שלום וברכה אנחנו ממשיכים ללימודנו בתנ״ך בספר יהושע
והיום אנחנו נלמד פרק ו' וז' על תשובת אכאן.
כמובן אתם זוכרים שבני ישראל מנצחים כל הזמן נלחמים עם האויבים עוד בזמנו של משה רבנו
ויהושע ממשיך להילחם עם כל מיני...
תודה רבה.
תודה רבה.
והנה הם ניצחו בעיר יריחו, נכנסים עכשיו
עם מלחמה לעיר איי, ופתאום שם הם מפסידים בקרב,
נהרגים 36 איש בערך,
וזה אצלכם במקור מספר אחת, אתם רואים את הסיפור הזה.
ולמה הם מפסידים?
אז זהו, אז נהרגים שם 36. רבי יהודה אומר 36 באמת,
רבי נחמיה אומר אחד נהרג,
רק
חייל אחד נהרג במלחמה,
קראו לו יאיר במנשה,
וזה קורה, במלחמה חיילים נופלים כידוע.
אבל תגובה של יהושע וזקני ישראל וכל עם ישראל
היא תגובה עריפה ביותר, הם מזועזעים.
תסתכלו, מקור שלוש.
ויקרא יהושע שמלותיו, ויפול על פניו ארצה לפני אהרון ה'
עד הערב.
כל היום הוא בוכה, צועק ומתייפח שם.
הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.
ואומר יהושע, אתה השם, אלוקים, למה העברת את העם הזה, את הירדן, לתת, ועוד בכי, בכי, צעקות כזה. בדרך כלל, תשימו לב שבתורה אין כאלה,
הרבה פעמים מין אמוציות כאלה, הרגשות כל כך חזקות,
קל וחומר, לא של חכמי ישראל, לא מנהיג ישראל, יהושע, פה ושם,
קורה פתאום מה קרה מה קרה אז נכון זה כמובן
כל חייל הוא מאוד מאוד כואב אבל כזאת תגובה
למה
אלא
וחוץ מזה אנחנו מבינים שהיו הרוגים גם קודם
בתקופה של
שמשה מוריד את ידיו מנסח מעמלק איך הוא מנסח בקרב
הורגים אנשים,
אי אפשר לנצח בלי להרוג בזמן המלחמה.
אז ממה זה כזאת טרגדיה?
למה זו תגובה כל כך חריפה?
אלא
הם כולם מבינים שזה קשור לכל המלחמות שלהם וכל מה שעושים את זה, זה הכל ניסי,
הכל לא רגיל,
ברור שהכל מת אשם.
ובאופן ניסי אף אחד לא אמור למות,
לא היה אמור להיהרג.
ואם מישהו נהרג, סימן שמשהו קרה בשמיים,
משהו קורה בעולמות העליונים.
זה,
מזה הוא בוכה, יהושע.
הוא מבין שהשתנתה
הנהגה אלוקית.
ולמה השתנתה הנהגה אלוקית?
למה פתאום קרה דבר כזה?
אז הקדוש ברוך הוא אומר ליהושע, נכון, אתה צודק, באמת יש בעיה. מה הבעיה? זה שיש ביניכם מישהו שהוא מעל בחרם.
מה זה בחרם שם, כזכור, כשהם היו ביריחו,
בגלל שניצחון ביריחו זה היה באופן נסי, כלומר, הם תקעו בשופרות שבעה ימים,
אבל חומות יריחו פשוט שקו בתוך האדמה,
ככה הם לא נפלו,
הם פשוט שקו לתוך האדמה,
לפי חז״ל,
אז הבינו שכולם שזה, חוץ מהחומה של רחב ומשפחה שלהם,
הם הבינו שזה נשיא,
אז יהושע אמר,
אנחנו בעקבות זה לא ניקח כלום, שום דבר משולל,
מחרם.
אנחנו מחרימים את הכל, לא ניקח שום דבר.
וזהו.
ואז פתאום הקדוש ברוך הוא בא,
ואומר ליהושע שמישהו מכם כן לקח שם משהו.
הוא שואל, מי? הוא אומר, תגלה בעצמך.
ואז יהושע מתחיל לגלות איך הוא עושה את זה, הוא מעביר כל השבטים מולו,
ובודק בהגררה, עושה כזה מין הגרלה,
והוא בודק אם זה באמת שבט שמעל או לא.
אז ראובן, שמעון, לוי,
יהודה, בום, כן, יהודה.
זה מישהו מיהודה.
אז הוא מתחיל להעביר את המשפחות ביהודה, זאת אומרת,
ראשי
המשפחות הגדולות שם,
זווד שם, כן, צוודי,
כן.
משם עובר משפחות, משפחות, משפחות,
נופל למשפחת אחאן.
אז אחאן כנראה גנב,
הוא מזמין לעצמו, אליו יהושע, מזמין את החאן,
שואל אותו, אתה גנבת? הוא אומר, לא.
הוא אומר, תודה, יצא לך עם ה...
יצא בהגרלה, שזה אתה.
הוא אומר, הגרלה זה שום דבר, מה זה הגרלה? אם אני עכשיו אעשה הגרלה בינך ובין פנחס,
ברור שאחד מכם יצא גנב.
אז לכן זה לא מוכיח כלום, זה שום דבר, הגרלה.
הוא אומר, טוב, אבל זה גורל, זה גורל לא סתם,
זה אלוקי, הוא אומר, לא,
לא אומר כלום.
ואז שבט יהודה
באים
להגן על החאן, אומרים, למה אתה יורד עליו?
אין לך הוכחות, שום דבר, הוא לא מודה,
תעזבו אותו בשקט, תשחררו אותו עד סוף התהליכים.
אז הוא אומר, לא,
ברור שהוא גנב, לא.
ואז מתחיל ביניהם מתח כזה ואו-טו-טו פורצת מלחמה.
ואז יהושע קורא להחן
ואומר לו,
תשמע,
אני יודע שאנחנו עומדים, כשנתבסס הכל בארץ ישראל, נכבוש הכל, אני יודע שאנחנו נחלק את הארץ על פי גורל.
אותו גורל שעכשיו
נפל עליך,
על פי אותו גורל אנחנו מחלקים את ארץ ישראל.
ואם אתה עכשיו לא מודה,
אתה מבין מה אתה עושה?
עכשיו כל עם ישראל
יתנגד לחלוקה הזאת.
כי למה שזבולון יהיה על יד הים?
הוא לא רוצה שם, ואין חקלאות, אין שום דבר,
הוא לא חייב לעבוד בזה.
ולמה אשר יקבל את שמינה חלקו וכל זה? למה? למה הוא יקבל את האדמה הכי טובה?
ולמה גודל כזה גדול לשבת העוזר? ואנחנו ככה, וככה התחיל בלאגן,
ופשוט תהיה מלחמת אחים פה.
אתה גורם למלחמת אחים.
תודה.
ואחר כך אומר לו, ואם אני יודע,
מה יהיה לי?
נכון שיהרגו אותי?
יהושע אומר לו, כן, בני,
יהרגו אותך.
עכשיו,
בואו נכניס לפה עוד
מרכיב אחד שאנחנו
לא אמרנו אותו.
החאן באמת הוא זה שמעל בחרם, הוא שזה לא גנב, ובסוף הוא מספר שם.
אבל למה הוא מעל בחרם?
למשל, למה דבר דומה? אתה נכנס לחאן יונס,
מפוצץ בית,
ולפני שאתה יוצא מהבית הזה ואומר,
פוצץ, אני הייתי בחיל הנדסה, אני יודע איך עושים את זה.
אז לפני שאתה מפעיל את הנפץ,
פתאום אתה רואה שם לפטופ
ברמה גבוהה.
למה לא להכניס את זה לתוך התיק?
למי זה מפריע? ממילא עכשיו זה לא יישאר עם שם כלום, בום.
למה לא?
מה העניין?
מה, הצעות של יריחו?
מה?
הצעות של יריחו עשוי?
זאת אומרת,
תירוש בשביל להגיד שאנחנו לא נוצרים שם כסף, אלא בשביל דבר שזה חבר אלוהים.
כן, נכון.
אבל
לקדוש ברוך הוא מפריע שאני אקח את הלפטופ.
כן, אבל רגע, אתה ציטט על הפחד, זה נראה כאילו בחדר של הכסף.
זהו, אז כנראה זה מורכב הסיפור הזה.
אז אני מתאר לעצמי שיש הרבה חבר'ה שהיו אומרים, כן, מה קרה?
וגם אם יש שם,
במיוחד אם הוא מוצא שם איזו חבילה כזאת של שטרות,
דולרים, עניינים,
למה שזה יתפוצץ? למה שזה יסרב?
אני אקח ומזכרת.
נו, מה?
כן, נכון, נכון, גם ביריחו היה מותר לקחת.
לא, לא היה ציווי, לא, לא, לא, לא, לא, לא היה.
כמה שזכור, לא, לא היה.
מותר היה לקחת ביריחו כל מה שאתה רוצה, אלא מה?
יהושע הוא זה שהכריז שהוא לא רוצה לקחת.
זו הייתה יוזמה שלו.
הוא מעצמו.
נו, בסדר, אז הוא אומר ככה, אמנם הוא נביא,
אבל בסדר.
זו הייתה
הטענה של אכאן.
אז לכאורה זה בסדר מה שהוא עושה, כאילו.
מה הבעיה?
הבעיה היא שאכאן הוא שייך לשבט יהודה,
ששבט יהודה הוא השבט הכי עשיר שיש
בעם ישראל.
ובשבט יהודה אכאן הוא הכי עשיר, זאת אומרת הוא מולטי מיליארדר.
אכאן הוא מאוד עשיר.
בשבילו הלפטופ הזה זה כמו עטיפת מסטיק שזרוקה על הרצפה, שהוא לא התכופף לקחת אותו.
מה זה?
מה הוא גנב שם? שם שתי חתיכות כסף ושם חתיכת זהב ובגד.
בשבילו זה כלום.
למה שיעשה את זה?
איסור, מאיפה ה...
נכון.
אתה צודק, באמת, אין שום היתר.
נכון?
כן.
עוד פעם, כן, נכון,
נכון,
כן,
נכון,
נכון. זאת אומרת, יש כאן דברים שהם יותר מורכבים ממה שאנחנו פה קוראים, כאילו, את חזל אומרים,
הוא היה האדם הכי עשיר בעם ישראל.
אז למה הוא עשה את זה?
אז אולי זה באמת הסבר כמו שכבודו אומר,
אבל יש הסבר אחר.
ההסבר הוא
שאחן לא קיבל רעיון מסוים שקיים בכל הסיפור הזה.
רק שנייה, אני רוצה להוריד את המזגן נורמלי,
לא עובד מספיק טוב.
יש לכם, אתה יודע איך עושים את זה?
אה.
טוב,
אני אקווה.
אני מקווה שזה יעבוד טוב.
אז למה הוא עשה את זה?
העניין הוא כך,
שכשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל,
קרה להם מבחינה מטאפיזית,
קרה להם משהו שלא היה אף פעם בכל ההיסטוריה, בשום עם אחר, שום דבר, היה משהו מדהים ביותר.
אם אתם זוכרים,
כשהם עמדו בתחתית ההר בקבלת התורה,
אז כתוב איש אחד בלב אחד.
מה זאת אומרת איש אחד בלב אחד? שכולם נהיו כמו אחדות אחת גדולה, שהם כולם קלטו פתאום שהם אותו אחד,
עם הרבה פרצופים.
דבר כזה קורה להם שוב כשהם נכנסים לארץ ישראל.
ברגע שהם באים לארץ,
הם הופכים להיות ערבים זה לזה.
מה פירוש ערבים? מעורבים.
הם הופכים להיות עניין אחד, כולם ביחד.
מה זאת אומרת?
זה אומר ככה.
מה שעכשיו,
מה שאנחנו בצורה נורמלית,
אנחנו חושבים בצורה רגילה,
נגיד אתה אדם טוב, אתה לא חושב על עצמו, אני טוב, אני צדיק, אני עושה את זה. אדם אחרי 120 מגיע לעולם האמת,
ושם בעולם האמת הוא כמובן נכנס לגן עדן. למה?
כי הוא היה צדיק.
ומישהו שהוא היה רשע, היה לא בסדר, נכנס לגיהנום.
הכל פשוט.
אבל מה שמתברר,
שכשאדם נכנס
לעולם העליון,
אז שואלים אותו,
למה אתה אכלת חזיר?
הוא אומר, אני חזיר?
בחיים לא אכלתי חזיר.
כן אכלת חזיר?
לא, לא אכלתי. הנה, אני אראה לך הוכחה.
יש לי פה, יש לי פה וידאו צילום שאתה יושב ואוכל חזיר.
מראים לו את הצילום הזה, מראים לו את הוידאו,
והוא אומר, רגע, אבל זה לא אני,
זה בן דוד שלי, אני מכיר אותו, הוא חילוני.
הוא אומר, לא, זה אתה.
אני?
לא,
זה הוא.
לא, זה אתה בתור הוא.
מה זאת אומרת? איך יכול להיות שאני בתור הוא?
הוא זה הוא, אני זה אני.
לא.
מתברר שבשמיים אתה אחראי על ההתנהגות של בן דוד ובת דודה ושכן ובכלל מישהו שאתה לא מכיר וכשאתה אומר אשמנו בגדנו גזלנו דיברנו באופי וזה וזה ואתה שם אומר כל מיני זוועות עולם על עצמך ואתה אף פעם לא גנב לא לא לא לא כן אתה לוקח אחריות על כולם
אתה אחראי על כולם.
זה מה שהתברר
בכניסה לארץ ישראל.
ולכן אתה הולך לחצי יום גן עדן וחצי יום גיהנום.
למה?
כי הוא אכל חזיר.
יותר מזה,
הוא, הרשע הזה,
שכל יום היה שם זוועות, הוא הולך לחצי יום לגן עדן.
למה?
כי אתה לא אכלת חזיר.
אתה קיימתי תור המצוות, פרלקסילנס,
לכן מגיע לו גן עדן.
מה זה? זה נראה לך הוגן?
זה צודק?
מה אתם אומרים? זה צודק?
לא? הנה החאן, אתם כמו החאן.
אתם מסכימים? החאן? זה מה ש...
בדיוק, בדיוק. אז החאן לא מקבל את הרעיון הזה, הוא לא מסכים איתו.
זאת קונצפציה של החאן.
כל אחד על עצמו,
זה לא הוגן,
שופט כל הארץ, לא יעשה משפט,
אבל אם אנחנו חושבים עמוק,
אנחנו מבינים שזה סיפור לא פשוט.
תסתכלו
במקור שש.
לא, לא, הייתי אומר אפילו חמש, חמש יותר טוב.
אך נראה, במידה זו,
אומר שם שמואל, כן?
כן, שם שמואל, האדמו״ר מסוכצ'וב, אומר ככה,
אומר ככה, אך נראה במידה זו נוהגת,
הכוונה איזה מידה? עריבות הדדית, כן?
נוהגת
רק
אחר שעברו ישראל את הירדן
ונעשים ערבים זה לזה.
נחשבים כולם כאיש אחד,
וכל אחת ואחת הוא כאיבר מאדם שלם.
וכמו שאם יחאב לאדם איבר אחד מגיע כאב לכל אדם,
כן הוא אדם פרטי מישראל לעומת הכלל כולו,
אבל קודם שעברו,
נקודה בעצם.
אבל קודם שעברו ישראל את הירדן,
אין לנו שתהיה נוהגת מידה זו.
זאת אומרת,
במדבר אנחנו היינו עם,
בהחלט,
אבל לא היינו אחראים אחד על השני.
ברגע שעוברים ירדן, נכנסים לארץ ישראל, אנחנו מתחילים להיות אחראים.
מה זה אחראים?
שמגיע לו מלכות 40, אתה תקבל 20 והוא 20. זה לא יאומן, אנחנו, קשה לנו להאמין בזה,
קשה לנו לקבל את זה, אנחנו כולנו גדלים בצורה אחרת לגמרי, ומתחנכים אחרת לגמרי, כל זה, אבל זה מה שהיה אצלנו.
גם אותו דבר אומר חתם סופר, תסתכלו במקור חמש אלף.
אחר שנכנסו ישראל ואמרו ליהושע,
והוא הדין לכל מלך, אה, כן, זה שהם הולכים, זה בשורה השנייה,
ונמצא אכן
מלבד שמעל בחרם כבר בימי משה רבנו עליו השלום,
וצריך לומר, היי דא החרים ממשה רבנו עליו השלום,
כיוון דאז עדיין לא היה ערבות ואין החטא חל על כל ישראל.
מה שאין כן, יהושע החרים,
אחר שכבר נכנסו לערבות ונכשלו כל ישראל.
כלומר,
בזמן של משה רבינו כל אחד אחראי על עצמו,
אבל ברגע שהאדם בחטאו יומת,
לא אחראי, כן, איש לא אחראי על מישהו אחר,
לא אבות על בנים ולא בנים על אבות,
וואל, ברגע שנכנסים לארץ ישראל, כולנו הופכים להיות ערבים.
והחאן לא מסכים עם זה.
הוא רוצה להוכיח לכולם שזאת טעות, שזה לא נכון.
שנייה, כן? איך אתה יכול להוכיח?
הוא גונב
משהו בזמן של משה רבנו, וזה לא קורה כלום,
ואחר כך עושה ועוד פעם גונב משהו בזמן יהושע, כשכבר נכנסו לארץ ישראל,
ושוב לא קורה כלום.
ופתאום מתברר שלא לא קורה כלום, כן קרה. מה קרה?
נהרג יאיר בן מנשה.
מישהו,
יהודי אחר, תלמיד חכם, גדול,
ויש דעה ש-36 חיילים נהרגו, ויש דעה שרבי יהודה אומר 36,
רבי נחמיה אומר רק אחד נהרג.
אבל מי נהרג? הוא, לא הוא.
למה הוא נהרג? בגלל שהחאן חטא.
כן, מה רציתי להגיד?
מה?
כן.
אתם מבינים, החאן לא יכול לסבול את המחשבה הזאת.
זה לא צודק.
אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל באחד השיעורים שלנו,
לפני שלוש-ארבע שיעורים בערך,
היה לנו שיעור על כך שכל דמויות בתנ״ך
הן לא סתם בני אדם, אלא מייצגים כוח, אידיאה מסוימת.
גם איזה דמויות
שכיחות שאנחנו לא יודעים אפילו איך קוראים להן שם אשת פטיפר ומקושש וכל מיני דמויות אפורות לכאורה שאנחנו לא יודעים אפילו להן כלום,
הם כולם מייצגים אידיאה, כוח.
וכמובן גם אכאן,
הוא לא סתם פה בן אדם, הוא מייצג כוח. מה הוא מייצג?
הוא מייצג מה שאנחנו כולנו מרגישים, מה שאנחנו אומרים
זה לא צודק, לא הוגן,
זה לא בסדר.
אבל באמת באמת
אומרים חכמים, או אומרים רבותינו,
לא,
אנחנו כולנו ישות אחת.
יש ישות רוחנית שנקראת ישראל,
והיא מתגלית בעולם שלנו בפרצופים שונים,
בגוונים שונים, בזמנים שונים, בגילאים שונים,
בצורות שונות, וזה הכל אותו אחד.
איך זה יכול להיות?
תחשבו על עצמכם בפרספקטיבה של זמן.
אתה עצמך,
לפני
לפני עשים שנה,
לא היה לך זקן,
פנים שלך היו אחרות.
מחשבות היו אחרות.
נכון, דנא היה אותו דנא, נכון,
היית דומה אפילו למה שאתה עכשיו,
אבל מה שאתה קורא לעצמך היום, אתה,
זה מישהו אחר לגמרי בעוד ארבעים שנה,
נכון?
אני שואל מישהו שיש לו פרספקטיבה,
כן?
אתם יודעים, אנחנו אנשים שונים ביישות שלנו, בגוף שלנו,
באישיות שלנו,
אבל תחשבו על עצמכם עכשיו,
תפרסו את עצמכם בזמן, מגיל 0 עד 120. תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, אתם תראו שזה המון המון המון אנשים שונים,
כאלה שלא היו מסתדרים אחד עם השני אם היו נפגשים.
נכון? היו,
היינו רבים אחד עם השני, עם עצמנו.
זה אתה פרוס בזמן, בפרצופים, בישויות,
בכל, אתה שונה.
אז בעצם מה שקרה,
שזה לא רק בזמן, אלא גם בחיים וגם בהיסטוריה כולה,
זה אותו אחד.
אברהם אבינו, משה רבנו,
רבי עקיבא, רמב״ם ועגר״א וכל הדמויות, כל חכמי ישראל,
כולם הם גוונים שונים,
כל בן אדם,
הכול גוון שונה של אותו אחד.
תודה רבה, יישר כוח, יברך כה'
אומר על זה, מה שעכשיו אמרתי לכם,
אומר השלב הקדוש שזה יסוד, הוא קורא לזה סוד.
סוד גדול, סוד, אבל זה בעצם,
מה זה סוד? זה לא שאסור לספר אותו, אלא זה הכוונה יסוד.
תסתכלו, מקור 6, אומר השלב הקדוש.
סוד עמוד השלום הוא סוד גדול ונורא.
ישראל נקראים כנסת ישראל,
כי אף על פי שלמטה הם נפרדים זה מזה,
מכל מקום למעלה, בסוד נשמותם,
הם אחדות אחד,
והם מכונסים,
כי הם
חלק השם.
והענפים הרוצים לחזור לשורשים צריכים להיות בדוגמה לשורשים, דהיינו,
שיהיו מתאחדים גם למטה.
וכשיש פירוד למטה
ביניהם
כביכול עושים פירוד וקציצה למעלה,
ועד היכן מגיע הדבר.
זאת אומרת, בעצם הוא אומר אנחנו ישות אחת.
אותו דבר גם
אומר
רב צביודה, מקור שש אלף.
בהשקפת האחדות השלמה לא נראה את עצמנו בתור דבר פרטי מיוחד בפני עצמו,
וכן, לא את כל אחד ואחד מכל יצורי עולם,
לא את חי, לא את צומח,
לא את הדומם, אלא כולם וכולנו דבר אחד ממש,
כאורגניות אחת,
שכל חלקיה כולם מוקפים,
מיוחדים ומחוברים יחד בחיבור פנימי, מקורי, טבעי,
וכולם מקבלים זה מזה ונותנים זה לזה.
אה, תכף, שאלה טובה, תכף, תכף.
עוד, בואו פשוט נקרא, נלמד מה שהם אומרים, הם אומרים דברים עצומים.
תסתכלו, שאומר הרב קוק,
שש ב'
הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש פרטי,
כי אם בארץ ישראל,
ותקף,
כשבא אדם,
לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית
מפני האור הגדול של הנשמה הכללית
הנכנסת לתוכו.
ותוכן עליון זה פועל את פעולתו בין כשבא הדבר לידי רצון והכרה,
בין כשבעל הדבר אינו רוצה ואינו מכיר כלל את ערכו.
למשל, למה הדבר דומה?
לתוכנית הגרים במכון מאיר.
לא נוסעים.
יש במחלוקות שונות, יש גרים,
ברוך השם, מגיעים מכל העולם.
ממש מכל העולם. סין ויפן ורוסיה ואוקראינה וכל מיני.
והרבה מהגרים אומרים שאני לא הרגשתי כלום.
יש כאלה שמרגישים, ככה אומרים,
ויש כאלה שאומרים,
אני לפני, זאת אומרת,
הרי מתי מתחיל גירות? לא כשהוא עושה ברית מילה, אחרי ברית מילה זה לוקח עוד כמה זמן,
לפני כמה חודשים.
כשהוא טובל
ויוצא מהתפילה, אז הוא אז הופך להיות ליהודי.
אחרי, לא, אחרי תפילה.
אז הוא אומר,
באותו יום, כאילו,
אני הייתי גוי,
וצ'יק, ועכשיו אני יהודי, תוך שנייה.
הוא אומר, ואני לא מרגיש שום הבדל.
כמו שהייתי, ככה אני גם עכשיו.
מה השתנה?
נשמה שלך השתנתה.
אתם יודעים, השינוי בגרים זה שינוי אדיר,
אנחנו לא מדמיינים לעצמנו, זה כמו מעבר מיצור אחת ליצור אחר, זה פשוט ייצור אחר.
תאורטית, עקרונית,
להלכה זה לא ככה, אבל פשוט יש גזירה,
כאילו, אבל כעיקרון הוא יכול להתחתן עם אמא שלו, עם אבא, עם הבת שלו,
כי זה מישהו אחר.
הוא ואימא התגיירו, הוא יכול להתחתן עם אמא,
כי זה נשמות שונות,
זה מישהו אחר לגמרי. אה, יש להם אותו די.אן.אין, שום דבר.
אז יש, אז יש כזה,
זה איסור בסוף, אבל מבחינה רעיונית,
מבחינה
המקורית, היו יכולים להתחתן.
אדם אחר,
מטמורפוזה,
כלומר, מישהו
אומר, אני לא מרגיש כלום.
על זה אומר הרב קוק,
אדם מרגיש, לא מרגיש,
יש אמירה כזאת שהעביזה עליה, אני חושב, מי שנכנס לארץ ישראל,
אז הוא, הנשמה שלו מתחלפת
באותו לילה.
היה יהודי, יצא לחוץ לארץ,
קיבל נשמה פרטית, חזר, נהיה נשמה אחרת.
מה זה?
זאת אומרת, זה לא ש... אני לא מרגיש, לא יודע, לא משנה.
אתה עכשיו שייך לכלל,
כלל, ואתה אחראי
על כל מה שקורה.
בואו נמשיך, נראה את
מה שאומר הרב קוק.
רק נקרא את המשפט האחרון.
ותוכן עליון, אנחנו במקור 6 ב' בשורה שנייה מלמעלה, בשורה שנייה באמצע.
ותוכן עליון זה פועל את פעולתו בין כשבא הדבר לידי רצון והכרה
של אדם שהוא עובר את המהפך הזה,
בין שבא לדבר,
אינו רוצה ואינו מכיר כלל את ערכו.
אמנם הבדל גדול יש בזה בין בהתגלות והתרחבות
של הנשמה הכללית,
שכל שיהיה רצונו חזק להיכלל בנשמה הכללית,
כה תאיר בו באור קדושה,
וכל מה שיכיר יותר את ערכו ואת גדרה,
ולא, לא, אני לא קורא נכון,
של נשמה כללית.
שכל שיהיה רצון חזק בנשמה כללית,
כה תאיר בו
באור קדושה,
וכל מה שיכיר יותר את ערכה ואת גדריה,
לפי אותה מידה,
תתרחב אצלו,
ותופיע עליו
בשלל צבעים.
נפלאים של אורות קודש אשרי גוונים להרבות לו עוצמה וחדווה גדולה ותפארת.
כלומר,
כמה שאתה יותר תכיר ותלמד ותדע,
ככה אתה יותר ויותר תקלוט
את הערך של הנשמה הכללית שאתה שייך אליה.
משל עוד אפשר להביא אותו
זה למשל איברים שונים של הגוף שלנו.
איברים כל כך שונים,
תראו איזה הבדל בין כיס המרה ועין,
בין כבד ואוזן.
אבל אנחנו יודעים שזה אותו אחד.
אבל הם שונים, שונים, נכון.
עכשיו אתה שואל בצדק,
אז למה הקדוש ברוך הוא עשה אותנו שונים?
כי יש לנו תפקידים שונים.
לאותו מקום איפה שאתה יכול להגיע,
אני לא יכול להגיע לשם.
מה שאתה יכול לעשות בעולם, אני לא יכול לעשות את זה.
ולכן יש הרבה הרבה גוונים, הרבה תפקידים שאתה יכול לעשות, שאנחנו צריכים לעשות בעולם.
תיקונים, שינויים.
אז בשביל תיקון הזה אתה קיבלת הכלים הכי טובים שיכולים להיות.
למשל,
IQ גבוה,
ואתה בשביל התפקיד שלך קיבלת כלים הכי טובים שיכולים להיות.
למשל,
אבא גנב ואימא נורקומנית.
יש כנר, יש טובא, יש צ'רוי, אין להם תפיסה קולנטרית.
יש לכל אחד מהחברים ביחד.
אבל ביחד,
אתה יודע, אם אנחנו כבר מדברים על תזמורת,
אז דע לך שהרמה הכי גבוהה בניגון במוזיקה הקלאסית
זה נקרא פוליפוניה.
לא הרמוניה,
אלא פוליפוניה.
ברמות פשוטות הם מנסים להגיע להרמוניה,
התאמה הדדית, נכון?
אבל פוליפוניה זו הרגעה עוד יותר גבוהה, ששם כל קטע הם מנגנים כמה בבת אחת,
בו בזמן,
כמה מוטיבים שונים אחד עם השני.
וביחד את כל זה, זה יוצא משהו שם,
מנגינה בלתי רגילה,
כזאת שבהרמוניה הרגילה לא מגיעים אליה.
אז למשל, בטהובן הוא היה כותב מוזיקה בפוליפוניה,
ומוצרט לא,
מוצרט בהרמוניה.
זה רמה מסוימת,
זה לא יותר טוב פחות, אבל זה פשוט רמה מסוימת.
רחמנינוב,
שיסטוקוביץ' הם ניגנו,
יש להם יצירות פוליפוניות.
זה משהו שלכל אחת יש תפקיד שלו שונה-שונה, ורק הכל ביחד זה יוצר משהו נוסף,
מדרגה נוספת.
ועכשיו כל השאלה עד כמה זה צודק.
אולי,
סליחה, אולי עוד משהו, לפני שנראה צודק, אני רוצה שתראו עוד כמה נקודות.
תסתכלו, מקור שבע.
אומר רבי יונתן אייבשיץ,
ועיקר לאהוב איש את רעהו בכל דבר ובעוונות
הרבים על ידי שנאה באים כמה עוונות.
כי אין מוכיח לרעהו ויתן שמחה בליבו,
בריאותו, בלראות אותו, חברו,
עובר אווירה,
שמח בחלקו,
כי הוא אינו עובר,
ובזה יש שטות גדולה משני טעמים.
אחת,
כאשר אמרתי פעם ופעם,
כי כל ישראל איש אחד וגוף אחד, ואם כן,
הייתכן שישמח איבר אחד על חברו,
אני צדיק ואתה רשע.
אם כן,
מה יועיל אם אני אין מגלח, זקני ביתר וחברי מגלח?
הרי אני חצי מגולח וחצי אינו מגולח,
וכך הכל.
כן, זאת אומרת, כמו שאמרתי לכם קודם, אתה חצי יום בגן עדן, חצי יום בגיהינום.
למה? כי הוא היה צריך להיות בגיהינום.
אבל זה לא,
כאילו, מה זה?
חצי מגולח ביתר,
או שהוא אומר,
הוא שמח, אני,
העין שמחה שהכבד יש לו עכשיו סרטן,
הוא חולה בסרטן.
אני לא, אני רואה טוב, מצוין,
שש-שש.
אתם יודעים, זה לא עלינו.
זה דברים רציניים מאוד,
ומה שהכי
מאוד ככה מרגש אותי בדבר הזה,
שאין שום דת ושום מערכת פילוסופית או תרבותית כלשהי בעולם, בכל ההיסטוריה,
שיגידו דבר כזה.
זו מחשבה מהפכנית
רק של עם ישראל.
אין עוד מישהו שחושב ככה,
כמו בכל דבר שבעם ישראל.
וזה לא איזה אחד שם אמר איזה רעיון שפתאום אנחנו עושים איזה עניין. לא, זה המון המון.
מהר״ל אומר את זה, תסתכלו במקור שבע אלף.
וכל זה שראוי לאהוב את חברו מפני שנברא חברו בדמותו ובצלמו,
מפני שיש להם דמות וצלם אחד, הרי בצד הזה חברו והוא עצמו
דבר אחד,
כאשר יש להם צלם אחד לגמרי.
בדבר זה תכלית התורה שיקנה אדם
מעלה הזאת,
העליונה הוא צלם אלוקים.
אומר על זה הרב משה קורדברו, מקור שבע ב'.
לכך, ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו ואינו טובה על
טובת חברו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא,
הוא,
ממש.
הוא, הוא, ממש.
ומטעם זה,
נצטווינו, ואהבת הלכה כמוך, שראוי שירצה בכשרות חברו,
ולא ידבר בגנות וכו'.
את הדבר גם אומר הרב קורדוברו בשבע ג'
סוד שכינה בגלות,
היינו, נשמתן של ישראל מפוזרות,
וקליפה
מפסיקה בין נשמה לנשמה.
זה.
טוב, זהו.
עכשיו, אם אנחנו מבינים את כל זה, נשארה לנו שאלה אחרונה.
למה זה ככה? הרי זה נשמע לכם צודק?
הוגן?
למה?
אני עובד כמו שאנשים,
אני עובד כמו חמור.
אני עובד כל הזמן, מתקן את המידות שלי מאיזה כזה וזה, והוא יושב ולא עושה כלום, הוא בפרזיט והוא כזה וזה.
ולי,
השכר שלי מתחלף איתו, ואיתו, ואיתו עם כולם, וזה, וזה, זה לא צודק.
אז למשל, למה דבר דומה?
שיבוא עכשיו אליכם מישהו דופק בדלת, אומר, שלום, שלום, אתה אדון כזה, כן, כן, כן.
אז לסבא-רבא שלך יש אחות שהיא בארגנטינה, היא נפטרה.
אז היא השאירה שם מיליון דולר,
וזה, הן לה, הן לה יורשים.
אז יוצא שאתה היורש היחידי שזה...
מה אתה אומר?
זה מעניין.
כן, נכון, רק תחתום פה, כן, מה אני חותם?
לא, פשוט יש לה גם עוד חובות 2 מיליון.
אההההההההההההההההההההההההההההה
אומר איך אתה יודע שזה בכלל בת דודה שלי,
של סבא שלי,
אני בכלל לא שמעתי,
לא שמעתי.
אותו דבר גם פה. אתה אומר, לא, למה שאני עכשיו אקבל על עונשים שהוא שם מחלל שבת והוא זה זה זה? אבל אתה, אתה, אתה עכשיו שייך לעם נבחר, נכון?
בזכות מה?
בזכות אלה שהם מתו על קידוש השם, שנלחמו כדי להישאר יהודים.
הרי אתה, לא, נכון?
בזכות מי אתה פה?
אותם הדורות.
זאת אומרת, אתה מוכן לקבל את הזכויות של עם ישראל?
אתה מוכן להיות שייך לעם נבחר ועם עליון ולהיות כזה וזה ו...
רק דברים טובים אתה לוקח?
לא.
אנחנו ישות אחת
שמתגלית בפרצופים שונים שמופיעה פה.
זה מה שיהושע הסביר את זה לאחן.
ואחן,
כשהוא הבין בסופו של דבר,
הוא התנגד לזה, לכן הוא רצה להוכיח,
אבל כשהוא הבין את זה,
אז אחן חזר בתשובה,
והוא הודה,
למרות שהוא הבין שעכשיו עומדים להרוג אותו.
הוא הודה דווקא בתכונה הזאת, כי למה הוא הודה?
כדי שלא יהרגו יהודים אחר כך בחלוקת ארץ ישראל עם הגורל.
זאת אומרת, הוא התעלה למדרגת האחדות הזאת, העריבות הזאת. הוא לקח על עצמו אחריות על היהודים האחרים שיהיו אחר כך,
ושלא תהיה מלחמה.
וכשיהושע אמר לו, כן, בני,
הוא הבין שגם אם הוא היה באמת בן שלו,
יהושע היה אומר לו, תודה,
ויהרגו אותך.
ויהושע בעצמו היה מוסר את נפשו.
כמו שאברהם אבינו מסר את יצחק.
היה מוכן.
וזה בעצם הייתה
התשובה של
אחאן.
זה בעצם מה שהוא עשה.
ועל זה חזל אומרים שבאמת אחאן זכה לעולם הבא.
כתוב, כמו שאנחנו אומרים, עלינו לשבח, נכון?
זה על החלק השני של עלינו לשבח,
שהחלק ראשון כתב אותו יהושע.
ועל כן יקווה לך, וכל זה, זה אמר אכן.
זאת אומרת, זה מקור 11. יהושע תיקן עלינו,
עלינו לשבח,
ועל כן יקווה, ראשי תיבות, אכן,
שתיקן אותו אכן.
אנחנו שלוש פעמים ביום,
אומרים דבריו של אחאן,
שאנחנו מבינים שאנחנו כלל אחד,
אנחנו לכן אנחנו
מקווים שתהיה גאולה שלמה, והעם ישראל כולו ואלינו כולנו.
וזו הייתה התשובה של אחאן.
טוב, נעצור כאן.
תגובה אחת
אשמח לקבל את דף המקורות של השיעור