שלום וברכה קהל קדוש אנחנו מתחילים באיחור נכון אבל לא בגלל זה לא נלמד אנחנו במסכת אבות
בפרק שלישי
ואנחנו במשנה ט״ז ברוך אתה אדוני
הוא היה אומר
מי זה הוא?
מי זה הוא?
רבי עקיבא נכון כן הרי הוא זה שאמר את המשניות הקודמות
אז הוא היה אומר, זה רבי עקיבא,
הכל נתון בערבון ומצודה פירושה על כל החיים.
זאת אומרת, זה הכל,
כל מה שיש לו לאדם,
הכל נתון בערבון. זאת אומרת, מה זה ערבון?
משכון.
ויוצא שרכושו של אדם, או אפילו חייו של אדם,
הם ערבים לו.
זה במסגרת של הרעיון של שכר ועונש,
נכון?
כלומר, אדם חוטא, ייקחו לו את ערובתו, כלומר, את מה שממושכן אצלו, שזה חייו ורכושו,
משפחתו,
עושרו וכדומה.
טוב, השאלה היא איך, מה?
מה שאמרנו,
פרק ג',
כן?
עכשיו נשאלת השאלה,
איך זה נכנס למושג של שכר ועונש? כי כפי שדיברנו מספר פעמים,
המונח שכר ועונש הוא מושג מטעה.
בעצם באופן אמיתי הוא לא קיים ביהדות.
המושג האמיתי במקום שכר ועונש זה מידה כנגד מידה,
או כלשון של המשנה במסכת סוטה,
במידה שאדם מודד,
כך מודדים לו. מה פירוש המילה מידה
אצל חז'ל?
לא.
זה בעברית מודרנית. בעברית מודרנית, מידה זה כמות.
בעברית של המשנה, מה זה מידה?
כלי. יפה. כלי שבו מודדים.
נכון? כלי מדידה נקרא אצל חז'ל מידה.
לכן, במידה שאדם מודד, כך מודדים לו.
מה פירוש הדבר?
שהאדם הוא בעצמו כלי מדידה.
בוא נגיד את זה אחרת,
אם יש לי כלי מדידה ואני ממלא אותו בנוזל,
איזה צורה תהיה לנוזל?
בצורת הכלי.
כלומר, הכלי הוא הקובע את אופן התוצאה,
אפשר לומר, של המעשה.
עכשיו, מה זה שכר ועונש, שאמרתי שזה לא נמצא ביד?
שכר ועונש
זה שיש מעשה,
ויש, זאת אומרת, המשפט בעקבות המעשה, לטובה או לרעה.
אני אביא לכם דוגמה ציורית, אדם עולה למעלה.
ואז אומרים לו, תיכנס לפה, יש כאן בית דין שמחכה לך.
מפחיד, נכון?
טוב.
מה יש בבית דין? הוא רואה שלושה מלאכים ששמו את הכנפיים בצד, כי הם עכשיו יושבים,
ויש לפניהם שני כרכים ענקיים.
שואל הניגש, מה זה הכרך הזה מצד ימין?
אומרים לו, הכרך הזה זה רשימת כל המעשים שעשית במשך חייך.
מעשים טובים,
מעשים רעים.
אהה,
ומה זה הכרך השני?
אה, הכרך השני זה השכר והעונש.
כלומר,
על תפילת שחרית בכוונה,
אז מדפדפים בצד השני,
שתי דקות בנחלי גן עדן.
לשון הרע,
פעם אחת, וואו וואו וואו, שעתיים בתנור מספר 4. וכולי וכולי, עושים רשימה.
בסוף,
במכונת חישוב,
מראים כמה עונש מגיע לו, כמה שכר מגיע לו.
תפנה פה בפרוזדור הימני
שורה שלישית,
שמה ייתנו לך את שכרך ואת עונשך.
עד כאן הציור.
כמו בסרטים. מה?
כמו בסרטים.
כמו בסרטים.
יש סרטים כאלה?
אני לא יודע, אבל ככה יש בציורים של הפירמידות במצרים,
שמראים את האדם המגיע לעולם העליון והאלים שוקלים את מעשיו במשקולת.
יש שם מאזניים,
ושם שוקלים בין היתר גם את כמה הלב שלו כבד או
קל ביחס למעשים הטובים והרעים שהוא עשה,
וזה מסביר את המשפט המעניין בספר שמות,
כבד לב פרעה.
זה מתאים למיתולוגיה המצרית.
עכשיו,
וגם אצל הרומאים יש מושג כזה שאלת הצדק מחזיקה מאזניים.
עכשיו,
יש רק בעיה אחת,
שאפשר לטעון נגד כל הציור הזה, שאתה ראית אותו מהסרטים, אני ראיתי אותו בפירמידות.
אפשר לטעון טענה פשוטה,
יאמר הנידון,
אני מבקש מבית הדין הנכבד לוותר.
מה אכפת לך מה עשיתי?
אל תדאגו, אני לא אספר לחבר'ה למטה.
אני לא אגיד להם שאתם מוותרים.
מה אכפת לכם לוותר?
עד כאן טענה נכונה?
לא.
יוצא לפי זה שהמושג של שכר ועונש הוא בהגדרה לא צודק.
מה האמת?
האמת היא שאין שני ספרים, יש ספר אחד.
הספר, הכל מעשה בעצמו באופן מובנה כולל את שכרו ואת עונשו.
למשל, למה הדבר דומה? לאדם שמכניס את ידו לאש.
והוא יבקש שתעשו לי טובה שהאש לא תשרוף.
אבל ההכנסה של היד לאש היא בעצמה מעשה שורף.
זה לא שיש פה שני ספרים.
המידה שאדם מודד בה,
בה מודדים לו מידה כנגד מידה.
אז איך להבין, עכשיו, אם זה נכון מה שאני אמרתי,
עולה מיד השאלה, מה זה הכל נתון בעירבון?
גם מה זה אומר, הרבה מחשב שכר עבירה.
כן, זה דיברנו כמה פעמים, על שכר מצווה, עבירה וכו', אבל אני כאן אדבר על משהו אחר.
אני רוצה להבין את המשנה הזאת, או את המשנה ההיא.
המשנה הזאת כבר מספיק מסובכת לי גם ככה.
אז מה זה הכל נתון בעירבון?
אבל מה זה הכל?
אני רוצה להגיד, מה זה הכל הזה?
או כל המציאות כולה.
כלומר,
אם אני מבין שהאדם הוא יצור בפני עצמו לעומת כל שאר היצורים,
אז לא הכל נתון בעירבון,
אלא רק מה שיש לו נתון בעירבון.
אבל אם אתה אומר שהאדם הוא חלק מההוויה הקוסמית,
יוצא לפי זה שהוא והעולם זה עניין אחד,
לכן הכל נתון בעירבון.
לא, זה מסביר למה למשל התורה אומרת אם תעשה ככה וככה, אין גשם.
מה העננים אשמים?
העננים, כיף להם בפני עצמם,
אני, יש לי את הגורל שלי.
אבל אם אני והעננים שייכים לאותה הוויה, אז הכל נתון בעירבון.
לפי זה ניתן להבין משפט אחר של חזל,
יחיד שעשה תשובה,
מוכלים לו ולעולם כולו.
זה שמוכלים לו, נגיד שאיכשהו הצלחנו להבין שאדם שעשה תשובה,
מוכלים לו.
אבל למה מוחלים לעולם כולו?
בגלל שאם מוחלים לו,
מגיע לו לחיות.
והוא לא יכול לחיות בלי העולם כולו, כי הוא העולם כולו.
לכן מוכרחים למחול לעולם כולו, כיוון שמוחלים לו.
מובן?
טוב.
אז זו המשמעות העמוקה של הביטוי הכל
נתון בעירבון.
כל המציאות כולה ערבה למעשים של האדם.
וממילא מתבקש מזה,
ומצודה פרוסה על כל החיים. מה זה מצודה?
רשת.
רשת, כן? רשת פרוסה
על כל החיים.
זאת אומרת שאדם לא יכול להימלט
מן האחריות שלו על מעשיו.
למה זה חשוב?
אפשר להגיד כדי להפחיד אותי.
כן? דע לך, דיר באללה, כי מתי אל תתנהג לו בסדר?
יש תוצאות.
אפשר להבין את זה יותר לעומק.
ומצודה פרוסה על כל החיים. אתה אחראי על כל החיים.
החנות פתוחה והחנווני מקיף
והפנקס פתוח והיד כותבת
וכל הרוצה ללוות
יבוא וילווה
והגבאים מחזירים תדיר בכל יום
ונפרעים
מן האדם
מדעתו ושלא מדעתו
ויש להם על מה שיסמוכו
ועדין דין אמת,
והכל מתוקן לסעודה.
טוב, נגיד ככה, עד המשפט האחרון והכל מתוקן לסעודה,
אני מבין.
מה זה אומר?
זה אומר,
נותנים לך זמן, אתה יכול לעשות איזה שטויות שאתה רוצה,
יש, שום דבר לא נשכח,
כן, היד כותבת וכולי. למה זה חשוב לדעת ששום דבר לא נשכח?
כי זה מלמד אותי שלכל מעשה שלי יש משמעות.
למה זה חשוב לדעת שלכל מעשה יש משמעות?
כי אם לא,
אז העולם שלי חסר משמעות.
כן? למשל,
יש בספר הקדוש הנסיך הקטן.
אז מגיע הנסיך הקטן אל הכוכב לכת של הגיאוגרף.
והגיאוגרף אומר לו,
או,
אתה בא מכוכב לכת אחר,
ספר נא לי מה יש שם.
ואנחנו נכתוב את דבריך בספרי הגיאוגרפיה,
שהם הספרים החשובים ביותר בעולם.
כך הוא אומר.
למה זה החשוב ביותר בעולם? כי שם כותבים
את הנצחי.
אומר לו הנסיך הקטן,
יש לי שלושה הרי געש,
אחד כבוי,
אבל מי יודע?
כותב הגיאוגרף,
שלושה הרי געש, אחד כבוי.
נכון, מי יודע, אולי יבוא יום שאיתו.
חוץ מזה, אומר הנסיך, יש לי פרח.
פרח,
אנחנו לא כותבים פרחים.
אומר לו, למה אתם לא כותבים פרחים?
זה הדבר היפה ביותר שיש.
אומר הגיאוגרף, אנחנו לא כותבים דברים בנחלוף.
מה זה בר-חלוף?
בר-חלוף זה דבר שקיצור קרב.
אה, אבל אתם כותבים גם הרי געש, ומהרי געש נכבים.
אומר לו, מה שחשוב זה ההר.
ההר לא משתנה,
לכן אנחנו כותבים הרים,
אבל לא כותבים פרחים, הם בני חלוף.
אומר הנסיך הקטן,
אם כך,
הפרח שלי הוא בר חלוף,
וזה הלא, ואני עזבתי אותו כך.
זה המשבר הגדול בחיים של הנסיך הקטן.
כי אז בעצם שמה מכאן ואילך, המסע של הנסיך
זה להעניק משמעות נצחית
לפרח בר החלוף שלו.
בסדר? עד כאן ברור.
ואז יש, טוב, כל מי שקרא את הספר הקדוש,
חייבים לקרוא אותו,
לפחות עד גיל 15,
מבין שזאת המצוקה של האדם המודרני, שמבקש להעניק משמעות
למה שלכאורה הוא חסר משמעות.
כי באמת הפרח הוא באמת בר חלוף,
בסדר?
אז יש שם כל מיני פטנטים, איך הוא עושה את זה.
עכשיו,
מה אומרת ההלכה?
ההלכה אומרת שיש הלכה בכל נושא.
אין נושא שאין עליו הלכה.
אם כך, אפשר להציל את החולף מן האבדון.
כי אם יש הלכה, אז יש נצח.
ואז יש נצח גם לפרח הבודד.
הלכות פרחים יש.
אני רוצה להביא בשביל זה דוגמה אחרת.
כל ילד באיזשהו שלב של החיים שלו
לומד כיצד לקשור את השרוכים של הנעליים שלו.
כל ילד.
יש שלב כזה,
מגיע איזשהו אירוע מכונן שבו הילד בגאוותו הרבה מציג לפני אימא שלו
איך הוא קשר את הנעל.
זה נכון שהוא החליף בין ימין לשמאל,
וזה נכון שהקשר הוא לא בדיוק קשר,
אבל הוא מלא גאווה, קשרתי את השרוך של הנעל.
מה התגובה של האם?
יכולה להיות תגובה, כל הכבוד, אתה תקשור עוד אלפי פעמים את השרוכים בחייך,
כל הכבוד זה נפלא.
אפשרות אחרת שהיא תאמר לו, אין לזה שום חשיבות.
עכשיו היא צודקת.
אבל ברגע שהיא תענקה,
היא הרסה את החיים של הבן.
אז כל מה שאני עושה זה חסר משמעות.
אם הדבר הכל כך חשוב הזה שהשקעתי בו כל כך הרבה
הוא לא חשוב,
אז שום דבר לא חשוב,
נכון?
מה הפתרון שההלכה נתנה? יש הלכות איך קושרים את הסרוכים.
אז יש עכשיו גאולה למעשה הפרוזאי הזה, שאני אעשה אותו אלף פעמים בחיי,
אלפי פעמים בחיי.
אז זה מה שבעצם כאן כתוב במשנה,
כן, החנות פתוחה והחנוונים מקי והפנקס, והיד כותבת.
היד כותבת את כל מעשיך,
כן, וכל מעשיך בספר נכתבים.
זאת אומרת שאין מעשה שאיננו בעל משמעות.
זה מעניק משמעות אדירה לכל החיים כולם,
גם אם בגלל זה אצטרך לשלם מחיר.
נתאר לעצמנו אדם שייאמר לו בנבואה או לא יודע מה,
תעשה מה שאתה רוצה,
לא מתעניינים בך.
זה נורא.
אז הוא יכול לעשות הרבה דברים שייסבו לו הנאה.
אבל זה חסר משמעות, בסדר?
אז זה מה שאומר כאן,
אכן ואני מקיף והפנקס פתוח.
מה?
אכן ואני מקיף, או, זה משהו אחר לגמרי.
החנווני מקיף, הכוונה שיש לך זמן.
כלומר,
מה זה אדם שמוכר בהקפה?
אתה אומר לקונה,
אין לך מה לשלם,
אנחנו יודעים, אין לך.
אבל אנחנו סמוכים ובטוחים שיהיה לך.
אז על סמך העתיד אתה מקבל כבר בהווה.
זו המשמעות של החנווני מקיף.
כלומר, זה סך הכל אופטימי.
זה אומר שבידוע שבסוף תוכל לזכות.
הכל נתון בעירבון.
זה אומר שיכול להיות שאני אשלם.
לא, כן, אבל אני אשלם כי אין לי במה לשלם.
כלומר, לוקחים לי בניגוד לרצוני.
כן, ואני מקיף, סומכים עליך.
משהו אחר לגמרי.
כן?
וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה, והגבאים,
מלאך המוות,
כן?
מחזירים את הדין בכל יום, ונפרעים מן האדם,
מדעתו ושאומרים מדעתו, יש על מה שנסמכו,
והדין דין אמת.
אז מה זה, והכל מתוקן לסעודה?
זה לא ברור לי.
אז זה הסעודה.
הוא, מה?
הלוויתן. אז מה זה, החלטת ממשל במשל.
עולם הבא.
כן? הכוונה.
עולם הבא, הרמב״ם אומר,
מה שחכמים עוברים סעודה, מתכוונים לחיי העולם הבא.
כן?
מה זה הכל מתוקן לסעודה?
זה לכאורה לא נכון.
לא כולם מתוקנים לסעודה, יש כאלה שלא יזכו.
אלא פה נרמז משהו אדיר,
שבאמת בסוף הכל
מתוקן לסעודה.
זאת אומרת שבדרכים עקלקלות,
ישירות או מסובכות,
או מסובכות בריבוע או בשלישית,
בסופו של דבר הכל מתוקן לסיעור.
בסדר?
טוב,
אגב, זה מסביר משפט מדהים שיש במסכת סנהדרין.
כל ישראל,
יש להם חלק לעולם הבא.
נכון? כך כתוב, לא?
כן.
ואחר כך יש המשך,
ואלה שאין להם חלק לעולם הבא, ויש רשימה,
אלה שאין להם חלק לעולם הבא, גם הם מי ישראל.
אז איך אמרת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אם בסוף אתה אומר לי שיש כאלה שלא?
אה?
השאלה מובלת?
אתה לא רוצה תשובה?
בטח, אני אתן לך תשובה.
מה?
צריכים לעבור דרך כמה רמות של... זאת אומרת, כל ישראל ובכלל זה אלה שאין להם חלק לעולם הבא,
יש להם חלק לעולם הבא.
אז הם צריכים לעבור דרך הרבה בלאגן, הרבה ייסורים, בסוף הם ייכנסו.
או בדלית האחורית, או דרך הביוב,
ייכנסו בסוף לחיי העולם הבא.
כן, זה הכוונה. הכל מתוקן לסעודה.
משנה יז.
טוב.
רבי אלעזר בן עזריה אומר,
אם אין תורה,
אין דרך ארץ.
אם אין דרך ארץ,
אין תורה.
זה משפט
חסר היגיון לחלוטין.
אם אתה אומר אין A בלי B ואין B בלי A,
אז אין כלום.
אין תורה, ממה אני מתחיל?
אתה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ. אז אני אתחיל מתורה, כדי שיהיה לי דרך ארץ.
אומרים לו, לא, אבל אם אין דרך ארץ, אין תורה. אז אני צריך להתחיל מדרך ארץ, ממה אני מתחיל?
כדי לקבל עבודה צריך ניסיון, אבל כדי לעצור ניסיון אתה צריך להתכנס לעבודה. נו, אז זה עצמו סתירה, נכון?
אז מה עושים?
טוב, יש על זה הרבה במפרשים.
יש כאלה שאמרו ככה,
אם אין תורה,
אין דרך ארץ,
זה הרי לא נכון.
כלומר, המוסר הטבעי הוא תנאי כדי שאעסוק בתורה.
צריך להגיד, אם אין דרך ארץ טבעית,
אין תורה.
אם אין תורה, אין דרך ארץ שהתורה מורה עליה. שזה דרך ארץ עליונה יותר.
אבל לא שאפשר בלי דרך ארץ ראשונית.
הרי יש לנו כלל,
מי שאין לו מידות טובות,
לא מכניסים אותו לבית המדרש, נכון? תלמיד שאינו הגון,
לא מכניסים אותו לבית המדרש.
כלומר, אין לו דרך ארץ.
אז איך קודם כול דרך ארץ בפני התורה.
זה דבר אחד.
נכון, לכן צריך לומר, כמו שאומר המהר״ל,
אם אין תורה,
אין משמעות,
אין תכלית לדרך ארץ.
כלומר, אתה, יש לך דרך ארץ, בסדר, אבל לאן זה מביא אותך?
זה צריך להביא אותך, שצריכה להיות מטרה, מעל זה.
אז אם אין תורה כמטרה,
אין דרך ארץ כהתחלה,
בסדר?
ממילא אפשר להבין, אם אין דרך ארץ,
אין תורה, אם אין לך דרך ארץ, לא תגיע אל התורה, בסדר?
אותו דבר גם ההמשך, אם אין חוכמה אין יראה,
אם אין יראה אין חוכמה.
טוב, אני רוצה להבין, מה זה אם אין חוכמה אין יראה?
לכאורה יראה זה קודם לחוכמה.
נכון? יראת השם
היא מביאה בסוף לחוכמה, היא חוכמה.
אלא הכוונה גם כן.
אם יש לך רק יראה
וזה לא מוביל אל החוכמה,
בשביל מה הייתה לך יראה?
בסדר?
זה הדבר, אם אין יראה,
אין חוכמה.
עבודת השם רק מי יראה,
נשאלת השאלה, מה זה אומר?
כלומר, על זה אומר רבנו בחייה
בספר חובות הלבבות,
שמי שאומר ככה, זה כמו שורה של עיוורים,
ששמים את היד, כל אחד על הכתף של מי שלפניו,
והאחרון, הוא שם את היד על הכתף של מישהו שרואה.
מתוך הנחה שיש אחד שרואה.
אבל גם אם הראשון לא רואה,
אז כל השרשרת כולה נופלת.
אותו דבר,
אפשר להגיד, שאדם יאמר, תשמע,
אני לא מבין בכל החוכמה שלך,
אבל אני סומך עליך,
אז יש לי חיבור אל החוכמה דרך היראה שלי.
אבל אם בקצה זה טיפש, אז הוא שילמה כל היראה.
בסדר?
זה אפשר להבין את זה בלי להיכנס לשמות בדתות.
כן? יש אנשים שיש להם יראת שמיים כלפי הדת שלהם.
אבל הבעיה היא שגם המייסד אומר שטויות.
זה הבעיה.
אז זה הכוונה, אם אין חוכמה אין יראה.
אם אין יראה אין חוכמה.
פעם היה אחד מגדולי הרבנים
בעיר הקודש בני ברק,
אני לא אזכיר את שמו,
אמר
אם ישאלו אותי כשאגיע לשמיים
מדוע הייתי נגד הציונות,
אני אענה כי גם החפץ חיים היה נגד הציונות.
אז שימו לב לבעיה שיש במשפט הזה.
כל בני ברק סומכת עליך,
ואתה
סומך על מישהו אחר.
בעיה שנייה שזה גם לא נכון.
בסדר?
טוב, אם אין בינה,
אין דעת.
אגב, אני רוצה להגיד לגבי החפץ חיים.
כאשר התחילה ההתיישבות בארץ ישראל, עוד לפני הקונגרס הציוני,
התחילה ההתיישבות בפתח תקווה, מקווה ישראל,
פרצו את החומות,
אז החפץ חיים אמר לבן שלו,
העניין התחיל כבר.
להשתמש בביטוי ביידיש דוס איז דוס.
זהו זה.
לא, דוס איז דוס הוא אמר בהצהרת בלפור.
לפני כן הוא אמר, העניין התחיל כבר. בהצהרת בלפור הוא אמר דוס איז דוס.
בסדר?
כן, אפשר היה.
דוס איז דוס הכוונה
לא שהדתי הוא דתי,
אלא הכוונה, זה הוא זה.
כן?
בסדר. טוב.
נכון, נכון.
אגב,
ידוע דבר מעניין, זה נכון שהחפץ חיים לא היה חבר בהסתדרות הציונית, כן? הוא לא היה.
הוא היה אפילו חבר באגודת ישראל.
אבל הוא רגיל היה לכתוב על כל נושא בוער בעם היהודי, היה כותב ספר.
היה כותב ספר על נושא הזה, נושא הזה, נושא הזה.
על הציונות הוא לא כתב כלום.
אם הציונות מעלה את היהדות באש,
הייתה צריכה לכתוב משהו,
הוא לא כתב.
מעניין, טוב.
ניטרליות. מה?
ניטרליות.
סוג של ניטרליות, למרות שהוא תכנן לעלות לארץ, הוא כבר קנה בית בפתח תקווה.
אבל אחר כך אשתו חלתה.
אז הוא לא יכול היה לעלות.
טוב.
אם אין בינה,
אין דעת.
אם אין דעת,
אין בינה.
זה דעת ובינה.
בינה זה זכר או נקבה?
זה נקבה.
מה הזכר?
בין.
בין, נכון? בין.
זאת אומרת, מה זה בין?
בין, כן? לעשות הבחנה.
בינה, היכולת להבחין.
קוראים לזה בעברית אנליזה, אנליזה, נכון? היכולת האנליטית,
או אנליטיקה.
אז מה זה דעת?
החיבור.
החיבור, כן? והאדם ידע את חווה אשתו,
ידע הכוונה אהב.
חיבר.
זאת אומרת, צריך גם יכולת של סינתזה.
עכשיו,
חז״ל אמרו, נשים דעתן כלה.
כלומר, שיש נחיתות לנשים בתחום הדעת,
והזמין ליתרון לגברים.
מצד שני, על הפסוק וייבן את הצלע, אמרו חז״ל, בינה יתרה נתן בה אישה. כך שיש נחיתות לגברים בתחום הבינה,
מה שנקרא אינטואיציה אנשית.
אז יש יותר בינה לבנות,
יותר דעת לבנים.
אבל אם אין דעת, אין בינה.
אם אין בינה, אין דעת.
אז מה צריך לעשות?
להתחתן.
כן, מה אתה אומר?
מה, הדעת,
מה, הדעת של מי?
דעת של הגבר. אין לו. זאת אומרת, הדעת של, אה, לא, סליחה, יש לו.
הדעת, הכוונה, היכולת לעמוד על שלו.
כן? היציבות. תמיד,
כשמישהי יודעת מה שהיא רוצה, אומרים היא גבר.
נכון?
זאת אומרת, לא, זה משמעותי, זאת אומרת,
אומרים שהאדמה שלנו סובבת סביב צירה.
איפה הציר שלי?
להסתובב זה דבר נורא,
לא כל כך יפה ולא בת 16,
נכון?
זאת אומרת, השיר של הרווקה,
שהיא מחפשת איזשהו ציר שמסביב לא להסתובב.
כן, מאוד, הייתי אומר, זה סטריאוטיפי,
אבל זה גם אמיתי.
כן, מה אתה אומר?
ממילא,
כיוון שאתה יודע להבחין, אתה מבין דבר מתוך דבר.
כי אתה מסתכל, אתה חודר אל הדבר ומפריד אותו.
לכן יש הכרח שיהיה גם דעת וגם בינה, בינה ודעת.
עכשיו, אם נעמיק עוד קצת, זה אומר שהבינה היא נקודת המוצא.
אדם נולד בלי חוכמה,
איך קונים את החוכמה?
קודם כל על ידי בינה.
אחר כך מגיעה דעת,
וזה תואם מה שאמרו הפילוסופים בימי הביניים,
שהאדם יש לו פוטנציאל של נצחיות,
אבל הוא צריך לקנות אותו.
אז אם יש בינה, יש גם דעת.
אם אין דעת, בשביל מה הבינה שקדמה, בסדר?
בתפילה אומרים דעה ובינה והשכל,
ויש גורסים בטעות חוכמה,
בינה ודעת, כן? נו אז מה?
פה לא כתוב חוכמה.
אם אין נראה אין חוכמה, אם אין חוכמה אין נראה, בסדר?
רק כך, בסדר, איך אני משיג את החוכמה?
יש שני כלים שניתנו לי מאת הבורא, זה הדעת והבינה.
ולכן,
בתפילה אנחנו אומרים, אתה חונן לאדם,
דעת ומלמד לאנוש בינה.
בסדר?
וחונן הוא מיתך,
הגרסה הנכונה,
דעה, עכשיו, בנוסח אשקלן זה דעה, בינה והשכל,
בנוסח הספרדים, דעה ובינה והשכל.
בסדר?
ויש שבטעות גורסים חוכמה, בינה ודעת.
אתה איתי? בסדר.
אני יודע שקשה ללכת נגד סידורים מודפסים.
כן? אני יודע.
טוב.
אגב, מה זה השכל?
להצליח.
כן? זה נקרא ויהי דוד בכל דרכיו,
בכל דרכיו משכיל וה' עימו.
מזכיר כעולם מצליח.
השכל וידוע אותי, השכל לשם הידיעה.
כן, טוב.
אם אין קמח,
אין תורה,
אם אין תורה, אין קמח.
זה דבר מאוד מוזר המשפט הזה.
מאיפה באה התורה?
בשמיא, אז מה אני צריך קמח?
יש תורה בלי קמח.
התורה באה מן העליונים, נכון?
וגם אם אין תורה אין קמח, מה פתאום?
אני יודע על הרבה שעושים קמח בעולם כולו, ואין להם תורה.
אז מה זה הסיפור הזה?
אה, אתה אומר, צריך פרנסה.
צריך פרנסה,
אבל זה דבר המובן מאליו, לא צריך משנה בשביל זה.
איך אני אחיה אם לא יהיה לי מה לאכול?
אני לא אוכל ללמוד אם אין לי מה לאכול, זה ברור.
אה?
העורבים יביאו.
בסדר, זה אסריך לאכול.
אתה צודק.
כן?
עכשיו, אגב, מה הם הביאו?
בשר, נכון?
כן, אז הוא לא היה צמחוני אליהו.
מה אתה אומר?
סימן שאצל אחף זה היה כשר, הוא חזן, כן?
כי עובדיה אשר על הבית היה... טוב.
טוב, בקיצור, צריך להבין,
שוב אנחנו שוב נזקקים פה לדברי המארג.
אם אין קמח,
אין תורה, אם אין תורה, אין קמח.
אם אין קמח,
אין משמעות לזה שאני אקבל את התורה.
כי התורה ניתנה,
התורה ניתנה כדי לתת משמעות לעולם, אז צריך שיהיה עולם קודם.
איך העולם מתקיים? על ידי קמח.
אם אין קמח, חבל,
אין למי לתת את התורה, אז אין תורה. מדוע?
משום שהתורה
היא דיבור.
הדיבור פונה אל מי שמקבל את הדיבור.
אז אם אין מקבל, אין משמעות לתורה.
זה להבדיל מחוכמה, שהחוכמה עומדת בפני עצמה.
אם אין תורה אין קמח,
אם אין מה שייתן משמעות לעולם,
אז חבל על העולם,
בשביל מה יש כל כך הרבה קמח,
זה המשמעות,
בסדר? טוב,
זה דברי רבי,
רבי מי?
רבי אלעזר בן עזריה. רבי אלעזר בן עזריה, יפה.
הוא היה אומר,
כל שחוכמתו מרובה ממעשיו,
אתם זוכרים שהיה לנו משנה כזאת?
במשנה, באותו פרק,
נכון?
זה היה משנה ט',
נכון?
רבי חנינא בן דוסא.
מה הוא אומר בסוף המשנה התשיעית?
כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת, וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת.
אז הוא חוזר על זה, רבי אלעזר בן עזריה.
אבל הוא אומר את זה עם משל,
כדי להסביר מדוע זה נכון.
הוא היה אומר, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו,
למה הוא דומה?
לאילן,
שענפיו מרובים ושורשיו מועטים.
והרוח באה ועוקרתו, והופחתו על פניו,
שנאמר, והיה כערער בערבה,
ולא יראה כי יבוא טוב, ושכן חררים במדבר,
ארץ מלאכה
ולא תשב. על מי זה נאמר?
מה הפסוק שלפני זה בירמיהו?
הרי זה בירמיהו, מה?
אה?
יפה. ארור הגבר אשר יבטח באדם,
ושם בשר זרועו,
ומהשם יסיר ליבו,
והיה כערער בערבה וכו'. בסדר?
אז הוא מבין שמה זה מהשם יסיר ליבו?
שיש לו חוכמה,
אבל לא הרבה מעשים. צריך להבין איך הוא מבין את זה בפסוק.
אבל כל שמעשיו
מרובים מחוכמתו, למה הוא דומה?
לאילם, שענפיו מועטים ושורשיו מרובים.
אז אם יש לו הרבה שורשים,
יש תקווה שיהיו לו גם הרבה ענפים.
שאפילו כל הרוחות שבעולם, באות ונושבותו,
הן מזיזות אותו ממקומו, שנאמר,
והיה כעץ שתול על מים. על מי זה נאמר?
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה השם מבטחו,
והיה כעץ שתול על מים.
כן, זה פשוט, הוא משמיט כאן את הפסוקים.
ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבוא חום,
ויעלהו רענן,
ובשנת בצורת לא ידאג,
ולא ימיש מעשות פרי.
עכשיו, עלי רענן,
הרי דרכן של עלים,
שהם נושרים,
הם קומשים, נכון?
במיוחד כאשר מגיע הפרי,
הפרי מחליף את העלים.
אבל יש עצים שהעלה לא קמש.
למשל, בספר תהילים כתוב,
והיה כעץ שתול על פגי מים,
אשר פריו ייתן בעתו,
ועלה הוא לא ייבול.
אז מה זה פה בנמשל?
מה זה העלה ומה זה הפרי?
הפרי זה התוצאה, זה המעשה שאדם עושה. מה זה העלה?
הדברים שהם רק אמצעי למטרה.
אז תמיד יש בעיה, אנחנו רוב החיים שלנו עסוקים באמצעים.
אני אוכל כדי שיהיה לי כוח,
אני נח כדי שאוכל לעבוד, אני עובד כדי להתקע, שיהיה לי כסף, יש לי כסף בשביל ש... וכולי.
כלומר, בסופו של דבר, רוב הדברים שאנחנו עושים זה עלים ולא פירות.
כן, ואז יש איזה, יכולה להיות תחושה של בזבוז זמן,
כן, זה משהו נורא, אנחנו כל הזמן,
רוב ההשקעה שלנו עסוקים בעלים.
אומרים לו, העלים שלך גם הם פירות.
זה הכוונה שהעלה נשאר הענן, כן.
איך אמרת שכחת?
המעשה לא משחק.
נכון.
לא, המעשה, הכוונה שאדם עשה מעשים שמהווים תשתית לחוכמה.
כן, זה כמו שלמשל,
ילד מגיע לבית הכנסת, מה יותר חשוב?
שהוא יתפלל או שינשק את הסידור? מה אתה אומר?
ילד קטן,
הוא עכשיו מתחיל להגיע לבית כנסת, מה?
שינשק את הסידור, זה הרבה יותר חשוב.
ברור.
זה יפה להתפלל.
לא, לא רק זה. אם הוא תדרוש ממנו להתפלל, בסוף הוא גם לא ינשק את הסידור ולא יתפלל.
כן? כלומר, יש מעשים שהם לא מעשי חוכמה, כי הרי אין הלכה שצריך לנשק סידור.
כן? אבל זה המעשה השורשי,
שמכוחו תבוא החוכמה.
בסדר?
נכון, נכון, בדיוק זה. הנושא של עץ פרי עושה פרי.
למשל עץ הלקריץ,
עץ הלקריץ, העץ עצמו הוא הפרי.
כן, או קנה הסוכר.
כן.
מה?
גם האתרוג. כן, כן, גם האתרוג.
זאת אומרת שבאתרוג נותר משהו מהמצב האידיאלי של החקלאות.
אתרוג זה מה?
נראה לי שמעולם לא אכלת אתרוג.
אני אסביר למה אני מתכוון.
לא שלא אכלת מה שקוראים אתרוג,
אבל מה שמוכרים לך בחג הסוכות
זה משהו שהוא אתרוג בדורדר.
נתנו בו קודם כל כל מיני חומרים של הגברה,
שזה מסוכן, אפילו אפשר להיות לאכול.
דבר נוסף הוא קטן, כדי שתוכל לקחת אותו עם הלולב.
האתרוג האמיתי זה אתרוג בגודל כזה,
בסדר?
זה, אגב, התימנים משתמשים בזה,
ואם אתה לוקח את האתרוג שהוא גדל, אתה נותן לו לגדול מספיק זמן,
אתה תראה שהוא לא מר,
אלא אדרבה, הוא טעים.
ואני אכלתי,
בסדר?
לא עושה פרוסות דקות, ואתה תראה שזה מעדן.
אגב, כך מקובל במדינת סין.
בסין, חלק מהתפריט של המטבח הסיני זה אתרוג.
בסדר?
אבל לא אתרוג גדול.
כן. יש גם אתרוג האצבעות.
שבארץ לא כל כך מצוי, אבל בסין מצוי מאוד.
שזה עשוי מכמה צ'ופצ'יקים שנראים כמו אצבעות.
מוזכר בפוסקים, אגב.
טוב,
אנחנו עוברים בזאת
אל משנה יח',
למה?
כי גמרנו את משנה יז'.
רבי אלעזר חיסמא,
יש גורסים בן חיסמא,
אומר
כינין ופתחי נידה,
הן הן גופי הלכות,
תקופות וגמטריות,
פרפראות לחכמה.
טוב, לא, המילים האלה לא ברורות.
מה זה קינין?
מה זה פתחי?
מה זה פתחי נידה?
ולמה הוא צריך להגיד גופי הלכות? מה הוא רוצה להגיד?
כלומר, הוא רוצה להגיד תלמד הלכות, זה יותר חשוב מאשר ללמוד דרשות? זה מה שהוא רוצה להגיד.
נו, באמת.
אלא,
צריך להבין,
קודם כל, על איזה רקע זה מופיע. זה מופיע על רקע המשנה הקודמת.
המשנה הקודמת דברת על פירות ועלים.
אז מכאן אנחנו מבינים שיש עיקר ותפל.
אז בואו נראה מה עיקר, כן? מה זה גוף?
גוף זה עיקר, אתה אומר, כמו גוף הדבר, כן?
אבל אולי בדיוק הפוך,
הרי חזל מדברים על זה שמעל כל גוף יש גם ראש.
ראש וגוף.
אז הגוף תפל,
הראש עיקר,
נכון? עכשיו,
מה יותר חשוב בתורה, הלכה או סתרי תורה?
מה פתאום, כן?
הרי זה מה שנקרא דבר גדול ודבר קטן, על רבן יוחנן בן זכאי נאמר
שלא הניח דבר גדול ודבר קטן.
דבר גדול מעשה מרכבה.
דבר קטן הוויות דאבייב רבה.
מזה אנחנו מבינים שהדבר החשוב ביותר ללימוד היהדות
זה דווקא אותם עיונים עליונים שהם מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
ואילו ההלכות
הם רק הדרך להגיע לשם, נכון?
מי כותב את זה? הרמב״ם,
בהלכות יסודי התורה שבספר המדע.
עכשיו לי, יש לי ודאות שיש כאן ספר המדע,
כפי שהוכח מספר פעמים
בלימוד שלנו.
לא, אנחנו מדברים ספר המדע.
הנה,
אשריך וטוב לך.
אז מה כתוב כאן בספר המדע, בהלכות
יסודי התורה, תודה רבה,
בסוף פרק ד'.
וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות האלו הם שחכמים הראשונים קוראים אותם פרדס.
כמו שאמרו, ארבעה נכנסו לפרדס.
מי זה?
רבי עקיבא, בן עזאי, בן זומא ואלישע בן אבויה, נכון?
ואף על פי שגדולי ישראל היו
וחכמים גדולים היו.
לא כולם היה בהם כוח לידה ולהשיג כל הדברים על בור ים.
ואני אומר,
מי זה אני? הרמב״ם,
שאין ראוי לטייל בפרדס,
אלא משנתמלא קרסו לחם ובשר.
אתה רוצה לטייל? קודם כל תאכל, אחר כך טיול,
אחרי האוכל זה תמיד טוב.
ולחם ובשר הוא לידה האסור והמותר.
וכיוצא בהם משאר המצוות.
קודם כל תלמד את ההלכות,
אחרי זה לך תטייל בפרדס.
ואף על פי שדברים אלו, כלומר, ההלכות,
דבר קטן קראו אותם חכמים.
שהרי אמרו חכמים, דבר גדול מעשה מרכבה,
ודבר קטן הוויוד דאבייב רבה.
אז קודם כל ברור מה הדירוג.
לפי הרמב״ם,
הדירוג הוא שההלכות זה רק התחלה.
ההתחלה, על גבי ההלכות, יש העיונים האלה.
אף על פי כן, ראויים הם להקדימם.
למה צריך להקדים אותם?
שהם מיישבים דעתו של אדם תחילה.
כלומר, זה עושה אותך רגוע.
אתה יודע, זה מותר, זה אסור, אתה מסודר.
ועוד, שהם הטובה הגדולה
שהשפיעה הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה.
נכון?
כלומר, מה זה טוב המצוות?
זה יישוב העולם
הזה,
כדי לנחול חיי העולם הבא.
כלומר, מההלכות עצמן, מקיום המצוות, אתה לא מגיע לעולם הבא לפי הרמב״ם,
אלא רק אחרי שאתה מקיים מצוות, ואתה אז עוסק בעיונים העליונים,
אתה זוכה לחוכמה שמביאה אותך לחיי העולם הבא.
ואפשר שידע הם הכל,
כולם יכולים לדעת.
כלומר, כל מה שיש בשולחן ערוך, במשנה תורה, הכל,
כולם יכולים ללמוד את זה, זה לא בעיה, פשוט זה.
זה מותר, אסור, מותר, אסור, מותר, אסור, אתה יודע.
אפשר שידע מה קול, גדול וקטן.
איש ואישה.
בעל לב רחב ובעל לב קצר.
בסדר?
כלומר, לא צריך
לעשות פלפולים גדולים, אתה צריך רק לדעת מה מותר ומה אסור. כלומר, אם אני רוצה לעסוק במעשה מרכבה, לפי הרמב״ם איזה ספר אני צריך ללמוד תחילה.
משנה תורה.
כן, ידעך, אורח חיים לא היה קיים.
כן, אבל לפי הרמב״ם צריך ללמוד.
מעשה בתלמידה במכון הוראה שאמרה לי בסוף השנה אני רוצה ללמוד קבלה.
אמרתי לה אין בעיה תלמדי את כל המשנה תורה אחרי זה נדבר.
אחרי שנה חזרה אליי.
למדתי מה אני עושה עכשיו.
טוב,
אני לא זוכר מה אמרתי לה נתת לזה כמה הדרכות וזה אבל היא עשתה את הדברים בסדר הנכון.
קודם כל צריך לדעת מה מותר ומה אסור ואחרי זה אתה עוסק בעיונים העליונים.
יוצא לפי זה שהביטוי גופי הלכות שמשתמש בו רבי אלעזר חיסמא הוא לאו דווקא בא לומר שההלכה עיקר,
אלא שזה הגוף לפני הראש.
יש ביטוי בגמרא במסכת סנהדרין.
אין בן דוד בא
עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.
אומר השם הזה נשמות שבגוף,
מקום יש בשמיים וגוף שמו.
ומשם באות הנשמות.
מה פתאום, יש מקום בשמיים וקוראים לו גוף? מה פתאום?
זה בא מהמילה מגופה.
מה זה מגופה?
כיסוי של חבית.
זאת אומרת, יש איזה מין חבית גדולה של נשמות,
הנשמות יורדות לעולם הזה,
גומרים עם הנשמות שבגוף, ואז איזה נשמות באות?
אומר הרב קוק, נשמות שבראש.
למעלה מן הגוף יש הראש,
נשמות גדולות, ואז בן דוד יכול לבוא.
מה, שבגוף?
לא, זה באופן כללי, כשקוראים לנשנות, פשוט אין בהם את נשנות צרישות, לא? משהו אחר, בסדר, אז זה בסדר, איזה סוג מגופות יש פה.
כן, אז, מה?
והבשר שלהם זה באספתאום.
יש, זה, יש באורות התורה משהו דומה לזה, כן?
לא, נגיד ככה, נגיד מה שהרב אשכנזי היה אומר,
כל אחד והכרס שלו.
למלא כרסו, בסדר, יש לי כרס כזה,
הוא כרס כזה, תלוי, בסדר?
לא, אבל זה ברור שאם אדם לא יודע בסיס שבבסיס,
הוא עוסק במעשי מרכבה, הוא יגיד שטויות.
פעם שמעתי מתלמיד חכם אחד,
שהוא פגש מישהו שאמר לו,
אני מאוד מרוצה מהחיים, אני עכשיו לומד עץ חיים ומשניות קהתי.
טוב, בסדר.
טוב,
רבי אלעזר,
רבי אלעזר חיסמא אומר, קינין. מה זה קינין?
קין, איזה קורבן זה?
מה?
איזה קורבן עוד זה?
קורבן יולדת,
כן?
יש קורבן יולדת, קינין.
עכשיו, מה מביאים בקידור קינין?
שני קינין, נכון? כלומר, שני בני יונה, או שני תורים,
או שני בני יונה.
אחד לעולה
ואחד לחטאת.
עכשיו, איך שוחטים את הציפורים האלה?
במליקה.
מה עושים עם הדם?
לא, לא זורקים, אי אפשר לזרוק דם של יונה, מעט דם.
אלא ממצים אותו על צד המזבח.
זה שלעולה
הוא בחלק התחתון, מתחת לחוט הסקרה, וזה שלחטאת הוא למעלה מהלחוט הסקרה.
עכשיו, מה קורה אם התבלבלתי?
יש לי המון קינים,
ואני לא זוכר,
כלומר, יש אחד שהוא עולה, נפל בתוך מאה של חטאת,
או להפך,
איך ביטול ברוב,
איך עושים כדי לצאת ידי חובה את כל האפשרויות.
אז יש על זה מסכת שנקראת מסכת קינים.
מסכת קינים זה הכיף הגדול של מתמטיקאים.
שם עושים חישובים מסובכים שבמסובכים,
זה קינים.
זה נחשב, צריך בשביל זה ראש מתמטי.
בסדר?
זה קינים.
מה זה פתחי נידה?
פתחי נידה זה כל ההלכות של מתי אישה נטמאת ומתי היא לא נטמאת.
מתי היא נטהרת, מתי היא לא נטהרת. שזה גם הלכות מסובכות שבמסובכות.
אגב, יש דבר מאוד מעניין בנושא הזה,
שיש דברים שבהם הרבנים עדיפים על הרופאים,
ויש דברים שהרופאים עדיפים על הרבנים בנושאים האלה.
מדוע?
משום שהשאלות שמעניינות את הרבנים בהלכות נידה,
הן שונות מן ההלכות, מהנתונים שמעניינים את הרופאים.
ואז יוצא שיש דברים שהשתנו במשך הדורות,
במחזור של נשים וכולי,
שהרופאים לא יודעים שזה קרה.
אבל הרבנים כן, הם כותבים בספרים, בימינו זה ככה וככה.
כן?
שהיום אין נשים בווסד קבוע כמעט וכולי. זה דברים שהשתנו בעקבות הלחץ הנפשי של החיים המודרניים.
מעניין?
טוב,
אז זה גופי הלכות.
לעומת זה,
תקופות וגימטריות פרפראות, מה זה פרפראות?
קינוח, כן? פרפראות זה קינוח.
שזה הדבר הטעים ביותר.
אז למה לא מגישים את זה בהתחלה? כי בהתחלה רוצים שתאכל את המנה העיקרית.
אבל המטרה זה לא המנה העיקרית, המטרה זה הקינוח.
כן? אז זה נקרא תקופות וגימטריות פרפראות לחוכמה.
מה זה תקופות?
אז על זה בדיוק, על זה עמדתי לשאול.
כן? מה זה תקופות?
מה זה גימטריות?
תקופות זה הכוונה אסטרונומיה.
למה צריך לעסוק באסטרונומיה?
מה?
קידוש החודש.
אז זהו, אז קידוש החודש.
אז יש על זה דיון מאוד מעניין בתשובה של הרמב״ם לחכמי צור.
חכמי צור שבלבנון שלחו מכתב לרמב״ם,
הוא בא בשאלות ותשובות פאר הדור,
שאלו אותו למה צריך ללמוד אסטרונומיה ומה יצא לנו מזה.
אז הרמב״ם אומר, מה יצא לנו מזה?
שעל זה אומרת הברייתא, אמר רבי מאיר,
הסתכל במעשיו,
שמתוך כך
אתה מכיר את מי שאמר,
מתוך כך אתה יודע את מי שאמר והיה העולם.
עכשיו מעניין, הברייתא הזאת שהרמב״ם מצטט,
לא מצויה לפנינו.
כלומר, יש לפעמים ברייתות, וזה קורה הרבה, בראשונים,
שיש מדרשים או ברייתות שהגיעו לידיהם,
ולא הגיעו לידיהן.
אז אנחנו לומדים על קיומן מאחור,
מהדלת האחורית. עכשיו, למה זה חשוב?
בגלל שבהלכות יסודי התורה,
הרמב״ם אומר שצריך להסתכל בכל הבריאה,
כי מתוך כך אתה יודע את מי שאמר והיה עולם.
ואז שאלו המפרשים איפה המשפט הזה של הרמב״ם,
ואמרו שהוא כתוב בספרי.
זה נכון, בספרי כתוב
שצריך ללמוד תורה כדי לדעת את מי שאמר והיה עולם.
ולא ידעו שיש ברייתא שמדברת על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שזה הכוכבים.
ועל זה נאמר, כל מי שיודע לחשב תקופות
ואינו מחשבן, עליו הכתוב אומר,
ואל פועל השם לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו.
אגב, בימינו האסטרונומיה, או יותר נכון האסטרופיזיקה,
הגדילה את המרחב של דעת האדם פי כמה וכמה ממה שהיה בימי הביניים.
בימי הביניים למדו סך הכל על תנועת הכוכבים, מה שראו,
ובנו כל מיני תיאוריות גיאוצנטריות שלפיהן כדור הארץ נמצא במרכז העולם.
בימינו,
אנחנו יודעים, דרך האסטרופיזיקה אנחנו מגיעים אל סודות הבריאה ממש.
תיאוריית המפץ הגדול וכל הדברים האלה שנולדו מההסתכלות הזאת.
אפשר רק לשאול את הרב דניאל,
ומי שיודע לחשב ולא מחשב,
מה המקור של המשפט הזה? בהגמרה במסכת שבת.
כן.
וגימטריות, מה זה גימטריות?
גימטריות זה לשון גיאומטריה.
גיאומטריה זה יותר מופשט
מאסטרונומיה.
כי זה מדבר על דברים תיאורטיים.
האם אחד מאיתנו אי פעם ראה משולש?
התשובה היא לא.
ההגדרה הגיאומטרית, המדעית, של מה זה משולש,
זה בעצם המפגש של שלושה קווים,
כשהקו,
הוא שלושה ישרים יותר נכון,
ישר,
מה זה?
אוסף של נקודות, אוסף אינסופי של נקודות,
ומה הרוחב של נקודה?
זה רצף של נקודה.
אבל רגע, אבל רצף, אתה צודק, אבל מה זה, מה הרוחב של נקודה?
אפס. אפס. זאת אומרת, אין נקודה בעולם.
אין נקודה.
זה מושג מופשט.
לא.
המשולשים שמציירים לך על הלוח ואומרים זה צלע זווית צלע וכל מיני דברים כאלה,
זה השתקפות של המשולש, אבל זה לא משולש.
בעצם אין משולשים בעולם כלל,
כן? אז זאת אומרת, כשאומרים גימטריות, מתכוונים למושגים המופשטים.
הם, הם פרפראות לחוכמה.
זהו.
