בוקר טוב לכולם, י״ז, תמוז, תנכים, אין דפים, תנכים.
היום י״ז בתמוז, אבל הפרק שנלמד הוא מתאים לי״ז בתמוז.
זה ספר שמואל, תכף תראו למה.
טוב,
אנחנו בפרק ל',
פרק ל'.
איזה ספר?
אתה פה כל שבוע, לא?
אני מזכיר לכם, שאול יורד למלחמה, הארכנו בזה בשבוע שעבר,
מה אופי המלחמה,
בעלת האו וכו', במקביל דוד ניסה לרדת למלחמה יחד עם אחי שמלך גת, שאלנו את עצמנו מה הלחץ של דוד לרדת למלחמה והתשובה הייתה שצמד חמד, אתם מפריעים לי,
תודה.
והטענה הייתה שבעצם דוד היה לו מאוד חשוב לרדת למלחמה כי כנראה הוא תכנן בצורה כזו או אחרת
להציל את שאול.
אם אני ארד למלחמה, אני אוכל להיות שם
ולגרום לכך, אולי למלט את שאול, לעזור לו. בעצם זו הסיבה שהוא רוצה לנסות למלחמה, בכל מקרה הוא מושתל.
בכל מקרה הוא סמוי, דוד, נכון? אחי שלא יודע שבזמן שהוא אצלו,
אז דוד עושה
פעולות נקם בעמלק,
כי דוד לא מביא שבויים, הוא לא,
ואיש ואישה לא יחיה דוד, נכון?
אז בעצם אחי שלא יודע שבזמן שדוד אצלו ממשיך לפעול
לטובתם של עם ישראל.
אז הוא בכל מקרה סמוי ומושתל,
סוכן סמוי, סוכן כפול כזה,
וזו התוכנית שלו.
אבל זה לא קורה בגלל החשד,
יש לומר החשד המוצדק אפילו,
של הסרנים, של סרני פלישתים,
וזה העניין.
טוב,
בואו נראה מה קורה בפרק ל',
כן?
ושם הגענו.
בואו נתחיל מפרק כצ', פסוק ח'.
ויאמר דוד אל אחיש, כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדיך ומאשר הייתי לפניך עד היום הזה,
כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך.
ויאן אחיש ואומר אל דוד, ידעתי כי טוב אתה בעיניי כמלאך האלוהים, אכסמי פלישתים אמרו לא יעלה עמנו במלחמה.
ועתה אשכם בבוקר בעבדי אדונייך אשר באו איתך, והשכמתם בבוקר ואור לכם ולכו.
וישכם דוד ובאנשיו ללכת בבוקר ולשוב לארץ פלישתים ופלישתים עלו יזרעאל. טוב, בסדר.
ויהי בבוא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי
ועמלקי פשטו אל נגב ואל צקלג
ויכו את צקלג וישרפו אותה באש
וישבו את הנשים אשר בה מקטון ועד גדול לא המיטו איש
וינהגו וילכו לדרכם. ויבוא דוד ואנשיו אל העיר
והנה שרופיו האש ונשיהם ובניהם ובנותיהם נשבו
ויישא דוד והעם אשר איתו את קולם ויבכו עד אשר אין בהם כוח לבכות.
ושתי נשי דוד נשבו אחינם הישראלית ואביגיל אשתבל הכרמלי.
ותצר לדוד מאוד כי אמרו העם לסוכלו כי מרא נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו.
ויתחזק דוד באדוני אלוהיו. זה פסוקים חשובים מאוד להתמודדות
עם מצבי משבר.
קודם כל צריך להבין מה היה פה.
על מה יושב המשבר הגדול.
במה הוא יושב?
למה דוד נתקל כאן בעצם, אולי בפעם הראשונה,
בקושי אמיתי מבית, מבית?
הרי
אני אומר ככה, התפיסה של דוד
קשה מאוד להבנה
על ידי אלה שאיתו.
הם אומרים, אני לא מבין, שאול רודף אחריך.
בסדר, אז הבנו שאתה לא רוצה להרוג אותו, כל הכבוד, אבל אתה גם לא צריך לעבוד בשבילו.
מה אתה עובד בשבילו? ככל ששאול
ימהר
לרדת מה... במת ההיסטוריה,
ככה תורך יגיע ותוכל לשקם את העריסות, אתה בעצם מחיה את שאול, את זה שאתה עוזר לו עם עמלק. ודוד אומר להם, לא, אנחנו,
מה שמעניין אותנו זה עם ישראל,
עם ישראל צריך עזרה, אנחנו נעזור לעם ישראל, גם אם זה שאול, כרגע רודף אותי.
ולכן דוד נמצא מבחינה גיאוגרפית באזור
הר הנגב, דרום הר חברון, והוא נלחם בעמלק.
הוא לא נלחם בפלישתים כי הוא תפש להם, הוא לא יכול לעזור לעם ישראל, הוא נלחם בעמלק.
זו הסיבה שהוא לא במחנה.
ציקלג זה למעשה עיר בגזרת עמלק.
דוד יוצא מהעיר יחד עם הלוחמים,
משאיר שם את הנשים והילדים,
והולך להילחם בעמלק, והוא לא שם לב שהפעם הזאת עמלק עשו לו מארב.
עמלק עשו לו מארב, ובאו ושבו את כל המחנה, את נשב ואת ילדיו. עכשיו,
כשהעם חוזרים,
א',
קודם כל, חשוב להדגיש שהסיבה שהם לא הרגו אותם, כי עמלק מתפרנסים ממכירתם של האלה שהם תופסים, למכור אותם לעבדים ולשפחות,
זה הפרנסה שלהם.
עכשיו, אתם יודעים, זה כמו בצהל, יש נועה על שעת זהב,
שיש לך חטוף.
אם אתה רודף אחריו בטווח זמן הקרוב, אתה צריך להגיע אליו. אם לא, זהו,
עקבותיו יאבדו, עכשיו לא תתחיל לרדוף אחרי גדודי העמלקים במדבר.
אבל כשדוד מגיע, אז מעבר לטראומה הגדולה, שגם הוא באופן אישי עובר,
ששתי נשיו, מן הסתם גם ילדיו,
נשבו.
זה טראומה בפני עצמה, בכל המחנה.
הלוחמים של העיתון נורא כועסים,
כי אומרים לו אתה גרמת לנו לעבוד בשביל משהו שבכלל לנו אין שום אינטרס שום רווח ממנו זה כדי ששאול ירוויח ובזמן הזה אנחנו משלמים מחיר
שחטפו את נשינו במקום לדאוג לעצמנו נכון? לדאוג לעצמנו לשים פה אבטחה וכל זה אתה הוצאת אותנו למבצע אחרי מבצע שהתכלית שלו זה שעמלק לא יתקפו את עם ישראל בזמן שעם ישראל בעצמם רודפים אחרינו ובסוף אנחנו משלמים את המחיר
חתיכת טיעון
יפה
איך דוד מגיב לזה?
קודם כל זה ממש מבנה שלם
להתמודדות ומצבי משבר.
דבר ראשון,
דוד מצטער ביחד איתם.
הוא לא עומד על הבמה ונותן להם נאום,
מוסר וכל זה.
הוא, דבר ראשון,
בוכה איתם.
ויישא דוד והעם אשר איתו את קולם ויבקרו עד אשר אין בהם כוח לבכור. דוד בעצמו בוכה, הם רואים שהוא איתם.
וגם שתיהן השאר.
בטצל לדוד מאוד, דוד באמת צר לו,
שכתוצאה מה... הוא באמת שואל את עצמו שאלות, אולי עשיתי לא נכון, אולי זה היה טעות,
אולי הגזמתי יותר מדי, אולי מתחתי את החבל בטחות יותר מדי, וכן על זה הדרך.
ותצר לדוד מאוד, כי אמרו העם לסוכלו,
כי מרה נפש כל העם על בניו ועל בנותיו, וזה
פסוק המפתח.
והתחזק דוד באדוני אליו. מה הכוונה?
מה הכוונה שמתחזק בהשם אלוהיו? זאת אומרת, מתחזק באמונה?
מתחזק בשיטה שלו.
הוא אומר, הקב' ברוך הוא, אתה יודע שמה שעשית,
לא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי. עשיתי כי זה היה נראה לי רצונך.
רצונך שאם אני לא יכול לעזור לשאול בצורה ממשית, אני אעזור לו בצורה עקיפה.
כלומר, את מי אני עובד? האם אני עובד את עצמי, את האגו שלי,
את האינטרסים שלי, את פועלת שמש? אני עובד את הקדוש ברוך הוא.
ומה הקדוש ברוך הוא רוצה, נכון?
מה השם אלוהיך שואל מעימך, לא מה אני רוצה, מה אובי רוצה, מה שאיבו אני רוצה, מה יצא לי, אלא מה יצא לקדוש ברוך הוא.
אז אם דוד המלך אומר, אם אני שואל את עצמי מה יצא לקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא רוצה שעם ישראל יהיה טוב.
אז גם אם אני לא נהנה מזה, ולא מקבל כבוד מזה, ולא מקבל זה, אני אעשה את זה.
זה, ויתחזק דוד אדוני אליו. זו ההתחזקות.
כלומר, כשאדם נמצא באיזושהי התלבטות,
באמת שמי שאומר את זה הרבה זה הישביצה.
כשאדם נמצא באיזו התלבטות, ויש לו ספק
מה לעשות, והוא לא יודע, אולי הוא נוגע בדבר, או לא נוגע בדבר, אם כן, אם לא,
תעצור ותשאל אותך,
תשאל את הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה ממנו?
אל תשאל מה נכון לעשות.
אל תשאל מה יותר, אל תשאל את זה, כי השאלות האלה יכולות להיות
מעורבבות בנגיעה,
מה נכון לעשות, אבל אולי זה נכון לעשות, כי אתה תרוויח מזה משהו.
לשאול את השאלה הנכונה, אתה מקבל את התשובה הנכונה. הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה שאני אעשה? ואז
בבת אחת יש התבהרות.
התבהרות, ממש.
אני עושה את זה הרבה, אני חייב להגיד לכם. כל מיני התלבטויות.
היה לי פעם איזה התלבטות, מה שעולה לי, שתי חתונות באותו ערב שאי אפשר היה להיות בשתיהן, זה מרחק גדול.
והתלבטתי על ניסוע, לאיזה חתונה ניסוע?
הקרובה או הרחוקה?
ובסוף יצא לי שאני אסע על הקרובה.
לפי כל החשביינס.
אז תגידו בגלל שזה קרוב.
יכול להיות, כבר יש פה נגיעה, אבל...
שניהם היו יותר...
כאילו,
ואז אמרתי לעצמי, רגע, רגע, שנייה, מה...
זה מעניין אתכם?
מה היה השיקול?
החתונה הקרובה,
החתן ביקש שאני אברך אחת משבע הברכות.
ואילו בחתונה רחוקה, זו הייתה חתונה עם משפחות גדולות משני הצדדים, אז החתן אמר לי, אני מאוד אשמח שתגיע,
אבל אני לא, אין לי, לא, עכשיו אני לא כזה רודף אחרי הכבוד, וזה בסדר גמור. אז אמרתי לעצמי, טוב, פה הוא רוצה שאני אברך, פה זה, אז
ברור שפה הרבה יותר ישימו לב אם אני לא אגיע מאשר שם. כי שם, בכל מקרה, הוא אמרתי לעצמי, אולי הוא אפילו לא אשים לב שלא הגעתי, כי,
כי בכל מקרה אני לא...
זה היה החשבונות שלי.
אתם רואים כמה נגיעות יש בדבר הזה?
ישימו לב אם אני הגעתי, אם אני לא הגעתי, מי במרכז?
אני.
ואז עצרתי אותי, רגע, רגע, רגע. מה זה?
ירמתי עיניים, ואת הקדוש ברוך הוא,
אבל איפה אתה חושב שאני צריך להיות?
במקום קיבלתי תשובה.
סע לך אתונה רחוקה.
מבין שני התלמידים, התלמיד ההוא, הייתי יותר קשור איתו.
היה לנו קשר יותר קרוב ומיוחד, התלמיד השני היה, אבל...
ולכן, למרות שזו הייתה נסיעה יותר ארוכה, ולמרות ש...
מה זה, אבל זה היה יותר, ו...
זו הייתה תשובה מאוד ברורה, אני זוכר שגם הייתה נסיעה מאוד ארוכה, והיה לי קשה, אני זוכר שהייתה נסיעה ארוכה וקשה,
הייתי עייף וכל זה,
אבל ההחלטה התבררה לטווח ארוך
של שנים, כי מאוד משמעותית, כי באמת זה גם...
בכל מקרה היינו קשורים לפני כן, אבל נהיינו קשורים אחר כך עוד הרבה מאוד שנים,
עד היום, בעזרת השם.
זה בסדר?
אז כשאתה שואל את השאלה הנכונה,
והשאלה היא,
מה הקדוש ברוך הוא רוצה, לא מה אני רוצה,
כי ברגע שזה אני, אז אני מתחיל להתערבב.
עם כל מיני שיקולים כאלה, מה הקדוש ברוך הוא, בדרך כלל מגיעה התשובה הנכונה.
זה ויתחזק דוד ואדוני אלוהיו.
הוא אומר, גם עשיתי כאן משהו בשביל איזה, אומר דוד, כן, משהו בשביל אגו,
עשיתי את זה, כי זה מה שהיה נראה לי נכון מצד השיטה הרוחנית שלי,
שאם אני כרגע מנוע מלהיות
בשדה המערכה,
הרי דוד,
זאת אומרת, את המלחמה הקודמת בפלישתים הוא הוביל, הוא היה מפקד האוגדה,
נכון? פתאום עכשיו בגלל סיבות כאלה ואחרות בגלל שאול, אז הוא לא בלופ. אז עכשיו הוא יישב כצופה,
הוא לא יכול לעזור, אז אני אעשה מה שאני יכול, אז אני אדאג שהאגף הדרומי לא יפתיע את שאול, אז אני אילחם בעמלת. זה שיקול נכון?
שיקול נכון.
נכון שזה כאילו אתה מחיה ונותן עוד כוח ועוצמה לשאול? בסדר, זה שיקולים של אגו, זה לא יוצא דוד המלך.
ולכן זה פשר הביטוי, זה סטיקר, חברים.
זה משפט שאמור ללכת עם כל אחד מאיתנו,
ויתחזק דוד באדוני אלוהיו. כל אחד מאיתנו שנמצא באיזשהו משבר,
באיזשהו קושי, איך מתחזקים?
השם אלוהיו. שואלים,
לא מה אני רוצה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה?
מה הוא?
תראה מה זה קורה, יש מצב כזה, לא בא איתך, תראה מה זה בורג.
אז מה אתה שומע? אני לא מקבל תשובה רק על בורג. זה מהקדוש ברוך הוא גם, זה גם מהקדוש ברוך הוא.
יש פסוק במשלי, נכון?
אני לא זוכר, איך עוד הפסוק?
ובחיק
יוטל גורל.
תעשה רגע גוגל, איך עולה לך פסוק כזה?
ובחיק יוטל גורל, או בחיק גורל יוטל, פסוק במשלי.
נו, אנשי הגוגל,
כולכם עם נוקיה?
כולכם עם נוקיה, אתם באים להגיד לי?
אל תעבדו עלי.
נכון, נכון.
אני יכול לראות לך פסוק?
נכון. מה אחרים עכשיו נכון?
בחיק יוטל
את הגורל, ומאדוני כל משפטו.
אדם אומר, אני לא יודע, אני מטיל גורל, והקדוש ברוך הוא. זה גם כן הקדוש ברוך הוא.
בסדר?
תודה.
פסוק במשלי, נכון? איזה? משלי מה?
משלי טז.
משלי טז, יפה.
ויאמר דוד אל הגיתר הכהן בן אחי מלך,
הגישה נלי את האפוד,
ויגש אביתר את האפוד אל דוד. וישאל דוד באדוני לאמורה, ירדוף אחרי הגדוד הזה, אשיגנו?
ויאמר לו, רדוף כי אשג תשיג והצל תציל.
וילך תמיד הוא בשש מאות איש אשר איתו, אלה השש מאות האש, אז תראו איזה מנהיגות.
הוא עכשיו אמור להצליח להוציא אותם למלחמה. כלומר, הם מראי נפש, הם מתוסכלים, אולי הם יגידו, אין לנו כוח.
לא, הם יוציאו אותו למלחמה.
וילך תמיד הוא בשש מאות איש אשר איתו, ויעבור עד נחל הבשור, בנטרים עמדו, וירדוף תמיד הוא בארבע מאות איש, ויעמדו מאתיים איש אשר פיגרו מעבור את נחל הבשור. כנראה,
הם פיגרו, בדיוק מתי הם פיגרו?
מה קרה למאתיים האלה? כנראה הם היו פחות
חזקים מנטלית, יותר מיואשים, אין סיכוי, סתם נחל הבשור,
קיץ כנראה היה חום אימים,
וכל הדברים האלו, עכשיו התחיל להרוס,
מאתיים התייאשו.
ארבעה אמות נשארו עם דוד, מאתיים התייאשו ולא הצליחו לעבור את הבשור.
וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד, וייתנו לו לחם ויאכל וישקו מים,
ויתנו לו פלח דבלה סוכר קצת ושני צימוקים ויאכל
ועשו וברוכו אליו כי לא אכל לחם ולושת המים שלושה ימים ושלושה לילות.
ויאמר לו דוד עמי עתה ואי מזה עתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי
ויעזבני אדוני כי חליתי עם שלושה אם העבד חולה מה עושים?
דורקים אותו בצד וחוטפים מישהו אחר בריא זה עמלק
אין להם הערכה לבני אדם
אנחנו פשטנו
נגב הקריטי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלה ואת שקלג שרפנו באש.
הוא היה חלק מה... נפל לדוד ידיעת מודיעין זהב.
ואומר אליו דוד, התורידני לגדוד הזה,
אתה יכול לקחת אותי?
אה, דניאל.
לקחת אותו באף ככה, בזה.
ויאמר, ישב אלי באלוהים תמיתני ואם תסגירני ביד אדוני,
ואורידך לגדוד הזה.
דוד נשבע לו כמובן.
ויורידהו, והנה נטושים על פני כל הארץ,
אוכלים ושותים וחוגגים
בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלישתי ומארץ יהודה.
האסירים,
החטופים,
לא היה מני רצון הפרק הזה, בזכות מה שאנחנו לומדים עכשיו את הפרק הזה, הקדוש ברוך הוא ישלח גבורה לחיילים שלנו, ששכחו את החטופים.
כן.
אז הם החטופים סגורים שם באיזה בית כלא באיזה, ובטח אוכלים ושותים ונהנים מכל
מה שהם לקחו השלל.
ויקם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם,
לא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו.
כלומר, דוד פותח במתקפה, נשף זה לפנות בוקר,
בחשאי,
פותח עם 400 איש שלו,
מתקפה לפנות בוקר, עם דוד זה בסך הכל 400 איש.
הגדוד המלאקי היה הרבה יותר גדול, רק 400 נמלטו. זה אומר שהיו שם הרבה יותר, אבל בכל אופן, דוד, עם הגדוד הנועז שלו,
הורג את כולם, ובעצם מקיים את מה? מחות ימחה את זכר עמלק.
הנה, דוד עושה את זה.
נכון, שאול נכשל בזה, ודוד, עוד לפני שהוא נהיה מלך, עושה את זה.
ארבעה מאות איש וכו', וייצא דוד את כל אשר לקחו העמלק ואת שתין עכשיו הציל דוד.
ולא נעדר להם מן הקטון ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו להם הכל ישיב דוד.
ויקח דוד את כל הצאן והבקר ונהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד.
כלומר גם את השלל שהם לקחו.
ואבוא דוד אליהם מאתיים האנשים אשר פיגרו מלכת אחרי דוד ויושבים בנחל.
הבשור ויצאו לקראת דוד לקראת העם אשר איתו.
ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום.
ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד ויאמרו יען אשר לא הלכו עימי לא ניתן להם מהשלל אשר הצלנו כי מי שתשתו ואת בניו ינהגו בה ילכו".
והוא, הם לא באו איתנו.
עכשיו תראו איך נראה מלך.
אם דוד היה ראש כנופיה חלילה כן,
אז איך נראה מלך?
איך נראה מלך?
ויען, ויאמר דוד לא תעשו חן אחי. קודם כל,
פונה אל האחווה שלהם.
דבר אליהם על הדברים. אבל הוא מסביר להם.
את אשר נתן אדוני לנו וישמור אותנו וייתן את הגדוד הבא עלינו בידינו, על ניצחון השלושה מתברך, אז צריך לחלוק.
ומי ישמע לכם לדבר הזה, כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדיו יחלוקו.
כאן דוד נותן את הכבוד הראוי לכל מה שקוראים היום תומכי לחימה,
מפקדיו ותומכי לחימה, אומר לנו סמכת בית גולני.
עכשיו, אלו האנשים שלא שרים להם שירי גבורה,
ולא שרים להם שירי הלל. אף אחד מהם כנראה לא קיבל צלש,
ואף אחד מהם לא זה, ולא עשו עליהם ספרים.
עליהם הצבא עומד.
עליהם הצבא עומד.
האנשים האלו, הם בסוף, אם טנק לא זה, אז... עכשיו, יש סיפורי גבורה אדירים, אני אספר כמה מהם.
קודם כל,
כשהייתי במילואים עכשיו, בצפון,
יש מחנה, לא קרן, אלא יש קאלה נ״מ וקאלה נ״מ, זה נקרא.
מחנה ליד קאלה, מי שמכיר שם, צפון רמת הגולן.
אז היינו שם.
נמאסתי,
עשיתי שם כמה פעמים, היה לי שם חיילים.
ואז עשיתי סביבו המחנה, אני רואה, הגעתי לסדנה שם,
סדנת חימוש.
ועל הסדנת חימוש
היה שיר שכתבו.
אני לא זוכר את השיר בעל פה, דווקא צילמתי את זה,
אבל זה נמחק לי.
והתוכן של השיר היה, אף אחד לא שר להם שירי הלל.
אף אחד לא, זה, לא כתבו עליהם בספרים, אבל עליהם הצבא עומד, על החימושניקים.
על האלה שלא הולכים ללשון בלילה כדי שהכלי יהיה תקין.
עליהם הצבא עומד.
ובחיל האוויר.
חיל האוויר.
עכשיו, תקראו בספר,
תקראו בספר של אורי אור,
אלה האחים שלי.
ספר שלו על מלחמת יום כיפור,
והוא כותב איך הם מגיעים
כל לילה, הרי הכל היה שם, חככו את הסערה,
כל לילה היו מגיעים 15 טנקים, קמים בבוקר, יש 30 טנקים מוכנים.
מכל הלילה הצוות החימוש עובד על הטנקים,
מעמידים לו כל,
כל בוקר תיקנו, שיפצו, הביאו, שרשראות, חלפים, כך.
מי סיפר את הסיפור הזה? היה גם, שמעתי פעם הרצאה
של אני לא זוכר את החטיבה בדיוק,
אבל ממש סמח״ט,
סמח״ט ב' של חטיבה,
שכל החטיבה נלחקה והוא הקים אותה מחדש.
הוא היה השליש, לא היה סמח״ט, סליחה, הוא היה קשלח.
הוא הלך והקים את החטיבה מחדש.
לא זוכר איזה חטיבה זו הייתה.
וגם כן, אחרי יום כיפור.
זה אנשים שהם, עכשיו אף אחד לא מספר להם סיפורים, אבל כל מי שהיה בצבא דקה וחצי יודע שאתה לא יכול לזוז בלי החמ״ש, והטכנאי צריח, והמתדלקת, והאושקו סולר, והאספקה, וזה היום שאני בא,
אחרי שסיימתי להיות לוחם, ולהיות רב גדוד לוחם, וזה, אני רב של החטיבה, אז אני במפקדה של החטיבה, אז אתה רואה איזה אופרציה זאת,
כדי שבסוף הלוחם בקצה יקבל את מה שהוא צריך.
את האוכל שלו, ואת הדלק, ואת הסולר, ואת התחמושת, ואת הזה, ואתה מפעיל שם מערכת שלמה של לוגיסטיקה, כדי שזה בסוף יגיע
עד הלוחמים בקצה אחרת, בלי זה שום דבר לא יזוז.
בסדר?
עכשיו, כשהיינו בעזה, בסבב האחרון,
הקצין הנדסה אומר, תשמע, צריך טובה, מה, חייב להביא חומר נפץ מהבסיס בחתירה, הערב, בעזה, צריך לפרוצץ משהו, ואין לי קצין שזה, אתה מוכרח. אני אומר, בוא, אני אלך.
לקחתי תשני קצינים, שני חיילים, הלכנו, הבאנו, משכנו חומר, ואוו, זה נוהל זה למשוך חומר נפץ מזה, הוא אמר צריך
לחתום ועניינים וליווי ונשק, ונהג משאית שהוא היה צעיר, פחד מצל של עצמו, והיה צריך להוביל אותו עד ה...
בלילה, עד למגנן, משם משכו אותו לתוך הזה.
יצאנו בשתיים, חזרנו בשתיים בלילה,
כל האירוע הזה.
אבל בסדר, אז אתה אומר, תשמע, אבל בסוף כדי שיגיע, בסוף שלחו לי,
הנחת, אתה יודע שבסוף קיבלתי סרטון מהפיצוץ,
כן?
אבל בסוף הפיצוץ הזה שקרה, עשר,
שמונה,
שש,
קבלו פסל תקין, כדי שזה יקרה, והוא ילחץ, צריך שמישהו ייסע ויביא את החומר נפץ מהבסיס,
ויסחוב אותו.
אז זה לוגיסטיקה שלמה, כל האירוע הזה. האמת היא שמאחורי כל חייל קרבי עומדים שבעה,
או שמונה, או שבע, על כל אחד, וצריך אותם, זה לא סתם,
זה חתיכת אירוע.
זה מלכות.
אם אתה ראש כנופיה,
אז מה אכפת לי אם יש איזה, מי שנלחם, סכין בין השיניים, הוא יקבל. אבל אם אתה מלך,
אתה מקים מערכת.
זה מה ששאול אמר, נכון?
אנוכי הבא מן המערכה, ואני מן המערכה ננסתי היום.
אם אתה מלך, אתה מקים מערכת.
אז דוד אומר, חבר'ה, אנחנו אומנם כאן קבוצה קטנה, אבל אנחנו צריכים להתנהג
כמו מלכים.
איך מתנהגים?
מי ששמר על הכלים, שמר על הציוד, מי שדאג, ומגיע לו גם חלק.
ואני אומר לכם, היום אני...
תמיד אירחתי את האנשים האלה, אבל היום
אנשים שלא ישנים בלילה כדי שהכלי בבוקר יהיה תקין.
כל החמשי מטוסים,
כל הטכנאי מטוסים,
טכנאי מנועים, כל החבר'ה האלו שעולים, כדי שבסוף הטייס יגיע, אבל מטוס בלי תקלות. ואתם יודעים שלא יודע כמה ניסים אפשר לספר עוד על המלחמה, אמרתי, עם כלביא, אבל הוא סתם, לא מדבר איתכם על נ״מ, איראני, שמע איראני, תקלה.
מטוסים יש להם תקלות.
מטר באמצע, אפס תקלות, כולם חזרו בשלום.
מישהו יכול להבין את הדבר הזה? טיסה מורכבת,
1,500 קילומטרים, תדלוקים באמצע, וזה שום תקלה, כלום. זה ציפור בקמנוע, כלום.
זה פילי פלאות.
ויאמר דוד
לא תעשון כן איחי,
וכאשר נתן אדוני לנו וישמור אותנו בהתאם לתקדוד הבא עלינו בידינו.
ומי ישמע לכם את הדבר הזה כחלק היורד במלחמה,
וכחלק היושב על הכלים, יחדיו יחלוקו.
איזה כבוד דוד נותן לכל ה...
תפסידו לכם שהמפקדים הטובים
אלה המפקדים שיודעים להעריך,
מפקדת היסוד שיודעים להעריך את אנשי האגף הטכני,
מפקדי גדודי השריון שיודעים להעריך את כל האגף של החינוך, שהם לא...
כי בסוף
כל אחד יודע. מי כאן היה בגדוד סדיר?
מי המ״פ הכי חשוב בגדוד סדיר?
הכי חשוב,
במפקדה.
לי, ממ״פ מפקדה, הגדוד לא זז, הוא יותר חשוב מהמג״ד.
אז לוקח קינג.
דיברנו על זה כמה פעמים.
גם המג״ד יכול לרצות את מוחרתיים, ממ״פ מפקדה לא זז, חבל על הזמן. המ״פ הכי חשוב בגדוד זה ממ״פ מפקדה.
אם יש מפקדה טוב, כל הגדוד עף קדימה. ממ״פ מפקדה גרוע, חבל על הזמן.
דוד למד את זה. ואי מהיום אומר ומעלה,
ואי סימא לחוק ולמשפט לישראל עד היום הזה.
טוב,
עכשיו דוד, מה?
קודם כל, הוא לא אמר שווה ושווה, הוא אמר יחדיו יחלוקו.
הולקים ביחד, לא שווה ושווה כמובן.
ויבוא דוד אל צקלג, ויישלח מהשאלה לזקני יהודה, לרעהו לאמור,
הנה לכם ברכה משלל אויבי אדוני. שוב פעם, הוא מלך.
הוא מחלק מהשאלה גם למי שבכלל לא יצא למלחמה, כי כולם צריכים ליהנות מפירות הניצחון,
ואיזה מלך הוא כרגע?
דוד מלך יהודה.
תבין, לבל הכרמלי.
לאשר בבית אל ולאשר ברמות נגב ולאשר ביתיר ולאשר בהרוער ולאשר בספמות
ולאשר באשת עמוע ולאשר ברחל ולאשר בהרי הירח מעלי ולאשר בהרי הקני כל האזורים האלה שדוד הגן עליהם
ולאשר בחורמה ולאשר בחור העשן ולאשר בעתך
ולאשר בחברון ולכל המקומות אשר התהלך שם דוד ובן עכשיו אנחנו בעצם מגלים פה ברשימה הזאת
איזה דמות ביטחונית משמעותית היה דוד עבור יושבי דרום ארץ ישראל כן שזה בעצם שבט יהודה
כי בעצם כל הרשימה שכרגע הבאנו כאן,
אלה בעצם מקומות שבהם דוד פעל ביטחונית וגרם לכך שהעמלק לא יהיו רלוונטיים שם ולגרש אותם, ולכן הוא בעצם,
הוא לא רק מגן עליהם, אלא הוא גם נותן להם מפירות,
מפירות הניצחון.
הוא עדיין ת׳פ׳ שלו, הוא לא יכול לחזור ל...
טוב,
אחיש בקירת גת, אז הוא בחברון, מה זה חברון קירת גת? זה כלום.
טוב, רבותיי,
אנחנו הגענו כאן לשני פרקים,
פרק ל״א ושמואל א' ופרק א' ושמואל ב',
שכדי להבין אותם אנחנו צריכים לפתוח כאן ועדת חקירה מאוד מאוד מדוקדקת,
מאוד מדוקדקת, בסדר?
אני ארצה ברשותכם היום רק להציג את השאלות,
ובשבוע הבא נחזור על השאלות וגם נענה את התשובות.
והשאלה היא שאלה מאוד מאוד פשוטה,
מאוד.
השאלה היא,
איך
שאול מת?
מה היה?
למה?
כי בתנ״ך יש שני תיאורים
שונים לגמרי, נפרדים,
כמעט לא קרב זה על זה כל הלילה.
מי מהם התיאור הנכון?
בואו נקרא את התיאורים, נעמת ביניהם,
ממש ברמת הדקדוק,
ונראה את התימהון על פנינו,
ואת התשובות בעזרת השם בשבוע הבא.
זה שלחם מתח בריא, בסדר?
בואו נראה.
ופלישתים נלחמים בישראל, וינוסו אנשי ישראל מפני פלישתים ויפלו חגלים בהר הגלבוע. אתם זוכרים אגב שרק
יעקב מזכיר שאמרנו ששאול בירידתו למלחמה,
כנראה מה עשה?
הציל חיים רבים, כי הוא דאג שפלישתים יזהו אותו.
אנחנו רואים שהוא ירד עם הבגדי א' שלו, נכון?
עם כל הבגדים המדוגמים, ואז יעשה פלישתים וזה, וכנראה, בזכות הדבר הזה,
רבים מישראל ניצלו, וזו הייתה התשובה הגדולה של שאול. זה, לא יודעת מה זה פניק, דיברנו על זה לפני שתי שיעורים, נראה לי, או שיעור שעבר.
שיעור שעבר. ופלישתים נלחמים בישראל, וינוסו אנשי ישראל מפני פלישתים,
ויפלו חללים בהר הגלבוע. וידבקו פלישתים את שאול ואת בניו.
ויקו פלישתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוה בני שאול.
ותכבד המלחמה אל שאול וימצאו המורים אנשים בקשת ויחל מאוד מהמורים. ויאמר שאול לנוסח אליו
שלוף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרוני ויתעללו בי.
ולא אהבה נוסח אליו כי ירא מאוד ויקח שאול את החרב ויפול עליה.
ויער נושא חיליו כי מת שאול ויפול גמור על חרבו וימות אימו
וימות שאול ושלושת בניו נושא חיליו גם כל הנשאר ביום ההוא יחדיו.
אני כרגע מתרגם לשפה ברורה בת ימינו מה כתוב אמר.
במהלך הקרב נהרגו שלושת בניו של שאול על ידי, כנראה על ידי המורים בקשת. לא כתוב איך, נכון?
אבל משהו שזה על ידי המורים בקשת.
אז שאול נשאר ללא בניו.
פלישתים מצמצמים אליו מרחק.
שאול מבקש מנושק אליו, תהרוג אותי,
כי אני מפחד שהפלישתים יתעללו בי.
נושק אליו מפחד,
ולכן מה עושה שאול?
נופל על חרבו, מתאבד, על חרבו נופל,
וכשנושק אליו רואה את זה,
אז גם הוא מתאבד ונופל על חרבו,
ואז לכן שאול מת,
נושק אליו,
שלושת בניו, כולם מתים כנראה פחות או יותר באותו אזור,
כי כתוב גם כל אנשיו ביומוהו יחדיו,
זה אומר שכל חפק המלך בעצם נהרג.
זה מה שכתוב בפרק ל״א.
דלגו איתי לפרק א',
אנחנו נקרא אותו אחר כך בהמשך בצורה מפורטת,
אבל מגיע נער מגיד
לדוד,
אני קורא מפסוק ו',
ה',
ויאמר אליו דוד, מה היה הדבר הגד נלי, ויאמר אשר נסעה מן המלחמה,
וגם הרבה נפל מן העם וימותו, וגם שאול ויהונתן, בנו מתו.
ויאמר דוד אל הנער המגיד לו, איך ידעת כי מת שאול ויונתן? מפתיע יודע את זה.
ויאמר הנער המגיד, לא,
נקרו נקראתי בהר הגלבוע.
והנה שאול נשעט על חניתו, והנה הרכב ובעלי הפרשים ידביקו.
ואייף הנה אחריו ויראני,
ויקרא עליי ואומר הנני.
ויאמר לי מי אתה? ויאמר אליו אמלקי אנוכי.
ויאמר אלי עמוד נה עליי ומוטטני כי אחזני השבץ,
כי כל עוד נפשי בי,
ויאמוד עליו ואמותתהו, כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלוא,
ויקח לנזר אשר על ראשו, ויצעדה אשר על זרועו,
ואביהם אל אדני הנה".
לפי הסיפור שמופיע כאן,
כן?
שאול נשען על
חנית ולא חרב.
תגידו, זה הבדל... מה זה משנה?
לא יודע, אני בכל אופן מציין אותו.
חנית ולא חרב.
הוא נפל על החנית אבל הוא נשאר בחיים,
עדיין, נכון?
הוא לא מת כתוצאה מה... הוא נפל על החנית,
דקר את עצמו עם החנית, אבל משהו שהוא נשען.
נשען הכוונה, כאילו הגוף שלו נשען על החנית, אבל הוא זה,
נכון?
ואז הוא רואה את הנער העמלקי הזה,
הוא אומר לו, שמע, בוא תעמוד עליי ותדקור אותי, תגמור לי את המלאכה,
כן, כי אחזני השבץ,
כי כל עוד נפשי בי, אחזני השבץ הכוונה, אני הולך למות, אבל אני לא מצליח,
אז תעזור לי למות.
והוא מנהל איתו דו-שיח שלם,
נכון?
הוא אומר לו,
ויקרא אליי, ואמר הנני, הוא אומר לי מי אתה? אז אני אומר לו אני עמלקי, ואז הוא אמר מועדות הני וכו',
ואז העמלקי מדווח שהוא מה?
שהוא עמד והרג את שאול,
כי הוא אמר ראיתי שלא יחיה אחרי נפלואו, הוא נפל על החנית,
זה היה עניין של זמן עד שימות בעיבודם, במקום שיסבול,
אז קיצרתי לו את התהליכים,
ובלי להסביר יותר מדי,
לקחתי את הכתר של ראשו,
עם זה יכול לעמוד, הוא שאול בצל המלחמה עם הבגדים המכובדים שלו,
בגדי המלכות,
והצעדה אשר על זרעו, היה להם הצעדה פה,
כלשון הצדעה, נכון?
מין כתר כזה של המלך פה,
ואבימל אדוני הנה, כן, הנה הרמלקי, אבימל אדוני הנה.
אתם מבינים שזה לא אותו סיפור.
מה?
וזה גם לא יכול להיות סיפור שקורה כאילו בהמשכים.
יכולנו להגיד,
קודם שאול נפל על חרבו ומת,
ואז, לא, לא, סיפורים,
סיפורים שונים לגמרי, פה בפרק ל״א שאול נופל על החרב ומת
ואין שם אף אחד ליד בכלל
והוא מבקש לנושק אליו שיהרגו אותם, והנושק אליו מסרב
ואז הוא נופל ומת, ואז כתוב שנושק אליו רעש שהוא מת,
נכון?
היה וידוי, ויער נושק אליו כי מת שאול
היפול גם הוא,
גם הוא מת
ופה הנער המלאקים מספר פה סיפור שלם, חנית ולא חרב
שאול מדבר איתו, אומר לו שהוא עמלקי,
ותפיל אותי, ואז הוא הרג אותו, ולוקח לו את הצמיר ואת האצעדה.
הלאה,
כל הסיפור
שמסופר בפרק א', חשוד
מכף רגל ועד ראש.
למה?
רבותיי, אנחנו הרי לומדים תנ״ך עם מפה.
אתם מסכימים איתי, ירמיהו?
איפה נמצאים עמלק?
בדרום.
בדרום.
הנער העמלקי הזה אומר,
הוא אומר לו, תגיד, איך הגעת?
מקרוניק קראתי בהר הגלבוע. וואלה, במקרה הגעתי להר הגלבוע.
איך במקרה הגעת להר הגלבוע?
קרה לך המקרה הזה? בדיוק, עזבת פה והגעת לשם, זה לא איזה
גבעה ליד.
זה 300 קילומטר, מי שם עד לשם, איך הגעת עד הגלבוע? זה מאוד מוזר, נכון?
סיפור במקרה, הוא מביא את הנזר ואת ההצעדה על דוד.
משהו בסיפור הזה נראה מאוד מוזר,
בסיפור שמספר הנער האמלקי. הפערים פה הם מאוד מאוד גדולים.
סיפור פה מאוד מאוד גדול,
אבל לא ברור מה הוא חשב, הנער עמלקי. מה זאת אומרת, הוא חשב
שאם הוא יספר לדוד סיפור, הרי התפרים פה הם כל כך גסים בסיפור הזה, קל מאוד לפרוח אותו.
נקרוא נקראת בהר הגלבוע, שאול דיבר איתך,
ניהל איתך דו-שיח כשהוא חנית תקועה בליבו.
וסתם אני אומר,
לא סתם, כן,
לפי דבריו של הנער עמלקי.
שאול שמע,
לפי דבריו, שזה נער עמלקי, ושאול ביקש מעמלקי להרוג אותו.
שאול,
שהמצווה שלו הייתה להרוג עמלקי,
הוא יבקש מעמלקי להרוג אותו.
זה סיפור מוזר ביותר, הסיפור הזה.
נכון, רב זאב?
אתה מרגיש פה את החשדות שעולים?
מוזר ביותר. עכשיו אנחנו, נגיד לכם, פה אני אתן את זה בתור דוגמה,
איך לומדים תנ״ך.
אנחנו לומדים תנ״ך ואנחנו, הכוונה
וזה זה, הכוונה, זה הכול, מורחים ואז זה.
צריך לשים
את הפרשיות אלו מול אלו ולראות שהן לא מסתדרות זו, יש פה שני סיפורים שונים,
ומשהו פה אנחנו לא מבינים.
אנחנו לא מבינים.
צריך לגלות כאן, לחשוף את האמת, מה היה פה?
בואו נראה רגע את ה... נסיים את פרק ל״א,
ובשבוע הבא, בעזרת השם,
שוב פעם נעמיד בין הסיפורים,
ולדעתי נספר מה היה כאן.
פה מסתתרת אחת הבגידות הנוראות בתנ״ך,
ויש בגידות בתנ״ך,
אבל זו אולי הנוראה בכולם.
האדם הקרוב ביותר לשאול,
הצמוד אליו ביותר,
בגד בו.
בגידה שאין ממנה חזרה,
בשעה שאולי אתה צריך אותו, אנחנו נדבר על זה בשבוע הבא. בואו נסיים את הפרק.
לא הזכיר את האוזר, מלא מלא זה.
כלומר זה סיפור כל כך רופף,
שכנראה אנחנו גם לא מבינים את הסיפור הזה.
אנחנו גם לא מבינים...
דבר על זה חבר'ה, אני מציע לכם לא ללכת לשום מקום בשבוע הבא.
ויראו אנשי ישראל אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי נסו אנשי ישראל וכימטו שאו בבניו,
ויעזבו את ההרים וינוסו ויבואו פלישתין וישבו בהם. תשימו לב, לא נהרג אף אחד.
הם נסוגו, איבדו שטח.
שטח שהפסדנו, אפשר לכבוש אותו מחדש.
ולכן שאול הציל בחייו במותו רבים
מאשר הציל בחייו.
באים ממחרת
ויבואו פלישתין לפרשת החללים וימצאו את שאול ואת שלושת בניו נופלים בהר הגלבוע.
ויכרתו את ראשו ויפשיטו את כליו.
וישלחו בארץ פלישתין סביב לבשר בית עצביהם ואת העם.
כנראה את הכלים, אני מקווה.
וישימו את כליו בית השטרות ואת גבייתו תקעו בחומת בית שאן.
וישמעו אליו יושבי היבש גלעד את אשר עשו פלישתים לשאול.
ואני מזכיר לכם שיושבי היבש גלעד אלו הם אלו ששאול יצא להילחם בעבורם בתחילת ספר שמואל.
שבין בני עמון, מלך נחש בן נחמן אמר לה, אני אנקור לכם כל עין ימין.
והם היו בטוחים שאף אחד לא יאשיע אותם. מי הושיע אותם?
שאול. שאול הושיע אותם.
אז עכשיו הם מחזירים לשאול טובה תחת טובה.
וישמעו אליו יושביה ויש גלעדת אשר עשו פלישתים לשאול ויקומו כל איש חיל.
אחד המבצעים המסוכנים בתנ״ך.
וילכו כל הלילה ויקחו את גביעת שאול ואת גביעת... ברור שהם עשו את זה במבצע צבאי. הם צריכים לחסל את השומרים, לפרוץ לבית שאן, מבצע המסוכן ביותר
כדי לחלץ גופות. מעניין,
לחלץ גופות.
לפני כמה זמן מישהו התקשר אליי לשאול אותי עד כמה צריך להסתכן
כדי לחלץ גופות, חיילים של חיילים.
שאלה,
אז הנה, הבאתי לו את המקור הזה, אנשי יבש גלעד.
ויקומו כל איש חי וילכו כל הלילה, ויקחו את גביעת שאול ואת גביעת בניו מחומת בית שאן,
ויבואו יבשה וישרפו אותם שם,
ויקחו את עצמותיהם, ויקברו תחת האשל ביבשה,
ויצומו
שבעת ימים.
אנשי יבש גלעד הגיבורים,
אנשי יבש גלעד שזכרו לשאול את הטובה שהוא עשה להם,
כשהוא יצא להילחם ולהושיע אותם מנחש מלך המון, הם גמלו לשאול טובה תחת טובה.
זה לא יסתיים פה.
זה לא יסתיים פה, אנחנו נראה שבסוף ימיו של דוד
יש רעב
שלוש שנים.
למה?
על שאול ועל הגבעונים.
אומרים לך, זה על שאול שלא נשפט כהלכה.
מה זה שאול קבור שם ביבש גלעד ברחוק מקום?
צריך להביא אותו לקבורה ממלכתית
בהר הרצל.
ורק אחרי שדוד מביא אותו לקבורה ממלכתית, ומספידים אותו כהלכה וכולי, רק אז הקדוש ברוך הוא נעטר לארץ, זו גם פרשה
חמורה מאוד שם,
שנגיע אליה נדבר, נדון בה מה היה שם עם הגיוונים, ועם שאול היה שם סיפור גדול מאוד, בסדר?
אבל זה העניין, זה הסיפור.
זה הסיפור. אז אם כך,
יש פה פער עצום בין שני הסיפורים.
יש פה סיפור אחד שבו שאול נהרג, נפל בחרב. סיפור שני שבכלל מישהו הרג אותו.
איך ליישב בין שני הסיפורים האלה, נראה בעזרת השם, בשבוע הבא.
חזקו ונמצאו רבותיי.
לא,
דברי הימים, לא, דברי הימים מתחילים
מ... כתוב ששאול מת.
בדברי הימים כתוב את פרק ל״א.
מה כתוב בדברי הימים? אפשר לקרוא, אבל זה לא נסתר.
מה?
של פרק ל״א.
זהו. כן, כן, לא כתוב את כל הסיפור עם הנער העמלקי.
כתוב, זה פסוק, אם אני זוכר, זה פסוק אחד.
מה כתוב שם?
זה פרק א', כן, תודה, בואו נקרא את זה אם כבר.
כן, נכון.
וידבקו וידבקו וידבקו וידבקו וידבקו, כן, כן, ותקפדנו וזהו, נכון, נכון.
כן, נכון.
כאילו בדברי הימין זה הדבר האמיתי.
כן, כן, זה הדבר האמיתי. נכון, זה חזרה כמעט.
טוב,
כל טוב רבותיי.
