חפץ חיים מבדיל כאן בין הלכות לשון הרע והלכות רכילות.
מה זה רכילות?
מה העניין של רכילות?
אני מצטט כאן את החפץ חיים.
המרגל בחברו עובר בלא תעשה.
מה זה מרגל בחברו?
שנאמר, לא תלך אכיל בעמך.
בהמשך הוא גם מסביר מה הכוונה.
השילוט מלשון רוכל.
מה זה רוכל?
סוחר.
מה הוא סוחר?
הוא קונה מכאן ומוכר כאן,
קונה בזול ומוכר ביוקר, זה הכול.
אותו דבר,
אדם שהוא רכלן,
הוא שומע מה קורה כאן,
והוא הולך לספר לאשתו מה קרה שם.
הוא לא רק לאשתו,
זה נקרא
מרחל,
אנשים לא מרגישים בזה, חושבים שזה מובן מאליו, זה מה, מה אסור לספר?
לא נדבר כאן על לשון הרע.
נדבר רק על רכילות.
רק שהוא קונה, ראה, סיפר.
ועוון גדול הוא העוון הזה של רכילות,
וגורם להרוג נפשות רבות מישראל,
לכך נסמר לו על העניין של רכילות,
לא תעמוד על דם רעך.
אסור לרחם.
צא ולמד מה אירע ברכילותו של דואג האדומי, שנהרגה על ידי זה כל נוב עיר הכוהנים.
מה הוא עשה בשחרורות, דואג האדומי? הוא הורה בנוב,
הוא ראה את החרב של גוליית וזה,
שאירחו את דוד וכל זה,
בתמימות, לכאורה. סיפר, אני ראיתי את זה וזה, זה הכול.
מה התוצאה?
כל עיר הכהנים, נוב, נהרגה.
זה מאוד ייזהר לרחל. אומר,
איזוהו רחל, מי זה רחל, מה הגדר של אדם רחל,
שטוען דברים מזה לזה,
שומע מכאן, מוכר כאן,
והולך ואומר, כך אמר פלוני עליך,
כך עשה לך פלוני,
כך וכך שמעתי עליו,
שעשה לך,
או רוצה לעשות לך.
יש עוד פרטים לגבי הדברים בהמשך, אף פחות, אף בפי שאותו דבר אין הוגנות
על מי שמספר לו,
אף לפי דברי האוכל,
ואילו היו שואלים אותו בעצמו,
לא היה מכחיש. זה נכון, מה שאמרתי זה נכון, אני שמעתי, ראיתי כל הדברים האלה.
או משום שהאמת והצדק איתו,
בכל זאת זה נקרא רכילות.
על מי שיש היום, לצערי הרב,
רכילות זה כאילו מובן מאליו שמספרים אחד על השני.
יש בעיתונים מדור לרכילות, מדור.
מדור שני.
מדור שני.
מותר?
מותר?
עד למה כותבים את זה?
הם לא היו במחוז.
