שלום לכולם,
אנחנו ממשיכים.
נוסח את אבות, פרק ב', משנת עד ו',
שבוע הבא בעזרת השם נסיים את פרק ב'.
אחר כך, תמשיך?
אני קורא.
אומרת המשנה רבי טרפון אומר,
היום קצר
והמלאכה מרובה
והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק.
מי היה רבי טרפון?
נראה מי היה רבי טרפון, לפני שנבין מה הוא אמר, מקום מספר שתיים, תנא בדור השני השלישי.
ראה את הבית בבניינו וזכה לשמוע את קולו של הכהן הגדול.
כלומר, הוא היה בסוף תקופת בית שני.
נראה שקיבל מרבן יוחנן בן זכאי.
עד עכשיו עסקנו בחמשת תלמידיו של רבי יוחנן בזכאי,
וגם הוא מסתמא קיבל ממנו מתלמידי בית שמאי.
התחילה להיווצר
תקופה יותר מאוחרת, תלמידי בית שמאי בית הלל, הוא היה מתלמידי
בית שמאי, שהיו יותר מחמירים כידוע.
מזקני דורו היה,
וקראו לו אביהן של כל ישראל.
איזה זכות להיקרא,
אביהן של כל ישראל.
מראשיה מדברים ביבנה,
אחרי החורבן,
מי שזוכר עוד מעט אגדות החורבן, תשעה באב,
אספסיאנוס
היה המצביא שהגיע לארץ,
ואז
היה בתוך החומות ירושלים ויכוח בין הבריונים לבין הרבה מעם ישראל, האם להיכנע לרומאים או לא. ידעו שאין סיכוי, בדרך הטבע אין סיכוי,
ועשו איזשהו תרגיל שהצליחו להוציא את רבן יוחנן בן זכאי
החוצה מחוץ לחומות, לא משנה הסיפור, חלק ידוע.
ואז הוא נפגש עם אספסיאנוס,
אמר לו תבקש שלושה דברים, אתן לך.
אחד מהדברים שהוא ביקש, יבנה וחכמיה.
וכך
מועצת החכמים עברה לאזור יבנה.
אז הוא היה הראש, מה כתוב פה? מראשיה מדברים ביבנה.
וכיבדו אותו מאוד, היה מגדולי התנאים.
מקומו הקבוע היה לוד. איפה זה לוד?
אה?
לוד של ימינו.
חברם של רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה,
הגמרא מפקפקת, מתלבטת, האם היה רבו
או חברו של רבי עקיבא.
כמה דיונים,
אבל היה באמת רבי טרפון מגדולי התנאים.
בין תלמידיו היו אלעזר בן בתיה,
חנינא בן חכינאי, שמעון בן עזאי ושמעון התמני
וכן רבי יהודה למד אצלו בילדותו. מי זה רבי יהודה? רבי יהודה בר?
אילאי. אילאי. נכון. היה עשיר גדול. עושה הרבה צדקה עם הכסף שלו. היה מגדול. לך, רוב התנאים לא היה,
זה לא היה הבטחה כל כך, מקצוע כל כך,
אבל הוא היה גם תנא גדול וגם עשיר גדול. עשה הרבה צדקה עם ה...
כסף,
קיים בהקפדה מלאה מצוות כיבוד אם.
זוכרים את הסיפורים שסיפרו לנו בגן?
שאמא שלו הייתה
דורכת עליו כדי להיות למיטה,
הוא היה קיים מצוות כיבוד אם בצורה מדהימה.
אה?
כנראה נפטר.
כנראה נפטר בגיל איזה.
שלוש.
מה זה היום קצר והמלאכה מרובה?
מה זה היום קצר?
החיים קצרים,
נכון.
חיי העולם הזה קצרים.
120 שנה
זה לא הרבה.
בתקופה שלהם
גיל הממוצע
היה 60-70,
אומר דוד המלך, ימי שנותינו בהם 70 שנה.
בפועל מתו יותר צעירים.
אמרו לי, אזור 50-60 היה גיל ממוצע של הפטירה,
כמה אדם יכול לעשות 50-60 שנה?
האיום קצר.
לעומת זה,
המלאכה מרובה. מה זה המלאכה? איזה מלאכה?
לימוד תורה.
כמה תורה צריך ללמוד?
כל כך הרבה יש בתורה,
והחיים לא מספיק, החיים קצרים.
והפועלים עצלים.
אנחנו לא כאלה חרוצים, נראה בהמשך.
לעומת זה, השכר הרבה, הוא בעל הבית. אם זה בעל הבית?
קדוש ברוך הוא דוחק.
אומר מגן אבות לרשבץ,
מקור מספר 5. והמשל הזה הוא על התורה,
שהיום הוא קצר,
זהו זמן חייו של אדם, כמו שנאמר,
כצל ימינו על הארץ,
אומר המדרש, ולא כצל אילן,
ארז, אורן, קליפטוס, ולא כצל כותל,
אלא כצל עוף עובר עלינו תמיד. בא איזה עוף,
מעופפת צל, הצל נעלם כל שנייה, כי העוף בתנועה.
ככה החיים שלנו, שנאמר ימיו כצל עובר, כמו שאמרו במדרש קהלת רבה,
ומתוך קוצר החיים
אי אפשר לצאת ידי חובה אפילו במלאכה קטנה ובחלק קטן מחלקי התורה.
כל שכן כשהמלאכה היא מרובה שאפילו יחיה האדם אלף שנים פעמיים לא יוכל להשלים מלאכת התורה כבר. לסיים את השס הוא יכול אבל לחזור עליו כל כך הרבה פעמים עד שידע אותו בכל כך הרבה כתבים
כל כך הרבה ראשונים ואחרונים וספרי אמונה וספרי מוסר ים ים ים שאין לו סוף
ובני האדם העוסקים בתורה הם מתעצלים,
וזה הזמן הקצר,
מאבדים אותו בביטול התורה.
ובין כך ובין כך מלאכת בעל הבית
היא מתבטלת הרבה בעצלותם.
תראו,
עוד מעט בין הזמנים.
בין הזמנים,
המצאה לא פשוטה.
מאיפה הגיע בין הזמנים?
איזה ביטול תורה יש בין הזמנים?
כן, הרב עבדיה יוסף זצל,
כשהיה שעת מלחמה,
הוא היה אומר או לבטל או לקצר בין הזמנים.
איך אפשר?
עוסקים במלחמה ולישיבות, כרגיל,
זה לימוד תורה, הרי הלימוד תורה מגן על עם ישראל.
אבל לא נדבר בין הזמן, נדבר ביום הרגיל. כמה אנחנו מנצלים את היום שלנו ללימוד תורה?
כמה? זו שאלה שרבי טרפון אומר לך, בוא נתמודד.
היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים.
אנחנו עצלנים בטבע.
אומר מקום מספר 6, הגמרא מסכת עירובין.
אמרה לבראטה, מה זה בראטה?
בתו
של רב חיסדא, לרב חיסדא לאבא שלה.
לא בא אמר מין עם פורתא, אבא אביך כי אינך רוצה לישון מעט? הוא היה לומד כל הזמן אבא שלו.
לראית אותו לומד, זה חינוך בבית לראות אבא לומד.
אמר לה אשתא,
תכף, כשנהיה בקבר,
עטו, יבואו, יומי דאריך, יומים ארוכים בשינה,
וקטינים מתלמוד תורה ונינום טובה.
ואז נשען הרבה.
בקבר יהיה לנו הרבה זמן לישון.
אחר כך, אבל בעולם הזה צריך להתנצל כל רגע ורגע.
מה הבעיה?
שאנחנו עצלנים.
אומר הרמחל,
מידת הזריזות,
מסילת ישרים.
הרמח״ל לוקח אותנו מדרגה אחרי מדרגה.
קנית מדרגה אחת,
תקנה מדרגה שנייה, אי אפשר לקפוץ.
אחרי הזהירות מגיעה הזריזות, כי זהירות
זה לא תעשה,
מה אסור לעשות,
וזריזות זה כבר עשה, להתאמץ.
קבלן בונה בית, קודם כל,
סכנה כאן בונים.
סור מרע.
אחר כך הוא בונה בניין, עשה טוב.
ככה קודם כל זהירות, אחרי הזהירות זריזות.
כשאדם נקי מחטאים, פחות או יותר, הידועים,
אז הוא מזדרז לעבוד את השם.
אומר הרמח״ל,
אנחנו עצלנים בטבע שלנו.
מה הסיבה?
כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון,
קודם כל האדם הראשון, מה היה?
בוץ, נכון?
ויפר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה,
רק אחר כך
ויפח באפיו נשמת חיים.
אז מי הגיע קודם?
האפר הוא הנשמה?
האפר. האפר. לכן נוצר טבע,
אנחנו אפר.
אפר אדמה, כבדים.
רוצים יותר
את החומר.
קשה מאוד לאדם לצאת מהעצמנות שלו. הוא מתבטא
בהרבה מקומות. בצבא, מי מתנדב?
קשה להרים אצבעות.
קשה להתנדב, כי אתה צריך לצאת מעצמך.
זה לא פשוט.
בהרבה תחומים למצוא אנשים שהם זריזים זה מדרגה.
מדרגה, אמצעי תשערים, אני אומר, הלוואי ונזכה לזהירות.
כן, איך הרב וינתל אמנע אומר לנו?
אנחנו נמצאים עדיין בכריכה של הרמחל.
כן, אמצעי תשערים.
אבל בפרק, עוד לפני הראשון.
זה קשה.
קשה לקנות זהירות, זריזות, קו החומר, מדרגות יותר, אבל אפשר.
אפשר, זה עבודה.
דרך אגב, גם ילדים קטנים,
למרות שהם מתוקים וחמודים,
יותר ממכם אפילו.
חז״ל אומרים שילדים עד גיל בר מצווה יש להם רק יצר רע.
חז״ל.
מגיל בר מצווה יצר טוב.
איך זה יכול להיות?
הם כאלה חמודים. דווקא מגיל בר מצווה הם מתחילים לשגרר את השכל, נכון? גיל הנערים שגר. איך עשו לנו דבר כזה? תשובה,
ילד הוא מאוד חומרי.
למרות שהוא מתוק וחמוד, תמימות, אבל הוא מאוד חומרי. הוא מאוד אגוצנטרי, הוא מאוד עני, עני, עני, עני.
חטפת לו משחק בגיל שלוש, מלחמת עולם השלישית. מה קרה? כולם משחק.
שלי. וכל דבר שלקחו לו, שלי. שלי. אך שהוא תינוק הוא יונק והוא אוכל והוא עושה והוא מאוד חומרי.
רק בגיל בר מצווה מתחיל להיכנס יצר הטוב האפשרות שלו לבחור.
עד גיל בר מצווה אין לו אפשרות לבחור.
לכן קטן ושותה פטורים מהמצוות.
שותה כי אין לו דעה.
קטן כי הדעה שלו לא מעוצבת, רק בגיל בר מצווה מגיע יצר טוב שיכול להשתלט.
ילד מאוד חומרי, אבל בעומק כולנו חומריים.
אדם מלשון אדמה,
גם מלשון אדמה לעליון,
ואדם צריך להשתחרר מהאדמה שבו לכיוון הדמיון,
אדמה לעליון, הנשמה שבו. זה תהליך לא פשוט בכלל, אנחנו אוהבים לאכול,
אנחנו אוהבים לישון,
אנחנו אוהבים לנוח. בשבת אין בעיה,
שבת מנוחה, וגם בשבת לומדים תורה,
אבל בימים רגילים אדם צריך להתאמץ.
העולם הזה הוא לא פשוט.
יש הרבה תאוות.
לכן אומר הרמחל, תלמד משלמה המלך. שלמה המלך בספר משלי,
אומר לנו, ראיתי מה עובר על העצדנים. אומר שלמה המלך, לך אל הנמלה, עצל ראה דבריה וחכם. דיברנו פעם, שהיצור הכי חזק בעולם מזה,
נמלה.
מצליחה לסחוב
פי 20-30 משקל גופה.
אתה רואה אותה נמלה קטנה חיפושית,
איך היא מצליחה,
איך?
כוח.
נמלה היא חרוצה מאוד.
יש מדרש בחז״ל, לא בדקתי לפי המדע מה הוא אומר,
אבל מדרש שנמלה, כמה היא אוכלת כל החיים שלה?
מגרגיר חיטה.
כמה היא אוספת?
מלא, מלא, מלא. אתה רואה,
בבית שלה, הם עכשיו נקרא למטה?
קיני. קיני נמלים?
כמה חיטים הן מוספות.
נמלה, מה נסגר? היא תחת כל החי החצי שאני לא זוכר. כמה אוכלת גרגיר אחד כל החיים שלה. למה את אוספת?
היא חוסכת, כן, לדורות.
אבל היא חרוצה.
היא חרוצה, היא אוספת.
אומר המלך, לך אל נמלה עצל.
אל תעצל. אדם עצלן בטבע שלו.
היום קצר,
והמלאכה מרובה. כל כך הרבה מצוות, כל כך הרבה תורה,
כל כך הרבה דברים יש לעשות בחיים, והפועלים עצלים,
מה נעשה?
הוא אומר, אני מכיר אותך, אומר רבי טרפון.
והשכר הרבה,
אבל יש שכר הרבה.
תתאמץ, תקבל שכר הרבה, ובעל הבית לא מוותר.
הקדוש ברוך הוא לא מניח.
הקדוש ברוך הוא לפעמים אין לך סטירה כדי שתאמץ.
אוהב אותך.
מצאתי משפט יפה, לא ברור מה המקור שלו.
אפילו בינה מלאכותית, שאלתי אותה, לא הצליחה לפתור לי.
מה המקור של המשפט?
יש מייחסים אותו לאיבן עזרא,
אבל מצאתי מאמר של הרב צבי יהודה, שבהערות כתוב שזה ספר מראה המוסר.
לא בדיוק ברור מי חיבר אותו,
אומר דבר כזה.
שבע,
העבר אין.
העבר נגמר, לא בוכים על חלב,
זה נשפך. די, מה אתה דואג? מה שהיה, נגמר. העבר אין.
ההווה כהרף עין.
היום קצר, ההווה חולף מהר,
והעתיד עדיין.
המשך המשפט, דאגה מנין, למה אתה דואג?
למה אתה דואג?
מה שהיה בעבר, הרמב״ם אומר,
מי שדואג על העבר הוא טיפש.
עזוב, נגמר.
מה אתה, מה אתה, מזכיר מה היה קודם? עזוב.
ההווה חולף מהר, והעתיד עדיין.
רוב
ההתמודדיות שלנו
זה בהווה.
אנחנו אומרים, השם מלך,
השם מלך, השם
ימלוך לעולם ועד.
השם ימלוך לעולם ועד, יש פסוק כזה.
השם מלך, השם מלך, השם מלך, אין פסוק כזה, זה לא פסוק,
זה חצאי פסוקים.
לקחו כל מיני פסוקים שכתוב השם מלך,
חצאי פסוקים כתוב השם מלך,
השם ימלוך לעולם ועד, זה פסוק שלם, וחיברו את זה.
ואומרים את זה כל יום.
יש שאלה חזקה למשפט הזה, מה השאלה החזקה?
השם מלך,
השם מלך, השם ימלוך,
מה השאלה?
מצוין.
למה הווה ראשון?
היה צריך להיות השם מלך,
השם מלך,
השם ימלוך.
למה מתחילים בהווה?
שמעתי סיפור בשם הרב בידרמן שממחיש.
מעשה באדם אחד
שרצו לגייס אותו. נגיד לרוסיה,
רצו לבדוק את הנאמנות שלו, כמה הוא נאמן למדינה.
אמרו לו, אתה מוכן לוותר על הבית שלך,
למען המדינה, רוסיה.
הבית בטח לא מוכן לוותר.
מוכן לוותר על הקרקעות, שדות, כרמים,
בטח מוכן לוותר.
מוכן לוותר על הפרות, העיזים, הכבשים,
בטח מוכן לוותר. מוכן לוותר על התרנגול?
חס ושלום, לא מוכן לוותר על התרנגול.
לא קיבלו אותו, עיפו אותו. חזר הביתה, סיפר את הסיפור.
ואתה השתגעת לגמרי?
מוכן לוותר על בית,
שדות, כרמים, פרות, כבשים, תרנגול לא מוכן לוותר. מה, אתה קוריקו?
מה יש לך, תרנגול?
אמר להם,
בית אין לי,
שדות אין לי, פרות אין לי, כרמים, רק תרנגול. אני מבטא את התרנגול הזה, מה פתאום הוא מוכן לוותר?
מה נמשל?
דברים שהיו וחלפו,
קל להגיד השם הלך.
כולנו סבלנו בעבר.
כל אחד המשברים שלו הצרות,
אבל נגמר. עכשיו אנחנו לא סובלים. להגיד השם הלך,
קל מאוד.
להגיד השם ימלוך, עוד יותר קל, ודאי שלעתיד לבוא יהיה טוב. נראה אותך, אומר השם מלך בהווה.
תתחיל מההווה, בהתמודדויות שלך בהווה, בקשיים שלך בהווה נראה אותך. לכן מתחילים בהשם מלך בהווה.
כי כל ההתמודדות שלנו בחיים זה בהווה. העבר נגמר, והעתיד יהיה טוב בעזרת השם.
נחזור אלינו.
אומר החפץ חיים דבר נפלא.
הוא חיבר עשרות ספרים,
אחד מהם נקרא זכור למריאה.
מקום מספר שמונה, פרק כג, איתה באבות, כתוב מסכת אבות. רבי טרפון אומר, היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים.
הנה התנא רבי טרפון, כשראה ששנות האדם מתקצרות,
כי אז
דורות ראשונים חיו כמה שנים,
מאות שנים,
שמונה מאות,
ארבע מאות, מי שנפטר בגיל ארבע מאות, כתבו, נקטף בדמי ימיו.
כן? חיו 600, 700, מי הכי הרבה?
מטושלח. כמה?
לא,
969, אני חושב.
או 79 או 60, תבדקו.
כן, 969 הוא חי, כן?
אבל חיו הרבה.
אחר כך התקצרו הימים למאה העשרים.
כתוב, והיהו ימיו
120 שנה.
כן? ככה השם אומר לעצמו.
לעצמו,
איך הוא אומר?
כי יצר לבד, ויאמר השם,
מכו אמחה את זכר האדם,
והיו ימיו 120 שנה. שני פירושים.
פירוש אחד, אני אביא להם 120 שנה לחזור בתשובה,
ואז נוח בונה תיבה מ-20 שנה. פירוש שני,
הילים יתקצרו ל-120 שנה.
אבל,
תקופות יותר מאוחרות,
נדיר 120 שנה, נדיר 100 שנה.
מסכת אבות, בין חמש למקרא, בין עשר,
משנה, שלוש עשרה, מצוות, שמונה עשרה, חופה, עשרים, נרדוף, שלושים,
כוח, בינה, תבונה, שיבה, זקנה, מאה,
עבר ובטל מן העולם.
מאה.
נדיר היה שמונים להגיע לשמונים, זה היה נדיר.
נדיר.
יש משפט בין תשעים לשיחה, באותה משנה.
בין תשעים לשיחה.
מה זה לשיחה?
בין תשעים לשיחה.
שני פירושים מביא, נראה לי רבי עובדה ברטנורא. פירוש אחד לשיחה,
שוחה.
זוכרים מה זה שוחה?
מה זה שוחה?
בור!
בין תשעים הוא מתחיל לחפור לעצמו בו.
קבר.
אתם יודעים כמה קבר עולה היום?
או-הו. תלוי איפה אתה רוצה להיקבר.
יקר מאוד.
יקר מאוד. לא משתלם למות. לא כדאי, כן?
בכל מקרה, פירוש אחד,
שיחה, שוחה.
ובצבא זוכרים, בסדאות, חפרנו שוחות,
בורות כאלה.
פירוש שני מלשון הוא שכוח.
שך בתנ״ך זה כפוף.
בין תשעים כבר מתחיל ללכת עם הקן, כפוף.
אבל יש פירוש מחודש, יפה מאוד.
בין תשעים לשיחה,
כולם מדברים.
איך הוא הגיע לתשעים?
זה היה נדיר שבנדירים.
איך הוא הגיע לתשעים?
נאספים סביב אותו בן אדם, אומרים לו,
סדאפה,
לכן צדיק, איך הגעת לתשעים? ואז הוא משוחח,
הוא אומר להם למה הוא חושב שהוא זכה.
זה גמרא,
תענית, חגיגה, לא זוכר.
שאלו את רבי, במה ארחת הימים? במה ארחת הימים? ואז הוא אמר להם, לא זה ולא...
שיחה מלשון,
משוחחים על הגיל.
תגידי, זה היה נדיר.
החפץ חיים,
בתקופה שלו תוחלת החיים הייתה שבעים. היום, ברוך השם, תוחלת החיים עלתה.
אבל הייתה גם המחלות, כי הרבה שואלים,
פעם לא היה דימנציה,
לא היה אלצהיימר,
לא היה מחלות,
לא היה כי היו מתונות מוקדם.
האמת שזה לא רק, זה גם קשור להרגלים,
אכילה, ותזונה, ולחצים, זה קשור להרבה דברים.
אבל ודאי שגיל החיים עלה,
אבל גם איתו המחלות עלו.
אומר החפץ חיים שמונה, היא תביא אבות.
רבי טרפון אומר, היום קצב המלאכה מרובע, והפועלים הצילים, הנה הטענה רבי טרפון, כשראה ששנות האדם מתקצרות,
והבריות הולכות ונחלשות מדור לדור והחולשה גוברת עליהם ובראותו את כל זה וחפץ לזרז את עצמו קודם כל כתב את המשנה לעצמו שלא תתגבר חולשתו עליו
היה אומר וחוזר תמיד מימרה זאת היום קצר פירוש ימי חיי האדם קצרים ומה שיכל האדם להשיג בתורה בזמן מועט לפני כמה דורות זה רבי טרפון כותב על הדור
הנה לפי חולשת הדור צריך להתייגע על זה זמן רב והלוואי שישיגו דורות של בית המקדש היה להם שכל נקי יכלו להשיג אבל אנחנו התנאים ירדנו ירדנו ואם תאמר שהתורה נתקטנה לפי ערך יכולת הדור לצערנו הרב יש הרבה שמנסים להקטין את התורה להתחשב בחולשות שיש בדור ולהתיר כל מיני דברים שלא היו ולא נבראו
התורה לא משתנתה.
ואם תאמר שהתורה נתקטנה לפי ערך אותו דור,
על זה אמר, והמלאכה מרובה רצה לומר, התורה לא נתקטנה, לא נשתנתה ולא נתחלפה,
ולא נפל דבר קטן ממנה.
והנה אחי,
וראי,
אם התנא הגדול רבי טרפון אמר בזמנו על עצמו,
שהיה בהרבה דורות לפנינו בזמן התנאים הראשונים,
על אחת כמה וכמה אנחנו
ייהנו ממש כעין, הוא כתב את זה לפני מאה, מאה ומשהו שנה,
נחשבים לעומתם ברוב גדלות שכלם ורוב חבינתם,
ומה שיכלו להשיג בתורה בשעה אחת לא נוכל להשיג בכמה שנים.
כמה צריך האדם לזרז ולחזק את עצמו,
בכל מיני התחזקות וזריזות ולחוס על ימיו ושנותיו שלא יעלו בעבר,
אומר חפץ חיים, הוא כתב את זה על דורו של התנאי, מה נגיד בדורנו לפני מאה ומשהו שנה?
אם החפץ חיים אמר על דורו, מה נגיד?
על דורנו, ירחם השם.
אם הוא כתב על דורו שעוד איכשהו
למדו תורה, היו ממש עסוקים, מי שהיה עסוק,
מה נגיד בדורנו?
ומצינו בסנהדרין.
שאלו את רבי, אתם יודעים שזה מתבטא גם בהלכות,
יש הלכה שאומרת
שאם אדם לא כיוון
באבות, למשל, ברכה ראשונה, צריך לחזור.
אבות זה הכי חשוב.
אבל אומרים בימינו שלא יחזור.
למה? כי גם בפעם השנייה הוא לא יצליח לכוון, כן?
הוא עושה סנהדרין.
שאלו את רבי אליעזר הגדול, מה יעשה האדם
וינצל מחבלי משיח?
צרות שקורות בתקופת חבלי משיח כמו תקופתנו. מה יעשה?
אמר להם יעסוק בתורה ובחסד. מי שלומד תורה ועושה חסדים ינצל מהצרות של המשיח. והנה ידוע שלפי סימני הגמרא,
מוכח שימינו אלה הם העיקבתא דמשיחא. הדור הראשון נקרא דור דעה.
אנחנו נקראים דור העקב. העקב זה הכי נמוך.
זה נמוך, מצד אחד זה גם
מפנינה פנימית ומאוד גבוה. זה דור מורכב.
הדור הראשון, דור דעה, דור המדבר, דור העקב, העקב זה הצד הקשור לקרקע.
ועלינו היה אם כן אפוא להתחזק בתורה
כדי להינצל מחבלו,
איפה אני?
מחד המשיח.
ובהבנותינו הרבים נהפוכו,
כי יתגבר עלינו היצר הרע מאוד,
ומבקש עצות ותחבולות,
איך ללכוד אותנו בעוון ביטול תורה. חברים, ביטול תורה זה כל כך נורא.
אתם לא מבינים מה הערך של כל אות הגאון מווינה על המשנה.
אלו דברים שאין להם שיעור בתלמוד תורה, כאילו כולם מוצאי חשבון,
כל מילה שאדם מוציא של דיבור תורה, איזה שכר הוא מקבל. איזה שכר. לימוד תורה זה הכי חשוב.
ומעט לפניו
העצות והתחבולות שהיו לו במשך גלותנו כל ההטבות,
אלא חדשות הביא לנו מה שלא עלו על ליבנו עד ימינו אל האחרונות.
ולמשל, שימו למה הוא אומר, קריאת עיתונים הוא כותב בתקופה שלא התחילו העיתונים לבוא לעולם.
התרבו מאוד בזמננו,
ורבו כיום מאוד הקוראים אותם.
והנה, איך לא יבלה האדם הקורם על כל פנים שעה אחת ביום, על ורק שעה, על קריאתם ולפעמים כיוון שהוא נודע לכל, כי הוא קורא ויהודה אחת של העולם, כי אז זה לא הכל כך נפוץ, התחילו.
נמצאים כמה אנשים, שואלים אותו, תגיד לי, מה היה?
מה היה? תספר לנו מה היה.
והוא מתחיל לספר להם מכל דבר ודבר בפרוטרוט ובין כך הוא מבטל עוד כמה זמן הזה וכמה חיים הוא מבטל.
וישנם עוד הרבה אנשים שלא די להם בקריאת עיתון אחד אלא קוראים שלושה או ארבעה עיתונים מכל מין ומין ומבלים על כל זה כמה שעות ביום.
ולמשך שנה שלמה הצטרפו כל השעות הללו
ויעלו להרבה מאוד שעות שעברו עליו בהבל וריק,
הוא אומר כל יום שהם משתחווים לאבל וריק, והוא עושה כל כך הרבה באבל וריק.
לא תולט, לא לגוף,
וצריך לומר לנשמה.
וכל זה רק להודעת הביטול תורה בעצמו המגיע מקריאת העיתונים,
והנה מצוי הרבה פעמים שנמצאים בהם דברי ליצנות,
ולשונה רע זה על זה, ורכילות ומחלוקת אלו עם אלו. איך הרבי גאון אומר?
בדיחה.
כתוב בעיתונים, מדור רכילות.
כאילו, כל השאר זה גדוד כושר, כן? רק כן. הכל קשה, רק זה מדור רכילות.
הכל,
נדבר על דברים,
קטעות, יודעים כמה בזבוז זמן.
ואולי נמצאו קוראים ומקבלים לזה,
כי אזי לא הדפיסו אותם. יש קליינטים, אז מדפיסים כמה שיותר.
ודבר זה נעלם מכל שכולם יהיו נדפסים הזה לדין בבואם
ליתן דין וחשבון לפני כיסא הכבוד. הרב צבי יהודה,
היום יש שלושה מקצועות שמוחזקים כרשעים.
אחד מהם זה עיתונאים.
אה, לא משנה איזה שיעור עכשיו.
עיתונאים.
עיתונאים, תראו.
אם אביעד יהיה עיתונאי, אני קונה את העיתון, מפרסם.
מדי הכל יהיה שם חסד, מכון מאיר, דברים טובים.
אבל בינינו, העיתונים לא מספקים
טוב לעם ישראל.
מספקים הרבה מאוד דברים לא טובים,
שמחלישים את עם ישראל,
והרבה גם דברים של זימה, ולשון הרע, ופירוד, ומחלוקת,
ושנאה, כי זה מה שהולך,
לצערנו הרב.
לצערנו הרב, תקשור דברים טובים, מי יקנה?
אני קונה, כן. אבל זה לא פשוט, זה לא פשוט, זה לא, זה...
והנה, ידעתי גם ידעתי, שישיבו הרבה אנשים, אנוסים היינו,
שלא היה בכוחנו להימנע מזה, חברים יקרים, ומדבר על עיתונים,
מה נגיד בימינו על המסכים?
אם הוא כותב ככה על עתונים, מה נגיד בימינו על המסכים?
כמה אנשים מרותקים למסכים,
מתמכרים למסכים.
המסכים, אמרתם, זה יכול להיות ברכה עצומה.
השאלה אם אתה משועבד או לא משועבד.
אם אתה לא משועבד, מצוין.
אתה משועבד, זה יכול להרוס, זה הורס משפחות, זה הורס... עשבו את זה עכשיו ביטול תורה.
זה בטוח או כן?
אבל כמה אתה צופה?
אני רוצה לדעת חדשות. תגיד לי, אתה מנהיג? אתה, יש לך השפעה? מה? מה אתה?
בסדר, אפשר חצי שעה ביום. בסדר, אפשר, כן?
אבל שעות.
ולתקן המסכים, שעות.
תשתחרר מהדבר הזה ותראה איך אתה אוהב את התורה. בגלל שאתה מחולק, זה קשה מאוד מאוד להיות בתורה.
בית ספר קשה מאוד ללמד. החינוך היום יותר קשה מדורות קודמים.
קשה וריכוז. קשה מאוד.
זה לא פשוט.
זה לא פשוט.
אם הוא דיבר על עיתונים אז, שלא קרו כזה הרבה.
מה נגיד בדורנו?
אומר רבי טרפון, היום קצר,
והמלאכה מרובה.
והפועלים מצילים,
הפועלים מתמכרים לכל מיני דברים.
אתה רוצה לגדול בתורה,
אתה רוצה בית של תורה,
תשתחרר לאט-לאט.
המלאכה היא קשה.
זה לא פשוט לשנות הרגלים.
רמב״ם מורה נבוכים.
חלק א', פרק אולי נ״א, לא זוכר.
הוא מביא ארבע סיבות למה אנשים טועים.
שלוש בשם תלמיד של אריסטו,
קורפיפיאנוס, משהו כזה, לא זוכר, ואחד בשמו.
אומר הרמב״ם, אנשים
התרגלו לטעויות,
התרגלו להרגלים לא טובים, קשה להשתחרר.
מי שמשתחרר מהמסכים,
קדוש ייאמר לו, אני לא אומר סתם,
קדוש ייאמר לו.
הוא הדבר הכי קשה היום להשתחרר.
אבל תראו, ככל שאדם יותר משתחרר,
הפתח ללימוד תורה הוא גובר. הוא גובר והוא שמח בתורה.
הוא מסיים התנאה,
והפועלים עצלים.
רצה לומר שאחר כל זה שדיברנו וביררנו שהמלאכה גדולה מאוד ועלינו להיות זריזים,
מכל מקום אנו רואים להיפך שהפועלים עצלים.
ובעל הבית דוחק רוצה לומר שלא תאמר שהקדוש ברוך הוא לא אכפת לו אם ילמד או לא ילמד, הוא רוצה שתלמד,
הוא רוצה שתקיים מצוות, הוא אוהב אותך.
על זה אמר ובעל הבית דוחק, שהוא הקדוש ברוך הוא דוחק ואומר לנו, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.
הוא מבקש ממנו שנלך בדרך הטובה לטוב לנו, אוהב אותנו, הוא רוצה בטובתנו.
נוכל לקבל הטוב שייתן לנו.
וכמו בעל הבית שזימן קרואים הרבה, הזמין הרבה אורחים והכין חלקים לכל אחד ואחד,
אם יבואו כל הקרואים, האורחים שהוא הזמין,
אז מגיע לו נחת רוח מזה. איזה כיף, כל האורחים שהזמנתי מגיעים.
ולהפך, אם לא באו הקרואים,
כמה מהצער ועוגמת נפש מגיעה לו מזה, כן וממש בענייננו.
הוא חילה במדרש,
כשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון,
נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
לקח אותו לכל העצים, לכל הפרחים, אמר לו,
ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי,
בשבילך בראתי.
תן דעתך שלא תחריב את עולמי.
כשאדם עוסק בתורה הוא בונה עולמות,
כשאדם לא עוסק בתורה, קל וחומר עבירות, הוא מחריב עולמות. רבי נחמן,
אם אתה מאמין
בכולך לקלקל, ויש כוח לקלקל, אבל יש אפשר לתקן.
לימוד תורה מתקן.
אנחנו אומרים לתקן עולם במלכות שדי. גרסה אחת עם ק',
גרסה אחת עם כ'.
לתקן, לתקן את העולם.
לתקן עם כ', לכונן, שכל העולם שלנו יהיה בסיס לתורה וקדושה.
שהם משתחווים, אומר הרב קוק, במוסר אביך.
מה אתה מכוון בעלינו לשבח? צערנו, עלינו לשבח.
קצת סובלת, ששמו אותה בסוף התפילה.
אנשים ממהרים, כן, בדרך אומרים,
לא תמיד מצליחים להגיד את זה בנחת רוח.
אבל איזה תפילה נפלאה חיבר יהושע.
איזה תפילה. זה עדות לקדוש ברוך הוא הכי גדולה.
מתחיל בעין, נגמר בדלת, חלק ראשון.
גם חלק שני מתחיל בעין, נגמר בדלת. אנו נשבח.
אין עוד.
על כן ועד.
נתחיל באלף, נגמר.
איזה תפילה נפלאה.
אומר הרב קוק, בינינו,
אתה באמת מפריע לך
שהם משתחווים לאל ובריק?
מפריע לך בכל בני בשר, במוסר אביך הוא כותב.
על מה אתה חושב כל היום? יותר מפריע לך?
מה תאכל היום? דירות? זה מה שמטריד אותך.
לא מטריד אותך הדברים האלה. כך כותב הרב קוק, כן?
כשהאדם אבל קשור לתורה, אז הוא מכובד גם לתפילה.
ואז באמת הוא מכוון לכל בני בשר הקרעו בשמח, הוא רוצה שכל העולם מתוקן.
הרי אנו רואים
כי הקדוש ברוך הוא חפץ ומבקש מהאדם
שילך בדרך הטוב והישר לטוב לו,
שיוכל לקבל אחר כך הטוב הצפון לו לעתיד לבוא בגן עדן.
השם אוהב אותנו, רוצה בטובתנו, נתאמץ עוד יותר, נלמד תורה עוד יותר ונחיה חיים טובים ואושרים.
חזק וברור.
