שלום, צהריים טובים.
אנחנו נתגבר על החום ועל הקור ועל כל הדברים, ואבדרת השם, תורת השם תמימה, צמח אותנו.
ואנחנו היום,
הנה,
רוצים לחיות עם הזמן.
הזמן זה פרקלטת השבוע, מה שלימד אותנו האדמו״ר הזקן.
פרשת פנחס, מלאה בנושאים,
היה קשה לבחור במה להתמקד.
אבל נלמד היום פסוק שהוא בעצם,
מתברר שהוא ממש מילות קוד, יש שם צמד מילים שהן מילות קוד,
וצריך לעשות להבין את המילות קוד האלה, וזה עוסק בנושא מנהיגות. עכשיו, זה נושא מאוד חשוב, למה? כי היום
אתה יכול לראות שכמעט בכל מקום,
מנהיגות,
התוכנית למנהיגות, בית הספר למנהיגות, למנהיגות צעירה, למנהיגות גדולה, כולם היום רואים, ואין כמעט כבשים,
אז צריך לדעת מה זה מנהיגות בעם ישראל.
מה הכוונה? מה הגנטיקה המנהיגותית?
עכשיו, תגידו, לא כולנו מנהיגים. זה לא נכון, זה לא נכון.
כל אחד הוא מנהיג קודם כול של עצמו,
של משפחתו, של בני ביתו, של ילדיו, בעזרת השם,
ואם הוא בקהילה, ואם זו קבוצה שקשורה איתו,
ואפילו,
זאת כזאת שאתה משחק איתה, גם כן יכולה להיות,
גם זה חלק מהעניין. אז לכן, כל אחד צריך להיות מנהיג,
ויש שרי עשרות, שרי חמישים, שרי זה,
יש אדם שהוא שר עשרות, הוא אחראי על עשרה אנשים.
גבאי בית הכנסת,
אז גבאים אחראים על עשרות אנשים,
או אחראי על לערוך את השולחן של הסולה השלישית,
חמש חבל'ה שמגיעים, אז הוא גם סוג של מנהיג.
בסדר?
אז זה העניין.
אצלנו בפרשה, משה רבנו, הקדוש ברוך הוא אומר לו,
זהו, קרבו ימיך למות, עלי אל הר האיברים,
ואז משה רבנו הוא הדבר שמטריד אותו, כמובן מעסיק אותו,
ומי ימשיך אותו.
ואז הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו,
וידבר משה אל אדוני לאמור. אגב, זה פסוק יפה מאין כמוהו,
אולי הפסוק הכי יפה בתורה.
סליחה שאני מחלק ציונים, כל הפסוקים יפים.
אבל וידבר משה אל אדוני לאמור. אתם מבינים?
אנחנו קוראים את זה, זה איך כל הפסוקים,
זה וידבר השם אל משה לאמור. וכאן משה אומר לקדוש ברוך הוא, לא, רגע, אני רוצה להגיד לך משהו.
שנייה.
זה כס חוצפה, לא?
ירמיהו, זה עזות.
מה אתה ככה?
כשזה נוגע לעם ישראל,
משה רבנו אריה, מה זה פה אתה אומר לי על ההר האוורים? כאילו,
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, רגע, אבל מי יכריע? אני לא עולה לשום ההר
ושום האוורים, בלי שאתה אומר לי מי המנהיג שמחליף?
למי אני מעביר את המקל?
מי אני עושה חפיפה?
משה רבנו, אכפת לו בעם ישראל, אני לא מוכן.
אז טוב,
אז הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה,
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם
ולא תהיה עדת אדוני כצום אשר אין להם רועה.
זו הבקשה. עכשיו,
יכולנו להגיד שזה אולי איזו מין מליצה, אבל קודם כל יש פה
כפילות
שצריך להתבונן עליה.
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
ואחרי זה ואשר יוציאם ואשר יביאם. מה זה אומר? זה לכאורה אותו דבר, למה זה כתוב פעמיים?
ובכלל, מה זה המילים האלה
לצאת ולבוא, יוציאם ויביאם. מה הכוונה? מה מדובר?
כי אנחנו רואים שהמילים האלו, הביטוי הזה,
מופיע כביטוי חורז וחוזר בכל ההקשרים,
או בהרבה מאוד הקשרים של מנהיגות. לדוגמה, משה רבנו בעצמו,
כשהוא מגיע ליומו האחרון,
אז הוא אומר בפרשת וילך, ויאמר עליהם,
בן 120 שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא,
ואדוני אמר אליי, לא תעבור את הירדן הזה. אני לא יכול לצאת ולבוא. אז אם אני לא יכול לצאת ולבוא, אני לא יכול להיות מנהיג.
מה יש בדבר הזה? מה זה הדבר הזה? על פי תורת החסידות, מה זה לצאת ולבוא?
גם בספר יהושע,
כאשר כלב אומר ליהושע, למרות שהוא בן 85,
הוא רוצה ללכת ולכבוש את חברון, אז הוא אומר לו,
ועתה הנה החיה אדוני אותי כאשר דיבר זה 45 שנה, מאז דיבר אדוני את הדבר הזה אל משה,
אשר הלך ישראל למדבר, ועתה הנה הנוכח בן 5-80 שנה,
עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה ככוכי אז וככוכי עתה למלחמה ולצאת ולבוא.
קודם כל, אני מברך את כולנו שככה נהיה בגיל 85.
מילואים, כן, עם וסט, עם הכל, רצים את המסלול למכשולים וזה.
בואו כאן לורן.
אבל למדנו מהפסוק הזה שלצאת ולבוא זה לא חלק.
מענייני המלחמה. יכולתם להגיד, לצאת ולבוא, הכוונה, לצאת ולבוא, לצאת למלחמה, להחזיר מהמלחמה.
אבל כאן כתוב, למלחמה, עניין אחד,
וחוץ מזה, לצאת ולבוא. אז אנחנו מבינים שיש פה איזה משהו שהוא נוסף.
המועצים והמועצים, המשבק.
המשבק, כן, בדיוק.
וגם בספר שמואל כתוב על דוד, וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד,
כי הוא יוצא ובא לפניהם.
אז אנחנו מבינים שיש פה איזה מילת קוד.
כשנצליח לפצח אותה, לפענח אותה, נבין מהו
סוד המנהיגות בעם ישראל.
בסדר?
אתם איתי?
כן. מדהים.
חם לכם, נכון?
טוב מאוד.
מגיעים יותר?
אז, טוב.
בואו נתחיל, המדרש אומר,
באמת המדרש עושה את ההקשר הזה, אשר יצא לפניהם,
שלא יהיה עושה כדרך שאחרים עושים,
מלכים,
שהם מוצאים את לגיונם ויושבים להם בתוך בתיהם,
אלא אשר יצא לפניהם.
שכן בדוד הוא אומר,
בכל ישראל אוהבים את דוד כי יוצא ובא לפניהם.
ואשר יוצאים אשר הביאהם, שלא יהיו מוציאן רבבות ומכניסם אלפים,
מוציאם אלפים ומכניסן מאות. כלומר,
כאילו, המדרש, המדרש שם פה דווקא, אהלן, סגי,
המדרש שם פה דווקא את הדגש על המלחמה. אתה יודע, לפעמים מנהיג יוצא למלחמה,
הוא אומר, מה אכפת לי? אני רוצה לנצח במלחמה. אכפת לי כמה ייפלו בדרך? לא מעניין אותי. העיקר, יאללה תזרוק עוד אוגדה, עוד איזה. סטלין כזה. זה למפקד.
אה? למפקד. כן. אחד הראשון והשני. כן, כמו סטלין כזה, אכפת לו. עוד דיוויזיה שתלך. עוד... העיקר שבסוף יהיה כתוב שסטלין ניצח. אכפת לו כמה מתו בדרך?
אומר המדרש, לא יוצאיהם ויביאיהם. לא יצאת לקרב עם אלפים,
חזרת עם מאות, ואיפה? כולם מתו בדרך. לא, אתה, אכפת לך מכל אחד, אתה דואג שכל אחד יחזור, אתה מתאמץ להחזיר כל אחד.
באמת,
אתם יודעים שלפני,
לא יודע כמה שנים זה היה, חמש שנים, משהו כזה,
אז ישראל החזירה את הגופה של זכריה באומן.
עכשיו, לא מזמן החזירו את גופתו של יהודה כץ.
פלדמן עכשיו זה היה? פלדמן.
יהודה כץ עדיין נהדר. פלדמן?
כן.
יש שלושה, כן. ואז...
אתה היה איזה... עכשיו החזירו כי ישראל יכולה להגיע לאזורים האלה. אז היה קומבינות עם הרוסים.
וביבי ביקש את זה מפוטין באיזה פגישה.
ישראל עשתה את זה טובה לרוסים, נתנה להם איזה מודיעין שהציל שם איזה פיגוע,
אז הוא אמר לו, מה אתה, אני צריך להחזיר לך? אז הוא אמר לו, כן, תחפשו את הקבר שלו,
יש לנו חייל ש...
אז פוטין לא הבין מה הוא מדבר.
הוא אמר לו, מה?
הוא אמר לו, זה גנרל!
הוא אמר לו, לא, זה נהג טנק.
אמרו לו, הוא נהרג ב-82.
ושתיים.
הוא לא הצליח להבין מה הוא רוצה ממנו. הוא אמר לו, מה זאת אומרת?
לא מזמן הייתה את הצוללת קורסק הרוסית שנתקעה בלב ים, בעומק.
ופוטין לא הסכים בכלל שאף אחד יתקרב אליה, לא חילוץ ולא נראה, הם מתו שם כולם.
באכזריות, כי הוא אמר, הציעו לו, נורבגיה הציעה צוללת חילוץ.
כאילו, הרוסים לא היה, הוא בשום פנים אופן לא הסכים.
אכזריות כזאת, חיי אדם שווים כקליפת אשום.
הוא לא צריך להבין מה יהודים עכשיו הולכים לחלץ,
שנהרג לפני, מי בכלל זוכר את זה.
הוא אמר לביבי, אני לא מבין את הבקשה שלך הזאתי בכלל.
זה אני אעשה לך, ותבקש עוד משהו חוץ מזה, כאילו.
כן, מה? אתה חוזר להבין.
אז זה תראו, המדרש אומר את זה.
זה נפלא.
שלא יצא,
לא יוציאן רבבות ומכניסן אלפים, מוציאן אלפים מכניסה מאות.
כל יהודי זה יהלום, זה אין סוף. טוב, מנהיג שאכפת לו מה. טוב, התקדמה.
בואו נראה את הרשע רירש, ומשם נתקדם כבר פנימה לענייני החסידות והדברים נפלאים ביותר. הוא אומר הרשע רירש ככה
אשר יצא לפניהם יצא ובא לפני מציין יותר מאשר סתם הנהגת החילות
בצאתם למלחמה.
זה לא רק מנהיגות מלחמתית.
כאשר שלמה מבקש למלא את חובתו כמלך הוא שואל מאת השם לב שומע לשפוט. צריך להיות פה את עמך להבין בין טוב לרע.
שבלעדיו יהיה חסר יכולת למלא את חובתיו.
אבל לב שומע זה הכוונה להקשיב למצוקות,
להקשיב לקשיים, להבין את הפנימיות של הדברים, להיות אמפתי, להיות... בסדר, זה נקרא לב שומע, לב שומע.
אגב, הרבה מאוד אנשים טועים.
תשאל בן אדם ברחוב, מה שלמה המלך ביקש מהקדוש ברוך הוא? מה כולם יגידו?
חוכמה. הוא לא ביקש חוכמה, הוא ביקש לב שומע.
זה דברים אחרים לגמרי.
חוכמה זה חוכמה, זה איבר מסוים. לב שומע זה חולת שלמה של
הבנה ואמפתיה ותשומת לב ועידוד ועוד.
אם הייתי מתרגם את זה לשפה האינטליגנטית,
אז חוכמה זה איי-קיו,
ולב שומע זה אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה חברתית, אינטליגנציה סביבתית, ועוד מלא אינטליגנציות שהן
לא רק האיי-קיו הידוע.
כן.
שבלעדיו יהיה חסר יכולת למלא את חובותיו, והוא מתאר מצב זה של חוסר יכולת בלשון זו, ואנוכי נער קטון לא אדע צאת ובוא. הנה, גם פה.
אני לא יודע.
כאילו, אז מה זה לצאת ולבוא? זה כאילו הייתי אומר,
לדבר ומתי נכון לשתוק.
זה חוכמה.
לצאת ולבוא, לצאת ולהוציא מילה, לבוא, מתי להקשיב.
לא יודע, לדבר, להקשיב, להשתוק. זו אומנות.
מתי נכון לפעול, מתי נכון להרפות.
נכון, בספר, בפרקס שלך כתוב,
וריתם את הארץ מי בית העם היושב עליה, החזק
הוא הרפה.
אומרים, החזק הוא הרפה.
החזק זה מי שיודע להרפות.
לא כתוב, החזק הוא עם רפה.
כתוב, החזק הוא הרפה.
אז לצאת ולבוא זה, מתי להיות בעמדת פעילות? מתי להיות בעמדת המתנה? מתי?
נכון, זה מין אמנות כזאת.
נמצא שיוצא ובא הוא ביטוי לפעילותו הכללית של האדם שהוא עמד בראש האומה.
יתרה מכך,
בספר יהושע מבדיל כלב ואופן ברור בין נציאה למלחמה, מה שראינו,
לבין לצאת ולבוא, שכן הוא אומר,
ככוכי אז וככוכי עדת למלחמה ולצאת ולבוא.
נמצא שהוא כולל בביטוי לצאת ולבוא לא רק את היכולת הצבאית,
אלא גם את הכישרון הכללי לפעילות ציבורית מכל סוג.
אתה יכול לצאת ולבוא?
כלומר,
טוב, אנחנו עדיין לא עומדים, נגיד פה בהקשר הזה,
לדעת מתי לפעול, לדעת מתי להרפות.
אתם יודעים, יש כאלה אנשים, נגיד, שהם מנהיגים,
אבל כשהוא נכנס לחדר, הוא שואב את כל האנרגיה, הוא לא משאיר כלום לאף אחד, הוא לא משאיר מקום לידו, יכול להיות מורה, רב,
או מנהיג ציבורי או פוליטי,
שהוא מנהיג, אבל כשהוא נכנס לחדר,
הוא מין משאבת,
זה הכל נשאב אליו.
זה נקרא שהוא רק יוצא.
הוא לא יודע לבוא.
אבל מנהיג טוב זה מי שנכנס. יש לו נוכחות,
אבל הוא גם יודע ללכת רגע הצידה,
לתת מקום לאחרים.
ניתן פה דוגמה שהזכרנו אותה בעבר.
הגמרא מספרת על רבן יוחנן בן זכאי, הרב הגדול,
הרב הגדול רבן יוחנן בן זכאי,
שהגמרא מספרת עליו דברים נפלאים, שהוא לא היה הולך 400 בתורה בלי תפילין,
בידה, שיחת עופו, שיחת דקלים, כל ה... פה יש דפים, אני חושב,
עופר.
וכו' וכו'.
והיה לו תלמיד,
התלמיד הזה, קראו לו אליעזר בן אורקנוס, בהתחלה אליעזר בן אורקנוס, אחרי זה רבי אליעזר בן אורקנוס. אליעזר בן אורקנוס היה בן 28,
לא ידע לקרוא ולכתוב,
ולא ידע משנה, ולא ידע לברך, ולא ידע להתפלל.
ורבי יוחנן בן זכאי לימד אותו הכול.
יום אחד הייתה מסיבה,
זה רבי יוחנן בן זכאי,
ורבי יוחנן בן זכאי אמר לרבי אליעזר, היום אתה דורש.
הוא אומר, אני לא יכול לדרוש.
כל מה שיש לי זה מה שקיבלתי ממך.
מה, אני
אעמוד במסיבה ויצטט אותך כל הזמן?
עדיף שאתה תדבר אתה.
הוא אומר לו, אני,
ככה אומר רבי אליעזר,
לרבה נכונה, אני בסך הכל בור מים.
כל מה שיש בתוכי זה המים שאתה שמת בתוכי.
אז אומר לו רבן יוחנן בן זכאי, לא, לא,
אתה לא בור, אתה מעיין.
יש לך יכולת
להנביע דברים חדשים שאף אחד לא שמע עדיין.
טוב, אז זה ויכוח בין הרב לתלמיד, נכון?
מה אומר רבן יוחנן בן זכאי
לרבי אליעזר?
אני יודע מה מפריע לך.
מה מפריע לך?
שאני נמצא כאן.
כשאני נמצא, אתה לא יכול לדבר.
אני יוצא.
אמר, עמד רבן יוחנן ויצא מהחדר וכשרבן יוחנן זכאי יצא משהו השתחרר אצל רבי אליעזר והוא עמד ודרש דברים שלא שמעתן אוזן מעולם.
דין.
נכון כמו שיש מורה ממלא מקום,
יש גם מורה מפנה מקום.
במקום שהמורה ימלא את כל המקום והכל זה הוא גם ידע לפנות מקום.
אבל רבן יוחנן זכאי בכל אופן רצה להיות חלק מהחוויה אז נגיד כמו פה הוא יצא מהדלת הזאת אבל נכנס מדלת אחורית בא לרבי אליעזר מאחורה ונישק אותו.
אמר לו תמיד יש לי.
הזה,
כמו שאומר, הוא ידע את סוד הלצאת ולבוא, מתי להיות נוכח, מתי רגע לפנות. זה נכון, במיליון דברים, זה נכון גם הורים וילדים.
לפעמים ההורים כל כך, כאילו, רוצים אחרי הילדים.
תשאיר מקום לילד, שיהיה לו קצת מעצמו, אפילו שקצת ימרוד בך, יחדש עליך, קצת אל תמלא את הכל בעצמך.
יתרה מכך,
אני משתמש כאן בהרבה דוגמאות, כי זה חשוב.
כל הורה יודע, אני חושב,
כדאי לדעת את זה,
שזה מאוד מאוד חשוב שתהיה גם תלמיד של הילדים שלך, ולא רק המורה שלהם.
לילדים.
כן, תלמיד.
וצריך אפילו ליזום את זה, ליזום את זה, בסדר?
אז נגיד, כשהילדים היו קטנים, יוצאים איתם לטיול,
טיילים בארץ ישראל,
אז הייתי אומר, נגיד, הבן שלי, אני זוכר, הוא היה בן ארבע, חמש.
אמרתי לו, דוד, בוא, בוא רגע.
אמרתי, תשמע, אנחנו הלכנו לטיול, אין לי מושג לאן הולכים.
אבל מה זה אין לך מוסר, אבל מה,
יש פה בדרך סימונים,
שלפי הסימונים יודעים לאן ללכת.
אתה תלך ראשון, תגיד לנו איפה הולכים.
היינו, הלכנו כמובן בשביל מסודר, לא כל זה.
הוא חיפש את הסימוני שבילים, זה היה בג'ילבון, הלכנו לג'ילבון. הנה, אבא פה, אבא פה, מצוין, חבר'ה, אחריו, ו...
יכולתי להגיד, חבר'ה, כולם זה, אבא לוקח אותו.
תוביל,
תוביל.
היום האמת שזה מאוד קל,
יחסית בגלל כל הטכנולוגיה.
אז כל הזמן הילדים שלי מלמדים אותי, אני כל הזמן,
כאילו, אם,
רגע, איך עושים את זה? איך עושים את זה? שנייה, תלמד אותי את זה, רגע, אני לא יודע מה.
אני אוהב טכנולוגיה, אין לי בעיה עם טכנולוגיה, אני אוהב, אבל הקצב הוא,
אתה לא יכול בכלל לעמוד בקצב שלהם,
נכון?
גם הזמנתי אצל הבת שלי סדנה בקנווה.
אתם יודעים מה זה קנווה? קנווה, נכון. בעוד אני ממתין לסדנת קנווה, הבן שאומר לי, מה פתאום, בג'ימי מי,
אפשר שם, די קנבס, קנבט, עושה פה, עושה שם, לא הספקתי ל...
אז אתה, בסדר?
אז זה נקרא לצאת ולבוא.
יתרה מכך, בספר יהושעון, כן, אמרנו את זה?
ובכן, נמצא שהוא כולל ביטוי לצאת ולבוא לא רק את היכולת הצבאית, אלא את הכישרון הכללי ופעילות ציבורית מכל סוג. יוצא מורה על יציאה לרשות הרבים,
בניגוד לבא או ללבוא,
המורה על חזרה לרשות היחיד.
יש צורך באיש שיצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
איש זה ילך לפני העם,
ויאבד דוגמה עבורם
בחייו הציבוריים והפרטיים,
ויוציאם ויביאם, על דעת דוגמה שהוא מעמיד באמצעות השפעתו הכללית,
הוא יביא אותם גם למלא את כל החיובים הציבוריים והפרטיים כפי שנצטוו.
כן?
כלומר, הוא יהיה דוגמה, הוא יצא לפניהם, יבוא לפניהם, אז זה יגרום לכל אחד מהם, גם בחיים הפרטיים,
להתנהג כמו שצריך.
ניתן להעביר היה לכך שהביטוי אשר יצא לפניהם כולל יותר מאשר מנהיגות מלחמה מהנאמר אחריו
ולא תהיה כצאן אשר אין להם רועה
שכן פעילות הרועה מוקדשת לריבוי והצלחת הצאן.
כלומר האם זה מנהיג בקיצור הבנו לדעתי את ההתחלה יצא לפניהם ויבוא לפניהם זה מנהיג
שדואג וטורח שלציבור שהוא אחראי עליו יהיה טוב שהוא יתקדם שהוא יצליח הוא דואג לכלל הוא גם דואג ליחידים
בסדר? הוא לא רק עסוק בכלל, בציבור, בכיתה, אלא גם בסוף, ביחידים. נגיד, מורה בכיתה, בסדר? שהכיתה תהיה באווירה נעימה,
והכיתה תתקדם, ויהיה לימוד וכל זה, אבל גם היחידים,
שתלמיד ועוד תלמיד, כולם ירגישו,
כל אחד ירגיש במקום, וכל אחד ירגיש שהוא מקבל תשומת לב ויחס, וכן על זה הדרך, בסדר?
אז זה אירוע.
כל כך שונה מהתפיסה המנהיגותית של איזה מנהיג כזה, אבו עלי, שצועק אחריי, והוא רץ קדימה.
רגע, יוצא לפני, אתה רע, אתה כאילו אמור בכלל לעבוד בשביליו?
לא הם בשבילך.
טוב,
אבל עדיין לא הבנו את הכפילות.
אז פה, בואו ניכנס סיפה רגע קצת לתורת החסידות, יש פה כמה
תורות נפלאות מאוד.
בכל מקום בסדר הוא אומר ככה, ולא תהיה הדת ישראל
כצאן אשר אין להם רועה.
הרב הקדוש רבי חנוך הניח מאלכסנדר אמר בשם הרבי רבי בונם,
שמשה רבנו עליו השם מתפלל שהרועה יהיה תמיד אחד מהעם,
ונתעלה כשיהיה רועה.
אני לא בדיוק מבין איך הוא דורש את זה מהפסוק, כן?
אבל כאילו,
הוא אומר ככה,
יש עדת ישראל, זה כולם,
אבל עדת ישראל, היא צריכה גם
רועה מתוכה, כן? אז תצמיח מתוכה איזה רועה. כלומר, המנהיג,
וזה מאוד מעניין שמשה רבנו אומר את זה, כי משה רבנו זה בדיוק מה שהוא לא היה.
הוא הרי לא צמח עם העם, הוא הגיע מבחוץ.
בגיל 80 הוא פתאום נחת עליהם מלמעלה, נכון?
יכול להיות שמשה רבנו אומר, אולי זו הסיבה
שבגללה היה לי כל מיני קשיים לאורך הדרך,
כן?
אני רוצה מנהיג
שצמח מלמטה,
מנהיג שהיה חלק מהעם,
שהוא לא ישכח
לרגע אחד גם את הקשיים,
גם את המצוקות,
בסדר?
מנהל טוב זוכר גם את הרגע שהוא היה תלמיד,
ואת זה שהוא היה מורה, ושהוא היה גם מורה מתחיל,
והוא לא התחיל מלמעלה, עכשיו קורס ניהול ועוד קורס ניהול,
והוא בחיים לא החזיק, פעם מישהו אמר, בשביל להיות רועה לא צריך להיות כבשה.
זה לא נכון.
כדי להיות מנהיג טוב, אתה צריך
לדעת להתחיל מלמטה.
לדעת, כאילו, אתה עבדת שם במו ידיך, אתה סחבת במו ידיך, אתה...
כן, יושב ראש התאחדות הקבלנים צריך להיות אדם שהוא היה פועל בניין
בתחילת דרכו, והוא ערבב את המלט.
אף אחד לא היה ערבב אותו אחרי שהוא ערבב את המלט, בסדר?
במובן,
אשר יצא לפניהם,
שנשמתו תצא מאהבת ישראל.
איזה יפה זה.
מלשון נפשי יצאה בדברו.
הסגולה העיקרית שלמנהיג ישראל צריכה להיות מסירות נפש עבור כל יהודי.
זה כבר פירוש אחד,
זה כבר פירוש נוסף לכפילות הזאת.
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
ואשר יוציאם ואשר יביאם.
אז יצא לפניהם ויבוא לפניהם זה הכלל, זה הקהל.
יוציאם ויביאם, זה כי כל אחד, הוא מוציא ומביא.
אז בסוף,
נזכרנו כמה פעמים את המנהיגות של הרבי בהקשר הזה, ועוד,
שבדרך כלל זה לא הולך ביחד. אדם שהוא עוסק בעניינים כלליים,
יש לו פחות זמן, או לפעמים אין לו זמן בכלל להתעסק עם הדברים הפרטיים. בסדר? הרמטכ״ל, הוא רמטכ״ל, הוא עסוק בביטחון ישראל.
עכשיו יש לו זמן לדבר עם איזה חייל באחד על אחד? אין לו זמן, נכון?
אתה רואה מדי פעם בכל המסדרי כבוד,
הוא עוצר רגע ומדבר עם אחד החיילים,
מחליף איתו כמה מילים, אבל זה לא באמת.
אבל המנהיג פה שמדובר עליו,
הוא אחד כזה שיש לו גם
ערעיות על הכלל, אבל גם הוא אוהב אהבת נפש.
כל יהודי
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
נשמתו
תצא בגלל שהוא עומד לפניהם
מרוב אהבה.
זה יכול להיות דבר כזה?
מורה שאוהב את התלמידים שלו,
כן. אתה תראה להם בו תרצה ל... כן, נכון.
נשמתו תצא מאהבת ישראל ונשם נפשי יצא בדברו, והסגולה העיקרית של מנהיג ישראל צריכה להיות מסירות נפש עבור כל יהוד.
טוב,
הלאה.
האמת שהעיקר העיקרים פה זה אנחנו נגיע עוד להעמק דבר, אבל בואו נמשיך.
השפת אמת אומר כך
יבכוד השם אלוהי הרוחות, משמע שלא ביקש משה רבנו על אבא שלו מיד לכנוס לארץ ישראל.
ויתכנן לומר כעס עבור אפשר ליתן השם לבני ישראל מנהיג כאמור באותה מרגע.
והיה מרוצה להסתלק מיד. משה אומר, תשמע, אם אתה מביא להם מנהיג שהוא כמוני,
גמרתי והוא ימשיך אותי.
אבל כשמשה רבנו ראה שמה,
שלא יהיה מנהיג כמוהו, כי הדור הזה,
עכשיו הדור הזה השתנה והוא צריך מנהיג אחר,
במדרגה נמוכה יותר.
אך כשראה שהדור משתנה,
כדי איתה אוי לאותה בושה, כן,
שהפער הזה,
ובזוהר הקדוש וילך פני משה כפני חמה ויהושע כלבנה, אז מגודל אהבתו לבני ישראל
הרבה והפציר בתפילה אברה נא להודיע כי לא לטובת עצמו ביקש רק לטובת עבור בני ישראל. לכן משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל כדי להמשיך לנגד עם ישראל
אשר יצא לפניהם.
כי המנהיג צריך מקודם לפנות הדרך וצריך לעבור בכל המקומות הרעים וכל מקומות טובים שלא יטו הבאים אחריו וכעניין המרגלים.
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, זה קצת מזכיר כמו הכנה למסלול. אתה מוציא קבוצה לטיול,
אתה לא יכול לפגוש את המסלול בפעם הבאה הראשונה עם הקבוצה.
אתה קודם כל תצא, תעשה הכנה למסלול הזה.
תראה את המסלול, תראה איפה הולכים, תראה איפה לא הולכים, תראה את הסכנות,
תראה את הבורס,
תראה את המקום שאפשר לטעות, ואז תגיע עם הקבוצה. אתה אומר, חבר'ה, אני כבר הייתי פה, אשר יצא לפניהם.
היי, בהקשר הזה, אבל האחראי הזה הוא,
בסדר, המנהיג צריך מקודם לפנות את הדרך,
וצריך
לעבור בכל המקומות הרעים, בכל המקומות הטובים שלו, יטו הבאים אחריו, כמו המרגלים,
וזה אשר יצא לפניהם כמו שהיית צא וכבוש הדרך לבניך,
והיינו על העדה, נכון? איש על העדה,
הוא הפקיד ממשיך
שפע חיים וברכה על כל העדה.
אז יוצא שהמנהיג האמיתי,
הוא קודם כל צריך להיות מסכים להיכנס לתוך כל המבואות המסובכים והכל זה. אנחנו צריכים גם להסכים להכיר את הדבר הזה.
אתם יודעים,
זה סיפור נפלא על הרב עמיטל.
אז הסיפור הזה הוא כמעט כמו הסיפורי חסידים שאתם שומעים מאירופה מלפני 200 שנה, אבל זה סיפור אמיתי,
שאנשים מעידים. הרב עמיטל, זכר צדיק לברכה, היה ראש שיבת הר עציון
בגוש,
והוא יחד עם הרב איכטנשטיין, שניהם יחד היו ראשי הישיבות.
הרב עמיטל הוא ניצול שואה,
בהונגריה, נדמה לי,
ווואלה, לארץ,
ועמד ב... כשהקימו את הישיבה, ביקשו לנו לעמוד בראשה.
באחת הפעמים בשבת,
הייתה שבת מושלגת,
והגיע קיבוצניק
מראש צורים
ליד כפר עציון,
נפל להם החשמל
של הלולים, שבת קפואה,
מושלגת,
והאפרחים יכולים למות.
אז הוא בא לשאול את הרב עמיטל, מה מותר, מה זה.
הבעל בית מדרש, בית מדרש מחומה, מושק.
תמיד רואים את הרב עמיטל, קם, לובש את המעיל, שם, היה לו כזה כובע פרווה,
יוצא איתו.
חוזר אחרי כמה זמן, שעה.
אז שאלו אותו, לאן הלכת? אמרתי,
לפסוק לו הלכה, עם מה מותר, על ידי גוי.
אמרו לו, הרב, הוא סיפר לך מה שצריך,
מה אתה צריך?
הוא אומר, זה לא דומה
לפסוק שק, כשאתה יושב בבית מדרש ליד התנור,
לבין
כשאתה בקור, אני רוצה להרגיש את הקור יחד עם החקלאי,
את החשש, את הפחד, כל האפרוחים ימותו,
זוכם ויצא.
זה נקרא יצא לפניהם ויבוא לפניהם.
אתה יכול לפסוק את ההלכה מהכורסה, מהמחשב,
ואתה יכול להרגיש את הקושי ואת המצוקה בעצמך.
מדהים, לא?
בהקשר הזה, כן, זה...
עכשיו יש משפחות רבות שאיבדו, איבדו קרובים למחשב,
יושבים שבעה.
בבית שמש, בשורשים, בירן, נול,
כל הקדושים אשר בארץ, אמה.
זה,
תורך השנה, וזה, אני השתדלתי גם כדי ללכת לנחם כמה שאני יכול,
וזה היה ללא יוצא מן הכלל.
זו תופעה
מרגשת ברמות, ממש, אתה עומד שמה.
בכל מקום שהגעתי לנחם אבלים,
רוב המשפחות שהגעתי לא הכרתי, אבל הגעתי לנחם.
תוך כדי שאני נמצא שם, נגיד הייתי חצי שעה, ארבעים דקות,
כמעט בכל מקום
נכנסים איזה זוג שלום,
אנחנו ההורים של הוא נהרג, באנו לנחם אתכם.
עוברים, משפחות שכולות,
עוברות והולכות לנחם אחרים.
וברגע שנכנס למשפחה שכולה, כולם נהיים בשקט,
ואלה שיושבים שבעה,
הם, תעזרו לנו, תספרו לנו, כי אתם יודעים,
אתם הלכתם, אתם יצאתם ובאתם לפנינו במבוא המסובך הזה, והמורכב הזה, והקשה כל כך.
תנו לנו כוח!
וואו,
זה דוגמה,
יוצא לפניהם ובא לפניהם.
דוגמה עצומה לדבר הזה, כן?
צא וכבוש הדרך לבניך.
כלומר, לא לפחד, להיכנס בתוך הדרכים הקשות.
ממשיך הבן של השפת האמת, האימרי אמת, אומר, מלך ישראל צריך לנהג את ישראל על פי התורה.
וזהו אחת שנכנסת ויוצאת עמו, כדכתיב אשר יוצא לפניהם ואשר יבואו לפניהם, אשר יוצאים ואשר יביאם.
טוב,
לכל אחד מישראל יש חלק בתורה, אות, נקודה,
ונאמר איתא שהתורה ניתנה מתנה בליבו של אדם והמלך היה כולל
כל לבבות ישראל.
ועל הסרת ליבו הקפידה התורה. כשהמלך מסיר את ליבו,
אנחנו כתוב לא יסור לבבו,
כשהמלך מסיר את ליבו מהתורה בעצם,
הפירוש שהוא אומר זה שהוא מסיר את ליבו מכל ישראל.
הוא לא חושב על כולם.
הוא חושב רק על הבייס, או שהוא חושב רק על ה... לא יודע מה, על הקרובים אליו.
הוא לא חושב באמת על כולם.
זה הבעיה. המלך
הוא, יש לו ספר תורה קטן על הזרוע.
ספר תורה זה בעצם מבטא את עם ישראל.
כל אחד מעם ישראל הוא סוג של אות,
והמלך צריך כל הזמן לחשוב על כל אחד ואחד מעם ישראל.
צריך גם להכיר אותם, לחשוב על כל אחד.
מדהים.
אני אגיד לכם משהו קצר מאוד בכימיה,
אני מאוד אוהב.
המלך זה דוד המלך, נכון?
דוד המלך,
דוד בגימטריה זה 14, וגם זהב בגימטריה זה 14. דוד קשור לזהב, דוד הוא אדמוני וכל הדברים האלה.
מה יש בזהב
שזה מתכת יפה?
למה הזהב הוא יפה?
האם זה משהו סובייקטיבי? פשוט אין הרבה זהב, אז אנחנו קוראים זהב ואנחנו מתלהבים,
או שלזהב יש איזו תכונה עצמית שהיא יפה,
הזהב.
אז מתברר, אני אומר לכם את זה ברמה של כיתה י', בסדר? אבל
אני אומר לכם את זה ממש, כשזה י', לא שאני יודע, כי זה הרמה שאני נמצא בה, זה לא שאתם,
לא מתנסה עליכם, זה מה שאני יודע.
יש בכל אטום,
כל יסוד בטבע, יש לו מספר,
נכון? המספר הוא בעצם,
מספר הפרוטונים והאלקטרונים של האטום הזה.
אז לדוגמה, הזהב הוא AU, והמספר שלו הוא 79. כי יש לו 79 פרוטונים בגרעין האטום, ו-79 אלקטרונים שמקיפים אותו.
עכשיו, יש איזה מספרים אידיאליים שהאטומים אוהבים.
אל תשאלו אותי למה.
ככה הקדוש ברוך הוא ברא. נגיד הם אוהבים 8 והם אוהבים 12. אז אם אטום עם 9 אלקטרונים,
יפגוש אטומים עם 11, מה הוא ישאוף לעשות?
להעביר לו, אחי, קח את התשע הזה ממני,
תן לי להיות שמונה, ואתה רוצה להיות שתיים עשרה, הנה.
אז הם מתחברים, שמונה ושתיים עשרה, נדמה לי זה נטרן כלורי,
זה מלך וישוע.
בסדר? זה כאילו ככה.
הזהב הוא שבעים ותשע, מספר אידיאלי זה שבעים ושמונה.
הוא היה אמור לתת אלקטרון בכיף למישהו, קח.
ובמיוחד שהאלקטרונים של הזהב מסודרים בצורה שהאלקטרון האחרון הוא גם בודד.
הוא ממש במעגל החיצוני אחד בודד שכאילו זה נראה, תעשה לו ככה והוא ילך.
והזהב לא מוותר עליו, הזהב לא מתרכב עם אף פתחת אחרת, הוא לא מחליד.
בדקו את הדבר הזה,
מה שאני אומר לכם, לקחתי מהאתר של מכון דווידסון, זה מכון ויצמן פופולרי כזה,
וראו שהזהב נקרע במסך גרוע. מה הכוונה?
בגרעין התא יש פרוטונים, פרוטונים כי יש להם מטען חיובי.
הם מושכים את הכל אליהם, נכון?
מה שקורה זה שהאלקטרונים מסביב לגרעין האטום,
הם,
כמו מי שקרוב לצלחת, הם שומרים את הכל אליהם,
והמטען החיובי מתקשה לעבור אותם. אז אלה שנמצאים, שורה אחר כך כבר יש להם פחות מטען חיובי,
והאלקטרונים שנמצאים הכי רחוק כבר יש להם בקושי מטען חיובי שמושך אותם למרכז האטום, ולכן קל להיפרד מהם. יאללה, גם ככה אתה לא היית זה.
בזהב, האלקטרונים שקרובים לצלחת נותנים למטען החיובי לעבור בצורה מלאה.
קח, תעבור, אחי, אנחנו לא רוצים את הכול לעצמנו.
יש להם תכונה של ענווה ואצילות.
הזהב עצמו מתנהג בצורה הזאת, כמו דוד המלך.
וכן, דוד בגימטרי הזהב.
יוצא ובא לפניהם.
דוד אומר, אני לא רוצה בשבילם, אני רוצה להיות צינור של שפע עבורכם.
אני ארוץ עבורכם, אני אתרום עבורכם.
זה סוד הזהב,
סוד המנהיגות של דוד המלך.
דוד בגימטרי הזהב.
כן, אבל כאילו מה התכונה,
מה הפרוטון הזה כאילו יוצא ומשפיע?
המסקנה היא שאתה מסכים להיות דבר שהכל יעבור דרכך, אתה לא לוקח את הכל לעצמך,
אתה רק מעביר את זה.
הוא עם דוד, אז
בגלל שתזכור את זה.
אז הוא אומר כאן, על הסרת ליבו הקפידה התורה. כשהמלך מסיר את ליבו ומפסיק לחשוב על כל אחד ואחד מעם ישראל, מתחיל לחשוב על עצמו, על זה הקפידה התורה.
לא יסור לבבו, לא מהתורה,
אלא לא יאסור לבוא מהאותיות של התורה שהם כל אחד ואחד מעם ישראל.
איך שכחת את ה...
אתה לא זוכר את התלמיד שלך? אתה לא זוכר את ה... איך זה? איך שכחת?
נכון?
טוב.
כן, על הסרת תיבו הקפידה התורה שליבו ולב כל קהל ישראל, אשר יצא לפניהם ואשר,
ראשי תיבות אליהו,
שהוא יהיה המבשר.
יפה.
אשר יצא לפניהם ואשר, זה ראשי תיבות אליהו,
אז יש פה גם דוד וגם אליהו.
אליהו המבשר,
שמשיב לבבות על בנים וכו'.
אבל רבותיי, אני חושב שאת שיא השיאים, ופה אני רוצה רגע טיפה להרחיב,
אומר לנו העמק דבר, רבנו הנציב במשפט אחד, הוא מסביר את הכפילות.
בואו נקרא את זה עוד פעם.
יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה,
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
אשר יוציאם ואשר יביאם.
אומר הנציב,
ואשר יוציאם, יטריח גם לעשות חדרים,
איך יצאו ויבואו המה.
כלומר,
אשר יצא לפני ואשר יבוא לפני ו... הייתי אומר תודעת שירות.
המנהיג רעט, מתרוצץ, עבור כלל ישראל.
לא יום, אין לו לילה.
עוד פעם, זה לא רק המנהיג המלך, זה גם מורה בכיתה. אני זכיתי לראות את...
אימא שלי הייתה המון שנים גננת. אני ראיתי את אימא שלי שהיא יום ולילה חשבה על הילדים בגן שלה.
ממש כאילו, והילד הזה, מה יהיה איתו, הוא לא מספיק מתקדם,
וזה, אולי נפנה אותו לפה, לשם. ממש הייתה כאילו...
ועד היום הילדים שהיו אצלו בגן, אצל אמא שיש פה חלק,
הם זוכרים מזה לטובה.
וכן, אז זה הדרך. כאילו, אתה רואה איש חינוך שהוא, זה האזה שלו, והוא זוכר אותם, ואנשים פוגשים אותי, הייתי אצל אמא שלך בגן, תפסול עוד דיסת שלום, תודה רבה. ממש, מאוד מאוד, נכון?
בסדר גמור.
אבל יוציאם ויביאם,
זה יגרום להם להוציא לפועל את הכוחות שלהם.
לא רק לעבוד עבורם,
אלא איך אני גורם לו, לתלמיד הזה,
זה, או להוציא את עצמו אל הפועל.
כמו שאומר הנשיא, יעשה,
יטריח גם לעשות חדרים, איך יצאו ויבואו המה.
זה כבר אומנות.
זה כבר משהו מאוד מאוד מיוחד. רבותיי, זה עומק ספירת המלכות.
בספירות, יש לנו הרי עשר ספירות, נכון? כתר,
ואז חוכמה בן הדעת,
חסד גבוהה תפארת, נצח הוד, יסוד ומלכות.
על המלכות כתוב שינוק בה, ולת לה מגרמי כלום. ספירת המלכות,
מה זאת אומרת?
כי הגדרת המלך וספירת המלכות בפנימיות התורה היא בדיוק הפוכה מאיך שמגדירים מלך אצל אומות העולם. מלך אצל אומות העולם, אני מלך כל הפסמים שאתה חוות לי.
מלך, הספירה היא הספירה הכי תחתונה,
הוא מלך,
למה הוא מלך?
כי הוא גורם לכולם לצאת אל הפועל, בגלל זה הוא מלך.
כשאני רואה את המלך הזה אני אומר, בואנה, אני רוצה שהוא יהיה מלך שלי, למה?
כי הוא לא מצמצם אותי,
הוא לא מקטין אותי,
הוא לא לוקח לי,
אלא דרכו אני פוגש את עצמי בגרסה הכי מתוקנת שלי.
אז אני רוצה שהוא יהיה המלך שלי.
למה? כי המלך, במה הוא עסוק כל הזמן?
בלהוציא את זה אל הפועל. בלהגיד לי, אתה מסוגל, אתה יכול, כמו שדיברנו קודם על רבן יוחנן ורבי אליעזר, נכון? זה נקרא מלך.
המלך הוא כל הזמן עסוק, ולכן לט למיגר מי כלום.
הוא כאילו, זה ככה,
הצמח צדק מבאר את זה, בדרך מצוותיך ועוד,
על מצוות מינוי מלך לעם ישראל.
עם ישראל מצווים למנות מישהו שיגרום לכך שהם יצאו אל הפועל. לא מישהו שייקח להם ויגנוב אותם, לא יגנוב, אבל ייקח להם ויצמצם אותם ויגנוב להם רק אני קובע ורק אני לא.
המלך האמיתי בעם ישראל הוא גורם לכל אחד ואחד מאיתנו להיות מלך בפני עצמו.
אז זה מסביר את הכפילות. יצא לפניהם ויבוא לפניהם, כן, המלך טורח ועובד וכל זה,
אבל יוציאם ויביאם,
זה אומר לו, תשמע, אתה מסוגל לבד, קדימה, אתה לא צריך אותי.
דרמה.
אמר לי פעם מישהו שכבר נפטר, עליו השלום,
אמר לי,
אתה יודע למה קוראים לגדולי ישראל, גדולי ישראל?
אמרתי לו, כאלה גדולים.
אמרתי לי, לא.
לא.
כי הם הופכים אותך לגדול.
אתה מגיע אליהם
ונותנים בך אמון,
ומראים לך כוחות שאתה לא האמנת בכלל שקיימים בך,
והם מלמדים אותו, ונותנים לך איזה עטות שמוצא אותך לפה, על מי שמכיר את הנאום של הרב זקס.
יש לה רב זקס נאום ידוע בכנס השלוחים,
והוא מספר איך הוא הגיע לרבי כמה פעמים,
וכל פעם הרבי כזה, זה,
הרבי אמר לו, נראה לי שתעשה את זה,
נראה לי שתלך ללמוד את זה. כל פעם הרבי נתן לו איזה עצה,
וכאילו הפך אותו לאדם גדול, הוא אומר, אני לא התכוונתי להיות מנהיג ציבור, כך הוא אומר, התכוונתי ללמד פילוסופיה בקיימברידג', הוא רציתי להיות מרצה,
זה מה שהוא רצה, והרבי אמר לו, חסרים רבנים,
חסרים מנהיגי, כי הולכתי למנהיג.
הוא אומר, הוא ראה בי משהו שאני בכלל לא ראיתי על עצמי. הוא הגדיל אותי, בסוף אני הייתי גם רב ראשי, וגם מרצה, וגם קיימברידג', וגם אוקספורד, וגם כל העונה.
גדולי ישראל, המנהיגים האמיתיים, זה כאלה שיודעים לזהות
אצל אלה שנמצאים איתם, ולהפוך אותם לגדולים.
ולכן הכפילות, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם מצד אחד,
המלך ודאי צריך לטרוח וכולי,
וזה לא מספיק.
לכלפי ילדיהם,
בסדר?
נזכר עכשיו באיזו סיטואציה.
הרבה שנים היינו בעין הנציב,
לפני שהפכו אותו ל...
כן, הרסו את האותנטיות.
היינו בעין הנציב.
פה, שם, שוחים וזה.
ואחת הבנות שלנו הייתה אז,
לא יודע, באיזה ב', ג', לא יודע איזה כיתה היא הייתה.
היא נורא רצתה לקפוץ שם במקפצה, מאוד.
והיא פחדה.
היא לא הצליחה.
ואז בסדר, לא קרה כלום, אז לא עכשיו, פעם באה, אני כזה...
לא, לא, אני רוצה, אני זה ככה.
אז התלבטתי מה לעשות, ואם אתה מתלבט, מה אתה אומר, כאילו, לעודד, אחרת, אני אקפוץ איתה, אני זה.
נכנסתי שהיא צריכה, הייתה צריכה רק זמן, אבל בינתיים כבר התחלנו להתארגן כבר לצאת,
אנחנו כבר, אני אומר לה, נו, יאללה, בואי, וזה,
לא תראה לי ככה, וזה.
שנייה, חכה קצת, חכה.
כאילו, תן,
היא רוצה להוציא כאן אל הפועל איזה משהו,
או יש לה איזה פחד שנורא מעצבן אותה, והיא באה איזה דבר.
תיקי איתי ושם, זה פתאום, היא קפצה, ואז היא אומרת לי, רגע, מה, תחשב עוד פעם.
עד שהיא כאילו התגברה על הפחד, אז היא ככה חיזקה את ה... עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
יצאה אל הפועל, ואז היא הקופצת הראשית.
אז היכולת הזאת של מנהיג לא רק לעשות הכל בעצמך,
שזה חשוב מאוד,
שאתה לא יעשו בשבילך, חשוב מאוד,
אלא גם לגרום לאחרים להוציא אותם אל הפועל, ללכת אחורה. כאילו, ואז אשר יצא לפניהם ויבוא לפניהם,
זה גם ללכת קדימה, אבל גם ללכת אחורה.
זה גם
לסחוב קדימה אחרים אחריך,
אבל גם להיות מוכן ללכת אחורה ולדחוף אחרים שהם יצאו אל הפועל, שהם יובילו, שהם עכשיו יהיו ה...
זו הגדולה של ה... וזה מה שאומר הנציא ממש בשורה אחת, אשר יוציאם,
יטריח גם לעשות חדרים, איך יצאו ויבואו, וזה עומק ספירת המלכות.
זה הפלא העצום.
המלכות בעם ישראל, לכן היא הכי הכי נמוכה, ולכן לת לה מגרמי כלום.
המלך מסכים להיות כלום
כדי לגרום לאחרים לצאת אל הפועל.
בסדר?
אני אתן לכם דוגמה למלך.
מלך
זה אחד שיש לו המון המון מה להגיד,
מלא בידע, אבל הוא מוכן להקשיב.
כשאני מקשיב למישהו הקשבה אמיתית, אני בעצם נהיה עכשיו,
אני נהיה עין, אני נהיה נוקבה,
נכון? אבל בזה שאני מסכים להקשיב, אני עוזר ל... מה אני עוזר? אני עוזר למישהו לצאת אל הפועל,
להוציא החוצה את היכולות שלו ואת הכישרונות שלו ואת הספקות שלו ואת הבעיות שלו וכו' וכו'.
רק מלך יכול לעשות דבר כזה.
מי שהוא לא באמת מלך, אני אגיד לך מה לעשות, אני לא אפסיק לדבר.
מי שהוא מלך יודע גם את סוד היציאה וגם את סוד הביאה, הוא יודע לגרום לאחרים להיות מלכים כמוהו.
זה דוד המלך, וזה הסוד של המנהיגות.
כל כך הפוך.
תראו, בכלל, המבנה המנהיגותי בעם ישראל הוא מפתיע ביותר. קודם כל, המנהיגות הפסידית היא שלושה אחים.
בדרך כלל, כשמנהיג גודל לשלטון, הדבר שהוא הכי מפחד ממנו זה האחים שלו.
הוא קודם כל רב איתם, או חלק מהמקרים הורג אותם. אצלנו זה, המודל הוא מודל של אחווה.
משה אהרון ומרים.
וכשמשה רבנו מסיים את תפקידו,
הוא לא מבקש איזה אחד, כי הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, אני רוצה איש על העדה, איש אשר רוח בו,
שיצא, שיבוא, שיזה, בעדינות, שיהיה מלא, ו... יש כאלה אומרים שהוא פחד אולי שזה יהיה פנחס.
הוא ראה את המנהיגות של פנינחס הקנאית, הוא אומר, זה מתאים מאוד לרגעי משבר,
וזאת לא מנהיגות שיכולה להוביל את העם בשגרה.
אז הוא ביקש את הדבר הזה. אז אם כך,
ראינו דוגמה אישית,
וראינו אהבת ישראל עד שיוצאת הנפש,
וראינו שהרועה צריך להיות אחד מהעם,
וראינו שהמנהיג צריך קודם כל ללכת בעצמו.
אל תשלח אחרים למקום שאתה בעצמך לא התנסית,
אבל הכי חשוב, ראינו שהמנהיג צריך אחרים למנהיגים,
ולא רק לחסידים, שנזכה לזה, אמן ואמן, חזקו ושרדתם את הסאונה הזאת.
