עזרה שם שיעורים על מלחמות ישראל,
מלחמות ישראל בתנ״ך.
היום אנחנו רוצים לדבר מה שנקרא מלחמת מלכי הצפון.
מלחמת מלכי הצפון,
או במילים אחרות יבין מול יהושע בן נון,
כן? יבין מול יהושע.
זאת המלחמה שלנו היום.
תודה רבה, יישר כוח.
זו גם מלחמה שנמצאת בספר יהושע,
למען האמת המלחמה הרביעית,
אם זה יוסף יהושע התחיל במלחמת יריחו, אחרי זה מלחמת העי,
מלחמת מלכי הדרום, שזה היה עם שמש וגבעון דום,
ועכשיו המלחמה הרביעית,
מלחמת מלכי הצפון.
וכמו שאנחנו נראה בעצם אפשר גם לקרוא לה כאילו יבין מול יהושע
על המלחמה הזאת. יש פה איזה משהו מאוד עקרוני ביבין מלך חצור.
טוב, אז בואו נפתח בפרק יא, ספר יהושע.
פרק יא מסופר פה על איגוד של מלכים שמגיעים מהצפון.
כן, המלחמה הקודמת זה היה מלכים, מלך לכיש, מלך חברון,
בסדר?
זה אזורים שבדרום יותר, כן, בדרום יותר,
גם מלך ירושלים,
זה במלחמת מלכי הדרום עכשיו.
לאחר המלחמה הזאת מול מלכי הדרום, אז
מתעוררים הקואליציה נוספת של מלכים.
אז הפרק מתחיל ככה, ויהי כשמוע יבין מלך חצור,
וישלח אל יאבב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך עכשף,
ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה,
נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים.
כן, אז כל מיני אזורים שנמצאים בצפון הארץ.
הכנעני ממזרח ומים, והאמורי והחיטי והפריזי, והיבוסי בהר,
והחיבי תחת חרמון בארץ המצפה. אפילו מגיעים החיבים מהחרמון. עד כדי כך, החיבים מגיעים מהחרמון.
רואים, יש פה איזושהי תערובת של עמים, יש לנו כנעני,
אמורי, יבוסי, חיבי,
מצטרפים ביחד.
ויצאו הם וכל מחניהם עמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב,
וסוס ורכב רב מאוד.
אז יש פה ביטוי מיוחד שיש להם עם רב כחול אשר על שפת הים.
ויוועדו כל המלכים האלה ויבואו ויחנו יחדיו אל מי מרום להילחם עם ישראל.
אז שם הייתה המלחמה, במי מרום.
ויאמר אדוני ליהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנוכי נותן את כולם חללים לפני ישראל.
את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרוף באש.
ויבוא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאום,
ויפלו בהם.
ויתנם אדוני ביד ישראל, ויקום, וירדפום עד צידון רבה,
ועד משרפות מים, ועד בקעת מצפה מזרחה,
ויקום עד בלתי השאיר להם שריד.
ויעש להם יהושע, כאשר אמר לו, אדוני צפוסיהם עיקר,
ואת מרכבותיהם שרף באש.
וישוב יהושע בעת ההיא, וילכוד את חצור ואת מלכה,
ואת מלכה היכה בחרב.
כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה,
ויכו את כל הנפש אשר באה לפי חרב אחריהם לא נותר כל נשמה ואת חצור שרף באש.
ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם לחד יהושע ויקים לפי חרב
החרים אותם כאשר ציווה משה עבד אדוני.
רק כל הערים העומדות על תילם לא שרפה מישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע,
וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את כל האדם היכו לפי חרב ועד השמידם אותם לא השאירו כל נשמה.
כאשר ציווה,
כן, כאשר ציווה
אדוני את משה עבדו, כן ציווה משה את יהושע, וכן עשה יהושע לו הסיר דבריו מכל אשר ציווה אדוני את משה.
טוב, בואו נעצור רגע כאן.
בסדר, אז זה ככה תיאור של המלחמה.
מה אנחנו רואים בעצם, נקודות ככה מרכזיות שיש פה בקרב הזה, במלחמה הזאתי.
דבר ראשון, דיברנו על זה שיש פה קואליציה של מלחי הצפון,
שמי שמאגד אותה, מי שאוסף אותה, זה יאבין מלך כנען.
שהוא בעצם מלך חצור, כן? יאבין מלך חצור, סירה כתובה.
הוא איגד את הקואליציה של המלכים הזאת.
אז קודם כל צריך לשים לב שמה גרם להם לבוא להילחם מול ישראל,
למלכים כאן, מה גרם להם לבוא להילחם מול ישראל. לא, אין פה איזשהו איום שישראל איימו עליהם כרגע, אולי בעתיד כן,
אבל כאילו, נגיד המלחמה הראשונה מול יריחו, עם ישראל בא לכבוש את יריחו,
שזה המנעולה של ארץ ישראל,
שער הכניסה לארץ.
אחר כך האי,
זה כן בהמשך של ההליכה שעם ישראל הולכים לכבוש את האי.
אחרי זה מלכי הדרום הם, אחרי זה הגבעונים משלימים, ואז מלכי הדרום,
בגלל שהגבעונים השלימו,
אז יוצאים להילחם בגבעונים,
ויהושע הולך להציל את הגבעונים.
פה מלכי הצפון באים כאילו מרחוק,
באים מרחוק ככה מהצפון,
הם מרגישים את האיום הרחוק של יהושע,
שעתיד להגיע גם אליהם,
והם מארגנים קואליציה כזאת לצאת להילחם מול יהושע.
עכשיו, הפסוקים אומרים שהם היו, יש פה דבר, עם רב כחול אשר על שפת הים, כתוב.
זה משהו מאוד מיוחד, לא כתוב את זה, הם היו משהו מאוד בריבוי מאוד גדול, זה דבר ראשון.
דבר נוסף,
יש להם גם הרבה סוסים ורחבים, כמו שאנחנו רואים פה.
הרבה סוסים ורחבים,
ובאמת הקדוש ברוך הוא מתייחס לזה,
הוא מתייחס לסוסים שלהם,
כי בציווי ליהושע, מה השם אומר ליהושע?
הוא אומר לו,
כן, קודם כל, אל תירא מפניהם.
כן, כנראה ליהושע היה לו סיבה ליראה מפניהם. איזה סיבה יכולה להיות לו, למשל?
ליראה מפניהם?
מה אתם אומרים?
עם ככל הים, כן?
עם ככל הים.
יש פה איזושהי כמות עצומה של חיילים, וגם עם סוס ורכב.
אז זה גם משהו שמאיים.
אז היה לו סיבה.
ואז עכשיו השם אמרו לו, אל תירה מפניהם.
וזה דבר ראשון. אחרי זה הוא אומר לו, אני נותן לך חללים, אבל מה תעשה?
ציווי מאוד מיוחד. את סוסיהם תעקר,
ואת מרכבותיהם תשרוף באש.
לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות באש.
מה זה?
מה זה הציווי הזה?
קודם כל, מה פירוש לעקר את הסוסים? מה הכוונה?
מה אתם מבינים?
מבינים? יש לכם...
לא עיקור של סירוס, אתה אומר.
למה לא?
למה לא?
עם מה התועלת?
אז מה כן אבל?
קודם כל, לכאורה תעקר, היה אפשר להבין את זה כעיקור של סירוס.
היה אפשר להבין ככה, אבל באמת...
לא, לא כתוב, תעקר, לא כתוב תשמיד אותם.
לא כתוב תשמיד, תעקר.
אז לשרש את מה?
לשרש את מה? אז היה אפשר לעקר כאילו את ה... כמו שעיקור, כן, לסרס, היה אפשר אולי לפרש ככה.
היה אולי אפשר, אבל באמת חזל אומרים,
מה לעקר פה זה לחתוך את הפרסות של הסוס.
לחתוך לו את הפרסות,
כאילו שהוא לא יוכל לנטרל אותו, כן, לנטרל אותו בעצם. הוא לא יכול ללכת בצורה טובה.
הוא יכול ללכת רק ככה, לא לרוץ ודאי, לא לרוץ ולא להילחם.
אבל מה זה הציווי הזה? למה הקדוש ברוך הוא מצווה לעשות את זה?
להשחית ככה בעלי חיים, ויש גם,
יש צער בעלי חיים לכאורה,
וככה לפגוע בבעלי חיים בצורה כזאת,
היא לעקר את הסוסים ואת מרכבותיהם תשרוף באש.
גם זה, למה לשרוף את המרכבות שלהם?
טוב, אז זה קודם כל הציווי הזה שצריך גם כן פירור.
אחר כך באמת יהושע נלחם עם הלוחמים בימי מרום,
כן, שם היה הקרב הזה,
והם גוברים על מלכי הצפון,
ורודפים אותם וזה, אבל יש פה עוד משהו.
פסוק ט' כתוב שבן יהושע עושה את מה שהשם אמר.
ויעץ להם יהושע כאשר אמר לו אדוני את סוסיהם עיקר ואת מרכבותיהם שרף באש. באמת הוא עושה את הדבר הזה.
אבל אז אחר כך יש עוד משהו. ויעשו ויהושע בעת ההיא
וילכוד את חצור ואת מלכה איכה בחרב.
כי חצור לפנים מראש כל המלאכות האלה.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שעקוד מלאכות.
הוא לוקד אותה ואז מה הוא עושה בפסוק הבא?
ויכו את כל האש אשר בא לפי חרב, אחריהם לא נותר כל נשמה, ואת חצור שרף באש.
פתאום הוא שרף גם את חצור.
זה, הוא לא, לכאורה, הוא לא ציווה על ידי הקדוש ברוך הוא את זה.
מה המשמעות של השרפה של חצור פה?
כן?
אז צריך גם להבין את הדבר הזה.
טוב.
כן, אבל פה אתה רואה שזה,
תראה את ההדגשה.
ואת חצור שרף באש,
ואת כל המלכים האלה ואת כל מנחיהם לחד יהושע.
ויכם לפי חרב והכים אותם בזבח משה עבד השם.
כל הערים העומדות על תילם לא שרפה עם ישראל.
רואה איזה הדגשה?
כל הערים העומדות על תילם לא שרפה עם ישראל.
זולתי את חצור לבדה שרף יהושע.
רק את חצור.
אבל שאר הערים הוא השאיר דווקא, ההדגשה הוא השאיר את תילם.
הוא איזושהי הדגשה שיהושע דווקא מול חצור.
הוא ככה נאבק מול חצור ושורף את חצור באש.
בסדר?
אז צריך להבין את כל הנקודות האלה בעזרת השם.
מה זה?
ככה משמע שבכל הצבא הם הרגו את כל הלוחמים.
ככה משמע פה בזה.
וכן, הרגו את כל הלוחמים, לפחות רובם ככולם, אפשר לומר.
כתוב להשאיר שריד,
באופן פשוט הרגו את כל הלוחמים,
אבל אז שרפו את חצור.
טוב, אז למה אתה צריך לשרוף את חצור? באמת אמרנו, לכאורה, בואו נתחיל לך, לכאורה, למה שרף את חצור?
באופן פשוט אמרנו, מי ארגן פה את המלחמה מול יהושע?
יבין, מלך חצור.
יבין, ארגן את המלחמה מול יהושע.
אז הוא כאילו, והוא היה ראש הממלכות האלה,
שמה אז הוא עומד בעצם הוא הלב של העניין כן הוא ליבת העניין במאבק במלחמה מול יהושע
ממילא כשיהושע גובר על המלכים אז הוא אומר שם אני צריך לשרש כאילו את השורש הזה לשרש אותו
כן הוא זה שיצא נגדנו במלחמה הוא זה שריכז את כולם הוא המנהיג של האויבים שלנו אז אותו אנחנו צריכים
לאבד בצורה הכי טוטאלית שורף אותו באש את חצור שורף באש.
לכאורה זה כאילו באמת הפשט של הדברים.
אבל מה שהפלא הגדול,
למרות, ביקורת התוצאה של המעשים של יבין, אז יהושע נאבק איתו.
נאבק איתו אומר, הוא המנהיג, אותו אני משמיד את הממלכה שלו בצורה טוטאלית.
אבל הפלא שזה לא רק זה, לפי הפשט זה ככה, אבל חז'ל אומרים שאת חצור, כתוב במדרש בבראשית רבה, כתוב ככה,
שאת חצור בעצם,
כבר משה ציווה ליהושע לשרוף.
כאילו, משה אמר ליהושע, יהושע, תקשיב,
אתה הולך להיכנס לארץ ישראל.
ככה המדרש הוא אומר, פלא גדול, אתה הולך להיכנס לארץ ישראל,
ואתה הולך לכבוש את הארץ בעזרת השם,
ולהנחיל אותה לעם ישראל,
אבל תדע לך שיהיה לך איזשהו קרב מול
העיר חצור,
כן, ממלכת חצור,
זה קרב אחד שיהיה לך, וכשתגיע לקרב הזה,
אז תזכור לשרוף את המקום הזה,
תזכור לשרוף את חצור, ככה גדול במדרש.
כן, אפילו מביאים את זה פה, המפרשים את המדרש הזה.
כן, הנה, הרד״ק מביא את זה כאן, הרד״ק בפסק י״ג כותב,
הוא כתב, בהתחלה הוא לימד, לפי הפשט ולא שרפם זולתי חצור,
לפי שהייתה ראש הממלכות, יפחדו הנשארים. כמו שהזכרנו לפי הפשט, הוא ארגן את כולם, אז אותו שרפו.
אז הוא מוסיף, הוא בדרש,
כן, זה מדרש בראשית רבה, כי משה מסר לו שישרוף חצור.
ועל פיו עשה יהושע ששרף חצור.
וכן אמר אבי אליעזר אומר,
וכן אמרו אבי אליעזר אומר, במוסרה שרפה, הקדוש ברוך הוא אמר למשה,
ומשה אמר ליהושע.
מה אתה אומר למשה?
זה עוד במדבר, כאילו יוצא שכבר חצור סומנה כמטרת יעד כזאת,
כאיזשהו מגמה, כאיזושהי מטרת יעד,
שאתה תגיע לשם, יהיה לך מאבק איתה מול חצור,
הקדוש אומר למשה, תעביר את זה ליהושע,
שהוא יפגוש את חצור וצריך להתמודד איתם ולשרוף אותם את חצור.
אז מה באמת מסתתר בחצור הזאתי? מה קורה שם?
טוב, אז אמרנו שבמלחמה הזאתי אנחנו רואים, במלחמה הזאת אנחנו רואים שלמלכים מה היה להם? היה להם עם כחול הים,
אבל היה להם גם סוסים.
היה להם גם סוסים, סוס ורכב. זה משהו ש...
סוס ומרכבות. זה משהו שלא מצאנו עד עכשיו במלחמות הקודמות. זאת אומרת, כנראה שגם במלחמות הקודמות היו למלכים
הקודמים גם סוסים שנלחמו מול ישראל.
אבל פה זה היה משהו מאוד דומיננטי בקרב, מאוד מרכזי בקרב של מלכי הצפון כאן, הסוסים שלהם והמרכבות שלהם להילחם מול ישראל,
כן?
מה זאת אומרת? שהסוס, אנחנו יודעים מה זה בעצם הסוס.
סוס, מה הוא מייצג?
מה מייצג הסוס?
מה מייצג הסוס? מה אתם אומרים?
קודם כל אולי לפני, לא בדיוק מייצג,
קודם כל הוא בעצמו, הוא מבטא, הוא כלי מלחמה, הוא כלי מלחמה.
כלי מלחמה מאוד חשוב,
ובטח בעולם העתיק מאוד בעל משקל כובד, מאוד מרכזי, מאוד משמעותי, הסוס.
אז הסוס הוא כלי מלחמה.
ולכן התורה אומרת שהכנענים, כאילו הכנענים,
התורה אומרת, כנענים,
יש להם חלק מהאיום מאוד גדול אצלם,
שהם נשענים על הסוס, על הסוסים.
כתוב בספר דברים, כתוב בפרשת שופטים, נכון? כתוב שם.
כן, קיצצה למלחמה על אויביך, לפני פרשת קיצצה למלחמה, אבל קיצצה למלחמה על אויביך,
וראית סוס ורכב,
עם רב ממך.
או, זה ממש מקביל לכאן, ראית סוס ורכב,
ראית שיבוא אליך עם כלי נשע גדולים,
עם עוצמות גדולות של מלחמה, של סוסים ורכבים,
להילחם נגדכם,
אל תירא מהם.
אל תירא.
אבל כאילו,
הכנענים הם נשענים על הכוח הזה של הסוס,
על מה שהוא נותן בשדה הקרב,
מה שהוא מוסיף בשדה הקרב, נשענים על זה מאוד.
אז התורה אומרת, אל תירא מהם,
יבואו יחסוס ערך ואל תירא מהם.
אז כאן אנחנו מבינים למה גם,
זה מאוד מקביל, מה שכתוב שם בפרשייה בשופטים,
כי זה כתוב כאן, זה מה שכתוב כאן,
שיש פה בפסוק ד',
סוס ורקב רב מאוד,
ויהושע אשר אמר לו אל תירא מפניהם,
כי זו סיבה למה שהוא יירא מפניהם, גם אמרנו עם רב כחול הים,
וגם הכלי מלחמה האלה של הסוסים והרכבים.
אז הסוסים של הכנענים, הם מייצגים,
כן, הם בעצם חלק, אמרנו, דומיננטיים מאוד במלחמה שלהם,
אבל זה גם יותר מזה, זה מייצג את כל התרבות הכנענית.
סוס הוא מייצג את כל התרבות הכנענית.
למה? כי סוסים,
הגמרא מסכת פסחים אומרת על הסוס,
אומרת ככה, יש שישה דברים בסוס.
אומרת הגמרא מסכת פסחים, דף קי ג עמוד ב',
שישה דברים נאמרים בסוס.
יודעתם את זה? שישה דברים נאמרים בסוס. מה הם? מה אתם אומרים?
יש לכם רעיונות?
מה הוא?
מה?
צועל וצונף, נכון, אבל זה, כן, אבל דברים שכאילו מגדירים אותו, אני אומר ככה.
א', אוהב את הזנות.
אוהב את הזנות, זה דבר ראשון.
וזה מאוד מזכיר באמת, זרמת סוסים זרמתם.
בין כשמדברים הרבה פעמים על נושא של טומאת האריון, דומים על סוסים.
כאילו זה כמו סוס, שטופים באריות,
כמו שסוס שטוף באריות, זרמת סוסים זרמתם,
ככה נאמר.
על ה... כן, על הגויים וזה.
אז ככה, נאמרים, אוהב את הזנות
ואוהב את המלחמה,
זה בדיוק, אוהב את המלחמה, זה בדיוק קשור לכאן.
סוס זה סוס לקרב, סוס לקרב.
ורוחו גסה,
מה זה רוחו גסה?
בעל גאווה,
כן?
זה הדברים, ואחרי זה הדברים, הוא מואס את השינה ואוכל הרבה ומוציא קמעה,
ויש עורמי אף מבקש להרוג בעליו.
אף מבקש להרוג בעליו.
עד כדי כך, במלחמה, מבקש להרוג בעליו במלחמה.
אבל יכול להיות כי השלושת הדברים הראשונים שהגמרא אומרת על הסוס,
אוהב את הזנות,
אוהב את המלחמה,
ורוחו גסה.
זה בעצם תיאורים של מה?
זה ממש תיאורים מאוד עצמיים לאנשי כנען,
לאמות כנען, למלכי כנען,
לשבעת עממים.
כאילו הנושא הזה של הזנות, תרומת האריות,
כן?
הנושא של מלחמה, כלומר,
כל דבר בכוח הזרוע, בכיבושים,
כן?
בנצחנות, כאילו, משתמשים בסוסים כדי להטיל אימה על האויבים ומשתלטים על אויבים יותר חלשים, משתלטים עליהם בכוח הזרוע,
אוהב את המלחמה,
ורוחו גסה עליו,
בעלי גאווה, כן? בעלי גאווה, בעלי הרגשה של עוצמה, של חוזק.
אנחנו מסוגלים, אנחנו טובים, אנחנו בטופ.
מה שהדברים האלה מייצגים כאילו את התרבות הכנענית,
אז הסוסים מלבד שהוא כלי מלחמה, הוא גם יש בו ביטוי ממש לכל התרבות,
של הטומאת האריות, של נושא הזנות,
כן, של הגאווה וכוכי ועוצם ידי וכל הדבר הזה.
אז כנגד זה אומרת לנו התורה, כי תראה סוס או רכב רב מאוד,
אל תירא מהם.
ורק כשאתה מגיע למלחמה מול חצור,
אז אתה מבין עכשיו שחצור מייצגת,
כן, מייצגת את הליבה של התרבות הכנענית ברמה מסוימת,
כן?
לא בדיוק יש את יריחו קודם לכן,
יריחו היא גם מבחינה כזאת,
יריחו הייתה בהתחלה,
אבל גם חצור היא יותר עושה את הפעולה של יריחו בצפון, היא הייתה יותר בצפון,
אז היא מייצגת כאילו את הליבה של התרבות הכנענית.
ועכשיו אפשר להבין את הציווי של הקדוש ברוך הוא שאומר,
את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרוף באש.
למה?
מדוע?
מדוע עכשיו אנחנו מבינים קצת יותר טוב?
כי אמרנו, בעצם המאבק פה, הניצחון פה, הוא לא רק הניצחון הפיזי,
כאילו ניצחון בשדה הקרב,
שהוא חשוב ומשמעותי מאוד,
אלא הניצחון כאן גם מבטא את הניצחון של התרבות הישראלית על התרבות הכנענית, כן?
בעצם יהושע כאילו גובר על מה שמייצג חצור, ובעיקר יבין מלך חצור,
שהוא ממש ההקבלה, כאילו המתנגד של יהושע, עוד מעט נראה עד כמה זה אפילו מדוקדק, כמה הוא ההקבלה של המתנגד ליהושע.
אז יהושע כאילו מתגבר עליו,
ובשדה הקרב, על שדה הקרב זה ביטוי להתגברות הרוחנית
של עם ישראל על איזה, על אנשי כנען.
ולכן אומרת התורה,
אומר הקדושים שמצווה את יהושע,
תשרוף, תעקר להם את הסוסים,
תשרוף את המרכבות, כלומר,
כי אתם התרבות שלכם זה לא לסמוך על הסוס.
לא להיות מבוטאים על ידי הסוס.
כל מה שהסוס מייצג,
כן, את הזנות, את הגאווה הזאת, את העוצמה של כוחי בעוצם ידי,
כן, את אהבת המלחמה והנצחנות,
זה לא עם ישראל,
זה לא עם ישראל, כל מה שהסוס מייצג.
תעקר את הכוח הזה של הסוס, תעקר אותו, כן?
ואת מרכבותיהם תשרוף באש, כאילו גם כן המרכבה היא גם כן חלק מהייצוג של התרבות הזאת של הכנענים.
בסדר? אז עכשיו יותר מובן הזה.
הציווי האלוקי.
כן, הרדקציה קצת אומרת זה,
הרי באמת אנחנו רואים, רואים שבנביא יש הרבה דברים,
כשפונה לעם ישראל, בנביאים, פונים לעם ישראל, אומרים להם,
אתם אל תסמכו על סוסים, נכון?
נכון? כאילו, אתם לא סוסים, לא שאתם לא סוסים, אלא אתם לא שייכים לתרבות הסוסים.
איפה רואים את זה, למשל?
כאילו, בסדר, מה פסוק, יש את הפרק בתהילים, אלה ברכב ואלה בסוסים, נכון?
ואנחנו בשם אלוהינו נזכיר.
כי עולה ברכב אלו בסוסים, כלומר, הם סומכים על כוחם בעוצם ידם, סומכים על הנצחנות שלהם, על עצמות הסוס שלהם, ואנחנו סומכים על הקדוש ברוך הוא.
שוב, הסברנו פעמים קודם, סומכים על הקדוש ברוך הוא דרך הכוח,
ברור שאנחנו צריכים גם את כלי המלחמה ואת העשייה שלנו, אבל סומכים שהקדוש ברוך הוא ישלח את הברכה שלו דרך הצבא שלנו ודרך הכלי מלחמה שלנו, אבל אנחנו לא נשענים על עוצמות הטבע, כאילו, שנמצאים בסוס וברכב.
איך?
נכון, ומלך, בדיוק, מלך ישראל הוא בדיוק נגד התרבות הסוסית הזאת.
כל התרבות הסוסית שמתבטאת בחצור, מלך ישראל הוא בדיוק מולה.
הוא אומר, לא ירבה לו סוסים.
כאילו, אז בתורה כתוב שלא אשיב תעם מצרימה, זה גם סיבה.
לא אשיב תעם מצרימה, נכון? כי מצרים זה שטסים שם, נלמד מהתרבות שלהם.
כי מצרים היא מקום שמספק סוסים.
אבל זה מעבר לזה, כאילו,
מעבר לזה, כאילו הסוס הוא מייצג את כל התרבות הזאת שלנו בפסחים.
כן, המלחמה,
גסות הרוח, הזנות וזה.
אז לא הרבה לסוסים.
איפה עוד רואים, אמרנו, אתה לא יכול לספר את זה.
כתוב, איך כתוב שם פסוק? יש גם פסוק שאומר,
נו,
על סוס לא נרקב, נכון? איך זה הולך?
על סוס לא נרקב,
אמרו מושיענו למעשה ידינו.
כאילו, גם נביא שאומר ככה,
אל תסמכו על הלקוח הזה של הסוסים.
בסדר?
יפה.
אבל באמת אנחנו רוצים עכשיו להעמיק קצת יותר אפילו, ולומר שבחצור,
כן, אז זמן שהם מייצגים את התרבות שכל הסוס מייצג,
כאילו גאווה, מלחמה, זנות וזה,
בחצור, כשיהושע שרף אותה וקיבל את זה במסורת ממשה רבנו, אמרנו,
ונמצא, אמרנו, בצורה הכי הכי חזקה,
באמת רואים את זה.
איפה, מה הכוונה רואים את זה?
שמה מיוחד ביבין מלך חצור?
מה מיוחד בו?
היה ניצחון כאן שיהושע מנצח אותו בשדה הקרב
ושורף לו את הסוסים, והמרכז שורף את העיר שלו.
אבל מה מיוחד בזה?
שאנחנו עוד מוצאים אותו, איפה עוד מוצאים אותו אחר כך?
בשופטים, בספר שופטים, נכון? בספר שופטים,
במלחמה מול סיסרא,
שם מוצאים את יבין מלך כנען.
טוב, תגידו לי אז מה.
יוצא אותו שם אז מה.
במלחמה, בספר שופטים,
מול מי עם ישראל נלחם?
מי היו המלכים שנלחמו בספר שופטים, האומות שנלחמו נגדנו?
הם לא היו כנענים.
הם לא היו כנענים, כמעט אף אחד מהם.
אף אחד לא, זה המדיינים, נכון? דהו שם פלישתים כמובן הרבה,
או כמה פלישתים היו שם הרבה.
מי דהו בספר שופטים?
עמון, מואב, נכון, בדיוק, עמון, מואב,
הם היו זה.
כנענים אין כבר.
למה אין כנענים?
כי את רוב הכנענים יהושע עשה את העבודה.
יהושע עשה את העבודה מול הכנענים פה, כן? כמו שבפרק הבא מתאר את שירת מלכי כנען, כל המלכים שיהושע בעצם השמיד.
אז אין עוד כנענים,
אבל יש כנעני אחד שנשאר.
מי זה שנשאר?
יבין, מלך כנען,
מלך חצור. ואיפה העיר שלו חצור?
כלומרים שחצור עוד נבין, הוא בנה אותה.
עכשיו, כנראה שיבין הוא לא אותו יבין הזה, כנראה, אלא זה שמא,
כמו שאנחנו יודעים, זה שם המלכות, שם המלך.
כאילו, כמו שפרעה זה שם המלך,
אבימלך זה שם המלך,
אז גם יבין, שם המלך כזה.
אז הוא בעצם,
כאילו, בונה את חצור מחדש,
ומציג עוד פעם מאבק מול עם ישראל בספר שופטים.
אבל הדבר המיוחד, שהוא היחיד שנשאר,
היחיד שנשאר בכל מלכי כנען, איזה מין דבר זה? כל יהושע כבר עשה את העבודה מול כולם,
יש פה הרי חיטי, אמורי, פריזי, אבוסי, כתוב פה הפסוקים שלנו, כן?
יהושע משמיד את כל שבעת המלכי כנען,
וספר שותים באמת אין לנו המון מואב מתמודדים מדיין פלישתים זה לא המקנען זה לא שיבת המקנען כל אלה רק יבין מלכנען נשאר.
אז רואה שמה שהוא מייצג מה שיבין כאילו מייצג
זה ממש את ההתנגדות למדרגה של ישראל שממשיכה איתנו קדימה.
ממשיכה איתנו קדימה.
נכון יש לך גם ממשיכים הרכבים כאילו הרכב ברזל נמצא לצאת סיסרת הצוות 900 רכב ברזל נכון כן כן.
אז באמת
אפשר כאילו לפי זה לומר,
לומר כאילו שיבין, מלך חצור,
כן, הוא זה שמעמיד פה אנטיתזה למה שעם ישראל אמור לבנות בארץ ישראל,
לכל צורת הממלכה,
ואולי בעיקר, כן,
רב צדוק,
רובי צדור כהן מלובלין אומר פה על הפרשייה הזאת, הוא אומר
שהוא בעצם היה,
הם היו חזקים מאוד, דומיננטיים מאוד בכל הנושא של טומאת המין,
טומאת האריות.
טומאת האריות זה היה אצלם מאוד מאוד חזק.
וכיוון שעם ישראל, כאילו בעצם גברו פה על יוין, אבל אחרי זה כתוב בספר שופטים שלקחו מבנותיהם של עמי הארץ לבנותינו וזה,
אז כאילו הטומאה של חצור המשיכה ללוות אותנו, והטומאה המשיכה ללוות אותנו גם הלאה.
כי לא הצלחנו להתגבר באופן שלם על טומאת הקליפה של האריות.
עכשיו אפשר ללמוד את זה בכמה מקומות פה בפרק הזה.
כתוב אמרנו עם רב כחול אשר על שפת הים.
על מי נאמר בישראל שהוא היה עם רב?
על מי נאמר בישראל שהיו עם רב? איזה שבט נאמר עליהם?
אה?
יהושע, ספר יהושע.
עם רב, לא יודעים?
בפרק יז זה אמור להיות איפשהו.
כן?
״ואני אמרת אשר אמרת בירכה אני ה״ ה״ וידברו בני יוסף את יהושע״,
וידברו בני יוסף את יהושע, לאמורּה, מדוע נתת לי נחלה גורל אחד בחבל אחד ואני אמרב עד אשר אדכה ברכה אני הׂ.
אני אמרב, נאמר על שבט יוסף.
שבט יוסף? מה מאפיין את זה? יהושע הוא משבט יוסף
הרי, יהושע משבט יוסף.
כן, נכון, אבל הם אמריו.
אבל איזה תכונה מאפיינת את יוסף?
איזה תכונה מאפיינת את יוסף? מה?
תכונת השמירת הברית, כן?
תכונת היסוד, מה שנקרא.
כאילו הוא שומר, הקדושה,
הנושא של הקדושת,
קדושת האריות, כן?
שמירת הברית,
זה התכונה שמאפיינת את יוסף.
כלומר, קדושה שמולידה בעצם,
מתוך שהוא שמירת הברית הכל-כך חזקה,
זה מה שמביא לריבוי גדול בשבט יוסף.
ויהושע יוצא משבט יוסף הרי, כן?
אז פה, כנגד זה, בצד השני, בקליפה, כאילו, אז במלחמה מול יוין, עם רב כחול. כאילו, גם להם יש עם רב.
כאילו, אם הקדושה יכול, אתה יכול לייצר את זה או על ידי קדושה,
או על ידי צד השני
של טומאה גדולה באריות, זה גם יכול לייצר, כאילו, עם רב כחול אשר על שפת הים.
כאילו,
בדיוק הצד המתנגד ליוסף.
ומה שאמרנו בהתחלה, אז כתוב סוסיהם תעקר.
אז אמרנו, מה זה לעקר?
לעקר, אמרתי לכם שהרדאק מסביר, זה לכרות להם את
הפרסות ככה שהעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הערכובה ולמטה,
ולא תמות הבהמה בזה הדבר,
אלא שלא תוכל ללכת, כאילו, ללכת מהר,
ואם תמצא אמירה במקומה תחיה,
כאילו, אלא בסביבה של אמירה היא תחיה.
אבל היא לא יכולה עכשיו להילחם בכל זה, כי אמרנו לעקר את זה של הסוסים.
אבל אפשר לומר גם שעל העקר אולי תמות פה עוד כוונה,
כאילו מלשון, כמו שאמרנו, לסרס, אמרנו בהתחלה, אולי לסרס כך. אולי יש פה את הביטוי של לסרס את הסוסים.
למה לסרס? כי מה הסוס מייצג? זרמת סוסים זרמתם.
הסוס מייצג את כל הנושא הזה של הזנות.
הוא מייצג את כל הנושא של הקליפה של הטומאה.
אז לעקר כאילו את
הכוח הזה, לעקר את הכוח המיני,
כן? שהוא בעצם מה שעם ישראל מתמודד איתו בכניסה לארץ.
זה אחת ההתמודדויות הקשות בכניסה לארץ,
כן?
אז לכן לעקר להם את הסוסים,
אולי גם לסרס,
אולי היה פה בחינה כזאת.
וגם אם לא היה בחינה כזאת בפועל,
אבל עצם המילה היא מזכירה את הסירות. כלומר,
לקחת את הכוח של הסוס,
זרמת סוסים, זרמתם,
ולעקר אותו.
כן? לאבד אותו.
זה הדבר הזה הנוסף.
כן?
וכן, אמר הרב כחול הים, הסוסים,
ובכלל אמרנו שהמלך יבין שהוא עומד מול הכוח של יהושע.
הוא עומד מול הכוח של יהושע. מדוע?
כן, עכשיו, אגב, הם גם נמצאים בצפון, כל אלה, נכון?
הם נמצאים בצפון.
הצפון, כאילו, הצפון הוא רחוק מהדרום, כן? הוא רחוק מהדרום. אתה מרחק מהדרום.
מה יש בדרום?
אנחנו יודעים מה הכוח של הדרום?
חוכמה, רוצה להחכים ידרים.
זאת אומרת, רוצה להחכים ידרים. אז כשיש חוכמה, כשיש לאדם ביקורת של השכל,
ביקורת של החוכמה שלו,
בצורה אידיאלית,
בצורה,
כן, טובה מאוד, אז כאילו, אז הוא פחות חוטא.
החוכמה מגינה על האדם מלכתו.
כשהשכל מבקר אותה, הוא אומר, זה נכון לעשות, זה לא נכון,
זה טוב לעשות,
אז מנה אתה יותר נמנע מחטאים, בסדר? כשהחוכמה מנהלת אותך.
לכן חז'ל אומרים, מתי אדם חוטא?
כאשר נכנסת בו, מה?
רוח שטות, כאילו, רוח שטות. זה איזשהו שטות, זה לא משהו,
כאילו, הוא זורק את השכל.
אתה זורק את השכל, זורק את החוכמה, אז אתה מגיע לשטות.
אז כאילו, ככל שאתה בעצם מתרחק מהדרום,
כן, מהדרום מקום החוכמה,
אתה מתרחק, לא מה שזה גם היום קרה, אבל בחצור זה מאוד,
פה במלכי הצפון זה מאוד מתאים.
הם מתרחקים כאילו מהחוכמה של הדרום,
אז הם יכולים יותר ליפול,
יש להם יותר את הנטייה של רוח שטות, כאילו.
הנכנסה ברוח שטות,
כן, רוח שטות שבעצם מחטיא את האדם, כך מסביר את זה רב צדוק, מסביר את הדבר הזה,
כן, אז לכן מלכי הצפון דווקא שייכים לרוח שטות שמפילה בזנות ואריות.
ויהושע, לעומת זאת, הוסיפו לו הרי, איזה הוסיפו ליהושע? את האות יוד.
האות יוד זה, הוא היה נקרא הושע לפני כן. האות יוד, יש בה הרבה בחינות. אחת בחינות שהיא האות יוד מבטאת את החוכמה.
כאילו, זה כנגד הנפילה באריות, אז צריך ליהושע לחזק את הצד של החוכמה שלו.
להתמודד מול מה שמייצגים יבין מלך קטן וכל זה.
אבל השיא של הדבר שאמרנו שיש פה,
יבין הוא כאילו המתמודד של יהושע.
ובאמת זה מה שאומר אבצדוק,
הוא אומר, זה רמוז ממש בשם של יבין.
הוא אומר, יבין, מה זה?
זה ראשי תיבות של מה?
יהושע בן נון.
יבין, ראשי תיבות של יהושע בן נון.
זאת אומרת, מה הכוונה?
הכוונה היא שהוא כאילו המתנגד בצד של הקליפה לכל הכוח של יהושע.
יהושע הוא מייצג את שבט יוסף,
את השבט של הופעת קדושת הברית, כן?
בכלל הוא מייצג את כל התרבות הישראלית, כמו שראינו פה,
את כל התרבות של הענווה,
כן?
של ההכנעה לקדוש ברוך הוא, הפוך מהתרבות הכנענית שמייצגת את הסוס, את כוח הסוס,
שזה הגאווה, שזה האזנות, שזה הניצחון במלחמה, הפוך עם כל התרבות הזאת, יהושע אומר,
אז יבינו, כאילו המתנגד של יהושע, יהושע בן נון, רשי טובות יבין,
כן, יבינו, יהושע בן נון, כלומר, ההפך של יהושע.
כן, לכן משה רבנו,
משה רבנו אמר,
אמר ליהושע, אתה הולך להגיע עוד לחצור, נכון? אתה תגיע לארץ ישראל, תגיע גם לחצור.
בחצור אתה תמצא את מה שיהיה אנטיתזה אליך,
מה שיהיה לך מאבק שהוא בדיוק הצד שמנגד אותך, אתה תמצא את זה שם,
מולך בחצור.
לכן אתה צריך להתמודד שם, לנצח בשדה הקרב, אבל אחר כך בעצם לשרוף את המקום הזה.
השריפה של המקום אומרת, אין איזה מקום אצלנו, אנחנו מכלים אותו מהשורש, דווקא את חצור.
דווקא את חצור מכלים אותה מהשורש, כי כל מה שהיא מייצגת זה את ההתנגדות למדרגה של יהושע,
ההתנגדות המדגש של כל עם ישראל, בסדר?
אז לכן הוא עומד כאילו אנטי-זה, יבין מול יהושע בן נון, זה מה שקורה פה.
אבל בסופו של דבר אמרנו,
אנחנו מוצאים אחרי זה את יבין גם בספר שופטים.
יבין מלכיני עם ספר שופטים. מה זה אומר?
זה אומר שבסוף זה לא הצליח עד הסוף.
כלומר, נכון שניצחו פה את יבין,
ונכון ששרפו את חצור, נכון.
אבל אחר כך,
עם ישראל, כן, עם ישראל אחרי זה,
בסוף כן נפל,
כן נפל בחיבור לאומות העולם, בית חתונות, חתונות עם בנותיהם של הגויים,
כן, בנותיהם לקחו לעצמם ובנותיהם נתנו להם, כאילו, התחברות עם הנשים שלהם, כלומר, נפלו בנושא הזה של טומאת האריות,
ולכן כיוון שנפלו, אז ממילא הכוח של יבין מלך כנען חוזר,
הוא חוזר אחר כך בספר שופטים,
חוזר בספר שופטים עוד פעם,
הוא לא, עדיין לא הצלחתם לנצח כמו שצריך את הכוח הזה,
והוא חוזר עם מרכבות, עוד פעם, עם המרכבה הזאת, שהיא מבטאת את החוזק של הכנענים, את כל התרבות הכנענית מבטאת את המרכבה, הוא חוזר עם זה,
כי את זה לא יצטרך לנצח את זה עד הסוף. יהושע עשה עבודה מאוד גדולה,
והוא בעצמו, משבט יוסף, עומד עם קדושת הברית שלו מול הטומאה הכנענית, מול היביא מלך חצור, אבל עם כל העבודה של יהושע,
וכל מה שעם ישראל גם עשה עבודה גדולה,
אבל אחר כך עם ישראל עוד פעם התקרב,
התקרב קצת לתרבות הזאת שמייצג את חצור ומייצג את אבימלך נען,
לכן אבימלך נען חוזר בספר שופטים,
כאילו קם לתחייה כזה, לא שהוא בעצמו אמרנו זה שם ממלכות אבל כאילו התכונה הזאתי, הבחינה הזאת של הממלכה שלהם עם 900 רכב ברזל שיוצאים להילחם מול ישראל.
בסדר?
אז זה על הנושא הזה של מלכי הצפון.
טוב אז אנחנו בעזרת השם נמשיך ללמוד קצת מלחמות נעצור כאן לתיאום.
