אנחנו מתחילים פרק ג',
בעמוד 19,
נקרא עצות כלליות.
הוא פותח בנושא שנקרא חיי אישות.
פה מדובר על המערכת האינטימית,
הפיזית,
שבין איש ואישה.
האינטימיות בין איש ואישה,
יש לה פן גלוי,
שזה בעצם מגע הגופות.
אבל עם אותו דבר, האינטימיות הפיזית
היא אמורה לנוק,
יונקת מאינטימיות פנימית.
זאת אומרת, חיי שו״ת,
מה שנקרא בלשון ההמון,
יחסי מין,
זה הביטוי החילוני.
אין מושג כזה בחזל.
חזל זה רק יחסי שו״ת, יש הבדל תהומי,
מהותי בין שני המושגים,
בעוד שיחסי מין מתארים את האקט החיצוני,
הטכני,
בין איש ואישה.
יחסי אישות
מתארים את הקשר ההוליסטי והמלא שמתבטא במגע הפיזי.
לכן חיי אישות
הם למעשה מציינים את פסגת האינטימיות
שבן איש ואישה, גם האינטימיות הפיזית
וגם את האינטימיות
הנפשית העמוקה
שיש בין בני זוג,
אהבה עמוקה,
אמון,
קשר עמוק מאוד של מחויבות,
מתוך הקשר העמוק הזה של אהבה והאמון,
מתוך זה אהבה דוחקת את הבשר.
אהבה שבאה לידי ביטוי במובנים הרוחניים,
הנפשיים,
היא שואפת להתגלות גם במישור החיצוני.
ממש כמו ביחסים שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא,
שיש לנו ערך יחסים אינטימית איתו,
קיום מצוות,
המחשבות שלנו
פונות אליו,
עמידות
שלנו
פונות אליו,
אז הוא מבקש את הקשר איתנו גם ברמה הפיזית,
ונתתי מטר ארצכם בעיתו.
הדברים תמיד
צורים אחד לשני.
כשאנחנו מדברים על יחסי אישות, זה יונק מן הפסוק
על כן יעזוב איש
ותביא ואת אשתו ודבק באשתו.
איש,
אשתו.
יחסי אישות
זה איש
זה לא יחסי מין או תאוות בשרים.
הפעם זו עצם מעצמיי ובשר מבשרי.
מה הכוונה?
קודם כל זה עצם מעצמיי.
קודם כל לאישה הזו,
אני והיא זה נשמה אחת.
עצם מעצמיי.
רק אחרי שאני מזהה שהיא עצם מעצמיי,
רק אחרי שאני מזהה את האינטימיות העמוקה הזו,
שהאישה הזו בעצם
היא החצי השני שלי,
אחרי שהאינטימיות הזו מתחוללת במישורי הרוח והנפש,
אז היא מתבטאת במישור הפיזי,
היו לבשר אחד,
שזה כבר
המגע
של הבשר.
ולאמיתו של דבר,
היה אישות מיטבם.
קודשיה בריך הוא השכינתי.
גם בית המקדש,
שגלילו את הפרוכת לפני עולי הרגלים,
שלושה רגלים, כשהיו עולים עם ישראל לבית המקדש,
היו גוללים את הפרוכת
ומראים לעם ישראל, ראו את חיבתכם לפני המקום.
ומה ראו
עם ישראל שם?
ראו את הכרובים,
את הכרובים,
מעורים זה בזה.
וכשנכנסו שבעים, כשנכנסו מחריבי בית המקדש למקדש וראו את הכרובים,
ככה
הם צחקו.
איך יכול להיות?
במקום כזה קדוש, מה זה הדבר הזה?
כי הרומאים,
הם לא מבינים
מערכת יחסים פיזית בין איש ואישה,
שמקורה הוא בנשמה.
לא מבינים דבר כזה. אצלם זה הכל גוף.
אצלם הכל זה לחם ושעשועים.
אצלם הכל זה תענוגות.
אצלם הכל זה החול ולשתו כי מחר נמות.
אצלם כל דבר הוא מתארגם ברמה הפיזית,
ברמה היצרית, ברמה הדמיונית.
אז איך יכול להיות?
הם טוענים שיש להם אלוקים אינסופי וזה וזה.
זה,
בתוך בית המקדש,
דמות זכר ונקבה, בתוך קודש קודשים.
זכר ונקבה, מעורים זה בזה.
אלה פלאים.
אז כמו שזה מופיע ברמה של הקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא,
כן,
שיש לנו איתו יחסי אישות,
אנחנו קשורים אליו ברמה הרוחנית,
אנחנו קשורים אליו גם ברמה החיצונית.
של הגילויים שלו,
כן?
אנחנו מקיימים את מצוותיו,
אנחנו אוהבים את ארצו,
אנחנו אוהבים את תורתו, את מצוותיו.
יש לנו לתוך חיי אישות זיווג.
אנחנו מזדווגים מהקדוש ברוך הוא.
כשלומדים תורה,
אנחנו מזדווגים איתו בזיווג רוחני,
שכלי.
עכשיו מתעמקים בסוגיה.
מה אומר רש״י?
מה אומרים תוספות?
זה זיווג רוחני.
ואחרי זה אנחנו גם מתנהגים בצניעות,
ביושר ובחסד כלפי הזולת.
זה זיווג נפשי.
אחרי זה מקיימים מצוות, זה זיווג מעשי.
זאת אומרת, הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא מופיע בכל הרמות,
לא רק ברמה אחת.
ויחסי שו״ת
זה הסיפור.
לכן זה נקרא חיי שו״ת ולא חיי, כמו שאמרנו,
מין,
או משהו כזה,
שזה מאוד מאפיין את התרבות החיצונית,
תרבות החולין,
כן, וכן הלאה.
שיר השירים, שלמה המלך,
איזה תיאורים,
איזה תיאורים.
אמר רבי עקיבא, כל השירים קודש.
שיר השירים, קודש-קודשים.
למה הוא נקרא קודש-קודשים?
כי זה הקודש שבחול.
יש קודש,
שזה הקודש בפני עצמו.
ללשון הבעלי הסוד,
קודש מילה וגרמיהו.
הקודש זה משהו עליון, שמימי.
קודש מילה וגרמיה.
הוא מתאמן משמה, הוא מתפשט,
ונקרא קדושה.
מה זה קדושה? קדושה זה לשון נקבה.
קודש זה לשון זכר.
זה מבטא איזה עולם עליון, שמימי, רוחני, מנותק,
מאוד מאוד.
זה נקרא קודש.
אבל קדושה,
זה אחרי שהקודש יורד לעולם הזה, הוא מזדווג איתה.
וברכה השם בכל מעשי ידיך.
אתה עושה מעשי יד,
אתה עושה מעשים,
אתה חורש,
אתה עושה מעשים,
וקדוש ברוך הוא מברך את זה.
הממד העליון,
קודש, הוא יורד לתוך המעשים שלך.
זה נקרא זיווג, זה יחסי אישות.
זאת אומרת, שאנחנו עושים פעולה,
כל פעולה שהיא,
כל פעולה של חולין,
אתה עובד לפרנסתך, לא יודע,
מה שלא תעשה,
שוטה, ישן.
אם בזמן שאתה עושה את הפעולות האלו,
אתה מכוון בהן לשם שמים,
יש פה זיווג.
באותו רגע יש חיי אישות
בינך לבין הקדוש ברוך הוא.
ומהזיווג הזה יוצאים צאצאים.
זיווג זה.
הרי שאנחנו צריכים לקשר את הצד העליון, הקבוע,
לצד הנמוך, התחתון,
מהזיווג הזה יש לידה.
יש לידה.
הרבה הרבה ברכה.
וברכך השם בכל מעשייתך. יש הרבה ברכה.
הסוד הזה של זכר ונקבה הוא באמת חובק עולם, כמו שאמרנו.
קיים גם בעולמות העליונים,
בין המידות העליונות,
בין הקדוש ברוך הוא לכנס ישראל,
קודשיו וראשונים תה,
והוא קיים גם בעולמות התחתונים.
הכל זכר ונקבה, שמיים וארץ,
וכן הלאה וכן הלאה.
הכל זכר ונקבה.
שתיים-שתיים באו לטיבה, זכר ונקבה.
איש ואשתו באו.
כל הרעיון הזה של זכר ונקבה,
הוא מתכנס פה לסוגיה שבה אנחנו עוסקים.
ביחסי איש ואישה.
אז כמו שאמרנו,
יחסי אישות
זה ביטוי של קשר אינטימי, פנימי ועמוק.
מאוד מאוד.
כאשר אנחנו באמת מביאים את הביטוי,
את יחסי האישות,
כן? מתוך קשר פנימי, נפשי ועמוק,
אז יחסי האישות בעצמם,
הן לא מחזקות את היצר הרע.
אדרבה.
הן מעמיקות את הקשר הנפשי.
זה סוד גדול.
כאשר יחסי האישות נעשים בלא קשר נפשי,
אז יחסי האישות בעצמם הם מורידים את הזוג.
מורידים אותו לתוך בהמיות,
לחומרנות קשה וגם לסכסוך.
מה שקרה עם עמלון ותמר,
שם הוא התאווה לה תאוות בשרים.
מה כתוב לאחר מכן?
אחרי זה הוא זורק אותה.
הפסוק אומר שהוא שנא אותה בסוף שנאה יותר גדולה מאהבה שאהב אותה בתחילה.
אפשר להגיד שהוא שנא יותר מאשר הוא אהב,
אבל אפשר להגיד שהמם זה ממה מתוך.
למה הוא שנא אותה כל כך?
מתוך האהבה שהוא אהב אותה בתחילה. איזה אהבה זו הייתה?
אהבת בשרים.
שאיש אוהב את אשתו אהבת בשרים ואין מעבר לזה כלום,
אחרי הקשר הפיזי מתפתחת שנאה.
עד כדי כך.
עמלון ותמר.
כן, זה עמלון ותמר.
מזה נגזר עוד דבר.
ככל שהקשר האינטימי
הוא נובע ממקומות יותר עמוקים,
הוא ביטוי של קשר פנימי עמוק שמתלבש בחיצוניות,
ככה גם יחסי האישיות
הם מלאים בחסד.
לא שונה מחסד פשוט שאדם עושה.
אדם עושה עם חברו חסד,
עוזר לו בדבר כזה או אחר, כן?
יחסי אישות זה חסד שאין כדוגמתו.
בתנאי,
והם באים מאהבה פנימית עמוקה.
אומנות החסד.
כמו שאומרים חז״ל לגבי התרנגול,
לומדים דרך ארץ מתרנגול, מפייס, ועד הר בועל, כך כתוב.
תרנגול,
ובאים שיחה בין תרנגול לתרנגולת,
לפני שהתרנגול הוא מפריט את התרנגולים,
יש שיחה ביניהם.
הוא מדבר איתם בצורה מאוד כזו,
אם אני אקנה לך ככה, ואני אקנה לך ככה.
אומרים חזל,
צריך קודם לפייס, למדנו על פיוס.
אדרבוהל, מפייס ואדרבוהל.
ברגע שאדם לא מפייס את אשתו,
ופיוס פירוש דבר זה שלום פנימי עמוק.
זה לא רק איזה, בסדר, בסדר,
בסדר, אני אוהב אותך, בסדר, בסדר. לא, זה לא.
מפייס, פירוש הדבר, מגיעים משלום עמוק.
זה פיוס שתוצאותיו, זה חיבור פנימי עמוק.
מפייס ועד הר בועל.
וצריך זהירות.
גם בהדרכות של זוגיות, לא פעם אתם תשמעו
שמייעצים
לא להיות ביחד,
כאשר
אתה והיא לא בשלום.
כי יכול להיות שהתוצר,
לא רק הנפשי, כמו שאמרתי קודם,
גם התוצר הביולוגי, אם יצא מזה ילד,
הוא יהיה ילד של מריבה.
יש בני תשע מידות, מה שנקרא.
תולדות של כל מיני מערכות יחסים מקולקלות בין איש ואישה.
זה נקרא בני תשע מידות.
כגון אדם שנמצא עם אשתו וחושב על מישהי אחרת.
והיא חושבת על מישהו אחר.
זה מה שנקרא ארבע דעות במיטה.
הילדים שיהיו להם יהיו בני תמורה.
ילדים שכל הזמן אוגדניים קוראים לזה.
בוגדניים,
יודעים,
הם יגדלו,
לא יכולו להיות נאמנים, לא לבוס שלהם,
לא לזולת,
ודאי וודאי לאנשותיהם.
שאנחנו לא אומרים שאי אפשר לחזור בתשובה,
אנחנו לא אומרים שאחזור בתשובה, כן? אפשר לחזור בתשובה.
אבל יש לך,
יש לך בייס לא כל כך בריא
עם ההורים
בשעה הזו, הכל כך מיוחדת ואינטימית,
כן?
הם דיברו אחד בפה ואחד בלב,
בעצם המשיכה היא חומרית בלבד,
אבל בלב, הם פרודים.
התוצאה תהיה זרע של פירוד.
הוא יכול להיות איש מחלוקת,
אדם שחולק, אדם שביקורתי מאוד, כל מיני דברים.
תראי לו פשוטים.
יש בני נידה,
יש כל מיני,
יש תשע בני, כן?
בני תשע נידה זה נקרא.
ולכן חשוב מאוד שיחסי אישות
הם בעצם יהיו השתקפות,
הקשר הפיזי הוא בעצם יהיה השתקפות מדויקת של האהבה הפנימית.
סופר לרב כהנא,
אחד מהמוראים, גדולי המוראים,
הוא היה איש גדול גוף.
גדול גוף.
והוא הסתנן פעם אחת מתחת למיתת רבו.
זה כתוב בגמרא, מה אני יכול לעשות?
זה הופץ, זה הותר לפרסום.
ואותו רב כהנא,
הוא נכנס מתחת למיתה, הוא היה דם גדול בגופו.
וכשהוא היה נושם,
אז הבטן שלו הייתה עולה חצי מטר למעלה.
הוא נכנס מתחת למיטה של רבו, כתריו, כמדומני.
כתריו כהנא רב.
בזמן שרבו היה עם אשתו,
הרב כהנא מתחת למיטה,
מאזין,
הקשיב,
קולט, מה קורה כאן?
אבל הוא נושם, צריך לנשום, כן? הוא ניסה לא לנשם, הוא לא הצליח.
אז כשהוא נשם, הבטן נעלתה.
אז המיטה זזה.
אז הרב שאל, מי שם בפנים?
מי שם למטה?
אז הוא אומר, כהנא,
מה אתה עושה שם כהנא?
משיב לו כהנא,
הרב כהנא,
תורה היא וללמוד אני צריך.
מה אתה רוצה ממני, רב?
תגיד לי, כאשר אני שואל אותך שאלה בבית מדרש,
מה התכוונת,
שאנחנו לומדים יחד,
אני חוקר אותך ושואל אותך ומקשה עליך,
אתה כועס עליי?
לא, אני רוצה ללמוד, אני שואל אותך שאלות.
והתשמיש שלך זה לא תורה?
אני באתי ללמוד תורה.
מה לי סוגיה בבבא מציע, מה לי תשמיש של רבי? מה ההבדל?
אדרבה, זו תורה הרבה יותר גדולה, זה קודש קודשים.
קוראים לה שירים קודש,
ושיר השירים קודשים.
רב,
רבי המתוק,
אתה הבנת?
אין הבדל
בין לימוד התורה שאתה מלמד אותי בבית המדרש,
לבין לימוד שאתה מלמד אותי בחדר המיתות.
ממש לא. זאת אותה תורה?
ואדרבה,
זו התורה בהתגלותה, במקומות
שלכאורה שם סורר היצר.
הכי קשה,
הכי נורא,
על מה נפלו בני האדם?
על מה היה המבול?
ששימשו כל אחד עם שאינו מינו על ניאוף. הדברים הנוראים ביותר.
זה התרחיש הכי מסוכן שקיים במציאות.
מגע בין גוף של איש לאישה.
במקום הזה התרחש קודש קודשנו.
רב,
את הדבר הזה אני,
לא מוכן להפסיד.
אתה יכול לצעוק עליי,
אתה יכול להחרים אותי.
אשראי שנתפסתי על דברי תורה,
אין לי שום בעיה.
אתה יכול לכעוס עליי.
אבל אני את התורה שלי כבר קיבלתי.
ראיתי איך אתה מפעס את אשתך, שמעתי?
שמעתי את הדיבורים שלכם תוך כדי.
זה הכל חסד.
איפה אני יכול לקבל תורה כזו? מהספרים?
גדול שימושה מלימודיה. יש לדבר גבול?
גדול שימושה מלימודיה.
מי יגיד לי עד לכאן זה שימוש?
אולי גם התשמיש הוא שימוש?
אחד, לא כל אחד רשאי...
במקום הזה.
כמובן, אדם כמו רב כהנא,
שהוא רוצה לדעת, הוא באמת ראוי לדעת,
ולזה שואף
לברר עד לאן הקדושה מופיעה.
אני רואה אותך בית המדרש רב.
בית המדרש שאתה קדוש, אתה ממש קדוש.
גם כשאתה אוכל את הקדוש.
גם כשאתה עוסק במסחר הקטן שלך אתה קדוש, כן? יש לך איזה מכולת.
באמת, אתה
ממש מתנהג בהגינות,
כן?
כן, כלפי הלקוחות, אתה לא עושה,
כן, לא תרמית ולא עוול בעסקיך,
אבל איך אתה שם, שם, שם,
בחדר המיטות, בט',
ולפעמים זה בתו,
בחדר המיטות, שם מתים,
או ששם נולדים מחדש.
בחדר המיטות,
קודש הקודשים קרוי חדר המיטות,
בלשון הנביאים, ספר מלכים,
אומר רשי,
כן, חדר המיטות,
יש ביטוי שם, חדר המיטות בסוג, אומר רש״י קודש הקודשים.
קודש הקודשים זה חדר המיטות של הקדוש ברוך הוא והעשרה.
פלפלאים.
אז זה הסיפור לרב,
כן?
ומכאן הייתי רוצה לומר
שחיי האישות שבנים של אישה
זה תורת הנסתר.
זה שפה מאוד מאוד מיוחדת.
איזה שפה זו?
זו שפת אהבה.
אם אתה אוהב את החבר שלך,
כל אחד שיש לו חבר טוב,
שימו לב איך הם מדברים ביניהם.
כשאתה רואה אנשים אוהבים מדברים,
אתה עכשיו כאילו בחדר מיטות.
הם מדברים אפילו במגע,
אחי וזה, אחי וזה ככה, אתה רואה?
במגע הפיזי אתה מרגיש
שהוא כולו יונק
מאיזו אווירה פנימית של אהבה ביניהם. איזה עדינות.
עד זה, אתה יכול לשמוע אנשים מדברים,
ואתה רואה שהמגע,
המגע במישור הגלוי,
הוא לא ינק מאהבה פנימית עמוקה.
כשאנחנו רואים אנשים אוהבים מדברים,
אנחנו לפעמים קצת נבוכים.
קצת נבוכים.
יש מבוכה.
כי שפת אהבה היא לא מוכרת לנו כל כך.
אנחנו גלים שפות אחרות.
שפות אחרות.
אה, אה, אה, אה, אה.
בכל זאת אנחנו גילים את זה.
זו שפה מאוד מיוחדת.
אנחנו גם יודעים לכבד אותה.
כשאנחנו רואים אנשים אוהבים מדברים ביניהם,
משהו בנו
התעורר לכבד.
אנחנו מכבדים.
לראות
איך לוני מדבר עם אשתו.
אמרתי לכם שאפשר לראות פה ברחוב עדיין את בני התשעים, תשעים ושתיים, שלוש, ארבע וחמש,
אלו שעדיין הם זוג,
שאחד מהם לא נפטר,
או שניהם.
תראו את הזוגות שהולכים פה.
זה מביך.
לראות את היד ביד הזה.
זה לא היד ביד של עובד זר.
לא מזלזל בעובדים זרים.
אבל היד ביד שהוא מחזיק את אשתו,
שהיא כולה מסוכרת,
כבר עוד מעט כבר לא נשאר לה כלום.
ובקושי זזה פנים נפוחות,
והוא
יד ביד כזה,
עם חיוך על הפנים, ועדינות, וחמלה,
הולכים ביחד ברחוב.
מי ממש נבוך מזה?
זה כמו, כאילו היית רב כהנא,
כרב,
תסתכל על זה.
זה אינטימיות בהתגלות.
יש כל מיני צורות של אינטימיות.
יש חדר אמיתות,
אבל יש גם הצורה שזה מתבטא
ביחסים
גלויים של אדם וחברו.
זה מדהים לראות את זה.
ברוך השם שיש לנו רשות להסתכל על זה, זה לא דבר שהוא נעשה בחדרי חדרים.
הוא נעשה מולנו, פה ברחוב.
אבל כדאי לשים לב לזה.
כדאי לשים לב.
אני אוהב להתבונן ברב ביגון.
הרב ביגון,
בצורת ההתנהגות שלו,
גם בצורת הליכפה שלו.
כל שכן בצורת הדיבור שהוא מדבר עם אנשים.
הוא מדבר עם מישהו.
שימו לב, הוא אף פעם לא מתפעל.
אין אצלו...
כן, מה? כן, כן.
אין אצלו...
זה שפה פנימית, זה שפה של חירות פנימית.
אתה רואה אדם כזה מתנהג, לא משנה מה הוא עושה.
לא משנה.
אפילו שהוא מגרד את הראש,
לפעמים מגרד לו.
אז איך אנחנו מגרדים, שמגרדים לנו יותר מלגרד לנו בראש?
רבי גהן,
מחזיר את היד בעדינות ככה, זה כל כך אינטימי.
זה שפה פנימית.
זה נס שמותר לנו להסתכל על זה, זה נקרא שימוש.
אתה מסתכל, וזה לא משנה אם הוא מדבר,
אם הפשוט שבבני אדם, או אם ביבי נתניהו, זה לא משנה,
אם ביבי יבוא,
ולא פתאום.
ביבי, שלום ביבי.
שלום, ראשי, כן, אני אגיד לו,
ובשפה שלו הוא מחייך אליו,
נו,
ברוך השם, שיש לך את הזכות לבקר בבית המדרש,
שעוסקים בו בתורת ארץ ישראל,
ברוך השם, כן,
יושיב אותו במקומו,
יאללה, אתה נדבר כמה מילי.
הכול בנחת, הכול.
זה אופייני למערכות יחסים פנימיות.
זאת אומרת, הרב ביגון הוא לא רק הוא.
באופן כללי, כולנו מכירים אותו, אז אני משתמש בדמות שלו.
הרב ביגון הוא
הוא מתייחד עם עולמו הפנימי.
זה סוג של יחסי אישות.
יש לו יחסי אישות עם נשמתו,
עם העולם הפנימי שלו.
אנחנו רואים את זה.
יש כאלה שמבינים את זה ומתעכבים להתבונן.
אסור הנא ואראה את המראה הנורא הזה, הגדול הזה.
מדוע בוער הסנא ולא הוקל?
רואים אנשים כאלה,
שמתייחדים עם עולמם הפנימי,
עם השפה המיוחדת,
שפת הגוף המיוחדת שלהם, שפת הדיבור שלהם,
המבט.
אנחנו מרגישים שאנחנו נכנסים לפני ולפנינו.
לא כל אחד מבין את השפה הזו.
אנשים שלא מחפשים את העולם הפנימי,
הם עדיין חושבים שאנשים מסוגו של הרב בגוהן,
הוא איתי,
וזה לא מעניין,
והוא לא מבריק,
והוא לא מטביע את הסל,
כן, כמו מידע מאיזה,
הוא כזה, הכל נעשה אצלו לאט-לאט, אין לו שיעורים של הרב ביגהן, תשמעו את זה.
הרב ביגהן, הוא אומר איזה דברי סוד גדולים וגידולים.
הוא אומר איזה דברי סוד גדולים, הדיבורים שלו פשוטים, נכון?
אז שימו לב לדיבורים שלו,
דיבורים פשוטים.
מה, הוא מתעמק כפי שאנחנו התעמקנו פה עכשיו, להתחיל להסביר את כל זה?
מה שלא? איך הוא היה מעביר את השיעור הזה, הרב ביגהן, שהיה מדבר על חיי אישות?
באיזה מילים הוא היה בוחר?
מילים מאוד צנועות, מדויקות מאוד,
ענייניות מאוד, אמיתיות מאוד,
אבל לא היה מוסיף אליהם כל מיני תוספות כאלה,
ברקים ורעמים, חידושי חידושים,
אני יודע, דברי אגדה מופלאים שאוזן לא שומעת מעולם.
הוא יגיד את מה שכולנו יודעים.
רק מה כל ההבדל?
הוא יגיד את זה מהלב.
לכן הוא לא צריך להיות מבריק.
מי שמדבר מהלב יכול גם להגיד,
הוא גר לכולם.
ילד קטן.
אם עכשיו יבוא ילד קטן לפה,
וישחק פה על הרצפה,
כן? ויעשה פו-פו-פו. מי יותר מעניין? אני הוא.
הוא גונב את ההצגה מיד.
הוא אמיתי?
הוא אמיתי.
כשאדם הוא אמיתי,
הוא יכול להגיד דברים נורא פשוטים,
אבל אנחנו נקבל אותם.
זה לא שלא שמענו את הדברים האלה.
קראנו אותם בספרים ושמענו מישהו עוד כבר אומר את זה,
אבל לא שמענו מישהו אומר את זה כתינוק בן יומו.
לא שמענו.
זה לא שמענו עדיין.
צריכים כדאי לשים לב לאנשים האלה.
ואם אנחנו צרכנים של תרבות המערב,
לא נדע להתפעל מהדברים הפנימיים.
לא נדע.
אנחנו נעדיף תמיד את ה...
הפריים טיים,
התוכנית הזו שלנו.
הכול נוצץ, הכול זוהר, הכול מופך.
הכל חופשני מאוד.
לא נדע להעריך
את הגירות שהחתול מגרד ואת הראש עם הרגל.
לא נדע כמה חוכמה יש בתוך הפעולה הפשוטה הזו.
לא נדע את סוד הגלגול של הציפור בתוך החול, שהיא עושה ככה עם הכנפיים.
נחשב סתם היא עושה, לא יודעת.
זה דבר כך אמיתי.
לא נתפתה להתבונן על מהלכה של הנמלה.
אני הולכת.
למה היא סוחבת בפיה?
למה היא סוחבת את זה?
מה משקל השיבולת הזו, לעומת משקל הגוף שלו?
זה לא יעניין אותנו,
כי אנחנו בחוץ.
אנחנו בנינו עולם אלטרנטיבי לאמת.
כשאדם חי בתוך עולם הדמיון,
קשה לו להתפעל מאוד מהאמת.
ביחסי אישות,
שהם באים מפנימיות,
גם בחיצוניות שלהם הם אמת.
לכן רב כהנא לא מפחד.
הוא יודע שאם הוא יראה את הדבר הזה אצל רבו,
הוא יצא משם יותר קדוש,
מידותיו יותר ישתפרו,
קרבת אלוקים שלו תתעלה.
למה?
כי הוא רואה קרבת אלוקים פה.
הוא רואה בו והיו לבשר אחד.
כן? הוא רואה פה נשמה וגוף נדבקים ביחד.
נשמה וגוף נדבקים.
נשמה וגוף.
המגע הפיזי
זה בעצם אהבת הנשמות ששואפת לבטא את עצמה בכל הרמות.
הנשמה רוצה לגלות עצמה מכל הרמות. היא רוצה לגלות עצמה ברוח,
במחשבות של תורה,
בנפש, במידות של תורה, במעשים, במצוות.
ככה זה. זו דרכה של הנשמה.
ברגע שהאהבה היא עמוקה ופנימית,
שואפת לגלות את עצמה
במימד החיצוני של המציאות,
שמה
מתרחש
מעשה האישות.
שפה מיוחדת מאוד,
שיכולה לצמוח
רק במקום
שקדמה לה אהבה.
אז בואו נראה, באמת, בפסקה שלנו,
רק לפני כן רק נאמר,
לפני כן נאמר,
בחיי אישות,
אתם תתחתנו עוד מעט,
וכל אחד יבין על מה אנחנו מדברים,
בעזרת השם.
בחיי אישות אין מסכות.
זה אחד המקומות,
זה אחד המקומות
ששם האמת מדברת.
זאת אומרת,
אם אין קשר נפשי,
בדרך כלל,
קודם כל האישה,
אבל גם הגבר מרגיש את זה,
אם אין קשר נפשי,
משהו לא הולך.
גם אצל גברים, מה שקורה הוא,
שגם כשהקשר
הנפשי הוא דל,
גם כשהוא חטא כלפיה,
גם כשהוא רב איתה,
הוא דורש את זה מבחינת היצר.
יש מה שנקרא תאווה.
תאווה.
הגבר,
תאוות
אמין אצלו,
היא הרצתה יותר.
זה לא מסונכרן,
החשק
המיני והחשק הנפשי הוא לא מסונכרן.
גבר צריך לעבוד על זה.
זה נקרא מפייס ואחר בועל.
הוא צריך לעשות פעולות של פיוס.
אצל נשים זה מסונכרן, זה דיגיטלי.
זאת אומרת, אצל אישה אין יצר בשרים נפרד מקשר נפשי.
זה הולך ביחד.
ביחד.
אבל
מעשה התשמיש בדרך כלל,
הוא לא יכול להתקיים בשלמות,
בהסכמה עמוקה.
עם בני הזוג הם לא קרובים נפשית.
אצל אישה זה הרבה יותר חזק,
עד כדי שהיא אפילו מרחיקה, יכולה להרחיק.
או שימו לב, בין ארי ולוויה, מה קורה?
בכלל, בעלי חיים.
כשלוויה מגיעה לעונת הייחום שלה,
הם מריחים את זה.
הארי המריח.
הוא מתקרב,
אבל זה לא אומר שאם היא נמצאת בעונת היחום והוא
נמצא בעונה שלו,
זה לא אומר שזה יקרה מייד.
עכשיו הוא צריך לכבוש את ליבה.
הוא חייב לעשות מהלך של חיזור שיכול לארוך
בין חצי שעה
לבין יומיים-שלושה.
רק כדי כך.
זאת אומרת, הנקבה היא הרבה יותר רגישה
ודורשת מילוי
של תנאים,
הרבה יותר מורכבים, תנאים פיזיים,
תנאים נפשיים,
נקבעת האדם, תנאים רוחניים,
כדי שהיא תוכל לפתוח שעריה.
זאת אומרת, הפיתחי לי רעייתי, תמתי, יונתי.
זאת אומרת,
את רעייתי,
את יונתי,
את תמתי, פיתחי לי.
תשכנע אותה
שהיא תמתך,
שהיא יונתך,
שהיא רעייתך, היא תפתח לך.
אבל אם אתה לא תשכנע אותה, לא במילים,
המציאות,
שהיא יונתך, רעייתך ותאמתך, לא תפתח לך.
היא תקטורה, היא תקטור את עצמה, היא תקשור את עצמה.
ובדברים האלה יש מורכבות גדולה ביחסי אישות של אנשים נשואים, צריך להבין.
מערכות יחסים,
לצערנו הרב, זה לא איזה משהו דוגמה למופת.
ולא מצליחים להגיע למקום הזה מתוך קשר פנימי.
ואז לפעמים, כשזה נעשה מתוך כך,
האישה מתרחקת אחרי זה כפלי כפליים,
והאיש מרגיש אחרי המעשה,
וישנאיה
שנאה גדולה יותר מאהבה אשר אהב אותה בתחילה.
כאשר הקשר המיני הוא לא נעשה מתוך החיבור הנפשי והרוחני,
אם בכלל הוא יבוא לידי מימוש,
אבל גם אם הוא יבוא,
התוצאות שלו
יכולות להיות קשות.
אין מסכות בדבר הזה.
דברים ששם המשכונות, אני ואתה מדברים.
כן, למרות שאני לא חווה הכי טוב שלך, אתה עונה לי וזה.
זה אפשרי, זה אפשרי.
אבל כשמגיעים לשמה,
נדרשת אמת מאוד מאוד עמוקה.
מאוד מאוד עמוקה.
עכשיו,
חיי אישות, בואו נראה את זה בפנים.
זה יכול להיות הקדמה טובה
למה שנקרא עכשיו.
זכור,
אין הם עילת הנישואים.
יש אנשים שחושבים,
במיוחד אנשים דתיים.
אני אדם דתי.
אני לא יכול סתם עם בחורה ככה, אני צריך להתחתן
כדי שזה יהיה מותר.
אז אני אתחתן,
יהיה מותר לי.
אני אעסיק במבוקשי על פי דעת משה וישראל.
אני כל כך משתוקק לבחורה הזו, אני פוגש אותה.
אני מכיר אותה קצת,
בעיקר מושכת אותך מבחינה חיצונית,
באמת נאה.
לא זולה,
אבל נאה.
מבחינה נפשית.
בסדר גמור, זו מבחינה נפשית.
בסדר, אנחנו מדברים, שוחחים, לא תמיד מסכימים על כל דבר.
יש לנו פה ושם קקל עם השיחות, אבל בסדר, יפה.
לא כדאי בגלל זה להפסיד את היופי שלנו.
מבחינה רוחנית,
כן, כן, היא לומדת מכון נורא,
אני מכון מאיר,
היא שומעת הרבנים שאני שומע.
לא שאנחנו בדיוק מדברים על הדברים,
אבל או שאנחנו מעלים איזה רעיון, קוראים לפעמים בעוריית התשובה, וכן,
אבל יפה, יפה.
ואז מגיעים מתחת לחופה.
אם היה לי ברומטר
שהייתי יכול למדוד איתו,
מה מפלס המשיכה הפיזית?
מתחת לחופה אני אדבר כרגע.
מה מפלס המשיכה הפיזית? כמה, מ-1 עד 10.
משיכה נפשית?
שוב, להבין, משיכה נפשית זה משהו מאוד מדויק.
משיכה נפשית, מה הפירוש שלה?
עד כמה... מה?
רגש?
לא.
זה מתבטא בסוף ברגש.
אבל מה זה משיכה נפשית?
צריך לדייק בזה.
זה נכון, זה כבר מתקדם יותר.
או יותר מזה, מה היא אמורה להתבסס משכה נפשית?
משכה נפשית אמורה להתבסס על ודאות
של בניין משותף.
כלומר,
התכונות שלה והתכונות שלי,
שהן מתרכבות בתוך הפגישות,
שהתכונות שלה ושהן מתרכבות,
אני מרגיש תחושה של בניין צומח.
אני מרגיש בתוך הפגישה עצמה,
שאנחנו,
היא שמה לבנה,
אני שמה אריח,
אני שמה לבנה,
משהו נבנה.
זה נקרא התאמה נפשית.
התאמה נפשית,
לכן מברכים מתחת לחופה שתזכו לבניין עדי עד.
מה זה בניין עדי עד?
יהי רצון שהקשר שלכם
הוא קשר שמפגיש שתי יסודות של בניין.
אתה נותן את זה,
היא נותנת את זה,
ודברים הולכים ונבנים.
אבל שהקשר שלכם לא יהיה קשר כזה,
שאתם מזמנים יסודות סותרים מדי או דומים מדי, כי בשני המקרים אין בניין.
אם אני מתחתן עם הקופי שלי,
אין בניין.
אני מתחתן עם עצמי.
כך אמרו לי לא פעם,
כמה שידוכים, נפגשתי כמה בנים ובנות.
אז היו כמה שאמרו לי אחרי הפגישה,
הם מאוד נהנו להיפגש.
אמרה לי הבחורה, אבל הרגשתי כאילו אני פוגש את עצמי.
זה ממש אני.
הכל זה בול.
כל מערך הרגשות של אותו דבר, המידות, סליחה,
כמו שלי.
אני פוגש את עצמי.
בהתחלה זה היה נורא נחמד.
הרגשתי שאני פוגש את עצמי.
לא בשביל זה אני מתחתנת.
אני רוצה לבנות.
אם היינו לוקחים ברומטר
ומסתכלים מתחת לחופה,
מ-1 עד 10,
כמה המשיכה הפיזית,
כמה נמצא היסוד של ההתאמה הנפשית,
כפי שהסברת כרגע, כמה יש התאמה רוחנית. כלומר,
הם מסתכלים לאופק אחד וחותרים אליו יחדיו.
התאמה רוחנית, אופק, התאמה רוחנית.
מחשבות, שאיפות, מטרות וכו'.
אם הם לוקחים ברומטר, היינו רואים בהרבה הפלא שהמשיכה הפיזית,
בהרבה מקרים,
היא הדומיננטית ביותר.
היא במקום שמונה.
במיוחד
שהתאווה היא סוערת, מכיוון שעדיין
זה לא יתממש.
הם מכירים שלושה חודשים,
ביום ראשון שהוא פגש אותה הוא מתאבה לה,
וזה עדיין לא יתממש.
יש פה מפלס מאוד חזק.
המשיכה הפיזית היא שמונה.
המשיכה הנפשית יכולה להיות ארבע, חמש,
עכשיו, נדמה לו שהוא נמשך אליה נפשית,
אבל הוא למעשה מתאבה לה.
איך אנחנו יודעים?
כשהוא יתחתן והיא תתחיל באמת
התכונות אחרי שהוא יקבל את שלו,
ואז הוא ייפגש איתה כמות שהיא, עם התכונות הנפשיות שלה,
יתחילו חיכוכים.
כי לא באמת הם בדקו את ההתאמה הנפשית.
אם היו בודקים את ההתאמה הנפשית,
והם מודעים אליה.
תשמעי,
את מסודרת, ואני מפוזר.
אני מתכוון להשתמש בתכונה שלך כדי להשתפר.
אני אסתכל על הסדרים שלך מדי פעם,
תוכיחי אותי בעדינות על דבר מסוים,
זה יבנה אותי.
לאדם הזה לא תהיה הפתעה למחרת יום הנישואין.
כי כאשר היא תאמר לו שאי אפשר לשים סנדל אחד פה וסנדל שני שם,
ואי אפשר שהגרביים שלא מריחות טוב יהיו זרוקות בסלון,
הוא יקבל את זה בשמחה.
כי הוא בנה על זה.
הוא בנה על זה שההתאמה הנפשית הזו בין האמי תקדם אותו.
אז גם כאשר שכחה סערת התאווה
אחרי הלילה הראשון,
והם מתעוררים בבוקר,
אז הוא יודע שהוא לא יתחתן רק עם הגוף,
הוא יתחתן עם הנפש,
עם ההשלמות הנפשיות.
הוא יתחתן עם שאיפות ומטרות רוחניות, השקפת עולם,
שביחד הם יחזקו אותה.
ויצעדו אל המטרות המשותפות, אז אין בעיה.
אבל פירום זה לא הולך כך.
כדאי, אגב, אפשר להיות מודע ולבנות את הקשר
בצורה מאוזנת יותר.
משיכה פיזית ומועילה. עד כמה ביררתי את ההתאמה הנפשית.
אני רוצה לברר אותה על יסודות של בניין משותף.
האם ביררתי את המשיכה הנפשית
על יסודות של בניין משותף?
איזה תכונות יש לה?
איזה לי?
מה אני יכול להיות נתרם?
מה שונה באופן שלא ניתן לגישור?
מה דומה מדי?
האם עשית את הבירור הזה והרגשת שעדיין המשיכה קיימת
ומעניקה לך את אותה תכונה נפלאה של בניין משותף עדי עד?
אפשר לעשות את זה באופן מודע. הנה, עכשיו אני אומר לכם.
סתם, שאתם יודעים את האמת,
כל מי שעכשיו יוצא עם בחורה,
טוב שיבדוק את שלושת הפרמטרים האלו
ולא יזניח את הנפשי ואת הרוחני,
גם אם ניכר שהם קיימים באיזה מידה,
אבל לעומת המשיכה הפיזית,
הם זניחים.
מה שזה גורם,
כשוך הסערה המינית,
אחרי זה מתבלטים הניגודים שלא טופלו,
לא היו ידועים, הודחקו, כי יש משיכה.
ואז הם מתגלים בעוצמה ויוצרים בעיות קשות בתוך הזוגים.
בעיות קשות.
משלבים מאוד ראשוניים של הניסוי נגד.
מאוד ראשוניים.
ואז אתה שומע בעיות של זוגות צעירים, איזה בעיות.
למה כל הבעיות האלה?
כאילו שתי אנשים זרים התחתנו.
מה, אתה לא יודע אתה מאיזו אשתך?
לא ידעת שיש תכונה כזו וכזו?
לא, זה לא כל כך עניין אותך, כי היא נחמדה,
היא ממשיכת אוכלוסייה וזה...
לא ברור.
טוב,
אנחנו ממש בדקה או שניהם לקראת הפסקה.
אם כן, אין הם עילת הנישואים.
הארחתי בעקבות דברים הכתובים פה,
אין הם,
כלומר, חיי אישות לא בשביל זה מתחתנים.
לא, אף לא תכליתם.
מדהים.
מה זה לא תכליתם?
זה לא עילת הנישואין ולא תכליתם.
מה ההבדל בין עילה לבין תכלית?
תכלית זה משהו כבר הרבה יותר ארוך טווח, נכון?
עילת הנישואין, אם תחתן, כן, בשביל זה מיד.
מה זה תכלית?
משהו שמושג יותר, שלב יותר מאוחר.
אגב, לא הבנתי.
זה לא התכלית?
מה, לא דיברנו עד עכשיו
שיחסי האישות הם משקפים בעצם קשר פנימי, זה לא התכלית?
זה לא התכלית?
הם לא עילת הנישואין,
לא מתחתנים בשביל זה,
לא מתחתנים אפילו שחיי האישות הם יהיו תולדה של עולם פנימי.
אז מה התכלית
של הזוגיות?
דבקות.
הדבקות שאתה דבק באשתך.
נכון שהדבקות מתבטאת בזה,
נכון שהדבקות שלך בה' מתברך מתבטאת בקיום מצוות,
אבל מה התכלית?
התכלית זה קיום מצוות?
לא.
קיום מצוות זה אמצעי לדבקות בו יתבורך.
טוב, זה נשמע קצת מידת חסידות. מה, זה לא עילה,
זה לא התכלית,
אבל זה מראה.
כלומר, אתה רוצה לדעת מה מצב הדבקות בינך ובין אשתך, הדבקות הפנימית?
תסתכל על יחסי האישות שלכם.
שיחסי האישות שלכם,
הם
מכילים את כל היסודות הבריאים
ביחסי אישות, דע לך שאת דבק בה.
זה מגלה על הדבקות.
דבר מאוד מעניין.
הם לא עילה, הם לא בתכלית.
בעלי הניסיון יגידו
שבנסיבות מסוימות הם ראי הנישואין,
עם אינדיקציה לרמת הדבקות הנפשית שלכם עד אמא שלי.
זה לא פשוט להגיע לכך.
אם כן,
נקודת המוצא של חיי אישות,
דבקות הנפשות זו בזו.
דבקות הנפשות
בהשתוקקותה, לבטא את עצמה בתוך המציאות,
היא דוחקת
עד שהיא מגיעה לביטוי הפורמלי הגופני.
שם זה מתבטא
באופן שעולה בקנה אחד עם הדבקות הפנימית,
עם כל האמון והאהבה שאוהבים אחד את השני,
והקיום הפיזי הוא מעמיק את הדבקות הנפשית,
שזה התכלית,
זה באמת התכלית.
וחוזר חלילה,
מתחילים מבפנים,
מתפשט החוצה,
העיסוק החיצוני יחסי האישות מעמיק את הקשר הפנימי ומתחזק עוד יותר,
ואז משתכללים יחסי האישות ברמה נוספת,
והם דוחפים יותר עמוק את הקשר הפנימי
וחוזר חלילה
עד אין סוף.
עד
כל עוד הסוג,
כמובן שאחרי זה הם גם מאוחדים בתחיית המתים,
ויש גם בעולם הבא כל מיני עניינים של חיבורים כאלה ואחרים בין איש ויש טוב.
זה לא נפסק, זה לא נפסק.
טוב, נעצור.
