שלום לכולם.
תבוא מהר.
אני נתחיל באיזה דבר תורה יפה,
פרשה,
אני לא יודע, נחכה לו רגע.
איך זה נתחיל את ה...
רוצה רגע להביא לי אורות?
זה רגע עם הישר, אבל...
מה? עדיף, אבל לא נורא.
לא, לא נורא.
לא, אורות, יש פה גם אורות. כאן, כאן, כאן, כאן.
אתה עומד בצד או למטה, אורות, אורות לבד, לא?
אורות.
ולמטה מה?
גם פה יש איזה סט בוטר איתן?
לא, טוב, אני אשלים לך את מה שאני אגיד בינתיים.
כלומר, נתחיל באיזה דבר תורה, אני כל שנה בבלק אומר את זה. שמעתי את זה לפני שנים רבות רבות באיזה שבת חתן, ומלווה אותי.
הרבה פעמים היינו יוצאים ממכון מאיר לשבת באיזה מקום, כמו שבת הבאה.
בשבת אנחנו פרשת פנחס, מכון מאיר בקעת שמונה. כן, כולם פה,
תלמידים באים איתנו.
הרבה פעמים היינו בבלק, חברי חיים אומרים לי, הרב, אתה דורש עוד פעם את ה...
היה הרבה פעמים בשבתות שיצאנו בלק,
תמיד היו מקדימים לפני י״ז תמוד השתדלנו, לא יודע, השנה יצא,
עד שנערכנו את זה יצא פנחס.
בלעם בא לקלל,
יוצא מברך.
חיים אומרים,
מברכותיו
של אותו רשע,
אתה רואה מה עלה בדעתו לקללם.
אתה רואה איזה,
שם הפך לו את הכלל לברכה, כן? אז מהברכות, אתה רואה מה הוא רצה לקלל,
כי איזה ברכות טובות יצאו, תאר לך מה הוא רצה לקלל. כי זה באופן פשוט.
עכשיו, חכמים אומרים,
שבלעם ידע לכוון את הרגע
שהשם כועס.
זה ממש אלפית של שנייה כזה,
הרגע שהשם כועס.
תודה רבה.
כן? אני אומר, אמרתי שחזל אומרים,
בלעם ידע לכוון את הרגע שהשם כועס.
וזה רגע, אלפית של שנייה.
והוא אומר, מה יקוב לו קובהל,
מה יאזום לו זעם השם. אין, הוא לא... אותו ימים,
ובהפטרה אנחנו נקרא,
אז עמי זכור מה יעץ בלעם ובלק,
למה דעת צדקות השם? מה צדקות השם?
שהוא לא כעס באותו זמן, וזו אחת מהשכירות.
לאשכנזים יש י״ג,
אני מאמין,
ושש שכירות.
לספרדים יש עשר שכירות,
ואחת התוספות זה זכור מה יעץ בבלעם.
כי כתוב בהפטרה, הנביא אומר, עמי זכור מה יעץ, אז עושים את זה כשכירה גם כן.
למען צדקות ה' שלא כעס.
שואל תוספות,
אם זה כזה על פית של שנייה, אז מה יכול להספיק להגיד?
מה יכול להגיד בשנייה כזו?
אומר תוספות, קלם.
קלם, זה מה שצריך להגיד. מה, חס וחלילה.
שנייה אתה יכול להגיד את זה.
אומר תוספות, אם הוא מתחיל כבר ברגע, זה יכול להמשיך.
טוב,
אנחנו נתרכז רגע בקלם הזה.
אמר,
פעם חכם אחד שמעתי אותו,
הוא היה רב בישיבת פרעת יוסף.
הוא אומר, מברכותיו של אותו רשע,
אתה יכול לדעת מה הוא רצה לקללם.
ולמה?
הברכה הראשונה, הוא עושה הקדמות,
ואז הוא מתחיל לברך.
הוא בא, הוא אומר, נאום באור, בנאום באור, בנאום זה וזה וזה.
הברכה הראשונה מתחילה,
כי מראש צורים אראנו מבוא את אשורינו.
ברכה שנייה,
עוד פעם, הוא אומר לו, קום, וזה, אתה חושב שאתה לא...
מתחילה הברכה, לא הביט אבן ביעקב, לא רע עמל בישראל.
זה מתחילה הברכה השנייה.
ברכה שלישית אחרי ההקדמות,
מה תובעו לך יעקב משכנותיך ישראל.
ראשי תיבות, קלם.
כי מראש צורמרנו,
לא הביט אבן ביעקב, מה תובעו לך יעקב.
בתוך התחלה של הברכות יש את הראשי תיבות של המילה קלם.
מברכותיו של אותו רשע תורם מעלה בדעתו לקלם.
זה דבר פלא הדבר הזה, זה ממש חידוש שאני, וואו.
לא הביט אבן ביעקב לרעמל בישראל.
יש אומרים,
כותב הרב זבין,
הזכרתי אותו לרחוק השם, נראה לי, כמה פעמים.
הרב זבין היה תנחם גדול בדור קודם,
דיבר אנציקלופדיה תלמודית, איזה ביאור מושגים, כל מושג בתלמוד,
מבאר אותו מכל מקורות וזה, זה אנציקלופדיה, איזה משהו, זה סט ענק כזה של ביאורי נושאים ועניינים.
היה תמיד תנחם גדול.
הרב זאבין היה מחוברם קזרנר, היה בא בימים העצמאות, בימי ירושלים, היה בא,
משתתף בסעודת ההודיה.
יש אחד בין הספרים שלו לתורה ולמועדים.
שיחות מאוד יפות על הפרשה ועל החגים, מאוד, מאוד, מדי פעם משתמש, מעיין בזה.
אומר הרב זאבין,
מביאים את זה בשם הרבי מחב״ד, אני חושב, קודם,
שגם היום זה ימים, מי זה היה הרבה?
זה לא יודע, מי זה?
כן, איום הגאולה של חב״ד, היום זה יב, יג, אריאץ, אריאץ יצא מהכלא,
כן, היה מהשלטונות,
מהו?
חמורו של הרבי, כן.
אבל לא, כשאומרים הרבי מחב״ד, אנחנו מתקיימים לבעל התניא, אני חושב,
עוד קודם.
יש לאדם מוח,
יש לאדם לב,
ויש כליות יועצות.
הסדר הנורמלי של אדם, קודם כל,
יושב בשכל.
אחרי זה הוא רואה את תחושות ליבו,
וכליות יועצות, זו כבר דרגה שלישית.
אם אתה, לפי הסדר הזה, אתה מלך.
מוח, לב, כליות, או כבד, יש אומרים, אני לא יודע יותר.
אם אתה קודם כול, מה שהלב שלך מרגיש ואיזה...
לב, אחר כך מתחיל לחשוב, וזהו, אבל אוי כבר, למך.
לב,
מוח, כבד.
ואם אתה הולך הפוך לגמרי,
כלום.
כליות, לב, מוח.
אז אומרים,
במקום לקרוא את הכלים,
הוא יעשה את מהם כלום.
תקרא את זה כלום.
והוא אומר בברכות, הוא תורת מלך בו.
הוא אומר, לא הצלחתי לשנות את זה. אתם תורת מלך בו, אתם הולכים לפי הסדר.
מוח, לב כבד.
בסדר? אז זה ככה דבר תורה על הפרשה.
שם נלמד שם משמעות.
אבל זה דבר מאוד מאוד מרכזי.
זאת אומרת,
שבוע היה לי איזה משהו,
ממש ראיתי,
מה זה עם תחושות הלב?
אם אתה מצליח להסתדר את עצמך, ואתה חושב, ואתה
מברר לעצמך את הדברים בצורה שכלית,
עם תחושות הלב אתה יכול לקלקל הרבה, להרוס הרבה.
עכשיו, כשחשבתי על זה כאן בדרך,
אמרתי גם אנחנו כמשפחות,
מה שקוראים משפחות השכול, אנחנו רק כמשפחות השכול,
כשהבן שלי נהרג במלחמה,
משפחות הגבורה,
זה גם כן, זה מאוד, זהו.
זה כאן בדיוק, האם אתה מלך, או אתה למך, או אתה כלום.
כי באסון כזה, שזה אסון, וזה כואב,
אין יום של עוז, מתעורר, וזה וזה,
מה שאמר שאי אפשר, כמה זה מציף אותנו, וכמה זה
חי בתוכנו,
ולכן אתה צריך לפעול לפי השכל.
וכמה שאתה מצליח להשטיט את השכל על הרגש,
אתה מצליח לחיות.
מצליח לחיות.
כי מי שלא,
אם הוא כל הזמן בלב,
הוא כל הזמן זה, הוא כל הזמן...
אני לא שופט אף אחד.
אני מבין את הכאב,
אבל אם רק הרגע שישחק פה,
במקרים האלה אנשים מתפרקים לגמרי.
מאוד מאוד,
בעניין הזה, מאוד מאוד שכל כאן צריך להוביל את המהלכים,
שבמקרה של הרוגי מלכות זה יותר קל, כן? אתה יודע, איזו משמעות ולאן זה הולך,
ואיזו תשורה זה מביא לעם ישראל, זה יותר קל.
סתם אסון, תאונה או משהו, זה יותר קשה להם.
ואחרי הכל, אתה צריך לדעת.
אתה לא מבין?
יופי,
זה מה שרצינו,
אתה יודע שאתה לא מבין.
מה השכל אומר?
אתה עושה ברור שכלי, ואתה אומר,
משמעות של כל זה שאני לא מבין כלום.
יפה מאוד.
ככל שאתה יודע את זה, אתה יכול להתמודד עם מציאות החיים. ככה אני מרגיש היום,
כל מיני דברים.
אומר בלעם בברכותיו, מי מנה עפר יעקב?
מה זה מי מנה עפר יעקב?
הוא אומר רשי, הוא מביא פה את הרשי,
ממנה עפר יעקב,
אין חשבון במצוות שמקיימים באפר.
כמה מצוות יש להם רק על הקרקע?
לא תחוש בשור וחמור,
לא תזרק כליים,
אפר פרה ועפר סוטה, אז גם שם מביאים
עפר, כן, אז הוא משחק באפר ואפר,
כן, אפשר להגיד עורלה, שמיטה, כל המצוות האלה.
בכל קשור לאפר, לקרקע.
רק על זה יש להם כאלה מצוות.
למה עכשיו, שואל המסביר השם משמואל, הוא לא סתם מזכיר את הדבר הזה.
מפריע מאוד לגויים,
לצערנו גם יש הרבה מבני ישראל שלא מבינים את זה,
שחושבים שקדושה,
שקדושה
זה משהו שהוא רק,
איך אני אגיד, בבית המדרש,
יש עולם רוחני כזה,
הוא לא מחובר למציאות,
הוא לא מחובר לקרקע,
הקדושה כאילו לא מופיעה כאן בארץ.
וזה הגויים מאוד רוצים.
אם נוח להם למשל שנהיה,
נקיים מצוות בחוץ לארץ, בסדר, לא מפריע לנו. לא, יש כאלה גם רוצים להשמין אותנו בכל מקום.
אבל בוודאי, אם אין לנו בחוץ לארץ, באנו למדי פה, מקימים מדינה,
מקימים צבא חזק,
הם לא יכולים לסבול את זה.
הם לא יכולים לסבול את זה.
מוכנים שנהיה מדינה קטנה,
גבולות, איך קוראים לזה? גבולות 48', לא, 67', כן, לפני ששת הימים.
בסדר, זהו, תשארו פה, לא מעצמה.
היום מדברים, ראיתי כתובים,
למה שמדינת ישראל לא תקרא מעצמה?
אנחנו צריכים, מה, אנחנו פחות מכל עם הזה?
איך עשינו פה את כל העבודה,
הבאנו לארצות הברית קצת לעשות איזה כמה פצצות,
שאנו ירגישו שהם עשו משהו.
עכשיו, נזכרתי בבדיחה שפעם אחת בא למסעדה, בא מהמזלג לתפוס את הזית.
צ'יק, בורח לו, צ'יק, בורח לו, צ'יק, בורח לו.
כל המצר אומר לו, בוא'נה, תראה מה זה, לא יודע, אפשר לתפוס אותו.
הוא לוקח את המזלג, פתאום, תופס את הזית.
אחרי שבלבלתי אותו, תפסת אותו.
אנחנו גם, מה, עשינו לארצות ערבית את כל העבודה, ואז הוא גם תודה,
עשינו...
יאללה, שיהיה להם לא נעים, שיהיה מעצומה, ויתרנו להם.
אנחנו עשינו את העבודה. האומץ לתקוף, זה בא מאצלנו.
הנה, אומר הרשעים,
כל זה עשיתי לכם הכנה פה על המילים שתכף נקרא.
שורה ארבע. נראה לפרש,
כי כאילו, מה מפריע לו המצוות בעפר? מה מפריע לו?
נראה לפרש שכוונת הרשעים הללו היה להפריד הגשמיות,
שלא יהיה בה שום חלק רוחני וקדושה.
ויתלו ישראל, החלק הרוחני, לבד,
אפילו לשבת תחת עני הכבוד ולאכול מן,
כן? אבל אל תגידו שהקדושה הזאת מופיעה בקרקע, באדמה, בארץ ישראל.
אל תיכנסו לארץ ישראל ותקיימו מצוות שקשורות לאדמה.
זה כבר, זה מפרק להם את כל התפיסת עולם.
כי אצלם אין קדושה וזה ביחד, אין.
ויש לצערנו גם תפיסות כאלה, שהפרדה, מדברים היום,
מה, מה,
אני לא אוהב את פוליטיקה,
אבל למה מפחדים מהציונות הדתית?
למה נלחמים נגדה?
כי הציונות הדתית זה מה שאומר, ציונות ודתית, לא!
אל תגידו לנו שציונות, ציונות,
דת זה משהו אחר.
אתם הדתיים הלאומיים, אתם מסוכנים, אתם מחברים את הדת עם המדינה.
אנחנו לא רוצים מדינת קודש.
כן, כבר פרא, יש הרבה שרוצים כבר, כן?
מבינים את הערך של זה.
אבל זה המילה, לצערנו, זה גם תפיסות
שהן טעמות גם פה.
אתם מבינים?
אנחנו אצלנו לא ארשיים, זה הגויים זה ארשיים.
הללו היה להפריד הגשמיות שלא יהיה בך שום חלק רוחני וקדושה.
ויתלו ישראל החלק הרוחני לבד,
אפילו לשטוף את החני הכבוד ולאכול מן,
והם יתלו את הגשמיות, מטונף, בטינוף עד היעלמה.
תן לנו להתבסס ברוע, בחומריות, ביצריות,
אל תפריעו לנו.
וזה שאמר בלק, והגרשנו מן הארץ.
מה זה הגרשנו מן הארץ? מאיזה ארץ?
במדרש כתוב שאינו מבקש, אלא שלא ייכנסו לארץ.
לא, פה אתם תתחילו לקדש אותנו את המציאות,
לקדש את החומריות,
להראות לנו שעיר קדושה בכל דבר?
לא, לא, לא, לא, תשארו במדבר.
במדבר זה בסדר.
היפך,
שורה 12,
הוא מבקש שלא ייכנסו לארץ,
היפך מהכוונה האלוקית לעשות מהגושמיות רוחניות.
השמיים שמיים להשם, כתוב,
ועד נתן לבני אדם.
אומר הקוצקר, רבי מקוצק, סבא של השם משמואל,
לעשות מהם שמיים,
לקדש את הזהו.
שמעתי פעם מהרב דרוקמן זצל, שיעור במרכז הרב.
ואנשי קודש תהיו לי,
כתוב,
נו, מה עכשיו, אנשי קודש תהיו לי,
ותלמדו בישיבה עשר שנים.
תקיימו את התורה והמצוות.
ואנשי קודש תהיו לי, ובשר בשדה צרפה לא תאכלו.
מה, מה, איך זה קשור?
כן, אם אתם יודעים, אנשי קודש ובשר בשדה, ותקדשו את חיי השדה, ותקדשו את חיי החומר.
זו המטרה של אנשי קודש.
אני אומר את זה גם,
בני ישראל פרשו, לפני מתן תורה, פרשו, אמרו, לפרוש שלושה ימים מן האישה.
וזה לא כמו שחושבים, שזה כאילו לא בסדר,
חיים טובים עם האישה, זה קודש, זה קדושה גדולה וזה טוב.
הייתה סיבה,
אם שלושה ימים לא עם האישה,
היא יכולה גם להיות טהורה במתן תורה,
לא נסביר את זה עכשיו.
נגמר מתן תורה,
השם מתגאה עם השם, לא איך הם אמרו להם, שובו לכם לא עליכם.
ואוליכם זה נשותיכם,
זה חיי משפחה.
למה צריך להגיד את זה?
נגמר מתן תורה,
ואז חוזרים מהפשוט שהם יחזרו.
אז הגמרא מתרצת, אני לא רוצה להגיד, אני לא ידעתי את הגמרא, אמרתי איזה טעות, תכף אני אגיד לכם.
אבל הגמרא אומרת, כיוון שהשם גזר, השם עשה, הוא צריך להתיר, כי השם עשה את זה.
טוב, אבל אני לא ידעתי, אתה יודע, אמרתי להם, תשמעו,
מה אני לומד מזה?
התורה באה להגיד שהמטרה של מתן תורה זה לא
לא לישאר בהר סיני ולפרוש מהאישה וזה, לא.
המטרה של הר סיני זה לחזור לאוהל ולקדש את חיי האוהל.
זו המטרה.
שובו לכם לא עליכם, זו המגמה של התור.
לקדש את חיי החומר, מה שזה נקרא, חיים חומריים וזה, כן? אצל הגויים, כאילו, הנזיר, הוא פורש מהאישה וזה,
כביכול, כן?
אבל זה כאילו השיטה, כן?
כן, זה או זה או זה.
פילוסופיה, פילוסופיה, קידשו את חיי הגוף,
החומר והאולימפיאדות וכל ה... או יש איזה כזה איש קודש, או בשפלות ה...
לכן הוא אומר, זו נקודה מאוד מאוד חשובה, הבאתי אותה פה בהתחלת השיעור, זה
מאוד מאוד...
הוא אומר, הם לא רצו שניכנס לארץ עוד פעם, שורשתם. איפה הכוונה האלוקית? הכוונה האלוקית היא לעשות מהגשמיות רוחניות,
ושיתקדש גם חומר הארץ.
זה מה שאנחנו עושים פה, זה הגבולה הזאת.
מחוץ לזה אין לנו, אי אפשר לעשות את זה.
אלא הרב אומר שבגלל שמאוד מאוד היינו מרוחקים מענייני החומר,
כשחזרנו פה לחומר, אז זה כאילו קצת קלקל אותנו, אז התרחקנו מהערוכניות.
צריך לעשות איזון.
כל כך הרבה זמן לא היינו עסוקים בזה, אז המפגש הזה בלבל.
ושהתקדש, שורה 13, גם החומר, והיינו על ידי שישראל עוסקים בדברים הקשמיים,
בקדושה ובטהרה,
בזה מכניסים קדושה גם לגשם,
גם לגשמיות.
זה המטרה.
בנתיבות שלום, קודש תהיה, קודש,
שבת היא לכם, קודש תהיה לכם.
גם את הלכם תקדשו, תעלו את זה, תרממו את זה.
הבאנו גם בזה שמדען תורה, כתוב,
יש מחלוקת איך אדם מציין את החג. ביום טוב.
אחד אומר,
או כולו לכם,
או כולו להשם.
או תשב, תתענק ותעשה סעודות,
או כולו להשם, תלמד כל היום, משהו כזה.
רבי אליעזר אומר,
נראה זה רבי שוער ורבי אליעזר.
רבי אליעזר אומר, חציו להשם חציו לכם.
מה?
כן.
כל יום טוב.
והוא אומר, חציו להשם חצו לכם.
אומרת הגמרא,
ובעצרת, בחג השבועות,
כולם מודים, מה היית אומר עכשיו שכולם מודים, מה צריך לעשות?
רק להשם, נכון? רק ללמוד תורה.
לא, בעצרת כולם יודעים,
גם מי שסובר שאפשר רק
ללמוד תורה בחג רגיל,
יודע שבחג השבועות,
חדשו להשם וחדשו לכם.
למה? מה הייתה מעמד ומראה?
יום שניתנה בתורה.
גוועלד.
יום שניתנה בתורה, כולו להשם, מה זה?
לא.
יש מאמר, למדנו את המאמר הזה,
להשם ולכם, במאמרי הראיה.
הוא אומר, דווקא מהתורה הקדושה אנחנו לומדים
שחיצו להשם, שהלכם הוא לא מנותק מהקדושה.
דווקא יום של מתן תורה נותן לנו את הערך להלכם, לחומר, לעניינים ההגשמיים.
וואו, זו נקודה מהותית
גם ביחס לאדם באופן פרטי
וגם לכלל כולו.
זה יסודות להבין את הגאולה של ימינו.
בתפיסה שאנחנו, זו תפיסה של הרב קוק.
ואומר את זה השם משמואל, זה לא, אין מי שחולק על זה, זה לא עניין כאן של ערדים,
כאילו, זו התורה, הוא אומר, צריך לקדש את החומר.
מה זה,
היו צערנו רבנים שאומרים,
עם ישראל הסתדר גם, קיבלנו את התורה במדבר, אפשר להסתדר עם המדבר.
אני לא יודע עם המדבר,
המטרה היא כל המצוות של העפר וכל זה של ארץ ישראל, אתה רוצה לבטל אותם?
איך אפשר להגיד ככה?
כן.
יש שיטה כזאת,
אבל ברב זה לא,
הברכות על הכל, כי ייבא גביר לאחיך ושתחווה בבני עמך, זה לא ברכות גשמיות,
זה מלכות,
זה על ההנהגה הרוחנית בעולם.
אבל יש הרבה מפרשים שאומרים כמוך, אז תרגי בסדר.
מה?
כן? לא.
הלאה, בואו נראה.
עכשיו, מה רצו הגויים? הם רצו להפריד, לא ניכנס לארץ,
והם רצו להכניס שורה 17,
כוחות הטומאה בכל הדברים הגשמיים,
עד שבלתי אפשר יהיה לישראל להתקדש בעשותם הדברים הגשמיים.
הם רצו שם להשפיע כוחות טומאה כאלה,
שכל מגש שלנו, אם מגש מיעוט,
יפרק אותנו, לא יהיה מתאים.
זה היה המטרה שלהם.
והנה במדרש, הוא אומר, מדרש זה מדבר אבא, כתוב,
שורה 20,
לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר שלא נתן בו מצווה לישראל.
אדם יוצא לחוש, אומר לו, אתה יכול בשלור וחמור,
הולך לזרוע, לא לזרוק ירמה כליים,
בא ללבוש בגד,
אל תלבש את נס,
כל דבר שאדם שם את היד, יש לו מצווה.
היינו אומר,
שורה 23,
מישהו פה עשה קו, זה לא אני, שמצוות התורה שיש בכל דבר ודבר אינה מניחה להתגשם.
כלומר, זה מרומם את הגש, זה לא, זה לא,
ברגע שאתה במצווה, אם היית, אם לא היה במצווה,
אם לא היה באיזה מצווה,
היית חורש וזה וזה וזה, כבר נהיה כולך איש אדמה.
אתה יכול להיות שקו באדמה, כן?
המטרה היא שתקדש את הדברים האלה,
וזה לא ייגשם אותך, לא יעשה אותך,
לדעת אם אתה יכול להיות חקלאי,
ראינו חקלאים, ברוך השם,
בכל גוש קטיף, בכל המקומות האלה, חקלאים של יורי שמיים, מקמים, משכימים, מתפללים,
חוזרים בערב לעבודה, דף יומי.
זה אדם שיש לו,
האדמה היא לא, לא נטבע באדמה כבר.
אז זה אומר, בזכות המצוות של התורה שיש בכל דבר,
זה לא מניח את האדם להתגשם.
כי ההלכות שבתורה מבערים את כל כוחות תורה המגשמים.
עצם זה שיש מצווה בכל דבר.
ועל כן תמצא שבעניינים שהם מגשמים ביותר,
יש בהם מצוות והלכות ביותר.
עבודת האדמה מגשמת האדם.
יכולה לגשם את האדם, יכול להיות כולו חומרי כזה ואיש אדמה כזה.
אבל בואו תראו, בכל היישובים, בכל איזה, איזה אנשי קודש בנינו שם.
שהם עוסקים בכל ענייני האדמה.
יש לי בן יקר, זה שהתארס השבוע.
הוא עובד בבניין. בבנייה עוד יותר זה כאילו עבודה מגשמת, כאילו.
אבל ברור לשם, שאיפות קודש, מניין של קודש, מירת שמיים.
המצוות שיש בתוך כל דבר נוטלות לאדם לא להתגשם, הוא אומר.
הוא אומר, ויש מדרש, שלושה יוליוטים אחרי האדמה,
ולא נמצאת בהם תועלת. קין, איש האדמה, כתוב, נח, ויחל נח איש האדמה,
ויחל נח איש,
מה כתוב? ויחל נח איש האדמה, לא, עכשיו פה הוא כותב איש האדמה,
כתוב עליו, איך כתוב?
בהתחלה נח,
יש פה תנ״ך תמיד, זה מאוד עוזר לי.
ויחל נח איש האדמה,
נדמה לי איש האדמה, מה?
אם אני לא יודע, זה כתוב איש האדמה.
ובהתחלה,
ויחל נוח איש האדמה, כן?
וקודם כתוב,
איש צדיק לדורתיו.
חז'למא מדברים על זה.
זה גם קשור לעינינו.
בהתחלה נוח
איש צדיק, מה שגם כתוב איש האלוקים.
מצא חן בעיני ה' וזה,
ובסוף נוח איש האדמה.
ומשה רבנו,
בהתחלה איש מצרי יצא מן הרועים,
ואחרי זה איש האלוקים.
אומר משה חוכמה,
פירוש של דעת רם משה חוכמה, כמו גם הגאוני ישראל הקודמים,
בדור של הרב.
נראה הרב קצת,
אומר משה חוכמה,
אומר מאיר שמחה הכהן מדווינסק,
פירוש מאוד מיוחד, אני קצת, לא את הכול אני מבין,
השתמשתי בו קצת.
הוא אומר,
לפעמים אנשים חושבים, זה קשור למה שאנחנו אומרים פה,
לפעמים חושבים,
אדם, איש קודש וזה, הוא צריך, קורא לו קודש וככה,
אם הוא הולך לטפל עכשיו בעניינים של כלל ישראל, לדאוג לעם ישראל וזה,
אז הוא יכול לרדת, כאילו עכשיו הוא עוסק בדברים כאילו ארציים, גשמיים.
הוא אומר לו.
נוח, שכל-כולו היה בהתחלה,
אבל מה, הוא לא דאג לדורו.
הוא לא דאג לבני דורו.
הוא ירד להיות איש האדמה.
ומשה,
ויצא וירא בסבלותם, רועה את סבלות אחד, הולך לדאוג להם,
מתעלם מאיש מצרי לאיש האלוקים.
זה קצת דומה כאן.
אז נוח איש האדמה, קין,
הוא אומר גם עוזיהו, לא יודע מה הסיפור עם עוזיהו.
על כן יש מצרות רבות והלכות רבות, כל סדר זרעים.
מלא מצרות שם.
וחדר סדר נשים, שנראה, מה, נשים, זה כאילו עניינים לא, לא,
הכל שם מלא, ונסכת נידה, מסכת תימה, הלכות ופלפולים והכול.
וכן טבע הזמן לגשם ניתן כל סדר מועד,
בזמנים.
וכן משא ומתן, ניתן כל סדר נזיקים.
לעומת שמצוות, ספר תורה, תפילין וסוציות, אין בהם הנעת הגוף להתגשם בהם,
אין בהם אפילו משנה מיוחדת. מה, אתה מכיר מסכת תפילין? אין.
מסכת ציצית? גם אין.
למה?
כיוון שאין בזה איזה משהו גשמי, יאללה, אתה לא עלול לטעות, לא צריך לשים לך שם הרבה מצוות.
צריך לשים הרבה מצוות במקומות שיש גשמיות,
כדי שזה לא יפיל אותך.
מדהים.
על כן,
אין מחמת המצוות וההלכות שמבארים את כוחות הרע, שורה 38. כל זה מציל בכל עבודת הרשעים האלה, להכניס כוחות טומאה בדברים הגשמיים, לא מצליח.
וזרעה בלק, בלעם,
ממנה עפרה יעקב, הוא אומר, וואו, וואו, וואו, אני רוצה להכניס פה טומאה,
אני לא רוצה להכניס פה זה, אי אפשר, כל כך הרבה מצוות יש להם בעפרה,
הוא לא מצליח לגעת בהם.
וזרעה, שורה 40,
וזה כשראה מצוות שהם מקיימים בעפר,
רפו ידיו, ונהפכה קללה לברכה.
איזה דברים.
מוסיף עוד,
זה בהקשר של
שבת לעומת ימי החול.
יש עוד לומר שכדמיון המצוות
שהם בדברים המגשמיים שאין מניחים להתגשם,
כן, המצוות שיש בגשם, בדברים מגשמיים,
זה עוזר שלא
ניתקע בגשמיות הזאת, כך גם שבת לעומת ימי המעשה.
שבטבע העבודה והארתידיה בעיניו, למה זה?
מביאה להתגשם. אז אדם צומצם בתוך ימי החול, ועבודה, וזה,
הוא עלול להיות כבר שקוע בגשמיות.
אבל אמרו חז'ל,
כל שפחות משבע הוא ארעי.
שבע זה דבר קבוע,
פחות משבע זה ארעות, זה לא קביעות.
לכן נותן הקב' ברוך הוא שבת אחת
אחרי שישה ימים,
שלא יהיה שבעת ימי המעשה יחד, שיהיה קביעות.
אם נהיה קבועים בגש מיעוט, אנחנו עולים לטפליפול בה.
קבוע חומש סדם שישה ימים, שביעי שבת.
אתה לא קבוע בגש מיעוט, ממנה אתה ניצל.
אלא שזה היה מעשה לבד, שאין כבר למה הם תמוך כל כך,
איזו מחשבה על זה.
היה יהודי צדיק,
היה עובד.
הוא לא איש עובד, מה זה עובד?
לא סתם עובד, הוא היה עובד
בענייני, היה איש מדע מאוד מאוד בכיר,
קיבל פרס ישראל למדע באחד השנים,
והוא היה מאלה שפיתחו את ה-MRI,
MRI זה כל הצילומים המיוחדים האלה וזה,
ועסק
בעניינים של ביטחון ישראל והכור האטומי וכל הדברים הכי הכי זהו.
כל בוקר היה קם באיזה חמש בבוקר מפלל ותיק, כי אני גר בתל אביב,
את הכסף של שלמה גורן בתל אביב.
צבי קמיל קראו לו,
מתפלל ועומד דף יומי,
מכין שם לציבור את המקווה, גם דואג למקווה,
מסדר אותו.
ב-8 בבוקר נכנס לקריה,
עוסק בכל הסודות של מדינת ישראל וזה,
עד 4 אחר הצהריים, משהו.
אז למה?
אנשים חושבים
שביטחון ישראל תלוי
במה שאני עושה מ-8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים,
אבל באמת ביטחון ישראל תלוי במה שאני עושה מ-4 בבוקר עד 8 בבוקר.
זה נותן את הרוח, זה נותן את הכיוון. אבל הוא עוסק, לא שהוא לא עוסק. הוא לא אמר, אני אלמד תורה ואני אציל את עם ישראל, כן?
זה עוזר גם, אבל צריך גם, יש לך שכל? לך תביא,
תפתח טילים וזה והכול, ותעזר לביטחון ישראל.
נפטר
בוקר אחד,
כמה באדם, באמצע התפילה, באמצע העיסוקים שלו עם המקווה, פתאום נפטר ככה על בשר השמיים.
לא הכרתי אותו, קראתי עליו.
לא, לא, לא זקן, לא זקן.
מה?
צבי קמיל, צבי קמיל.
יש יהודי בשם אבי רת, אבי רת היה,
הוא חתן שלו, אבי רת היה גם במלחמת שלום הגליל,
וכתב על זה, הוא כתב ספר על הרב גורן,
הוא מזכיר שם שחמי היה אצל הרב גורן,
וממנו הרב גורן עשה את החתוקה.
יש ספר נפלא, ממש מצוין מאוד,
אני לא זכיתי לקרוא הרבה ספרים,
אבל ספר על הרב גורן, שהוא כתב אבי רהט, עוז ותעצומות.
כול בין הזמנים,
זה ספר של תורה, כאילו, זה ללמוד על האיש הזה,
איך הוא צמח, איך הוא גדל, איך הוא נהיה גדול ישראל, איך הוא תמיד חכם,
איך קוראים לו להיות פתאום, איך שהקימו את המדינה,
קרא לו בן גוריון, אמר לו, בוא תהיה הרב הראשי לצה״ל.
ואני נותן לך דרגת אלוף,
ואף אחד לא מעליך, רק אני,
אף אחד לא ייתן לך פקודות.
זה היה איזה נס של בן גוריון,
עם כל הדברים הלא-טובים שהיו,
הוא הבין שחייב להיות פה משהו משמעותי בצה״ל,
שגם הילדים יוכלו לשרת.
וזה הצילו, הוא קבע פקודות, ואחרי הוא אומר, הוא בא לקבוע פקודות,
ואין, אלפיים שנה היו לנו לוחמים.
איך קובעים הלכות בזה עכשיו?
הוא המציא את זה מכוח התורה שלו, את ההלכות האלה.
והיה לזה מקור, אין לך, כן, על בסיס התורה וזה, אבל
זה מדהים.
בואו נראה עוד משהו.
טוב, אולי היית רוצה ללמוד את שתיים, אבל אין לי זמן.
נעשה את ארבע-חמש.
אני קרוי לאיזה מקום.
קודם כול לוקחים אותי, זה אירוע.
אנחנו לא משחררים אותך.
תכף הוא יתקשר אליי.
ארבע.
בואו נראה, זה מעניין, זו הערה מוסרית.
אני חושב שיש בה גם לימוד.
מה היה?
בא זה,
הוא אומר להם, באים עם עשרי מדיין, בואי איתנו.
פעם ראשונה הוא אומר לו, אל תלך.
אז מה הוא אומר להם?
השם לא מרשה ללכת איתכם, כאילו, אתם לא מספיק מכובדים.
הם הולכים לבלק, הוא אומר ככה, שולח לו נכבדים מאלה.
הם הולכים מאלה, זה,
השם אומר לו, טוב, אם לקרוא לך באו אנשים, כי הולך איתם,
אבל רק מה שאני אגיד, תדבר.
טוב.
וירא השם כי הולך,
ואיחר אף השם, ושלח לו שם מלאך, וזה שלוש פעמים.
זז מכאן, זז מכאן, לא נותן לו ללכת, מכה את האתון.
ובאבן עזרא שואל, אמר הגאון זל,
אם איתן טוען,
ויאמר, אחר שאמר השם לא תלך אשר השם אמר לו,
לא, אחרי שהשם אמר לו בפעם ראשונה לא תלך עם האם,
איך אמר לו קום לך איתם?
חשבתי שהשאלה אחרת, לא שמתי לך. זו שאלה,
אחרי שהוא אמר לו, תלך,
למה כעס עליו?
לא, אבל זו שאלה אחרת.
אבל תשימו לב למילים.
אחרי שהשם אמר לו, לא תלך עם האם,
איך הוא אמר לך, ילך איתם?
וזו הידייק עכשיו את ההבדל, בסדר?
יש הבדל אם אתה הולך איתו או אתה הולך עמו.
בואו נראה מה ההבדל.
כבר דיברו בזה כל המפרשים, הוא אומר,
ואני אומר, בהמה, במקום הניחו לי. הרבה פעמים מפרשים שבאים להגיד, הוא אומר, אין תירוט, כל המפרשים יקשו,
והניחו לי מקום להתגדל בו.
אני עכשיו אגיד לכם חידוש.
במה, בענווה.
הוא אומר, עולה לי חידוש, אני רוצה להגיד אותו.
ובמחילה, הוא אומר, בית מ״כ״, במחילת כבודם,
קושייה מי קרא ליתא.
אין קושייה בכלל, הוא אומר.
דהנה כבר דייקנו מדברי חדל,
הפרש הוראת מילה עט
ממילת אם.
דה עט,
משמע טפל לזה שנדבר ממנו,
ואם משמע בשווה לו.
יש גם ב...
ואהבת דומה,
עוד שיהודה מביא את זה,
כתוב ואהבת לאחר כמוך, לא, זה הרמב״ם,
אהבת לאחר כמוך,
ואילו כתוב ואהבתם את הגר.
אומר הרמב״ם,
וכתוב ואהבת את השם אלוקיך.
אומר הרמב״ם, דימה
אהבת עצמו, הקדוש ברוך הוא,
לאהבת הגר. דימה אהבת הגר לאהבת עצמו.
ואהבת את השם אלוקיך,
ואהבתם את הגר. עט.
ואילו ברעך לרעך כמוך.
זה לא,
הבנתם?
אהבת הגר דומה לאהבת השם.
זה עט.
עט-עט, ויש... אז עט הוא תפל,
אם
אומר שווה לו. מעניין.
כמו שאמרו חז״ל, את בשרות התפל לבשרו. ואילו עמך,
דרשו חז״ל, עמך במאכל, עמך במשתה.
לא תהיה אתה אוכל פת נקייה,
אוכל פת קבר, לגבי העבד.
והבאנו עוד ראיות ברורות שכן היא דעת חז״ל. והנה כאן נמי.
מילאת עמהם מורה ושווה להם.
היינו שיהיו דעתו ורצונו כדעתם ורצונם.
וזה שירו בראשונה, הוא אמר לו, אל תלך עמהם,
שתהיה איתם באותו רצון.
באחרונה אמר לו, קום לך איתם, היינו בלתי שווה להם.
לא שאתה כמוהם,
אלא להגיד להם עתידות בלבד,
אבל לא להיות שווה עימהם בדעת ורצון להשמיד את הזה.
תגיד את הנבואות שלך.
אבל רשע לא שמע לדברי אלוקים.
כתוב וילך בלעם עם שרי מואב.
הוא כן רוצה ללכת עימהם, עם המחשבות שלהם והרצון. ואז הוא פירול לבו, ליבו כלבבם שווה.
ולפתר כן הוא דייק לעם מתכתיב עם.
לא כתוב ואת שרי מואב.
ועל זה כתיב ויחרף השם אלוקים כי הולך הוא.
אתה לא הולך כמו שאמרתי לך.
אז עכשיו אתה תסבול.
יפה.
חמש, ולפי האמור התיישב לי דקדוק דבר רשי,
כשאמר לה המלאך, לך עם האנשים,
אמר רשי שמה,
עכשיו הוא אומר, לך עם האנשים.
שם רשי אומר,
בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו.
כן?
אתה בכוח מתעקר, הוא אומר לך, תראה, זה לא טוב,
והאדם אומר לך, מוזר ממך, תראה איזה דרך לא טובה, לא זה.
בסוף הוא הולך, אז יקבל גם סייעתא דשמיא למשהו לא טוב.
כאילו, בחרת, אז גם.
אז פה, כשהוא הולך, אומר רש״י,
בדרך שאתה רוצה, מליכים אותו.
הוא אומר, למה הוא לא אמר את זה כשישב אמר לו, קום לך איתם?
למה הוא אומר לו את זה פה עכשיו, רש״י?
הוא אומר, במדרשית הפסוק, אם לכל האחרים באו, קום לך איתם,
מכאן אתה למד שבדרך שאתה רוצה, מליכים אותו.
למה שילה רש״י מדברי המדרש?
ולפי דברינו יש לומר שדעת רש״י,
שמדברי המלאך נלמד עוד יותר,
כי שם כתיב, איתם, גם הוא אומר,
איתם,
ונוכל, לא, הוא הולך איתם,
ונוכל לומר שהכוונה הייתה שיציית ללך איתם.
וזה לא רק הוא לקח, כמו שאמרנו, איתם זה לא.
על כן שיכה את ידיו,
רש״י כאילו שיכה את ידיו, כאילו הביא את הפירוש הזה שם,
כן?
הוא פירט את זה בדברי המלאך שכתוב לך
עם אנשים שמזה אמור לומר שבדרך דמת העדר מלחים אותו.
ואם זה רמה זאת שיחלקו,
חלקו ימיהם בשווה להם לאבד מן העולם,
ודמירה של סיוע לדרכנו ברורת מילה עמהם.
עכשיו פה הסוף, ומזה לימוד גדול לכל אדם
שבא לעסוק בדבר הרשות,
זה דברים של קודש.
דברים של קודש
תהיה עם,
תהיה מחובר למצוות, למעשים, לזה.
דברים של רשות תהיה את,
תהיה איתם, לא עם האם.
דבר הרשות, מה כבר צריך כל כך הרבה להתאמץ על זה?
בקודש, סידא דשמיא, זה היום של גשמיות.
יאללה, תעביר מהר.
לא צריך יותר מדי להיות תקועים ב...
כמו שיש נתיבות שלום, תמיד אני מביא.
הוא אומר, בחג השבועות
זה יום הדין הרוחני של האדם,
שבו נקבעים כל נעיני הרוחניות של האדם.
הוא אומר, בראש השנה דיני פרנסה וזה. נו, אז מה, קצת פחות, קצת יותר, או מינוס בבנק, מינוס אחריות.
לא, אפשר לחיות.
אבל הרוחניות שלך, שבועות, זה יום הדין הרוחניות של האדם.
שזה בנקבעים כל
הוא אומר שפת אמת, הוא אומר, כל מה שעתיד לאדם לחדש בתורה, נקבע בשבועות.
זה יום דירוכני, פה אתה צריך את ההכנות,
חמישים יום והכול.
נשים, לא אין מהן. נו?
כן, לא, הוא פה אומר, דברי הרשות, אל תעשה מהן, זה עניין אחר. אנחנו נותנים מגש מין מקדשים, כן?
יש בהם ערך של קדושה.
זה דבר אחד, למדנו במאמר הקודם.
אבל מעכשיו, כשאדם,
מה, איך אומרים?
איפה אתה נמצא, בניינים גשמיים,
תקדש אותם.
אבל אז נעשה עכשיו שזה עיקר המציאות.
עיקר המציאות זה הדברים הרוחניים.
בסדר, זקוקו וימצאו, שבת שלום.
