בוקר טוב,
בשורות טובות.
כתוב בשולחן ערוך,
משנכנס אב ממעטים בשמחה.
ובין ישראל, שיש לו דין עם הנוכרי באותם ימים,
השתמט ממנו.
מדוע? דריע מזלה.
אין מזל טוב בו, אם הם היו לכאורה,
לכאורה,
לישראל, לכן אשתדל שלא יהיה דין עם מישהו מנוכרי שיש דין איתו.
הימים האלה נקראים בין המצרים,
שנאמר באיכה כל רודפיה היא שיגוה בין המצרים.
אלה הם הימים שהיו בעם ישראל הרבה מאוד צרות כאלה,
ואחרות,
בית ראשון, בית שני,
גוש קטיף, כל זה.
זה ממש שהימים האלה היו,
עוד רשימה שלמה, גירוש ספרד,
היה גם בדיוק בימים האלה.
אכן, בימים האלה הם מעטים בשמחה.
אבל צריך לדייק בשולחן ערוך.
הוא לא אומר מפסיקים, מה הוא אומר?
ממעטים.
ממעטים.
תשאל אותי למה.
עם ישראל הוא שמח תמיד,
אבל שמחה זה כמו מוזיקה.
אתה יכול
לטונים גבוהים,
לטונים נמוכים,
יותר ופחות, יותר.
אבל לא יכול להיות שאתה חי בעולמו של הקדוש ברוך הוא,
ואתה עצוב.
למה? כי אם אתה עצוב גם מאוד עצוב.
נכון, נכון.
אז מה?
למעט כן.
למעט כן.
זה מה שהוא אומר, נכנסים ממעטים.
נכנס אדר, מה עושים?
מרבים בשמחה.
כן? יש תקופה של ממעטים, ויש מרבים. אז זה הדיימים האלה,
ממעטים בשמחה. זה בא לידי ביטוי בכל מיני מנהגים.
אני אצטט כאן את חלק מהמנהגים האלה, שבימים האלה בין המצרים נלמד פרטים יותר בהמשך, אבל באופן כללי, אני מצטט,
אין רוקדים,
לא רוקדים. מישהו רוצה להתחתן בימים האלה?
תלוי אם הוא ספרדי או אשכנזי.
אשכנזים לא.
ספרדים,
היה כאן פעם תלמיד שלנו,
והוא היה שמס של הרב עובדיה יוסף,
זכרונו לברכה.
והוא רצה להתחתן בדיוק לפני תשעה באב, בין המצרים.
אני לא שמתי לב, ואני אומר, רגע, אתה קבעת חתונה ב...
כן, אבל הרב עובדיה אמר שהם מותר, הספרדים מותר,
הוא התחתן באמת בימים האלה.
אז ספרדים, כן, תשאלו אותי למה.
מה ההבדל בין ספרדים לאשכנזים?
מה?
למה הספרדים,
הם יכולים להתחתן עד תשעה באב,
והאשכנזים לא.
אין לי תשובה על זה,
על זה המחוות המנהגים,
אבל יש לי סברה על זה.
מה הסברה?
מי היה יותר קרוב לארץ ישראל,
הספרדים או האשכנזים?
מי?
ספרדים.
זה ידוע שהספרדים חיו במזרח התיכון.
מי שקרוב יותר לארץ ישראל,
יותר שמחה.
מישהו היה פעם בארץ ישראל,
מה צריך לעשות?
לשמוח?
אבל גם מדרגות-מדרגות.
אז זה דבר אחד, לגבי עניין של לא רוקדים
ולא שומעים כלי נגינה, מוזיקה וכולי,
ולא עושים טיולים של תענוג,
לא מסתפרים, גם כאן הספרדים והאשכנזים, יש להם מנהגים שונים בעניין הזה.
אשכנזים מחמירים מי״ז בתמוז, לא מסתפרים, לא מתגלחים.
לא מברכים שהחיינו וקיימנו והגענו הזמן הזה, כי לא זמן טוב, ולכן לא אומרים שהחיינו לא על פירות או לא על בגדים חדשים.
אלא אם כן יש ברית ופדיון הבן.
וצריך בימים האלה להיזהר מאוד מנזקים,
ולא להרביץ לתלמידים,
ומי שיש לו ילדים,
לא להרביץ בימים האלה. תשאלו אותי למה.
זה לא מתאים להרביץ בילדים.
כן,
זה ימים שלא נותנים עונשים.
מספיק ינוקו מן השמיים,
עונשים.
לכן כתוב שחנוך
ישתדל בימים האלה לא להכות את הילדים,
ולא מידת הדין, וכל הדברים האלה.
ואנחנו הרי מאמינים בני מאמינים,
שכל זה יתהפך לטובה.
כמו שאומר הנביא זכריה,
הימים האלה יהפכו מימי אבל לששון ולשמחה,
במהרה בימינו, אמן.
