כן, אז אנחנו כהרגלנו בקודש
מייחדים את הלימוד שלנו בשנתיים האחרונות,
כמעט שנתיים האחרונות,
לחיזוק עם ישראל. אני חוזר על זה כל פעם כי אסור לנו לשכוח.
אסור לנו להיכנס לשגרה. יש חיילים שלנו שנלחמים,
ולצערנו הרב גם יש נפגעים,
ואנחנו רוצים להרבות זכויות לעם ישראל
על ידי מה שאנחנו יכולים לעשות.
אנחנו לא חיילים,
על ידי לימוד התורה,
שזה מזכה,
מזכה את עם ישראל, כי הקב' הוא מנהל את המלחמה הזאת,
והקב' הוא מנהל את המלחמה הזאת, כמו שדיברנו כמה פעמים.
לא אף אחד אחר.
ביבי, איך אומרים לב מלכים ביד השם? ביבי הוא בובה
של ריבונו של עולם,
וההחלטות שלו קשורות למה שהקב' הוא רוצה.
כי כל האירוע הזה, כמו שאמרנו, הוא סדרת חינוך לעם ישראל,
כולו, ועל ידי זה שאנחנו מרבים זכויות,
אז הקדוש ברוך הוא מנהל את המלחמה האחרת, כי אם זה סדרת חינוך,
אז ככל שאנחנו מתחזקים,
צריך סדרת חינוך יותר רכה.
אם הילד שלי מתנהג בסדר,
אז אני לא צריך שותק.
ברוך השם הוא בסדר, נכון?
אם יש בעיות,
אז אני צריך לחנך אותו לפעמים, קצת יותר קשה, קצת יותר קל, תלוי ברמה. יש ילד שצריך קצת יותר קשה,
יש ילד שקצת יותר רך,
צריך חוש,
כן?
אז הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם לפי
הזכויות שלנו, לפי הזכויות, זו הכוונה לפי הזיכוך הנפשי שלנו.
האם אנחנו מבינים שהעולם זה הכול אלוקות,
או אנחנו חושבים שזה טבע?
העולם הוא לא טבע, הקדוש ברוך הוא מסתתר מאחורי הטבע.
גם בגימטרי אומרים, הטבע זה אלוקים,
אבל כל החוכמה של האדם וכל הסולם שהוא מטפס עליו, זה להרגיש שהכול זה השגחה אלוקית בעולם.
ואין שום דבר מחוץ להשגחה האלוקית בעולם. אין שום דבר.
אז אנחנו מוסיפים זכות לעם ישראל לחזק,
אפשר לענות אמן, לחזק את ראש הממשלה שלנו.
שיהיה נחוש, יקבל החלטות
נחושות וטובות
לצבא שלנו,
למפקדים ולחיילים שימשיכו להיות גיבורים, הם גיבורים גדולים.
זה לא יאומן מאיפה זה בא.
זה שקשור לפרשיות השבוע.
אנחנו עכשיו, פרשיות השבוע,
מתחילים להריח את ארץ ישראל.
פרשת פנחס זה כבר הספירה לפני הכניסה לארץ ישראל. זה שינוי הנהגה אלוקית.
הנהגה אלוקית בארץ ישראל היא הנהגה שהיא טבעית.
כלומר, אלוקית מוסתרת על ידי הטבע.
ויש שינוי גדול בהנהגה הזאת. ההנהגה הזאת דורשת מאיתנו עשייה.
כן? עשייה מאיתנו, לא כמו במדבר, הכל בא מלמעלה, מתנה, אוכל, מים,
הגנה מפני השם.
אנחנו נכנסים לארץ ישראל ואנחנו משנים את ההנהגה. מתוכנו זה בא. זה צריך לבוא מתוכנו,
מתוך הבנה שהקדוש ברוך הוא מנהל את הכל.
אז להוסיף כוח לעם ישראל, לחיילים,
רפואת הפצועים,
חזרת החטופים,
אפשר להגיד אמן.
כן, אמן, זאת מכפלת כוח. אם אנחנו פה נניח קרוב למניין,
יחד איתי,
זו מכפלת כוח,
פי עשר.
טוב, הנושא שלנו זה התפילה,
זה גם כן צינור חשוב מאוד,
שמה שקורה עכשיו זה לא רק לדבר בשכל,
מה שאני מנסה לדבר, וגבורה, צריך להתפלל שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו, אני יכול
לרצות מה שאני רוצה.
אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר לי,
למשל, עכשיו אני רוצה לעשות דיאטה.
רופא אמר לי שאני אשמן מדי וזה לא בריא.
אז יש הרבה דיאטנים,
אבל אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר, זה לא עוזר שום דבר.
כל אחד מכיר את זה.
הקדוש ברוך הוא לא עוזר, גם במידות,
אם אני לא עושה את זה לשם שמיים,
זה לא עוזר, זה לא מחזיק מעמד.
כל אלה שמכיר אותם, שעשו דיאטה מאוד יפה, כל מיני, יש כל מיני,
כזה, אני יודע,
משהו, אבא חטוב, כל מיני שמות מפוצצים,
כן?
עושים יופי של דיאטה, באמת יופי של דיאטה. כמה זמן זה מחזיק?
תקופה קצרה.
אחר כך עם השמינים מחדש,
כי זה צריך עבודה במידות. עבודה במידות
זה בלי עזרה אלוקית,
אי אפשר לעבוד במידות.
אז אנחנו עכשיו בתפילה.
מתחילים פרק חדש, כבר התחלנו אותו בשבוע שעבר,
כן?
ואנחנו מתעסקים בפרק שלנו ביחס, בסימביוזה,
בין תורה לתפילה.
יש תורה ויש תפילה, זה שני צינורות שדרכם אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא, מתחברים לטוב,
בונים את ה... חושפים את הטוב, את הרצון הטוב שיש בתוכנו.
יש שתי צינורות, שני כלים.
אחד זה לימוד תורה,
שזה בא מלמעלה, זה אמיתות
נכונות של החיים, שאנחנו מנסים להתמלות בהם,
כן?
והתפילה זה ניסיון או כלי אלוקי להכניס את כל התובנות האלה
לתוך החיים ממש עכשיו. זה מה שדיברנו קודם על הדיאטה, זה אותו דבר.
זה מה שכתוב פה, כן? בלי תפילה, כן?
אז אתה יכול להיות פילוסוף מדהים,
אריסטו,
אתה יכול להיות.
אבל את אריסטו, נדמה לי, אם אני לא טועה, אז מצאו אותו פעם בבית זונות.
שאלו אותו מה,
כן, אז הוא אמר מורה לחשבון,
הוא צריך להיות מורה להנדסה, צריך להיות משולש.
אותו דבר.
אין קשר בין השכל לבין הרצון, לבין המעשה.
אז התפילה היא מורידה על ידי הרגש.
דיברנו על זה הרבה פעמים. הרגש, על ידי הרגש,
זה נכנס פנימה לעצמות,
לתוך החיים,
לתחושה, להוויה של הבן אדם.
הוא לא רק מדבר על הטוב,
הוא עושה טוב.
בסדר?
מסופר בגמרא, במקור מספר 1, אולי נקרא קודם את הכותרת, מערכת היחסים והפרופורציה בין לימוד תורה ותפילה.
אם זה שני צינורות,
השאלה זה 50% 50%,
75-25 או 75-25, מה הפרופורציה?
כמה אדם צריך להשקיע בתפילה וכמה אדם צריך להשקיע בלימוד תורה?
אי אפשר בלי שתי הצינורות האלה, חוץ מיחידה סגולה כמו שמעון בר יוחאי,
כן?
שהוא לא צריך להתפלל.
מספיק על לימוד תורה,
צינור מספיק חזק שחודר פנימה,
אז היחידה סגולה.
הוא גם התפלל.
נכון? יצא מהבור והיה מתלבש בשביל התפילה, נכון?
בסיפור שם.
אבל כל אחד,
מה המינון? מה המינון הנכון?
הצלחתי להסביר את עצמי, את השאלה, כן?
או במילים יותר טובות, כמה להשתמש בשכל בחיים בשביל לכוון את עצמנו,
וכמה להשתמש ברגש.
האם הרגש צריך להיות 25 אחוז, 10 אחוז, 80 אחוז,
או הדמיון גם, יש לנו גם דמיון ורצון,
כן?
כל הכוחות האלה, מה הפרופורציה בפנים,
בתוכנו?
עכשיו, אין לנו כפתורים לכוון את זה.
זה נבנה,
זה נבנה על ידי המצוות בונות את הפרופורציות הנכונות.
אם אנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא כבר ברא בפנים את הפרופורציות הנכונות, שזה עשר הספירות,
או יותר נכון, כן, עשר הספירות,
שזה הפרופורציה הנכונה בפנים,
והן מתכווננות,
כאילו יש עשר מרכיבים באישיות של הבן אדם,
והפרופורציה ביניהם, הכוונון שלהם, זה נעשה על ידי זה שבן אדם עושה את רצון השם.
זה מתכוונן לבד נכון.
אין לנו שליטה על עשר ספירות,
על עשר פרמטרים ובכל סיטואציה, בחיים, בכל מצב, אתה צריך לפעול אחרת.
נכון? יש מקומות יותר עם הרגש,
יש מקומות יותר עם השכל.
איך עושים את זה?
המצוות כבר מכוונות לבד את הכפתורים האלה,
הם עושים לשם שמיים.
איפה למדנו את זה? זה משהו שאני הזכרתי אותו כמה פעמים, בספירת העומר.
נכון? ספירת העומר, חסד שבחסד, חסד שבגבורה.
זוכרים את זה?
למה אומרים את זה? כי אנחנו מצפים למתן תורה,
הציפייה למתן תורה, הציפייה לאמת, הציפייה לטוב,
היא כבר בונה לבד
את המערכת האלוקית שנמצאת בתוך הבן אדם.
חסד, גבורה, תפארת וכל הכוחות האלה שנמצאים בפנים.
אנחנו רק סופרים, אנחנו רק מזכירים.
זה נבנה לבד.
דיברנו כמה פעמים, גם אוכל, אתה אוכל.
אתה לא מפרק את מרכיבי המזון מהאוכל ומחלק אותם בדם לכל התאים של הגוף, זה לבד.
אתה רק צריך לאכול.
לאכול אוכל בריא, לאכול אוכל כשר וכולי וכולי.
אז בואו נראה.
יש פה גמרא במקור מספר 1 בשבת מסופר על רבא, רבא.
חזיה לרב המנונא דכא מאריך בצלותה.
רבא הוא כנראה הרב פה,
ורב המנונא זה יותר התלמיד או תלמיד חבר.
והוא רואה שהוא מאריך יותר מדי.
התפילה
זה מפריע לו.
לא מפריע לו בגלל שהוא עצבני,
אלא מפריע לו בגלל שהוא רוצה ללמד את רבא מנונא, או לברר את המינון הנכון.
אתה מאריך יותר מדי בתפילה,
כן? אז הוא אומר לו,
אמר לו, מניחים חיי עולם, שזה התורה,
כן?
את העיסוק בלימוד תורה כמו חיי עולם, כלומר, שזה הערכים הנצחיים והנכונים של החיים.
ועוסקים בחיי שעה,
חיי שעה הכוונה, אתה מתעסק בלהכניס את התורה לתוך החיים,
זה נקרא חיי שעה, איך התורה, איך הערכים הגדולים האלה,
איך נכנסים בכל רגע ורגע בחיים שלנו,
זה התפילה, אתה עוסק בחיי שעה.
כלומר, רב סובר שצריך להתעסק בעיקר בלימוד התורה וגם בתפילה, אבל גם בתפילה,
כן?
אז אומר פה, יש פה ההסבר של השטיינזל בתוך ה... בתפילה יש בה בקשה על צרכי יום-יום.
עוד פעם, זה לא רק בקשה על צרכי יום שחסר לי כסף,
חסר לי בריאות, כן?
הכוונה היא שאנחנו נכניס לתוכנו שהבריאות זה מריבונו של עולם.
וכשאני הולך לרופא, הוא לא מרפא אותי, זה הוא מרפא אותי על ידי הרופא,
כן?
וכשחסר כסף,
כן? התפילה מלמדת אותנו, מכניסה לתודעה שלנו שהכסף זה ממנו,
ולא ממנו.
זה מחדיר את התובנות האלה ואת ההוויה הזאת.
זה המון מוצקות בחיים,
כן? דרך התפילה, דרך הצרכים שהקדוש ברוך הוא החסיר לנו,
אנחנו בונים, או שהוא בונה לנו,
את האישיות בצורה הנכונה של הביטחון בשם,
ושל הבנה שהכל ממנו,
בסדר?
ומסבירים, והוא רב אמנונה, הוא חולק עליו.
זאת אומרת, הוא כנראה רב חבר,
כן? או תלמיד חבר, כן? רב אמנונה סב... הוא חולק עליו, כן?
זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד.
צריך מעניין לראות, באמת, אני לא זוכר כבר, רבא ורב אמנונא,
אם זה שני האמוראים באותו דור,
מה בדיוק המערכת יחסים אליהם, רב ותלמיד,
תלמיד חבר, אתם יודעים, יש כמה...
אבל הוא חולק.
אם הוא חולק עליו, יכול להיות שהוא לא... באמת, זה לא הרב שלו.
אם מישהו, יש לו פלאפון,
יסתכל, הרי אם לא, אחר כך אני אסתכל.
וכשאדם מתפלל,
אינו נחשב כמחסיר זמן תורה. לפי רב אמנונא,
כשאתה מתפלל זה לא ביטול תורה.
לפי רבא, כשאתה מתפלל יותר מדי זה ביטול תורה.
ולפי רב אמנונה זה לא ביטול תורה. זמן תורה לחוץ, זמן תפילה לחוץ, וזה הלכה דרך אגב, כן?
ככה רק בסוגריים,
אלה שלומדים בחזרת השץ,
כן? זו דוגמה טובה לעניין הזה.
יש זמן של תפילה ויש זמן של תורה.
אתה גם לא יכול... יש זמן שאתה ישן, כן? ויש זמן שאתה אוכל.
זה לא ביטול תורה.
אם אדם לא ישן מספיק,
אז הוא לא יכול ללמוד כמו שצריך.
אם אדם לא אוכל כמו שצריך,
אז הוא לא יכול ללמוד כמו שצריך.
זה לא ביטול תורה. כשאדם יושב ואוכל זה לא ביטול תורה.
כמה הוא אוכל זה סיפור אחר.
כן? כן. מה אתה רוצה להגיד לנו?
תגיד.
מי זה הוא?
הבינה המלאכותית?
בעירבון מוגבל, כן?
מה אומר?
תלמיד של רבי אמנונה, שהבא היה תלמיד של רבי אמנונה,
המדור הרביעי, ורבי אמנונה אמורה מהדור השלישי.
יפה.
נשאל אותו אם הוא בטוח, כי תמיד צריך לשאול עוד פעם.
כן?
כן, או שיש לו מקורות.
בסדר, כדי שנהיה בטוחים, כי עכשיו מה שאמרת זה נכנס לנו ולא יוצא.
שרב אמנונה הוא הרב
ורבה הוא התלמיד.
או יכול להיות שזה גם לא רב ותלמיד,
יכול להיות שזה שני אמוראים משני דורות, זה לא חייב להיות.
בסדר?
מה זה, בעד ג'יפי?
אה?
איזה בינה מלאכותית השתמשת?
ג'ימי? ג'ימיני? אה.
היא יותר חלשה.
אוקיי, בואו נלמד.
תוך כדי, בסדר?
זה פרט חשוב, אבל הוא פרט.
אומר הרב קוק על הגמרא הזאת בעין היה בשבת.
הוא אומר ככה.
התורה תיתן לאדם תמיד השגות שכליות
הנובעות
חדשות בכל עת,
ואמיתיות, אמיתות הכוונה, אמיתיות קיימות לעד ממקור אמיתי,
שהוא חיי עולם. קודם כל, הרב נותן פה הסבר.
אמרתי את זה בהתחלה.
מה זה לימוד תורה?
אתה לומד את האמת,
לא סתם את האמת, אלא האמת שמתחדשת כל הזמן עם החיים,
כן?
ברור האמת.
זה מה שנקרא הרצוי.
דיברנו הרבה ברצוי ומצוי.
המצוי הוא אחר.
ואנחנו רוצים להכניס את הרצוי לתוך המצוי,
כמו שאמרנו כמובן, עם סולם.
התפילה היא סוג של סולם באמת.
סולם, להכניס את הרצוי למצוי.
למרות שאני אומר להכניס, זה כאילו למטה, אבל סולם שאנחנו מטפסים יותר ויותר, מה שאנחנו יותר דומים לרצוי.
אז יש פה הגדרה.
התפילה עכשיו, הגדרה לתפילה,
תעסוק לא בהודעת ידיעות חדשות
והשערת שכל האדם באמיתותם. אתה לא מתעסק שם בלימוד אמיתות,
כי אם להשתמש בחלקן של הידיעות שלמדת בתורה, הידועות והקבועות,
להעמיק בכוח הרגש, להכניס אותם לרגש,
כן?
את הרושם, להרשים את האישיות שלך מהידיעות האמיתיות על ידי הרגש, להרשים.
לא להשכיל להרשים של הידיעות המוסריות,
כן, בעיקר לומדים מוסר,
מה נכון, מה לא נכון, מה הגון מאוד,
על כוחות הנפש.
זה שתי הגדרות על תפילה ותורה שווה זהב, שתי ההגדרות האלה.
ולכן אמרנו כמה פעמים,
תפילה, כשמדברים על תפילה מדברים על 18,
אנחנו צריכים להכיר את המילים באופן שוטף,
כשאנחנו מתפללים, להכיר אותן, זה לוקח זמן.
אני עד היום,
זה לא שוטף כי אני חוזר בתשובה.
אז אני היום שומע ביוטיוב
תפילה של איזה חזן ספרדי, כדי שזה יתגלגל לי,
המילים האלה. זה כבר מצב טוב, כן?
אחרי 46 שנה זה יותר טוב, כן?
אני שומע את זה, כדי שלא יהיה לי שום עיכוב בזמן התפילה
להשקיע איזה אנרגיה בקריאת המילים,
שזה מוציא אותך מההוויה התפילתית
להוויה השכלית של, כן?
דבר נוסף,
זה להבין את הפשט של המילים גם כן באופן שוטף,
בלי להשקיע אנרגיה מה כתוב פה.
זה גם לוקח זמן, בטח לבעל תשובה, כן?
כדי שאני קורא את המילים בשטף בזמן שאני מתפלל,
אין לי שום אנרגיה לא הולכת לכוחות אחרים כמו הבנה או פיצוח המילים.
רק להתרגש מהמילים.
וההתרגשות מהמילים זה התפילה.
וכשאתה מתרגש מהמילים, לפעמים אתה מזיל דמעות,
אתה מתרגש מזה ומזיל דמעות,
וזה נוגע לך וזה כואב לך או משמח אותך,
וזה נכנס פנימה.
על כן אותרו בתפילה תארים לשם יתברך,
כמו אב, מלך, גיבור, שזה סוג של הגשמה.
הוא לא אב
והוא לא מלך.
יש הופעה, זה דומה.
אני, אנחנו אנשים שאין לנו נגיעה באלוקות,
אז משתמשים במילים שמקרבות אותנו. להרגיש שהוא אהבתו,
להרגיש שהוא מלך,
שולט,
להרגיש שהוא גיבור.
ועוד מילים,
יד השם, יש כל מיני מילים כאלה שהם סוג של הגשמה של האלוקות,
אבל זה הותר בשביל לתת לאדם, שהוא אדם,
הרגשה שהוא נקרא לזה עטוף.
הכוח והיכולת הכי גדולה בעולם הוא עטו,
כמו ענני הכבוד.
מה קרה עם ענני הכבוד?
מה הרגשנו?
אתה הולך במדבר.
מיליונים הולכים במדבר, אפשר ללכת במדבר מיליונים.
אתה יכול להרים טלפון להביא עוקב עם מים, תגיד.
אה?
אתה יכול.
אתה יכול להגיד, אתה נותן טלפון שם לרסאפ שיביא עכשיו ארוחת ערב?
אין כלום.
נחשים, עקרב, שמש,
יש קופחת, אין מה, אין כלום.
יש ענני כבוד.
כלומר, עם המן ועם ה...
בעיר של מרים,
40 שנה אנחנו עטופים.
זה יצק ביטחון בעם ישראל, בתוך השורש שלו,
שאנחנו עטופים בריבונו של עולם.
כמו שמרגיש בן של טייקון,
להבדיל אלף עבדלים. מרגיש, יש לו מוצקות,
שאבא,
אז משתמשים במילים האלה בשביל להחדיר לתוכנו תחושת מוצקות מול החיים,
שהם מתאימים ומכוונים למידה זו,
שירגיש האדם את הרושם של האמיתיות,
שהן ברורות וגלויות לו כבר, זה ידוע לו,
הוא למד את זה.
אבל עכשיו הוא מרגיש את זה.
פעם הייתה איזו פרסומת כזאת,
שמישהו אומר משהו,
אז עונים לו,
אבל זה ידוע, אבל אני רוצה שכולם ידעו.
אני לא זוכר את הפרסומת הזאת, כן?
אבל זה, אתה יודע את זה, כמו שאומר המסילת ישרים.
אני לא מחדש לך שום דבר, אתה יודע.
אבל בשביל שאתה תחיה את זה, שזה יהיה ברם ולא בהארדיסק,
אתה צריך לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. לכן אנחנו חוזרים גם על התפילה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
כדי שזה יהיה ברם שלנו, ההתרגשות הזאת להיות אדם טוב.
כן?
ויתפעל מהם ברגשי הנפש, הרב מדבר פה בשפה רגשית, זה מילים שמטהרות הרגשות,
ויתפעל מהם ברגשי הנפש אשר בהיותו יליד החומר,
שבדרך כלל מה מעורר יליד החומר?
אוכל, כבוד, נשים,
ועוד כל מיני דברים חומריים.
בהיותו יליד החומר יעוררהו לפעמים דווקא ציור שאינו מזוכח מצד עצמו. כלומר,
אף על פי שהם משתמשים
במילים שמגשימות כביכול את האלוהות, כמו אב, מלך וזה,
אבל אם לא היינו משתמשים בזה, לא היינו מרגישים את זה.
אתה יכול לדבר, למשל, שצריך לחזור לארץ ישראל.
בסדר,
צריך לחזור, יפה, אבל יש לי מפעל,
יש לי משפחה,
יש לי ידים.
אבל כשאתה אומר,
חוזרים הביתה,
זה משהו אחר, נכון?
חוזרים הביתה,
חוזרים לאבא ואימא,
חוזרים לאוכל של אימא,
למיטה,
עם הריח של הזדינים, של המרכך שעם ה...
כן? זה לחזור הביתה.
אתם יודעים מה זה לחזור הביתה?
אתה מדבר לכוחות אחרים בנפש.
והנה השכל מצד ערכו הרוחני,
מספיקה לו הרחבת הדעת בעצמה. עכשיו אנחנו נמצאים עכשיו,
קפצנו.
אנחנו מדברים עכשיו על שתי כוחות בנפש או באדם,
שכל ורגש, זה הנושא שלנו.
תפילה, תורה, רגש ושכל.
אז מצד השכל מספיקה לו הרחבת הדעת בעצמה, שאתה לומד איזה אין היה טוב או סוגיה.
זה מרחיב לך את הדעת,
כן?
זה משפיע גם על הרגש, דרך אגב, שיש לך הרחבה, זה מרגיש כן.
ואינו צריך להשתדלות הזאת של העמקת הרושם הנפשי בתפילה,
אשר אמנם הסיוע שלה,
של התפילה אנחנו צריכים את התפילה שצריכים מפני הכבדתם של כלי הגוף
על תעופת השכל
לגייס את כוחות הגוף והדמיון על כן תוכנה של התפילה הוא לא בעצם האמיתות הנצחיות הקיימות
מצד חיי עולם כי אם בהשגות מחוברות למקרה הגוף
ליישם את תוכני הנצח בחיים העכשווים תכף אני אסביר את זה למרות שכבר הסברתי שהם חיי שעה
ולא ייתכן לעזוב חיי עולם מפני חיי שעה
זאת אומרת, לפי זה רבא, הוא מסביר פה את רבא, כן?
מספיק הלימוד,
שאתה מחובר לאמת, מה הגון, מה לא הגון,
הבנת כלי הנפש, הבנת החיים,
הציבוריים, הפרטיים, המשפחתיים,
זה עושה לך וואו כזה בפנים.
עכשיו, למה צריך את התפילה?
כי התפילה, כי הגוף,
צורכי הגוף,
לא מאפשרים לשכל לעוף,
לצאת מהקופסה, כמו שאומרים.
נכון? זה לא נותן, הגוף
מוריד אותך כל הזמן למטה,
כי צריך כסף, וצריך אינסטלטור,
ויש בעיה עם הילדים, יש בעיה עם האשה, יש בעיה עם מס הכנסה.
זה מוריד אותך למטה כל הזמן, אז התפילה באה כביכול
לשחרר אותך מהקבילות הזאת לחיים, אתה משוחרר, אתה לא תפוס.
זה שעכשיו יורד לך המניות בבנק,
אז אתה מתפלל, ריבונו של דם, תדאג שהמניות האלה לא ירדו יותר מדי, כן?
אתה משתחרר.
אז בסדר, זה ירדוק, פרנסה מהשמיים. זה משחרר אותך, תפילה משחררת אותך מכל ההצסקות
של חיי הגוף, של חיי החומר.
מאפשר לך תעופה, כלומר, תעופה, להשתחרר מהקופסה.
אתה יושב פה עכשיו ללמוד,
כן? הראש כולו נקי
על הלימוד, כן? למה? כי ענייני השעה, התפללת עליהם.
אם לא תתפלל עליהם, זה מכביד.
מה יקרה עכשיו? ירדו המנויות? האוטו יתקלקל? לא יודע,
הילד לא יחזור מהמלחמה? לא יודע.
אתה מתפלל על זה,
יש שחרור, אם אתה מאמין בתפילה, יש שחרור, ואז
הראש נקי ללמוד.
זה ככה אומר רב, בסדר?
יוצא שלדעת רב הפרופורציה צריכה להיות לטובת הלימוד, נכון?
והתפילה היא עוזרת לזה.
שממנו נמשך הרצון והיכולת, כמו שדיברנו כמה פעמים,
שהלימוד,
זה נקרא התובנה, התודעה, מולידה את הרצון.
ככל שהדברים יותר ברורים,
ככה גם עיקר הקו חשיבה של הרמח״ל במסילת ישרים,
כן?
שהלימוד
הוא העיקרי,
וחזרה ללימוד, שזה יהיה בתודעה עוד ועוד,
והתודעה מחוללת את הרצון,
שזה התפילה,
והתפילה מחוללת את היכולת. כשאדם רוצה,
אז הוא גם מוצא דרכים איך ליישם את הדברים שהוא רוצה, כן?
זה הפרופורציה לפי רבא.
אומנם בכל ענייני עסק בתורה כלל מונח הוא
שלעולם ילמד אדם מה שליבו חפץ. עכשיו, עד כאן
הקפה ראשונה.
עכשיו שאלנו מה הפרופורציה ביניהם.
רבא ראינו את הפרופורציה שלו, נכון?
עכשיו הרב מקדים איזו הקדמה.
בעניין תורה עכשיו, עזבו את התפילה.
בעניין תורה, אדם לומד איפה שליבו חפץ.
לא בכך חשוב ללמוד מהרעל,
אבל אתה אוהב ללמוד מסילת ישרים.
מה תלמד?
מהרה לא מסילת ישרים.
מסילת ישרים.
אתה רוצה למדוא מסכת תענית? הוא אומר, עכשיו לומדים, אני לא יודע, מסכת נידה. לא, אני רוצה ללמוד מסכת תענית.
אדם לומד איך שליבו חפץ, יש לו איזה... אדם שרוצה ללמוד ורוצה להתקדם,
הוא צריך לסמוך על האינטואיציות שלו.
מה הלב שלו אומר לאן בדיוק לפנות?
מה הצינור שלו לקבל תורה?
בסדר?
כי הנטייה הרוחנית הפנימית תנחה את האדם בדרך מישרים. האדם אומר, ריבונו של עולם,
מה נכון לי?
אומר לך ריבונו של עולם, תסתכל פנימה.
מה נכון לך?
יש לך פה כלי,
תסתכל.
מדובר אדם שמחפש אמת, אם אדם הוא לא מחפש אמת, יש לו אינטרסים,
אז גם האינטואיציות שלו לא בריות,
הן עקומות.
וכיוון שנטייתו נמשכת היא לחלק זה של התורה דווקא, כמו שאמרנו, ללמוד נניח מסילת ישרים ולא מהרעל,
עוטו שהחלק הזה יהיה יותר ראוי להיות לו לעזר רוחני לפי מצב נפשו,
כרגע.
תראו, הרב נותן לך פה, נותן לנו פה כלי
לאן ללכת
בלימוד התורה.
עכשיו הרב יגיד אותו דבר לגבי תפילה.
יש לך אינטואיציות.
זה לא משהו קבוע, 20%, 80%, זה משהו אישי.
יש אדם שהוא יותר רגשי,
או שהוא בתקופה מסוימת יותר רגשי.
אז הוא צריך לתת
נוכחות יותר גדולה לתפילה.
יש מצבים בחיים,
בתקופה
של הגיל וזה, שהוא צריך לתת יותר לתורה ופחות לתפילה.
זה מה שהוא אומר פה בהמשך. וכן הוא גם בעניין התורה והתפילה, הפרופורציה ביניהם.
השפיטה השכלית
של האדם להחליט כמה תפילה וכמה תורה לא תוכל כל כך לתת גבולות.
כמה צריך האדם להתפרנס פרנסתו הרוחנית בעמקי התורה ותנובת השכל,
וכמה מהתבלין של הרגש.
כלומר הרב אומר שהשכל לא יכול להחליט החלטה כזאת,
כמה ללמוד תורה,
פרנסה רוחנית זה תורה, וכמה
לינוק
מהתבלין של הרגש הוא לא יכול. למה הוא לא יכול?
אה?
כן כן, דיברנו על זה הרגש.
הוא לא יכול להחליט, אתם יודעים למה הוא לא יכול להחליט?
יש ניגוד אינטרסים, אתם מכירים את הביטוי הזה, ניגוד אינטרסים?
השכל יכול להחליט כמה שכל וכמה רגש שאתה קרוב אצל עצמך.
אתם מבינים למה רמזתי, כן?
אז הרב אומר שאי אפשר, גם הרגש לא יכול להחליט,
נכון?
יש פה כלי אחר,
שאינטואיציה,
כשאדם הוא אמיתי
והוא מחפש את האמת, אז הקדוש ברוך הוא
נותן לו אינטואיציות בריאות.
אינטואיציות זה משהו שקרוב לנבואה, אתם יודעים, כן?
נותן לו אינטואיציות.
יש ריבונו של עולם שמנהל,
שכחתם?
יש שכל, יש רגש.
ריבונו של עולם הוא לא מחוץ לתמונה,
הוא התמונה.
עם הרגש והשכל אנחנו רק מנסים.
וגם בזה תנחה הנטייה הפנימית,
לא רגש ולא שכל, הנטייה הפנימית בדרך ישרה את הישר באדם, מי שמחפץ בישרות בחיים,
מה הפרופורציה, ויש גם, איך קוראים לזה, ניסוי וטעייה.
חלק מהבירור של האמת בעניין הזה הוא ניסוי וטעייה.
דיברנו על זה גם פעמים.
חלק מהאמונה של בן אדם שהקדוש ברוך הוא מנחה אותו,
זה גם הידיעה, כשטעיתי זה גם ממנו בשביל לכוון אותי למקום היותר נכון.
והטעויות זה לא פספוסים,
בדיעבד.
זה הנחיה אלוקית,
פה אתה לא צריך להיות.
זאת אומרת, הפספוס הוא לא פספוס בדיעבד,
אלא הוא מנחה אותך שפה אתה לא צריך להיות, הוא מטה אותך חזרה למקום יותר נכון.
עוד פעם, אחרי, לא שאתה עכשיו מחליט לעשות פספוסים,
פספוס זה חטא, נכון? לחטיא, כן? אסור לך לחטוא בשביל לברר.
אבל בדיעבד, כשנכשלת,
בין אם נכשלת בחטא, בין אם בחרת במשהו שהוא לא מה שאתה צריך לעשות,
אז הנה, עכשיו אתה מבין שזה לא נכון, ואתה חוזר לפרופורציה הנכונה.
בסדר?
בהיותו לפי מצב נפשו נוטה לחמדת עסק התורה,
הוא זמן תורה. כשיש לך חשק ללמוד, עוד פעם צריך עם זהירות,
זה לא בא לי, בא לי,
דור הבא לי, כן?
אבל לפי מצב נפשו נוטה לחמדת עסק התורה. עכשיו אתה רוצה ללמוד תורה, אתה מרגיש השתוקקות לברר משהו, ללמוד משהו,
אז זה זמן תורה, והוא שורש העיקרי בהשלמת האדם.
זה, עכשיו,
הפרטי והכלל כולו,
בהיותו מרגיש בעצמו בזמן מן הזמנים שהוא נוטה לחפץ הגעגועים, געגועים זה תפילה,
הדרושים להרחבת התפילה ושפיכת נפשו לפני השם. יש מצבים של תפילה במלחמה הזאת, יש הרבה יותר תפילה,
יותר כינוסים בכותל, בכל מיני מקומות, אומרים עוד תהילים,
לא כאנשי מצוות אנשים מלומדה, כמצוות אנשים מלומדה,
אלא יש רצון,
יש מלחמה, אז אנשים רוצים להגיד, אבינו מלכנו, רוצים להגיד פרקי תהילים, לחזק את החיילים, לחזק גם את עצמם מול האירוע הזה.
על פי מידת הרגש צריך
חוש אישי.
הוא עוד לפי מצב נפשו, אותה תכונה נכונה לו יותר בהשלמה אחרת,
שהיא לתת יותר נוכחות לתפילה. זה לא או-או, שאלה כמה.
אף על פי שהיא רמה ממנו במעלה.
הוא רומז פה לתורה,
שכביכול התורה היא ברמה יותר גבוהה, כן?
זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.
אלה הזמנים הכלליים הקבועים לתפילה,
נקבעו על פי מידת הכלל שראוי אז להיות נוטה בהם תפילה.
יש פה, הוא עונה פה על שאלה. עכשיו הייתם צריכים לשאול אותי שאלה,
אז למה יש תפילה קבועה, מנחה
ערבית ושחית או יותר נכון ערבית שחית ומנחה זה הסדר למה חז״ל קבעו זה עומד בסתירה
למה שהוא הסביר קודם לפי מה שהוא אמר קודם זה נחמנים
מתי שרוצים להתפלל מתפללים ומתי שרוצים לא לומדים למה יש פה פתאום איזה מסגרת מה אתה אומר
אז קודם כל צריך
יש דף עם גפולות
כן, יפה מאוד, יפה מאוד. זו תשובה יפה מאוד, כן?
אנחנו חייבים מסגרת, כי אם לא הייתה לנו מסגרת,
אז אנחנו לא נתפלל ולא נלמד.
עכשיו מדברים על מסגרת לתפילה.
ואיפה, מתי חזל קבעו את התפילות?
לפי המצב הנפשי של בן אדם,
ששם זה ראוי לתפילה בן אדם רגיל,
כן?
אבל יש תפילות גם מחוץ לתפילות, כן?
אז נתנו מסגרת. עכשיו, אדם יכול לקום לוותיקין, הוא יכול לקום
בשמונה
הוא יכול להתפלל ערבית, למרות שטוב להתפלל ערבית זריזים מקדימים,
אבל הוא יכול גם יותר מאוחר.
יש גמישות בתוך המסגרת, כן?
אבל היא לא הייתה מסגרת, הכל היה הולך לאיבוד.
עכשיו, אני חושב שלמדנו את זה פעם.
בבוקר,
כשאדם מתעורר,
יש התפעמות רגשית לקראת היום החדש.
היום אולי אנחנו לא כל כך מחוברים בגלל החשמל,
בגלל האינטרנט וכל זה, אז אנחנו מנותקים מהחיים.
למה יש מעלה גדולה לוותיקים?
כי הוא מחובר, מסונכן עם החיים, עם הטבע,
הוא לא מחוץ להם,
כן?
אז הזמן הזה שאדם מתחיל את היום, איך ייראה היום? יש לו תשוקה, איך ייראה היום? איך אני אתמודד היום? הוא צריך להביא כסף הביתה,
הוא לא רוצה לשקר, הוא לא רוצה לרמות, הוא לא רוצה ליפול בכל מיני דברים, הוא רוצה לעשות את הדברים.
יש תפילה.
זה נורמלי שמתפללים לפני שאתה מתחיל את היום.
זה זמן, כן?
אותו דבר,
תפילת מנחה,
למי שאומר, זה סיכום של היום, אתה גמרת את היום שלך,
זה זמן שהנפש אמורה להיות פתוחה להתפלל.
או למי שתפילת מנחה גדולה,
זה שאתם יודעים, יש במנחה גדולה כבר איש הרגשה שגמרת את ה... לא גמרת, אבל עברת חלק גדול מהיום,
עכשיו אתה רוצה להתחבר, להטעין את המטען להמשך,
כן?
כן, זה מה שהסברתי.
לא, אמרתי לפי מנחה קטנה קודם, ועד עכשיו אני אסביר לפי מנחה גדולה.
שזה גם כן זמן שאתה, כאילו,
כמו אתה לומד במכון מיר,
יש עד צהריים,
אתה מרגיש שעשית כבר משהו היום.
עכשיו אתה צריך להמשיך, לפעמים אתה צריך לאגור כוח חדש,
להמשיך.
אנחנו אומרים, סוף קורס זה קשה, נכון?
סוף היום זה קשה, אתה צריך עוד פעם תפילה. זה לפי מנחה גדולה. מנחה קטנה זה סוג של סיכום,
שאתה אולי בא הביתה,
איך יראה הביתה.
ערבית, אני לא מדבר על זה כרגע,
כי זה תפילת רשות, אבל אנחנו נלמד על זה דרך אגב. מה שאמרתי עכשיו, נלמד את זה בצורה יותר מפורטת.
בסדר?
הספקנו לגמור, ברוך השם, את הפסקה.
שנזכה,
אני לא מסיים, אבל אני מסיים,
שנזכה בעזרת השם באמת
להפנים את הדברים האלה
ולדעת שיש לנו אינטואיציות בריאות,
ולכוון את עצמנו בצורה בריאה כדי שלא, כדי שנהיה מונחים מסונכרנים נכון בחיים עם התורה, עם התפילה וגם עם המעשה.
