שלום, צהריים טובים. הרב ערן תמיר לא הגיע, אני מחליף אותו היום. מחר יחליף אותי הרב יורם אליהו.
אז תהיו מעודכנים על העניינים.
כוס מים אני אשמח, תודה.
היום כ' בתמוז.
כ' בתמוז זה היורצייט של אחד מגדולי ישראל.
הרצל.
הרצל.
בנימין זאב, הרצל, תיאודור. תיאודור בעברית זה מתתיהו.
תיאו זה אל, דור זה מתנה.
מתנת האל, מתת האל,
ואנחנו, השיעור הזה יהיה לימי נשמתו
ולזכותו הרבה.
יש בספר דברים, נדמה לי, ארבעה פסוקים
שהולכים ככה, כי השם אלוהיך מביאך אל הארץ הטובה אשר
נתן לך, או אשר נשבע לאבותיך, או אשר,
ואל הארץ הטובה אשר, זה סופי תיבות הרצל.
ל', הארץ, צדיק,
הטובה ה', אשר ר',
סופי תיבות הרצל, זה ארבעה פסוקים כאלו בספר דברים, יש לפחות,
שבעצם מבטאים את העובדה שהאדם הגדול הזה,
בנימין זאב הרצל,
שארגן, הרי אני אגיד עליו כמה מילים ואז נלמד,
השיעור שלנו יעסוק היום בדיוק בדבר הזה, בכניסה לארץ ישראל.
אבל האדם הגדול הזה, בנימין זאב הרצל,
הציונות הרי התחילה לפניו, התנועה הציונית, חובבי ציון, היו
למעלה מ-600 אגודות חובבי ציון
כשהרצל התחיל לפעול.
בכל עיר היה איזה מועדון של חובבי ציון. היה פועלי ציון, אוהבי ציון,
כוספי ציון, ציוני ציון, כל מיני כאלה.
אבל אף אחד מהם לא התארגן. זה הכל היה מין אגודות,
יש פה כיסא? לא יודע, מה אתה אומר?
כל הימין אגודות חקלאיות כאלו שהתכוננו לעלייה כדי לייסד בארץ ישראל מושבות חקלאיות. כשהרצל מתחיל לפעול, יש כבר בארץ ישראל למעלה מ...
תודה רבה.
יש בארץ ישראל כבר 20 מושבות, משהו כזה.
אבל הרצל הוא הראשון שחשב בצורה מדינית, וזה מדהים לראות
שכמעט
כל מה שהוא אמר שיקרה קרה.
כלומר, הוא דיבר על כך שתקום מדינה יהודית
לפי משפט העמים.
כלומר, לא משהו שאנחנו זה, אלא העמים כולם ייתנו לנו מדינה, אין אתה,
שאלת עליהם, עוד פעם,
העמים כולם ייתנו לנו מדינה,
ייתנו לנו מדינה,
לפי משפט העמים, הוא כותב ביומן שלו, בסוף
הקונגרס הציוני בבאזל, הקמתי את מדינת היהודים,
1997, הקונגרס הציוני הראשון,
בעוד 40 שנה לכל היותר 50 יכירו בכך כולם,
מדינת ישראל קמה חמישים שנה בדיוק אחר כך כמעט לפי התוכנית שהוא אמר אחד לאחד.
התוכנית המדינית שהוא התווה שאומות העולם יסכימו וייתנו לנו וכן על זה הדרך הוא גם בשלב מסוים הבין
שלא תבוא תקווה מהטורקים ולכן הוא פונה לאנגלים הוא הריח
שהאנגלים הם משם תבוא התקווה ולכן הוא הולך לאנגלים והם מגישים לו את הצעת אוגנדה בסדר אז כמובן אוגנדה לא התקבלה וכל זה והוא
וגם בסוף הקונגרס של אוגנדה הוא עלה ונשבע שבועה לציון, עם משכחך ומשכח ימיני, אבל זה בעצם יצר את הפתח והגשר לקשר עם אנגליה, שאחר כך הביא,
כשהחלטה מלחמת העולם הראשונה, להצהרת בלפור,
כבר דרך מי שהחליף אותו, דרך הדוקטור ויצמן.
אז זה האדם הגדול הזה. אני רק רוצה לציין, זה נורא נורא חשוב לדעת את הדבר הזה, דיברנו על זה גם לפני כמה זמן.
כולם שואלים,
איך יבוא משיח?
כתוב האמונה בביאת המשיח,
היא אמונה שבכל יום שיבוא צריך להאמין שמשיח צריך לבוא היום או אתמול, אבל אם הוא יגיע אתמול, שלא לפחות יגיע היום.
אז דבר כזה יקרה בצורה כל כך מיידית.
אז הרב קוק זיהה את הרצל עם כוחו של משיח בן יוסף.
הרצל, רק להכיר את המספרים, בסדר? בשנת 1895 הוא עדיין
עיתונאי בעיתון נויה פרסה האוסטרי,
הוא כתב שנסקר את משפט דרייפוס,
בדעות שלו הוא עדיין מתבולל.
הוא כותב ביומונוקו כל מיני אפשרויות לפתרון של העם היהודי, אמנסיפציה, והוא גם מעלה כל מיני אפשרויות של התבוללות המונים, זה 1895. משפט דרייפוס עושה לו מהפך, הוא מבין שיש כאן בעיה, ולכן הוא
נהפך לציוני,
הוא מבין שהפתרון הוא להקים מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל.
ב-1897, שזה כלום, מבחינה היסטורית זה שנתיים,
הוא מכנס את הקונגרס הציוני הראשון וברור לכולם
וגם ברור לו וגם ברור לאומות העולם שהוא המנהיג של העם היהודי.
זה קורה בכלום, בשנתיים.
כלומר, כשהוא מבקש להיפגש עם האפיפיור,
האפיפיור פוגש אותו, למה מי אתה? סליחה, מי מינה אותך? לא, אני המנהיג של העם היהודי.
נשיא היהודים,
מכל
קצוות העם היהודי הוא מקבל מכתבים לכבוד נשיא היהודים. הוא נוסע ברכבות
לבקר יהודים במזרח אירופה, מגיע לארץ ישראל,
פוגש את הקיסר וילהלם,
פה בארץ ישראל, במקווה ישראל.
השבוע העברתי שיעור בקראת ארבע והזכרתי את זה, וטעיתי, אמרתי פרנס יוסף, ותיקן אותי שם אחד ה...
יאיר ליאור, אחד המשתתפים, אז תודה רבה לו.
זה היה קרסר וילהלם, ולא זה.
כולם נפגשים איתו, זה ברור לכולם שהוא המנהיג של העם היהודי.
זה קורה מעכשיו לעכשיו, מבחינה היסטורית.
נדמה לי גם שנתיים קודם, הבן אדם היה,
לא היה איתנו בהקשר הזה בכלל.
ושנתיים אחר כך הוא מנהיג העם היהודי, מכנס, אנשים זה,
שמים על הדבר הזה כסף, הוא עושה... ואגב, את הכל הוא עשה מכספו הפרטי.
הוא מימן את הכל מכספו הפרטי, בחסידות שלא תאומן, את כל הנסיעות,
את כל הקונגרסים,
הוא נפטר
בלי פרוטה.
כי כמעט כל כזה, וגם את כל מה שנשאר הוא הוריש
לתנועה הציונית נשאר בלי...
ונפטר ב-1904,
שנה שבה הרב קוק עלה לארץ ישראל. הרב קוק עלה לארץ ישראל בכף ח' באייר
תרסד 1904, הרצל נפטר בכ' תמוז 1902, כלומר, הוא נמצא כאן בערך חודש וחצי בארץ ישראל, והוא כבר מספיד את הרצל מה המספד שהופיע במאמרי הראייה, המספד הידוע.
אז זה אירוע דרמטי.
אולי כמה הוא פעל כציוני?
שבע שנים, שמונה שנים, זה כל הסיפור.
ב-1997, 1904. הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, הוא נפטר היה בן 44. כשהוא התחיל את האירוע הציוני שלו היה בן 36,
משהו כזה, בן 44 הוא נפטר,
ואדם אחד עם חזון בלתי רגיל הפך פה את כל הכיוון,
בסדר?
זה כ' תמוז.
חודש תמוז, א' תמוז זה יוסף הצדיק,
יום פטירת יוסף הצדיק,
ולכן הרצל בעצם באור של יוסף הצדיק, כלומר
משיח בן יוסף זה המשיח הכוח הרוחני הגאולי של עם ישראל, שמעמיד פרקטיקות
מעשיות להקמת מדינה וחזרת היהודים לארצה.
ואז זה משיח בן דוד,
וזה, ורוח הקודש, וכל הדברים, ודאי
יגיעו ויתמלאו כולם, אבל הוא הניח את התשתית.
הרצל,
בנימין זאב, בנימין, גם כן קשור לבניה של רחל,
הכל בסוד פרצוף רחל.
זה היום כף תמוז, היום הזה,
והשיעור שנלמד היום,
זה יהיה בעזרת השם
לימי נשמתו, וגם מתוך הכרת הטוב
הגדולה לאדם הזה, שממש מסר את נפשו
למען עם ישראל, נפטר גם בגיל צעיר ממחלת לב,
בין השאר בגלל שהוא לקח ללב.
רבותיי, רק עוד פרט אחד קטן, אני יכול לדבר על הרצל פה שעות.
אתם יודעים למה הרצל הביא את הצעת אוגנדה לקונגרס הציוני? נדמה לי זה היה הקונגרס הציוני הרביעי או החמישי, לא זוכר. למה הוא הביא את זה?
מה הייתה הסיבה?
אה, עזרא?
איפה דני שצריך אותו? דני המורה להיסטוריה, המורה לזה.
בגלל הפרעות בקישינב.
1903, הפרעות בקישינב.
כמה נהרגו הפרעות בקישינב?
חמישים יהודים, משהו כזה.
זה הסיפור.
הוא לא יכול היה לעשות את זה בלב שלו.
הוא רץ, זה כאילו, הוא צריך לדאוג ליהודים האלו.
גם זקן, כן, זה של מלכות.
אז על זה הוא הביא את הצעת אוגנדה,
ועל זה מי שהתנגד לאוגנדה זה טיעוני רוסיה.
הוא הביא את זה בכלל בשבילם. הוא אומר, אותכם אני רוצה להציל, בשום פנים ואופן לא.
והם הכריחו אותו,
הוא לא היה צריך שהכריחו אותו, אבל הוא נשבע לירושלים, והם הכריחו אותו שלא רק
שלא שההצעה הזאת תידחה,
אלא הוא שלא יעיז יותר להביא שום הצעה כזאת אי פעם לקונגרס,
שלא קשורה לחזרה לארץ ישראל וירושלים.
הרצל, האדם הגדול בענקים, בהקשר הזה,
והלימוד שלנו יהיה היום כמו שאני אומר לנשמתו.
אני רוצה לדבר איתכם היום ממש פשט פשוט מארץ הפשוטים,
שקשור לפרשתנו, פרשת פנחס, אבל הוא מתפרס על פני כל החמישה חומשים וגם על התנ״ך.
וזה הסיפור של כניסתו לארץ של משה רבנו.
כולנו יודעים,
למדנו את זה פעם בו יצחק.
זוכר את השיעור הזה?
גם אם למדנו, אז נראה לדוד.
אולי בהמשך.
טוב.
כולנו יודעים שמשה רבנו לא נכנס אל הארץ,
וזה כתוב בפרשה.
אומר אדוני למשה, עלה אל הר העברים הזה,
וראה את הארץ
אשר נתתי לבני ישראל, וראית אותה, ונאספת אל עמך,
גם אתה,
כאשר נאסף אהרון אחיך.
טוב, זהו, בואו נכנסים לארץ ישראל.
למה ההר הזה, מה זה,
ערך?
כן, עכשיו למה זה נקרא הר האוורים?
למה זה נקרא הר האוורים?
הפשט שמעבר לו זה ארץ ישראל, פה זה חוץ לארץ
ומעבר לו
זו ארץ ישראל.
מצוין, אז הבנו את הדבר הזה, בסדר גמור.
גם בפרשת זאת הברכה, אותו דבר פחות או יותר,
מה כתוב בזאת הברכה?
ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה
אשר על פני ירחו ויראהו אדוני את כל הארץ,
את הגלעד,
את דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד היום האחרון
ואת הנגב ואת הכיכר ובקעת ירחו ועיר התימרים הצוהר
ויאמר אדוני אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ויצחק וליעקב לאמור לזרעך את איננה
הראתי איך בעיניך ושמה לא תעבור.
זהו זה מאוד ברור.
אין לך מה להסתכל כאילו אתה לא תעבור לשם.
דיברנו היום בבוקר בחבורה שהקדוש ברוך הוא בכוונה מראה למשה את ארץ ישראל ומביא אותו לגודל כיסופים עצום כדי להעביר את הכיסופים האלה לכל הדורות אחריו.
בסדר? כל מי שעולה לארץ ישראל מכוח הכיסופים זה מכוח
הכיסופים של משה רבנו. אז עוד כאן זה מסתדר קלאסי, בסדר גמור.
עוד
עוד תמיכה
לעניין הזה זה מה שאנחנו נקרא בפרשת מטות,
שבאים בני גד ובני ראובן אל משה רבנו
ואומרים לו, אנחנו לא רוצים לעבור את הירדן.
ומשה רבנו נכנס בהם במאתיים קמ״ש, ומאשים אותם לא פחות ולא יותר שהם ההמשך של איזה חטא?
חטא המרגלים.
חטא המרגלים. כמו שהמרגלים מאסו
בארץ הקודש ולא רצו להיכנס אליה, ככה גם אתם.
איך הוא אומר?
והנה עתה,
איפה זה היה?
והנה
למדבל, כן, פה, פה, כן.
ויאמרו, אם מצאנו חן בעיניך, יותן את הארץ זאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן. ויאמר משה לבני גד בני ראובן, אחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה.
כן, זה פסוק שכמובן משתמשים בו עכשיו הרבה בצדק.
ולמה תניעו את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן אדוני אליהם? כה עשו אבותיכם, ושלחי אותם מקדש ברניה לראות את הארץ,
והעלו עד נחל אשכול, ואני עוד בני ישראל, וכולי.
קיצור, ממש מעריך כאן
בחטא המרגלים.
והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים,
לספוט עוד על חרון אף אדומי
אל ישראל,
כי תישובו מאחריו, יאסף עוד להניחו במדבר ושיחתם לכל העם הזה.
אז גם מפה אנחנו מבינים שבעבר הירדן המערבי
זו ארץ ישראל, והם מבקשים ואתם נשאר מחוץ לארץ.
בסדר?
עוד
הוכחה לזה,
זה בפרשת פסאי.
שמה מתוארים הגבולות של ארץ ישראל
והגבול המזרחי של ארץ ישראל, מהו?
כתוב,
זאת הפרק ל״ד, זאת הארץ תיפול לכם מנחלה,
וכתוב ככה,
זה יהיה לכם גבול,
פסוק י'
והתעוויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן ספאמה, ירד הגבול ספאמה ריבלה מקדם לעיניה,
אני מגיע, ירד על כתף ים כנרת קדמה, כן?
הוא עושה סיבוב גדול באזור חלב של היום, דרעם, מגיע לכנרת,
וירד לגבול לירדנה,
והיו את אצותיו ים המלח, זאת תהיה לכם הארץ לגבילותיה סביבה. אז הגבול המזרחי
של ארץ ישראל הוא הירדן,
כנראה לפי חלק גדול מהדעות, רק הירדן הדרומי, הירדן שיוצא מהכנרת דרומה, ולא הירדן ההררי.
שם זה לא ה...
אז כל הדברים האלו מביאים ביחד למסקנה פשוטה שמה?
שעבר האדון המזרחי איננו ארץ ישראל,
ועבר האדון המערבי הוא ארץ ישראל, ומשה נקבר,
ולא נכנס לארץ, ונקבר בחוץ לארץ. האם עד כאן?
יפה.
על ההבנה הפשוטה הזאת, רבי סעדיה,
יש שלוש קושיות חמורות.
קושייה ראשונה,
אם זה כזה חמור,
אז מה פתאום משה רבנו מסכים לבני גד ובני ראובן?
הרי בסוף הוא מסכים להם.
אומרים לו, כן, אנחנו נצא, נילחם. מה זה רלוונטי?
תילחמו עד מחרתיים. אם זה ארץ ישראל,
אם זה לא ארץ ישראל, סליחה, אסור להיות שם.
מה אכפת לנו שתילחמו? הם אומרים, לא, אנחנו נילחם, נילחם, נילחם, נילחם הרבה.
בסוף אנחנו זה. אם זה לא ארץ ישראל, וזה חטא המרגלים, זה לא רלוונטי.
אדם יכול להגיד, אני אבוא להילחם פה ויחזור לגור באמריקה?
לא שייך.
אפשרות אחת, שאלה אחת.
יש לך את התשובה הנכונה, אתה יכול לצאת לשיעור חופשי.
מה?
כן, זהו, ברוך השם.
שיעור,
שאלה הבאה,
שאלה הבאה, לא תנחשו ולא תאוננו, כתוב.
שאלה הבאה,
כל שיעור צריך תלמיד כזה תימני שמאיר פה את כולנו.
בדיוק.
הייואי, זה ה...
שאלה שנייה,
יש בשני מקומות,
אחד בפרשת עקב ואחד בספר יהושע, פסוק
שמספר סיפור אחר לגבי הגבולות.
מה הפסוק?
כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו,
לכם יהיה או לכם נתתיו
מן המדבר הגדול ועד לבוא הערבה יהיה גבולכם, ומן המדבר והלבנון ועד...
כל מקום שתכבשו הוא ארץ ישראל.
אז אם זה ככה,
מה הבעיה?
כאילו,
אז זה לא מסתדר עם הגבולות. תחליט, האם הגבול הוא הירדן
או הגבול הוא כל המקום שאני כובש?
ואם אני כובש עכשיו את
אז צהל כבש את אנטבה למשך
כמה שעות, זה היה ארץ ישראל?
מה הכוונה כל המקום?
כן.
והשאלה הכי חמורה,
הכי מוזרה, הכי משונה,
שהיא שאלה שכל לומד תנ״ך
צריך לשאול את עצמו,
זה פרשת ועד חנן.
בואו נלך רגע לפרשת ועד חנן ונראה מה קורה שם.
משה רבנו מתחנן לקדוש ברוך הוא. ועד חנן אל ה' בעת ההיא לאמר,
ה' אלוהים אתה אכיל אותה להראות את עבדך ואת גודלך ואת ידך החזקה,
אשר מיעל בשמיים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך.
ברניו אראה את הארץ טובה אשר בעבר ירדן, נהר הטוב הזה בלבנון.
זו עוד הוכחה שמשה רבינו נמצא בחוץ לארץ,
והוא רוצה לעבור לארץ ישראל.
טוב,
ויתבר אדוני יביא למענכם ולא שמע אליי,
ויאמר אדוני אליי רב לך,
אל תוסף דבר אליה עוד בדבר הזה.
עלה ראש הפסגה,
משה נמצא על הרבות מואב.
יש לו הרים גבוהים מאחוריו, הר נבו.
אז בואו נו תעלה להר,
ראינו כבר, בזאת הברכה וגם בפנחס, אצלנו, שתכלית, הוא רוצה להראות לו את הארץ.
אבל אז כתוב כך,
ושא עיניך,
ימה,
זה לכיוון מערב, זה מסתדר?
מערב?
מצוין.
צפונה?
מסתדר.
ותימנה?
ז'נוב? דרום? גם מסתדר.
אבל יש עוד מילה אחת,
מזרחה.
מזרחה זה אומר שהוא צריך להסתובב אחורה ולהסתכל אחורה.
מה יש לך להסתכל אחורה?
אחורה זה ארץ ישראל.
אתה מסתכל 180 מעלות, סליחה, אחורה זה חוץ לארץ.
אתה מסתכל 180 מעלות, אתה רואה את ארץ ישראל. הנה
דן, והנה ארץ ישראל פה, חדרה עד גדרה,
והנה הנגב, והנה זה, זה כאילו, אתה מסתכל 180 מעלות.
מזרחה, אין לו מה להסתכל מזרחה.
ממש מסתכל מזרחה,
מסתכל אחורה לחוץ לארץ.
במילה הזאת,
מזרחה,
טמון
כל הפתרון לסוגיה שאנחנו כרגע נמצאים בה.
כשמשה רבנו
נאמר לו להסתכל מזרחה,
יחד עם הפסוק שאמרנו בפרשת עקב,
בוא נקרא את הפסוק הזה בפרשת עקב, זה פסוק חשוב.
אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת,
אשר אנו הכי מצווה אתכם לעשותה, לאהבה את ה' אלוהיכם,
ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו.
והוריש אדוני את כל הגויים האלה מלפניכם וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם.
כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה.
מן המדבר והלבנון, מן הנהר, נהר, פרעת והאדם האחרון יהיה גבולכם".
או.
אז בעצם כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו להסתובב אחורה לכיוון מזרח,
הוא בעצם אומר לו, תקשיב,
יש אפשרות,
זה עדיין לא נגמר,
אבל יש אפשרות
שאתה נמצא עכשיו בארץ ישראל.
כלומר,
אם זה לא היה נאמר,
הרי בואו נעשה רגע את זה בסדר.
כל המלחמות הגדולות של משה רבנו במזרח,
הכיבוש של עבר הדין המזרחי והגולן והוושן, בעצם קרה כסות של תקלה.
אם סיחון היה נותן לנו לעבור, אז היינו עוברים וזהו.
אבל סיחון התנגד,
היה צריך לצאת למלחמה,
ויצאו למלחמה, וכבשו שטחים עצומים.
עכשיו, מה תכלית השטחים האלו?
באופן בסיסי, נראה לי שמשה רבנו חשב שזה יהיה פרימטר.
כלומר, זה לא טוב, אנחנו יודעים את זה הכי טוב מכולם, זה לא טוב שהאוהב יושב לך פה,
על הגדר שם אוהל.
או גר בית חנון מטר מבארי ומשדרות. זה לא רציני.
צריך שיהיה ככה,
בין הצוואר, בין הראש לגוף, יש צוואר.
צריך שיהיה, לא צריך שהגויים בשבילך על הזה,
שטח כזה פנוי, שטח, זה מה שמשה רבנו חשב.
חוץ לארץ,
אבל,
שטח פנוי.
אומר הקדוש ברוך הוא, משה, לא, לא, לא, לא, לא, לא הבנת.
זה יכול להיות ארץ ישראל.
אה, תסתכל מזרחה.
יכול להיות שאתה נמצא עכשיו במרכז הארץ.
ממש במרכז.
מבחינת קווי רוחב, לא קווי אורך.
אולי גם קווי אורך.
כן.
אבל מה זה תלוי?
זה תלוי בבני גד ובני ראובן.
כלומר,
כשבני גד ובני ראובן באים למשה רבנו ומציעים לו את ההצעה, דבר ראשון הוא אומר להם לא.
נכנס להם, פשוט אני באופן לאומי.
אז אמרו לו, משה,
מה אתה מרשים אותנו? בחטא המרגלים?
המרגלים,
הם פחדו, במובן מסוים, נכון?
המרגלים,
חששו להילחם,
העם מאוכלי אנשי מידות, אנחנו לא מפחדים.
לא מפחדים, אנחנו גיבורי העל.
אז אם אנחנו מוכנים ללכת להילחם,
ראשונים.
אז אם כך זה לא חטא המרגלים.
רגע,
אולי זה יכול להיות
תיקון לחטא המרגלים?
המרגלים מאסו בארץ חמדה ואתם חפצים לא רק בארץ המובטחת אלא רוצים להרחיב.
עכשיו רואה משה פוטנציאל בשנה ה-40 לתקן את חטא המרגלים
והוא יעשה את זה. כי את כל עבר הדין המזרחי מי כבש?
לרבנו.
אז הוא אומר לבני גד ובני ראובן טוב, אני מוכן לעשות איתכם עסקה.
זה מה שנקרא תנאי בני גד ובני ראובן.
אם באמת תעשו את הדבר הזה
ותעברו חלוצים לפני אחריכם למחנה, כלומר, תהיו ההפך מהמרגלים לגמרי.
לא רק שלא תפחדו ולא תחששו,
אלא אתם תעברו חלוצים
לפני המחנה, ותלכו ותלחמו בשביל כל כלל ישראל.
הרי הם כבר קיבלו את הנחלה שלהם, אז זו כאילו מוטיבציה פחותה. לא, תהיה לכם מוטיבציה מרבית,
אתם תחזרו חזרה לכאן, ואז יתברר רטרואקטיבית שנחלת בני גד ובני ראובן בעבר הרדן המזרחי, מהי?
ארץ ישראל, ארץ ישראל, ארץ ישראל המזרחית.
ואז מתממש הפסוק,
איזה פסוק?
שקראנו, כל המקום שתדרור כפר אליכם.
אלא מה? הפסוק הזה יש לו מגבלה.
אתה יכול לכבוש את ארץ ישראל,
אבל זה חייב להתחיל מהמרכז ולהתרחב.
אתה לא יכול לכבוש
קודם כל את הפריפריה,
אתה צריך להתחיל מהמרכז,
לכבוש את ארץ ישראל המערבית,
ואז אתה יכול להתפשט, להתפשט, להתפשט, עוד ועוד ועוד.
פה קרה משהו הפוך, הם קודם כל גישו את עבר הירדן המזרחי.
אז אומרים לו שרבנו בסדר,
נשים את זה רגע בהולד,
אנחנו לא יודעים עדיין מה מעמד חבל הארץ הזה,
האם זה חוץ לארץ או ארצה? בהולד.
בואו נטפל בעבר הירדן המערבי.
אם אתם תהיו חלק מכיבוש עבר הירדן המערבי,
בכל ליבכם ובכל נפשכם,
אם אתם תעברו חלוצים שבע שנים למרות שאתם כבר קיבלתם את הנחלה,
ונסיים ביחד לכבוש את עבר הירדן המערבי,
אז התברר רטרואקטיבית שעבר הדין המזרחי שכבר נכבש, הוא בעצם מצטרף,
והוא נהיה עכשיו חלק מארץ ישראל ומקיים את הפסוק שנאמר,
אמרתי לכם, זה נאמר גם בפרשת עקב וגם בספר יהושע,
בסוף הפרק הראשון כתוב,
לא בסוף אלא בהתחלה,
ממש הפסוק השני.
כל מקום אשר תדרור כף רגליכם בו לכם נתתיו,
כאשר דיברתי על משה,
מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול להר פירת,
כל ארץ החיטים עד העם הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם. אז הוא כתוב פעמיים,
אז הפסוק הזה התממש.
מדהים.
כלומר, כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו מסתכל מזרחה,
הוא בעצם אומר לו,
זה לא ארץ ישראל,
אבל זה יכול להיות ארץ ישראל.
ומה זה תלוי?
בני גד ובני ראובן.
האם בני גד ובני ראובן עמדו במשימה או לא עמדו במשימה?
עמדו.
עכשיו תראו איך הדבר הזה מסביר מלא דברים.
העיקרון הזה מסביר מלא דברים.
דבר ראשון,
מה זה מסביר?
זה מסביר,
פשוט,
זה מסביר את האירוע של שבט דן.
דן. איפה הנחלה של שבט דן?
איך, איך?
מעויין. תודה, תודה, תודה. אומר עזרא החוף, עזרא צודק, למה?
שנאמר, קודם כל, היום, איפה זה גוש דן?
שם?
ועוד נאמר בדבורה,
דן, למה?
יגור אוניות.
דן נמצא על החוף, אוניות, ביפו.
איפה נמצא שמשון, שהוא משב את דן?
בין צורה ובין אשתאול, שזה קצת
למעלה מהשפלה, פלישתים דחקו את דן, אז הוא שם.
מצד שני, מי אמר כאן בצפון?
סעדיה אמר, גם סעדיה צודק, שנאמר,
דן גור אריה יזנק מן הבשן,
שנאמר,
אצל אברהם אבינו כבר,
וירדוף עד דן ועד חובה אשר בשמאל לדמאסק. יש לנו היום קיבוץ דן, נחל דן.
אז מי צודק?
זה 200 קילומטר אחד מהשני.
תשובה,
דן, הנחלה המקורית שלהם הייתה בצפון.
למה? כי הנחלות בארץ ישראל מסודרות לפי
בני האימהות ובני השפחות. בני האימהות נמצאים במרכז,
יהודה, שמעון, בנימין, אפרים, מנשה, יששכר,
זבולון, הם נמצאים יחסית במרכז,
ובני השפחות נמצאים בפריפריה.
נפתלי,
אשר,
הם יחסית יותר מרוחקים.
דן הוא בן של, אמא או שפחה?
דן,
שפחה, הוא בן של בלהה שפחת רחל.
הוא הבן הראשון של השפחות.
הוא הבכור של השפחות.
כששבט ראובן,
גד, גד, מי הוא? הוא שפחה או אמא?
גד הוא שפחה.
גד הוא הבן של זילפה
שפחת לאה.
אז גד, איפה היה אמור לרשת?
גד היה אמור לרשת כנראה בלבנון, מקום שנקרא בעל גד.
אולי בעל בק של ימינו.
טוב, אז גת אומר, במקום לבנון, אני רוצה עבר הדין המזרחי.
אבל ראובן הוא בן של אימא.
איפה ראובן היה אמור לרשת?
במרכז.
עכשיו, ראובן אומר, אני לא רוצה במרכז, אני רוצה בעבר הדין המזרחי. פנה נדלן במרכז.
מי הראשון להיות משודרג?
דן, כי הוא הבכור של השפחות.
אז הוא אומר לדן, כבודו, בכבוד, מהצפון, אתה מוזמן לעבר קרוב, במקום ללכת שבועיים עד לירושלים, עד להר הבית. אתה כלום, תופס אוטובוס, קו 400, מגיע.
אז דן מגיע לגוש דן, וגר פה.
בשלב מסוים הוא רואה שזה לא כזה קל לגור בגוש דן.
ארנונה גבוהה, אין חניה,
בעיקר פלישתים, זו הבעיה המרכזית. פלישתים.
פלישתים דוחקים את דן מחוף הים לאזור בית שמש.
ואז דן אומר, מה נצטרך את הצרות האלה? הנה, נחזור חזרה לנחנה המקורית שלי.
ולכן הם תופסים את עצמם וחוזרים חזרה צפון.
מה, מה?
מי? למי?
ואיך יחזרו? כל שבט היה עסוק בצרות שלו.
כן, שאלה טובה.
זה מאפיין, ספר שופטים, שאף שבט לא עוזר לשינו.
אז זה מסביר פתאום את גוש דן. גוש דן ונחל דן.
מצוין.
זה מסביר עוד משהו.
זה מסביר את הברכה
של משה
לשבט גד,
בעזרת הברכה, תראו את הברכה,
בואו נקרא אותה.
ולגד אמר,
ברוך מרחיב גד.
אם גד יורש בעבר הירדן המערבי,
אז הוא צריך להתחלק עם עוד רשבטים.
אז הוא מקבל נחלה קטנה.
כמו שנקרא בשבת, הפרש על הרב,
תרבה נחלתו, ולמעט תמיד, שבט גד הוא לא שבט
מרובי אוכלוסין, במיוחד.
הוא מקבל נחלה קטנה.
אגב, אני מאוד אוהב את הפסוק הזה, לרב תרבה נחלתו.
בסדר?
אתה אומר שרב צריך שיהיה לו נדל״ן,
הרבה נחלות, הרבה... תצחקו, זו בדיחה, איזה מייבשים אתם, יו.
לרב תרבה נחלות, כן. אז הוא אומר, אבל אם גד יורש
בעבר הדין המזרחי, תפדל, קח כמה שאתה רוצה.
אם אתה רוצה 40 דונם.
אדוני, אתה יכול לבוא לנגב,
קבל 40 דונם, בחינם אפילו.
גם היום, יש מקומות בנגב.
גם היום, גם היום.
בסדר.
אתה רוצה 40 דונם במרכז?
להכין את הצ'ק, חבוב.
אז לכן,
מה, מה?
לא, לא, לא, זה לא רק היה בגורל,
זה היה גם ברצון שלהם.
ואולגד אמר, וכנראה אבי הירדן המזרחי לא היה בגורל,
אולגד אמר, ברוך מרחיב גד, הלוואי שתעמוד בהבטחות שלך ותירש את אבי הירדן המזרחי, ואז זה יהיה מאוד מאוד רחב.
ברוך מרחיב גד, כלביא שכן,
אם אתה גר וספר, אתה צריך להיות גיבור, כלביא.
בטרף זרוע אף קודקוד.
מי שהתעסק איתך, אתה טורף אותו.
ויה ראשית לו,
גד ראה את הנחלה הזאתי הראשית, והוא רוצה אותה לו,
כי שם חלקת מחוקק ספון.
מי זה המחוקק?
משה. איפה הוא ספון? איפה הוא קבור?
שם.
אז אם אתה תעמוד בהבטחה שלך, מה יקרה?
ויתר ראשי העם, אתה תביא את ראשי העם לארץ ישראל.
תכניס אותם לארץ, את משה, את אהרון, ואולי גם את מרים, כלומר, תלוי בזה.
אומרים בדיחה בירושלים, יש ישיבת מיר, שמעתם עליה?
יש שם איזה חמשת אלפים לומדים, משהו כזה.
אז אומרים שיש שתי דרכים להגיע לישיבת מיר.
אתה יכול להגיע לקר השבת וללכת חמש דקות,
להגיע,
או שאתה יכול להגיע לקר השבת ולחכות חמש דקות ומיר תגיע אליך.
כי אם כל הזמן גדלים, וזה פתאום איזה...
אז אתה יכול להיכנס לארץ ישראל, זו אפשרות אחת,
ואתה יכול להישאר במקום, וארץ ישראל תיכנס אליך.
אז משה רבנו קבור איפשהו קבור,
אבל יכול להיות שמה?
שארץ ישראל תיכנס אליו, ולכן הוא אומר, ויתר אשם, אתם
בפעולות שלכם הולכים להכניס אותי לארץ ישראל.
ויתר אשם,
צדקת אדוני עשר משפטיו עם ישראל. הפסוק הזה הוא פסוק דו משמעי לא ברור על מי הוא הולך. הוא יכול ללכת, לכאורה, לפי הפשט, הוא הולך על משה רבנו,
שמשה רבנו עשה צדקת
שם עם ישראל,
אבל זה יכול ללכת גם על שבט גד,
שכאילו יעשה צדק היסטורי.
אין לך צדק היסטורי יותר גדול מכך שמשה רבנו, שהוציאו אותנו ממצרים, גם הכניס אותנו לארץ ישראל.
אז בברכת משה לשבט גד,
הוא בעצם אומר לו, הלוואי, הלוואי שתעמוד בניסיון הזה,
הלוואי שתצליח,
כי אז, מה יקרה?
אני קבור בארץ ישראל, ולכן אני יכול להסתכל מזרחה, כי גם מאחוריי
זו ארץ ישראל. עכשיו תראו דבר פלא,
מכיוון שאנחנו יודעים שבני גד ובני ראובן
עמדו בניסיון,
אז כשמגיע העת לקבל את הנחלה שלהם,
שמופיע בספר יהושע,
אם היה נוחת אדם מהמאדים,
והייתי אומר לו, אדוני,
בוא תקרא בבקשה את פרק,
רגע, איזה פרק זה היה?
נכון, פרק, אז תעזור לי, רבי יצחק,
י״ג, תודה.
פרק י״ג,
ששם בני גד ובני ראובן מקבלים את הנחלה,
והייתי שואל אותו, תגיד,
משה חי או כבר נפטר? הוא אומר, משה חי.
יש פה למעלה משמונה פעמים מוזכר, תראו פרק י״ג.
תגידו לי אם משה חי או לא.
יהושע זקן מחלקים את הזה, הראובני והאגדי, אני קורא פרק י״ג.
עימו הראובני והאגדי, פסוק ח', לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה,
כאשר נתן להם משה עבד אדוני. טוב, זה נתן לשון עבר.
אבל, ואז יש כאן את כל הפירוט של הנחלה הארוכה.
ואז ככה, וייתן משה למטה בני ראובן למשפחותיו.
משה כבר נפטר, מה זה וייתן?
וייתן!
נתוע נתן בתירוץ. אתה מתרץ תירוץ נאה,
אבל כשאתה קורא, זה סגנונית.
זה כתוב בלשון הווה חי.
ואחר כך כתוב,
אחר כך פסוק כד, וייתן משה למטה גד.
אחר כך כתוב, וייתן פסוק כט,
וייתן משה לחצי שנה למנשה.
אחר כך כתוב, ולשבט בלמ״ג, פסוק ל״ג,
ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה.
ואחר כך כתוב,
אלה אשר ניחל בגורל כאשר ציווה אדוני ביד משה, כי נתן משה.
ואחר כך כתוב,
כאשר ציווה אדוני את משה, ואחר כך יש גם אשר ניחל משה. זה ברח לי, איפה זה היה?
פסוק ל״ב, אלה אשר ניחל משה.
יש פה איזה שמונה פעמים מוזכר שמשה נותן את הלחלה.
כלומר, בעצם מקימים פה את משה לתחייה.
אומרים לו, רגע, רגע, משה, תקשיב.
האלה ששלחת לי לכם עמדו בזה ולכן מה?
ולכן בעצם הם יורשים את ארץ ישראל ולכן כל מה שהיה מונח
תלוי ועומד כסוג של תנאי אם זה יהיה ארץ ישראל או לא, זה ארץ ישראל ולכן מה?
אתה מוזמן לתת להם את הנחלות שלהם.
יוצא שבזכות בני גד ובני ראובן,
משה רבנו קבור בארץ ישראל,
וכבש את ארץ ישראל וחילק נחלות של ארץ ישראל והם מימשו את הפסוק.
כל המקום אשר תדורכו לכם, בו לכם יהיה ולכם לתתי.
ואני עכשיו חוזר לפרשה שלנו, ועכשיו גם יהיה לנו פירוש חדש לשם הר העברים. אמרנו בתחילת הדברים, וסעדיה אמר את זה יפה מאוד,
מה זה הר העברים?
הר שמעבר לו זו ארץ ישראל.
אבל אז לא היה צריך לקרוא לו איך הר עבר או הר מעבר.
הר העברים גם יכול להיות הר שמשני עבריו זו ארץ ישראל. הוא עברים, כי מעבר זה,
זה ארץ ישראל, ומעבר זה,
זה ארץ ישראל, והוא נמצא בדיוק במרכז.
אז זה גם שם.
אז כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, עלה אל הר האיברים,
הוא גם כן, זה כאילו אומר, עלה אל הר האיברים, כלומר,
זה הר שמעבר לו זה ארץ ישראל, או בשני עבריו,
ושא עיניך מזרחה,
אז מבין משה שבעצם יש כאן פוטנציאל,
שאומנם הוא לא ייכנס לארץ ישראל,
אבל ארץ ישראל תיכנס אליו.
אני מסביר הרבה מאוד דברים,
ופשוט אושר מכך, יזכו וימצו רבותיי,
עם שבת שלום.
