אוקיי,
שלום וברכה לכולם.
אנחנו בסדרת השיעורים שלנו שקשורים לפליטה ברגשות,
כל עבודת הנפש הפנימית.
אז היום אנחנו נדבר על נושא שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב בחיים בכלל ובענייני זוגיות בפרט,
שזה בקשת הסליחה,
החשיבות של לבקש סליחה.
בסדר, אני ממש נברר את הנושא הזה לעומק.
באופן כללי יש חשיבות ממש עליונה שאדם שפגע ברעהו,
אז יפעס אותו בדברים על ידי בקשת סליחה.
ככה כותב הרמב״ם, עבירות שבין אדם לחברו
צריך לפעסו ולפגוע בו עד שימחלו.
זאת אומרת,
זה ממש ענייני תשובה שבין אדם לחברו, בסדר?
עכשיו,
באופן כללי אנחנו רואים
שאדם הרבה יותר קל לו לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא
מאשר מאדם
אחר שהוא פגע בו.
ולמה?
אני שואלת שאלה, למה?
זה בגלל שאדם יוצא מנקודת הנחה,
היא אגב נכונה,
שהקדוש ברוך הוא, הוא חפץ בתשובה, נכון?
והוא רחום וחנון,
והוא יכול להפך אפילו את הזדונות לזכויות.
זאת אומרת,
אז מה יותר טוב מזה? זאת אומרת, אם אדם נפל ונכשל
בעבירות שבין אדם למקום, המזגן פתוח? כן, פתוח?
יש פה כזה שלט, צריך לראות שזה על און.
על און?
על זה נהנה הרבה מנהיגות, זה לא...
תעזוב, פשוט תעזוב את זה, זה לא עוזר.
אז תודה רבה.
אז יותר קל לאדם, וגם אנחנו יודעים
שמאחר ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב,
כתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,
אז הקדוש ברוך הוא ברא את דרך התשובה על מנת שאדם יתקן.
אבל בבקשת הסליחה מאדם אחר, מחבר,
או מילד שפגעת בו, או מאישה, או
ממישהו מהעבודה, זה לא כך משנה.
אז יש הרבה יותר קשיים.
למה? קודם כל, לאדם שפגע, כן, שפוגע, קשה מאוד להודות
בחיסרון שלו,
בחוסר רגישות שלו כלפי אדם אחר, בטעות שהוא עשה.
זה משהו בטבע האדם. אדם יש לו לפעמים, אוהב לראות את עצמו במראה מאופר, נכון?
זאת אומרת, הוא לא, אדם לא אוהב לרוב בני האדם, אלא אם כן, יש בו ענווה עצומה ועבודה נפשית וחשבון נפש נוקב וכנות פנימית.
אבל לרוב בני האדם קשה להם להסתכל על עצמם
על החסרונות שלהם, כן? ביום כיפור בן אדם משחרר, אבל
לרוב השנה אדם אוהב לראות את עצמו, כי אני יודע מה,
זה קושי, קושי של בני אדם
להגיד לעצמם, תראו, להגיד לעצמו, איך שהתנהגתי זה פשוט לא, נכון?
זה קשה, נכון?
אז למה? כי זה דורש הרבה ענווה.
וויתור על הרצון,
גם בינו לבין עצמו, אבל יותר מזה, שדיברתי עליו עד עכשיו, יותר מזה,
כלפי הלולץ,
אדם הוא מראה לזולת, הרבה פעמים,
את צדדי השלמות שבו, ופתאום הוא בא ומודה שהוא לא היה מאה,
שהוא לא היה שלם בהנהגה שלו, וזה קשה לבני אדם.
תשימו לב שבני אדם,
כשהם יוצאים החוצה למרחב הציבורי, לעבודה, החוצה וזה, הם כאילו משתדלים, הם לא מתחילים להראות את כל הבעיות שלהם ואת כל הזה,
אלא הם משתדלים להיראות כזה,
פרפקט כזה, נכון?
את הצדדי השלמות שלו. ופה אתה פתאום צריך להנהיג את עצמך בדרך לגמרי שונה, ולהגיד, שמע, הייתי ממש לא בסדר.
זה סיבה אחת שזה קשה,
או אמרתי אפילו כמה סיבות. יש עוד סיבה
שלפעמים הפוגע הזה שאמור לבקש עכשיו סליחה,
הוא גם פגוע.
זאת אומרת, היה שם מריבה, היה שם דין ודברים,
והוא אומר, מה, איך הוא דיבר אליי, נכון?
כאילו, למה שאני אבקש ממנו סליחה? לפחות שהוא יתחיל, נכון? שהוא יבקש קודם, אחרי זה אני אחשוב, נראה. זאת אומרת,
זה עוד יותר מקשה, זה מסבך את המערכת לגמרי, כי הוא בעצם פגוע, ולכן
יכול להיות שברור לו היטב שהוא לא נהג כשורה,
אבל הלב שלו מוצא כל מיני צידוקים שגם החבר שלו תכלס היה לא בסדר, נכון? היה ביניהם שמה,
אולי בסדר, אבל הוא הרבה יותר לא היה בסדר, נכון? זאת אומרת, תמיד יש לו... אז גם יש מסיבות שונות,
אנשים שלא מורגלים לבקש סליחה, פשוט לא מורגלים, לא אף פעם את ההורים שלהם מבקשים אחד מהשני סליחה,
לא ביקשו מההורים שלהם סליחה, לא יודע, יש להם, מכל מיני סיבות זה יכול להיות,
תרבותית, או כזה, לא, לא יודע.
אז יכול להיות עוד סיבה, אגב,
אני עכשיו מדבר למה קשה לאנשים לבקש סליחה, עכשיו זו הכותרת כרגע.
יש, לפעמים, אדם, הוא ביקש סליחה פעם אחת,
וזה היה לו טראומטי פשוט,
כי השני הגיב כל כך לא טוב,
במקום לקבל אותו בזרועות פתוחות ולהתפייס,
אז הייתה לו חוויה טראומטית, זאת אומרת, קרה שם משהו אחר, אנחנו נפתח תכף כל מיני אפשרויות.
אז פתאום יש לו עכשיו איזה...
זאת אומרת, זה שהוא כאילו פגוע,
יש שם איזה קשיחות כזאת, והוא לא מתפייס בקלות, אז יש לו כבר מין התניה...
שזה לא כך פשוט.
אוקיי, עכשיו, חז״ל אמרו, אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, נכון?
אז בשעה שאדם כועס, אל תלך לבקש ממנו סליחה.
זאת אומרת, צריך שהוא יירגע קצת, כי אם אתה עכשיו
תבקש ממנו סליחה, הוא לא יקבל את זה, בסדר? הוא לגמרי בשעת כעסו. אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, זה לא סתם חז״ל אמרו את זה, בסדר?
אז נכון, גם אין מנחמים, בשעה שמתו,
מונח לפניו זאת אומרת תנחם אותו אחרי הקבורה אחר כך עכשיו הוא כל הלב שלו בסערה
את הבעיה, את הסתכלות השמילית עלייך. בדיוק, יפה.
אצל הקדוש כבר לא יחזק את הסתכלות השמילית,
הוא יודע מה...
כוייך,
חזק ביותר.
יפה מאוד. זאת אומרת, אתה אומר, הקדוש ברוך הוא יודע באמת מי אני.
יותר קל לי, גם אם יש בי חיסרון,
אבל הוא רואה את כל הטוב שבידה.
וזה העיקר, אדם, נכון? הקדוש ברוך הוא הרי הוא,
הקלות האלוהית היא על המהות,
הנשמה הטובה.
בסדר.
אצל אדם לא, הרבה פעמים נתפס על הרע. זה יפה מאוד.
באמת סיבה חשובה ביותר.
אז אם כן,
אז אמרנו שאין מרצים לאדם בשעת כעסו,
אבל מייד כשהמצב טיפה נרגע,
אז דווקא פה כן מאוד חשוב לפייס את הנפגע.
ככל שעובר יותר זמן, זה בעצם לא נהיה יותר קל.
הרבה פעמים מתחילה המחלוקת ומתחיל התפצלויות ומתחיל, אני לא יודע מה,
כמו מחלוקת קורח ועדתו, ככל שהוא שם נפגש, שלא מינו אותו אלא לנשיא של בני קהת, אלא את אליצפן בן עוזיאל,
אז זה נהיה שם, התחיל להציס שם, נכון? ראשי סנדראות, ונדב ואביו,
אה, לא נדב ואביו, דתן ואבירם.
התחיל שם להדליק את כולם, בקיצור, כל הבעלי תככים.
אז תמיד טוב דווקא שהזמן לא יעבור,
אלא כמה שפחות.
קודם כל, שקצת תירגע,
כי אין מרצין לאדם שאת כעסו, אבל
כמה שיותר מהר,
כן חשוב לנסות לפעס את מי שנפגע ממך.
אני אגיד לכם, יש משהו כזה שאדם מרגיש
שהוא פגוע והשני לא מבקש ממנו סליחה,
לפעמים זה הרבה יותר כואב לו מאשר הפגיעה עצמה.
למה? מה הסברה פה?
ולא רק זה, גם הפגיעה נעשית יותר עמוקה,
כי הוא מתחיל להסתבך עם המחשבות שלו,
והוא לא נרדם בלילה,
והוא אומר איך... כאילו, הזמן הוא, אומרים, הזמן מרפא,
אני חושב שהזמן הוא לא בהכרח מרפא.
יש דברים שהזמן בכלל לא מרפא.
זאת אומרת, יכול להיות שאתה כבר מרגיש יותר טוב אחרי יום-יומיים,
אבל בסיטואציות אחרות אתה מתפקד הרבה יותר טוב. אבל מול הדבר הזה, לא. ככל שעובר יותר הזמן,
זה דווקא נהיה לפעמים יותר עמוק.
יכול להיות שאדם, הוא פגע בשני סתם מחוסר רגישות, לא באיזה כוונה תחילה, כן?
וסתם לא היה, זרק איזה ערה צינית, סתם אני אומר,
או לא יודע מה, אמר משהו שמישהו נפגע ממנו, לקח את זה, לא התכוון בכלל.
אבל התחושה של מי שלא מפוייס
היא שבגלל שמי שפגע בי הוא לא מבקש סליחה,
אז זו ראייה שהוא לא, שהוא התכוון לפגוע.
הרי אם הוא לא התכוון לפגוע, אז הוא כבר היה צריך לבוא לבקש ממני סליחה, וזה שהוא עדיין לא בקש ממני סליחה,
אז הנה הראייה שהוא כן, הוא כאילו רק...
הוא יודע שהוא פגע בי והוא לא עשה עם זה שום דבר,
אז זה מחזק אצלו עוד יותר את התחושה הלא טובה.
וגם אדם שהוא פגוע, אז הוא שואל את עצמו, מה, הוא לא מבחין במצוקה שלי?
כן, בבני זוג כזה, מה,
הוא לא רואה שאני פגועה, נכון?
או היא לא רואה שאני בסבל,
שאני...
אז זה לא אכפת לו ממנו, אני לא חשובה בעיניו, כן? זאת אומרת, זה עוד יותר נהיה כזה,
הרי
במילה קטנה, זה שפגע בי, הוא יכול לגאול אותי מכל הצער שלי, מכל הייסורים שלי, אז למה הוא לא עושה את זה? למה הוא לא ניגש?
בפשטות וכנות,
במיוחד שאני כן ביקשתי ממנו פעם סליחה. אתם מבינים?
זה עוד יוצא, אדם מתחיל להסתבך ממין מחשבות כאלה שהן לא טובות.
ואז הקרע נהיה יותר ויותר קשה לאיחוי. זה לא הזמן מרפא פה, זה הפוך.
בהקשר הזה זה נהיה,
כמה שיותר מהר תנסה לאחות את הקרע כשהוא עוד קטן. זה כמו קרע בבגד.
ככל שעובר הזמן, אם לא עשית את התפר מהר, אז זה מתחיל להיות קרע גדול שכבר אתה,
לפעמים זה הרס של כל היחסים. יש משפחות
שעשרות שנים לא מדברים אחד עם השני.
אחים ביניהם לא מדברים, נכון? לא נפגשים, אירועים משפחתיים, בגלל זה שלא,
בגלל זה לפעמים, כאילו הזמינו אותנו לאיזה חג, אני יודע מה,
שלא סידרו לנו מקום יפה באיזה אירוע משפחתי, ולהם כן, וזה נהיה כל מיני מריבות כאלה של עשרות שנים לא מדברים, כבר לא זוכרים,
הילדים בכלל,
על מה המריבה לא זוכרים, אבל בכל זאת,
אז אם כן,
זה גם כן בין אדם למקום, אגב, כשאדם הוא לא מבקש סליחה, אז גם אם הוא עשה משהו בשוגג,
אז זה שהוא לא מבקש סליחה, או לא עושה תשובה, אז הוא כבר קרוב קצת יותר למזיד.
כאילו, מילא עשית משהו, בסדר, אז עכשיו תגיד, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ואני...
תעשה תשובה, אבל זה שאתה אומר,
ביחס לקדוש ברוך הוא,
אז אין לי מה לבקש סליחה, אני אשלם עם זה וזה, זה הופ,
זה כבר הופך את זה יותר קרוב למזיד.
נכון?
אז אותו דבר זה בין אדם לחברו הפסיכולוגיה הזאת.
עכשיו, אנחנו רואים תופעה מאוד מעניינת,
שצריך,
עכשיו רגע, בואו אני אגיד לכם עכשיו רגע משהו מהצד השני.
משהו מהצד השני, אני אעשה רגע איזה הפסקה פה במהלך.
סתם, זה לא הפסקה, זה משהו שהזכרתי אותו לפני שני שיעורים.
כשאתה פגוע,
אז,
אז, אז, אז, ואתה נותן לשני כאילו לנהל אותך,
כי הוא לא ביקש ממני סליחה, אז אני בתוך הצער והכאב שלי וזה,
זה חולשה,
תדעו לכם.
זאת אומרת, אדם חזק,
הוא צריך להגיד, אני לא נותן לשני להפעיל אותי.
הוא אמנם חטא כנגדי,
אבל אני לא הולך עכשיו לסבול מזה עכשיו, שבוע, שבועיים עד שהוא ייזכר להגיד לי סליחה אם בכלל,
אלא מראש,
או שאתה מוחה לו ומשחרר את זה,
זה או שאתה אומר, אני, מבחינתי,
אני, הרי אנחנו אומרים כל יום לפני קריאת שמע שעל המיטה, הרי אני מוחל וסולח לכל מי שהכריז,
הכריז והקנית אותי, נכון?
וחתנתי נגדי והכריז וכו'.
פגע בין בגופי, בין במומני, בין לכבודי, בין לכבוד השם.
טוב, אז באמת תגיד את זה, לא בכאילו, כאילו.
זה, אני מוחל, יאללה, משחרר. הוא, יש לו בעיה במידות,
הוא עשה מעשה שלא יעשה, זה בעיה שלו מול הקדוש ברוך הוא, זה לא בעיה שלי כרגע.
אני שחררתי, אני לא מתעסק עם זה.
זה המון עוצמה פנימית לעשות כזה דבר.
כי אתה לא, עוד שנייה, אתה לא מתפעל,
אתה לא נותן לשני בעצם לנהל אותך.
גם אם זה מנהל אותך בצורה רגשית כזאת, שאתה כל כך פגוע וזה כל כך עשה לך זה,
אתה יכול להגיד,
סליחה, בסדר, הוא עשה מעשה לא ראוי,
אבל אני לא עכשיו אתן לו לנהל אותי,
להמשיך עם זה, ללכת עם התחושות הלא טובות, אני משחרר את זה בכל מיני אופנים, אבל משחרר את זה.
מוציא את האנרגיה הזאת ממני, בסדר? אחרת אתה מאוד במקום של חולשה, כן.
אם יש מצבים מאוד קיצוניים,
שבן אדם שהוא לא היה רק רע אליך,
ובן אדם שהוא ראה, אתה רואה, הוא רע לכולם באופן קליל,
בן אדם עכשיו ראה לכולם,
אז האם פה לא נכנסת סיטואציה של כל המלחם על האכזרי,
שפולי תחפר על האכזרי?
בזה הרי אני מוכן לסולח גם לבן אדם כזה שלא אישי מפי על האדרור,
הוא אדם רע לכולם.
לא, זה משהו אחר. תראה, אבל פה,
דווקא לדעתי זה יותר קל.
כשאתה רואה אדם שהוא,
נגיד, יש לו מידות מקולקלות והוא רע לכולם, כמו שאתה אומר, כן? הוא מתנהג בצורה לא טובה.
אז בכלל לא צריך לקחת את זה אישית.
זאת אומרת, בסדר, אז הוא גם,
אז בהקשר, הוא עם כולם לא, איך אומרים,
לא הולך לו טוב, או לא הולך טוב. גם אני הייתי שם באזור וגם איתי לא הלך טוב, אבל
יש לו בעיה.
אני ארחם עליו, אני אתפלל עליו, אני לא אקח את זה ללב.
יש לו בעיה, שהוא צריך לפתור עם עצמו.
תסתכל על האבות.
יעקב,
מהאבות אנחנו לומדים להיות אנשים ישרים ורוחניים, למרות שהסביבה שם היא מאוד מאוד קשה. תסתכל, יעקב, זה הכי בולט.
מי מתעסק עם עישיו,
אתה מבין? עם אליפז שרודף אחריו להרוג אותו, כן? אחר כך עם לבן שמרמה אותו,
אחר כך עם שכם, כן? שמה חמור.
יעקב, לא כל הזמן, אני עוד פעם, לא, לא,
אני חושב, כן,
הוא לא כל הזמן,
הוא בסדר,
זה עשיו, כאילו, בסדר, זה המצב, אני לא אקח את זה ללב.
יש לו בעיה,
מרושע,
אתה מבין?
בסדר, אני, אז הוא מדי פעם, בסדר,
לא אקח את זה ללב.
התורה מלמדת אותנו, במילים אחרות, מה שאני רוצה להגיד,
להיות אדם ישר ורוחני, למרות שמסביבך יש אנשים עם מידות לא מתוקנות.
אם אני אקח ללב את כל מי שאני מכיר עם מידות לא מתוקנות,
לא יהיה לי חיים.
כל היום יהיה ב...
נכון?
תחושה של קורבנות אפילו.
נכון?
וזה חמור מאוד.
לעזוב, אתה חי על עצמך, תשחרר.
בסדר?
בכל מיני אופנים. אמרתי, אפשר למחול, אפשר גם לא למחול, אתה לא חייב למחול.
מישהו פגע בך, אתה לא חייב למחול, אבל לפחות תשחרר את האנרגיה השלילית הזאת.
נגיד, אני אחראי להעניק את עצמי היום בלי קשר אליו, בלי קשר למה שהוא עשה. אני לא אתן לו לנהל אותי.
אני לא אתן לרגשות השליליים האלה מקום.
אני רוצה להיות אדם חזק, לא אדם שהולך כל היום ככה עם פרצוף תשעה באב,
כי מישהו אמר לי משהו, בסדר?
זה מאוד מאוד חשוב.
זאת אומרת, הערך העצמי של האדם, הוא צריך להיות בלתי מותנה במה שאומרים לו, במה שמשדרים לו.
אתה יודע שיש לך נשמה אלוהית.
כזה שהוא אוהב אותך מכל מקום, וזהו, בסדר?
יפה, אוהב עמו ישראל.
טוב, עכשיו,
נושא נוסף.
אנחנו רואים שפעמים רבות נאמרת סליחה,
אבל בכל זאת,
זה שנפגע הוא לא מתפייס, הוא לא מתפייס.
אז יש איזה כמה סיבות שאנחנו צריכים ללמוד מבחינה טכנית,
איך לעשות את זה נכון ולמה לא מתפייסים. זאת אומרת, לפעמים,
זה שמבקש סליחה,
הוא אומר את זה בצורה כזאת שהוא לא סובר תכלס שבכלל צריך לבקש סליחה. כאילו הוא אומר,
תשמע, אני אגיד לך, כאילו הוא עושה טובה, אני אגיד לך,
תאמין לי, אין לי מושג למה אתה בכלל נכנסת למצב הזה כזה שלך, אבל זה נראה שאתה קחת ללב, אז יאללה, בסדר.
טוב, סליחה.
זה מה זה לא, זה ממש לא מפייס,
כאילו, תודה רבה שאתה באמת,
לא יכול לשכוח, אז כאילו הוא נותן תחושה לשני הפגוע שיש לו
כזה עודף רגישות, כל דבר הוא עושה עניין, לוקח לה לב.
אז השני אומר,
אני ממש לא מתכוון לסלוח על כזה דבר, כאילו, לא.
לפעמים השיחה היא כזה נאמרת, מה שנקרא, כלאחר יד. כאילו, לא איזו שיחה מיושבת,
או איזה מפגש משמעותי עם הקשבה,
אלא כאילו,
הוא אומר כזה, טוב, טוב, בסדר, סליחה.
ואז,
אז הנפש של הנפגע היא לא חשה, ובצדק אגב, את הכוונה של המפייס.
זאת אומרת,
גם
צריך לדעת שעל פי רוב,
הנפגע, הוא רוצה לשמוע ממש את המילים של בקשת הסליחה, כן?
זאת אומרת,
קבלת אחריות אמיתית, כן? לא, אל תביא לי מתנה, כן?
בעל מביא לי אשתו, אני יודע מה פרחים.
אני לא רוצה את הפרחים האלה, אני פגועה. אני רוצה שתקבל עכשיו אחריות, כאילו, אני רוצה ש...
זאת אומרת, אני לא צריך שתעשה איתי טובה, או בעקיפין כזה, כי הנה הכנתי לך את המרק שאת אוהבת. אני לא יודע, סתם אני זורק, אבל
אני לא צריך את המרק הזה, אני פגועה, בסדר?
דיברת עליי, בלה בלה בלה, בסדר.
אז מה האדם שהוא בעצם פגוע, הוא רוצה לשמוע? הוא רוצה לשמוע מהשני קבלת אחריות.
זה אמיתית,
כן, על האירוע. כלומר,
להגיד משהו בסגנון כזה, אני מבקש סליחה, עשיתי דבר,
עשיתי טעות נוראה,
כן, אני לא יודע, או התנהגתי לא כשורה,
דיברתי בצורה לא ראויה, ואני מבקש סליחה.
זהו.
למה אני אומר זהו?
משפט קצר,
שיש בו לקיחת אחריות.
לתאר מה היה,
בקצרה ולקיחת אחריות. מבקש סליחה, נהגתי לא בסדר,
נקודה.
נקסט.
עכשיו, למה אני אומר, רגע, שנייה, עוד שנייה.
עכשיו,
למה אני אומר, וזהו?
כי ה-וזהו פה הוא מאוד חשוב.
מה אנשים עושים, איזה טעות, הם אומרים,
תראה, אני מבקש סליחה,
התנהגתי לא בסדר,
אבל,
האבל הזה, טראח, הרסת, הפלת את זה, הרסת,
אין אבל,
אין אבל, עזוב.
יכול להיות שיש אבל מאוד גדול, אבל אל תגיד אותו, אה?
כי מה שאני רוצה לשמוע, שאתה לוקח אחריות, לא שאתה עכשיו,
טוב, אני מבקש סליחה, אבל תדעי שגמרת.
אה, אז אני עכשיו מותקפת עוד פעם, שקוייך, זה ממש נחמד, נכון? זה בדיוק מה שעושה לי נאחס על הלב, תודה רבה.
אז לכן,
פשוט לקבל אחריות, זה מה שאני רוצה.
קצר, קולע, נקי כזה, בסדר?
כן, סליחה, הייתי לא בסדר.
טראח. זהו, מספיק.
כן.
תראה, בעיקרון,
חזל אמרו לנו שהתשובה ביחד, בין אדם למקום, היא כוללת שלושה פרמטרים, כן?
אחד זה חרטה על העבר,
וידוי וחרטה, נכון?
השם, האדם אומר, השם, אני חטאתי, אביתי, פושעתי, ואני עשיתי ככה וכך, זה האירוע,
נתאר אותו בקצרה,
ואני מקבל על עצמי, ואני בוש ונכלא ממעשיי, כלומר,
מתחרט על זה, ואני מקבל על עצמי לא לחזור לזה בחיים. זהו, מספיק, אתה מבין?
ואז מה קורה בשמיים?
תיק.
יש דילית על הקבצים האלה, נגמר.
בסדר, עכשיו יכול להיות שאם אדם
עשה משהו רציני,
אז הוא אמור להרגיש את המשקל של זה, כן?
אז להגיד את הווידוי הזה בצורה רצינית, לא כזה מין מהפה ולחוץ.
אבל זה לא חייב להיות ארוך, עם פירוט ולא, לא, לא. אתה מבין?
למה מתוודים משנה לשנה ביום כיפור?
יש מחלוקת, הרמב״ם והרייבדים,
אם צריך עבירות שאדם התוודה עליהן שנה שעברה, אני צריך להתוודות עוד פעם.
אז הרייבד אומר שלא צריך.
הרמב״ם אומר שכן צריך.
למה?
אגב, אתה לא חייב, כן? אבל זה טוב שכן יתוודה עליהן, כן? למה?
כי אחרי שנה אתה גדלת מבחינה רוחנית, אז אתה מבין יותר טוב,
יותר את המשמעות של מה זה החיסרון הזה שנוצר אז.
אז זה כבר וידוי בגובה אחר, כי אתה גדלת רוחנית.
אבל בוא, מיקר הדין לא חייב, מספיק פעם אחת בן אדם אמר על משהו
שהוא כלפי ריבונו שלנו שהוא מבקש סליחה, וכאילו,
עניין התשובה, כן?
עם שלושת הפרמטרים שלה, ונגמר, בסדר?
זה לא חייב להיות ארוך, אגב, לא חייב.
במיוחד,
ואני אדגיש את זה, למרות שזה לא הנושא שלנו,
חשוב מאוד שהאדם, תהיה לו אמונת התשובה.
כלומר, שהוא יאמין שהקבצים האלה נמחקו.
זאת אומרת,
אין לזה רושם יותר, במיוחד אם זו תשובה מאהבה.
תשובה מיראה, כן יש לזה רושם מסוים.
אבל תשובה מאהבה, שאדם הוא שב אל השם באמת מאהבה, הוא מבין שזה האמת, וזה הטוב, וזה מה שהוא רוצה ממנו,
הוא לא יכול אחרי זה כל החיים לסחוב את כל המזוודות של כל החטאים שלו, אלא להגיד נמחק, זהו, מת.
בסדר, לא,
זה אמונת התשובה, אתה מבין?
יש אנשים עם תסביך רדיפה עצמית,
זה לא דבר קטן, זה סיבוב פסיכולוגי ממש.
הוא כל הזמן חטאתי לנגדי תמיד, מה שנקרא,
כל הזמן מציק לעצמו.
וזה לא הייתה כוונה של דוד בחטאתי לנגדי תמיד, אלא הכוונה, אני שם לב, אני נזהר, כן? אני...
אבל זה לא שבן אדם על כל דבר עכשיו הולך עם חשבונות,
צריך לדעת,
אם הקדוש ברוך הוא אומר לך שנמחל,
אז זה נמחל, זה עניין רציני, בסדר?
זה נמחל, זהו,
אל תמשיך להציק לעצמך עם משהו שעשית או משהו כזה. נמחר, עשית תשובה פעם אחת, נגמר, מת.
אתה רוצה, תתוודע על זה עוד פעם ביום כיפור, אתה לא חייב.
אתה לא עדיף, זמן טוב, בסדר?
אתה רוצה שנה הבאה עוד פעם ביום כיפור, בסדר, לא חייב.
אבל אמונת התשובה, זה בחוק, בסדר?
לא ללכת, אחרי בן אדם הולך עם משקל כבד, עם מזוודות.
הולך ותלך לכל מקום עם 90 קילו מזוודות.
תנסה להסתובב.
זה כבד על הנפש.
בסדר?
לגמרי, כן.
אבל גם בעיקר זה התקרבות אל השם. כאילו, העיקר זה שאני עכשיו חוזר להיות נאמן לעצמיות האלוהית שלי, זה הגדרת התשובה.
חי על פי טבע הנשמה שלי.
וממילא אני צריך כמה דברים לשנות, בסדר?
אוקיי, אני חוזר לענייננו.
אז האדם
שהוא בורח מאחריות, הרי אמרנו שהנפגע רוצה לשמוע אותך מקבל אחריות, אבל אדם שהוא בורח מאחריות,
אז הוא גורם לנפגע שהוא לא מתפייס, כלומר הוא אומר, אמרתי לכם שאני לא יודע בכלל מה צריך להתנצל, אבל בסדר, שיהיה, בכלל אני לא אוהב את המילה התנצלות.
יש אנשים אומרים, אני מאוד מתנצל ממה שאמרת,
נו אז מה, אבל חסר פה שתבקש סליחה.
מה אתה מתכוון מתנצל?
כאילו, אני, אני, אתם מבינים מה אני אומר? המילה סליחה היא מאוד חשובה.
פקיחת אחריות היא מאוד חשובה, בסדר?
אבל שיהיה, בסדר. לא, לא מבין מה צריך להתנצל, אבל בסדר, שיהיה סליחה.
או להגיד אפילו אמירות שאנשים אומרים אותן כל הזמן, תתימו לב.
שמע, אני אגיד לך את האמת, לא, לא התכוונתי.
אז מה אתה עושה כשאתה אומר לא התכוונתי?
אתה כאילו מפחית באחריות, נכון? אתה,
זה גם מעכב התפייסות.
אני לא רוצה שתפחית באחריות, אני רוצה שתגיד,
הייתי לא בסדר,
וסליחה, וזהו, אתם מבינים?
זה, זה, לא אני, כן, אני מתכוון,
אתם מבינים? זה מה שהם, מי שפגוע.
וגם אמרתי לכם, אם ההאשמה חוזרת,
אז כן, טוב, תשמע, סליחה, אבל תדע שגם אתה עשית ככה וככה,
אז זה לא, לא טוב, אלא אמרתי, פירוט, בקיצור,
של מה שהיה ולקבלת אחריות,
היא מילה של סליחה, זהו.
זה נותן לנפגע או תחושה שהוא חשוב ושהמצוקה שלו היא בעלת ערך
אצל המתנצל ושהפוגע הוא חפץ בתקינות של היחסים ולא עשה בכוונה תחילה.
בסדר? אז עכשיו,
תראו, יש עוד עניין, בסדר?
יש קצב שונה לאנשים.
כל אחד עד שהסערת לב שלו נרגעת גם לפעמים אחרי בקשת הסליחה.
אז יש אדם שאומר, טוב, ביקש ממני סליחה, יאללה, בסדר.
חוזרים לשגרת היחסים, יאללה.
אפילו לפעמים מתקרבים יותר,
בסדר?
והיה לי טקל פעם עם מישהו,
ביקשנו סליחה אחד מהשני ונהיינו חברים יותר טובים, בסדר?
לקח זמן עד שביקשנו זכרה, אבל
בסופו של דבר זה קשר בינינו.
דווקא שנינו הבנו שלא נהגנו כשורה, ואמרנו,
מקבלים לאבא אפילו,
שנהיה יותר זהירים אחד בכבודו של השני,
זה היה מקסים, בסדר?
אבל יש אנשים שזה לא ככה, אלא כאילו טיק-טק, טק.
יש אנשים שזה לוקח להם זמן, גם כששמעו סליחה לפי כל הכללים, לפי הכל,
אבל חז״ל אומרים שמפני מה האיש מקבל פיוס ואין אישה מקבלת פיוס?
הכוונה שלוקח לה יותר זמן לאישה
מאשר לגבר.
אז חז״ל אומרים זה ממקום שנברא וזו ממקום שנברט.
כלומר, אז רש״י שמה כותב
שזה נמצא בנידה ל״א עמוד ב׳, אז רש״י שם כותב שהאיש הוא נוח להתרצות
יותר בגלל שהוא נברא מהאדמה,
והאדמה זה מעפר תיכוח, רש, היא אומרת, שנוח שתתבטל צורתו,
ואז הוא רך, כאילו, אבל אישה היא נבראה מבשר ועצמות קשים,
ולכן תהליך החזרת הרגשות שלה למוטב לוקח יותר זמן, רואים את זה.
אז לכן בהקשר הזה דווקא אדם צריך להתחשב במבנה הרגשי של אשתו,
לכן חז״ל אמרו, לעולם יהיה אדם זהיר בהונאת אשתו, שמתוך שקדימתה מצויה,
הונאתה קרובה. אז לכן,
אוקיי. עכשיו,
בכל זאת, אנחנו רואים, אחרי כל מה שאמרנו, אם אדם קשה לו בכל זאת לבוא ולהתנצב לפני השני, כן?
אז פה, מה יעשה?
קשה, הוא אומר, אני יודע שאני צריך, אבל אני לא מוצא כוחות נפש לעשות את זה. אז מה אני אעשה?
אז במקרה כזה,
זה טוב שהוא יבדוק בינו לבין עצמו מה הסיבה שמקשה עליו.
ויכול להיות שההתבוננות פה,
היא תביא אותו ממש לצמיחה רוחנית ולשיפור עוד מערכות יחסים מסביבו, לא אפילו באופן מקומי.
אדם לא אוהב להרגיש שהוא לא עומד בציפיות של מישהו, שהוא טעה טעות חמורה,
וכשמישהו אומר לו, תשמע, נפגעתי ממך, תדע לך שמאוד מאוד נפגעתי ממך,
אז פה עכשיו אפשר ללכת בשני אופנים, בשתי דרכים.
או שאדם יודה בכישלון שלו וישפר את הדרך שלו,
ויבקש סליחה,
נגיד שבאמת היה פה כישלון,
או אפשרות שנייה,
שאנשים נותנים צידוקים, נכון?
כל אדם הוא,
איך שלמה המלך אמר? כל דרך איש
ישר בעיניו. זה פסוק שאני מאוד אוהב,
כי כל אחד בטוח שהדרך שלו היא טובה,
ממש, נכון?
גם זה שנראה, אתה מסתכל עליו ב...
הוא אומר, בוא'נה, איזה דעות משובשות, השם ירחם, מאיפה זה בא?
הוא בטוח שהוא ממש, כל דרך היא שישר בעיניו.
כן, שהוא מציל את המדינה, בדיוק, יפה.
אז גם לתקוף את הזולת כמגננה,
שהוא אומר לך, תשמע, תדע לך, שהוא מאוד נפגעתי ממך.
אז הוא אומר, לא יודע מה שלך ייפגע, אם כבר אני נפגעתי ממך, אז היינו מתגע... הרי ההגנה הכי טובה זה התקפה, נכון?
אז ברור שאם אדם בוחר בדרך השנייה, אז הוא מחמיר את המצב של הריחוק
מהנפגע שהוא מצפה לפיוס, והוא גם מתיש אותו, כן, בהאשמות וראיות למה
לא הייתה לו ברירה אחרת והדרך שלו הייתה הכרחית, וכל מיני דברים, איך אומרים, העיקר, בסופו של דבר,
אין פה התקרבות ופיוס,
וזה באמת פספוס גדול.
אז זה פשוט טוב שאדם ירגיל את עצמו לבקש סליחה, בענווה, בכנות, בזריזות.
כאילו,
בפשטות,
בקלות.
כאילו,
אני משתדל אפילו להרגיל את הילדים שלי,
מגיל צעיר, שיתרגלו לבקש סליחה אחד מהשני, שיתרגלו ל...
תגיד, תגידי לו סליחה, תגיד, בסדר?
בסדר, לא קרה כלום, אבל לא קרה אסון.
הוא אומר, גם אם לא התכוונת,
אבל בסופו של דבר כואב לה, דרכת עליה, תבקש ממנה סליחה. אתה מרגיל את הילדים שסליחה זה לא דבר נדיר,
זה דבר יומיומי.
אדם חזק, הוא יכול לבקש בפשטות,
זה לא שואב אותו בצורה מאוד מאוד קשה.
טוב,
זהו, בפשטות.
שאלות, טענות, מענות קושיות.
עשה לכם קצת סדר בנושא הזה?
בסדר?
מה?
זה חשוב מאוד לדעתי.
תדעו לכם, אני אגיד לכם משהו.
מערכות יחסים
שאחד מבני הזוג, נגיד שזה בעל ואישה,
זה יכול להיות גם בכל מיני מערכות יחסים, אבל שהן קרובות.
אחים,
שאחד מהם הוא לא יודע לבקש סליחה, הוא לא מסוגל לבקש סליחה,
הוא לא מסוגל אפילו להודות אי פעם בטעות שלו,
זה מערכות שמאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשה לאורך שנים,
לאחד לפחות מהצדדים,
מתחיל להיות מאוד כבד וקשה.
למה?
כי הוא אומר, אני, בסדר, כשאני טועה,
נגיד זה בעל ואישה,
אז אני מבקש סליחה, אני לא מלאך, אני טועה לפעמים, בסדר?
אבל זה אף פעם לא קורה בצד השני,
זה נורא, זה יוצר תסכול,
זה יוצר ממש סיבוך.
זאת אומרת, זה אירוע.
אדם שלא מסוגל, לא יודע לבקש, בכלל לא לימדו אותו, לא תרגל את זה,
זה שואב ממנו יותר מדי כוחות, הוא מרגיש שהאדמה נפערת תחתיו,
זה מאוד מאוד מאוד מסבך מערכות יחסים. בסדר?
ולכן, איך אומרים?
בדיל ויעבור.
אה, תסחרר.
אני תמיד אומר לתלמידים, בדיחה, שיהיה לך אקדח כזה,
תכף יש אקדח כזה עם דגל, נכון? אתה יורה,
ואז יוצא דגל כזה,
ואני יודע, כתוב משהו, אז אני אומר,
שיהיה לך כזה אקדח בכיס כשאתה מתחתן,
ואז כל פעם,
היא אומרת, אשתך אומרת לך, תשמע,
עוד נפגעתי ממך, סליחה, כן, לא, סתם, אני צוחק, אבל דרך משל הקוונה, תהיה קל,
תהיה קל, ותעשה את זה טוב,
הסברנו פה איך לעשות את זה גם טוב.
בסדר, חברים, להתראות, ברוך הדמי לעולם, אמן ואמן.
חזקים וברוכים תהיו
