טוב, שלום לכולם.
שלום ללומדים כאן במכון, שלום ללומדים בבית.
אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף, הספר הסוד הישראלי,
ספרו המופלא של הרב אברהם לבני.
ואחרי הפסקה קצרה שעשינו בשבוע שעבר,
אנחנו חוזרים ונפתח בפינתנו חדשות הסוד הישראלי.
אז בשבוע שעבר זכיתי לקבל דש מיוחד
שלומדת יקרה שאני מכיר אישית.
אני לא אזכיר את השם ממש אבל אני אקריא לכם את הדברים שהיא כתבה והדברים מדברים בעד עצמם.
וזה יהיה חדשות הסוד הישראלי של השבוע.
שלום,
אני מורה לגיור וגיורת בעצמי.
אני מאזינה אדוקה של סדרת שיעורי הסוד הישראלי המשודרים בערוצכם,
היא כתבה את זה לערוץ מאיר,
למנהלי הערוץ.
עבורי ועבור תלמידיי,
היא מלמדת ב... תודה רבה, תבורך, תודה.
היא מלמדת באולפן לגיור.
עבורי ועבור תלמידיי,
הסדרה מהווה מקור לגאווה,
היא עוזרת לנו לחדד ולדייק
את משמעות הצטרפותנו לעם היהודי ושליחותנו בתוכו,
ומטענה בכוחות לעבור את השינוי בתהליך המדהים שאנחנו עוברים יחד.
אנו מצפים בכיליון עיניים לכל פרק, והחיסרון היחיד בסדרה הוא שהציפייה הזו בין שיעור לשיעור ארוכה מדי.
תודה רבה לכל העוסקים במלאכה.
ברוך השם, ראיתם?
ממש מרגש לקרוא כזאת תגובה,
ואני חייב להגיד לכם שאין כמעט שבוע שעובר
שאנחנו לא מקבלים איזו שהיא תגובה
על חשיבות הסדרה והמשמעות של הסדרה.
ובסופו של דבר אנחנו באנו בסך הכל להיות צינור
לעם ישראל להכיר את הספר הנפלא הזה.
אני לא מגזים בחשיבותו, אני באמת חושב
שהספר הזה הוא בשורה מאוד גדולה לעם ישראל.
ובסך הכל רק צריך שכל אחד וכל אחת יהיו שליחים קטנים,
להפצת המסר, להפצת הבשורה,
שיש פה ספר שהוא מעט המחזיק את המרובה.
ספר שכולל בתוכו הרבה מאוד מהשאלות שמתעוררות בחברה הישראלית בעקבות
המלחמה הגדולה שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה.
שאלות שהספר הזה מברר
דווקא דרך עיניים של אדם שלא גדל בעם היהודי.
אדם שהיה גוי,
התקרב ליהדות ויודע להסביר בצורה נפלאה למה היהדות היא כל כך משמעותית.
אז למי שמצטרף אלינו עכשיו אנחנו נמצאים בעמוד 86 בכותרת הנבואה הכרח מהותי.
הנושא שאנחנו עוסקים בו בחלק הזה פרק רביעי נבואה והיסטוריה
המחבר פה מברר למה הנבואה היא יסוד כל כך מרכזי באמונה של עם ישראל.
אחד משלוש עשרה איכרים
נבואה, נבואת משה רבנו, למה זה כל כך חשוב? מה כל כך משמעותי בנבואה?
וכמו שאנחנו נראה היום, הנבואה
היא עדות להשגחת הבורא על עולמו.
אנחנו יודעים שיש השגחה,
אבל אם הבורא רק ברא את העולם,
אבל הפסיק לדבר עם העולם, אז זה אומר שאין השגחה.
הנבואה היא חלק מהביטוי של ההשגחה של הבורא על הבריאה.
זאת הנקודה שאברהם לבני הולך לברר היום.
ניכנס לסוגיה.
לאמיתו של דבר,
אין דבר אבסורדי ומגוחך יותר מאשר עולם ללא נבואה,
המופקר בידי מציאותו האילמת.
בסדר, אם אתם זוכרים,
בפרקים הראשונים של הספר על השואה,
המחבר מדבר על שתיקת האלוהים בשואה.
והוא מדבר יותר על חירשות האדם במקום אילמות האלוהים.
אלוהים דיבר.
בני האדם פשוט לא רצו להקשיב.
וזאת נקודה מאוד מאוד חשובה, כי לפעמים בחיים יש לנו כל מיני סימנים, דיברנו על זה בתחילת השבוע,
בשיעור פרשת שבוע על בלעם,
שבלעם מקבל סימנים שונים לכך שהדרך שהוא הולך בה היא לא דרך שרצויה בעיני הבורא.
האתון מציקה לו מפה ומציקה לו משם,
והולכת לפה והולכת לשם, והוא מרגיש שיש משהו שם שלא עובד,
אבל במקום לעשות חשבון נפש הוא מרביץ לאתון ואז מתגלה בעצם הסוד שעומד מאחורי הסיפור שלה.
כלומר, לפעמים הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו בשלל דרכים.
אנחנו לא רוצים להקשיב למה שהוא אומר לנו.
ובדיוק השבוע שלחו לי כמה מאמרים מרתקים שמדברים על כך
שהיה ניסיון,
שוב, אני לא מדבר פה בשבחה של המפלגה הנאצית, חס ושלום,
אבל היה ניסיון בתחילת שנות ה-30,
כשהמפלגה הנאצית עוד הייתה בראשית דרכה,
ליצור סוג של הסכם עם ההנהגה היהודית
כאן בארץ, וגם עם האנגלים,
להעביר את היהודים מגרמניה לארץ.
וזה נתקל בהתנגדות גם של יהודים.
היהודים לא רצו.
זאת אומרת, ההשמדה לא התחילה מיד.
הייתה אפשרות ראשונה ליהודים פשוט
לחזור בטוב יחסית. זה לא בדיוק בטוב,
אלא בטרנספר, גירוש.
כן,
כן, נכון, אבל זה בשלב יותר מאוחר.
זה הרבה יותר מאוחר.
כל הנושא של ההשמדה הגיע בשלב יותר מאוחר.
זאת אומרת, זה היה כאילו איזה פתרון סופי, תרתי משמע.
פתרון סופי של הגרמנים, ככה הם כינו את התוכנית הזו,
אבל היה פה גם פתרון סופי, כי כלו כל הקיצים.
עם ישראל לא רצה להתעורר, לא רצה להקשיב.
שוב, זה לא מצדיק שום דבר,
זה רק מסביר שלפעמים הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו, אנחנו לא רוצים להקשיב.
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
כמובן, אתה שואל את עצמך,
איך אני אדע, אבל מה הקדוש ברוך הוא אומר?
אז פעם שמעתי מהרב שבתאי סבטו,
איזה משפט מאוד מאוד יפה, יכול להיות שהזכרנו את זה גם פה.
שאלו אותו פעם, למה הוא הקים את הישיבה שלו במצפה יריחו?
אז הוא אמר שיש בחיים שתי דרכים לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך.
דבר אחד,
זה לאן אתה מצליח בקלות לזרום,
נגיד אתה בוחר איזה כיוון ואתה זורם לשם בקלות.
אפשרות שנייה זה שפשוט כל האפשרויות האחרות נסגרות,
וזה הדבר היחיד שנשאר.
וזאת הסיבה שהוא הקים את הישיבה והצביע לרחוב.
כי כל האופציות האחרות פשוט נסגרו, וזו הייתה האופציה היחידה.
אז לפעמים,
אתה אומר לעצמך, אגב,
תשימו לב שזה בדיוק מה שקורה לבלעם בסיפור, נכון?
בהתחלה האתון נצמדת לפה, נצמדת לשם,
ואז היא רובצת והיא פשוט לא מאפשרת לו שום אופציה אחרת.
ואז,
זאת אומרת, יש כאן איזה
תהליך של אסקלציה כזו, הסלמה של המצב. בהתחלה, תתעורר בטוב,
תתעורר ב... ובסוף אין לך אופציה אחרת, תתעורר, קדימה.
ואז באמת הוא לא מתעורר, הוא מרביץ לאתון,
והשאר,
היסטוריה.
בכל אופן, זאת הייתה הערה אחת קטנה לגבי
עולם
שהבורא לא מדבר בו.
עולם אילם
שאין בו השגחה.
הוא אומר זה אבסורד.
זה אבסורד.
זה לא יכול להיות,
לא יכול להיות שהקדוש ברוך הוא בורא כזה עולם.
כשם שנלעג הוא להעלות על הדעת שהעולם הוא פריו של המקרה,
יצירה ללא יוצר,
מסובב, מסובב, סליחה, ללא סיבה.
כאילו מסוגל החומר,
העיוור,
להתארגן בעצמו ולהוות עולם מסודר ומתואם ובקרבו יצורים בעלי רצון ומחשבה.
כך גם שטות לא קטנה מזו
ולהעלות על הדעת
שבורא העולם הניח את האדם מבלי להודיע לו את תוכניותיו ורצונותיו".
זאת אומרת,
ליבני בעצם אומר ששני הדברים אבסורד באותה מידה,
ממש כמו שאבסורד לחשוב
שהעולם מופקר,
ככה באותה מידה זאת שטות להעלות שהבורא
ברא עולם ולא גילה לו מה הוא רוצה.
הנבואה היא בעצם האפשרות
לגלות מהו רצונו של הבורא.
עכשיו תראו הערה מאוד מאוד יפה שלו בפרק יט בתהילים.
גם המאמר המשורר בתהילים,
השמיים מספרים כבוד אל,
אינו מסתיים בגבולות הרגש הדתי המיידי
הכובש את ליבו של כל אדם
מול מחזה היקום המסודר בחוכמה.
רגש שמוביל לכל היותר לידי דתיות תפלה.
או יותר נכון, בתרגום המקורי זה היה תאיזם.
מה זה תאיזם?
מה?
לא תאיזם, תאיזם,
השקפת עולם שמאמינה בקיום האלוהים,
אך לא בהתערבותו הגלויה בבריאה.
יש אלוהים,
אבל הוא לא משכיח.
זאת אומרת, הקריאה בפרק י״ט בתהילים שמתארת את פלא הבריאה,
השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, יום ליום יביע עומר ולילה ללילה יחווה דעת,
אין עומר ואין דברים בלי נשמע קולם והוא כחתן יוצא מחופתו, על מי זה נאמר והוא כחתן יוצא מחופתו?
במזמור,
על השמש, בסדר?
זאת אומרת זה מתאר את כל הבריאה כתהליך מופלא של הרמוניה,
של טבע והכול,
ואז בפסוק ח', אחרי שבעה פסוקים שמדברים על הטבע,
בה מתחיל המזמור לתאר,
מתחיל לדבר על התורה.
תסתכלו בהסבר שלו, תורת השם תמימה,
משיבת נפש, פסוק ח', יט ח',
בסדר? אני חוזר עוד פעם על הפסקה.
גם האמר המשורר בתהילים, השמיים מספרים כבוד אל, אינו מסתיים בגבולות הרגש הדתי המיידי,
הכובש את ליבו של כל אדם מול מחזה היקום המסודר בחוכמה,
רגש שמוביל לכל היותר לידי דתיות תפלה, כלומר תאיזם.
שכן מיד מוסיף המשורר שרק תורת השם תמימה משיבת נפש.
האמת היא
שההתבוננות בהרמוניה השמימית מספקת נחמה דלה עבור נפש הצמאה לדת את אמיתת העולם.
כאילו אתה אומר לעצמך,
תסתכל בטבע,
תראה איזה יופי,
תתחבר לאלוהים.
לא!
זה לא יחבר אותך לאלוהים.
כי אם הוא לא יגלה לך מה הוא רוצה, אז סתם תהיה לך חוויה דתית.
אבל אתה לא תדע מה הוא אומר לך.
הבריאה יכולה לעורר רגש דתי,
אבל מעבר לרגש היא לא תוביל אותך לשום מקום.
אתה תוכל לדעת שיש בורא לבריאה,
אבל מה רוצה הבורא הזה?
זה אתה לא תוכל לדעת.
ולכן הוא קורא לזה תאיזם,
אמונה בבורא,
אבל לא בכך שהוא מסביר מה הוא רוצה בבריאה.
עולם שבו נבדלותו של הבורא נותרה אילמת
מול תהייתו של הנברא,
אינו מאכזב פחות מאשר עולם ללא מהות נבדלת.
תראו איזה משפט, איזה ביטוי קשה.
עולם שבו נבדלותו של הבורא
נותרה אילמת מול תהייתו של הנברא, כלומר,
העולם הזה נברא על ידי בורא,
אבל הבורא לא מדבר איתך,
לא אומר לך כלום, אין לך מושג מה לעשות פה,
זה לא מאכזב פחות מאשר עולם ללא מהות נבדלת. כלומר,
בשביל אדם מאמין שמאמין בהשגחה,
עולם שבו הבורא לא מכוון אותך בחיים,
זה כמו עולם ללא בורא.
תבינו איך ליבני פה בעצם בונה את חוויית ההיעדר הגדולה מאוד של הנבואה,
שנבואה זה דבר שאנחנו חייבים אותו.
בסדר, התורה מהווה סוג של מענה לצורך הזה בנבואה,
אבל בלי נבואה, מה אנחנו?
אם הבורא לא ממשיך לדבר איתנו, אז מה אנחנו?
אנחנו זרוקים פה בעולם ואין לנו מושג מה הוא רוצה מאיתנו.
פריו המפלצתי של המקרה, בסדר?
עולם ללא מהות נבדלת, פריו המפלצתי של המקרה. כלומר,
עולם שאין לו בורא הוא עולם מקרי,
אבל גם עולם שבו הבורא לא מדבר איתך הוא גם עולם שהוא נתון למקרה.
למה? כי אתה זרוק פה בעולם ואף אחד לא דואג לך יותר.
לכן ההשגחה היא נקודה כל כך
מהותית וקשורה בקשר בל ינתק לנבואה.
למה נבואה זה חלק מהי״ג עיקרים?
כי בלי נבואה אין השגחה, או בלי השגחה אין נבואה.
לדאבון לב,
הלב מתרגל האדם בקלות יתרה לחיות עם השקר
כשהוא משבש את תבונתו על ידי טיעונים דלים.
זאת אומרת,
יש הרבה אנשים שטוענים שאין לעולם הזה בורא,
או שיש בורא אבל לא אכפת לו מהבריאה,
ולכן אין השגחה.
יש אנשים שחיים ככה.
הכוונה, הם אומרים, תשמע, העולם הזה נוצר בצורה כלשהי, באמת, אני לא מבין,
אני לא מצליח להבין איך יכול להיות שבן אדם
מסתכל על העולם המופלא הזה,
מסתכל על הגוף שלו, עזבו על העולם,
והוא יכול להאמין שכל הפלא הזה, אין לו בורא.
אבל once, כמו שאומרים,
הבנת שיש לעולם בורא,
אתה לא שואל מה יש לו לומר על הבריאה הזו?
מה הוא רוצה ממך?
אחרי שאתה כבר תפסת שיש לעולם הזה כנראה בורא.
כי אחרת איך העולם הזה נראה כמו שהוא נראה?
איך יכול להיות שכל הפלא הזה ככה קיים?
אחרי שאתה תופס את זה, אז מה? כן,
קודם כל אתה צודק,
אבל
עדיין, אבל האדם שואל את עצמו, האדם, האדם כאדם,
לא כמדען,
שואל את עצמו שאלות קיומיות,
כמו למה אני חי?
מה תפקידי בעולם?
בשביל מה העולם הזה? בשביל מה כל הסבל הזה? בשביל מה?
אז הוא צריך שאלה, המדע לא ייתן לו תשובה.
מה הוא עושה עם זה? מה הוא עושה עם השאלה הזו?
כן.
יש איזה עניין כזה שאני מאמין,
אני יודע שיש גורל עליו, אבל הנה, בואו נשביע איזה ידידי זיכרונות. יפה, יפה. אז אני אומר לצופים ולמאזינים בבית,
שם?
ישי.
ישי אמר שהסיבה שאנשים לפעמים לא רוצים לשאול את השאלות הגדולות,
כי הם מפחדים לקבל תשובות.
כי התשובות מחייבות.
אז יכול להיות שמישהו ייתן לי תשובה,
ואז זה לא יתאים לי.
אני לא רוצה לעשות את זה.
זאת אומרת, הם מעדיפים להישאר במצב רוח
אקזיסטנציאליסטי, קיומי,
כדי להגיד, שמע, העולם הזה זה אבסורד אחד גדול, ואני לא יודע בכלל לאן ללכת. רגע, אבל אדוני,
אולי יש תשובות לשאלות שאתה שואל,
ואולי התשובות האלה יכוונו אותך לאיזה כיוון.
זאת אומרת, נוח לו להישאר בפוזה כזו,
שאני לא יודע מאשר לקבל תשובה שאולי לא תתאים לו.
אגב, אני חושב שזה מאוד מובן,
כי אנחנו לפעמים מרגישים שהשאלות שלנו הרבה יותר גדולות מהתשובות שנותנים לנו.
ולכן אנחנו אומרים, תגיד לי מה,
אז התשובה היא שאני צריך להניח תפילין כל בוקר?
זאת התשובה?
וכאילו, לשאלת הקיום הענקית,
זאת התשובה שאני צריך ללמוד תורה ואגית בו יומם ולילה?
כאילו, השאלה שלי הרבה יותר גדולה מהתשובה שנתת.
אז אני לא מעוניין בזה.
זאת אומרת, אם האדם לא יבין איך התפילין האלה הם באמת תשובה לשאלה שלו,
אז הוא פשוט ירגיש שאני דחית אותו בקש.
הוא שאל שאלות עצומות על הקיום ואתה ענית לו כמו איזה דוס מצוי עם תשובות מהמותן.
וזה מפריע.
זאת אומרת, יש פה משהו.
בכל אופן, ליבני אומר ככה,
לדאבון הלב מתרגל האדם בקלות יתרה לחיות עם השקר
כשהוא משבש את תבונתו על ידי טיעונים דלים.
לדוגמה,
כיצד קורה שלא חשים שהפילוסופיה של קאנט,
בסדר?
מאבות הפילוסופיה המודרנית,
הפילוסוף הגרמני אולי הגדול ביותר שהיה אי פעם,
אבי הפילוסופיה החדשה,
אינה פחות טראגית ובסופו של דבר לא פחות אבסורדית מזו של קאמי.
בסדר? אלבר קאמי, תסתכלו למטה, מבעלי פילוסופיית האבסורד,
האקסיסטנציאליסטית, פילוסופיה, סופר צרפתי.
על רגל אחת.
שוב, לא ניכנס לעומק פילוסופיית קאנט ולא פילוסופיית קאמי, קאמי.
אבל ככה על רגל אחת.
הרעיון של הפילוסופיה של קאנט היא ניסיון להסביר בעצם שהאדם מסוגל לתפוס
את הקיום על ידי קטגוריות פנימיות שיש בתוכו.
זאת אומרת,
ויש איזה common sense, איזה היגיון אנושי,
תבונה טהורה שכל אדם יכול להגיע אליה על ידי תבניות שקבועות בתוכנו.
בסדר?
התבונה הטהורה.
זאת אומרת,
קאנט ניסה באופן רציונלי מסוים להסביר אנחנו לא יכולים לתפוס את המהות של החיים אנחנו על ידי התבניות
שקיימות בתוכנו פנימה שהוא קרא להן קטגוריות מסוגלים בצורה מסוימת לתפוס את האמת
האמת כמו שהיא בתוך תוכנו בסדר
אז קאנט כאילו עשה סוג של תפיסה מאוד רחבה של המציאות ונחשב באמת למגדולי הפילוסופיה עכשיו אלבר קאמי
כפילוסוף אקסיסטנציאליסט
דיבר על המצב הקיומי האבסורדי של האדם,
על הבדידות שלו,
על חידלון חייו,
על זה שהוא מסכן ולחיים שלו אין משמעות.
קיצור, השורשים הפוסט-מודרניים
נמצאים בפילוסופיות האלה,
האקססטנציאליסטיות וכולי.
זאת אומרת,
אפשר להגיד שקאנט עוד ניזון מאיזושהי אווירה כללית של איזו אמת גדולה שיש בעולם.
קמי כבר נמצא בעולם שיש בו זרות וניכור,
שהאדם נראה כאילו נזרק בעולם בלי השגחה.
מה שלבני מנסה לטעון פה,
אל תחשוב שהפילוסופיה הגדולה של קאנט היא יותר טובה מהפילוסופיה של קמי,
שתיהן עקרות באותה מידה.
עכשיו זה חתיכת אמירה,
כי אנשים נוטים להתייחס לפילוסופיה של קאנט כשמע אז הייתה Godless,
עוד הייתה גדלות לאדם.
אחרי זה קאמי כבר מדבר על החידלון של האדם.
הוא אומר, לא, לא,
אותו יובש ואותו חידלון קיים גם אצל קאנט וגם אצל קאמי.
זה הכל עושה כאילו, זה עושה קולות של כאילו יש פה איזה עומק.
תסתכלו.
לדוגמה, כיצד קורה שלא חשים שהפילוסופיה של קאנט,
אבי הפילוסופיה החדשה,
אינה פחות טראגית,
ובסופו של דבר לא פחות אבסורדית מזו של קאמי?
האם אין לראות בשנאת ישראל שלו? של מי? של קאנט.
ובעוינותו השורשית לציטוט מקאנט בני פלסטינה החיים בתוכנו ככה הוא קרא ליהודים בגרמניה
לפני המלחמה הרבה לפני
כפי שכינה את העם היהודי בספרו אנתרופולוגיה את
צרות גבולותיה של התבונה המתבוננת.
בא גדול הפילוסופים של העת החדשה אחד מגדולי הפילוסופים ומתייחס לעם ישראל
שכל האפשרות שלו לקבל איזושהי תבונה
הגיעה בזכות זה שהייתה בעולם דת שיצאה מהדת היהודית ואז
פתאום הגיעה השכלה בכלל לכל הנבערים האלה שהיו שם על העצים באירופה
והוא ככה מתייחס ליהודים.
איזה חרפה, איזה ביזיון זה. זאת אומרת, אתה לא יודע להעריך אפילו את הטוב
שצמח לך מהיהודים האלה שאתה מתייחס אליהם בזלזול.
לעומת כל זה,
אין המחשבה העברית מסתפקת בדתיות פשטנית.
מה זה דתיות פשטנית?
מה קאנט בעצם רוצה להגיד?
קאנט,
בשונה מעלבר קמיר, רוצה להגיד לא.
יש תבונה טהורה.
יש תבונה טהורה שאלוהים כביכול
שם בתוך בני האדם,
ובעצם אתה יכול ככה להגיע לאמת.
אבל בעצם מה קאנט אומר?
שאין דיבור אלוהי לאדם.
יש בתוך האדם קטגוריות,
ואתה פונה לקטגוריות שיש בתוכך.
אבל מה עם דיבור אלוהי?
אלוהים מדבר איתך?
אלוהים מדבר לאדם או שהאדם זרוק בתוך עולם זר ומנוכר?
אז תגיד לי אתה עכשיו,
האם קאנט הוא יותר טוב מעל ברק עמי?
שניהם זרוקים בתוך עולם שאלוהים לא מדבר איתך.
אתה זרוק בתוך עולם זר, זר ומנוכר.
זהו.
אז בשביל אחד יש קטגוריות ובשביל אחד אין קטגוריות. מה זה משנה?
בסוף אתה זרוק בתוך עולם שאלוהים לא אכפת ממך.
ואין לך מושג מה אתה עושה פה.
זהו.
לעומת כל זה,
אין המחשבה העברית מסתפקת בדתיות פשטנית,
ובאותה מידה גם זר לה כל אותו המלל המבולבל שבכפירה.
דתיות פשטנית הוא מתכוון לדתיות שמאמינה שיש אלוהים,
אבל שאין השגחה.
תשימו לב שגם הנצרות במידה מסוימת שהיא כאילו עדיין דת,
היא לא מדברת על השגחה ברמה שאנחנו מדברים עליה.
העולם הזה הוא נשלט על ידי כוחות זרים,
כוחות רעים, העולם הזה הוא רע במהותו.
כלומר אין פה השגחה במובן הזה של העולם,
כמו שאנחנו מדברים.
אלוהים לא שולט פה בעולם, זה עולם של רוע.
עולם שנשלט על ידי כוחות רעים.
מהצד השני הוא אומר, גם המלל המבולבל שבכפירה.
מה זה כפירה?
שאין אלוהים.
מה יותר טוב,
שיש אלוהים אבל הוא לא משגיח,
או שאין אלוהים בכלל?
ליבני אומר, זה הכל אותו דבר, זה הכל בלבולי שכל.
אם יש אלוהים ולא אכפת לו מהעולם, אז בשביל מה הוא קיים?
מה הוא רוצה?
זאת אומרת, במידה מסוימת, אנשים
מדברים כל מיני דיבורים שכביכול נשמעים אינטלקטואלים, פילוסופים.
אבל לא, לא, יש אלוהים,
אבל זה לא באמת שאכפת לו מכל הפרטים.
או אין אלוהים.
עזוב אותך, עזוב אותך. להגיד אין אלוהים ולראות את הבריאה בפלא שלה,
זה פשוט עיוורון.
ולהגיד שיש אלוהים אבל לא אכפת לו ממה שקורה פה,
זה טיפשות.
כי אתה אומר, עד שיש אלוהים, אתה רוצה להגיד, טוב, הוא ברא, אבל אחרי זה הוא שחרר.
באמת, מה, תגיד לי, זה נשמע לך רציני?
אבל אנשים, בסדר, אני, כמו שאמרנו, כמו שאמרת, בצדק.
אנשים, יש להם כל מיני מטענים וכל מיני התנגדויות
לתביעה שזה יתבע ממנו, אבל בסדר.
הוגי היהדות שקדו להסביר את ההכרח ההגיוני והמהותי
של ההתגלות הנבואית בהר סיני.
מתן תורה בסיני אינו רק המאורע ההיסטורי העיקרי שמסביבו סובב את כל ההיסטוריה התרבותית והרוחנית של כל בני האדם.
הכישרון הנבואי הזה הינו גם ההשלמה וההכתרה של כל כוח ההיגיון של האדם.
העולם היה בלתי מושלם וההתגלות האלוהית בבריאה הייתה מחוסרת משמעות
אלמלא גילה הבורא את רצונו לברואיו.
כלומר,
למה נבואה היא כל כך חשובה?
כי על ידי הנביא הבורא מגלה מה רצונו
כל הזמן לבריאה.
תסתכלו בבקשה לרגע בהערה 45.
הגיוני ומהותי.
יש כאן הערת המערכת מאוד מעניינת.
רציונלי ואונתולוגי.
הגיוני ומהותי.
הגיוני זה רציונלי,
מהותי זה אונתולוגי.
יש הכרח בהתגלות נבואית משני צדדים.
כדי שתהיה משמעות למחקר השכלי,
יש צורך בהתגלות נבואית שתבוא בשיאו.
וכדי שתהיה משמעות לחיים, לחיים אנושיים,
יש צורך בהתגלות נבואית שתדריך אותם, בסדר? עוד פעם, שימו לב,
שימו לב היטב, תקשיבו למילים.
כדי שתהיה משמעות למחקר השכלי, זאת אומרת, בן אדם חופר וחופר וחוקר,
והוא מנסה להגיע לאיזה יעד שכלי,
אם בסוף של היעד השכלי הזה לא מתגלה משהו שהוא מעבר לשכל,
אז החתירה הזאת,
בסופו של דבר, מגיעה למבוי סתום.
אז לאן הגעתי?
הגעתי לעצמי.
נעים מאוד, זה כמו בן אדם שמרים את הטלפון.
מי נמצא בקו השני? אתה.
נעים מאוד.
אז בשביל מה עשיתי את כל החפירה הזו? רציתי לגלות משהו מעבר,
אין מעבר כלום, זה אתה.
אז ככה, כדי שתהיה משמעות למחקר השכלי, יש צורך בהתגלות נבואית שתבוא בשיאו.
וכדי שתהיה משמעות לחיים אנושיים,
יש צורך בהתגלות נבואית שתדריך אותם, שתסביר
למה ובשביל מה.
ומיד מסביר המחבר מדוע.
הכוונה במשמעות היא לא הרגשתו הטובה של החוקר,
שיש טעם במה שהוא עושה,
אלא הכוונה שהמחקר יהיה הגיוני שההשקעה בבניין העולם,
המדע וההשכלה תניב פרי שמצדיק את ההשקעה.
אם אתה רוצה להרגיש טוב, כך שמים.
גם תרגיש טוב.
הנקודה כאן זה לא להרגיש טוב.
הנקודה זה שתבין שבאמת לעולם הזה יש משמעות.
באמת יש פשר לקיום.
הכוונה שכאשר יש היגיון וערך בחיים,
כשהחיים דבקים במציאות אלוהית,
יש היגיון בהשקעה העצומה שבקיומה, בסדר?
תראו מה זה הגיוני ומהותי.
שתי מילים,
כמה עומק מסתתר מאחוריהן.
זה ההגיוני ומהותי.
כלומר, גם ההיגיון אומר ככה, כלומר הרציונלי.
לא יכול להיות שכל הפרוצדורה הענקית הזו שנקראת עולם,
בסוף אין לה איזה כוונה, משמעות, לאן זה הולך.
אבל זה לא רק הגיוני, זה גם מהותי.
כלומר, נוגע בשורשי הקיום.
יש שם איזה עומק מאחורי זה.
מאמר חזל,
שכל בריאת העולם הייתה מותנית בכך שישראל יקבלו את התורה בהר סיני,
מבטא הכרח מהותי.
זאת אומרת,
אם אתה לא מקבל בסופו של דבר
את התוכן של העולם,
אז בשביל מה בראתי עולם?
אני בראתי עולם בסוף בשביל שתתגלה בו הנשמה שלו.
אם לא מתגלה הנשמה, בשביל מה בראתי את העולם?
רק מתן תורה יכול להיות השלמת הבריאה.
גילוי השם בתור בורא העולם,
שימו לב למילים המודגשות, בורא, משגיח, רצון.
גילוי השם בתור בורא העולם גורר בעקבותיו בהכרח את גילויו בתור משגיח,
הדואג להתמדת מצבם הטוב של כלל ברואיו.
וגילוי ההשגחה מחייב גם את גילוי רצונו.
המודיע לנבראים את משמעותה ותכליתה של הבריאה.
בורא,
משגיח, מגלה את רצונו.
בסדר?
זאת אומרת,
למה נבואה זה דבר כל כך כל כך חשוב וחיוני
כחלק מתהליך הבריאה?
כי בלי נבואה אתה לא יודע בשביל מה העולם הזה קיים.
אתה לא יודע את משמעות הקיום.
לכן, אם אתה רוצה לדעת
מה סוד הקיום, אתה צריך ללמוד את תורת הסוד.
הסוד הישראלי, גם תורת הסוד.
תורת הקבלה מלמדת את שורשי הקיום,
שורשי המהות של העולם,
האמונה היהודית, כל הדברים האלה זה שורשי הקיום.
אלה הם שלושה היבטים בלתי נפרדים הקשורים מבחינה מהותית באותה מציאות אלוהית.
אלוהים,
הבורא,
המשגיח,
הוא מגלה רצונו.
בסדר? זה מזכיר כמובן, דיברנו כבר על הנקודה הזו,
שבמובן הזה לבני כאן מושפע מאוד מספר האיכרים שהוא מצטט אותו בכמה הזדמנויות אתם זוכרים מהם שלושת האיכרים של ספר האיכרים בעל ספר האיכרים?
מציאות הבורא
מה מציאות הבורא יפה תורה מן השמיים ושכר ועונש עכשיו לפי
העיקרון הזה אז שלושת הדברים שהוא אומר פה זה בעצם אותו דבר נכון?
בוא נסתכל
הבורא זה מציאות מציאות הבורא אלוהים הבורא זה מציאות אלוהים
המשגיח
אפשר לומר אולי
שזה תורה מן השמיים
כי זה נבואה
ותורה מן השמיים גילוי רצונו
וגילוי רצונו ממש בפרטים זה שכר ועונש הכוונה שהוא לא רק
אומר לך מה הרצון שלו, הוא אומר מה המחיר של הדבר הזה. אז זהו אפשר להגיד שהרצון אפשר להגיד זהו אני התלבטתי לרגע שהרצון הרצון זה תורה מן השמיים וההשגחה זה שכר ועונש נכון זה נראה לי יותר נכון להגיד ככה קיבלתי את ההערה מה?
זה לא סדר שהוא מביא את זה. כלומר, הוא מביא את זה תורה מן השמיים. נכון, ואז, וכאן זה לא מופיע ככה, אז התלבטתי.
בכל אופן, רואים שהוא מושפע כאן מהכיוון של ספר האיכרים, הוא גם מצטט אותו כמה פעמים.
אמרתי לכם כבר,
מה היתרון של ספר האיכרים על פני ספרים שנכתבו לפניו?
שספר האיכרים נמצא על קו התפר שבין הפילוסופיה לנבואה, לקבלה,
תורת הקבלה.
זאת אומרת,
בעל ספר האיכרים הוא הפילוסוף האחרון של תקופת הפילוסופיה,
והמתרים את תקופת הקבלה.
ולכן הוא באמת בהרבה מאוד חלקים מהספר הוא בא חשבון כמו רבו רבי חסדאי קרסקס
נגד הפילוסופיה.
הוא מדבר פילוסופית נגד הפילוסופיה.
אז ככה.
כך למשל מאיר הרמב״ן.
הרמב״ן בפירוש לספר איוב
שהנבואה היא תולדה הכרחית של האמונה בהשגחה.
ציטוט מהרמב״ן הנבואה השגחה גדולה היא באמת.
הקדמה לספר איוב.
האם נאמין, ככה שואל לבני,
שהאל יודע ומשגיח על מעשיהם של בני אדם אם לא היה מגלה את כוונותיו,
את רצונו ואת מה הוא מצפה מהם לעשות?
גם רבנו בחיי,
זה רבנו בחיי בן אשר,
בעל הפירוש על התורה מבית מדרשו של הרמב״ן,
פונה לאותה דרך, ציטוט,
ומתוך אמונת ההשגחה יגיע אדם לאמונת הנבואה והתורה.
שיאמין כי יצא מעת הבורא יתעלה שפע השגחה אל האדם עד שיתנבא ותינתן תורה על ידו.
אגב, זה מאוד מעניין להתבונן בהקשר הזה,
עוד פעם בנבואת בלעם, אנחנו נמצאים ערב פרשת בלק,
נבואת בלעם. אז מה באמת, דיברנו על זה קצת בפעם הקודמת, מה ההבדל בין
קוסם לבין נביא?
איך הרמב״ן מסביר את זה?
הרמב״ן מסביר בגדול שהנביא הוא צינור נקי
לרצון הבורא.
הוא מגלה מה הבורא רוצה.
הקוסם משתמש בכישורים שלו
כדי לגלות את העתיד.
לא הבורא מנבא אותו.
הוא משתמש בכישורים שלו לעשות מניפולציה כדי לגלות מה יקרה.
לדוגמה, או להפעיל כוחות מאגיים.
לכן,
לדוגמה, הקוסם מבליט הרבה יותר את האלמנט האישי שלו,
האישיות שלו,
הכבוד שלו,
הכסף שהוא מקבל.
למה? כי הסיפור זה הוא הכישרון האישי שלו.
הנביא, כמה שיותר נקי, ככה פחות בולט.
אצל הקוסם, כמה שיותר בולט, ככה יותר קוסם.
כמו שנאמר, הוא קוסם, הוא קוסם, הוא קוסם.
על זה נאמר, הוא קוסם.
אז זה הסיפור של ההבדל בין נביא לבין קוסם,
וזה מסביר גם למה הקוסם,
בשונה מהנביא,
לא מתעניין ברצון הבורא,
אלא מתעניין במה שמבקשים ממנו בשביל להשיג לעצמו מה שהוא צריך.
וכל המאגיה קשורה לדבר הזה.
מאגיה לכן לא צריכה בכלל שהנביא יהיה אישיות מוסרית.
כי המוסריות לא מעניינת.
מה שמעניין אותו זה איך להשתמש,
לעשות מניפולציה כדי להשתמש במה שצריך.
אתם זוכרים? לפני לא הרבה שנים יצא ספר מאוד מאוד מפורסם שהיה לפניו היה סרט שנקרא הסוד, The Secret.
מלא קראו אותו, מלא.
ואמרתי לעצמי, כשקראתי אותו, אמרתי, וואו,
לא פג כוחה של הפגאניות בעולם.
זה ספר אולטרה פגאני, למה?
כי הספר הזה בעצם אומר, יש כוח בעולם שנקרא כוח המשיכה,
שאם רק תעשה את הדברים הנכונים, תוכל להשתמש בו גם לטובת עצמך, להשיג כסף, כבוד, מעמד,
הצלחה בחיים.
אמרתי, וואו, אדיר, פשוט אדיר.
זה לא נגמר.
כן.
בוודאי, בעולם הבינה המלאכותית עכשיו זה העניין.
מעולה, מקסים,
מקסים ממש.
אני אגיד את זה בקול,
ישי אמר שבעבר,
הוא שמע ביטויים שמדברים על יצירת מציאות, שהאדם יוצר מציאות.
אגב,
מושג שלקוח מהפילוסופיה הקזיסטנציאליסטית גם.
למה?
בגלל שמדברים שם על זה שהאדם לא אמור להיות נאמן
לאיזה דבר שקודם לו, אלא הוא יוצר את עצמו.
כלומר, אתה לא אמור להיות נאמן למשהו שקיים בתוכך,
אלא אתה יצירה עצמאית,
אתה יוצר את עצמך.
בסדר? זה לקוח מתוך הפילוסופיה הזו.
אלבר קאמי וכל החבריו.
עכשיו,
מה שצרם לך בעצם זה סוג של אמירה,
רגע, אני לא מבין, רבותיי,
אני בראתי את עצמי?
אני עצרתי את עצמי?
מה נסגר איתכם? זאת אומרת, בסוף אנחנו חייבים להיות נאמנים לאיזו אותנטיות שקיימת לפני הספונטניות שלנו.
ספונטניות זה מה שאני במרצוני עושה.
אבל אם אתה ספונטני בלי אותנטי,
אז מה אתה?
אתה בעצם נאמן למי?
לעצמך ממש עומד להסתיים החלק של הסוד הישראלי אז אנחנו רק נתחיל את הדברים של המהר״ל.
המהר״ל מפראג הוא חוזר על המקור הזה במהר״ל בפרק ט״ז בתפארת ישראל בכמה מקומות.
המהר״ל מפראג מרחיב את הטיעונים האלה בספרו תפארת ישראל פרק ט״ז ומצביע על הסתירה הפנימית
והגאווה של הפילוסופים שלאחר שהוכיחו
בדרך השכל את מציאותו של אל בורא,
עצרו את מהלך המחשבה שלהם באמצע הדרך,
בלי לשים לב לכך שאותו הלך מחשבה היה צריך להביאם להכרה בהכרח המציאותי של הגילוי הנבואי של התורה.
זאת אומרת, הפילוסופים עצרו באמצע הדרך.
הם הבינו, יופי,
הבנת שיש לעולם בורא.
ומה הוא אומר, הבורא הזה?
שותק.
דיבר, פעם הוא דיבר,
היום הוא שותק.
מעדיף לשתוק.
ובכן,
התבוננו הפילוסופים בסדר המדוקדק הסורר בעולם הפיזי והעולם הביולוגי.
עובדה בולטת היא שהטבע מתנהל על פי מערך חוקי מדויק להפליא,
ושהמדע מסוגל לחשוף את החוקיות ולהשתמש בה לתועלתנו.
אותם פילוסופים מבינים שסדר כזה אינו יכול להיות פרי המקרה.
ואכן,
מגוחך לחשוב שהמקרה מסוגל לבנות ולסדר מערכות כה מסובכות ומסודרות,
כפי שנגלה לעיני אנשי המדע בכל רובדי הטבע.
כאשר ז'אק מונו,
חוקר צרפתי למטה,
חתן פרס נובל לביולוגיה,
הידוע בניסיונו להסיק מסקנות פילוסופיות
מהמחקר החדש בתחום הביולוגיה והפיזיקה.
כאשר ז'אק מונו קובע שסיכויי הופעת החיים על פני הארץ היו שואפים לאפס לפי חוקי ההסתברות,
ואף על פי כן המספר שלנו זכה בהגרלה של מונטה קרלו,
יענו בפיס.
פעמים אינספור הוא מראה בעליל בדבריו אלה כיצד מסוגלת העיקשות השכלית,
עיקשות, חשוב להגיד בעברית, זה עקמומיות.
עכוש זה עקום.
אז אדם עקשן הוא לא סתם פרד,
הוא אדם עקום,
כי הוא מתפתל מפה ומפה, העיקר לא ללכת ישר.
בדיוק, דור עיקש ופתלתול. זאת אומרת,
עיקש ופתלתול זה בעצם כמו שתי מילים של אותו רעיון.
כיצד מסוגלת העיקשות השכלית להחניק את המחשבה המדעית הגדולה ביותר?
עד כתשתות מוחלטת.
אם כך הוא,
ובזה נחתום להפעם,
מדוע לא נקבל לפי זה שפסל של אפרודיטי,
בסדר? אלת האהבה היוונית, ונוס אצל הרומאים,
שנימשה מהים כשהוא מצופץ דפות אינו אלא תוצר מקרי של זרמי הזמן.
הפילוסוף הצרפתי פול ולרי,
שהמחבר עשה את הדוקטורט שלו, כתב את הדוקטורט שלו עליו,
העיר כבר במחברותיו,
כל פילוסופיה
הינה בסופו של דבר מכוונת לרוחניות.
והפילוסופיה החומרנית היא הרוחנית שבכולן,
שהרי היא מצליחה לגרום לחומר לחשוב.
איזה הומור צרפתי משובח.
אני חוזר על המשפט הזה עוד פעם.
כל פילוסופיה הינה בסופו של דבר מכוונת,
מכוונת לרוחניות.
והפילוסופיה החומרנית, קוראים לזה מטריאליזם,
כמו נגיד המרקסיזם,
שהוא מטריאליסטי,
שהוא מה שהחומר מזיז את העולם,
היא הרוחנית שבכולן.
שהרי היא מצליחה לגרום לחומר לחשוב.
נו טוב, אם בינה מלאכותית נקראת היום מחשבה, אז הכל יכול להיות.
ועל כך כמובן כבר דיברנו.
תסתכלו בהערה 54 רק כדי לסגור את הפינה הזאת.
העולם מלא תוכן.
חוקי הטבע, לדוגמה, הם תוכן עצום, שכלי, שהמדע חוקר.
לפי הפילוסופיה החומרנית שהכל בעולם הוא רק חומר,
הרי החומר הזה הוא מלא תוכן שכלי.
למה?
כי החומר הזה יודע איך להתכוונן לאיזה כיוון.
זה הכי מדהים.
מילא רוחניות חושבת,
אבל חומריות חושבת זה באמת הישג נדיר, יוצא דופן.
אז,
פתחנו את הסוגיה, בסדר? למדנו על ההכרחיות של הנבואה
כחלק ממושג ההשגחה.
עולם ללא נבואה הוא עולם ללא השגחה.
ומי שמאמין במציאות הבורא חייב להאמין שהבורא הזה ממשיך לנבא,
כלומר ממשיך לדבר.
בהמשך אנחנו נראה שבגלל זה בדיוק ליבני טוען שהנצרות עשתה עוול עצום לעולם,
כי היא חנקה בעצם את הצינור הנבואי.
היא החליפה נבואה בסוג של
זיוף,
זיוף לנבואה, ולכן השתיקה את האלוהים.
על כך ועוד, בעזרת השם, בפרק הבא של הסוד הישראלי.
