פרשת פנחס,
פרשת פנחס תשפה אנחנו רוצים ללמוד היום על פנחס,
על המסירות נפש של פנחס
וזה בעצם עיקר הנושא שלנו,
אבל הנושא היותר מרכזי, חבר'ה היה צלצול רבותיי, היה צלצול,
הנושא היותר מרכזי זה מסירות הנפש של הגאולה,
דווקא מסירות הנפש של הגאולה
וזה שפנחס הוא אליהו,
אנחנו מכירים את הנושא הזה שפנחס הוא בעצם את ה...
נלמד עד קצת.
פנחס ואליהו, מה זה אומר,
מה משמעות הדבר, איך זה קרה בכלל שפנחס ואליהו,
ואנחנו יודעים שאליהו הוא שייך כמובן לגאולה. אליהו שייך לגאולה, בסדר? הוא עתיד לבשר על הגאולה,
והשיב לב אבות על בנים, לב בנים על אבותם.
אליהו שייך לבוא לבשר על הנושא של הגאולה,
וזה בעצם מתחיל מהנושא הזה של המסירות נפש של פנחס.
וכמו שאנחנו נראה,
שזה דבר שאנחנו פוגשים גם בימינו.
פוגשים בימינו, כי אחד הנושאים המדוברים,
שבטח בתקופה שאנחנו נמצאים בה, בתקופה של מלחמה,
אחד הנושאים המדוברים זה הנושא של מסירות הנפש,
שיש הרבה חיילים, לצערנו, שנהרגים בקרבות
לשם
הופעת עם ישראל, בעצם להופעת שם ה' בעולם.
וזה נקרא מסירות נפש, מה שהם עושים.
והמסירות נפש הזאת היא
מסירות נפש של גאולה,
ששייכת,
שמולידה, שמביאה, שמייצרת את הגאולה, והיא מתחילה מהנושא של פנחס,
מסירות הנפש של פנחס. אז בואו נראה קצת, נתחיל ללמוד את הדברים.
אנחנו יודעים שפנחס,
נכנס להרוג את זמרי ואת כוזבי,
כן?
ושמה הוא כבר בעצם מסתכן במיתה.
בואו נקרא קצת את הפסוקים שיש.
וידבר אדוני אל משה לאמור, פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן
השיב את חמתי מעל בני ישראל,
וקנו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.
לכן אמור ענייני נותן לו את בריתי שלום,
והייתה לו ולזרוע אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנה לאלוהיו ויכפר על בני ישראל.
ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדיינית זמרי בן סלוי נשיא בית אב לשמעוני.
ושם האישה המוכה המדיינית כוזבי בצור ראש אומת בית אב במדיין הוא.
בסדר? אז פנחס,
צריך לשים לב שהתורה מייחסת אותו,
בן אלעזר בן אהרון.
גם צריך דרשני למה מייחסים אותו בן אהרון, אנחנו יודעים, פנחס בן אלעזר,
אם מייחסים כאילו גם לסבא, לדור הקודם,
יש לזה סיבה, צריך להבין את הסיבה בכך.
אז פנחס קינא לשם השם,
ועל ידי כך הוא השיב את חמתו של הקדוש ברוך הוא כעס על עם ישראל,
ולפי הפשט של הפסוקים רצה לכלות את עם ישראל, לאבד את עם ישראל.
פנחס מגן על עם ישראל, מסיר את חמתו של השם,
ומקבל על זה שכר.
מה השכר שפנחס מקבל?
מה?
כהונה. כהונה זה דבר אחד. כתוב פה שני דברים.
לכן אמור הנה נותן לו את בריתי שלום,
והייתה לו לזרוח רב כהונת עולם.
כלומר, יש שכר לו, ויש שכר לא ולזרעו.
השכר לו זה ברית שלום, כבר כתוב ברית שלום.
השכר,
ואחרי זה יש עוד שכר שזה לא ולזרעו, זה כהונה,
כהונת עולם.
יש פה שני דברים,
בסדר?
הוא מקבל ברית שלום וזה כהונה זרועות.
מה זה בכלל ברית שלום?
מה זה הדבר הזה שמכנס מקבל ברית שלום? מה זה אומר?
מה זה אומר?
הוא הרג
בלי שהיה דין, אז מה זה ברית שלום בעצם? מה זה אומר? שהשם יגן עליו.
אפשר להגיד ככה, שהשם יגן עליו אולי.
מה שאומר, אני אגן עליך פה במעשה שעשית,
במיוחד שאנחנו יודעים שהוא הרג את שבט שמעון, כשאנחנו נראים בהמשך,
שבט שמעון רצו להרוג אותו אז את מלחס.
וגם אחרי המעשה הזה, הם אולי ירצו לפגוע בו, אז הוא אומר, אני אגן עליו.
יכול להיות, אפשר לפרש, ברבנל נפרש בדרך הכיוון הזה.
אני אגן עליך מפני מי שרוצה להרוג אותך,
מי שרוצה לפגוע בך, אפשר לומר ככה.
מה זה?
מה זה אומר שיהיה לו שלום, מה הכוונה?
שלא יהרגו אותו, בדיוק, זו אפשרות אחת,
אפשר להגיד ככה, לפי הפשט.
אנחנו נראה שחז״ל לוקחים את הדבר הזה, את הברית שלום הזה, למקומות הרבה יותר, קווים הרבה יותר רחוקים,
את הברית שלום.
אז עוד מעט נסביר. אז ברית שלום, אמרנו, אולי לא יהרגו אותו, אבל יש פה משהו הרבה מעבר.
כבר עכשיו אולי נגיד, ברית שלום, אומרים חז״ל, זה
מקביל לפסוק שנאמר על, כן,
כן, שנאמר ספר מלאכי ונתתי לו את בריתנו החיים והשלום. איך כתוב שם?
אמרתי את הפסוק, נתתי את בריתי החיים והשלום.
זאת אומרת שברית שלום היא קשורה לחיים, קשורה לחיים.
שפה פנחס מקבל ברכה לאריכות ימים.
היא ברכה לחיים ארוכים.
נותנת לו חיים ארוכים, זו הברכה של השלום.
זה הדבר שחז״ל אומרים לנו, והרבה מפרשים הולכים בכיוון בקו הזה,
וננסה יותר לפתח את זה.
אז זה החיים הארוכים שפנחס מקבל.
דבר שני,
אמרנו, הוא קיבל כהונה.
קיבל כהונה, נכון? זכר לי.
האמת, צריך להבין איך הדברים האלה קשורים למעשה שהוא עשה.
מדוע המעשה שפנחס עשה מנביע את זה שהוא בעצם מקבל ברית שלום,
שזה חיים ארוכים,
וכהונה.
ודבר נוסף, צריך להבין גם למה,
איך בכלל הוא נהיה כהן.
הרי כהונה זה משהו שמגיע במה?
מה שמגיע בתורשה,
בתורשה, נכון?
כלומר, מי שלא נולד כהן יכול להיות כהן?
לא.
אם אני יודע מה קורה, גדול הדור רוצה להיות כהן, קרו את רבי שמעון בר יוחאי נגיד, אני לא יודע, אולי נגיד שהוא לא היה כהן,
קרו אחד התנים שלא היה כהן, הוא רוצה להיות כהן, הוא יכול להיות כהן? הוא לא יכול, גם הוא יהיה גדול מאוד.
מה?
מה הפוכה?
נכון,
נכון.
אה, לא, אז זה, טוב, אולי לא הצברתי את זה.
אז זה כבר חז״ל אומרים שפנחס לא התכהן בהתחלה.
זה חז״ל, כוונה כשהאדוש חומש אמר למשה למשוח את הכהנים,
זה אהרון ובניו,
כן?
בניו, ואז הבנים שייוולדו להם מכאן והלאה.
אם פנחס ואלעזר נמשכו להיות כהנים, גם נדב ואביהו,
נדב ואביהו לא היו להם ילדים,
אבל פנחס ואלעזר, פנחס ואלעזר, לא פנחס, אלעזר ואיתמר, סליחה, אלעזר ואיתמר,
אז הם נמשכו להיות כהנים, ועכשיו מי שייוולדו להם מכאן ולהלאה הם יהיו כהנים.
אבל פנחס היה חי כבר, והוא לא נמשך עם אהרון ובניו,
לכן הוא לא נמשך לכהונה, אז הוא לא היה כהן.
אז מאיפה פתאום באה לו הכהונה הזאת?
כן, אם אתה לא כהן, אתה לא יכול להפוך להיות כהן,
נכון?
כן, כמו הבדיחה הזאת על זה שהולך לרב ואומר שאני רוצה להיות כהן.
הוא מוכן לשלם על זה הרבה כסף.
הרב אומר, אי אפשר לעשות ככה, זה לא...
כהן זה עובר בירושה, אתה לא, כאילו, לא המלכה, אתה לא יכול להפוך לשלם כזה,
אתה מוכן לשלם 50,000 שקל, לא מוכן, 100,000 שקל, חצי מיליון, או חצי מיליון זה כבר,
עם חצי מיליון הוא מוכן להפוך אותך לכהן.
טוב, אז הבעיה,
אבל תגיד, אבל למה אתה כל כך רוצה להיות כהן?
אז מה הוא אומר לו?
אבא שלי היה הכהן, אבא שלי היה הכהן, גם אני רוצה להיות כהן,
למה נשלם על זה?
אבל בדבר כזה זה עובר בתור רשע.
אז איך פנחס שלא קיבל את הכהונה מלכתחילה הופך להיות כהן.
אז זה גם נקודה שצריך לעמוד עליה.
טוב, אז קודם כל נתחיל עם הדבר הראשון. בריתי שלום,
חז״ל אומרים,
הברית הזאת היא רומזת לכך שאליהו חי,
פנחס חי חיים ארוכים,
ומפה מגיעה הנקודה שפנחס הוא אליהו. אומר המדרש בילקוד שמעוני,
אמר רבי שמעון בן לקיש,
פנחס הוא אליהו,
כן?
אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה,
״ואף לעתיד לבוא, אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בניי״.
כן, כמו שהשית שלום פה בעולם, ועכשיו,
גם לעתיד לבוא תעשה שלום ביני לבין בניי.
שנאמר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא,
לפני ביום השם, והשיב ולבבות על בנים ולבנים על אבותם.
תעשה שלום ביני לבין הבנים.
רבי אליעזר אומר,עשב הקדוש ברוך הוא, שמו של פנחס בשמו של אליהו זל מתושבי גלעד.
אז פנחס זה אותה דמות,
עכשיו אתה חושב שהוא שינה לו את השם באיזשהו שלב לאליהו.
עכשיו צריכים להבין מאיפה זה הגיע שפתחס הופך להיות אליהו.
מה חז'ל ראו את המקור לזה?
מה הנקודות שחז'ל מצאו שפתחס כאילו הוא בעצם אליהו.
כן?
מה זה?
קנאות.
אז זה דבר אחד, באמת רשי ובבא מציע סיפור, בבא מציע שאחד האמוראים פוגש את אליהו בבית קברות של גויים, ואומר לו מה לכהן בבית הקברות?
מה לכהן בבית הקברות?
אז רשי שם מסביר למה איך ידע שאליהו הוא כהה?
כי אליהו הוא בעצם פנחס, רשי כותב. למה? כי בשניהם נאמר הנושא של הקנאה.
פנחס קינא להשם בפרשה שלנו,
וגם אצל אליהו קנאו קינאתי להשם צבאות.
שניהם היו קנאים.
אז זה באמת
מקור אחד, מקום אחד לתפוס את זה שפנחס
הופך להיות אליהו מצד הקנאות של שניהם, מחנה המושלב שני, זה דבר אחד.
אבל יש דבר שני.
מה ההבדל?
קינה להשם, כאילו.
בסדר, נכון, אתה צודק, יש איזה שהקדוש ברוך הוא לא רצה את הקינה הזאת באיזשהו שלב?
נכון, אבל השנייהם בסוף קינו להשם. זה אתה מסכים? כן, כאילו ככה שכותב שם.
זה דבר אחד.
דבר שני, אבל עכשיו אנחנו רואים, זה הנושא הזה של אריכות ימים.
אריכות ימים.
פנחס, מצאנו אותו מאריך ימים.
איפה מצאנו את פנחס מאריך ימים?
עם יפתח.
נכון, יפתח, אבל ביפתח, שמה,
זה כאילו מדרש של חזל.
אבל איפה רואים בתנ״ך? קודם כל רואים בתנ״ך שפנחס האריך ימים.
יש בתנ״ך ויש מדרשים של חזאי, שאנחנו כמובן מדרשים של חזאי, מקבלים אותם כמובן, אני רק רוצה להראות לכם קודם כל,
נתחיל מהפשט שכתוב.
איפה פנחס כתוב כמאריך ימים? באיזה סיפור הוא מופיע?
רחב ודאי שהוא מופיע, אבל זה גם יהושע היה חי,
גם יהושע עוד חי, רחב.
פילגש בגבעה,
פילגש בגבעה הוא היה חי. זה כתוב בתנ״ך אפראש פריחס היה הכהן בפילגש בגבעה.
או, זה כבר, זה ימי השופטים?
זה כבר ימי השופטים?
מתי זה היה פילגש בגבעה?
לכאורה, טוב, אם מקדמים את זה לתחילת ימי השופטים, אז בסדר, אז מקדמים את זה לשם.
זה לתחילת ימי השופטים, אבל זה עדיין אחרי ימי יהושע והזקנים.
אז זה הואריך ימי ודאי לתחילת ימי השופטים,
אבל פילגש בגבעה כתוב בתנ״ך בסוף, בסוף שופטים.
אז אולי היו ריחומים אפילו עד סוף השופטים לפי המדרש של חז״ל.
לפי הפשט של התנ״ך, סליחה, לפי הפשט.
אומנם חז״ל לא אומר שאפילו בימי יפתח הוא היה, וימי יפתח זה היה 300 שנה ממה שאנחנו מדברים כאן.
אז בואו תראו את אספונו שכותב את הדברים האלה, אומר אספונו, הפרשה שלנו.
מה זה עת בריתי שלום?
אומר אספונו, ממלאך המוות,
שלום ממלאך המוות,
כי עניין עושה שלום במרומיו.
כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסיבת התנגדות ההפכים.
אז קורה הפסד לגוף, הפסד לאדם, התנגדות ההפכים.
וזה אמנם נתקיים בפינחס, ואז כשיש שלום,
אז אין הפסד,
אין עיבוד לגוף.
כן? וזה אמנם נתקיים בפנחס, שהאריך ימים הרבה מאוד מכל שאר אנשי דורו,
עד שהיהו משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה,
שהיה בלי ספק אחריהם אותי יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע.
אז עד כאן זה מקור בתנ״ך.
זה מקור בתנ״ך שיפתח היה, סליחה, לא יפתח, פנחס היה בימי פילגש בגיבה, כתוב בתנ״ך.
וכל שכן, ממשיך אספורנו,
אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבט בני ישראל בחשבון ובבנותיה וכולי,
שלוש מאות שנה.
כן, לפי חז״ל הוא היה בימי יפתח וכבר סיפור זל שפנחס לא רצה ללכת, אז אל יפתח, להטיר נדרו.
הם רבו ביניהם, כאילו מי ילך למי?
להתיר את הנדר על בתו של יפתח, של בתו של יפתח להתיר את הנדר שהיא הייתה צריכה להעלה אותה לעולה, לא ניכנס עכשיו לסיפור שם,
אבל מי יתיר את הנדר? יפתח ילך לפינחס,
כאילו המלך ילך לנביא או שהנביא ילך, הסמכות הרוחנית ילך לסמכות המלכותית,
זו מלכותית הסמכות הרוחנית, היה ביניהם ויכוח,
אף אחד לא הלך לאף אחד,
אז הנה פינחס היה ב... ואז הוא נענש על זה, נענש על הדבר הזה.
כמובן רק נעיר בזה, הם לא התכוונו פה לשום דבר פרטי משלהם, אלא זה רק מצורת ההנהגה, מה צורת ההנהגה הנכונה לעם ישראל? האם שהסמכות הרוחנית תחפוף את ראשה לסמכות המלכותית? האם יפתח יכפוף את ראשו ליפתח?
פנחס ליפתח, או יפתח יכפוף את ראשו לסמכות הרוחנית.
אבל בסוף יפתח הוא כאילו הסמכות המלכותית, השלטונית.
כמו יעקב שקמנו יוסף, נכון? דומה לזה.
אז היה פה דיון, מי בעצם הסמכות המובילה כאן? לא, אלוהים, סיפרו בפני עצמו, רק הערה על זה.
אז הוא היה אחרי 300 שנה, אם ככה.
זה שלב שני, והשלב ראשון פילגש בגבעה, שלב שני יפתח, שלב שלישי אומר הספורנו, וכל שכן לדבריה אומר, אליהו זה פנחס, והוא עדיין חי וקיים.
אוהו, זה בכלל אריכותים. עכשיו פנחס מאריך ימים, גם נכנס לאליהו.
הופך להיות אליהו.
אמרנו, על מה זה עומד שהוא הופך להיות אליהו? על מה הדבר הראשון זה עומד?
על הקינה.
ככה רש״י בא מציע, כותב בדף קי״ד על הקינה, שניהם היו קנאים.
הדבר השני, זה עומד על אריכות ימים.
מלחס קיבל ברית שלום, אריכות ימים מופלאה.
אותו דבר היה גם באליהו, גם אליהו היה על אריכות ימים.
גם אליהו היה על אריכות ימים. מה זה?
כן, אבל
גם אחרי זה, כן, אז זה שהוא עלה לשמיים בדיוק.
אז זה ביטוי שכאילו הוא לא מת, כאילו הוא לא מת.
וגם יש מי שמצביע שגם אחרי זה,
משמע ברלב״ג, שם אחרי זה הוא חזר לארץ ונשאר חי גם בארץ, אחרי הסיפור עם העלייה לשמיים.
כן?
כן, כן, כן, נכון, נכון, נכון. אז אומר על זה, באמת אומר על זה הרלב״ג,
כן?
וראוי שתראו את הרלב״ג ותדלגו אליו,
כן? וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רבותינו ז״ל כי פנחס זה אליהו,
מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתייחסות.
מה זה מן ההתייחסות?
אז אמרנו מצד הקינה, אבל גם מצד אריכות ימים.
הוא כותב שכבר נתן השם לפנחס אורך ימים נפלא,
והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה, זה אריכות ימים מופלאה,
והנה מצאנו באליהו שאמר לה' יתברך,
קח את נפשי כי לא טוב אנוכי מאבותיי,
רצונו לומר שאין לו לחיות תמיד בזה העולם,
אבל למות כדרך כל העולם, זאת אומרת אליהו ביקש למות,
כי היה לו אריכות ימים מופלאה ומפלגה, הוא ביקש למות מהקדוש ברוך הוא, כן,
רואים מכאן שהייתה לו אריכות הימים מופלגת,
כן,
כי לא טוב מאבותיו, מצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש של אישה.
כן, שהוא עלה בשערה לשמיים,
והוא לא מת אז.
ולא מת אליהו, עשיתי איזה קצת חתוך,
הקטע הזה,
כדי לקצר קצת את הרלב״ג,
לא מת אליהו ולא נעשה את בקשתו במה שאמר, קח נא את נפשי.
ולזה תמצא שאמר מלאכי, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, מי הידיעה.
עכשיו הוא אומר כך, ולפי שמצאנו,
הוא אומר, אז מה הקשר ביניהם? הוא אומר כך,
כפי שמצאנו, זה האורך הנפלא מן החיים לאליהו.
מצאנו, אליהו האריך ימים הרבה.
והנה מצאנו גם כן לפנחס, וכמו שזכרנו, כן?
אז שניהם מצאנו אותם באריכות ימים.
ומצאנו בשניהם נשיאות רוח, השם אותם, כאילו הם מלאכי השם, זה קטע שדילגתי עליו.
ומצאנו ברית החיים לפנחס, כמו שזכרנו, הנה מן הראוי שנאמר, כי פנחס זה אליהו,
תראו עכשיו את המשפט הזה.
הוא אומר הרלב,
כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זרויות.
כלומר, אם אתה מוצא פלא שאצל פנחס, שהוא האריך ימים בצורה מופלגת, לא הגיונית,
מאות שנים,
ואתה מוצא גם אצל אליהו פלא שהאריך ימים בצורה מופלגת, לא הגיונית, מאות שנים,
זאת אומרת, במקום שאני אגיד שזה שני דברים זרים,
במקום שאני אגיד שזה שני דברים זרים, יש לי כאילו שתי תעלומות,
אז אני אגיד שיש לי רק תעלומה אחת, רק דבר זר אחד.
ואז יותר קל לי לומר, שאני אגיד ששניהם זה אותו אדם. במקום שאני אגיד שזה שני אנשים שונים, שאירחו כל אחד מהם הרבה ימים,
אז אני אגיד שבעצם זו דמות אחת שהאירחה הרבה ימים.
אני מעדיף לקחת זרות אחת מלקחת שתי זרויות.
בסדר?
אז זה מה שאומר ה...? אז מכאן,
זה כאילו המקור של פנחסו ואליהו, ששניהם בעצם מאריכים ימים,
זכו לאריכות ימים.
אז ממש, זו אותה דמות, זו אותו אדם, פנחס זה אליהו.
עכשיו, אז אמרנו גם מצד הקינה וגם מצד האיכות ימי, זה ההתייחסות במתכנס אליהו עם פה חז'ל עומדים שמתכנס אליהו.
כשנשים לב, באמת זה קצת מאורגן קצת בתנ״ך,
כי באמת, אתם יודעים כשאליהו מופיע בתנ״ך,
איך הוא מופיע?
אליהו, מאיפה הוא מופיע פתאום?
פתאום מתחיל פסוק על אליהו,
אליהו מתושבי גלעד, עצרת גשם, משהו כאילו, עצרת,
ככה מתחיל הפסוקים על אליהו, ואז מתחילים פרקים שונים על אליהו.
מאיפה אתה מגיע אליהו? כאילו, מאיפה נחתת?
כי הוא מגיע משום מקום.
אנחנו מכירים את אליהו, אבל התנ״ך מתייחס אליו בתור,
נכון, מתייחס אליו בתור כאילו איזה הופעה פתאום,
מתור כזה, פתאום מגיעה לנו דמות חדשה לתנ״ך, נכנסת. מי זה? מה זה? מה קורה כאן?
אז אם נגיד שפנחס זה אליהו, זה קצת מסביר. כאילו, בעצם אליהו זה פנחס שאנחנו מכירים מקודם,
ועכשיו הוא מופיע בדמות שנקראת אליהו.
זה הדמות שנקראת אליהו.
אבל זה כבר מתאים לזה שהוא נכנס ככה בצורה פתאום פתאומית לתוך התנ״ך.
אז ראינו שפנחס הוא אליהו וזוכה לחיים נצחיים.
גם חיים ארוכים וגם חיים נצחיים בעצם.
וזה נקרא בריתי שלום.
צריכים להבין למה זה קשור למעשה שלו.
המעשה שלו, החיים הנצחיים האלה.
בואו נעבור, ננסה לענות על הדבר הזה.
תכף נדבר שזה קשור למסירות נפש של אליהו ושל פנחס במעשה שהוא עשה.
רק נגיד אבל,
נענה רגע על הדבר השני של הכהונה של פנחס,
שאמרנו שפנחס הפך להיות כהן.
מה קרה למזגן היום? זה לא עובד פה?
שבועות הוא לא עובד?
האוזר מאוד מורגש,
מאוד מורגש היום. מה זה?
לא, לא יודע, הוא לא עובד.
טוב, מקווה שזה בטיפול. טוב, בואו נמשיך.
אמרנו, למה פנחס צריכה לקבל את הכהונה? למה הוא צריכה לקבל את הכהונה?
ואיך הוא בכלל הפך להיות כהן, איך הוא הפך להיות כהן.
פה תראו איזה דבר יפה.
בפסוק,
הפסוק מייחס את פנחס בין אלעזר, בין אהרון הכהן, נכון?
שאלנו, מה זה הייחוס הזה?
כן, בין אלעזר, בין אהרון הכהן.
למה לייחס אותו גם לאהרון הכהן?
בסדר?
אז חז״ל אומרים שמיוחס לאהרון,
כן?
אז תראו את ה... חז״ל אומרים, למה? כי היו השבטים מבזים אותו.
מבזים אותו, ראו, בן פוטי זה שפיתם אבי עמו עגלים לעבודה זרה,
כן?
אז הוא בא והורג נשיא שבט מישראל.
אז הוא אמר, אני מייחס אותו לאהרן הכהן.
ככה חזל אומרים.
כן, מסביר הרב קוק,
תראו את בעולת ראייה פה, מסביר הרב על זה,
אומר, נגד מה שהוא השבטים מבזים אותו,
בן פוטי זה שפיתם אבי עמו עגלים לעבודה זרה,
הרג נשיא שבט מישראל.
בא כתוב וייחסו.
פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן כי מה שקנאים פוגעים בו
הוא דווקא קנאים המכוונים בתואר הכוונה לשם שמיים.
ואם כן אמרו שזה שפיתה מביא עמו עגלים לעבודה זרה,
איך אפשר שתהיה קבועה בנפשו קנאה אמיתית
בעניין עבודה זרה ובטל נכר?
כאילו שהוא בעל כאילו גויה.
אלא שוודאי שתכונות רעות שמצד גזע עמו גרמו לו,
שהן נהנה ממעשי הרציחה, כך אמרו עליו השבטים.
חס ושלום.
ואפילו מכוון לשם וגם לשם שמיים. כלומר, היה אמוריו בו נטיות זרות.
לכן הקדוש ברוך הוא ייחס אותו לאהרון, כן?
ועל הקדוש ברוך הוא ייחסו והודיע על הכל שטבעו של פנחס הוא כטבע זקנו אהרון הכהן.
הטוב והאהוב לכל רודף השלום.
הוא בוודאי רחוק מרציחה והיה מעשה הוא זה נגד טבעו ורק לשם שמיים.
אז ככה לכן ייחסו אותו לאהרון הכהן. ככה מסביר הרב קוק לפי חז״ל.
אבל בזוהר הקדוש מסביר בדרך אחרת.
זוהר הקדוש אומר משהו חדש.
למה בעצם התורה יחסה אותו גם לאהרון הכהן?
זאת אומרת, הזוהר
שפינחס נכנס הרי לסכנת נפשות,
כמו שהמדרש אומר, עוד מעט נראה את זה,
שאנשי שבי שמורון רצו להרוג אותו.
כן? כשהוא יצא מהאוהל עם זמרי וכו', הם רצו להרוג אותו.
ואז מרוב פחד,
לעזרי בעצמו, אבל לא, כן, נכון, גם אם יצאו להרוג אותו, זה גם נכון,
אבל היה לו פחד מכל אנשי,
שבת שמעון, תחשבו המון, גם שבת שמעון היו בלי עין הרע, כנראה לא פראיירים, אם האבא שלהם, נכון, הרג את כל אנשי שכם שמה,
אז הם גם היו ככה אנשים, יש עליהם קצת כוח.
כל ה... באים אליו עכשיו, לא יודע, מאות או אלפי אנשים,
כאילו, להתנפל על פנחס.
אז פרחה נשמתו, אומר הזוהר, פרחה נשמתו, מרוב פחד.
אבל אז שהיא פרחה,
קודם כל, בא מלאך, איך הוא ניצל, בא מלאך ובעצם הסילק אותם.
אגב, הוא גם התפלל עליהם.
כשהוא רצו רק אותו, הוא התפלל עליהם, פנחס. ובא לך וסילק אותם משם.
על פרחה נשמתו. וכשפרחה נשמתו,
אז מה קרה?
אז התחברה לנשמתו,
התחברו לנשמתו, יותר נכון,
נשמותיהם של נדב ואביו.
נשמותיהם של נדב ואביו התחבור לנשמתו של פנחס,
ועכשיו הנשמה הזאת חזרה חזרה על הגוף.
בעצם פנחס עכשיו, לאחר המעשה מול זמרי, הוא הפך להיות מה?
רופאות שולו, בעצם זה נדב ואביהו ופנחס בעצם.
נשמות נדב ואביהו בתוכו.
נדב ואביהו בתוכו.
ועכשיו זה באמת מסביר לנו,
כן? יוצא שאגב פנחס זה אליהו, זה בעצם נדב ואביהו, זה פנחס זה אליהו. כי נדב ואביהו, תתגלגלו בפנחס וזה יתגלגל באליהו.
לא יתגלגל, אלא המשיך, זה ממשיך, זה ממשיך לאליהו.
אבל נדב ואביהו, עכשיו זה מסביר,
כן?
איך פנחס נהיה כהן.
כי בעצם נשמות נדב ואביהו, שאמרנו זה משהו בטבע, משהו בסגולה, כהונה,
התחברו לנשמתו של פנחס.
אז עכשיו פנחס הוא כהן מצד נדב ואביהו, כן?
וזה הסוד אומר הזוהר שכתוב פה,
פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן.
כלומר מה?
הוא גם, פנחס הוא, על מי מוסב בן אהרון הכהן?
אנחנו, לפי הפשט זה מוסב למי?
על אלעזר. לפי הפשט על אלעזר הוא בן אהרון הכהן.
אבל לפי הזוהר זה פינחס הוא בן אלעזר והוא גם הוא בן אהרון.
גם הוא בן אהרון הכהן.
זהו, הוא גם בן אלעזר וגם בן אהרון הכהן.
כן?
כך
וזהו, בדיוק, כי הוא בעצם נדב ואביהו עכשיו.
נדביהו התעברו.
אומר השלה הקדוש, פרשת פינחס, תראו,
כן? תורה האור, עוד ב', אומר השלה הקדוש, ויונתן תרגם בפסוק
שלח נא ביד תשלח.
כשמשה אמר לקדוש ברוך הוא שלח נא ביד תשלח,
תרגם יונתן, תשלח על ידי פנחס,
כי הוא מוכן לשליחות של עתיד, כי פנחס הוא אליהו. ככה יונתן תרגם,
תשלח ביד פנחס, הוא אליהו,
הוא מבשר הגאולה, תשלח בידיו, לא בידי.
ככה משה אמר.
שואל השלב, ויש להתבונן, מה אין הוציא יונתן מזה, לדבר הזה, מזה הפסוק.
מאיפה הוא הוציא את זה מזה הפסוק ששלח נא ביד תשלח זה רמז לפנחס ואליהו?
ונראה לי לומר,
כי מצא רמז בתיבת נא.
שלח נא ביד תשלח.
הוא אומר, מה זה נא בעצם? תראו, נא שהוא מיותר,
אלא רומז,
למה שכתב הזאת בפרשה הזו,
פה דילגתי קצת על הסיפור ואני הסברתי לכם אותו,
הרי פנחס הוא נקי ולא נאבד,
והוא נתעבר מנשמות נדב ואביהו,
וכן נא, ראשי תיבות,
נדב אביהו.
ראיתם? שלח נא ביד תשלח. נא, ראשי תיבות, נדב אביהו. וזה אליהו, זה פנחס, זה אליהו, נדב אביהו.
שלח נע בעת, שלח נדב אביהו.
ובזה נתקנו אלו שני הישרים ולא נכחדו.
על כן כתיב תמיד פנחס ונזר בן אהרון הכהן.
כן? ותמיד נמצא כשמיחסו אחר אלעזר, מיחסו עד אהרון הכהן.
כי כמו שהוא בן אלעזר,
כך הוא בן אהרון. כי הוא כלול מנשמות נדב ואביהו שהם בני אהרון.
כן? וזהו העניין שפנחס זכה לכהונה בעצם.
אתם מבינים? הוא זכה לכהונה בעצם. למה? כי הוא בעצם,
נדב ואביהו הכוהנים התעברו בו, כן אומר השלעה,
ולא כמו שסוברים שהכהונה ניתנה לו בשכר המעשה שעשה.
ככה, השלע הקדוש מסביר בעצם למה הוא זכה בכהונה, כי הוא הפך להיות כהן, נדב ואביהו התעברו בו בעקבות המעשה הזה.
כן, אלא העניין הוא בעצם שנתקהד מכוח מעשה הזה.
כי מאחר שנתעבר מנשמת נדב ואביהו,
שם כהנים משוכים נמצא הוא בעצם כהן,
וזהו סוד היחס שיחסו הכתוב אחר אהרון.
אהרון.
יפה.
אז אנחנו רואים מכאן שהכהונה שהוא זכת באירועות,
לפי השלב הקדוש, נדב והאוש יתעברו בו.
צריך לשאול, למה נדב ואביו יתעברו בפנחס? מה קרה?
זה יאמר משהו?
דיברנו על זה בהתחלת השיעור.
אמרנו שהוא לא התכהן איתם.
התכהן רק אהרון ובניו,
ואז הילדים שייוולדו לאלעזר מכאן והלאה.
אבל מי שלא התכהן אז, לא קיבל כהונה.
זה אדם, זה מה שככה רשי כותב בפרשה שלנו, חזר מסבירים את זה.
יפה.
למה דווקא נשמות אדם והוא התאברו בפנחס? זאת אומרת שיש שייכות בין המעשה של פנחס
לבין המעשה של נדב ואביהו, אתם מבינים?
בין המעשה של נשמות אדם ויש שייכות ביניהם.
יש שייכות ביניהם.
מה השייכות הזאת?
השייכות הזאת קשורה לכל מה שאנחנו רוצים להסביר פה.
לחיי נצח שפנחס זוכה להם.
החיים הארוכים, ואחרי זה חיי הנצח, שהוא פנחס זה אליהו בכלל.
כל זה קשור למסירות נפש הזאת.
למסירות נפש,
שתכף נסביר אותה, כן?
כי אמרנו ככה, למה אליהו זכה לחיי, למה פנחס זכה לחיי נצח?
אז לפני המסירות נפש רק נראה את דברי רבנו בחיה, שהוא מסביר את זה בסגנון אחר טיפה, הסבר מאוד יפה.
בזכות מה זכה פנחס לחיה,
כן, לחיי נצח, תראו איזה הסבר הוא אומר פה.
אומר רבנו בחיה,
אני אסביר אותו רגע בעל פה,
שבעצם, שימו, לפנחס הרי השיב את חמתו של השם מבני ישראל, והשם אומר, ולכן הוכיליתי את בני ישראל.
כלומר שהשם רצה לכלות את עם ישראל. מה זה לכלות?
להשמיד, לאבד את עם ישראל.
אז מה פנחס גרם במעשה שלו?
הוא גרם מה?
להציל,
להציל, הוא גרם בעצם לעם ישראל שימשיכו לחיות.
למי הוא גרם שימשיכו לחיות?
לכל עם ישראל, גם לא לכולם, להרבה מעם ישראל.
להרבה גרם לאנשים שיצפו לחיות.
כמה יש, והם, וצאצאיהם, כלומר, הוא נתן להם בעצם חיים עד העולם.
הוא נתן, פנחס במעשה שלו העניק לבני ישראל חיים נצחיים.
היו חיים נצחיים, חיים עד העולם, חיים לאין סוף.
ממילא, מידה כנגד מידה, הקדוש ברוך הוא מברך אותו,
אתה עשית במעשה שלך, הענקת חיים לעם ישראל,
שלא כיליתי אותם, לא איבדתי אותם, לא השמדתי אותם,
ותוך כך אתה תקבל חיים, חיים לעולם, חיי נצח.
אז כן, תראו את רבנו בחייה,
הוא אומר ככה,
נמצאת ללמד שהשבת החיימה גרמה קיומן של ישראל.
גרמה את הקיום, פנחס אין לי קיום לעם ישראל,
שאלמלא כן היו קלין.
ואם כן, פנחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים,
מאותו זמן עד סוף העולם.
ואותן השנים אין להם סוף ותכלית, אין להם סוף ותכלית.
ולכך זכה לחיות לאין תכלית.
כאילו, כמה אתה יכול לכמת את החיים של בני ישראל, זה אין סוף ותכלית.
לאחר זכה לחיות לאין תכלית,
מידה כנגד מידה.
כי פנחס זה אליהו כי אין דניין שאמר הנביא, בריתי הייתה איתו החיים והשלום,
ונאמר כאן את בריתי שלום.
יפה.
אז זה ההסבר שרבנו בחיינו.
אבל ההסבר, כאילו,
שנראה שקשור ממש למעשי של פנחס,
זה הנושא של המסירות נפש שלו.
אנחנו רוצים לגעת בלב של הדבר.
מסירות נפש,
כן, זה דבר שמעניק דווקא את החיים.
מסירות נפש, אתה מוסר את הנפש בעצם למיתה לכאורה,
אבל דווקא מסירות הנפש למיתה היא זאת שמעניקה חיים.
זאת שמעניקה חיים וחיים וחיי נצח.
ולא רק שהיא מעניקה חיים,
אנחנו נראה גם מעבר לזה.
הפעולה הזאת של מסירות הנפש,
זאת פעולה שמהדדת בעיקר בדורות של הגאולה.
בעיקר היא מהדדת בדורות של הגאולה, כמו שאליהו פנחס אלוהו ושייך לדורות הגאולה בעצמו.
הוא זה שמבשר את הגאולה.
אז פנחס בעצם מוכן למות בשביל הקדוש ברוך הוא. איפה רואים את זה שהוא מוכן למות?
זה מה שאמרנו, המדרש אומר ככה, תראו את המדרש הזה,
כן, במדבר רבא אומר לנו,
עמד מתוך העדה ונתנדב
ולקח רומח בידו,
נטל שיני ברזל בידו וניחו בחיקו,
והתחיל להסתמך על העץ
שנתיירא מפני שבטו של שמעון, כאילו, שבטו של זמרי,
שהקיפו אותו.
כאילו, הלך, כאילו, אני לקח, הכביל את הרומח בתוך מקלץ,
כאילו הוא הולך עליו,
כאילו הוא הולך עליו מקלץ.
כיוון שהגיע אצלם,
אמרו, עשה להם תחבולה כזו, אמרו לו, למה באת?
אמר להם, אף אני בא לעשות צרכי.
כן, אני גם רוצה כאילו לבוא עליה חס ושלום.
הם ניחקו ונכנס,
שאלמלא כן לא יניחו להיכנס, לא מניחים אותו להיכנס.
כשיצא אחריו, עכשיו כתוב, הוא נכנס לקובה,
הרג את זמרי ואת כוזבי, כל הסיפור שם, ואז הוא יוצא איתם איזה,
בעצם הרוגים עם הארומה, נסעו לו שם, כתוב בחז״ל, כמה וכמה ניסים.
כשיצא, עמדו בני שבטו לפגוע בו.
אמרנו, כל בני שמעון התאספו עליו, ואנשים חזקים וזה,
מאות אנשים לפגוע בו.
וירד המלאך ונגף בהם.
כשראה פנחס שמבקש לכלותן, חבטן בקרקע, ועמד והתפלל. חבט את זמרי ואת...
קודם כל בני שמעון התפלל וסילק את המלאך.
הגן על אלה שבאו להרוג אותו, הוא הגן עליהם דווקא, הוא הגן עליהם.
אבל בכל מקרה, כאן אנחנו רואים שהוא בא
במסירות נפש.
א', אמרו קודם באמת,
שזמרי עצמו היה יכול להרוג אותו.
אם זמרי היה, כתוב בחז״ל, אם זמרי היה מתהפך והוא עוד זמרי לא היה ענקי.
כי זה לא, הוא לא חייב מדין, מתי, אלא זה רק קנאים פוגעים בו.
זמרי היה יכול להרוג אותו. ב', לא רק זמרי,
כל שבט שמעון עליו,
הוא ידע, הוא נכנס עכשיו בעצם,
איך הוא יצא משם, הרי איך הוא אמור לצאת ממקום כזה?
הוא יוצא אחרי שהוא הרג את הנשיא שלהם, והוא יודע שכל שבט שמעון,
הרי הנשיא שלהם עשה את זה בשבילם, בשביל שבט שמעון, כן?
אז הוא יודע שכל שבט שמעון הולך להגן על הנשיא שלהם,
אז הוא ממש היה מוכן למצוא אותן, יש למות, כאילו, לשם הקדוש ברוך הוא.
למות לקידוש שם ה'.
אז הנשיאות נפש הזאת של פינחס,
היא בעצם עומדת בבסיס המעשה שלו.
בואו נחזור רגע, גם נדב ואביהו, שאלנו בהתחלה, אמרנו,
למה נדב ואביהו התעברו דווקא בפנחס?
למה זה קרה שהתעברו נדב ואביהו בפנחס? מה הסיבה?
כי גם נדב ואביהו, המעשה שלהם זה היה מסירות נפש בסוף.
הם עשו מסירות, כי מה זה מסירות נפש?
מסירות נפש זה כאילו התבטלות,
התבטלות מלאה,
התבטלות טוטאלית של האדם לקדוש ברוך הוא. התפרטות של האדם לקדוש ברוך הוא.
אני רוצה רק אותך, מוכן לתת הכל בשבילך. אתה מוכן לתת הכל בשבילך.
נדב והביאו זה שהם בא,
שרפה אותם אש בקודש הקודשים,
בגלל שהם בעצם ביטלו כאילו את כל השייכות שלהם לעולם הזה,
והם נשאבו להיות שייכים לקדוש ברוך הוא. נשאבו להידבק בקדוש ברוך הוא, נשאבו לזה.
ביטלו את כל השייכות שלהם להשם,
לעולם הזה מכילה,
ונכנסו לקודש הקודשים, ואמרו אנחנו רוצים רק להידבק בהשם.
מוסרים את נפשנו אליו.
ולכן יצא את מקודש הקודשי וכאילו שרפה אותם דרך הנחיריים בכלל, לא שרפה להם את הגוף.
זו מיתה מאוד מאוד מיוחדת, מיתה של הנשמה שלהם פרחה להידבק בהשם.
זה היה אנשיונות פרחה להידבק בהשם.
זה מה שהיה בנדב, הם בעצמם מסרו את הנפש שלהם
לשם השם.
לכן במעשה המסירות נפש של פנחס,
אז מתעברות בו נשמות מדע ואביהו,
מתעברות בו ומצטרפות אליו,
כי זה שייך למעשה שלו.
והמסירות נפש הזאת היא זאת ששייכת ל... נותנת לו את החיים הארוכים ואת חיי הנצח.
איך זה בדיוק קורה? אז בואו נראה את ההסבר.
אומר
קדושת לוי,
אומר איך זה קורה, למה מסירות נפש מביאה לאיזה?
לחיי נצח.
הוא אומר, פנחס זה אליהו,
והוא חי וקיים, אומר הקדושה, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, כן?
ולמה?
למה הוא חי וקיים?
הכלל, כי הגוף אשר באדם הוא רחוק מעבודת השם,
הגוף רחוק מעבודת השם.
אנחנו נמצאים בעולם הזה, מה הגוף מחפש?
הוא מחפש את ההנאות שלו,
את הדברים הטובים שלו, את הצרכים שלו,
כי הגוף הוא חושב הצטרחות שלו.
הגוף שלנו מחפש את הצרכים שלו לספק את צרכיו בכל התחומים, כל תחומי החיים.
רק הנשמה אשר בעדה, מי החושבת תמיד ביראת השם?
הנשמה הייתה תמיד טהורה, גם אנחנו לא מרגישים את זה, אבל הנשמה תמיד
תמיד דבוקה לקדוש ברוך הוא, תמיד חושבת ביראת השם.
אבל הגוף אינו כן,
לכן הוא הולך לקבר,
כי הוא חושב על ההצטרכות שלו.
אבל באמת אם היה הגוף גם כן עובד את השם, תמיד לא היה אדם מת.
אדם לא היה נפטר ככה.
וכן היה קודם חטא הדם הראשון, ובאמת פנחס היה מוסר עצמו למיטב את זה המעשה,
כמאמר חכמנו זל.
ונמצא לא חשב הגוף של פנחס הצטרכות גופניות.
הוא לא חשב על הצרכים הגופניים שלו,
רק היה עובד את השם באמת כמו הנשמה.
אתם מבינים, כשהגוף מוסר את הנפק, מושר את עצמו למיטה כאילו,
הוא לא חושב על הצרכים שלו,
הוא חושב על הצרכים של הקדוש ברוך הוא. כשהוא חושב על הצרכים של הקדוש ברוך הוא,
אז הוא מתדבק בחיי הנצח.
כמו שהנשמה היא לא מתה לעולם, כי היא דבוקה בהשם תמיד,
אז הגוף יכול להתדבק גם כן בקדוש ברוך הוא.
כן?
נמצא לא חשב, הגוף של פנחסי, סלחו גופניות.
רק היה עובד את השם באמת כמו הנשמה.
כי הגוף בעת עשותו זה המעשה היה כלא היה,
כי מסר עצמו למיתה בזה המעשה שהיה עושה לעשור רצון השם.
לכך נזדקח הגוף של פנחס להיות חי וקיין.
אז בגלל שהגוף רוצה את הצרכים שלו, לכן הוא הולך לקבר.
אבל הוא רוצה את הצרכים של הקדוש ברוך הוא. במה זה מתבטא?
זה מתבטא בלמסור את כל החיים אליו.
למסור את כל רצונותיי אליו,
אז אתה, כמו שהנשמה דבוקה בו והיא שייכת לחיי נצח, כך הגוף נדבק ביושר ושייך לחיי נצח.
ומאלה פנחס לומד כך מספיר הקדושת לוי.
אבל צריך להבין שהמדרגה הזאת היא מדרגה כל כך מופלאה שהיא לא שייכת רק לאדם הפרטי.
זו מדרגה שמניעה את הגאולה של עם ישראל מדרגת המסירות נפש. ככה אנחנו מתחברים למציאות של ימינו,
למציאות החיילים של ימינו.
המסירות נפש היא מביאה את הגאולה.
רבי מלובביץ' מאיר אומר כזה דבר, הוא אומר,
הרי פרשת פנחס,
הוא אומר ככה, מה נמצא בעצם בפרשת פנחס, איזה עוד נושאים?
הוא אומר, אחרי הנושא הזה של פנחס, שהרג את זה,
וכן, אחרי הנושא הזה, ואז המפקד של בני ישראל בעקבות עוון פאור,
מה מגיע אחרי כל זה?
בנות סוף חד, מה זה בעצם?
זה נחלות של ארץ ישראל,
ירושה של נחלות של ארץ ישראל,
כן?
זה קורבנות, חלק מהקורבנות אפשר להקים רק בארץ ישראל.
נסכים, שתי הלחם, הוא אומר, כל מיני קורבנות ששייכים רק לארץ ישראל.
אומר הרבי, אומר, רבי לויץ' אומר,
מה זה שפרשת פנחס נמצאת עם כל מיני דברים שקשורים כאילו להופעה של עם ישראל בארץ ישראל דווקא, למה?
הוא אומר למה? מכיוון שההופעה,
פנחס הוא בעצם מבשר את הגאולה של עם ישראל בארץ ישראל.
כן, הוא מבשר את הגאולה של עם ישראל.
הגאולה של עם ישראל היא נמצאת בארץ ישראל. לכן כל ענייני הנחלות, הירושת נחלה,
הקורבנות של ארץ ישראל,
הכל שייך כאילו בפרשת פנחס.
וממילא הוא אומר,
המעשה הזה של פנחס, מסירות הנפש,
מסירות הנפש,
היא מעשה כזה ששייך לדורות של גאולה.
כשנמצאים דורות של גאולה,
שם צריך,
שם אנחנו נמצא מסירות נפש בעוצמות הכי גבוהות שלה.
בעקבותא דמשיחא, ככה אומרים,
בעקבותא דמשיחא נמצא מסירות נפש בעוצמות הכי גבוהות שלה.
כן?
כי כדי לקדם את הגאולה של עם ישראל,
זה המעשה של פנחס. פנחס, למה הוא זכה להיות אליהו? למה הוא זכה לחיי נצח, אמרנו, בגלל המסירות נפש שלו?
לכן יתעמור גם נשמות נדב ואביהו,
ולכן הוא גם זה שמבשרת הגאולה.
כי הגאולה של עם ישראל היא מושכת,
כן, היא צריכה,
היא מושכת כאילו ממדרגה,
ממדרגה, מקשר לקדוש ברוך הוא, מהקשר
הלא גלוי, מהקשר הנסתר.
הרבי לובביץ' אומר,
אולי אני אקרא אותו בליקוטי שיחות, הוא מסביר שזה בעצם למשוך כאילו ממדרגת היחידה.
יש כאילו ארבע מדרגות של גילוי של הנשמה,
אבל כל המדרגות הגלויות זה כאילו בחיים
הגלויים.
כשאתה עושה מסוים, מוסר את הנפש, כלומר את כל החיים לשם השם,
ברמה הכי טוטאלית, הכי שלומה,
אז אנחנו מילא מושכים מהקדוש ברוך הוא הנהגה,
שהיא נמצאת, הנהגה נסתרת, הנהגה מעל כל המדרגות. הנהגה נסתרת מעל כל המדרגות הגלויות, הנהגת היחידה הוא קורא לזה.
הנהגת היחידה זה הנהגת הייחוד של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל. מושכים את ההנהגה הזאת למטה.
וזה הנהגת הגאולה.
גם הגת הגאולה. הגת הגאולה זה הכוונה שהאין סוף,
הקדוש ברוך הוא שנמצא באין סוף במדרגת הנסתרת,
מעל כל המדרגות,
הוא מתחבר לתוך המציאות הגבולית המצומצמת שאנחנו נמצאים בה, האין סוף מתחבר לתוך הסוף,
הבלי גבול, מתחבר לתוך הגבול ומפריח אותו,
מעצים אותו,
מחבר אותו למציאות כאילו אין סופית כזאת, מציאות אין סופית.
אבל כדי למשוך את המדרגת היחידה הזאתי,
אז צריך מסירות נפש של עם ישראל.
לכן בדורות תקוותא דמשיחא אנחנו מוצאים מסירות נפש של החיילים,
מוצאים מסירות נפש כאילו בא חייל יכול להגיד אני לא חייב ללכת לזה,
אני יכול להיות חייל במקום תפקיד עורפי יותר, תפקיד יותר נוח, יותר קל,
בטח אם זה אנשי מילואים,
אבל לא אנשים אומרים אנחנו מוסרים את הנפש לשם,
יש כאלה שאומרים עם ישראל אבל בעצם בעם ישראל גנו שם השם, יש כאלה שהוא מפורש לשם שם השם,
מי שיודע לזהות את זה אומר שם השם שלא יודע לזהות אז הנשמה שלו מזהה שזה לשם השם,
אבל מוסרים את הנפש בצורה טוטלית לשם השם,
וזה מקרב את הגאולה. זה דורותי כבדא דמשיחא.
אומר הרבי, לא נספיק לראות פה את הכל, אבל לא תקראו את הליקוטי שיחות החשוב הזה.
הוא אומר, בחינת היחידה,
זה בחינת היחידה שלמעלה מכוחות הגלויים,
באה לידי ביטוי בעבודה של מסירת נפש.
כיוון שגם מסירת נפש היא למעלה מכוחות הגלויים, מטעם ודעת.
מסירות נפש אין בטח, למה אתה מוסר את החיים שלך?
זה משהו בלי סיבה, כן?
משהו חסר היגיון,
שהרי בשכל אין טעם על מסירת נפש, השכל אומר תחיה,
תהנה מהחיים, תנצל את החיים,
אבל לתת את כל החיים שלך, משהו לא ברור?
מה שנסתר זה משהו שנובע ממדרגה פנימית בעם ישראל,
נקודה פנימית שמשייכת את עם ישראל למדרגת היחידה,
כן, למשהו שמעבר לכל מדרגות הגלויות.
והכוח למסירת נפש הוא מבחינת היחידה, תראו עכשיו את זה.
ולכן דווקא בדורות דעיקבתא דמשיחא,
העבודה היא עבודת המסירת נפש,
כדי לגאול מבחינת היחידה.
העבודה היא בחינת עבודת מסירת הנפש.
ולכן, כשאנחנו פוגשים היום,
עוצמות כאלה של מסירות נפש,
שבעצם מושכות מהקדוש ברוך הוא את ההנהגה הגבוהה, את ההנהגה הנסתרת,
את הנהגת האין-סוף שמתחברת עם תוך הנהגת הסוף,
עם תוך הנהגת הגבול,
כן?
בעקבתא דמשיחא, כאשר נדרשת מסירת נפש כהקדמה לגילויים דלעתיד.
גילוי עצם האורש הכרח בעבודה של מסירת נפש בפועל,
שבאה מגילוי היחידה ללא לבוש.
לא לבוש.
אז בזכות המסירות נפש שלו של פנחס בהתחלה, אמרנו, הוא זכה
לחיים ארוכים,
זכה בעצם לשלום השלם הזה,
זכה להיות אליהו לחיי נצח,
כן?
כי כמו שהסברנו הקדושת לוי, הוא מוסר את הגוף שלו
לשם ה', אז אם אלו הוא מתחבר,
גם הגוף מתחבר לה' ואין איזה הפסק,
בסדר?
לכן אדב ואביהו, שגם הם מסרו את נפשם לקדוש ברוך הוא, התחבאו בנשמתו של פנחס ולכן הוא מבשר את הגאולה.
לכן הוא שייך לגאולה, כי גם המדרגה של הגאולה של עם ישראל תבוא בעקבות המעשים האלה.
מעשים של למסור את הנפש בלי שכל, בלי היגיון,
לשם הופעת השם בעולם, ואז אנחנו מושכים מדרגה של הנהגה עליונה שנסתרת מכל המדרגות.
בעזרת השם שנזכה שמסירויות הנפש האלה יקדמו ויובילו את הגאולה שאנחנו מחכים לה.
תהיו.
