומה לפה,
כף הרגל שלו דומה לזה.
זאת אומרת,
זו תופעה מאוד מעניינת.
בני הזוג
מחפשים את המטמון. איזה מטמון?
הם רוצים לראות את שניהם משתקפים בתוך הילד.
יש נטייה כזו.
אני לא מדבר שהם בזוגות אשר אחריהם, שהשנאה ביניהם היא תהומית,
אף פי שגם פה זה יכול לעזור.
אם הם מקבלים החלטה מתוך שיקול דעת,
למרות שאנחנו בקשר בעייתי מאוד, אנחנו רוצים להביא ילד
כדי שייאחד בינינו. זה טוב מאוד, זה יכול לעזור.
אגב, הסגולה לא רעה בכלל לשלום בית.
שיש בעיות בשלום בית,
ויש תינוק מגילאי אחד עד חמש שהם מבוגרים, זה כבר סיפור טיפה שונה, הילדים.
אבל בגילים הצעירים,
סגולה טובה מאוד לשלום בית.
תביטו באלה שלכם.
תביטו באלה. הוא יאחד אתכם.
הילד הזה יאחד אתכם.
כי בתוך הילד,
מה שלא הצלחתם לעשות ביניכם, להתאחד,
התאחדתם בתוך הילד.
עכשיו, בואו תגלו את האחדות בתוך הילד.
תראו, תראו כמה אתם מסתדרים, תראו כמה זה יפה שהאוזן שלה עף
והאף הוא שלו. זה נורא יפה, כן?
איזה סימטריה יש שבאיזה אוזן והאף,
למרות שהאף הוא שלו והאוזן היא שלו, אבל תראו כמה זה יפה בפרצוף שלו.
כמה זה מתחבר,
לא האמנו שאנחנו יכולים להתחבר בצורה כזו יפה,
ממש לא האמנו.
זה מתחבר כל כך יפה.
ואז הם מעבירים את המבט שלהם מי התינוק,
אחד לשני.
נסתכל עליהם.
עוד אנחנו אחד.
אז הגיע הזמן שנגלה את זה.
יאללה, נתן לי מסעדה איזה כוס קפה.
איזה פיצה טוור יחד.
מתאחדים, מתאחדים.
יש בסקולה של ילד שנולד לחבר בין בני זוג,
ריבו מאוד חזקה, כן? בואו נראה, אנחנו נתאר את זה כאן בצורה יפה.
אין דבק
יותר חזק, צריך לומר, כן?
בין בני זוג מילד שהוא בשר מבשר שניהם.
תפתחו רז'י, והיו לו בשר אחד.
על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו,
ודבק באשתו, ואיול בשר, מה אומר רז'י?
איול בשר אחד זה, זה,
אבלד.
אותו דבר.
כך אומר רק ולד, כן? אבלד.
זה אבלד שיוצא מבין שניהם.
ואיול בשר אחד, האחדות שלהם
היא דווקא על ידי התינוק.
מעניין מאוד.
מילד שהוא בשר מבשר שניהם.
איך המקובלים מעלים את בעלי החיים?
הם אוכלים את הבשר של הפרה בליל שבת או בסעודת מצווה.
עכשיו, ברגע שהם אוכלים את הבשר, מה קורה לבשר?
למרות שזה פרה,
זה חי.
זה לא מדבר,
זה חי.
אז מכיוון שהצדיק אוכל אותו,
וזה נהפך לדם, נמצא שמדרגת החי עכשיו מאוחדת עם מה?
עם מדרגת המדבר.
נמצא שמדרגת החי עלתה למדבר שם.
תל אביב,
בשר אחד.
הילד הזה הוא מעכל את שנינו ביחד.
הוא יוצר יצירה, הילד הזה,
בעצם הופעתו הוא עכשיו השתקפות של האחדות המופלאה הפוטנציאלית שיכולה להיות בינינו.
ולכן כשאנחנו מתבוננים בו, אנחנו מתעוררים לגלות את האחדות הזו בינינו.
זה מוליד רוח טובה,
רצון טוב לפיוס במידה וצריך.
אם הקשר הוא ממילא טוב, זה עוד מעמיק אותו ומקדם אותו.
כפול בשר אחד.
כשהוא בוכה,
וקל וחומר כשהוא צוחק,
הקשר ביניכם
גדל.
זה נוגע לשנינו.
שנינו בוכים,
שנינו צוחקים.
הדברים שהוא עושה, לא דבר ריקו מכם.
כשהוא בוכה,
אנחנו בוכים. כשהוא צוחק, אנחנו צוחקים.
כן?
זה איזה משולש כזה,
חובר.
אני ואת והוא.
כל פעולה שמתרחשת אצלו, היא מקרינה מיד
על הזוגיות שלנו.
המצווה הראשונה, ברור בוא.
ללמדך חשיבותה עבורכם,
שימו לב, עבור עם ישראל ולקידוש שמו יתברך בעולם.
שלושה דברים.
עבורכם,
מה זה עבורכם?
ראינו עד עכשיו.
עבורכם זה חיזוק הזוגיות.
שהזוגיות תהיה איתו ואיתו.
עבור עם ישראל, כי העם הזה של שישים ריבום, ממה הוא בנוי?
ממשפחות.
נכון?
ממשפחות.
יעקב בא עם כל מיני משפחתו למצרים, כמה יש להם שמה?
שבעים איש.
זה עם?
לא?
העם זה שישים ריבו.
אבל יש פה שבעים איש.
שבעים איש,
יש לנו 12 שבטים, 12 משפחות,
כן?
זאת אומרת,
יש פה בעצם זוגות,
איש וביתו באו. יש זוגות, איש ואישה,
הם הולידו ילדים,
נוצרה משפחה,
ויש עוד
11 משפחות כאלה, כן? 12 משפחות בסך הכל,
הם יוצרים מכלול של שבעים איש.
זה עדיין לא עם.
האג שיצאו ממצרים, הנה עם יצא ממצרים.
שישים ריבו יצאו ישראל ממצרים,
ואיך ייווצר עם אם לא תהיינה משפחות.
עם זה לא מושג ארטילאי,
עם כל החשיבות הרעיונית של עם,
אבל עם לא יכול להיווצר
מבלי שיש משפחות.
משפחה, עוד משפחה, עוד משפחה.
שישים ריבו.
זו התרומה לעם ישראל.
כל תא משפחתי.
נכון שאנחנו כבר יכולים להגיד, רגע, רגע, אנחנו כבר 60 ריבון, לא צריכים יותר.
יש כבר עם, מה צריך יותר מזה?
לא, 60 ריבון זה רק היסוד של העם.
זה היסוד, זה השורש.
אבל עם צריך גם ענפים, ענפים.
עם ישראל צריך לכלול מיליונים,
והוא כלל מיליונים, מיליונים, עשרות, עשרות, עשרות מיליונים
בשלבים מסוימים של ההיסטוריה.
יוצאי מצרים, היו מספר פנטסטי.
ובאורך ההיסטוריה היו זמנים שהיינו מרובים מאוד.
היום אנחנו 16 מיליון?
זה מה שנשאר אחרי 2,000 שנות גלויות.
עם ישראל מנה
עשרות מיליונים?
זה מה שנותר
אחרי כל הרדוקציות, אחרי כל הגלויות האיומות, זה מה שנשאר.
כל אחד מאיתנו,
יש לו את האפשרות להביא את עם ישראל למצב הבסיסי של עם, אנחנו כבר לא נביא.
יש כבר 60 ריבו,
ברוך השם.
אבל להוסיף ענפים?
שהעם הזה יהיה בתפארתו,
כמו שראינו בדברי ספר החינוך,
שככל שיש יותר אנשים בעולם, כך מצוותיו יכולות להתקיים יותר.
לא דומים מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה. זה לא דומה לבית מדרש עם שלושה תלמידים.
זה בית מדרש שהוא הומה חיים.
ההרגשה שכל אחד מהלומדים היא אחרת לגמרי. כל אחד מכם חש מה קורה בשעות אחר הצהריים, שיש מעט תלמידים.
אז זה יושב לך שם במקום שלך, אתה מסתכל מסביב,
ועיף עין כה וכה, ויער כעין איש.
איפה כולם?
הוא בחדר, הוא הולך לפה, הוא הולך לשם, כל אחד מהסיבות שלו, מילואים, ברור.
זה לא דומה, לימוד תורה שלו הוא כזה, כמו הספרייה הלאומית של גבע טראמפ, אני יודע,
הכל כזה, שקט גם. בית מדרש, חי, התהסס, כל אחד שנכנס לבית מדרש,
משפר את האווירה הכללית, אבל מה שמוסיף לכל יחיד ויחיד בלימוד התורה שלו, זה כבר דבר ברור.
אז קודם כל, עבורכם, זה לזוגיות שלכם. ראינו את המשקל העצום שיש לחיזוק הזוגיות,
בהבאת ולדות לעולם.
הדבר השני, עבור עם ישראל,
העם המופלא הזה, שמציאותו בעולם,
היא זו שמקיימת את הכול. בלי עם ישראל אין עולם, כן? אז עבור עם ישראל, כדי להביא אותו,
כן?
למצב של הלאומיות הבריאה, כן? ולקידוש מועד ברח בעולם.
זה העניין.
ומה שאמרנו, שרצונו מתגלה ככל שיש יותר פרטים.
כל פרט שנוסף.
יש לך משימה מורכבת מאוד,
יש לך רק שלושה פועלים.
כמה אתה כבר יכול להספיק עם שלושה פועלים?
יש לך ארבע, חמש, שש, כל שכן שיש לך פועלים במקצועות שונים.
כן? הרצון שלך הוא רצון מאוד אדיר, אתה רוצה לבנות גורד שחקים.
רוצה לבנות גורד שחקים בחצי האי הערבי שם בדובאי.
אתה רוצה לבנות גורד שחקים.
וואי, פה סכמאן, נסי, מי שפעם ראה את היסטורי.
איך הקימו את
המלון הזה שם, כן?
איזה פרויקט זה היה? הוא נשלם בשנת 2000. כן,
המלון הזה. בשנת 2000 הוא נחנך
במחיר של שלושת אלפים דולר ללילה, כמדומני.
יש בהיסטורי, מי שאוהב את הדברים האלו,
תסתכלו שם, ההקמה של המלון, איך נקרא המלון, איך נקרא המלון, שכחתם את המלון, זה שם שלו. איך נקרא המלון הזה שם, ביד,
ביד כלים שם.
יש שם מלון מופלא.
בוראג', בוראג', כן. בוראג', בוראג'.
כן, כן.
אז יש בהיסטורי, יש תוכנית, איך הקימו אותו?
זה פתאום לא יאומן.
כמה אנשים מקצוע, כמה אנשים מקצוע, שלא לדבר כמה מיליארדים,
מיליארדים, מיליארדים,
כמה יצאו על העם, מה אומרים לזה?
אבל ככל שיש יותר בעלי מקצוע,
יותר ידיים עובדות, ככה הרצון של השליט הדובאי,
שקלט בעוד מועד,
שדובאי הולכת,
הולכת,
האוצרות של הנפט הולכים ומדלדלים תוך 15 שנה.
אז הוא אמר,
הוא צדק בזה אגב,
הוא עשה מעבר לתיירות.
הוא יודע מה הולך להיות גורלה של דובאי מבחינת נפט.
זה כבר מפרשת, ממשיכת השיניים כבר היא כמעט עד הסוף.
כבר זכותה.
זה לא איראן,
זה לא רוסיה.
שם הבארות מדלדלות.
הוא כבר עבר לתיירות.
איזה פרויקט, כמה אנשים עסקו שם,
מכל מקצועות הבנייה.
זה פשוט לא יומן. אומנים, איזה אומנים שם היו.
רק לעשות את הבפנים, את כל התפאורה בפנים,
את השטיחים, את הרצפות, את ההתאמה בין האריכים,
פילי פלאים.
אז הרצון של המושל שם הוא רצון אדיר.
צריכים בשביל זה ידיים עובדות.
ראית איש מהיר לפני מלכים,
התייצב.
כי המלכים יש להם רצון גדול.
ראית איש מהיר,
אדם שיכול להוציא לפועל רצון של המלך,
לפני מלכים התייצב.
אז זה מה שנקרא לקידוש שמו ידבר בעולם.
אה, יש לך דאגה כלכלית?
הבנתי.
הילד דורש את שלא.
עכשיו אני שואל אותך.
ריבונו של עולם שרוצה שתביא ילדים,
הוא יסניח אותך?
הוא יביא לך ילד מבלי שהפרנסה באה איתו?
כך אומרת הגמרא, תינוק בא לעולם, כיכרו בידו.
אם אתה קטן אמונה,
ואתה מביא ילד מתוך קטנות אמונה ומשיכת כתף,
אוי, מה הבאנו?
אתה באמת תיתקל בבעיות פרנסה,
ואתה תצטרך לחזר על הפתחים כדי לכלכל את האלה שלך.
אבל אם אתה תמים, השם לוקח כמו שפתחנו,
אתה מבין שבזה אתה עושה את רצון השם לבורך?
את המצווה הראשונה בתורה עבורך,
עבור עם ישראל, עבור כדי ש...
אתה חושב שריבונו של עולם לא יביא את הכיכר עם התינוק?
זה מבחן אמונה בסיסי
למי שלא מאמין בזה.
אז כמובן, עד שהוא מביא ילדים,
רגע, רגע, רגע, רגע. קודם כול,
לא, נתחתן אחרי שבע שנים, שנייה ביחד.
אחרי שבע שנים נתחתן, אבל תהילת נביא עוד חמש שנים.
כי עדיין לא השתקענו בעבודה, והמשכורות שלנו לא הגיעו ל-30,000 שקל בחודש.
רק שנהיה מרופדים בכסף, נביא אותו לעולם.
חשבונות אנושיים, מה אתה חושב, שאתה עובד לבד בעולם?
אם אתה חושב שאתה עובד לבד בעולם,
ניתן לך לעבוד לבד, נראה לאן תגיע.
והחשבונות המסוכנים האלו, קוראים לזה
תכנון משפחה.
המילה המגונה הזו שנקראת תכנון. אנחנו לא אומרים שיש מצבים באמת שהאדם הוא פטור, אפילו אסור בעבודות אדם. יש בעיות פיזיות,
יש בעיות נפשיות, אבל כל בהיתר של רבניהם.
אבל ביסוד הסוגיה תמיד שתהיה עם ה' אלוקיך זכות עצומה וגדולה.
אחרת אתה ממעט את תדמות,
אתה שופר דמים, אתה ממעט בני אדם שעושים את רצונו להתברך, אתה ממעט את כוחו של עם ישראל,
קידוש שם השם בעולם,
פוגע בזוגיות שלך.
תתחיל בזה בתמימות,
כמו שכתוב כאן בסוף, ובזה נסיים. כמובן, כל ילד מגיע ופיתו בידו, זה לשון הגמרא.
כל ילד, גם פיתו בידו מבחינת פרנסה,
לא פחות מזה, כל ילד, והאור המיוחד, זה קידוש שמו יתברך,
כל ילד מקדש את השם לפי האור המיוחד שלו, לפי התכונות שלו.
האור המיוחד שהוא מביא לעולם הוא לתוך בית חיים.
נעצור כאן.
