בתענית י"ז בתמוז,
חופץ חיים בספרו,
בהתחלה הוא עושה הקדמה ארוכה מאוד למה הוא כותב את הספר הזה.
חופץ חיים היה אדם כללי.
מה זה אדם כללי? אדם שכואב את כאב האומה.
והוא כותב בהקדמה שהסיבה הראשית
לגלות ולכל הצרות של עם ישראל זה עניין של שמירת הלשון.
ככה הוא הגיע למסקנה,
הוא מביא כאן את המקורות לזה,
ולכן התיקון
לדבר הזה של חורבן בית המקדש,
וכל התהליך של חורבן בית המקדש, כולל י"ז בתמוז,
הפקעה החומה וכל הדברים האלה,
כל הדברים האלה זה בגלל שלא שומרים על הדיבור.
שנאת חינם שבאה לידי ביטוי בלשון הרע.
וגם בהלכה כתוב שהתענית זה לא המטרה,
התענית זה אמצעי לתקן,
לתקן את הדברים על מנת שבית המקדש ייבנה.
אז ברוך השם, בדור שלנו זכינו לחזור לארץ ישראל,
למדינת ישראל, לירושלים,
אבל זה לא מספיק.
צריך להמשיך לתקן מה שכל אחד בפינתו וכולנו ביחד.
תוך כך נזכה שהימים האלה, ימים של
טוב והספד וכולי,
יהפכו לימים של ששון ושמחה במהרה בימינו, אמן.
